מצילי עזה מתמודדים עם הגלים בחזה חשוף: מחסור בכוח אדם והיעדר ציוד

מצילי הים בחופי רצועת עזה מתמודדים עם תנאים קשים החורגים מיכולותיהם האנושיות, שכן הם נאלצים לטפל במקרי טביעה הולכים וגוברים ללא כל אמצעי בטיחות או ציוד נחוץ. המציל איברהים כבאג'ה מספר בפירוט על הצלת שלוש נערות באגן נמל עזה, שם רץ מאות מטרים ונאבק בגלים בגופו בלבד כדי להביאן למקום מבטחים.

כבאג'ה ומצילים אחרים מבלים כ-12 שעות ביום במעקב אחר החוף, החל מזריחת השמש ועד שקיעתה, במשימה שהוא מתאר כקשה ביותר לאורך הקריירה שלו שנמשכת למעלה משני עשורים. הקושי טמון בחוסר הציוד הבסיסי של הצוותים, שנהרס על ידי מכונת המלחמה, מה שהפך את העבודה לתלויה לחלוטין במאמץ פיזי ובסיכון אישי.

לאורך החוף פזורים מגדלי תצפית פרימיטיביים ורעועים, שנבנו על ידי המצילים משאריות רהיטים ועץ שהותירה המלחמה, בניסיון ליצור נקודות תצפית שיאפשרו להם לעקוב אחר המתרחצים. המצילים משתמשים במשרוקיות פשוטות ובסימני ידיים כדי להדריך צעירים ולהרחיק אותם מאזורי זרמי הים המסוכנים שהתרבו לאחרונה.

מקורות מקומיים דיווחו כי צוותי ההצלה הימית עוברים כעת את התקופה הגרועה ביותר בהיסטוריה שלהם, כאשר רוב הציוד, אמצעי התקשורת וההצלה המהירה אבדו כתוצאה מהפעולות הצבאיות המתמשכות. מחסור חמור זה הפך את הטיפול במקרי חירום למורכב ביותר, והעמיד את חייהם של המצילים והמתרחצים כאחד בסכנה מתמדת.

המשבר אינו עוצר בגבולות הציוד, אלא מתרחב וכולל מחסור חמור בכוח אדם מוסמך לכיסוי כל שטח החוף, במיוחד בהיעדר משכורות ומשבר פיננסי חונק. רוב המצילים סובלים מאבטלה, שכן אין גופים רשמיים או בינלאומיים המסוגלים להבטיח חוזי עבודה קבועים שיבטיחו את יציבותם הכלכלית.

אופי העבודה בחוף השתנה באופן דרמטי, ולאחר שעונת הרחצה הוגבלה לארבעה חודשים בלבד, הפך החוף למרכז קליטה קבוע לעקורים המתגוררים באוהלים. מציאות חדשה זו כפתה נוכחות של מצילים לאורך כל השנה, מה שחורג מיכולתם של צוותי המתנדבים הפועלים ללא תמורה כספית לאחר תום חוזיהם העונתיים הקצרים.

העוסקים בתחום זה מזהירים כי היעדר פיקוח על שטחים נרחבים מהחוף יוביל בהכרח לעלייה במקרי הטביעה, במיוחד עם העומס הרב בחופים. המצילים דורשים מתן משכורות קבועות וציוד עבודה בסיסי שיבטיח את המשך ביצוע משימה הומניטרית זו המצילה את חיי האזרחים.

מצידו, המציל ריאד אל-הביל מתלונן על היעדר רמקולים, שהם כלי חיוני להדרכת הנמצאים בים ולהזהירם מפני זרמים חזקים לפני התרחשות האסון. הוא מדגיש כי היכולות הנוכחיות כמעט אפסיות, בזמן שהים רואה ביקוש חסר תקדים מצד התושבים הבורחים מחום האוהלים ותנאי העקירה המרים.

אל-הביל מציין כי הלחץ האנושי העצום על החוף אינו עומד בשום יחס למספר המצילים הזמינים, מה שיוצר פער ביטחוני גדול בהליכי הבטיחות הימית. למרות היעדר משכורות לתקופות ארוכות, גברים אלה ממשיכים במשימותיהם מתוך מניע הומניטרי, ודורשים מהמוסדות הבינלאומיים להתערב בדחיפות כדי לחזק את יכולות צוותי ההצלה.

סבלם של המצילים מוכפל בשל אי ציותם של חלק מהאזרחים להוראות ולהנחיות, כתוצאה מהלחצים הפסיכולוגיים והכלכליים הקשים הדוחפים אותם לסכן את עצמם בכניסה לים בתנאים לא בטוחים. התושבים מחפשים במי הים רגעים של מנוחה ופורקן נפשי, הרחק מנטל החיים היומיומי הקשה שהטילה המלחמה.

בהקשר קשור, המציל עלאם זגרה מספר סיפורים כואבים על מקרי טביעה מורכבים בין הסלעים, כאשר הצוותים נאלצים להתערב באמצעים פרימיטיביים ביותר כמו מצופים פלסטיק פשוטים. זגרה מקבל סכום זעום שאינו עולה על 10 דולר ליום עבור עבודה קשה הנמשכת חצי יום, במסגרת פרויקטים של העסקה זמנית שאינם עונים על הצרכים המינימליים של משפחתו.

מידע שהתקבל ממקורותינו במשרד השלטון המקומי בעזה חשף כי רק 445 מצילים פרוסים כיום לאורך 33 קילומטרים של חוף. הנתונים מראים כי מספר זה מכסה שטח נרחב המשתרע מבית לאהיה בצפון ועד רפיח בדרום, מה שמטיל עומס עצום על כוח האדם הזמין כיום.

הסטטיסטיקה הרשמית מצביעה על כך שעונת הרחצה הנוכחית דורשת נוכחות של לפחות 800 מצילים כדי לאבטח את החופים באופן מלא, מה שאומר שיש מחסור של קרוב ל-50%. מחסור מספרי זה, יחד עם היעדר ציוד טכני ולוגיסטי, הופך את משימת הגנת המתרחצים לכמעט בלתי אפשרית בתנאים הנוכחיים.

ים עזה נשאר מפלט יחיד לשני מיליון בני אדם המתמודדים עם מצור ומלחמה, אך מפלט זה הפך למסוכן על רקע קריסת מערכת ההצלה. הקריאות לגופים בינלאומיים וארגוני סיוע להזרים לתחום חיוני זה את הכלים וכוח האדם הדרושים לו נמשכות, כדי להבטיח שטיולי נופש לא יהפכו לטרגדיות חדשות.

אנו עובדים שעות ארוכות בתנאים קשים ויכולות כמעט אפסיות, תוך שימוש במה שנותר ממגדלי תצפית פרימיטיביים שאינם מספקים את דרישות העבודה המינימליות.