דו"ח: פינוי, עקירה וטיהור אתני בירושלים הכבושה

רשויות הכיבוש ממשיכות לפגוע בפלסטינים בירושלים, להחריף את צעדיהן נגדם ולמנוע מהם לממש את זכויותיהם. זה כולל ערעור על המדיניות הגזענית והמפלה המופעלת נגדם בעיר, אשר מציבה אותם בדרכם של עקירה בכפייה בתירוצים שונים, לטובת המתנחלים וארגוני ההתיישבות שלהם.

זוהי הצהרת הפתיחה של "דו"ח ההתנחלויות השבועי" מ-21 ביוני 2025 עד 27 ביוני 2025, שפורסם על ידי "הלשכה הלאומית להגנה על קרקעות והתנגדות להתנחלויות". הדו"ח מציין כי העיר סילוואן ושכונותיה נמצאות "שוב בחזית ההתפתחויות והאירועים, כאשר רשויות הכיבוש מתכננות לעקור כ-800 פלסטינים משכונת בטין אל-הווא בסילוואן מבתיהם ואדמותיהם, במקביל לתוכניות דומות לעקור כ-500 פלסטינים משכונת שייח' ג'ראח. לא רחוק משכונת בטין אל-הווא, יותר מ-100 בתים המאוכלסים על ידי 1,550 פלסטינים בשכונת אל-בוסתן בסילוואן מאוימים בהריסה ובעקירה.

משפחות שמקבלות הודעה על ידי רשויות אלה על הריסת בתיהן ניצבות בפני מאבק משפטי בבתי המשפט לכיבוש, ממשיך הדו"ח, כאשר צווי ההריסה חודשים בכל פעם.

יש לציין כאן כי שטחה של העיירה סילוואן הוא 5,640 דונם, וכולל 12 שכונות המאוכלסות על ידי כ-58,500 ירושלמים. בעיירה ישנם 78 מאחזים, המאוכלסים על ידי 2,800 מתנחלים.

כדי לחנוק עוד יותר את הפלסטינים, הכיבוש הציג ב-25 באוקטובר 2017 את תיקון 116 לחוק התכנון והבנייה, המכונה "חוק קמיניץ", אחד מחוקים גזעניים רבים נגד פלסטינים. תיקון זה מהווה איום משמעותי על הקיום הפלסטיני, שכן הוא מחמיר את חומרת העונשים ואת המהירות שבה הם מיושמים ללא משפט. חוק גזעני זה מציג גם תיקונים לחוק התכנון והבנייה הישראלי, המגבילים את סמכות בתי המשפט להקפיא צווי הריסה, מעבירים את סמכויות אכיפת החוק לוועדות האזוריות של המדינה ומטילים קנסות כבדים ומתמשכים על בעלי בתים ללא רישיון.

בהקשר זה, הדו"ח מציין כי שופט בית המשפט העליון, נועם סולברג, דחה בשבוע שעבר בקשת רשות ערעור שהוגשה על ידי משפחות שוויקי ועודה, אשר נצטוו לפנות את בתיהן בשכונת בתן אל-הווא לטובת מתנחלים. שני הבתים הם ביתם של שלוש משפחות, המונות 19 פלסטינים, אשר ייאלצו לפנות את בתיהן לטובת מתנחלים המקושרים לארגון ההתנחלויות עטרת כהנים.

תביעות הפינוי הן חלק מקמפיין רחב יותר לעקירה בכוח של כל השכונה, המונה כ-700 תושבים.

בשנה שעברה, מתנחלים תפסו שלושה בתים בשכונה לאחר שפינו את המשפחות הפלסטיניות שגרו שם. הבסיס המשפטי לתביעות הפינוי הוא חוק מפלה המאפשר ליהודים להשיב לעצמם את מה שהרשויות הללו מכנות רכוש שאבד במלחמת 1948, בעוד שחוק אחר שולל את אותה זכות מהפלסטינים.

