בקרב החוגים הפוליטיים והביטחוניים בישראל מתגברת גל של זעם ותדהמה בעקבות ההודעה על חתימת הסכם אלקטרוני בין וושינגטון לטהראן, הסכם שצפוי להיות מאושר בכתב בעיר ז'נבה שבשוויץ. תל אביב רואה בהתפתחות מהירה זו בחשדנות, בזמן שאיראן הכריזה רשמית על ניצחון פוליטי וצבאי בהתבסס על נוסחי ההבנות החדשות שנערכו בחסות אמריקאית.
בצל התפתחויות אלו, ראש ממשלת הכיבוש בנימין נתניהו שומר על שתיקה מוחלטת, למרות הדיווחים המתארים את נוסח ההסכם כקטסטרופלי לאינטרסים הישראליים. את חומרת אי-השביעות רצון הישראלית מגבירות ההצהרות של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ, שבהן ציין את זכותה של איראן להחזיק בטילים בליסטיים, ובמקביל מתח ביקורת על הטקטיקות הצבאיות הישראליות בלבנון, במיוחד הרס מגדלי מגורים כדי לפגוע באנשים.
החששות הישראליים מתמקדים במה שהיא מתארת כ'קיים וחסר' בהסכם; פרויקט הטילים האיראני הוזנח לחלוטין, בנוסף להיעדר סעיפים כלשהם המגבילים את תמיכת טהראן בבעלות בריתה באזור. מקורות פוליטיים רואים בהתעלמות זו אור ירוק לאיראן להמשיך במדיניותה האזורית ללא מעצורים בינלאומיים אמיתיים, מה שמאיים על האיזונים הביטחוניים שישראל שואפת לכפות.
אחד הסעיפים המדאיגים ביותר בתל אביב הוא הענקת פטורים מיידיים מארה"ב מהסנקציות שהוטלו על נפט איראני, כולל שירותי בנקאות, ביטוח ותחבורה. ישראל רואה בצעד זה כזה שיוביל להזרמת מיליארדי דולרים לכלכלה האיראנית שסבלה מלחצים כבדים, מה שיאפשר לטהראן לממן את פעילויותיה הצבאיות ולפתח את תוכנית הגרעין שלה בקצב מהיר יותר.
בנוגע לתיק הגרעין, ההסכם קובע מנגנון לניהול מלאי החומרים המועשרים המבוסס על 'הפחתה באתר' בפיקוח הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית. סעיף זה מייצג נסיגה אמריקאית משמעותית בעיני הישראלים, שכן הדרישות הקודמות התעקשו על הוצאת אורניום מועשר מחוץ לשטח איראן, דבר שטהראן דוחה ומתעקשת על זכותה להעשרה למטרות שלום.
בגזרה הלבנונית, ההסכם מקשר בין הפסקת פעולות האיבה בזירות השונות, דבר שישראל התנגדה לו בחריפות בגלל התנגדותה לעיקרון 'אחדות הזירות'. חוגי הביטחון הישראליים חוששים שההסכם יטיל מגבלות על חופש הפעולה של צה"ל בדרום לבנון, או שתל אביב תיאלץ לסגת מאזורי גבול אסטרטגיים לפני השגת הסדרים ביטחוניים שיבטיחו את פירוק נשק חיזבאללה.
מקורות יודעי דבר מציינים כי צה"ל הציב שלוש קווים אדומים בפני הדרג המדיני, הכוללים את הצורך לשמור על חופש הפעולה האווירי והיבשתי בלבנון, שמירה על רצועת ביטחון חיץ, והבטחת טיהור הדרום מנשק כבד. עם זאת, נראה שהלחצים האמריקאיים נוטים להאיץ את קצב השיחות הפוליטיות, עם ציפייה לסבב משא ומתן חדש בוושינגטון בשבוע הבא.
