ב-25 במאי 2026, הוותיקן היה עד למפגש רשמי בראשות הוד קדושתו האפיפיור ליאו הארבעה עשר, להצגת האיגרת האפיפיורית הראשונה בתקופת כהונתו, שכותרתה "האנושיות המופלאה", המוקדשת לנושא "הגנת האדם בעידן הבינה המלאכותית". אירוע זה נחשב לאחד מנקודות הציון הבולטות בתחילת כהונתו החדשה, לאור החזון האתי והרוחני שהאיגרת נושאת כלפי השינויים העמוקים שהעולם חווה תחת המהפכה הדיגיטלית וההתפתחות המואצת של טכנולוגיות הבינה המלאכותית. אירוע זה היה יוצא דופן וחשוב לכס הקדוש, שכן האפיפיור השתתף לראשונה באופן אישי בהצגת המסמך שכתב.במפגש השתתפו מספר אישים כנסייתיים ואקדמיים בולטים, ושגרירים המוסמכים לכס הקדוש, ובראשם ראש מחלקת דוקטרינת האמונה, הקרדינל ויקטור מנואל פרננדז, וראש מחלקת שירות הפיתוח האנושי המשולב, הקרדינל מייקל צ'רני. כמו כן, משך את תשומת הלב נוכחותו של החוקר האמריקאי כריסטופר אולא, מייסד שותף של חברת Anthropic ומומחה במחקרים על יכולת ההסבר של הבינה המלאכותית, שם קיבל אותו האפיפיור בברכה והודה לו על תרומתו לדיון על עתיד טכנולוגיה זו והשפעתה על חיי האדם.האיגרת פונה לכנסייה ולעולם יחד, ומציגה גישה אנושית ואמונית לאתגרים העכשוויים הקשורים לכבוד האדם, לצדק חברתי ולעתיד הציוויליזציה האנושית. כבר מהעמודים הראשונים, האפיפיור מפגין הבנה עמוקה של ההשפעה הגוברת של מהפכת הבינה המלאכותית בתחומי חיים שונים, ומדגיש כי הטכנולוגיה אינה רעה כשלעצמה, אך גם אינה ניטרלית; שכן היא משקפת את הערכים והבחירות שאומצו על ידי מפתחיה, מממניה ומשתמשיה. ומכיוון שהיא נראית במירוץ בלתי מוגבל, הוד קדושתו מדגיש את הצורך לקבוע מגבלות וחוקים כדי להסדיר את השימוש בה באופן שישמור על האנושות, על כבוד האדם ועל האמונה בכוח האל.איגרת אפיפיורית זו, "האנושיות המופלאה", מורכבת מחמישה פרקים הכוללים בסך הכל 245 פסקאות, ומהווה מסלול אינטגרלי להתבוננות על היחסים בין האדם לטכנולוגיה לאור האמונה הנוצרית, תורת הכנסייה החברתית, והשילוב בין המדע לאמונה. באמצעות מבנה מתודולוגי זה, האפיפיור ליאו הארבעה עשר קורא לגילוי מחדש של מושג הטוב המשותף כמסגרת האתית שצריכה להנחות את ההתפתחות המדעית והטכנולוגית. הוא מדגיש כי שמירה על אנושיות האדם בעידן הבינה המלאכותית דורשת אימוץ חשיבה אמיצה המבוססת על אחריות משותפת ושותפות בין עמים, מוסדות ויחידים, הרחק מההיגיון של שליטה ובוז. הוא רואה שהאתגר האמיתי אינו טמון במה שהטכנולוגיה יכולה לעשות, אלא בסוג האדם שאנו רוצים ליצור באמצעותה. לכן, הוא מדגיש כי העולם נקרא להבין מחדש שלב האדם הוא המקום שבו אלוהים רוצה לשכון, וכי כל התקדמות שאינה שומרת על אמת זו נשארת התקדמות חסרה, ללא קשר להישגיה הטכניים והמדעיים, ומציין כי המכונה חסרה רגשות ותחושות.