נרטיבים של מה שלא נכתב בפרוטוקולים של החיילים (9) הרגל שידעה את דרכה לשער

בפרוטוקול החייל, איש לא יכתוב שהקליע פגע בנער פאדי חמדאללה נעסאן, בן שבע עשרה, שחקן קבוצת הנוער בנבחרת הלאומית הפלסטינית. הם יכתבו רק שהוא פגע ב"צעיר פלסטיני". כך הופכים השמות בפרוטוקולים של החיילים למספרים, והגילאים לפרטים שאינם ראויים לציון, והחלומות לשוליים שאיש אינו רואה. כאילו הדבר הראשון שהמלחמה עושה אינו ירי, אלא החרמת שמו של האדם לפני החרמת חייו.הם לא יכתבו שפאדי זכר את המרחק בינו לבין הרשת יותר מאשר את המרחק בינו לבין הפחד. ושכף רגלו השמאלית לא הייתה רק איבר בגופו, אלא זיכרון שלם של ריצה, אימונים, הפסדים קטנים, וניצחונות שרק מי שהתחיל את חלומו במגרש עפר באקדמיה לכדורגל של אל-מוג'ייר יודע את ערכם, עד שמצא את עצמו לובש את חולצת קבוצת הנוער בנבחרת הלאומית הפלסטינית.החלומות במציאותם אינם מה שאנו רואים כשאנו ישנים, אלא מה שגורם לנו להתעורר כל בוקר. ולכן, כאשר הקליע פגע בירכו השמאלית, הוא לא כיוון לשריר או לעצם, אלא חיפש את הדרך הקצרה ביותר לחלום. הכיבוש אינו חושש מהאדם כי הוא חי, אלא כי הוא מסוגל להפוך למשהו גדול יותר ממה שהוא. ומה שהורג אותו לעיתים קרובות אינו האדם, אלא הפוטנציאל הטמון בו.בבית החולים, עמדו הרופאים בפני פרדוקס שרק פלסטין דומה לו. הם ידעו שכריתת רגלו עשויה להציל את חייו, אז הם כרתו את הרגל שנשאה אותו לעבר השער, בתקווה שבעליה יישאר. כאילו החיים דרשו ממנו לשלם את חלומו כמחיר כדי להמשיך לחיות. אבל יש מחירים שאינם מספיקים.פאדי נהרג, והרגל הכרותה נותרה עדה לשאלה שהרפואה אינה עונה עליה, ושהדוחות אינם כותבים: איך הופכת הצלת חיים למותנית בויתור על החלק שהעניק לה משמעות? ואיך העולם יכול להתייחס לכריתת רגל של שחקן בן שבע עשרה כהליך רפואי, תוך התעלמות מכך שהפשע האמיתי התרחש לפני שהגיע לחדר הניתוח?באותו יום, הוא לא יצא למגרש, אלא יצא לביתו של החאג' אבו עטא.המתנחלים, בשיתוף עם חיילי הכיבוש, ניסו לעקור משפחה מביתה. ואילו פאדי, לא נשא עמו אלא את גילו, ואת דחף של נער שלא למד איך לצפות בעוול מרחוק. הוא קם עם בני אל-מוג'ייר להגן על הבית, כי הפלסטיני לומד מילדותו שבתים אינם נופלים כאשר קירותיהם נהרסים, אלא כאשר אנשים נוטשים אותם.אולי זו הסיבה שהכיבוש חושש מהשכנים יותר מאשר מהאבנים.כי המולדות, בסופו של דבר, אינן נשארות כי יש להן צבאות חזקים יותר, אלא כי הן מולידות אנשים הרואים בהגנה על ביתם של אחרים הגנה על כל בתיהם.אחי פאדי התפלל עבורו מרגע פציעתו.הוא בכה בכל פעם ששמע עליו חדשות, והחזיק בתקווה כמו שטובע נאחז בקרש קטן בים סוער. הוא לא דמיין שחברו שרץ לצידו במגרשי הכפר יהפוך שמו לקודם למילה "השהיד". הוא המשיך לחכות לחדשות שישקטו את ליבו, עד שהגיעו החדשות שלא היה מוכן לשמוע.וכאשר פאדי הוכרז כשהיד, הוא התמוטט. יש פרידות שאינן דומות למוות, אלא דומות לעקירת חלק מהזיכרון. כי ידידות אמיתית אינה מסתיימת כאשר אחד הצדדים נעלם, אלא מתחילה אחריה מסע ארוך של געגועים שרק מי שחי אותו יודע את סופו.בחדרו של פאדי, דבר לא קרה. תיק הספורט עדיין מחכה לאימון הבא. הנעל עדיין מכוונת לעבר הדלת, כאילו תצא בקרוב. וחולצת הנבחרת עדיין תלויה, כאילו עדיין לא ידעה שהמשחק בוטל.ואילו חתולתו, בחרה במיטתו כמקום לישון, מחכה לבעליה בסבלנות שאינה יודעת את משמעות ההיעדרות. רק בעלי חיים אינם מבינים שהאדם עשוי לעזוב פעם אחת, ולא לחזור לעולם. ורק הדברים נשארים נאמנים לבעליהם, גם לאחר שעזבו את העולם.החייל יכתוב שהוא ירה. והוא לא יכתוב שהוא ירה על רגל שידעה את דרכה לשער.והוא לא יכתוב שרגל זו נכרתה בניסיון נואש להציל את בעליה. והוא לא יכתוב שהנער פאדי חמדאללה נעסאן, שחקן קבוצת הנוער בנבחרת הלאומית הפלסטינית, נהרג כי סירב לעמוד מהצד בזמן שמשפחת החאג' אבו עטא נעקרה מביתה על ידי המתנחלים וחיילי הכיבוש. והוא לא יכתוב שהקליע לא היה מהיר יותר רק מגופו של פאדי, אלא היה מהיר יותר מכל העתיד. כי פרוטוקולי החיילים מתעדים את מה שקרה.ואילו הכפרים... אינם זוכרים את מספר הקליעים, אלא את שמות אלה שעברו בהם. הם זוכרים את צחוקם, את חלומותיהם, ואת עקבות רגליהם על דרכיהם. והם יודעים שהאדם אינו עוזב כאשר ליבו מפסיק לפעום, אלא כאשר מי שנשאר אחריו מפסיק לספר את סיפורו.ולכן אל-מוג'ייר תמשיך לספר את סיפורו של הנער פאדי, לא כמספר ברשימת השהידים, אלא כחלום שלבש את חולצת הנבחרת הלאומית, והאמין שהרגל שמבקיעה שער יכולה גם להגן על בית. וכאשר הקליע לא הצליח להביס את המשמעות, הוא הסתפק בעצירת הגוף.וכאן מתחילים נרטיבים של מה שלא נכתב בפרוטוקולים של החיילים. כי הפרוטוקולים שומרים את העובדות, ואילו הזיכרון שומר את האמת. והעובדות מתות עם סיום החקירה, ואילו האמת נשארת חיה, עוברת מדור לדור, עדה לכך שחלק מהנערים אינם גדלים בגיל, אלא גדלים במשמעות המולדת.