ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, הדגיש כי ממשלתו דבקה בהישארות צבאית באזורים שסווגו על ידו כחגורות ביטחון בלבנון, רצועת עזה וסוריה. במסיבת עיתונאים שערך ביום שני בערב, הוא הסביר כי אזורי חיץ אלה הוקמו כדי להגן על ביטחון ישראל, והדגיש כי כוחות ישראליים ימשיכו להיות נוכחים שם כל עוד הצורך הביטחוני יחייב זאת.

באשר לחזית הלבנונית בפרט, נתניהו ציין כי צה"ל הקים אזור ביטחון מוגבר שממנו לא ייסוגו בשלב זה למרות הלחצים האיראניים. הוא הוסיף כי הצד האמריקאי מבין את המניעים הישראליים מאחורי דבקות זו בשטח, שמטרתה למנוע כל איומים עתידיים מהגבול הצפוני.

ראש הממשלה הישראלי התייחס להסכם שעליו הוכרז לאחרונה בין וושינגטון לטהראן, וציין כי עדיין אין לו פרטים מדויקים לגבי תוכן מזכר ההבנות שנחתם. נתניהו סבר כי כל מסלול דיפלומטי עם המשטר האיראני חייב להיות מלווה באיום צבאי אמיתי ואמין כדי להבטיח את עמידת טהראן במגבלות שהוטלו עליה.

נתניהו חזר על התחייבותו הנחרצת למנוע מאיראן להשיג נשק גרעיני בשום פנים ואופן, בין אם קיים הסכם בינלאומי ובין אם לאו. הוא אמר כי ישראל תנקוט בכל האמצעים הנדרשים כדי להבטיח שטהראן לא תרכוש יכולות אלו, וציין כי תיק זה מהווה קו אדום שלא ניתן לחצותו לאורך כל תקופת כהונתו כראש ממשלה.

נתניהו חשף כיוון אסטרטגי ישראלי שמטרתו לצמצם את התלות באספקת נשק מארצות הברית. הצהרה זו מגיעה בתקופה שבה האזור עובר שינויים פוליטיים גדולים בעקבות ההכרזה על הבנות לסיום המלחמה שפרצה בפברואר האחרון בין המעצמות הבינלאומיות לאיראן.

ראש הממשלה הישראלי סקר את מה שכינה הישגים צבאיים קודמים נגד תוכנית הגרעין האיראנית, והתפאר בסדרת תקיפות אוויריות ומבצעי מודיעין שכונו נגד מתקנים ומדעני גרעין. הוא טען כי פעולות אלו, שבוצעו בתיאום עם ממשל הנשיא האמריקאי דונלד טראמפ, תרמו להרחקת סכנת השמדה מיידית מישראל.

מצדן, ארצות הברית ואיראן הודיעו בתיווך פקיסטני על הגעה למזכר הבנות המסיים את מצב הסכסוך הצבאי הקיים מזה חודשים. נשיא ארה"ב דונלד טראמפ אישר כי ההסכם כבר נחתם, וציין כי מיצר הורמוז יחזור לתנועה ימית בינלאומית מלאה החל מיום שישי הבא.

מנגד, טהראן שמרה על מידה של הסתייגות לגבי פרטי החתימה, כאשר מקורות רשמיים איראניים דיווחו כי טקס החתימה הסופי על המזכר יתקיים בעיר ז'נבה שבשוויץ בסוף השבוע הנוכחי. שוני זה בהצהרות מגיע על רקע ציפייה בינלאומית לצעדים המעשיים שיינקטו בימים הקרובים ליישום סעיפי ההסכם.

משקיפים רואים בהצהרות נתניהו שיקוף של חשש ישראלי מההתקרבות הפתאומית בין ארה"ב לאיראן, וניסיון לכפות מציאות בשטח בדרום לבנון ועזה לפני כניסת ההסכמים הבינלאומיים לתוקף. השאלות נותרו פתוחות לגבי יכולתה של תל אביב לשבש את המסלול הדיפלומטי החדש לאור ההבנות הישירות בין וושינגטון לטהראן.

עם הסכם או בלעדיו, לאיראן לא יהיה נשק גרעיני, לא היום ולא מחר, וכל עוד אשאר בתפקידי זה לא יקרה.

מקורות עיתונאיים עבריים חשפו כי רשויות הכיבוש הישראלי ממשיכות לעצור קבוצת רופאים מרצועת עזה ללא משפט או הצגת ראיות הרשעה ברורות נגדם. עניינו של ד"ר חוסאם אבו ספיה, מנהל בית החולים כמאל עדואן, עומד בראש סדר היום לאחר דרישות בינלאומיות וזכויות אדם נרחבות לשחרורו המיידי.

תמונה עדכנית של ד"ר אבו ספיה, שבית החולים שלו נהרס כליל על ידי הכיבוש בצפון הרצועה, עוררה גל עצום של זעם וביקורת מצד ארגוני זכויות אדם. הרופא, העצור מאז דצמבר 2024, הופיע במצב בריאותי ירוד ובגוף רזה באופן בולט, מה שמשקף את היקף הסבל בתוך בתי הכלא.

המקורות תיעדו סימני חבלות ופגיעות עור ברורות על זרועותיו של אבו ספיה, מה שנחשב על ידי משקיפים כאינדיקטורים מובהקים לעינויים פיזיים שהוא עובר. הופעה זו התרחשה במהלך דיון בבית המשפט העליון שנערך באמצעות טכנולוגיית שיחות וידאו כדי לדון בעתירה נגד המשך מעצרו.

הנתונים מצביעים על כך שהכיבוש עוצר את אבו ספיה יחד עם 13 רופאים נוספים מעזה תחת חוק 'לוחם בלתי חוקי'. מסגרת משפטית זו מאפשרת לכיבוש לעצור פלסטינים לתקופות זמן ארוכות ללא צורך בהגשת כתב אישום או עריכת משפט פלילי רגיל.

מעצרם של אנשי צוות רפואי אלה מוארך באופן תקופתי כל שישה חודשים בהחלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע. הדיווחים מאשרים כי הליכים אלה חסרים את הסטנדרטים המינימליים של צדק בינלאומי ומבוססים על תיקים סודיים שההגנה אינה מורשית לעיין בהם.

בהתפתחות חמורה, עדויות של עצורים דיווחו על העברת ד"ר אבו ספיה מתאו בכלא 'קציעות' לבידוד בכלא 'נפחא'. פעילי זכויות אדם רואים בהעברה זו צעד ענישתי ישיר בתגובה לפנייתו לבית המשפט וערעורו על חוקיות המשך מעצרו.

ארגוני זכויות אדם אישרו כי מדיניות הבידוד הפכה לגישה נפוצה נגד אסירים המנסים לממש את זכויותיהם החוקיות. צעדים אלה עולים בקנה אחד עם הסלמת ההפרות בתוך בתי הכלא הישראליים מאז עליית הימין הקיצוני לשלטון במשרד לביטחון לאומי.

עורכי דין חשפו כי רבים מהעצורים מעדיפים לוותר על זכותם להופיע בפני בית המשפט מחשש לתקיפות פיזיות. אסירים נתונים להתעללות שיטתית במהלך העברתם מהתאים לחדרי שיחות וידאו או לאולמות בתי המשפט.

ד"ר חוסאם אבו ספיה נחשב לאחד הסמלים הבולטים של העמידה הרפואית בעזה, שכן המשיך למלא את תפקידו המקצועי למרות התנאים הקשים. הוא המשיך לנהל את בית החולים כמאל עדואן למרות מות בנו מירי הכיבוש ופציעתו האישית בהתקפות קודמות.

דיווחים בינלאומיים הזהירו כי המשך מעצר הרופאים מחריף את האסון ההומניטרי ברצועת עזה, הסובלת מקריסת מערכת הבריאות. היעדרם של אנשי צוות אלה מונע ממאות אלפי אזרחים טיפול רפואי חיוני על רקע מלחמת ההשמדה המתמשכת.

בזירה הבינלאומית, כתב העת הרפואי היוקרתי 'The Lancet' פרסם עצומה שנחתמה על ידי עשרות ארגונים רפואיים בינלאומיים. העצומה קוראת להחרים את ההסתדרות הרפואית בישראל בשל שתיקתה וכישלונה לדבוק באתיקה המקצועית כלפי המתרחש בעזה.

העצומה האשימה רופאים בתוך מערכת בתי הכלא הישראלית בהשתתפות בפעולות עינוי אסירים פלסטינים או בטיוחן. החותמים דרשו להפעיל לחץ בינלאומי כדי לעצור את ההפרות הבוטות הללו של החוקים והנורמות הרפואיות הבינלאומיות.

המקורות הדגישו כי אם לכיבוש יש ראיות כלשהן נגד אבו ספיה, עליו להציגן בפומבי בפני בית המשפט ולהגיש אישומים ברורים. המשך המעצר השרירותי נחשב לפשע מלחמה המחייב התערבות מיידית של מוסדות האו"ם לשחרור כל הצוותים הרפואיים.

יצוין כי התיעוד הוויזואלי האחרון של ד"ר אבו ספיה לפני הדיון האחרון היה בפברואר 2025, שם הופיע כבול בשלשלאות תחת שמירה כבדה. הצילומים הראו אז שהוא נתון להתעללות ולחקירה ראוותנית על ידי קציני מודיעין של הכיבוש בתוך אחד ממרכזי המעצר.

המשך מעצרם של אבו ספיה והרופאים האחרים אינו רק עוול כלפיהם, אלא משפיע על מאות אלפי פלסטינים הזקוקים לשירותיהם הרפואיים.

אזורי דרום לבנון היו עדים להסלמה צבאית בשטח הבוקר (יום שני), כאשר כטב"ם ישראלי תקף מכונית אזרחית בעיירה כפרתבנית, מה שהוביל לפציעות שונות בקרב האזרחים. התקפה זו התרחשה במקביל להפגזה ארטילרית כבדה שפגעה בפאתי העיירה ובעיר נבטיה אל-פוקא, כחלק מהמשך הפעולות ההתקפיות שמבצע הכיבוש נגד כפרי הגבול.

בהתפתחות שטחית נוספת, יחידות של צבא ישראל ביצעו פיצוצים נרחבים סביב העיירה אל-חיאם לכיוון אזור אל-דרדרה, וכן זוהה פיצוץ של רכב תופת וכטב"ם בשליטה מרחוק על הכביש המחבר בין חאריס ותבנין. מהלכים אלה מתרחשים תחת טיסה מתמדת של כטב"מים שהטילו פצצות קול מעל נפת בנת ג'בייל כדי להפחיד את התושבים המקומיים.

במישור הפוליטי, דיווחים תקשורתיים חשפו עמדה ישראלית נוקשה כלפי מאמצי הרגיעה הבינלאומיים, כאשר מקורות ציטטו את ראש הממשלה בנימין נתניהו מאשר לנשיא ארה"ב דונלד טראמפ כי תל אביב אינה מתכוונת לסגת מהעמדות שכבשה בלבנון. נתניהו הבהיר כי ממשלתו אינה מחויבת לשום הבנות שעלולות להטיל מגבלות על תנועות צבאה בתוך שטחי לבנון בשלב הבא.

מצידו, שר הביטחון הלאומי איתמר בן גביר חיזק מגמה זו בהצהרות פומביות שבהן הדגיש כי כל הסכם אפשרי בין ארצות הברית לאיראן לא יחייב את ישראל בשום אופן. הצהרות אלה משקפות את רצון הימין הישראלי לשמור על חופש פעולה צבאי מלא בחזית הצפונית הרחק מלחצים דיפלומטיים בינלאומיים.

בתוך האווירה המתוחה הזו, מקורות בשטח זיהו תנועת חזרה מוגבלת של כמה משפחות עקורות לעבר העיר צור ומספר כפרים מדרום לנהר הליטני. למרות רצון התושבים לחזור לבתיהם, זהירות רבה שוררת באזור עקב האיומים הישראליים המתמשכים וחוסר הבהירות לגבי הפסקת אש.

מצדן, הרשויות המקומיות וההיגיינה האסלאמית פרסמו קריאות דחופות לתושבים לבחון היטב ולא למהר לחזור לאזורי הגבול לפני פרסום הודעות רשמיות המבטיחות את שלומם. הרשויות הזהירו כי הסיכונים בשטח, כולל מוקשים והפגזות פתאומיות, עדיין קיימים ומהווים איום ישיר על חיי אזרחים בכפרים שבהם התרחשו עימותים.

מנגד, חיזבאללה הודיע על ביצוע סדרת התקפות רקטיות וארטילריות שכונו על עמדות כוחות ישראליים סביב מתקן הכליאה אל-חיאם, העיירה טיר חרפא ומצודת שקיף. מקורות בחיזבאללה אישרו כי לוחמיהם תקפו גם עמדת ארטילריה חדשה בעיירה אל-עדיסה, והדגישו את המשך פעולות ההגנה כדי להדוף חדירות ישראליות לעומק לבנון.

נתניהו הודיע לטראמפ כי צה"ל יישאר בעמדותיו הנוכחיות בתוך שטחי לבנון ולא ייסוג מהן.

מזכ"ל האו"ם, אנטוניו גוטרש, ראה בהבנות האחרונות בין ארצות הברית לאיראן עמוד תווך חיוני לסיום המתיחות במזרח התיכון. גוטרש הדגיש כי הארגון הבינלאומי מעמיד את כל יכולותיו כדי להבטיח את הצלחת המסלול הזה ולתמוך בשלבי היישום הבאים שלו, וציין כי מגמה זו משקפת רצון בינלאומי ליציבות.

מקורות יודעי דבר דיווחו כי קבלת הפנים של הארגון האו"ם מבוססת על מאמצים קודמים שהושקעו בהצגת יוזמות טכניות שתרמו לקירוב עמדות בין הצדדים. האו"ם פועל כעת לפיתוח מנגנונים ברורים להתמודדות עם התיקים הנובעים מההסכם, ובכך להבטיח את המשך המחויבות לסעיפים המוסכמים והתגברות על מכשולים פרוצדורליים שעלולים לצוץ בעתיד.

בנוגע להיבטים בשטח, בולטת האפשרות שהאו"ם ימלא תפקיד חיוני באבטחת תנועת הספנות הבינלאומית דרך מצר הורמוז, במיוחד בכל הנוגע להובלת חומרים חיוניים ודשנים. תפקיד זה נועד להבטיח את הגעת האספקה החיונית לשווקים העולמיים הנזקקים ביותר ולמדינות עניות התלויות במידה רבה ביבוא זה כדי להבטיח את ביטחונן התזונתי וחקלאותן.

