1000 ימים ל'מבול אל-אקצא': רעידת אדמה אסטרטגית מכה בנרטיב הציוני ומעמיקה את הפילוג הישראלי

החוגים הפוליטיים והתקשורתיים במדינת הכיבוש מציינים אלף ימים למבצע 'מבול אל-אקצא', ועוצרים להתבונן בתוצאות העמוקות שהותיר אחריו, על רקע מאבק מר בין המחנות היריבים על זהות המדינה ועל השלטון. התעניינות רחבה זו באה לידי ביטוי בהקצאת שטחים נרחבים בתקשורת העברית לשחזור אירועי השבעה באוקטובר, בתוך ויכוח בלתי נגמר על האחריות לכישלון האסטרטגי החמור שפקד את המערכת הביטחונית.

העיתונות העברית שיקפה את גודל ההלם המתמשך, כאשר שער העיתון 'ידיעות אחרונות' הציג תמונה של דחפור פלסטיני בולע את גדר הגבול, באיתות סמלי לקריסת תיאוריית גדר ההפרדה. סיקור זה מתרחש במקביל לאירועים חברתיים וטקסים המתקיימים ביישובי 'עוטף עזה' לזכר ההרוגים והשבויים שעדיין מוחזקים בידי פלגי ההתנגדות ברצועה.

העיסוק הישראלי ביום השנה הזה נובע מהיקף האבדות חסר התקדים שאירעו תוך שעות ספורות, מה שיצר מצב של הלם קולקטיבי. הלם זה התרחב וקיבל ממד אסטרטגי לאחר שהתברר כי הלחימה בתוך העוטף נמשכה שבועיים, ובמהלכה הגיעו כלי רכב פלסטיניים לעומק יישובים גדולים כמו שדרות וכבשו בהם מפקדות ביטחוניות.

מראות הפריצה וההפתעה ערערו את אמון הישראלים בעתיד החיים בתוך המדינה, והפגיעה לא הוגבלה לממשלה ולצבא אלא פגעה גם בנרטיב הציוני ההיסטורי. נרטיב זה, שקידם במשך עשורים את הרעיון שהמדינה היא המקלט הבטוח ביותר ליהודים, התנפץ בשבעה באוקטובר כאשר התברר שהמציאות הייתה שונה לחלוטין מאותן הבטחות ביטחוניות.

תיק השבויים מגביר את חומרת ההלם והקרע הפנימי, כאשר שוררת בקרב חוגים רחבים ההכרה שממשלת בנימין נתניהו ויתרה על אזרחיה וחייליה השבויים. בהקשר זה, הגנרל ניצן אלון, האחראי על תיק הנעדרים, תיאר את סיסמאות 'הניצחון המוחלט' שמניף נתניהו כשקריות ומטרתן להתחמק מהתחייבויות עסקאות חילופי שבויים.

ניתוחים של מקורות יודעי דבר מצביעים על כך שהחשש הישראלי נובע גם מההבנה שהתוצאות יכלו להיות הרסניות יותר אילו צדדים אחרים היו מצטרפים למתקפה באופן סימולטני. היועץ לביטחון לאומי לשעבר, גיורא איילנד, מאשר שישראל הייתה עומדת בפני סכנת קיום ממשית אילו חיזבאללה הלבנוני היה מחליט לפלוש לגליל ולהגיע לחיפה בשעות הראשונות של המבצע.

חששות אלה מצטלבים עם הצהרות בינלאומיות, כולל מה שהדהד הנשיא האמריקאי לשעבר דונלד טראמפ לגבי תפקידה של וושינגטון בהגנה על ישראל מפני השמדה מוחלטת. משקיפים סבורים שההתערבות האמריקאית המהירה בנשק ובתמיכה פוליטית הייתה חיונית להשבת הביטחון העצמי של ישראל ברגע קריטי שבו המערכת ההגנתית כמעט קרסה לחלוטין.

האופוזיציה הישראלית מנצלת יום זיכרון זה כדי לפגוע ביוקרת קואליציית נתניהו, באמצעות תזכורת מתמדת לכישלון החרוץ שקדם וליווה את המבצע הצבאי. מהלכים אלה מתרחשים במסגרת מאבק על התודעה הציבורית, שמטרתו להגדיל את הסיכויים להפלת הממשלה הנוכחית בכל בחירות עתידיות, תוך הטלת האחריות עליה לכישלון הביטחוני הגדול ביותר בתולדות המדינה.

כאשר יירגע אבק הקרבות הנוכחיים, היסטוריונים יעצרו ארוכות מול השאלה כיצד מבצע שהחל מרצועת עזה הנצורה הפך למלחמה אזורית רחבת היקף. החזיתות התרחבו מבאב אל-מנדב בדרום ועד החרמון בצפון, וכללו עימותים ישירים עם איראן, מבלי שישראל הצליחה להשיג הכרעה צבאית ברורה עד כה.

קריקטורות בעיתונים העבריים מציגות את החייל הישראלי כרץ במרתון בלתי נגמר, כאשר אש והרס מקיפים אותו מכל עבר לאחר אלף ימי לחימה. ציורים אלה מבטאים את מצב הדימום המתמשך ואובדן החזון האסטרטגי ליציאה מביצת המלחמות המרובות ש'מבול אל-אקצא' פוצץ באזור.

מנגד, נתניהו ממשיך לדבוק בסיסמאות הניצחון המוחלט, סיסמאות שחוגים צבאיים ופוליטיים רואים בהן כיסוי בלבד לכישלון הנובע מיוהרה ואובדן תוכנית מדינית. מבקריו סבורים שההימור על כוח צבאי בלבד הוכיח את כישלונו בהתמודדות עם שורשי הסכסוך ועם היכולות המתפתחות של ההתנגדות הפלסטינית.

אחת ההשלכות האסטרטגיות הבולטות של רעידת אדמה זו היא נסיגת מסלול הנורמליזציה שישראל שאפה אליו עם מדינות ערביות משמעותיות באזור. המלחמה דחפה מדינות כמו ערב הסעודית לבחון מחדש את תפיסות הביטחון שלהן, ולהתקרב יותר להבנות אזוריות עם איראן במקום להיזרק לזרועות הברית עם תל אביב.

מה שמטריד במיוחד את הממסד הביטחוני הישראלי הוא הישארות חמאס ככוח פעיל ומשפיע למרות כל הזמן שחלף ולמרות ההרס העצום שנגרם לרצועת עזה. דוחות מודיעיניים מאשרים שהתנועה פועלת לשיקום יכולותיה הצבאיות ומתכוננת לסבבים חדשים, מה שהופך את האיום לקיים ומתמשך למרות כל ההקרבות.

בתוך ישראל מתגברות קריאות סותרות: בעוד שחלקם דורשים לפתוח במלחמה כוללת חדשה בטענה של חיסול האיום שנותר, הימין הקיצוני דורש את גירוש תושבי הרצועה. מגמות אלה משקפות מצב של בלבול ואובדן כיוון בהתמודדות עם מציאות חדשה שנכפתה על ידי מבצע השבעה באוקטובר ושינתה את כללי המשחק לנצח.

ישראל אולי הייתה נחלת העבר אילו חיזבאללה היה מחליט לדחוף את כוחותיו המיוחדים ביום הראשון ולכבוש את הגליל עד חיפה.