מאחורי וילון הכלכלה.. האם טראמפ נכנע לאיומים האיראניים ב'אקדח מים'?

נשיא ארה"ב חזר בנאומיו האחרונים, במקביל לטקסי חתימת מזכרי ההבנות עם טהראן, על מה שראה כטיעון כלכלי מכריע לטובת מסלול דיפלומטי זה. טראמפ טען כי החתימה תוביל בהכרח לירידה חדה במחירי הנפט העולמיים, מה שיעורר פריחה בשוק המניות ויחזיר את השגשוג הכלכלי שאבד.

נשיא ארה"ב הראה נכונות להציע ויתורים מהותיים למשטר האיראני, בטענה כי הדבר נובע מהרצון למנוע את מה שכינה 'אסון כלכלי עולמי'. הוא ציין כי המשך המתיחות במצר הורמוז עלול להוביל לקריסת שרשרות אספקת האנרגיה, מה שיגרום למיתון עולמי, אבטלה המונית וגלי אינפלציה בלתי נשלטים.

הצדקות אלו מצאו הד נרחב בקרב חלק מהמשקיעים והפוליטיקאים שזכרו את משברי הנפט המרים של שנות השבעים. עם זאת, מקורות אנליטיים מצביעים על כך שנאום זה מתעלם מהשינויים הרדיקליים שעבר מגזר האנרגיה העולמי במהלך חמשת העשורים האחרונים, שהפחיתו את כוחו הפוליטי של הנפט.

בשנת 1980, הנפט תרם כ-40% מייצור החשמל העולמי, בעוד שנתונים מהרבע האחרון של 2025 מצביעים על כך שאחוז זה ירד לרמה זניחה של לא יותר מ-2%. שינוי זה אומר כי תנודות מחירי הנפט הגולמי אינן משפיעות עוד באופן ישיר ועמוק על עלויות הייצור והשירותים כפי שהיה בעבר.

מגזר התחבורה העולמי חווה מהפכה ביעילות האנרגטית, כאשר התלות במכוניות חשמליות והיברידיות גדלה בהתמדה. התפתחות זו הובילה להפחתה משמעותית בצריכת הנפט לכל יחידת תוצר מקומי גולמי, מה שהפך את הכלכלה העולמית לחסינה יותר מפני איומים על סגירת נתיבי מים.

בניגוד לטענות הממשל האמריקאי, שוקי המניות הראו יציבות ועלייה במהלך חודשי הסכסוך במצר הורמוז, בעוד שרשמו ירידה של 4% מיד לאחר חתימת ההסכם. סתירה זו מחלישה את הטענה כי ההסכם עם טהראן היה הכרח בלתי נמנע להצלת השווקים הפיננסיים העולמיים מקריסה קרובה.

הנתונים הכלכליים מאשרים כי איראן סובלת ממשברים פנימיים חונקים, כאשר התוצר המקומי לנפש אינו עולה על 3400 דולר, המהווה שבר קטן בהשוואה להכנסה האמריקאית. חולשה מבנית זו הופכת את יכולת משמרות המהפכה לאיים על חופש השיט הבינלאומי לתמרון תקשורתי בלבד ולא לאיום קיומי אמיתי.

נראה שטראמפ בחר במודע להגזים בחששות הכלכליים כדי שישמשו ככיסוי פוליטי לשינוי הפתאומי שלו כלפי טהראן והעדפתו לדיאלוג על פני עימות. בחירה פוליטית זו, למרות לגיטימיותה, יכלה להיות משווקת ללא צורך בהמצאת הצדקות כלכליות שמשקיפים מתארים כבלתי מציאותיות ומתעלמות מעובדות העידן הדיגיטלי.

המשטר באיראן קרוב לקריסה, והוא אינו מסוגל בפועל לאיים על אמריקה או על הכלכלה המערבית, הוא מנופף באקדח מים.