ההצעות הטכניות כוללות גם ניצול הצדדים המעורבים את המומחיות הרחבה של האו"ם בתחום פינוי מוקשים ימיים באזור המצר כדי להבטיח את בטיחות כלי השיט המסחריים. צעד זה הוא חלק מחבילת התמיכה הטכנית שהארגון מתכוון לספק כדי לחזק את האמון בין הכוחות האזוריים והבינלאומיים המעורבים בהסכם היסטורי זה, שהעולם מצפה לו.

במישור הדיפלומטי, הצוות המיוחד שהקים המזכ"ל, בראשות השליח הצרפתי ז'אן ארנו, ממשיך בפעולותיו האינטנסיביות לקירוב עמדות בין וושינגטון לטהראן. ארנו ערך סדרת ביקורים אזוריים בחודשים האחרונים, שמטרתם הייתה לבנות בסיס משותף שיבטיח את קיימות ההסכם ויספק את הכיסוי הפוליטי הדרוש לתהליכי המשא ומתן הבאים.

בהקשר קשור, מועצת הביטחון של האו"ם מתכוננת ללוות התפתחויות אלו באמצעות קיום ישיבות התייעצות אינטנסיביות לפני המועד שנקבע לחתימת ההסכם ביום שישי הקרוב. צפוי שהמועצה תדון בהוצאת החלטה רשמית שתתמוך בהסכם ותקבע מסגרת משפטית בינלאומית למשא ומתן בשלב הבא, בהשתתפות פעילה של המעצמות הגדולות כמו סין וארצות הברית.

הנתונים הנוכחיים מצביעים על כך שמועצת הביטחון שואפת לשחזר את ניסיונה הקודם בתמיכה בהסכמים בינלאומיים גדולים, מה שמחזק את הלגיטימיות של ההבנות האמריקאיות-איראניות החדשות. מהלך בינלאומי זה מגיע בתקופה שבה התקוות גוברות כי הסכם זה יוביל להפחתת חומרת המשברים הכלכליים והפוליטיים הפוקדים את האזור במשך שנים רבות.

ההסכם האמריקאי-איראני הוא צעד מכריע לקראת סיום הסכסוך במזרח התיכון, והארגון הבינלאומי מוכן לבססו ולתמוך בשלבי היישום שלו.

כוחות הכיבוש הישראליים ביצעו לפנות בוקר, יום שני, פשע חדש נגד ילדות במרכז רצועת עזה, כאשר ירו ישירות בילד שלא עבר את גיל ארבע מול עיני אביו. מקורות רפואיים אישרו את הגעת גופת הילד ריאן בהאא אבו אל-עג'ין לבית החולים שהידי אל-אקצא, לאחר שנפגע מפציעות קטלניות מכדורי חיילי הכיבוש שאורבו למשפחה באזור מגורים.\n\nמקורות מקומיים דיווחו כי האירוע לא הסתיים בהוצאה להורג של הילד, אלא פגע גם באביו בהאא אבו אל-עג'ין שנפצע מכדור ברגלו, בעוד אחד מקרוביהם, חאלד אבו גוראב, נעצר. אירוע זה מתרחש בהקשר של סדרת תקיפות שטח שמבצע צבא הכיבוש נגד אזרחים חסרי הגנה המנסים לבדוק את רכושם באזורים מהם נסוגו הכוחות באופן חלקי.\n\nמצידו, המשרד הממשלתי לתקשורת בעזה הבהיר כי הקורבנות שהו באזור המסווג כ"בטוח" ונמצא מחוץ לתחום הפעולות הצבאיות או מה שמכונה "הקו הצהוב". גורמים רשמיים ציינו כי המשפחה הייתה בדרכה לבדוק "חממות חקלאיות" השייכות להם, לפני שחיילי הכיבוש הפתיעו אותם במארב מתוכנן היטב מתוך אחד הבתים הסמוכים, שם הותקפו באכזריות.\n\nבפרטים מזעזעים על גורל הפצועים, ציינו המקורות כי צבא הכיבוש הוביל את האב וקרובו למעבר "כיסופים" הצבאי לפני ששחרר אותם ומסר אותם לקבוצות שתוארו כ"כנופיות משתפי פעולה". קבוצות אלו השליכו את הפצועים באזור ואדי א-סלקא ממזרח לדיר אל-בלח, בניסיון להתנער מאחריות ישירה לפשע שבוצע נגד הילד ריאן.\n\nפשע זה לא היה היחיד בשעות האחרונות, שכן אישה וילד נוסף נהרגו ושלושה אזרחים נפצעו בתקיפות אוויריות ויריות שכוונות לאזורים שונים במרכז הרצועה. התפתחויות אלו בשטח מדגישות את שבריריות המצב הביטחוני ואת המשך הפגיעה השיטתית באזרחים למרות ההבנות המוצהרות על הפסקת פעולות האיבה.\n\nבסטטיסטיקה רשמית, חשף המשרד הממשלתי לתקשורת את היקף ההפרות הישראליות של הסכם הפסקת האש בתוקף מאוקטובר 2025, שהגיעו ליותר מ-3269 הפרות. הפרות מתמשכות אלו הובילו למותם של 992 שהידים ולפציעתם של כ-3138 פלסטינים בדרגות פציעה שונות, בנוסף לרישום עשרות מקרים של מעצרים שרירותיים של אזרחים במהלך תנועתם.\n\nבמישור ההומניטרי, שלטונות הכיבוש ממשיכים להטיל הגבלות חמורות על כניסת סיוע חיוני, כאשר אפשרו רק כניסה של כ-36% מהמשאיות המוסכמות. הנתונים מראים כי רק 52,740 משאיות נכנסו לרצועה מתוך 147 אלף משאיות שהיו אמורות להגיע כדי לענות על צרכי האוכלוסייה הנצורה, מה שמחמיר את המשבר הכלכלי והבריאותי באופן חמור.\n\nהסכם הרגיעה קובע הכנסת 600 משאיות סיוע וסחורות ביום, יחד עם 50 משאיות עמוסות בדלק וגז, אך המציאות בשטח מראה התנערות ברורה מהתחייבויות אלו. עקשנות ישראלית זו מתרחבת וכוללת מניעת כניסת ציוד רפואי חיוני ודלק הדרוש להפעלת מה שנותר מהמתקנים החיוניים בעזה ובדיר אל-בלח.\n\nבנוגע לתיק הפצועים והחולים, דיווחים הצביעו על כך שאחוז העמידה בהתחייבות לאפשר למקרים קריטיים לנסוע דרך מעבר רפיח לא עלה על 35%. מתוך 19,600 חולים ומלווים שהיו אמורים לנסוע לקבלת טיפול בחו"ל, רק 6845 אנשים הצליחו לעזוב, מה שמסכן את חייהם של אלפי פצועים במחלות קשות ופציעות חמורות.\n\nהילד ואביו שהו מחוץ לקו הצהוב באזור בטוח לחלוטין, והופתעו ממארב צבאי בתוך אחד הבתים בדרכם לבדוק את עבודתם החקלאית.

מקורות תקשורת איראניים חשפו פרטים על טיוטת מזכר הבנות צפוי בין טהראן לוושינגטון, הכולל 14 סעיפים שמטרתם לגבש הסדרים פוליטיים, כלכליים וביטחוניים חדשים. טיוטה זו מהווה הקדמה לפתיחת שיחות סופיות בין הצדדים, כאשר המשא ומתן צפוי להימשך 60 יום ולהתמקד ישירות בתיק הגרעין האיראני ובהצבת מנגנונים ברורים להסרה מלאה של הסנקציות הכלכליות שהוטלו על המדינה.\n\nהסעיפים שהודלפו מצביעים על כך שהמשא ומתן הסופי יוגבל אך ורק לנושאי הגרעין והסנקציות הנלוות אליהם, תוך הוצאת תיק תוכנית הטילים האיראנית ותמיכה בפלגי ההתנגדות באזור מסדר היום. מגמה זו משקפת רצון לצמצם את המחלוקות הטכניות והפיננסיות כדי להבטיח התקדמות מהירה בתיקים התלויים ועומדים, במיוחד עם התקרבות מועד החתימה הרשמי שנקבע לתשעה עשר ביוני הנוכחי.\n\nבמישור הפיננסי, המזכר כולל התחייבות לשחרור כ-24 מיליארד דולר מכספים איראניים שהיו מוקפאים בחו"ל כתוצאה מהסנקציות הבינלאומיות. על פי ההסדרים המוצעים, טהראן תוכל לגשת למחצית מסכום זה לפני תחילת סבב המשא ומתן הסופי, מה שמהווה מחווה של רצון טוב לקידום מסלול הדיאלוג הפוליטי בין שתי המעצמות.\n\nבנוגע למגזר הנפט והשיט, הטיוטה קובעת השעיה מיידית של הסנקציות שהוטלו על יצוא הנפט והפטרוכימיקלים האיראניים, בנוסף להסרה מלאה של המצור הימי האמריקאי תוך 30 יום. ההבנות כוללות גם פתיחה מחדש של מצר הורמוז על פי הסדרים איראניים מיוחדים, עם הטלת דמי שירותים ימיים בשיתוף פעולה עם סולטנות עומאן, ונסיגת הכוחות האמריקאים הנמצאים בסביבת איראן.\n\nהטיוטה הולכת מעבר להיבטים הכלכליים הישירים, ומחייבת את ארצות הברית ובעלות בריתה להציג תוכניות אסטרטגיות לשיקום איראן בשווי כולל של לא פחות מ-300 מיליארד דולר. מהלכים אלה מתרחשים במקביל לדיווחים לפיהם ההסכם מבטיח הפסקה מקיפה וקבועה של פעולות צבאיות בכל החזיתות, כולל הזירה הלבנונית, מה שמכשיר את הקרקע לשלב חדש של יציבות אזורית.\n\nהטיוטה קובעת משא ומתן שיימשך 60 יום בנוגע לתיק הגרעין האיראני ולמנגנוני ההסרה המלאה של הסנקציות שהוטלו על טהראן.

מקורות יודעי דבר חשפו מהלכים אינטנסיביים שמבצע ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, במטרה לקיים פגישה דחופה עם נשיא ארה"ב דונלד טראמפ. מאמצים אלה באים בניסיון להכיל גל של מחלוקות הולכות וגוברות שהחלו לצוף על פני השטח בין וושינגטון לתל אביב מאחורי דלתיים סגורות.

מקורות דיווחו כי נתניהו פועל לתאם פגישה זו שתתקיים לאחר שובו של טראמפ מהשתתפותו בפסגת ה-G7 המתוכננת באירופה בסוף השבוע הבא. הצד הישראלי שואף שהפגישה תתקיים בהקדם האפשרי כדי להבטיח שפער חילוקי הדעות בין שתי בעלות הברית לא יתרחב.

נקודות המחלוקת העיקריות מתרכזות סביב מסלול המשא ומתן המתנהל כעת בין הממשל האמריקאי לאיראן, בנוסף לסידורים הקשורים למנגנוני ייצוב הפסקת האש בחזית הלבנונית. חוגים ישראליים סבורים שיש צורך דחוף להבהיר עמדות לפני נקיטת צעדים אמריקאיים שעלולים שלא להתיישב עם האינטרסים הביטחוניים של תל אביב.

סימני המתיחות הופיעו בגלוי בימים האחרונים, במיוחד לאחר הביקורת שהטיח טראמפ בפעולות הצבאיות הישראליות האחרונות. הנשיא האמריקאי סבר כי התקיפה שפגעה בבירת לבנון ביירות לא הייתה הכרחית בהקשר של תגובה להתקפות חיזבאללה.

מנגד, טראמפ המעיט בחומרת האיום שהיוותה מתקפת חיזבאללה האחרונה על צפון ישראל, ותיאר אותה כבעלת השפעה מוגבלת. עמדה זו עוררה את חמתם של גורמים רשמיים בתל אביב, שראו בהצהרות האמריקאיות שיקוף של הבדל מהותי בהערכת האיומים הביטחוניים האזוריים.

שוני זה מהווה חוליה חדשה בסדרת מחלוקות שהחלו להופיע זמן קצר לאחר ההסכמה לכאורה בין שני הצדדים בנוגע לניהול המשבר עם טהראן. נראה כי ירח הדבש הפוליטי בין נתניהו לטראמפ עומד בפני מבחנים אמיתיים הנוגעים לגבולות הכוח הצבאי והדיפלומטי באזור.

נתניהו שואף, באמצעות הפגישה הצפויה, להציג הסבר מפורט לעמדה הישראלית ישירות בפני הנשיא האמריקאי, הרחק מהערוצים הדיפלומטיים המסורתיים. ראש ממשלת ישראל מקווה לשכנע את טראמפ בצורך לאמץ גישה קשוחה יותר כלפי המהלכים האיראניים באזור.

שוררת דאגה גוברת בתוך הממסד הביטחוני והפוליטי הישראלי לגבי אופי ההבנות שעלולות לנבוע מהמשא ומתן האמריקאי-איראני. ישראל חוששת שכל עסקה אפשרית תוביל להגבלת חופש הפעולה הצבאי שלה מול זרועות איראן, ובמיוחד חיזבאללה בלבנון.

הדיווחים מצביעים על כך שישראל דוחה כל הסדרים בינלאומיים שעלולים להטיל מגבלות על יכולתה לבצע פעולות מנע בתוך שטחי לבנון. תיק זה הוא אחד הנושאים הרגישים ביותר בשיחות המתנהלות, כאשר תל אביב מתעקשת לשמור על 'זכות התגובה' ללא מגבלות זמן או גיאוגרפיות.

ממשלת ישראל מביעה גם חשש גדול מהאפשרות שוושינגטון תפנה להקלות בסנקציות הכלכליות שהוטלו על טהראן כחלק מצעדי בניית אמון. תל אביב סבורה שכל פריצת דרך פיננסית לאיראן ללא מגבלות קפדניות על תוכנית הגרעין שלה תהווה הישג אסטרטגי גדול לפרויקט האיראני.

משקיפים סבורים כי נתניהו מנסה להקדים כל הסכם סופי שטראמפ עשוי לכרות עם הצד האיראני, באמצעות הדגשת 'הקווים האדומים' הישראליים. ישראל רואה בתוכנית הגרעין האיראנית ובהתפשטות השפעתה האזורית של טהראן סכנות קיומיות שאין להקל בהן ראש בשום אופן.

