בין ריח הלחם לזמזום הקליעים.. פרטי הטרגדיה של חיסול הרופא מוחמד מטר ומשפחתו בעזה

כאבי המלחמה שבו ודפקו על דלת משפחת מטר הפלסטינית מחדש, הפעם לא באמצעות תקיפה אווירית, אלא דרך כאבי עצבים חריפים התוקפים את ראשה של האם סועאד מטר. כאבים אלו מחזירים אותה בכוח לזיכרון טרגדיה איומה שהתרחשה לפני יותר משנתיים, כאשר איבדה את בעלה הרופא ושלושה מילדיה בהתקפה ישראלית בוגדנית.

פרקי הסיפור החלו בבוקר ה-21 בדצמבר 2023, כאשר המשפחה ניהלה את חייה הרגילים בשכונת אל-ספטאוי בצפון העיר עזה. האם לשׁה בצק ללחם עבור חמשת ילדיה, בעוד הרופא מוחמד מטר הסתובב בבית לפני ששקט המקום נקטע בדפיקה פתאומית על הדלת.

הרופא מוחמד ניגש לפתוח את הדלת, אך בקושי הספיק לעשות זאת לפני שכוח ישראלי מיוחד הפתיע אותו בירי כבד מאחור. הרופא שב למשפחתו כשהוא שטוף דם, וברגעיו האחרונים, סיפר לבנו יחיא שאביו דחף אותו הצידה כדי לקבל את הקליעים במקומו, מגן על יקירו בגופו.

חיילי הכיבוש לא הסתפקו בירי ישיר, אלא טנקים החלו להפגיז את הבית בפגזים עוקבים שהפכו את קירותיו להריסות מעל ראשי הדיירים. זעקות הילדים מַלַכּ, יחיא, דימא, אחמד ופאטמה התגברו, כשהם מתחננים לאמם להוציא אותם מהגיהינום של האש והקריסות הבלתי פוסקות.

באותם רגעים קשים, בעוד ההריסות קרסו, ניסה הרופא מוחמד להכתיב לאשתו את צוואתו האחרונה לפני שאיבד את הכרתו לחלוטין. ההפגזה הכריעה במהירות את גורל המשפחה, כאשר הרופא ושלושה מילדיו נהרגו במקום, בעוד האם איבדה את הכרתה עקב פגיעות חמורות בראש ובגב.

החיילים פרצו לבית לאחר הפסקת ההפגזה, ומצאו את האם שקועה בדמיה, חשבו שהיא מתה והשאירו אותה בין ההריסות. לעומת זאת, שני הילדים ששרדו, אחמד ופאטמה, הועברו לבית החולים 'סורוקה' בתוך השטח הכבוש, כדי להתחיל פרק חדש של סבל ופיזור כפוי הרחק מחיק אמם.

סועאד שבה להכרה לאחר ימים ומצאה את עצמה בבית החולים, מוקפת בחדשות על האובדן וההרס שפקדו את משפחתה. עדי ראייה סיפרו לה שהיא נראתה הולכת אבודה לכיוון ביתה הישן כשהיא סובלת מכוויות ושברים קשים, במצב של הלם שגרם לה לאבד את היכולת לזכור כיצד ניצלה ממוות ודאי.

האם המשיכה לסבול משברים בגב ובעצמות החזה ורסיסים שהתקבעו בראשה, אך הכאב הפיזי לא היה דבר לעומת הטרגדיה של אובדן שותף חייה וילדיה. סועאד נותרה לבדה בצפון הרצועה, בעוד שני ילדיה ששרדו היו במרכז, מופרדים על ידי קליעי הכיבוש ומחסומיו הצבאיים הבלתי עבירים.

לאחר שלושה חודשים של פרידה כפויה, הצליח הוועד הבינלאומי של הצלב האדום להעביר את הילדים אחמד ופאטמה לבית החולים 'שאהידי אל-אקצא'. שם, נפגשה האם עם ילדיה במחזה המשלב בין נס ההישרדות למרירות האובדן, כאשר ממשפחתה הגדולה נותרו רק שני הילדים הללו העמוסים בזיכרונות קשים.

הטרגדיה של סועאד מוכפלת עם הישארות גופת בנה יחיא נעדרת עד היום, כאשר גופתו לא נמצאה תחת ההריסות. ולמרות שנמצאו שרידי עצמות בסביבת הבית שמאמינים שהם שלו, היעדר הפרידה האחרונה נשאר פצע פתוח בלב האם שנמנעה ממנה קבורת בנה.

האם נזכרת היום בילדיה החללים; מַלַכּ שחלמה על עתיד מבטיח, ודימא שעדיין לא עזבה את ילדותה, ויחיא שהקריב את עצמו למען אביו. לא נותרו לה מהם אלא תמונות קרועות וזיכרון עמוס בפרטי אותו בוקר שבו בצק הלחם הפך לצבע הדם.

מקורות המקורבים למשפחה מאשרים כי מצבה הבריאותי של האם עדיין אינו יציב, כאשר היא מראה סימני הלם פסיכולוגי וכאבי עצבים באופן תקופתי. ולמרות ניסיונות ההתאוששות, היעדר טיפול רפואי מומחה תחת המצור מגביר את סבלם של הניצולים מהטבח הנורא הזה.

סועאד מייחלת היום למשאלה פשוטה המשקפת את גודל הטרגדיה, והיא שילדיה ובעלה יבקרו אותה בחלום כדי שתוכל לחבק אותם ולו פעם אחת. היא אומרת שהמניעה ממבט הפרידה האחרונה היא הכאב שהימים אינם מרפאים, ושנות הסבל הארוכות אינן מקלות על חומרתו.

סיפורו של הרופא מוחמד מטר ומשפחתו נשאר עדות להיקף ההפרות שסבלו מהן הצוותים הרפואיים והאזרחים ברצועת עזה. זהו סיפור המקצר את מציאותם של אלפי משפחות שהושמדו או התפזרו, מותירות אחריהן סיפורי עמידה וכאב בלתי נגמר בתוך הריסות הבתים ההרוסים.

אבי דחף אותי הצידה כדי להגן עליי מהקליעים לפני שנפל ארצה כשהוא אומר את שתי העדויות.