הסכם הגרעין האמריקאי-סעודי... שותפות אסטרטגית הפותחת את דלת ההעשרה ומעלה שאלות לגבי מדיניות וושינגטון כלפי איראן

מסר מוושינגטון וושינגטון – סעיד עריקאת – 23/7/2026 ניתוח חדשותי ארצות הברית וערב הסעודית חתמו על הסכם גרעין אזרחי, ששני הצדדים תיארו כתחנה מכרעת במסלול היחסים האסטרטגיים ביניהם. ההסכם פותח את הדלת לפיתוח תוכנית הגרעין האזרחית הסעודית באמצעות טכנולוגיה אמריקאית, עם אפשרות לאפשר לממלכה בעתיד להעשיר אורניום במסגרת פיקוח ובטחונות הקשורים לבטיחות ומניעת הפצת נשק גרעיני. משרד האנרגיה האמריקאי אמר כי ההסכם יחזק את יצוא הטכנולוגיה הגרעינית האמריקאית, יספק אלפי מקומות עבודה, וישרת את האינטרסים הכלכליים והביטחוניים של שתי המדינות, והדגיש כי שיתוף הפעולה יהיה כפוף לסטנדרטים הגבוהים ביותר של בטיחות וביטחון גרעיני.

ההסכם נמשך שלושים שנה, וערכו מוערך בעשרות מיליארדי דולרים. הוא מאפשר לחברות אמריקאיות לבנות ולהפעיל מתקנים גרעיניים אזרחיים בתוך הממלכה, וכן קובע עריכת מחקר אמריקאי-סעודי משותף להערכת האפשרות להעשרת אורניום בתוך שטחי סעודיה. אם וושינגטון תאשר לאחר סיום המחקר, ניתן יהיה להקים מתקן אמריקאי לייצור דלק גרעיני בתוך הממלכה, בעוד שההסכם קובע, במקרה שארצות הברית תסרב להעניק לריאד את הזכות להעשרה, כי הפרויקט לא יבוצע באופן עצמאי או בשיתוף פעולה עם כל גורם זר אחר למשך עשר שנים.

ההסכם צפוי להיות מועבר לקונגרס האמריקאי, שם הוא צפוי לעורר דיון פוליטי נרחב בנוגע לביטחונות הפיקוח ומנגנוני הבדיקה, למרות שלרפובליקנים יש רוב בבתי הנבחרים והסנאט, מה שמעניק לממשל הנשיא דונלד טראמפ הזדמנות גדולה להבטיח את אישורו.

ההסכם נושא חשיבות מיוחדת מכיוון שהוא מייצג שינוי במדיניות הגרעין האמריקאית כלפי בעלות בריתה במזרח התיכון. בניגוד להסכם הגרעין שחתמה ארצות הברית עם איחוד האמירויות בשנת 2009, שכלל את מה שנודע כ"תקן הזהב" המבוסס על ויתור סופי של אבו דאבי על העשרת אורניום ועיבוד מחדש של דלק גרעיני, ההסכם החדש משאיר את הדלת פתוחה בפני סעודיה להחזיק ביכולת זו בעתיד לאחר השלמת המחקר המשותף וקבלת האישור האמריקאי, מה שנחשב לשינוי בולט בגישת וושינגטון לתוכניות אנרגיה גרעינית באזור.

שינוי זה מעורר עניין רב בקרב מומחי מניעת הפצת נשק גרעיני, שכן הם רואים כי הסוגיה אינה קשורה לבניית כורים גרעיניים אזרחיים אלא קשורה להחזקת מחזור הדלק הגרעיני, המעניק לכל מדינה ניסיון ותשתית שניתן לפתח בעתיד אם הסביבה הביטחונית או הפוליטית תשתנה. גם תחת מחויבות מלאה לביטחונות בינלאומיים, החזקת טכנולוגיית העשרה נשארת אחד המרכיבים הרגישים ביותר בתוכניות גרעיניות, בשל הממדים האסטרטגיים ארוכי הטווח שהיא נושאת.