בהקשר קשור, הדיפלומטיה הישראלית מנסה לגייס תמיכה בתוך הממשל האמריקאי כדי להבטיח שלא יינתנו ויתורים מהותיים בתיק הטילים הבליסטיים האיראניים. תיק זה הוא חלק מהותי מהדרישות הישראליות שנתניהו שואף לבסס במהלך פגישתו הצפויה עם טראמפ.

המקורות סיכמו כי הימים הקרובים יהיו מכריעים בקביעת צורת היחסים בין נתניהו לטראמפ, כאשר הפגישה הצפויה תשקף את מידת יכולתם של שני הצדדים להתגבר על המחלוקות. במקרה של כישלון בהגעה להבנות משותפות, האזור עלול לעמוד בפני שלב חדש של משיכות פוליטיות בין וושינגטון לתל אביב.

הנשיא האמריקאי ראה בתקיפה הישראלית על ביירות בלתי הכרחית, בעוד שתיאר את מתקפת חיזבאללה כבעלת השפעה מוגבלת.

מפכ\"ל זכויות האדם של האו"ם, וולקר טורק, השמיע אזהרה חמורה מיוז'נבה בנוגע לשינוי המסוכן במסלול המלחמה בסודאן, תוך שהוא מציין את ההסתמכות הגוברת על כלי טיס בלתי מאוישים (כטב\"מים) בפעולות צבאיות. טורק הדגיש בפני מועצת זכויות האדם כי טכנולוגיה זו גורמת כעת להרג אזרחים באופן חסר תקדים, כאשר דיווחים מהשטח מצביעים על עלייה מדאיגה בעוצמת העימותים והתרחבותם הגיאוגרפית לאזורים חדשים.\n\nהבכיר באו"ם חשף נתונים מזעזעים שתועדו על ידי משרדו, המצביעים על מותם של למעלה מאלף אזרחים סודאנים כתוצאה מתקיפות שבוצעו על ידי כטב\"מים בתקופה שבין ינואר למאי של השנה הנוכחית 2026. הוא הסביר כי התקפות אלו הפכו למאפיין בולט של הסכסוך, מה שהכפיל את סבלם של התושבים המתמודדים ממילא עם סכנות הפגזות אקראיות ועימותים ישירים במדינות שונות.\n\nהאזהרות הבינלאומיות לא הוגבלו להפצצות אוויריות, אלא התרחבו לכלול הפרות חמורות של זכויות אדם המבוצעות על הקרקע, כאשר טורק הביע דאגה עמוקה מהמשך פשעי האלימות המינית והאונס הקשורים לסכסוך. הוא הדגיש כי פרקטיקות אלו מחמירות את התמונה ההומניטרית במדינה הסובלת מקריעת המרקם החברתי וקריסת מוסדות השירות כתוצאה מהמלחמה המשתוללת כבר למעלה משלוש שנים.\n\nנתונים מהשטח מצביעים על כך שהסכסוך שפרץ באפריל 2023 בין הצבא לכוחות התמיכה המהירה הותיר עשרות אלפי הרוגים, בעוד הערכות בלתי תלויות מצביעות על כך שהמספר האמיתי עבר את רף 200 אלף קורבנות. מלחמה זו הובילה לעקירה ולפליטות של מיליונים, ויצרה את אחד המשברים ההומניטריים הגדולים בעידן המודרני, על רקע חוסר יכולת בינלאומית לכפות הפסקת אש.\n\nעל רקע המשך הפעולות הצבאיות, נשקפת באופק קטסטרופת הרעב שכבר החלה לפגוע בחלקים נרחבים של מחוזות דארפור וקורדופן, כתוצאה מהפרעה בשרשרות האספקה והפסקת הייצור החקלאי. מקורות זכויות אדם מאשרים כי הידרדרות תנאי המחיה מואצת באופן מפחיד, מה שמאיים על חייהם של מיליונים הנצורים בין אש הכטב\"מים לבין רוח הרפאים של הרעב המכרסם בגופם של ילדים ועקורים.\n\nהעלייה החדה בשימוש בכטב\"מים הפכה לאחד המאפיינים הבולטים והמדאיגים של המלחמה בסודאן.

הנשיאות הפלסטינית הודיעה ביום שני על קבלתה הרשמית את ההגעה להסכם שלום חדש בין ארצות הברית של אמריקה לרפובליקה האסלאמית של איראן. סגן נשיא המדינה שיבח את התפקיד המרכזי והמאמצים האינטנסיביים שהושקעו על ידי מדינת קטאר והרפובליקה האסלאמית של פקיסטן, אשר הצליחו לנטרל את המתיחות ולהכריז על הפוגה דיפלומטית בין הצדדים.

ההנהגה הפלסטינית, בהצהרה רשמית, הביעה את ציפייתה כי מסלול דיפלומטי זה יהווה התחלה רצינית לטיפול במשברים המורכבים באזור המזרח התיכון. ההצהרה הדגישה כי כל הבנות בינלאומיות יישארו חלקיות אלא אם כן יובילו בסופו של דבר להשגת צדק עבור העם הפלסטיני ולסיום הכיבוש הישראלי המוטל על אדמותיו, כתנאי מהותי להבטחת יציבות אזורית קבועה.

העמדה הפלסטינית הדגישה גם כי אבן היסוד לכל שלום באזור תלויה בהעצמת הפלסטינים בזכויותיהם הלגיטימיות, ובראשן הקמת מדינה עצמאית בעלת ריבונות מלאה. הנשיאות סיימה את הצהרתה בכך שכל המהלכים הבינלאומיים צריכים לשרת בסופו של דבר את מטרתו הצודקת של העם הפלסטיני.

ביטחון אסטרטגי ושלום צודק לא יושגו באופן מלא ובר קיימא באזור אלא באמצעות סיום הכיבוש הישראלי של השטחים הפלסטיניים.

ברגע פוליטי המאופיין בהצטברות משברים וארגון מחדש של כללי העבודה הפוליטית הפלסטינית, הוציא נשיא פלסטין, מחמוד עבאס, החלטה לתיקון חוק הבחירות הכלליות, בצעד שחורג מעדכון טכני, והופך לניסיון להנדס מחדש את המערכת הפוליטית הפלסטינית מבחינת ייצוג, מנגנוני שלטון והיחסים בין המוסדות הפוליטיים הקיימים, בהקשר של הכנה לבחירות לפרלמנט ולבחירות לאומיות הצפויות בשנת 2026, והכרזה על כוונה לקיים בחירות לנשיאות בשנת 2027, ולאחר שנים ארוכות של השבתת המועצה המחוקקת ופירוקה בהחלטה נשיאותית בשנת 2018, והיעדר בחירות מאז שנת 2006.

התיקונים כללו הגדלת מספר חברי המועצה המחוקקת מ-132 ל-200 חברים, שינוי שאינו משקף רק הרחבה מספרית, אלא חלוקה רחבה יותר של מושג הייצוג הפוליטי בתוך המוסד המחוקק, המאפשר כניסה של כוחות חדשים ומפחית יחסית את המונופול של הסיעות הגדולות על המושבים, ומחלק מחדש את ההזדמנויות לכוחות חדשים, עצמאים, צעירים ונשים. כמו כן, הופחת אחוז החסימה מ-2% ל-1%, תיקון שנראה פשוט מבחינה חשבונית אך נושא השפעה פוליטית עמוקה, שכן הוא פותח את הדלת בפני רשימות קטנות ועצמאים להיכנס לפרלמנט בקלות רבה יותר, ומגדיל את מספר השחקנים הפוליטיים בתוכו, מה שמוביל לעיצוב מחדש של מפת הייצוג באופן מגוון ומפוצל יותר בו זמנית. בנוסף לכך, התיקונים כללו הגדלת מספר המועמדים בכל רשימה ל-20, וחיזוק ייצוג הנשים באמצעות דרישה לאישה אחת לפחות לכל שלושה מועמדים, בנוסף להורדת גיל המועמדות ל-23 במקום 28, מה שפותח את הדרך בפני דור פוליטי צעיר ומגוון יותר.

הרחבה זו של כללי ההשתתפות אינה ניתנת להפרדה מתוצאותיה המבניות, שכן השילוב בין הגדלת מספר המושבים והורדת אחוז החסימה מוביל לייצור פרלמנט פלורליסטי יותר, אך בו זמנית פחות מסוגל להקים רוב יציב. ככל שבסיס הכניסה למועצה מתרחב, כך גדלים הגושים והרשימות, ופוחתת האפשרות של שליטה של סיעה אחת או אפילו קואליציה מצומצמת על ההחלטה המחוקקת. במובן זה, המערכת הפוליטית עוברת מהיגיון של הכרעה להיגיון של משא ומתן מתמשך, כאשר בריתות הופכות לצורך קבוע ולא לבחירה, והיציבות תלויה ביכולתם של הצדדים השונים לנהל איזונים מורכבים בתוך מוסד צפוף ומגוון יותר.

בהקשר זה, היחסים בין הכוחות הפוליטיים הפלסטיניים, ובראשם תנועת פתח ותנועת חמאס, הופכים מורכבים יותר, שכן קשה לכל צד להשיג רוב לבדו, מה שאומר שההשפעה הפוליטית לא תהיה קשורה רק לגודל הגוש האלקטורלי, אלא ליכולתו של כל צד לבנות בריתות גמישות עם כוחות אחרים, כולל הרשימות הקטנות והעצמאים שעשויים להפוך לגורמים מכריעים בהטיית הגושים בתוך הפרלמנט, ובמקום שמאזן הכוחות יתבסס על עליונות מספרית בלבד, הוא יתבסס גם על היכולת לתמרן ולבנות שותפויות בתוך סצנה רב-צדדית.

מבחינה פוליטית, תיקונים אלה מחלקים מחדש את הרווחים בין השחקנים השונים מבלי להעניק לצד אחד עליונות מכרעת; תנועת פתח נהנית מחיזוק מעמדה בתוך המבנה הפוליטי הכללי ומיכולתה לנהל בריתות בתוך פרלמנט פלורליסטי יותר, בעוד שתנועת חמאס מוצאת הזדמנות רחבה יותר להפוך את משקלה העממי לייצוג מוסדי בתוך המועצה המחוקקת, עם אפשרות להרחבת נוכחות זו למועצה הלאומית במסגרת אש"ף. לעומת זאת, העצמאים והרשימות הקטנות הם המרוויחים ביותר מבחינה אלקטורלית ישירה כתוצאה מהורדת אחוז החסימה והרחבת מספר המושבים, מה שמאפשר להם להיכנס לפרלמנט ולמלא תפקיד משא ומתן משפיע למרות גודלם המוגבל. באשר לייצוג התפוצות, הוא מחזיר חלק ממשקלו בתוך משוואת הייצוג הלאומי באמצעות קישור הפנים למועצה הלאומית, אך הוא נשאר כפוף להיגיון של הסכמות פוליטיות יותר מאשר להיות גורם מכריע עצמאי. במובן זה, התיקונים אינם מניבים מנצח יחיד אלא מעצבים מחדש את מאזן הכוחות בתוך מערכת פלורליסטית יותר ובעלת איזונים מורכבים.

במקרה שהבחירות יתקיימו ללא הסכמה פוליטית מוקדמת בין הכוחות העיקריים, התמונה עשויה להתפתח למספר מסלולים אפשריים: המשך הפילוג בתוך מסגרת פרלמנטרית עם גושים גדולים שאינם מסוגלים להכריע, ומה שמתלווה לכך של שיתוק חלקי וקושי בהעברת חוקים; או דו-קיום כפוי שבו יש שיתוף פעולה בנושאים יומיומיים כמו תקציבים ושירותים, כאשר המחלוקות הפוליטיות הגדולות נשארות ללא פתרון; או הקמת ממשלת הסכמה או אחדות לאומית חלקית תחת לחץ פנימי או חיצוני, אך היא נשארת שברירית בשל השוני העמוק בפרויקטים הפוליטיים; או בתרחיש המורכב ביותר, ייצור מחדש של הפילוג בתוך המוסדות, כך שהמועצה תהפוך לזירת מאבק פוליטי מתמיד שבה מרכזי ההחלטה מתרבים, הלגיטימיות מתערבבת, והעבודה המחוקקת מושבתת או מואטת באופן כרוני.

רגישותם של שינויים אלה גוברת עם הממד העמוק יותר הקשור לקישור בין המועצה המחוקקת למועצה הלאומית הפלסטינית, שכן חברי המועצה המחוקקת אמורים להפוך אוטומטית לחברים במועצה הלאומית, מה שאומר שתוצאות הבחירות לא יישארו מוגבלות בתוך הרשות המחוקקת, אלא יעברו ישירות למבנה הייצוגי הרחב יותר של העם הפלסטיני במסגרת אש"ף.

וכאן מופיע השינוי החשוב ביותר: כניסת כוחות כמו חמאס או הג'יהאד האסלאמי, במקרה של השתתפותם וניצחונם, לא תוגבל לייצוג פרלמנטרי בלבד, אלא תתרחב אוטומטית למועצה הלאומית, כלומר למוסד המאחד את הייצוג הפלסטיני בפנים ובחוץ, מבלי שזה יעיד אוטומטית על הכרה בישראל או שינוי ישיר בעמדות הפוליטיות, שכן חברות במוסד ייצוגי אינה אומרת אימוץ מלא של סמכותו, אלא כניסה למסגרת משא ומתן רחבה יותר לגבי אופי ההחלטה הלאומית, מה שהופך את השפעתו האמיתית לקשורה לעיצוב מחדש של מאזן הכוחות בתוך הארגון יותר מאשר לשינוי אידיאולוגי ישיר.

בהקשר זה, המועצה הלאומית הפלסטינית אינה רק הרחבה מספרית של המועצה המחוקקת, אלא מבנה פוליטי רחב יותר הכולל גם את הפלסטינים בחו"ל, כלומר את הפזורה, מה שאומר שהייצוג הפלסטיני אינו מוגבל רק לפנים, אלא מתרחב למדינות רבות שבהן הקהילות הפלסטיניות מהוות חלק מהותי מהמבנה הפוליטי והסמלי של הייצוג הלאומי.

וכאן מופיעה משוואת איזון מורכבת יותר, שכן תוצאות הבחירות הפנימיות אינן מספיקות לבדן כדי להכריע את הרוב בתוך המועצה הלאומית, מכיוון שהתפוצות מהוות גוש פוליטי מקביל בעל משקל היסטורי וארגוני חשוב בתוך אש"ף. יחד עם זאת, ייצוג התפוצות אינו מנותק לחלוטין מהפנים, ואינו מבוסס על בחירות ישירות רחבות, אלא מתבצע לרוב באמצעות הסכמות, מינויים וייצוג ארגוני בתוך המסגרות הפוליטיות הקיימות, מה שהופך את התפוצות עצמן לחלק ממאזני הכוחות בתוך הארגון ולא לגוש עצמאי לחלוטין ממנו. במובן זה, אי אפשר לומר שהפנים מכריע לבדו את מאזן המועצה הלאומית, ואי אפשר גם לראות את התפוצות כגורם מנותק לחלוטין, אלא ששניהם מהווים מערכת איזון משולבת, שבה ההשפעה הפוליטית מתקיימת ביניהם בתוך מבנה אחד.