המקרה של שתי המשפחות הללו בשכונת בטן אל-הווא בעל חשיבות מיוחדת, מציין הדו"ח, "שכן מספר תיקי פינוי נוספים תלויים ועומדים בבתי המשפט בישראל. שופט בית המשפט העליון לשעבר עוזי פוגלמן, שטיפל בתיק לפני פרישתו, ביקש מהיועץ המשפטי לממשלה בדצמבר 2022 להציג את עמדת המדינה לבית המשפט, לאור חשיבותן והשלכותיהן של הסוגיות העומדות על הפרק. עם זאת, היועץ המשפטי לממשלה לא הגיש את חוות דעתו. לאחר פרישתו של השופט פוגלמן, התיק הועבר לנשיא בית המשפט העליון, השופט עמית. עם זאת, לאחר שהתברר כי אינו כשיר לדון בתיק עקב קשרו לאחד התובעים, התיק הועבר לשופט נועם סולברג. שופט זה דחה בעבר ערעורים בשני תיקי פינוי נוספים בשכונת בטן אל-הווא, אלה של משפחות ג'ית' ושחאדה. כעת הוא החליט כי אין עוד צורך להמתין לעמדת המדינה, והוא דחה גם את בקשת רשות הערעור של משפחות שוויקי ועודה. משמעות הדבר היא שגם בתיקים תלויים ועומדים אחרים, עמדת המדינה לא תיבחן. אלא אם כן המדינה תחליט להציג זאת באופן עצמאי במקרים אלה." נהלים".

המקרה של משפחות שובקי ואבו עודה אינו מבודד ממקרים של משפחות אחרות המאוימות בעקירה. חמישה ערעורים בעקבות פסק דין פינוי שניתן על ידי בית משפט השלום בינואר 2025 עדיין תלויים ועומדים בבתי המשפט: ביתו של זוהיר רג'בי - שבע משפחות ו-39 נפשות; ביתו של עבדול פתח רג'בי - שתי משפחות המונות 18 נפשות; ביתו של יעקב טלאל רג'בי - 11 משפחות המונות 44 נפשות; ביתו של יוסף בסבוס הוא בית לארבע משפחות המונות 21 נפשות, וביתו של חליל בסבוס הוא בית לשלוש משפחות המונות תשע נפשות, וכן חמש תביעות פינוי נוספות, הכוללות עשרות משפחות. כל התביעות הללו מבוססות על אותו בסיס מפלה וגזעני שחוקקה הכנסת בשנת 1970 (חוק עניינים משפטיים ומינהליים), הקובע כי יהודים שהיו בעלי רכוש במזרח ירושלים ואיבדו אותו בשנת 1948 יכולים לתבוע אותו מהאפוטרופוס הכללי הישראלי. זה סותר לחלוטין את חוק נכסי נפקדים משנת 1950, הקובע כי פלסטינים שאיבדו את רכושם בישראל בשנת 1948 והפכו לפליטים אינם זכאים לתבוע אותו בחזרה .

החוק הבינלאומי אוסר פינויים, כפי שאושר בחוות הדעת המייעצת של בית הדין הבינלאומי לצדק שפורסם ביולי האחרון. בית הדין (בפסקאות 119, 122, 163 ו-196) התייחס למדיניות ההתנחלויות של ישראל במזרח ירושלים ולמשטר המשפטי המפלה, ובמיוחד חוק נכסי נפקדים, המוביל לפינוי פלסטינים מבתיהם לטובת מתנחלים. בית הדין פסק כי מדיניות זו מהווה הפרה של החוק הבינלאומי. ביולי בשנה שעברה, משרד זכויות האדם של האו"ם בשטח הפלסטיני הכבוש הביע דאגה לגבי עתידן של כ-87 משפחות פלסטיניות, המונות בין 600 ל-800 פלסטינים, המאוימות בפינוי בכפייה מבתיהן בשכונת סילוואן במזרח ירושלים הכבושה, תוך הקלה על יישום חוקים ישראליים בלתי חוקיים ומפלים נגד פלסטינים בשטח הכבוש. לאחר פירוט מספר מקרים המיועדים לפינוי, הדגיש המשרד כי מקרים אלה הם דוגמאות לקמפיין מתמשך ושיטתי שמנהלים מתנחלים וליישום מפלה של מערכת חוקים, כולל חוק נכסי נפקדים וחוק העניינים המשפטיים והמנהליים משנת 1970.