ההסכם מקבל ממד פוליטי נוסף בשל עיתוי ההכרזה עליו, שכן הוא מגיע בזמן שארצות הברית ממשיכה בפעולותיה הצבאיות נגד איראן בטענה למנוע ממנה להחזיק ביכולות להעשרת אורניום שעלולות להוביל לייצור נשק גרעיני, בזמן שממשל טראמפ מבקש מהקונגרס הקצאות כספיות נוספות למימון הקמפיין הצבאי שעלותו עלתה באופן משמעותי. תזמון זה מעלה שאלות לגבי האופן שבו וושינגטון מיישבת את סירובה שאיראן תחזיק ביכולות העשרת אורניום, עם הסכמתה להסכם שעשוי לאפשר לסעודיה בעתיד להחזיק ביכולות דומות, גם אם תחת פיקוח וביטחונות בינלאומיים.

למרות שפקידים אמריקאים מדגישים את ההבדל בין שני המקרים, בהתחשב בכך שהתוכנית הסעודית תהיה כפופה לפיקוח אמריקאי ובינלאומי קפדני, בעוד שוושינגטון מאשימה את איראן בניסיון להשתמש בתוכנית הגרעין שלה למטרות צבאיות, הסבר זה אינו מונע הופעת האשמות בצביעות, וזהו נרטיב שטהראן צפויה לנצל פוליטית ודיפלומטית בשלב הבא.

הוויכוח אינו מוגבל לאיראן בלבד, שכן גם ישראל מתייחסת להסכם בזהירות, מחשש שמתן אפשרות לסעודיה להעשיר אורניום יוביל לשבירת אחד העקרונות הבסיסיים שעליהם התבססה מדיניות מניעת הפצת נשק גרעיני במזרח התיכון, ויעודד מדינות אחרות באזור לדרוש זכויות דומות. מספר פקידים ומומחים ישראלים לשעבר רואים כי הסכנה אינה טמונה בתוכנית הסעודית הנוכחית, אלא בתשתית הגרעינית שעלולה להפוך לזמינה בעתיד אם התנאים הפוליטיים או הביטחוניים ישתנו.

ראוי לציין כי ההסכם אינו כולל כל התייחסות לקישור שיתוף הפעולה הגרעיני לסוגיית נורמליזציה של היחסים הסעודיים-ישראליים, בניגוד למה שממשלים אמריקאים עוקבים שאפו אליו, וראו בשיתוף הפעולה הגרעיני חלק מחבילה רחבה יותר הכוללת השגת פריצת דרך בתיק הנורמליזציה. היעדר תנאי זה משקף שינוי בסדרי העדיפויות של המדיניות האמריקאית, שנראית כעת מעוניינת יותר בחיזוק שותפותה האסטרטגית עם ריאד מול ההשפעה הסינית והרוסית הגוברת, גם ללא התקדמות במסלול היחסים הסעודיים-ישראליים.

מנגד, ההסכם נושא ממדים כלכליים שאינם פחות חשובים מממדיו הפוליטיים, שכן הוא מעניק לחברות אמריקאיות הזדמנויות עצומות בתחומי בניית כורים גרעיניים, הנדסה, טכנולוגיה, תפעול, תחזוקה והכשרה במשך שלושה עשורים, וכן מחזק את יכולתה של ארצות הברית להחזיר חלק ממעמדה בשוק האנרגיה הגרעינית העולמי, שראה בשנים האחרונות התרחבות ניכרת של התפקידים הרוסי והסיני, במיוחד במזרח התיכון, אסיה ואפריקה.

סביר להניח שהקונגרס האמריקאי יהווה את זירת המבחן הבאה להסכם, כאשר הדיון צפוי להתמקד בביטחונות הפיקוח, מנגנוני הבדיקה ועתיד זכות ההעשרה, יותר מאשר בעקרון שיתוף הפעולה הגרעיני עצמו. אם ממשל טראמפ יצליח להעביר את ההסכם, הוא עשוי להקים שלב חדש ביחסים האמריקאים-סעודיים, ולשרטט מחדש את משוואות הביטחון והאנרגיה במפרץ לעשורים הבאים, אך יחד עם זאת הוא ימשיך להתמודד עם מבחן פוליטי המתבטא ביכולתה של וושינגטון לשכנע את הקהילה הבינלאומית כי מתן לסעודיה את מה שהיא מסרבת להעניק לאיראן אינו מהווה סתירה בעקרונותיה, אלא משקף הבדל באופי היחסים, הביטחונות וההתחייבויות הבינלאומיות של כל אחת מהמדינות.