ומהעיקרון של הטוב המשותף, האפיפיור קורא לכוון את החדשנות הטכנולוגית לשירות האדם ולקידום כבודו, במקום להפוך אותה לכלי לשליטה, הדרה או אפליה. הוא רואה כי עתיד הטכנולוגיה צריך להימדד במידת תרומתה לשגשוג האדם ולהגנה על זכויותיו הבסיסיות, ולניצול הטכנולוגיה לטובת הכלל, ולא ביכולתה להשיג רווחים או להרחיב השפעה. המסמך מציין גם כי בינה מלאכותית וטכנולוגיה מודרנית עלולות לתרום להופעת צורות חדשות של עבדות וניצול והדרה של קבוצות עובדים במגזרי פיתוח מרובים, במיוחד באמצעות תנאי עבודה קשים הקשורים להפקת חומרי גלם חיוניים לטכנולוגיות דיגיטליות, וכן באמצעות הפיכת נתונים אישיים וחיים למשאב כלכלי הניתן לניצול, מה שמהווה סוג חדש של קולוניאליזם דיגיטלי. האפיפיור מדגיש כי המאבק בתופעות אלו מהווה מבחן אתי מכריע בעידן הטרנספורמציה הדיגיטלית וההתפתחות הטכנולוגית העצומה, ומחדש את גינוי הכנסייה הנחרץ לכל צורות העבדות וסחר בבני אדם, ומזהיר כי התעלמות מהפרת כבוד האדם הופכת את האדם לשותף בה. הוא גם מביע את צער הכנסייה על העיכוב בעמדתה ההיסטורית בגינוי העבדות, ומדגיש את הדבקות בתפקיד האו"ם וארגונים בינלאומיים אחרים תוך התאמה להתפתחויות העידן, וזאת במסגרת פרויקט "תרבות האהבה" שהכנסייה הציגה כמודל המבוסס על סולידריות, צדק, אחווה ושירות הטוב המשותף העולמי. הטקסט מבקר את נורמליזציית המלחמה בשיח הפוליטי והתקשורתי העכשווי, את שחיקת הזיכרון ההיסטורי, ואת שליטת האינטרסים הצבאיים והכלכליים המזינים סכסוכים, וקורא להתעלות מעל תיאוריית "המלחמה הצודקת" כמסגרת המשמשת לעיתים קרובות להצדקת מלחמות, תוך שמירה על הזכות להגנה עצמית לגיטימית במובנה הצר. בנוגע לבינה מלאכותית צבאית, הוא מדגיש כי החלטה אתית אינה יכולה להיות מואצלת למכונות, וכי השימוש בכוח קטלני חייב להישאר תחת אחריות אנושית ישירה, תוך קביעת מגבלות בינלאומיות קפדניות המונעות מרוץ חימוש ומגנות על אזרחים וכבוד האדם. הוא גם ציין את הסכנה שבחיזוק תרבות הכוח ההופכת את המלחמה לקלה יותר ומנותקת מהמימד האנושי, באמצעות אוטומציה, הטעיה תקשורתית ומרוצי חימוש.המסמך מדגיש כי הטוב המשותף הוא הביטוי החברתי לכבוד הטבוע בכל אדם, ואינו יכול להתממש בנפרד מכבוד זכותם של עמים להתקיים ולזכות להגדרה עצמית, ולשמירה על זהותם הייחודית הרחק משליטה וכיבוש, ותרומה למשפחה האנושית עם מאפייניהם הייחודיים. מנקודה זו, כל פרויקט או ניסיון שמטרתו לבטל או לשעבד עם מגונה מבחינה אתית, בהתחשב בכך כהפרה חמורה של כבוד האדם וזכויות היסוד של עמים.אחד הדברים הבולטים שהאיגרת מציגה הוא הקריאה ל"פירוק נשק הבינה המלאכותית" (To Disarm AI), בדומה לקריאות הבינלאומיות ההיסטוריות לפירוק נשק גרעיני. קריאה זו מקבלת חשיבות מיוחדת בהקשר לעמדת האיגרת בנוגע למלחמה ואלימות, תוך שמירה על הזכות להגנה עצמית, שכן היא בוחנת מחדש את מושג "המלחמה הצודקת" ששימש לאורך ההיסטוריה להצדקת סכסוכים מזוינים, ורואה בו בלתי רלוונטי להתמודדות עם מורכבות העידן הנוכחי. במקום זאת, המסמך קורא לביסוס תרבות של דיאלוג, דיפלומטיה וסליחה, ומדגיש כי שלום אמיתי אינו נכפה בכוח, אלא נבנה על יסודות של צדק, הבנה ופיוס. הוא מדגיש כי אין להפריד החלטות טכניות מתודעה אתית ואחריות אנושית; שכן החלשת יכולת הביקורת של האדם על ידי הטכנולוגיה מאיימת על יסודות השלום האמיתי המבוסס על צדק ולא רק על היעדר מלחמה. לעומת זאת, האתגר אינו מוגבל להפחתת סיכונים, כולל שימוש לרעה בבינה מלאכותית, אלא דורש גם בניית עתיד אנושי משותף. מתוך ניסיונו של הוד קדושתו בשיקום לאחר אסונות טבע בפרו, הוא מדגיש כי בנייה אמיתית אינה רק פיצוי על מה שאבד פיזית, אלא כוללת שיקום יחסים אנושיים, השבת אמון, והחייאת תקווה, בתהליך קולקטיבי שאינו יכול להתבצע על ידי יחידים בנפרד.