לא רחוק משכונת בטן אל-הווא בעיר סילוואן, ממשיכים הפלסטינים בשכונת שייח' ג'ראח בירושלים הכבושה לסבול ולחשוש לקיומם. שכונה זו היא ביתם של כ-600 פלסטינים השייכים למספר משפחות, ביניהן הכורדים, הסקאפים והקאסמים, בין היתר. משפחות אלו נעקרו מאדמותיהן בפלסטין בשנת 1948, כמו אלו שבאל-בקעה, דיר יאסין, ליפתא, חיפה ויפו. באותה תקופה הם התגוררו בכרם אל-ג'עוני ובקבאניית אום חרון.

תושבי שכונה זו, כפי שברור, הם פליטים פלסטינים שנעקרו מאדמותיהם וחוותיהם בשנת 1948. משפחת כורדים היא פליטה מחיפה, משפחת סבאח מיפו, משפחת דג'אני מבית דג'אן ומיפו, ומשפחות דהודי ואבו ערפה, בין היתר, הגיעו כפליטים משכונות המערב של ירושלים. השכונה היא גם ביתם של משפחות שוויתרו על כרטיסי אונר"א שלהן בתמורה לבית וחלקת אדמה קטנה מהממשל הירדני. משפחות אלו נאבקות נגד המתנחלים החיים ביניהם, אשר בתמיכת שלטונות הכיבוש ובמיוחד שר הביטחון הלאומי, איתמר בן גביר, מבקשים לרוקן את השכונה מתושביה המקוריים. הם תפסו שלושה בתים שבעליהם המקוריים נעקרו ומתגוררים בהם. בתים אלו הפכו לגרעין של התנחלות שהמתנחלים מכנים "שכונת שמעון סאדיק". מאחורי תביעות אלו עומד ארגון המתנחלים עטרת כהנים, הפועל בעיר העתיקה ובשכונת בתן אל-הווא בסילוואן. בינתיים, חברת נחלת שמעון פועלת בשייח' ג'ראח לצד ארגוני מתנחלים אחרים שאין להם קשר לתושבים היהודים של הנכסים. במקום זאת, הם מחפשים את יורשיהם של תושבים אלה, רוכשים את נכסיהם ומגישים תביעות לפינויים על רקע אידיאולוגי, במטרה להקים התנחלויות בלב השכונות הפלסטיניות.

"נחלת שמעון" זו היא השורה התחתונה של רשת חברות הרשומות במדינות שונות, כולל ארצות הברית, שכולן שואפות להסתיר את הצדדים העומדים מאחורי המאמצים המשפטיים היקרים לגירוש משפחות פלסטיניות.

בהקשר זה, משרד האו"ם לתיאום עניינים הומניטריים (OCHA) חשף לאחרונה כי יותר מ-680 פלסטינים נעקרו במחצית הראשונה של 2025 עקב הריסת בתיהם בטענה של היעדר היתרי בנייה שהונפקו על ידי הרשויות הישראליות בשטח C של הגדה המערבית, יותר מכפול מהמספר בתקופה המקבילה בשנת 2024. המשרד הצהיר כי מאז תחילת ההסלמה הצבאית בין ישראל לאיראן ב-13 ביוני, כוחות ישראליים המשיכו להחמיר את ההגבלות על התנועה אל הגדה המערבית ובתוכה. המחסומים העיקריים בכבישים חיוניים נסגרו לחלוטין, כל שערי הכביש המובילים לעיר חברון נסגרו, ותושבי רוב הערים הפלסטיניות נמנעה מגישה לכביש 60, הכביש הראשי המחבר את צפון ודרום הגדה המערבית. בינתיים, תנועת המתנחלים בכבישים נמשכה ללא הפרעה. הרשויות הישראליות ביצעו גם מבצע הריסה המוני בקהילת המגורים ח'לת א-דבעא במחוז חברון, התקרית הרביעית מסוגה בשנת 2025. מתוך 78 המבנים שנהרסו בקהילה השנה, 62 אחוזים סופקו כסיוע הומניטרי.

טרור מתנחלים

בינתיים, המתנחלים המשיכו במסעותיהם, כאשר אלימות וטרור שטפו שטחים נרחבים בגדה המערבית. מחוזות רמאללה ואל-בירה היו המטרות העיקריות, ואחריהם שכם וחברון. טרוריסטים אלה שוטטו באזור הכפרי הפלסטיני חמושים ברובים, שחילק בן גביר, ובמטעני חבלה.