שזירה זו בין הפנים לחוץ פירושה שהמועצה הלאומית הפלסטינית אינה כפופה להיגיון בחירות ישיר ופשוט, אלא להיגיון של איזונים מורכבים, שבהם הרוב אינו מוכרע רק באמצעות קלפיות ההצבעה בפנים, ולא באמצעות מינויים בחוץ, אלא באמצעות אינטראקציה מתמשכת בין שני הגושים בתוך מסגרת אש"ף. במובן זה, הייצוג הפלסטיני הופך למערכת כפולה: פנים המייצר לגיטימציה אלקטורלית, וחוץ המייצר לגיטימציה היסטורית וארגונית, ושניהם יחד מהווים את מאזן ההחלטה הסופית.

ובין מבנה מורכב זה, המערכת הפוליטית עוברת ממודל פשוט המבוסס על פרלמנט פנימי וממשלה, למערכת מורכבת יותר המשתרעת בין הפנים לתפוצות, בין בחירות לבין הסכמה, ובין ייצוג ישיר לאיזונים ארגוניים. בסופו של דבר, תיקונים אלה אינם רק מעצבים מחדש את חוק הבחירות, אלא מעצבים מחדש את אופי המערכת הפוליטית עצמה: ממערכת המבוססת על רוב יחסי בתוך מוסד מחוקק, למערכת המשתרעת בין הפנים לחוץ, בין בחירות להסכמה, ובין ייצוג ישיר לאיזונים ארגוניים, מערכת פלורליסטית ורחבה יותר, אך בו זמנית מורכבת ושברירית יותר, וקשורה יותר ליכולתם של השחקנים הפוליטיים להפוך את הפלורליזם ממקור סכסוך מתמיד למנגנון שלטון בר-קיימא.

אל ראשי המדינות ומנהיגי מדינות ה־G7:ארצות הברית של אמריקה, קנדה, צרפת, גרמניה, איטליה, יפן, הממלכה המאוחדת והאיחוד האירופי

לקראת פסגתכם הקרובה באוויאן־לה־בן שבצרפת, ב־15–17 ביוני 2026:

אדוני הנשיא, ראשי הממשלות, הקנצלר, מנהיגים נכבדים,

אני פונה אליכם לא כפקיד ממשלתי, אלא כפעיל שלום ישראלי וכמי שעוסק במשא ומתן, שהקדיש כמעט חמישים שנה לעבודה עם ישראלים ופלסטינים, לשיחות עם מנהיגים פוליטיים, עם פעילי שלום, עם אזרחים מן השורה, ולעיתים גם עם מי שממשלות מסרבות לדבר איתם.

אני בא לומר לכם דבר שרבים כבר אינם מאמינים בו:שלום בין ישראלים לפלסטינים עדיין אפשרי.אבל הוא לא יקרה מעצמו.

במשך עשרות שנים תמכה הקהילה הבינלאומית במילים בפתרון שתי המדינות, בעוד שבפועל אפשרה למציאות בשטח להתרחק ממנו בהתמדה. היום אנו עומדים על סף תהום. ההחלטות שיתקבלו בשנה הקרובה עשויות לקבוע אם שתי מדינות יישארו אפשריות, או אם ישראלים ופלסטינים יידונו לסכסוך קבוע ומתמשך בלי יעד ובלי סוף.

מלחמת עזה לימדה אותנו לקח כואב: אין פתרון צבאי לסכסוך. ישראל אינה יכולה להפציץ את דרכה אל הביטחון. הפלסטינים אינם יכולים להילחם את דרכם אל החירות. החלופה לפתרון מדיני אינה ניצחון של צד אחד. החלופה היא מלחמה ללא סוף.

בידיהן של מדינות ה־G7יש מנופי השפעה פוליטיים, כלכליים ודיפלומטיים עצומים. הגיע הזמן להשתמש בהם.

אני מבקש לדבר בכנות גם על תפקידה של ארצות הברית ועל הנשיא טראמפ. המציאות היא שאין כיום מנהיג בינלאומי בעל השפעה רבה יותר על קבלת ההחלטות בישראל מאשר הנשיא טראמפ. הוא הוכיח שוב ושוב שכאשר הוא בוחר להעלות נושא מסויםלמעלה גבוהה בסולם העדיפויות, מנהיגי ישראל מקשיבים לו. יש לו גם השפעה משמעותית על שותפים ערבים מרכזיים, שהשתתפותם חיונית לכל שלום בר־קיימא.

אם ההשפעה הזאת תשמש לא רק לעצירת מלחמות אלא לבניית שלום, היא עשויה להפוך לאחד ההישגים הדיפלומטיים החשובים של זמננו. על ה־G7לפעול בשותפות עם ארצות הברית, ולסייע ביצירת מסגרת בינלאומית מאוחדת המשלבת הנהגה אמריקאית, מחויבות אירופית, השתתפות אזורית וערבויות בינלאומיות. רק קואליציה כזאת יכולה להחזיקבמשקל הדרוש כדי להביא את הצדדים אל מעבר לכישלונות העבר.

אני מבקש מכם לתמוך בחמישה צעדים מעשיים.

ראשית, להבהיר כי יעדה של המדיניות הבינלאומית הוא הקמת מדינה פלסטינית ריבונית, החיה בשלום ובביטחון לצד ישראל.לא כשאיפה רחוקה. לא כסיסמה. אלא כיעד מדיני ממשי עם לוח זמנים.

שנית, לתמוך בשיקום עזה תחת רשות שלטונית פלסטינית לגיטימית, הדוחה מיליציות חמושות ומסוגלת לספק ביטחון, שירותים, אחריותיות ותקווה. תושבי עזה ראויים לעתיד שמעבר למלחמה.אי אפשר לשקם את עזה כאשר ארגונים חמושים ממשיכים לפעול מחוץ לסמכות שלטונית. חייבת להיות רשות שלטונית לגיטימית אחת, מבנה ביטחוני אחד, ומונופול אחד על השימוש בכוח. פירוז חייב להיות חלק מן התהליך המדיני, ולהתבצע באופן שיבנה אמון אצל שני הצדדים ויהיה קשור למסגרת הרחבה יותר של שלום, שיקום, ביטחון ומדינה.

שלישית, לעמוד על קיומם של הסדרי ביטחון, שיבטיחו כי עזה והגדה המערבית לא ישמשו שוב בסיסים להתקפות נגד ישראל.ישראלים חייבים לדעת ששלום פירושו ביטחון. פלסטינים חייבים לדעת שביטחון לא ימשיך לשמש הצדקה להמשך הכיבוש. שני העמים ראויים לעצמאות, לביטחון, לכבוד ולחירות.

רביעית, לתמוך בהתחדשות דמוקרטית.ליצור תנאים המאפשרים לישראלים ולפסטינים לבחור מנהיגות חדשה המסוגלת לעשות שלום.לעיתים קרובות מדי, מנהיגים הפכו לשבויים של הישרדותם הפוליטית במקום לשרת את עמיהם ולדאוג לעתיד. היות שהמנהיגים הנוכחיים אינם יכולים להציע עתיד מדיני, חובה לאפשר צמיחה של מנהיגים חדשים באמצעים דמוקרטיים.

חמישית, להקים מנגנון יישום ובקרה בינלאומי בעל סמכות אמיתית, משאבים ואחריותיות.איננו זקוקים לעוד הצהרות. נדרש תהליך יסודי שיוכל לשרוד חילופי ממשלות ומשברים פוליטיים. הסכסוך בין שני העמים נעשה בינלאומי, לפיכך גם הפתרון חייב להיות מובטח בינלאומית.

גבירותיי ורבותיי,

האנשים שאני פוגש בשני הצדדים מותשים. הורים ישראלים רוצים שילדיהם יחיו ללא פחד. הורים פלסטינים רוצים שילדיהם יחיו בכבוד ובחירות.אלה אינן שאיפות סותרות, אלה שאיפות משלימות.

העתיד שאנו ראויים לו מתבקש:

ישראל כמדינת הלאום הדמוקרטית של העם היהודי, עם שוויון מלא לכל אזרחיה.

פלסטין כמדינת הלאום הדמוקרטית של העם הפלסטיני, עם שוויון מלא לכל אזרחיה.

הכרה הדדית בקשר ההיסטורי של העם היהודי לארץ ישראל ובקשר ההיסטורי של העם הפלסטיני לארץ פלסטין.

גבולות פתוחים לשיתוף פעולה. גבולות חזקים לביטחון. השתלבות אזורית. שותפות כלכלית. וסוף לאמונה שעם אחד יכול להגשים את שאיפותיו הלאומיות באמצעות שלילת שאיפותיו של העם האחר.

ההיסטוריה לא תשפוט אותנו על פי הנאומים שנישא. ההיסטוריה תשפוט אותנו על פי השאלה אם היה לנו האומץ לפעול כאשר פעולה עדיין הייתה אפשרית.

הבחירה העומדת בפנינו ברורה:שתי מדינות, הכרה הדדית, ביטחון ושלום – לא מלחמה נצחית.אני מבקש מכם לסייע בקבלת הבחירה הנכונה.

החלון לפתרון שתי המדינות עדיין לא נסגר, אבל הוא הולך ונסגר. הדורות הבאים של ישראלים ופלסטינים ישאלו אם פעלנו כאשר עוד היה זמן לפעול. הבה נוודא שהתשובה שלנו תהיה: כן.

תודה לכם,ד"ר גרשון בסקין

מקורות זכויות אדם פלסטינים דיווחו כי הנהלת כלא עופר הישראלי החלה ליישם סדרת צעדים מדכאים וחדשניים נגד האסירים, אותם תיארו כמשפילים ומטרתם להצר את צעדיהם במהלך העברתם לפגישות עם צוותי ההגנה. המקורות הבהירו כי מדיניות חדשה זו נועדה לבודד את האסירים מהעולם החיצון ולערער את ההליכים המשפטיים שעוקבים אחריהם עורכי הדין כדי להבטיח את זכויותיהם הבסיסיות של העצורים.

ההגבלות החדשות כללו קיצוץ בזמן המוקצב לפגישות משפטיות לדקות ספורות בלבד, מה שמונע מהאסיר את היכולת להסביר את נסיבותיו או למסור את עדותו באופן מלא. כמו כן, רשויות הכלא התקינו מצלמות מעקב בתוך חדרי הפגישות, בצעד שנחשב להפרה בוטה של פרטיות התקשורת בין האסיר לעורך דינו, ואיום ישיר על סודיות המידע המשפטי המוחלף.

במישור הבריאותי, המקורות הזהירו מפני הידרדרות מהירה בתנאי המחיה בתוך חדרי המעצר, כאשר נצפתה התחדשות נרחבת של מחלת הגרדת (סקביאס) בקרב האסירים. התפרצות זו לוותה בהופעת סימני רזון קיצוני וחולשה כללית בגופם של העצורים, כתוצאה ממדיניות הרעבה שיטתית ומניעת טיפול רפואי הכרחי ותרופות חיוניות למאבק בזיהום.

הגופים הרלוונטיים הפנו קריאות מצוקה דחופות למוסדות בינלאומיים ולארגוני זכויות אדם בדבר הצורך בהתערבות מיידית כדי לעצור הפרות אלו וללחוץ על רשויות הכיבוש לשפר את תנאי המעצר. הם הדגישו כי השתיקה הבינלאומית כלפי המתרחש בתוך כלא עופר ושאר בתי הכלא מעניקה אור ירוק להמשך ההתעללות באסירים המתמודדים עם תנאים קשים המאיימים ישירות על חייהם.

יצוין כי קצב ההפרות הישראליות הסלים באופן חסר תקדים מאז אוקטובר 2023, כאשר כיום שוהים למעלה מ-9400 פלסטינים מאחורי סורג ובריח, ביניהם מאות ילדים ונשים. דוחות זכויות אדם מאשרים כי תקופה זו עדה למותם של עשרות אסירים כתוצאה מעינויים שיטתיים והזנחה רפואית מכוונת, מה שמעלה את רף הדאגה לגבי גורלם של אלפי עצורים בהיעדר פיקוח בינלאומי.

הצעדים החדשים כללו קיצוץ משך הפגישות המשפטיות לדקות ספורות, יחד עם התקנת מצלמות מעקב בתוך החדרים המיועדים לפגישות.

מקורות יודעי דבר חשפו כי איחוד האמירויות הערביות הגיעה להסכם פיננסי וביטחוני עם איראן, הקובע שחרור מיליארדי דולרים קפואים לטובת טהראן. תפנית טקטית זו מגיעה בעקבות סדרת התקפות איראניות שכוּונו למתקנים של האמירויות בשבועות האחרונים, על רקע המתיחות האזורית הגוברת.

המקורות דיווחו כי הסכום הכולל של הכספים שאבו דאבי הסכימה לשחרר נע בין 10 ל-20 מיליארד דולר אמריקאי. הדיווחים אישרו כי הצד האמירתי כבר העביר תשלום ראשון בסך שלושה מיליארד דולר, כמחווה של רצון טוב לתחילת יישום סעיפי ההסכם המשותף.

במסגרת הבנה זו, טהראן התחייבה להפסיק את כל התקפותיה הישירות והעקיפות המכוונות לשטחי האמירויות, בין אם באמצעות טילים בליסטיים או כלי טיס בלתי מאוישים. ההסכם נועד לשים קץ למצב השחיקה הביטחונית שחוותה המדינה המפרצית בתקופה האחרונה, במיוחד על רקע העימותים האזוריים הגדולים.

מצדו, גורם רשמי בכיר באיחוד האמירויות הצהיר כי מדיניות החוץ של ארצו מבוססת בעיקר על הפחתת הסלמה וחיזוק היציבות באזור. הוא הבהיר כי האמירויות תומכות בכל המאמצים הבינלאומיים, כולל המאמצים האמריקאים, שמטרתם להגן על עמי האזור מפני השלכות סכסוכים מזוינים ולמנוע הידרדרות לעימותים כוללים.