הוא מתח ביקורת חריפה על הזרמים האינטלקטואליים הקשורים ל"פוסט-הומניזם וטרנס-הומניזם", הרואים בהתקדמות הטכנולוגית אמצעי להתעלות מעל גבולות האדם הטבעיים או לעצב אותו מחדש באופן רדיקלי באמצעות שילוב בין אדם למכונה וטכנולוגיות מתקדמות. הוד קדושתו רואה שהבעיה אינה בטכנולוגיה עצמה, אלא בחזון האנתרופולוגי העומד מאחוריה; כאשר האדם מצטמצם לחומר הניתן לשיפור או ליצור שיש להתעלות מעליו, כבודו נקשר ליעילות ולביצועים במקום להיות ערך טבוע בו. המסמך מזהיר כי היגיון זה עלול להוביל להצדקת אפליה נגד חלשים או להתייחסות לבני אדם מסוימים כפחותי ערך בשם הקידמה ושיפור המין האנושי. לכן, תורת הכנסייה החברתית מדגישה את הצורך לשלב את ההתפתחות הטכנולוגית בתוך חזון אנושי ואתי המכיר בכבוד השווה של כל בני האדם, ודוחה כל תפיסה המבטיחה ישועה טכנית בלבד או מדמיינת עתיד שבו גבולות המצב האנושי הבסיסיים מבוטלים. המסמך רואה כי גבולות האדם, חולשותיו וייסוריו אינם חסרונות שיש להתגבר עליהם, אלא חלק מאנושיותו ומקור לצמיחת חמלה, אהבה וחוכמה. לכן, ההתקדמות הטכנולוגית צריכה לשרת את כבוד האדם ויחסיו, ולא לשאוף להחליף אותו או להתעלות מעל טבעו האנושי; שכן שלמות האדם מושגת באהבה ובפתיחות לאלוהים ולאחרים, ולא רק בעליונות טכנית.האפיפיור הדגיש גם את התפקיד המרכזי של המשפחה כמוסד המבוסס על איחוד יציב בין גבר לאישה, ורואה בה טוב חברתי בסיסי ותא ראשוני הכרחי לבניית החברה. לכן הוא קורא לתמוך בה ולהגן עליה באמצעות מדיניות חברתית ותעסוקתית המקדמת יציבות ומתחשבת בקצב האנושי של החיים והעבודה, באופן שיבטיח את יכולת החברה לבנות את עתידה ולקיים את התפתחותה, ומזהיר מפני ההשלכות השליליות של העדפת הטכנולוגיה על חשבון הלכידות המשפחתית.האיגרת מבססת את חזונה על כתבי הקודש ועל תורת הכנסייה החברתית, ומציבה במרכז תשומת לבה את הטוב המשותף, זכויות האדם והפיתוח האנושי המשולב. היא גם מזהירה מפני הסכנות שבניצול הטכנולוגיה ככלי לכפיית צורות חדשות של קולוניאליזם דיגיטלי או להנצחת מלחמות וחיזוק מערכות שליטה והגמוניה. מול מה שהיא מתארת כ"תרבות הכוח", המסמך קורא לבנות "תרבות של אהבה" המבוססת על סולידריות, אחריות משותפת וכבוד לכבוד האדם.באחד הקטעים הסמליים ביותר, האפיפיור מציין כי האנושות עומדת היום בפני שתי אפשרויות: בנייה מחדש של מגדל בבל, המסמל פירוד, סכסוך ותחרות, או בניית העיר ירושלים, כסמל לאחדות, דו-קיום ושותפות בין האדם לאלוהים. תיאור סמלי זה מסכם את המסר המרכזי של המסמך, הרואה כי ההתקדמות הטכנולוגית צריכה להיות אמצעי לקידום האחווה האנושית ולא סיבה לפירודים ופילוגים נוספים.