אלימות וטרור מצד מתנחלים נעים בין הרס רכוש, שריפת בתים ומכוניות, ועד הריסת אדמות בדחפורים, הקמת מאחזים חדשים והתקנת שערי ברזל, כפי שעושה צבא הכיבוש.

טרור המתנחלים הגיע לשיאו עם המעשה הפלילי שביצעו עשרות מתנחלים בעיירה כפר מאלכ במחוז רמאללה ואל-בירה, שהותיר אחריו שלושה קדושים מעונים וכמה נוספים נפצעו.

ההפרות השבועיות שתועדו על ידי המשרד הלאומי להגנת הקרקעות היו כדלקמן במהלך תקופת הדיווח:

ירושלים: כוחות הכיבוש הישראליים הרסו בית, חניון וחלקת אדמה בשכונת ראס ח'מיס במחנה הפליטים שועפט, כולם בבעלות הירושלמי אנאס אל-רג'בי, ללא אזהרה מוקדמת, לטובת עמותות מתיישבים. בעיירה חיזמה, החליטו שלטונות הכיבוש לתפוס אדמות ברחוב הסמוך לוואדי עזריק, החל מהרחוב הראשי המוביל לעיירה ג'בע ועד לאזור עקבת. הרשויות גם הרסו בית בן שתי קומות בעיירה השייך למותוואקיל אל-ח'טיב, ללא הודעה מוקדמת.

רמאללה: עשרות מתנחלים פתחו במתקפה נרחבת על העיירה כפר מאליק, פתחו באש, שרפו כלי רכב והרסו רכוש בחלקה הדרומי של העיירה. שלושה אזרחים נהרגו וכמה נוספים נפצעו. הסהר האדום הפלסטיני אישר גם שמונה מקרים של חנק לאחר שמתנחלים הציתו בית בצומת כרמלו ליד הכפר טייבה.

מתנחלים המשיכו בדחפורים ועקירת עצי זית עתיקים באדמות העיירה סינג'יל זה היום השלישי ברציפות. בכפר אל-מורע'ייר, נפצע האזרח רקאד ג'ומעה אבו עליה בעת שרעה את צאנו באדמתו, מה שהוביל לפציעתו ולחבלות, במישור "מרג' סעי" בין הכפרים אבו פלאח ואל-מורע'ייר. בעיירה בית ליקיא, ממערב לרמאללה, הרסו כוחות הכיבוש חדר חקלאי השייך לאזרח רבחי נימר מוסטפא אסי והרסו כליל את תכולתו. מתנחלים תקפו גם כלי רכב של אזרחים בכניסה להתנחלות "שילו", סמוך לעיירה תורמוס איה, יידו לעברם אבנים, ותקפו את נוסעיהם באמצעות ריסוס גז פלפל בזמן שעצרו ברמזור.

בטורמוס איה, מתנחלים הציתו אדמות של אזרחים שקמו כדי להתמודד עם מתקפת המתנחלים. מתנחלים תקפו גם את משפחת אבו פזאא אל-כעאבנה, ממזרח לרמאללה, ושרפו מכונית שחנתה מול בית. זה קרה ימים לאחר פעולות פרובוקטיביות של מתנחלים סביב קהילות בדואיות, כולל קריאות סיסמאות דתיות ואיומים ישירים, בניסיון לכפות מציאות חדשה על השטח.

מקורות מקומיים דיווחו כי מספר מתנחלים ירו אש חיה לעבר תושבים ורכושם בסינג'יל לאחר שתושבים התעמתו עם קבוצה מהם שניסתה להעביר את צאןיהם בין בתי העיירה. קבוצה נוספת תקפה גם אזרח מהחווה המזרחית בזמן שהיה ברכבו.

חברון: מתנחלים שחררו את בעלי החיים שלהם לאדמות חקלאיות פלסטיניות ותפסו באר מים במסאפר יטא, מדרום לחברון, תחת חסותם של חיילי הכיבוש.

