מותו של האמן הלבנוני אחמד קעבור.. קול 'אנאדיכום' שהנציח את המאבק הפלסטיני

הזירה האמנותית הערבית והלבנונית איבדה היום את אחד מעמודי התווך של האמנות המחויבת, האמן אחמד קעבור, שהלך לעולמו לאחר מאבק מר במחלה. קעבור הותיר אחריו מורשת מוזיקלית עשירה שהתחברה לרגשות הקהל הערבי, שכן הקדיש את קולו ולחניו לשרת סוגיות לאומיות ואנושיות הרחק מהדפוסים המסחריים הרווחים.

המנוח נחשב לאחד מבני דור הזהב שעיצבו מחדש את מושג השיר הפוליטי, והפכו אותו מסתם סיסמאות ליצירות אמנות הנוגעות בנשמה. דרכו התאפיינה בהזדהות מוחלטת עם העניים והמנודים, מה שהפך את יצירותיו לארכיון רגשי המתעד את התמורות הגדולות באזור הערבי לאורך עשורים.

שמו של קעבור נקשר קשר הדוק לסוגיה הפלסטינית באמצעות שירו המפורסם 'אנאדיכום', שמילותיו נכתבו על ידי המשורר תאופיק זיאד. שיר זה לא היה רק יצירה אמנותית חולפת, אלא הפך להמנון לאומי בלתי רשמי המהדהד בכל הכיכרות והזירות התרבותיות והמאבקיות ברחבי העולם הערבי.

האמן המנוח נולד בבירת לבנון ביירות בשנת 1955, וגדל בחיק משפחה אמנותית, כאשר אביו מחמוד אל-רשידי היה אחד מראשוני הכנרים בלבנון. סביבה אמנותית זו חידדה את כישרונו מוקדם, ודחפה אותו להמשיך את לימודיו האקדמיים במכון לאמנויות יפות באוניברסיטה הלבנונית, שם סיים את לימודיו בשנת 1978.

עם פרוץ מלחמת האזרחים הלבנונית באמצע שנות השבעים, בחר קעבור להשתלב בעבודה העממית והשטחית, ובאמצעות הלחן והמילה ביטא את כאבי האנשים. בנסיבות קשות אלו, נולד השיר 'אנאדיכום' כדי לחזק את אזרחי המדינה ולהפיח בהם רוח תקווה והתנגדות מול האתגרים הקיומיים.

יצירותיו של קעבור לא הוגבלו לשירה והלחנה בלבד, אלא התרחבו לכלול את עולם המשחק והקולנוע בראשית דרכו. בין תחנות המשחק הבולטות שלו הייתה השתתפותו בסרט בינלאומי שעסק בדמותו של 'קרלוס', מה ששיקף את מגוון כישרונותיו ויכולתו לבטא באמצעות כלים אמנותיים שונים.

אמנותו של קעבור זכתה להערכה רחבה הן ברמה העממית והן ברמה הרשמית, ובין מעריציו הבולטים היה ראש ממשלת לבנון המנוח רפיק אל-חרירי. האמן המשיך להציג את יצירותיו עם חזון קבוע, וסירב להתפשר על איכות התוכן או להיגרר אחר גלי הצריכה האמנותית המהירה.

המנוח הציג מאות יצירות מוזיקליות ותיאטרוניות המיועדות לילדים, מתוך אמונה בצורך לבנות דור המבין את ערכי היופי והחופש. בין יצירותיו הבולטות נמנים המחזה 'מה קרה בכפר מנחאר' והאלבום 'גרגרי הרימון' שעדיין נוכח בזיכרון הדורות שחיו בתקופתו.

רשימת יצירותיו האלמותיות כוללת שירים כמו 'דרומיים', 'הו פעימת הגדה' ו'אנחנו האנשים', יצירות שגילמו את רוח ההתנגדות וההיאחזות באדמה. כמו כן, בשירתו 'הו סבתי' שאב השראה מציוריו של הקריקטוריסט המנוח נאג'י אל-עלי, כדי למזג בין האמנות החזותית והמוזיקלית בתבנית לאומית ייחודית.

עם מותו של אחמד קעבור, נסגר דף מזהיר בהיסטוריה של השיר האלטרנטיבי שהתייצב לצד האדם והכבוד בנסיבות הקשות ביותר. קולו ימשיך להדהד בסמטאות ביירות וברחובות ירושלים, ויזכיר לכולם שאמנות אמיתית היא זו שנשארת נאמנה לסוגיותיהם ולדאגותיהם של האנשים.

אני קורא לכם.. ואני מחזק את ידיכם.. ואני מנשק את האדמה תחת נעליכם.. ואני אומר שאני מקריב את עצמי למענכם.