דייגי עזה בין המצור למוות: מסע החיפוש אחר פרנסה על גבי לוחות קלקר

שקט כבד משתרר על נמלי רצועת עזה, שם סירות שפעם היו עורק חיים הפכו להריסות ועדויות למלחמה שריסקה את יסודות הקיום. הדייגים מתמודדים היום עם מציאות מרה שהפכה את מסע הדיג להרפתקה מסוכנת, עד כדי כך שהכלל הרווח ביניהם הוא שמי שנכנס לים אבוד ומי שיוצא ממנו נולד מחדש.

הדייגים נזכרים במרירות בימים שקדמו למלחמה, אז צי הים של עזה היה מהמפותחים באזור, תוך שימוש בטכנולוגיות חדישות ומכשירי ניווט. היום, השגשוג הזה התפוגג לחלוטין לאחר שהמבצעים הצבאיים פגעו בנמלים ובסירות הגדולות, והפכו אותם להריסות וציוד שרוף שאינו ראוי לשימוש.

מול ההרס הנרחב הזה, נאלצו הדייגים להמציא אמצעים פרימיטיביים ביותר כדי לשרוד, וכיום הם משתמשים ב'מקררים וסירות קטנות' העשויים מלוחות קלקר המיועדים לאחסון מזון. הם מניחים פנסים קטנים וחתורים במשוטים ידניים בלב ים, מנסים להשיג כל שלל שישביע את רעב משפחותיהם בהיעדר חלופות.

המשבר לא נעצר בהרס הסירות, אלא התרחב לכלול עלייה מטורפת במחירי ציוד הדיג הבסיסי שהפך נדיר בשווקים. מחיר גליל רשת דיג קפץ מ-100 שקלים ליותר מ-2500 שקלים, סכום שרוב הדייגים אינם יכולים להרשות לעצמם לנוכח הקריסה הכלכלית הכוללת.

בשל היעדר סירות מצוידות והגבלות ביטחוניות הדוקות, פעולות הדיג הצטמצמו לרצועת חוף צרה ביותר שאינה עולה על מאות מטרים. המצור הימי הזה הוביל לדלדול משאבי הדגה באזורים הקרובים, והדיג הצטמצם למינים קטנים מאוד שבעבר הוזנחו או שימשו כדשן לאדמה.

המחסור החמור הזה בכמויות הדיג השתקף במחירי הדגים בשווקים המקומיים, שם נרשמו קפיצות אדירות שנעו בין פי ארבעה לפי שבעה. מינים נחותים שנמכרו במחירים זולים לפני המלחמה, מוצעים היום במחירים גבוהים העולים על כוח הקנייה של האזרח העזתי הפשוט.

באשר למינים יוקרתיים של דגים, הם הפכו לחלום רחוק אפילו עבור הדייגים עצמם שאינם יכולים לטעום אותם או להגיש אותם לילדיהם. רכישת ארוחת דגים צנועה דורשת סכומי כסף גדולים שהפכו קשים להשגה לנוכח היעדר מוחלט של הזדמנויות עבודה והתפשטות האבטלה הכפויה ברצועה.

בנוסף למצוקה הכלכלית, סכנת מוות ומעצר אורבת לדייגים בכל רגע, כאשר ספינות מלחמה פותחות באש ללא אזהרה מוקדמת לעבר הסירות הפרימיטיביות. מקורות בשטח דיווחו על מות דייג צעיר ומעצר של יותר מ-15 אחרים לאחרונה, בנוסף להחרמת הציוד הפשוט שנותר להם תחת איום נשק.

בתוך התמונה העגומה הזו, עובדי ענף הדיג מתלוננים על הזנחה בינלאומית וסיוע ברור, כאשר אף גורם לא התערב באופן משמעותי כדי לשקם את הענף החיוני הזה. הדייגים קוראים לקהילה הבינלאומית ולארגוני זכויות האדם ללחוץ למען הסרת המצור הימי ומתן הציוד הדרוש כדי להחזיר את מקור פרנסתם היחיד.

אנחנו לא מסתכנים; אנחנו זורקים את עצמנו לזרועות המוות כדי שילדינו לא ימותו מרעב.