בהתקפה נוספת, מתנחלים שחררו את עדרי בעלי החיים שלהם בסביבת בתי האזרחים בח'ירבת אקוואוויס במסאפר יטא, מדרום לחברון, הרסו יבולי חקלאים, גרמו נזק למטעים ועצי פרי, והשחיתו תשתיות חקלאיות כמו תעלות השקיה ובארות. האזרח מוחמד אחמד מחמוד אל-חור, בן 48, נהרג ואחר נפצע קשה מירי של מתנחלים בסוריף, שתקפו את אזור "אל-קורינאת" תחת חסות כוחות הכיבוש הישראליים, וירו כדורים חיים לעבר אזרחים בזמן שניסו לכבות שריפה שהציתו מתנחלים באדמות שם. מספר מתנחלים מההתנחלות "סוסיא" תקפו אזרחים ואת רכושם במסאפר יטא והציתו אותם.

בית לחם: כוחות הכיבוש הישראליים הרסו חדר חקלאי, החריבו אדמה ומילאו באר מים בכפר ואדי רחאל. כמו כן, הם עקרו עשרות עצי זית בכפר חוסאן. מתנחלים התקינו שמונה שערי ברזל על דרכים חקלאיות באדמות העיירה, שישה מהם באזור ואדי אל-עביאר ושניים באזורי פאגור וואדי אל-ולאג'ה. הדבר מונע מחקלאים גישה לאדמותיהם, ששטחן מוערך בכ-12,000 דונם, שכולן נטועות בגפנים, עצי זית וגידולים אחרים.

בכפר ואדי אל-ניס, הודיעו רשויות הכיבוש לסעיד פאוזי מחמוד חמאד להפסיק את העבודה באדמתו החקלאית, שם הוא בונה קירות תמך מבטון, אשר ייהרסו בהמשך. כמו כן, הם תפסו דחפור השייך לעבדאללה יוסף אחמד חמאד, שעבד על האדמה. שטח האדמה הוא כ-10 דונם והבעלים מתכוון לעבד אותה למטרות חקלאיות. מתנחלים תקפו גם כלי רכב של אזרחים ליד הכפר אל-מיניה והחלו לפרק אדמות חקלאיות באזור שושלה הנטועות בגפנים ובעצי שקד, במטרה להרחיב את גבולות ההתנחלות "דניאל". כוחות הכיבוש גם דחפו שטחי אדמה חקלאית באזור אל-סאנע בעיירה חוסאן, סמוך לצומת ההתנחלות "ביתר עילית", מה שהוביל לעקירת עשרות עצי זית.

שכם: מתנחלים חרשו וגדרו אדמות חקלאיות בכפר קריות באזור ח'ירבת סרה בין הכפרים קריות וג'אלוד. אחרים עקרו עשרות עצים בין הכפרים עקרבה ומג'דל בני פאדל לאחר שפשטו על האדמות הממוקמות בין הכפרים מג'דל בני פאדל ועקרבה באזור הנקרא סוף, עקרו ושברו שם כ-80 עצים. אזרח נפצע בראשו לאחר שמתנחלים יידו לעברו אבנים בכפר עסירה אל-קיבליה, מדרום לשכם. מתנחלים הציתו בעבר אדמות בכפר ומנעו מצוותי ההגנה האזרחית להגיע לשריפה כדי לכבות אותה.

בכפר דומא, מתנחלים סגרו רחוב מצפון לכפר באמצעות ערימות עפר, שחיברו את הכפר לכפר מג'דל בני פאדל שמצפון. אחרים חידשו את עבודתם על הקמת מאחז התנחלות בעיירה חווארה, מדרום לשכם, לאחר שכריתת עצי זית ויער באזור ג'בל אל-ראס בעיירה, הנמצא כ-500 מטרים מבתי האזרחים. הם בנו מחדש צריפים, הקימו אוהלים וסיפקו להם רשת חשמל. בכפר עינבוס, כוחות הכיבוש הרסו בית בן שתי קומות, כל אחד בגודל 130 מ"ר, בו התגוררו 10 אנשים, לאחר שאילצו אותם להתפנות לפני ביצוע ההריסה.

בקעת הירדן: מתנחלים פרצו לכפר ערב אל-מליחאת באזור אל-מוערג'את, ערכו מסיבה פרובוקטיבית, קראו קריאות גזעניות וניסו לגנוב אסם ברזל במהלך הפשיטה לפני שנתגלו על ידי תושבים שהתעמתו איתם, מה שגרם להם להימלט. אחרים גידרו אדמות נוספות באזור אל-פאריסיה בצפון בקעת הירדן.