מצידו, דובר משרד החוץ האיראני ראה בכל המשך נוכחות צבאית ישראלית בלבנון הפרה מפורשת של מזכר ההבנות שנחתם. טהראן הדגישה כי תנקוט בצעדים הנדרשים במקרה של המשך התקפות ישראליות, מה שמציב את ההסכם בפני מבחן אמיתי בימיו הראשונים, במיוחד עם השוני בפרשנויות לגבי סעיפי 'הגנה עצמית' ופעולות מנע.
בהקשר קשור, יו"ר הפרלמנט האיראני, מוחמד באקר קאליבאף, התפאר בתוצאות המשא ומתן, וראה ב'ניצחון בשטח' את הגורם שאכף את התנאים האיראניים על שולחן הדיונים. קאליבאף הסביר כי הכוחות האיראניים ובעלי בריתם הצליחו להביס את התוכניות העוינות, מה שהשתקף ישירות בכוחה של עמדת המשא ומתן של טהראן מול וושינגטון.
דיווחים עבריים מצביעים על כך שישראל חשה מבודדת בהתנגדותה להסכם זה, במיוחד מכיוון שחלק מהגורמים בממשלת לבנון עשויים למצוא בו מוצא למשבר הנוכחי למרות חששותיהם מהתעצמות השפעת חיזבאללה. מקורות בתל אביב רואים כי הממשל האמריקאי הנוכחי נותן עדיפות ליציבות אזורית מהירה על חשבון הדרישות הביטחוניות ארוכות הטווח של ישראל.
השר לעניינים אסטרטגיים שהתפטר, רון דרמר, סבור כי ההימור הישראלי שנותר הוא כישלון הצדדים להגיע ל'הסכם סופי' מקיף, למרות חתימת מזכר ההבנות הנוכחי. דרמר מאמין כי הפערים הקיימים בטקסט עלולים להוביל לקריסתו בעתיד, אך הוא מזהיר כי הרווחים הכספיים שאיראן תקבל כעת לא ניתנים להשבה בקלות.
העיניים נשואות כעת לוושינגטון, שם יתקיים הסבב החמישי של השיחות, בצל ציפיות ללחץ מוגבר על ישראל להימנע מכל הסלמה צבאית שעלולה לערער את ההבנות החדשות. מקורות פוליטיים ישראליים בכירים מאשרים כי תל אביב לא תהיה מחויבת לשום הסכם שיפגע ביכולתה להגן על גבולותיה הצפוניים, גם אם הדבר יוביל להתנגשות דיפלומטית עם הממשל האמריקאי.
המצב הנוכחי משקף פער עמוק בתפיסות בין בעלות הברית האמריקאית והישראלית לגבי אופן ההתמודדות עם השאיפות האיראניות, כאשר וושינגטון מעדיפה דיפלומטיה מונעת והפחתת מתחים, בעוד שישראל מתעקשת על אסטרטגיית 'לחץ מרבי'. השאלה שנותרה פתוחה במסדרונות קבלת ההחלטות בתל אביב היא עד כמה ישראל תוכל לפעול לבד בצל כיסוי בינלאומי להסכם החדש.
לסיכום, הסכם זה מייצג שינוי מהותי במסלול הסכסוך האזורי, כאשר איראן יוצאת ממנו עם הכרה מרומזת במעמדה הגרעיני והטילים, ועם תמיכה כספית שתחיה את כלכלתה. מנגד, ישראל מוצאת את עצמה מול מציאות גיאופוליטית מורכבת המחייבת אותה להעריך מחדש את אסטרטגיותיה הצבאיות והפוליטיות כדי להתמודד עם מה שהיא מתארת כ'איום קיומי' המגיע מהמזרח.
המשך הכיבוש של הישות הציונית בלבנון ייחשב הפרה של מזכר ההבנות, ויינקטו הצעדים הנדרשים.
شارك برأيك
חרדה וכעס בתל אביב: פרטי הסעיפים ה'בעייתיים' בהסכם האמריקאי-איראני החדש