ההסכם אינו מוגבל רק להיבטים הפיננסיים והצבאיים, אלא משתרע גם על בנייה מחדש של היחסים הדו-צדדיים בין שתי המדינות בתחומים חיוניים. הסעיפים החדשים כוללים הפעלת ערוצי חילופי מידע מודיעיני ופיתוח אופקים לשיתוף פעולה כלכלי, מה שמייצג שלב חדש של תיאום ביטחוני בין אבו דאבי לטהראן.

המידע הצביע על כך שאיראן לא הסתפקה בהסכם עם האמירויות, אלא ביקשה לפתוח ערוצי תקשורת דומים עם לפחות שתי מדינות מפרציות נוספות. נראה כי טהראן שואפת להכליל מודל זה של 'הבנות פיננסיות בתמורה לביטחון' כדי להקל על הלחצים הכלכליים והצבאיים המוטלים עליה באזור.

התאריך של ההתקפה הישירה האחרונה הידועה שביצעו כוחות איראניים על האמירויות חוזר לתחילת חודש מאי האחרון, כאשר ההפצצה כוונה לנמל פוג'יירה האסטרטגי המשקיף על מפרץ עומאן. מאז, החלו מהלכים דיפלומטיים חשאיים וגלויים להכיל את המצב ולמנוע הישנות של אירועים כאלה המאיימים על ביטחון האנרגיה העולמי.

המשא ומתן חווה האצה ניכרת במהלך השבוע האחרון, בעקבות ביקור של משלחת בכירה ממשמרות המהפכה האיראניים לבירה אבו דאבי. המשלחת האיראנית נפגשה עם השייח' טחנון בן זאיד אל נהיאן, היועץ לביטחון לאומי, שם התקיימו הדיונים באווירה שתוארה כרצינית לסיום הנושאים התלויים ועומדים.

בצעד משלים, משלחת רשמית של האמירויות ביקרה בבירה האיראנית טהראן כדי להניח את הנגיעות האחרונות על המנגנונים הטכניים להעברת הכספים ולהבטיח עמידה בלוח הזמנים המוסכם. ועדות משותפות אלו שואפות להבטיח שהעברות אלו לא יתנגשו בסנקציות הבינלאומיות המוטלות על המערכת הבנקאית האיראנית.

צעד זה מתמודד עם אתגרים משפטיים מורכבים, לאור קיומם של פיקדונות איראניים עצומים בבנקים בדובאי שהוקפאו בעבר מכוח הסנקציות האמריקאיות המחמירות. חוגים פיננסיים עולמיים עוקבים אחר אופן יישום העברות אלו מבלי לסכן את הבנקים של האמירויות בבידוד ממערכת הסליקה העולמית של הדולר המפוקחת על ידי וושינגטון.

מדיניות החוץ של איחוד האמירויות מונחית על ידי קידום הפחתת הסלמה והפחתת מתחים בכל רחבי האזור, תוך עבודה להשגת שלום ויציבות קבועים.

מאז כיבוש הגדה המערבית ורצועת עזה בשנת 1967, ישראל הפעילה את שליטתה באמצעות הממשל הצבאי וצווים ישירים, לפני שניסתה לעקוף את המוסדות הלאומיים הפלסטיניים באמצעות פרויקטים כמו 'אגודות הכפרים' בשנות השבעים. עם כישלון ניסיונות אלה, הקים הכיבוש את 'המנהל האזרחי' בשנת 1981 כדי שיהווה את הזרוע האזרחית של הצבא בניהול ענייני האוכלוסייה הפלסטינית.\n\nהסכם אוסלו משנת 1993 הקים רשות אוטונומית זמנית לתקופת מעבר שלא תעלה על חמש שנים, וראה בגדה ובעזה יחידה טריטוריאלית אחת. למרות שחלפה תקופה זו ללא חידוש רשמי, הרשות המשיכה למלא את תפקידיה המוגבלים בתחומי הבריאות, החינוך והמשטרה, בעוד הכיבוש שמר על סמכויות ריבוניות וחקיקתיות.\n\nהעובדות המשפטיות מאשרות כי הסמכויות שהועברו לרשות נבעו מההחלטה הצבאית הישראלית מס' (7) משנת 1995, מה שקשר את קיומה לרצון הצבאי של הכיבוש. עם עליית הימין הישראלי, ממשלות נתניהו העוקבות החלו בתוכנית שיטתית לביטול השפעות אוסלו ולערעור רעיון המדינה הפלסטינית העצמאית.\n\nשנת 2002 הייתה נקודת מפנה דרמטית עם הפעלה מחדש של המנהל האזרחי ועקיפת ועדות התיאום המשותפות, עד לשנת 2018 שבה הורחבו סמכויותיו והוא הפך לגורם המפנה הישיר לאוכלוסייה. מסלול זה הושלם בשנת 2023 עם מינוי שרים מהמתנחלים לפיקוח ישיר על ענייני הגדה המערבית, מה שסיים למעשה את תפקיד הרשות כחזית פוליטית.\n\nבצעד המסוכן ביותר מזה עשורים, ממשלת ישראל פרסמה בפברואר 2026 את החלטה מס' 3559, הקובעת הסדרה ורישום מחדש של קרקעות באזורים המסווגים כ-'C'. החלטה זו מבטלת את הכרת הכיבוש ברשות מקרקעי ישראל, ומוציאה שטחים נרחבים מהשפעת הרשות לטובת הפרויקט ההתיישבותי הישיר.\n\nהתפשטות ישראלית זו לוותה במשבר לגיטימציה פנימי חריף, כאשר משפטנים רואים כי לרשות חסר בסיס חוקתי איתן במערכת הפלסטינית. המועצה המרכזית שהסמיכה את הקמתה נחשבת למוסד זמני, וכן היעדר בחירות מאז 2006 הוביל לשחיקת הלגיטימציה הפוליטית של המוסדות הקיימים.\n\nההחלטה על פירוק המועצה המחוקקת בשנת 2018 הגבירה את ריכוז הסמכויות בידי הנשיאות, אשר שולטת כעת באמצעות 'החלטות בחוקים' המעוררות מחלוקת משפטית רחבה. חלל מוסדי זה החליש את העמדה הפלסטינית מול הקהילה הבינלאומית, והפך את מוסדות המדינה לכאורה למבנים חסרי ייצוג עממי אמיתי.\n\nבשטח, תפקיד אש"ף נסוג לטובת הרשות, מה ששלל מהפלסטינים את המטריה הפוליטית המאחדת שלהם בתפוצות ובפנים. למרות ההכרה הבינלאומית הסמלית במדינת פלסטין, המציאות בשטח מראה דחייה ישראלית מוחלטת להתמודד עם כל כינוי החורג מ'הרשות הפלסטינית' המוגבלת.\n\nהדיווחים מצביעים על כך שהמשך קיומה של הרשות קשור קשר הדוק לשירותי הביטחון שהיא מספקת לכיבוש, מה שמעורר זעם עממי רחב. התיאומים הביטחוניים בגדה המערבית, ומניעת הופעת תנועות התנגדות חמושות, הם העמוד התווך העיקרי המונע מהכיבוש לפרק את הרשות לחלוטין עד כה.\n\nברצועת עזה, השפעת הרשות בפועל נעלמה מאז 2007, וניסיונות להחזיר את האחדות הטריטוריאלית שנקבעה באוסלו לא צלחו. עם פרוץ מלחמת ההשמדה האחרונה, נוצר פער עצום בין עמדת ההנהגה הפלסטינית לשאיפות הרחוב, במיוחד עם המשך רדיפת המתנגדים בגדה המערבית.\n\nמבצע 'הגנת מולדת' שבוצע על ידי מנגנוני הביטחון בשנת 2024 היה נקודת מפנה ביחסים עם הפלגים והעם, כאשר נחשב לשיתוף פעולה ביטחוני ישיר נגד אזרחים. מעשים אלה הובילו לנפילת הלגיטימציה העממית של ההנהגה, אשר מואשמת כעת בהתנתקות מהמציאות הטרגית שבה חיים הפלסטינים תחת הפצצות ומצור.\n\nבינלאומית, ההנהגה הפלסטינית מודרת מהמשא ומתן הגדול הנוגע לגורל רצועת עזה ועתיד המדינה המיוחלת. מתבצעת הנדסה של פתרונות אזוריים ובינלאומיים העוקפים את הרשות, מה שמציב כ-40% מהעם הפלסטיני תחת מערכות ניהול היברידיות המשרתות את האינטרסים הביטחוניים של הכיבוש והכוחות הבינלאומיים.\n\nמצב החלל המשפטי והפוליטי שבו שרויים המוסדות הפלסטיניים הוא תוצאה של מדיניות פנימית וחיצונית שהובילה להרס כלי הלגיטימציה. ההנהגה המערערת את המוסדות שעליהם היא נשענת, תורמת לביטול כשירותה לייצג את העם הפלסטיני בפני הפורומים הבינלאומיים ובהתמודדות עם אתגרי הקיום.\n\nלסיכום, משקיפים רואים כי כל מה שיוצא ממבנה חסר כשירות משפטית וייצוג עממי נחשב לבטל ואינו יוצר התחייבויות לאומיות. השבת הזכויות הפלסטיניות דורשת בנייה מחדש של הסמכות הלאומית על בסיסים דמוקרטיים ומאבקיים, הרחק מהתחייבויות להסכמים שהכיבוש קרע למעשה.\n\nהיווצרותה האמיתית של הרשות הייתה מההחלטה הצבאית מס' (7) משנת 1995, הנחשבת לתעודת הלידה האמיתית שלה תחת חסות הכיבוש.

מחוז בית לחם היה עד היום, שבת, להסלמה בשטח לאחר פלישת כוחות הכיבוש הישראלי למחנה דהיישה מדרום לעיר, שם ירו מטח של רימוני גז רעיל וגז מדמיע לעבר אזרחים ובתיהם. כלי רכב צבאיים התמקמו סביב הכניסה למחנה ולאורך רחוב ירושלים-חברון, מה שהוביל להתנגשויות אלימות שגרמו לעשרות פצועים בקרב התושבים המקומיים.

מקורות רפואיים אישרו כי צוותי אמבולנס טיפלו בשטח בכ-30 מקרי חנק כתוצאה משאיפת גז רעיל, בעוד שמצבה של אחת הבנות דרש את העברתה הדחופה לבית החולים לקבלת טיפול רפואי הכרחי. במקביל, כוחות הכיבוש סגרו את הכניסה הדרומית לעיירה אל-ח'דר, הידועה כאזור 'אל-נשאש', שהיא העורק הראשי המוביל למחוז חברון, מה שגרם לשיתוק תנועה ולשיבוש תנועת האזרחים.

במחוז שכם, צעיר עם מוגבלות נפצע מירי כוחות הכיבוש שהוצבו בכניסה לעיירה דומא מדרום, בתקיפה חדשה המתווספת לסדרת ההפרות נגד קבוצות חלשות. מקורות מקומיים דיווחו כי הכיבוש המשיך להצר את צעדיהם של הכפרים והעיירות הסובבים את שכם באמצעות הצבת מחסומים צבאיים פתאומיים, חיפוש כלי רכב ובדיקת תעודות זהות של העוברים והשבים.

בעיר בית לחם, כוחות הכיבוש ביצעו פלישה לילית שהחלה מכיוון העיר בית ג'אלא, וכללה התמקמות בנקודות חיוניות כמו 'באב אל-זקאק', צומת אל-ראדי והכיכר הרוסית. למרות הפריסה הצבאית האינטנסיבית בשכונות אלו, לא דווח על פשיטות על בתים או מעצרים בתוך מרכז העיר בשעות המאוחרות של הלילה.

במסגרת מסע המעצרים, כוח ישראלי מיוחד פשט על מחנה קדורה בעיר רמאללה וחטף צעיר לפני נסיגתו, בעוד שהמעצרים בעיירה זבאבדה מדרום לג'נין כללו שני ילדים, אמיר ורדא אל-עבאדי, לאחר חיפוש בבית הוריהם והפיכת תכולתו. פעולות אלו משקפות מדיניות שיטתית שמטרתה להטיל אימה על משפחות פלסטיניות באמצעות פגיעה בילדים ובצעירים בבתיהם.

בתקרית שעוררה זעם רחב, כוחות הכיבוש פשטו על אולם אירועים בעיירה ענאתא מצפון מזרח לירושלים הכבושה, שם עצרו את הצעיר 'אבו ג'אבר חלווה' במהלך חתונתו. הכוחות הישראליים הפכו את השמחה למצב של מתח ועימות לאחר פשיטה על האולם והפחדת המוזמנים, לפני שלקחו את החתן למקום לא ידוע.

במעבר למחוז חברון, כלי רכב של הכיבוש פשטו על הכפר אל-טבקה ממערב לדורה ועל הכפר אל-בורג', שם ביצעו חיילים חיפושים נרחבים שלוו בתקיפת מספר צעירים והתעללות בתושבים. בטול כרם, הפלישות כללו את העיירות עילאר ובלעא בנוסף למחנה נור שמס, במסגרת הפעילות הצבאית היומיומית שמטרתה להצר את צעדיהם של כל מחוזות הגדה המערבית.

מקורות רפואיים דיווחו כי צוותיהם טיפלו ב-30 מקרי חנק במחנה דהיישה, ביניהם נערה שהועברה לבית החולים לקבלת טיפול.

מקורות תקשורתיים ציטטו קצינים וחיילים בצבא הכיבוש הישראלי שתיארו פרטים מורכבים על מהלך הפעולות הצבאיות בדרום לבנון, שם תיארו את הלחימה כמתמודדת עם אתגרים חסרי תקדים. כוחות אוגדה 36 סיימו את משימותיהם בשטח לאחר חודש של קרבות עזים, בהמתנה להחלטות הדרג המדיני לגבי השלב הבא של ההסלמה הצבאית בחזית הצפונית.

מקורות צבאיים טענו כי האוגדה השלימה את יעדיה, כולל הגעה לנקודות המרוחקות כשלושה קילומטרים מהעיר האסטרטגית נבטיה. מפקדי שטח ראו בחציית נהר הליטני נקודת מפנה מהותית במהלך המבצעים, שאפשרה לכוחות להתקדם ולבצע תקיפות עמוקות יותר בתוך השטח הלבנוני, למרות הסיכונים הביטחוניים הגוברים.

קצינים ביחידה הרב-ממדית הודו כי האיום העיקרי העומד בפני החיילים הוא המל"טים המתאבדים המרחפים בשמיים מסביב לשעון. הם הסבירו כי מל"טים אלו כופים מצב של כוננות מתמדת, כאשר הכוחות נאלצים לתפוס מחסה בתוך מבנים מיד עם קבלת התרעות החוזרות על עצמן בתדירות של פעם בשעה בערך.

