הקונגרס מתריס נגד טראמפ: החלטה היסטורית להגבלת סמכויות המלחמה נגד איראן

הזירה הפוליטית האמריקאית עברה תפנית דרמטית לאחר שהקונגרס, בשני בתיו – הנבחרים והסנאט – אישר החלטה משותפת המורה לנשיא דונלד טראמפ להסיג את הכוחות האמריקאים מפעולות לחימה נגד איראן. צעד זה משקף חשש גובר בקרב המפלגה הרפובליקנית השולטת בפרלמנט לגבי השלכות הסכסוך המתמשך מאז סוף פברואר האחרון.

אישור הסנאט להחלטה המשותפת בנוגע לסמכויות המלחמה הגיע שבועות לאחר צעד דומה שנקט בית הנבחרים, מה שמהווה תקדים היסטורי בהסכמה בין שני בתי המחוקקים להגבלת הרשות המבצעת. צעד זה נועד להשעות באופן מיידי את כל הפעולות הצבאיות הבלתי מורשות נגד טהראן.

מקור הסכסוך המשפטי הזה הוא בחוק סמכויות המלחמה משנת 1973, שנחקק ככלי פיקוח לאחר מלחמת וייטנאם כדי להבטיח שהנשיא לא יקבל החלטות מלחמה לבדו. חוק זה מעניק לקונגרס בלבד את הסמכות להכריז מלחמה, בעוד שתפקיד הנשיא מוגבל להובלת מבצעים במצבי איום מיידי.

על פי החקיקה הקיימת, הממשל האמריקאי מחויב להודיע למחוקקים על כל מהלך צבאי תוך 48 שעות, עם צורך לסיים פעולות בלתי מורשות תוך 60 יום. הנתונים מצביעים על כך שמועד חוקי זה כבר חלף ב-1 במאי האחרון לגבי הפעולות המתנהלות נגד איראן.

מצדו, ניסה הנשיא טראמפ לעקוף את ההגבלות הללו בהצהרה כי פעולות הלחימה הסתיימו הודות להסכם הפסקת אש, למרות המשך המצור הימי וההתקפות ההדדיות. מומחים משפטיים סבורים כי טיעון זה לא יעמוד זמן רב בפני בדיקה שיפוטית לאור המשך הנוכחות הצבאית הפעילה.

מקורות יודעי דבר דיווחו כי להחלטות הנוגעות לסמכויות המלחמה יש עדיפות בהצבעה, מה שמאפשר להעלות אותן לדיון גם ללא הסכמת ראשי הבתים. מסלול משפטי זה מעניק למחוקקים המתנגדים למדיניות החוץ הנוכחית יכולת תמרון ולחץ פוליטי גדולים יותר.

קיימים ספקות משפטיים לגבי מידת המחייבות של החלטה משותפת זו, כאשר מתנגדיה סבורים כי אין לה תוקף חוקי כל עוד הנשיא לא חתם עליה או שהוטל עליה וטו. עם זאת, משפטנים מדגישים כי הנושא טרם הוכרע שיפוטית, לאור היעדר תקדימים דומים מאז שנות השבעים.

חבר הקונגרס הדמוקרטי גרגורי מיקס, יוזם המהלך בבית הנבחרים, הדגיש כי ההחלטה מחייבת מבחינה חוקית על פי רוח החוקה האמריקאית. מיקס הודיע על כוונתו לבחון את כל הדרכים המשפטיות הזמינות כדי לאלץ את הבית הלבן לציית לרצון המחוקקים ולסיים את ההתערבות הצבאית הבלתי מורשית.

משקיפים סבורים כי מהלך חקיקתי זה נועד בעיקרו להחזיר לקונגרס את הסמכות החוקתית להכריז מלחמות, שנשחקה במהלך העשורים לטובת הנשיאות. תוצאות ההצבעה הצמודות נחשבות למסר ברור כי קיימת רצון חוצה מפלגות לרסן את ההתפשטות הצבאית החיצונית.

הבית הלבן ניסה להפעיל לחץ אינטנסיבי על חברי המפלגה הרפובליקנית כדי לסכל את ההחלטה, כאשר מאחורי הקלעים של הסנאט התקיימו פגישות טעונות ונזיפות ישירות מטראמפ לחלק מהמחוקקים. למרות הצלחתו לשנות את דעתם של כמה חברים, המומנטום התומך בהחלטה נשאר חזק מספיק כדי להעבירה.

קתרין יון איברייט, מומחית במרכז ברנן לצדק, הבהירה כי אישור חוק זה מהווה גינוי מפורש להמשך המלחמה, שרבים רואים בה הפרה של החוקה. היא הוסיפה כי מחוקקים משני הצדדים השתכנעו כי הסכסוך המזוין עם איראן חרג מהגבולות הזמניים והחוקיים המותרים.

מצד שני, מגיני מדיניות טראמפ מתארים מהלכים אלה כתמרונים פוליטיים בלבד שמטרתם להחליש את עמדת ארצות הברית מול אויביה. הם טוענים כי החלטות כאלה פוגעות בסמכויות הנשיא כראש המפקד העליון של הכוחות המזוינים האחראי על הגנת הביטחון הלאומי.

התפתחויות אלה מטילות צל על בחירות אמצע הקדנציה המתוכננות לנובמבר הקרוב, כאשר הבוחרים האמריקאים עוקבים מקרוב אחר התפתחות הסכסוך. סקרי דעת קהל מצביעים על כך שהמלחמה נגד איראן חסרה תמיכה ציבורית רחבה, מה שעלול לאיים על שליטת הרפובליקנים בקונגרס.

הנתונים האחרונים מסקר 'רויטרס/איפסוס' הראו כי רק 25% מהאמריקאים תומכים בצורך במלחמה, בעוד שקיימים חששות כלליים מפני שבריריות הפסקת האש. חשש ציבורי זה השתקף בפופולריות של הנשיא טראמפ, שירדה לרמות שיא של 34%, מה שמסבך עוד יותר את התמונה הפוליטית.

החלטת סמכויות המלחמה שולחת איתות חזק לנשיא כי המחוקקים סבורים שמלחמה זו נמשכה זמן רב מדי ומפרה את החוקה.