דחיית פסיקתו של בית הדין הבינלאומי לצדק בנושא רצח העם בעזה פוגעת באמינותו.

בעוד שהפלסטינים גוועים ברעב ודעת הקהל העולמית מתקשחת (נגד הרעבה מכוונת), בית הדין הבינלאומי לצדק (ICJ) עשוי לא לפרסם פסיקה עד 2027 או מאוחר יותר, כך דיווח הגרדיאן ביום ראשון.

העיתון מסביר כי בעוד שמספר הולך וגדל של פלסטינים בעזה מתים מדי יום מרעב, ומספר הולך וגדל של חוקרים משפטיים, פקידי סיוע ופוליטיקאים מתחילים לתאר את פעולות ישראל כרצח עם, פסיקה סופית בנושא מבית המשפט העליון בעולם תיקח זמן רב.

מומחים בבית הדין הבינלאומי לצדק אמרו כי פסיקה בשאלה האם ישראל מבצעת רצח עם בעזה אינה סבירה לפני סוף 2027 לכל המוקדם, על רקע אזהרות כי הקהילה הבינלאומית לא צריכה להשתמש בהליך האיטי של בית הדין כתירוץ לדחיית פעולות לעצירת ההרג.

יש לציין כי ישראל הייתה אמורה במקור להגיש את תגובתה לאישום רצח העם של דרום אפריקה ביום שני, אך בית המשפט העניק לעורכי דינו ארכה של שישה חודשים. הרכב של 17 שופטים קיבל את טענת ישראל כי היא זקוקה ליותר מתשעת החודשים שהוקצו לה כדי להכין את התיק שלה, וטען כי "סוגיות ראייתיות" בהגשת דרום אפריקה פירושן ש"היקף התיק נותר לא ברור".

הצוות המשפטי של דרום אפריקה השיב כי אף אחת מהטענות שהציגו עורכי הדין הישראלים אינה מהווה סיבה לגיטימית לעיכוב, וכי הארכת התיק אינה מוצדקת לאור מצב החירום ההומניטרי בעזה. בית המשפט צידד בישראל, אשר כעת יש לה עד ינואר הבא להציג את טיעוניה.

"אני חושבת שהבית הדין הבינלאומי לצדק (ICJ) נוהג בזהירות רבה כאן בגלל האקלים הפוליטי", צוטטה ג'ולייט מקנטייר, מרצה בכירה למשפטים באוניברסיטת דרום אוסטרליה, על ידי העיתון. "הם לא רוצים להיות מואשמים בהתעלמות מזכויותיה הפרוצדורליות של ישראל ובקביעה שהיא ביצעה רצח עם מבלי לתת להם הזדמנות מלאה להגיב".

מאז הקמתו בשנת 1945, בית הדין הבינלאומי לצדק תמיד העדיף זהירות על פני מהירות בתפקידו כבורר סופי בין מדינות. "בית הדין הבינלאומי לצדק ידוע בדיוניו האיטיים", אמרה אווה ווקושיץ', פרופסור משנה להיסטוריה בינלאומית באוניברסיטת אוטרכט. "הוא בן 80 שנה ורוצה לפעול בצורה מסוימת".

יש לציין כי לאחר שישראל תציג את הגנתה בינואר הבא, בדרך כלל ניתן לכל צד זמן מספיק להכין סבב טיעונים נוסף כדי להתמודד עם טענות הצד השני וההתפתחויות החדשות.

"הסיבוב השני לוקח בדרך כלל כשישה חודשים לכל צד, שזה עוד שנה, ואז אנחנו מגיעים לינואר 2027", אמר מייקל בייקר, שכיהן כעוזר משפטי בבית הדין הבינלאומי לצדק בין השנים 2010 ל-2014 וכיום הוא פרופסור עוזר למשפט זכויות אדם בינלאומי בטריניטי קולג' דבלין.

"אם הדברים ילכו כשורה ולא יהיו תקריות או הפרעות נוספות בהליכים, יתקיים דיון מתישהו בשנת 2027, אולי מוקדם מספיק בשנה כדי שניתן יהיה להוציא פסק דין עד סוף השנה", אמר לעיתון.

עם זאת, מספר גורמים עלולים לעכב את התיק עד 2028, כולל בקשות ממדינות אחרות להתערב. לבית הדין הבינלאומי לצדק יש כלי לטפל בפער בין קצב ההליכים שלו לבין הצורך לטפל במצבים קטסטרופליים כמו בעזה. בשנת 2024, בית הדין הוציא שלוש קבוצות של "אמצעים זמניים", בצורת הוראות לישראל, בתגובה לבקשות דרום אפריקה.

בינואר בשנה שעברה, בית הדין הבינלאומי לצדק פסק כי הטענה לרצח עם "סבירה" והכיר בכך ש"המצב ההומניטרי הקטסטרופלי ברצועת עזה נמצא בסיכון חמור להידרדרות לפני שבית הדין יגיש את פסק דינו הסופי".

ישראל התעלמה לחלוטין מהצעדים הזמניים, ודחתה את ההאשמה ברצח עם כ"שערורייתית ושקרית". דרום אפריקה לא ביקשה צעדים נוספים, למרות תקופות של מצור מקיף שהטילה ישראל על עזה השנה. לדברי מקור המקורב לצוות המשפטי שלה, לחץ עז מצד וושינגטון השפיע.

בפברואר האחרון, נשיא ארה"ב דונלד טראמפ הוציא צו נשיאותי המפסיק את הסיוע לדרום אפריקה, תוך ביקורת על עמדתה בבית הדין הבינלאומי לצדק וטענה, ללא ראיות, כי האפריקנרים הלבנים במדינה היו "קורבנות של אפרטהייד לא צודק". עם זאת, ממשלת דרום אפריקה התעקשה כי אין לה כל כוונה לבטל את תיק עזה.

למרות הקצב האיטי המכוון של בית הדין הבינלאומי לצדק, רמת ההוכחה הנדרשת כדי להגיע לפסיקה בנושא רצח עם היא גבוהה ביותר. בעמוד הראשון, אמנת רצח העם משנת 1948 אינה קובעת רף גבוה, ומגדירה רצח עם כהשמדה מכוונת "במלואה או בחלקה" של קבוצה לאומית, אתנית, גזעית או דתית, לדברי מומחי בית המשפט.

עם זאת, בפרשנותו לאמנה, בית הדין הבינלאומי לצדק דרש ראיות "חותכות לחלוטין" לכך שלמדינה הנאשמת הייתה כוונה רצחנית בביצוע רציחות המוניות, וכי לא היו מניעים מתחרים אפשריים אחרים, כגון התקוממות נגד או תפיסה טריטוריאלית. על פי תקן זה, בית המשפט טרם פסק נגד אף מדינה בגין רצח עם.

תהיה התוצאה אשר תהיה, מומחים רבים למשפט הומניטרי בינלאומי חוששים כי התמקדות בפסיקת רצח העם עלולה להוות הסחת דעת מסוכנת, לעכב פעולה החלטית מצד הקהילה הבינלאומית עד לפסיקת בית הדין הבינלאומי לצדק, תוך מתן אפשרות לפשעים נגד האנושות הניתנים להוכחה להימשך.