חיילי הכיבוש דיברו על הבדל מהותי בין הלחימה ברצועת עזה ללחימה בדרום לבנון, וציינו כי לוחמי חיזבאללה נמנעים במכוון מעימות ישיר. בעוד הלוחמים בעזה התקרבו לכוחות, הלוחמים בלבנון מסתמכים על כלי נשק מונחים מרחוק וטילי נ"ט ממרחקים ארוכים.

צלף בצבא הכיבוש ציין כי השטח הלבנוני והצמחייה העבותה מעניקים ללוחמים יתרון משמעותי בהסתתרות ובתמרון. הוא הדגיש כי הכוחות הישראלים חשים מאוימים מכל הכיוונים, כאשר הלוחמים נשארים חבויים יומם ולילה, מה שמקשה על איתורם או תקיפתם ללא אמצעים טכנולוגיים מתקדמים.

כוחות העילית בקווי החזית חיים במצב של בידוד מוחלט מהעולם החיצון, כאשר נאסר על החיילים לשאת טלפונים אישיים כדי לשמור על סודיות מבצעית. התקשורת עם הפיקוד מתבצעת באמצעות מכשירי קשר ייעודיים, מה שמוסיף לחץ פסיכולוגי על החיילים המתארים מלחמה זו כשונה לחלוטין מהמלחמות המסורתיות הקודמות.

עדויות החיילים אישרו כי לוחמי חיזבאללה מפגינים יכולת גבוהה ללמוד מטעויות ולפתח את טקטיקות הלחימה שלהם לאחר כל מכה שהם סופגים. הסתגלות מתמדת זו כופה על צבא הכיבוש חיפוש מתמיד אחר פתרונות טכניים וצבאיים להתמודדות עם המכשולים המתחדשים שהלוחמים מציבים בשטח מדי יום.

היחידה הרב-ממדית, האחראית על חשיפת עמדות הלוחמים והשמדתן, רואה במשימה קשה יותר ויותר עם הזמן בשל המשמעת המבצעית של הצד השני. החיילים טענו כי הם מנסים לפתח שיטות משלהם כדי לעמוד בקצב השינויים בטקטיקות של החיזבאללה, אך אלמנט ההפתעה נשאר תמיד לטובת מגיני האדמה.

בנוגע לאבדות בנפש, חיילי הכיבוש טענו כי הקפדה על הוראות מחמירות תרמה להפחתת הפגיעות, למרות שהודו כי הלוחמים מחפשים אותם ללא הרף בתוך הכפרים והעיירות. חוסר הוודאות ממשיך לשלוט בחיילים שאינם יודעים מתי או מאיפה תגיע המכה הבאה, בין אם מהשמיים ובין אם מאחורי העצים.

אחד החיילים תיאר את המצב בשטח כמאבק עם 'אויב רפאים', כאשר לא נראים כל סימני לוחמים אלא רק באמצעות הפגזים והמל"טים הנופלים מעל ראשיהם. הוא הוסיף כי ההסתמכות על טכנולוגיה לא הצליחה במלואה לגשר על הפער שיוצרת הידע העמוק של תושבי האזור בתוואי השטח ההררי והקשה שלהם.

הדיווחים מצביעים על כך שצבא הכיבוש מעריך מחדש את אסטרטגיות השטח שלו בהתבסס על הלקחים שנלמדו מהחודש הראשון ללחימה, במיוחד בכל הנוגע להתמודדות עם נחילי המל"טים. החזית הצפונית ממשיכה לייצג שחיקה גדולה לכוחות שהבינו כי הכרעה צבאית בלבנון דורשת מחירים כבדים שלא נלקחו בחשבון.

לסיכום, עדויות אלו משקפות מצב של תסכול ודאגה בקרב הכוחות הישראלים המוצאים את עצמם מול דפוס לחימה לא קונבנציונלי המבוסס על שחיקה ארוכה. עם המשך המבצעים, נשאלת השאלה לגבי יכולתו של הכיבוש לעמוד בלחץ המל"טים והטילים שאינם מפסיקים לרדוף את חייליו בכל פינה בדרום לבנון.

בלבנון קשה מאוד למצוא את האויב, אנחנו לא רואים אותו בעינינו אלא רק את האמצעים שבהם הוא משתמש נגדנו, וזה הופך את המלחמה לקשה יותר.

מקורות מקומיים דיווחו כי אזרח פלסטיני נהרג ושניים נוספים נפצעו בדרגות שונות, הבוקר (שבת), בעקבות תקיפה שבוצעה על ידי כטב"ם של צבא הכיבוש הישראלי. ההפצצה כוונה לקבוצת אזרחים שהיו ליד הכניסה למחנה אל-בורייג' הממוקם במרכז רצועת עזה, בהפרה חדשה של הסכמי הרגיעה השבריריים.

התברר כי ההרוג בתקיפה זו הוא אחד מאנשי צוות הניקיון של עיריית אל-בורייג', כאשר טילים ישראליים הפתיעו אותו בעת מילוי תפקידו המקצועי בשטח. אירוע זה מגיע כחלק מסדרת הפרות יומיומיות שמבצע הכיבוש מאז ההכרזה על הבנות הפסקת האש באוקטובר אשתקד.

סטטיסטיקות שטח מצביעות על עלייה מסוכנת במספר הקורבנות מאז כניסתו לתוקף של הסכם הפסקת האש, כאשר נרשמו למעלה מ-980 הרוגים ויותר מ-3120 פצועים. נתונים אלו משקפים את נחישות הכוחות הישראליים להמשיך בפעולות צבאיות מוגבלות ובהתנקשויות למרות הלחצים הבינלאומיים שמטרתם לייצב את הרגיעה.

במישור השטח, מקורות יודעי דבר תיעדו את צבא הכיבוש מזיז גושים של מה שמכונה 'הקו הצהוב' למרחק של עד 300 מטרים לעומק האזורים המערביים ברצועת עזה. תנועות אלו התרכזו באופן ברור בשכונת תופאח ממזרח לעיר עזה, מה שמהווה כרסום חדש של אדמות שהיה אמור לסגת מהן על פי ההסדרים הבינלאומיים.

'הקו הצהוב' נחשב לסימן ההפרדה הגיאוגרפי שנקבע על ידי התוכנית האמריקאית לסיום המלחמה, שמאחוריו היה אמור צבא הכיבוש לסגת במסגרת השלב הראשון שהחל באוקטובר 2025. אולם, העובדות בשטח מוכיחות את התנערות תל אביב מהתחייבויות אלו באמצעות התרחבות מתמדת ומיקום מחדש של כוחות באזורים חיוניים.

מצידו, דובר תנועת חמאס, חאזם קאסם, הצהיר כי תנועות צבאיות אלו מכוונות ישירות לערער את התהליך המדיני המתמשך. קאסם הדגיש בהודעה לעיתונות כי ניסיונות השליטה על אדמות חדשות ושינוי תוואי קו ההפרדה שואפים לפוצץ את מסלול המשא ומתן ולסכל את המאמצים הנעשים בבירה המצרית קהיר.

התפתחויות שטח אלו מתרחשות במקביל לסבב שיחות חדש המתארח בקהיר בין הפלגים הפלסטיניים ומתווכים בינלאומיים, במטרה לפתור סוגיות תלויות הקשורות להסכם הסופי. התנועה הביעה בעבר גמישות כלפי גישות מסוימות מקובלות, אך ההסלמה האחרונה עלולה להחזיר את מאמצי התיווך לנקודת ההתחלה.

יצוין כי רצועת עזה סובלת מהרס עצום שפגע בכ-90% מתשתיותיה מאז תחילת מלחמת ההשמדה ב-8 באוקטובר 2023, שהותירה עד כה כ-73 אלף הרוגים. במציאות זו, מאות אלפי עקורים מתמודדים עם תנאי חיים קשים בתוך אוהלים ומרכזי מחסה החסרים את המרכיבים הבסיסיים ביותר של חיים בכבוד ושירותים חיוניים.

הזזת הקו הצהוב לכיוון מערב נועדה לפוצץ את מסלול המשא ומתן ולסכל את המאמצים הנעשים לייצוב הפסקת האש.

יו"ר הוועד המנהל של תנועת אמל, מוסטפא אל-פועאני, הדגיש את עמדתה האיתנה של התנועה כלפי ההתפתחויות בשטח ובפוליטיקה הנוכחית, ואישר כי העדיפות העליונה היא השגת הפסקת אש מיידית ומקיפה. אל-פועאני הבהיר כי כל הסדר חייב להבטיח נסיגה ישראלית מלאה מכל השטחים הלבנוניים שנכבשו, וראה בכך תנאי יסודי שלא ניתן לוותר עליו בשום מסלול משא ומתן.

בציוצים שהעניק לכלי תקשורת, חשף אל-פועאני את דחייתן המוחלטת של תנועת אמל וחיזבאללה למה שמכונה הצעת "האזורים הניסיוניים" שהועלתה לאחרונה מאחורי הקלעים של המשא ומתן. הוא ציין כי הצעה זו חסרה כיסוי פוליטי לאומי, ולא ניתן לקבל אותה כפתרון חלקי הפוגע בריבונות הלבנונית המלאה על אדמותיה, במיוחד בנסיבות הנוכחיות.

בנוגע לענייני הממשלה, אל-פועאני אישר כי תנועת אמל לא תפרוש מהממשלה הלבנונית הנוכחית, וציין כי הישארותה נועדה לחזק את הדיאלוג הפנימי ולהגן על השלום האזרחי. הוא הוסיף כי ההשתתפות הממשלתית בעיתוי זה היא צורך לאומי להתמודדות עם האתגרים הגדולים ולשמירה על אחדות השורות הלבנוניות מול הלחצים החיצוניים המתמשכים.

לגבי חזונו של יו"ר הפרלמנט נביה ברי, אל-פועאני הבהיר כי העמדה הרשמית דורשת הפסקת התוקפנות הישראלית ביבשה, בים ובאוויר ללא כל תנאים מוקדמים. הוא גם ציין כי הדרישות הלבנוניות ברורות וכוללות חזרה למצב שהיה לפני שנת 2024, עם הבטחת יציאת אחרון החיילים הישראלים מהשטחים אליהם חדרו לאחרונה.

אל-פועאני תיאר את ההצעות המקדמות הישארות כוחות הכיבוש בתמורה לנסיגה מוגבלת של ההתנגדות כ"הסכמים היברידיים" ודחה אותן מכל וכל על ידי הכוחות הלאומיים. הוא הדגיש כי האפשרות היחידה המקובלת היא נסיגה מקיפה והעצמת הצבא הלבנוני להטיל את שליטתו וריבונותו על כל סנטימטר מהגבולות הבינלאומיים של לבנון ללא יוצא מן הכלל.

בנוגע לסוגיית הנשק, אל-פועאני ציין כי הדיון על בלעדיות הנשק בידי המדינה צריך להיכלל במסגרת דיאלוג לאומי מקיף המתחשב באיזונים הפנימיים הלבנוניים. הוא ציין כי ההתנגדות תישאר תגובה טבעית ומתמשכת לנוכחות הכיבוש, כל עוד יישארו שטחים לבנוניים תחת שליטה ישראלית, מה שמחייב אסטרטגיית הגנה לאומית אחידה.

בסיום דבריו, אל-פועאני התייחס לתיאום המתמשך עם הצד האיראני, ואישר כי טהראן תומכת בעמדה הלבנונית הקוראת להפסקת המלחמה כעדיפות עליונה. הוא הבהיר כי כל הבנות בינלאומיות שמטרתן לסיים את התוקפנות יזכו לקבלה לבנונית, בתנאי שיבטיחו את זכויותיה הריבוניות של לבנון ויובילו ליציבות קבועה שתגן על המדינה מפני תקיפות חוזרות ונשנות.

הצעת האזורים הניסיוניים נדחית על ידי תנועת אמל וחיזבאללה, ואינה זוכה לקבלה פוליטית בחוגים הלבנוניים העוסקים בנושא.

אני ארנו, הצרפתייה הראשונה שזכתה בפרס נובל לספרות, לא הייתה רק סופרת שסיפרה את זיכרונות ילדותה בנורמנדי, אלא הפכה לסמל תרבותי עולמי המקשר בין ספרות למחויבות פוליטית איתנה. ארנו הופיעה לאחרונה בעצרת בחירות של מועמד תנועת 'צרפת הבלתי נכנעת' ז'אן לוק מלנשון, כשהיא עוטה כאפייה פלסטינית, במסר ויזואלי מפורש המאשר את תמיכתה המלאה בזכויות הפלסטינים מול הכיבוש.

הופעה זו עם הכאפייה לא הייתה רגע חולף, אלא המשך לדרך ארוכה של מאבק שניהלה ארנו נגד מדיניות האפרטהייד הישראלית. במהלך העשור האחרון, הגבירה הסופרת הצרפתייה את נוכחותה בנושאים הקשורים למזרח התיכון, וראתה בשתיקת האינטלקטואל מול הפשעים המבוצעים בעזה שותפות בלתי מתקבלת על הדעת.

שורשי תודעתה הפוליטית של ארנו נעוצים בילדותה בעיירה קטנה בנורמנדי, שם חוותה סיפורי מלחמה, כיבוש והפצצות שהדהדו בבית משפחתה. רקע זה גרם לה להבין מוקדם את משמעות הדיכוי והעוול, מה שהשתקף מאוחר יותר בעמדתה האנטי-ישראלית, כשהפכה לחלוצת האינטלקטואלים המערביים המגנים את פשעי הכיבוש ברצועת עזה.

בשנת 2018, ארנו הייתה בין החותמים הבולטים על הצהרה נגד 'העונה התרבותית הצרפתית-ישראלית', והאשימה את תל אביב בשימוש באמנות כדי להלבין את תדמיתה ופשעיה. היא ראתה אז חובה מוסרית המוטלת על בעלי מצפון לדחות כל צורה של נורמליזציה תרבותית עם מדינה המפעילה דיכוי שיטתי נגד עם חסר אונים.

מאמציה לא נעצרו כאן, ובשנת 2019 היא הובילה קריאה רחבה להחרים את תחרות 'האירוויזיון' שאירחה תל אביב, וקראה למשלחת הצרפתית לפרוש. היא ראתה בהשתתפות באירועים כאלה מתן כיסוי סמלי לכיבוש כדי להמשיך במדיניות ההתנחלות והתוקפנות שלו בירושלים ובשטחים הכבושים.