האיגרת מדגישה גם כי הכנסייה אינה מתנגדת למדע או לחדשנות, אלא מעודדת התקדמות מדעית וטכנולוגית כחלק ממסע הפיתוח האנושי, אולם התקדמות זו מטילה אחריות אתית חסרת תקדים בעידן שבו לאנושות יש יכולת עצומה להשפיע על גורלה ועתידה. מכאן מגיעה האזהרה ששימוש בלתי מבוקר בטכנולוגיה, ובאמצעות בינה מלאכותית, עלול להוביל לשחיקת הממד האנושי ולצמצום האדם לקריטריונים של פרודוקטיביות, יעילות ורווחיות.בהתייחסות היסטורית משמעותית, האפיפיור ליאו הארבעה עשר מקשר את איגרתו למורשתו של האפיפיור ליאו השלושה עשר, שהוציא בשנת 1891 את האיגרת האפיפיורית "ררום נוברום" (Rerum Novarum), בה הגן על זכויות העובדים מול אתגרי המהפכה התעשייתית, ומזכיר כי "ברגעים מכריעים בהיסטוריה, הכנסייה נקראת לקרוא את הדברים החדשים לאור הבשורה וכבוד האדם... והוא הבין אז שהכנסייה אינה יכולה להישאר בשולי השינויים העמוקים הללו... וכך הגיעה האיגרת האפיפיורית 'ררום נוברום' כדי לבטא בבירור את החזון הבשורה והחברתי של הכנסייה כלפי שלב זה".הוא הדגיש שכפי שהכנסייה עמדה אז לצד האדם מול צורות הניצול הכלכלי, היא מוצאת את עצמה היום בפני אחריות אתית דומה בהתמודדות עם אתגרי המהפכה הדיגיטלית והבינה המלאכותית.באמצעות "האנושיות המופלאה", האפיפיור ליאו הארבעה עשר מתווה את קווי המתאר של חזון חדש המשלב אמונה, אתיקה וטכנולוגיה, ומדגיש כי כל התקדמות ציוויליזציונית אמיתית אינה יכולה להתממש אלא אם כן האדם, כיצור בצלם אלוהים וכדמותו, נשאר ציר הפיתוח ומטרתו הסופית.האיגרת קוראת לחיזוק הדיאלוג כחלופה לתרבות הכוח, ולמעבר לתרבות המבוססת על משא ומתן והבנה, תוך הדגשת החשיבות המכרעת של דיאלוג בין-דתי כאמצעי להפצת מסר השלום. היא גם דוחה את השימוש בשם האל כדי להצדיק טרור, אלימות או מלחמה, ורואה בכך עיוות של טבע הדת עצמה. היא מציינת כי הדיפלומטיה של הכס הקדוש מאמצת את עקרון הרחמים הבשורה כקריטריון מעשי לעבודה פוליטית, תוך הדגשת חשיבות התפילה, שכן השלום במהותו הוא מתנה אלוהית.בסיום נאומו בפני הנוכחים, הוד קדושתו קרא לכולם לגלות ערנות ואחריות מול אתגרי העידן, ולקחת חלק פעיל כ"יוצרי תקווה" התורמים לבניית ההווה והעתיד, וסיים בתקווה שרוח המשיח הקם מן המתים תתמוך במאמצים המשותפים בשירות האדם והחברה.מסמך זה מבטא את החוכמה העמוקה והאנושיות הרחמנית של הוד קדושתו האפיפיור ליאו הארבעה עשר, ואת דאגתו העמוקה לכבוד האדם, לצדק ולרווחת האנושות, ולניצול הבינה המלאכותית להרס האדם והישגיו הציוויליזציוניים באמצעות מלחמות, וזה מה שראינו במלחמה בעזה או במלחמה המתמשכת בין רוסיה לאוקראינה. זהו מסמך חשוב ביותר לבניית האנושות והגנתה מפני מעשי הרשעים.לסיכום, אנו רואים שהמסמך הקדים את האירועים, ומרכזיותו היא האדם והגנת עתיד האנושות עם האצת ההתפתחות הטכנולוגית, ובמיוחד הבינה המלאכותית. אנו מקווים שמסמך זה ייקרא היטב, ושיקושר למסמך "האחווה האנושית" שנחתם על ידי האפיפיור המנוח פרנציסקוס עם האימאם הגדול השייח' אחמד אל-טייב, ואולי הכנסנו שינויים לחוקתנו הזמנית כדי להתאים לאתגרי העידן. לדעתי, חשוב לקבל החלטה לשלב מסמך זה בתוכניות הלימודים בבתי הספר ובאוניברסיטאות, ובמיוחד הקתוליות שבהן, בשל יכולתו לתרום לבניית אומות, חברות ומולדות על יסודות של אמת, צדק ושלום, תוך הצבת האדם במרכז.