עם הסלמת התוקפנות הישראלית בשנת 2021, הצטרפה ארנו לכ-1500 אישיות תרבותיות בדרישה לפירוק מיידי של משטר ה'אפרטהייד' הישראלי. המסר עליו חתמה הדגיש את הצורך לשים קץ לתקיפות נגד הפלסטינים ולסיים את הכיבוש המפר את כל החוקים והאמנות הבינלאומיות.

בתחילת שנת 2024, המשיכה ארנו בלחציה באמצעות קריאה להחרים מוסדות תרבות גרמניים שהגבילו את חופש הביטוי המזדהה עם פלסטין. הסופרת הצרפתייה מחתה על מדיניות השתקת הפיות המופעלת על ידי כמה מדינות אירופיות נגד כל מי שמבקר את מלחמת רצח העם ברצועת עזה.

ארנו עמדה גם בראש רשימה בנובמבר 2024 שכללה למעלה משישה אלף סופרים ומוציאים לאור עולמיים שקראו להחרים מוסדות תרבות ישראליים משתפי פעולה. החותמים אישרו את מחויבותם לא לשתף פעולה עם בתי הוצאה לאור ופסטיבלים המצדיקים את הכיבוש או תורמים להלבנת תדמית רצח העם המתמשך.

תמיכתה לא הוגבלה להצהרות, אלא התרחבה להגנה על אישיות זכויות אדם בינלאומיות, כאשר הכריזה על תמיכתה בנציגה המיוחדת של האו"ם פרנצ'סקה אלבנזה בפברואר 2025. ארנו עמדה נגד הלחצים הצרפתיים והגרמניים שדרשו את פיטוריה של אלבנזה בגלל דוחותיה הנועזים שתיארו את המתרחש בעזה כרצח עם.

בהקשר קשור, ארנו הגנה בלהט על אסירים פוליטיים, וביניהם הלוחם הלבנוני ג'ורג' עבדאללה, אותו תיארה כקורבן של מערכת המשפט הצרפתית. היא ראתה בהמשך כליאתו במשך שנים ארוכות חרפה לצרפת, מה שהוביל מאוחר יותר לשחרורו ביולי 2025 לאחר לחצים נרחבים של ארגוני זכויות אדם.

מבחינה ספרותית, ארנו החלה את דרכה בשנת 1974 עם הרומן 'ארונות ריקים', ומאז היא חוקרת את זיכרון המעמד, הגוף והשינויים החברתיים. יצירותיה, כמו הרומן 'המקום' ו'הבושה', נחשבות לניתוח מדויק של החברה הצרפתית וסתירותיה, מה שהקנה לה את פרס נובל בצדק, על פי עדות האקדמיה השוודית.

האקדמיה השוודית תיארה את כתביה של ארנו כבעלי 'אומץ ויכולת חודרנית' לחשוף את המגבלות הקולקטיביות של הזיכרון האישי, מה שמסביר את יכולתה לקשר בין הפרטי לציבורי. היא לא כותבת רק על עצמה, אלא על 'הנשכחים' והמעמדות המודרים, המוצאים במילותיה קול המבטא את כאבם ושאיפותיהם.

נשיא צרפת עמנואל מקרון תיאר אותה כ'קול חירות הנשים והנשכחים של המאה', למרות השוני הרדיקלי בעמדותיה הפוליטיות עם כיווני ממשלתו. פרדוקס זה משקף את עוצמת השפעתה של ארנו, שהצליחה לכפות את כבודה הספרותי גם על יריביה הפוליטיים בזירה הצרפתית והבינלאומית.

אני ארנו נשארת מודל לאינטלקטואל אורגני שאינו מנותק מסוגיות זמנו, כשהיא רואה בפרס נובל 'אחריות גדולה' להמשיך להעיד על צדק. באמצעות הכאפייה הפלסטינית שלה ועטה החופשי, היא מאשרת כי ספרות אמיתית היא זו המזדהה עם האדם מול מכונות הדיכוי וההרס.

אני מקדישה את פרס נובל לכל הסובלים, לכל הנאבקים, ולאלה שאינם זוכים להכרה.

דני סיטרינוביץ', קצין לשעבר באגף המודיעין בצה"ל וחוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי, סבר כי העימות האחרון עם איראן מהווה כישלון אסטרטגי מהמעלה הראשונה. הוא הסביר כי ניסיונותיה של תל אביב לשנות את המציאות הגיאופוליטית באזור לא הובילו לתוצאות הרצויות, אלא הציגו את איראן ככוח נחוש יותר לקבוע את משוואותיה שלה.

סיטרינוביץ' ציין בניתוח שפורסם בכלי תקשורת עבריים, כי מה שאירע בשבוע שעבר אינו רק סבב מבצעי רגיל, אלא הוא משקף את עומק המשבר האסטרטגי שישראל מתמודדת עמו. במקום להחליש את המשטר האיראני, נראה כי האחרון שב ורכש ביטחון עצמי והוא שואף לכפות כללי עימות חדשים המקשרים ישירות בין הזירה הלבנונית לעומק האיראני.

הקצין, ששירת 25 שנה בשירות המודיעין, הדגיש כי ההישגים הטקטיים והמבצעיים שהשיג צה"ל לא תורגמו להישגים מדיניים או אסטרטגיים מוחשיים. המשטר בטהראן לא נפל ולא שינה את התנהגותו האזורית, אלא המשיך להשתמש בכליו הצבאיים והמדיניים כדי לעצב את המזרח התיכון באופן המשרת את האינטרסים הלאומיים שלו, הרחק מרצונותיה של ישראל.

החוקר הביטחוני סבור כי קיים פער עצום בין היעדים שהציבה ההנהגה הישראלית בתחילת העימות לבין המציאות הנוכחית בשטח. במקום להתמודד עם משטר מורתע, ישראל מוצאת את עצמה מול הנהגה איראנית שאינה מהססת להשתמש בטילים ובכטב"מים כדי להגיב על כל מהלך המכוון נגד בעלות בריתה, במיוחד בחזית הצפונית עם לבנון.

סיטרינוביץ' הזהיר מפני שינוי מהותי בתפיסה האיראנית, שכן טהראן הסתמכה בעבר על שלוחותיה באזור כדי להגן על המשטר מפני התקפות ישירות. כיום, התמונה התהפכה ואיראן מציבה את עצמה בעמדת המגן הישיר על אותן שלוחות, מה שאומר שכל פגיעה בחיזבאללה עלולה להיענות בתגובה צבאית שתצא ישירות משטח איראן.

הניתוח התייחס לתפקיד האמריקאי, וציין כי וושינגטון מפעילה לחצים הולכים וגוברים על תל אביב כדי למנוע הרחבת הסכסוך, מתוך רצון לשמר את מסלול ההסדרה האזורית. לחצים אלה, לדברי סיטרינוביץ', תורמים להגבלת חופש הפעולה הישראלי ומעניקים לטהראן תחושה שהזמן פועל לטובתה, לנוכח המשך פרויקט הגרעין שלה ופיתוח יכולותיה הצבאיות.

החוקר סבר כי ההתנהלות האמריקאית הנוכחית מהווה בעיה גדולה לביטחון הלאומי הישראלי, שכן היא חושפת פערים ברורים בתיאום האסטרטגי בין שתי בעלות הברית. היעדר חזון משותף לגבי אופן ההתמודדות עם האיום האיראני מחליש את כוח ההרתעה הישראלי והופך את האויבים באזור לנועזים יותר לאתגר את האינטרסים הביטחוניים של תל אביב.

הקצין לשעבר הדגיש כי איראן שלאחר המלחמה לא יצאה חלשה או זהירה כפי שצפו, אלא הפכה בהיבטים רבים לאגרסיבית יותר ומוכנה יותר לקחת סיכונים. מציאות חדשה זו מחייבת את המערכת הביטחונית והמדינית בישראל לבחון מחדש באופן יסודי את היסודות שעליהם נבנתה האסטרטגיה מול טהראן, במיוחד לאחר כישלון ההנחה שלחץ צבאי לבדו ישנה את התנהגות המשטר.

סיטרינוביץ' ציין כי המשטר האיראני הוכיח יכולת עמידה גבוהה למרות העלות הכלכלית והצבאית הכבדה שנשא במהלך שנות העימות. הישארות המשטר על כנו והתעקשותו על יעדיו האזוריים משמעותה שישראל מתמודדת עם מציאות אסטרטגית מורכבת יותר מאי פעם, לנוכח מגבלות חיצוניות המוטלות על ידי הממשל האמריקאי הנוכחי.

בסיום ניתוחו, העלה החוקר שאלה מהותית לגבי אופן התמודדותה של ישראל עם איראן שיצאה מהעימות הקודם עם רמת ביטחון עצמי בשיאה. הוא הדגיש כי האתגר הגדול ביותר טמון בהשבת ההרתעה האבודה, בזמן שמרחב התמרון הישראלי מצטמצם כתוצאה מהשוני עם וושינגטון וההתעקשות האיראנית לכפות כללי עימות שלא ניתן להתעלם מהם.

העימות עם טהראן לא השיג את יעדיו האסטרטגיים, אלא הותיר את ישראל מול אויב נחוש ובטוח יותר בעצמו.

הזירה הסודאנית רשמה הסלמה צבאית בולטת בשעות האחרונות, כאשר צבא סודאן וכוחות התמיכה המהירה החליפו התקפות אינטנסיביות באמצעות כלי טיס בלתי מאוישים (מל"טים). הפעולות הצבאיות התרכזו בערים אל-עובייד וניאלה, שהפכו לזירת סכסוך פתוחה שהובילה לנפגעים אזרחיים ולהרס נרחב בתשתיות ובמתקני ציבור.

מקורות בשטח דיווחו כי העיר אל-עובייד ספגה התקפות אלימות שהביאו למותם של למעלה מ-23 בני אדם, בספירה ראשונית שצפויה לעלות. התקפות אלו מגיעות בהקשר של שימוש גובר במל"טים מתאבדים ואסטרטגיים על ידי שני הצדדים בסכסוך, מה שהכפיל את היקף הסיכונים העומדים בפני האוכלוסייה חסרת ההגנה באזורי העימות.

במחוז דארפור, פגעו תקיפות אוויריות בשוק העיר קרנוי הממוקמת בצפון המדינה ליד הגבול עם צ'אד. מקורות מקומיים אישרו כי ההתקפה גרמה להרס חלקים נרחבים מהשוק העממי, מה שהוביל למותם של הרוגים ועשרות פצועים בקרב הקונים, בתוך מצב של בהלה ועקירה המונית מהאזור.

מצידו, האשים ראש מועצת הריבונות הסודאנית, עבד אל-פתאח אל-בורהאן, את כוחות התמיכה המהירה בפגיעה מכוונת באזרחים ובתשתיות חיוניות. אל-בורהאן הדגיש כי הכוחות המזוינים ימשיכו בפעולותיהם הצבאיות עד לטיהור המדינה ממה שכינה 'המרד', תוך הדגשת מחויבות המוסד הצבאי להגן על המדינה ומוסדותיה.

במישור הפוליטי, אל-בורהאן ציין כי המשבר הכלכלי החמור שהמדינה חווה אינו רק תוצאה של הסכסוך הפנימי, אלא עומדות מאחוריו 'ידיים חיצוניות'. הוא טען כי התערבויות אלו נועדו להעמיק את סבלם של הסודאנים באמצעות מניפולציה בשערי החליפין ולחץ על משאבי המדינה הבסיסיים.

בנוגע למצב ההומניטרי, ההתקפות על שוק קרנוי יוחסו לכוחות התמיכה המהירה על פי נתונים שפורסמו על ידי ועדת התיאום של ועדות ההתנגדות באל-פאשר. הוועדה הבהירה כי ההפצצה האווירית לא הבחינה בין מטרות צבאיות לאזרחיות, מה שהוביל לאסון הומניטרי באזור הסובל ממילא ממחסור בשירותים רפואיים.

מנגד, כוחות התמיכה המהירה האשימו את צבא סודאן בפגיעה באתרים חיוניים ובתשתיות במדינות קורדופן, ובמיוחד בצפון ובמערב המחוז. הכוחות טענו כי ההפצצה האווירית פגעה במתקני שירות, מה שהוביל להשבתתם ולהגברת סבלם של האזרחים באזורים אלו.

הבירה ח'רטום והעיר אום דורמן סובלות ממשבר דלק חמור, שדחף את ממשלת מדינת ח'רטום להתערב בדחיפות לרכישת מוצרי נפט מהשווקים העולמיים. מהלך זה נועד לצמצם את התורים הארוכים ולספק את האנרגיה הדרושה לבתי חולים ומאפיות שחלקם הפסיקו לפעול.

מחסור הדלק חפף להידרדרות היסטורית בערך הלירה הסודאנית מול הדולר האמריקאי, מה שהוביל לעליות מחירים מטורפות במחירי מוצרי המזון. האזרח הסודאני מתמודד כעת עם אתגרים כפולים: חוסר ביטחון מצד אחד, וחוסר יכולת להבטיח צרכים בסיסיים מצד שני.

במחוז הנילוס הכחול, למרות השקט היחסי ששרר לאחר עימותים עקובים מדם, תנועת העקירה לא פסקה לכיוון הערים א-דמאזין וא-רוסיירס. העקורים חיים בתנאים טרגיים במרכזי מחסה צפופים, בתוך אזהרות בינלאומיות מפני החמרת המשבר ההומניטרי במקרה של המשך הפעולות הצבאיות.

דוחות זכויות אדם מצביעים על כך שמל"טים הפכו לגורם העיקרי למותם של אזרחים בסודאן, כאשר תועדו כ-880 הרוגים בארבעת החודשים האחרונים בלבד. נתונים אלו משקפים את היקף הטרגדיה העומדת בפני הסודאנים בצל מלחמה שאין לה אופק קרוב לסיום.

הפעולות הצבאיות נמשכות לשחרור סודאן ולחיסול המורדים, והמשבר הכלכלי עומד מאחוריו ידיים חיצוניות.

שתיקה רשמית אפפה את הממסד הצבאי הישראלי, היום שבת, בנוגע לדיווחים מהשטח המדברים על ניסיונות חדירה קרקעית חדשים לעומק דרום לבנון. הנתונים הנוכחיים מבוססים על עדויות מהשטח ומקורות מקומיים, בזמן שכוחות הכיבוש נוקטים במדיניות ההאפלה התקשורתית הרגילה במהלך מבצעים קרקעיים רגישים, כאשר הפרטים נחשפים לרוב לאחר חלוף זמן מהתרחשותם.

מקורות דיווחו כי שתיקה זו מתרחשת במקביל לתנועות אינטנסיביות שמטרתן להדק את האחיזה בסדרת גבעות ורמות אסטרטגיות המקיפות את העיר נבטיה. תנועות אלו מגיעות לאחר הודאה מאוחרת של צה"ל בביצוע פעולות באזור דבין, למרות שכוחותיו פינו את אותם אתרים לפני מספר ימים, מה שמעיד על פער זמנים בין העובדות בשטח להצהרות הרשמיות.

גבעת "עלי אל-טאהר" בולטת כאחד היעדים הצבאיים החשובים ביותר כיום במסגרת האסטרטגיה הישראלית שמטרתה להשתלט על עמדות שליטה. גבעה זו זוכה לחשיבות יוצאת דופן בשל מיקומה הגיאוגרפי המשקיף ישירות על העיר נבטיה ועל חלקים נרחבים מהכפרים הדרומיים, בנוסף לחשיפתה של אזורי גבול רגישים בתוך הצד הישראלי.

האזור שמסביב לגבעה ספג סדרת תקיפות אלימות בעבר, במהלכן נעשה שימוש בפצצות חודרות ביצורים בתירוץ של פגיעה במתקנים צבאיים תת-קרקעיים. ניסיונות אלו נכללים בתוכנית רחבה יותר לחיזוק הנוכחות הישראלית ברמות הממוקמות מצפון ומדרום לנהר הליטני, כדי להבטיח עליונות בשטח בעימותים המתמשכים.

בהקשר קשור, הערכות צבאיות מצביעות על כך שהשליטה הקודמת על מבצר שקיף ההיסטורי סללה את הדרך להפיכת גבעת עלי אל-טאהר ליעד הבא ברשימת היעדים הקרקעיים. צה"ל שואף באמצעות תנועות אלו ליצור חגורת ביטחון המבוססת על שליטה גיאוגרפית מפסגות ההרים המשקיפות על מרכזי הכובד האוכלוסייתיים והצבאיים בדרום.

מצד שני, הפעולות ההתקפיות נגד ריכוזי הכוחות הישראליים לא פסקו, כאשר צה"ל הודיע הבוקר על יירוט כטב"ם שחצה את הגבול מעל היישוב מטולה. אירוע זה הגיע שעות ספורות לאחר פיצוץ כטב"ם נוסף באזור הגליל המערבי, מה שמשקף את המשך האיומים האוויריים למרות הניסיונות הקרקעיים האינטנסיביים.

במעגלי התקשורת והפוליטיקה בתוך ישראל נרשמת עלייה בקריאות להרחבת היקף התקיפות כך שיכללו את הפרבר הדרומי של ביירות בצורה אלימה יותר. דרישות אלו מגיעות בתגובה להתקפות שמבצע חיזבאללה, שלדברי מקורות ישראליים חרגו מהכוחות הפרוסים על הגבול כדי לפגוע ישירות בעומק וביישובים הצפוניים.

הזירה בשטח בדרום לבנון נותרה פתוחה לכל האפשרויות בהיעדר מידע רשמי מדויק לגבי היקף הכוחות המעורבים בחדירות האחרונות. מצב הציפייה נמשך לגבי תוצאות העימותים בגבעות השולטות, במיוחד עם התעקשות הכוחות הישראליים לשנות את המציאות הגיאוגרפית והצבאית באזורים שמסביב לנבטיה.

אסטרטגיית השליטה על הגבעות משקפת רצון ישראלי להפוך את הקרב מהתנגשויות גבוליות לשליטה קבועה על נקודות תצפית ובקרה. עם התגברות קצב השימוש בכטב"מים וטילים מהצד הלבנוני, הלחץ על הפיקוד הצבאי הישראלי גובר להכריע את הקרבות הקרקעיים בעמדות הגבוהות הנחשבות למפתח לשליטה על האזור.

גבעת עלי אל-טאהר נחשבת לאחד האתרים השולטים הבולטים באזור, כאשר השליטה עליה מעניקה פיקוח אש וראייה על העיר נבטיה ואזורים נרחבים מרצועת הגבול.

המשבר ההומניטרי ברצועת עזה מחריף במהירות, כאשר המטבחים הקהילתיים הפכו למפלט האחרון והיחיד עבור אלפי משפחות עקורות כדי להבטיח את פרנסתן. הסתמכות גוברת זו מתרחשת בתקופה שבה האזור סובל ממחסור חמור בזרימת הסיוע ההומניטרי ומירידה ניכרת בפעילותם של ארגוני הסיוע הבינלאומיים והמקומיים כאחד.

מקורות מהשטח מתוך מחנות העקורים במערב העיר עזה דיווחו על מראות קשים של תורים ודוחק מול נקודות חלוקת המזון במחנות 'אנסאר'. אזרחים נאלצים להמתין משעות הבוקר המוקדמות בתקווה לקבל ארוחה מוגבלת, בתוך מצב של ייאוש גובר עקב המחסור החמור באספקת מזון בסיסית.

מצידו, מנכ"ל מחנות 'אנסאר', אבו מוחמד אל-מנסי, אישר כי צמצום התמיכה בתוכניות המזון דחף מספר עצום של תושבים לעבר המטבחים הקהילתיים, מה שהביא ללחץ העולה על יכולת התפעול שלהם בהרבה. אל-מנסי הסביר כי יוזמות אלו, שתוכננו לשרת קהל מצומצם, הפכו כיום ליעד עבור עקורים מאזורים גיאוגרפיים מרובים ומרוחקים.

אל-מנסי ציין כי ישנם מאמצים נמרצים להקים נקודות חלוקה נוספות בניסיון להקל על העומס ולהפחית את הסיכונים הנובעים מהדוחק. הוא פנה בקריאה דחופה לקהילה הבינלאומית ולארגונים התורמים להחזיר את התמיכה המלאה בתוכניות הסיוע, ותיאר את תנאי המחיה במחנות ככאלה שהגיעו לשלב של מרירות בלתי ניתנת לתיאור.

בעדות המשקפת את עומק הטרגדיה, סיפרה אישה עקורה על סבלה היומיומי, כאשר בנה נהרג ובעלה סובל מקטיעת גפיים, מה שהופך אותה למפרנסת היחידה בחיפוש אחר מזון. היא סיפרה שהיא עומדת שעות ארוכות בתורים ארוכים, אך לעיתים קרובות חוזרת לאוהלה 'בידיים ריקות' ללא פיסת לחם או ארוחה.

אזרחים אחרים תיארו את תנאיהם כקשים ביותר, כאשר אחד מהם ציין כי המתין למעלה מחמש שעות רצופות כדי לקבל כמות קטנה של מזון שאינה מספיקה להשביע את רעב משפחתו. העקורים דרשו לפתוח את המעברים ולהכניס צרכים בסיסיים באופן סדיר, תוך הדגשה כי מה שזמין כיום מכסה רק חלק קטן מהצרכים האמיתיים.

כמו כן, דוחות מהשטח תיעדו מספר רב של ילדים ובני נוער הממתינים בתורים ארוכים בתוך עומס רב. משקיפים הזהירו מפני הסכנה שילדים אלו ייפגעו כתוצאה מהדוחק סביב סירים גדולים של בישול ונקודות חלוקה צפופות, בהיעדר ארגון מספק עקב גודל ההמונים העצום.

משפחות עקורות מבלות את רוב יומן במסע מפרך המתחיל בחיפוש אחר מקורות מים ומסתיים בהמתנה ארוכה מול המטבחים הקהילתיים, ללא ערובה אמיתית לקבלת מזון בסופו של דבר. משבר זה צפוי להתפוצץ עוד יותר אלא אם כן תתבצע התערבות מיידית להגברת קצב הסיוע במזון והרחבת היקף פעולות הסיוע בצפון ובמרכז הרצועה.

המטבח הקהילתי, ששירת מספר מוגבל של אנשים, מקבל כעת עקורים מאזורים מרובים, מה שהוביל לצפיפות חסרת תקדים העולה על יכולת הקליטה שלנו.

מדיניות החוץ הטורקית עדה לאחרונה לשינוי הדרגתי המאשר מחדש את חשיבות שותפותה ההיסטורית עם המחנה המערבי, וזאת לאחר שנים של ניסיונות לאזן בין מוסקבה לוושינגטון. החוקרת גונול טול רואה בניתוח שפורסם במגזין 'פוריין אפיירס' כי מגמה חדשה זו אינה רק תמרון פוליטי, אלא תוצאה של לחצים כלכליים, ביטחוניים וגיאופוליטיים שאילצו את אנקרה להעריך מחדש את מיצובה האסטרטגי.

היסטורית, מעמדה של טורקיה בתוך המערכת המערבית התבסס מאז אמצע המאה העשרים באמצעות הצטרפותה למועצת אירופה וברית נאט"ו. עם זאת, עליית מפלגת הצדק והפיתוח לשלטון בשנת 2002 פתחה שלב חדש של חתירה ל'עצמאות אסטרטגית', שהתבטאה בהרחבת הקשרים עם רוסיה בתחומי האנרגיה והביטחון, מה שעורר את חמתם של בעלות הברית המסורתיות במערב.

הפרדוקס הגדול ביחסים הטורקיים-רוסיים החל ממשבר הפלת המטוס הרוסי בשנת 2015, אז חשה אנקרה אכזבה מתגובת נאט"ו ומנסיגת סוללות ה'פטריוט'. תחושה זו של חוסר ודאות כלפי בעלות הברית דחפה את הנשיא רג'פ טאיפ ארדואן לשיקום היחסים עם ולדימיר פוטין, שהגיעו עד לעסקת מערכת ה'S-400' השנויה במחלוקת, אשר גרמה להרחקת טורקיה מתוכנית מטוסי ה'F-35'.

הפלישה הרוסית לאוקראינה בשנת 2022 חשפה את מורכבות המסלול הזה, כאשר אנקרה ניסתה לשחק תפקיד מתווך תוך אספקת מל"טים לקייב וסגירת המצרים. במקביל, טורקיה הפכה לעורק כלכלי עבור מוסקבה בכך שסירבה להצטרף לסנקציות המערביות, מה שהעלה את היקף הסחר בין שתי המדינות לרמות שיא שעלו על 60 מיליארד דולר.

מגזר האנרגיה הוא אחד מכלי ההשפעה הרוסיים הבולטים בטורקיה, במיוחד עם פרויקט תחנת הכוח הגרעינית 'אקויו' המנוהלת על ידי חברת 'רוסאטום'. תלות אנרגטית זו העניקה למוסקבה השפעה ארוכת טווח בתוך תשתית חיונית למדינה חברה בנאט"ו, וזה היווה מקור לדאגה מתמדת לבירות המערביות שצפו בהתקרבות הטורקית-רוסית בזהירות רבה.

המעבר למערב החל להתגבש בבירור עם החמרת המשברים הכלכליים הפנימיים בטורקיה לפני הבחירות של 2023, כאשר המדינה סבלה מאינפלציה מופרזת וקריסת ערך המטבע. אסון רעידת האדמה בפברואר 2023 הגביר את הנטל הכלכלי, מה שהפך את המשך המתיחות עם השותפים המסחריים המערביים, ובראשם האיחוד האירופי, לאופציה יקרה ובלתי בת קיימא.

במסגרת שינוי המיצוב הכלכלי, אנקרה נקטה בצעדים מעשיים להחזרת אמון המשקיעים הבינלאומיים באמצעות מינוי מומחים כלכליים הידועים בגישתם המסורתית. במקביל, התרחשה תנועה רצינית לצמצום התלות בגז הרוסי, באמצעות גיוון מקורות והתכוונות לייבוא גז טבעי נוזלי מארצות הברית באמצעות חוזים ארוכי טווח.

במישור הגיאופוליטי, נפילת משטר אסד בסוריה בסוף 2024 תרמה להפחתת הצורך של טורקיה בתיווך הרוסי שהיה חיוני לניהול התיק הסורי. שינוי זה בשטח, יחד עם נסיגת הכוחות האמריקאים מאזורים בצפון סוריה, הסיר מכשולים מרכזיים שהרעילו את היחסים בין אנקרה לוושינגטון במשך שנים רבות.

ההתפתחויות הצבאיות באזור, במיוחד העימותים הרקטיים הקשורים לאיראן, הדגישו מחדש את חשיבות המטריה ההגנתית של ברית נאט"ו עבור טורקיה. מערכות הברית הוכיחו את יעילותן בהגנה על המרחב האווירי הטורקי, בעוד שמערכת ה'S-400' הרוסית נותרה מושבתת, מה שעורר שאלות פנימיות לגבי הכדאיות האסטרטגית של הסתמכות על נשק רוסי.

מקורות מצביעים על כך שהשיתוף פעולה הצבאי עם נאט"ו חזר לתנופה ניכרת, כאשר חודשו המשא ומתן בנוגע למערכות הגנה אווירית אירופיות מתקדמות. כמו כן, גרמניה החלה לחזק את נוכחותה הצבאית בטורקיה באמצעות פריסת סוללות פטריוט נוספות, באיתות ברור על הפשרת הקרח ביחסי הביטחון בין אנקרה לברלין.

טורקיה מתכננת כעת להעמיק את שילובה הצבאי בברית באמצעות הקמת חיל רב-לאומי עד שנת 2028, והשתתפות פעילה בביטחון הים השחור. מהלכים אלה משקפים את רצונה של אנקרה להחזיר לעצמה את תפקידה כעמוד תווך מרכזי באגף המזרחי של נאט"ו, הרחק ממדיניות הצירים שנקטה בעשור האחרון.

מנגד, מוסקבה רואה בדאגה גוברת את ההסטה הטורקית הזו לכיוון המערב, מה שמסביר את היעדר ביקורים רמי דרג של פוטין באנקרה מזה שנים. פקידים טורקים הפכו ליותר גלויים בביקורתם על המדיניות הרוסית, תוך מתן תמיכה פומבית לשאיפותיה של אוקראינה להצטרף לברית נאט"ו.

למרות התקרבות זו למערב, נראה שטורקיה לא תוותר לחלוטין על שאיפתה לנהל מדיניות חוץ עצמאית, אך היא החלה להבין את גבולות התמרון. האינטרסים הכלכליים הקשורים לשווקים המערביים, והצורך בטכנולוגיה ביטחונית מתקדמת, מחייבים את מקבלי ההחלטות הטורקים להישאר במסלול המערבי כדי להבטיח את יציבות המדינה.

הניתוח הגיע למסקנה כי ניסיון השנים האחרונות הוכיח שבניית חלופה אסטרטגית מלאה באמצעות רוסיה הייתה כרוכה בסיכונים ולא הספיקה כדי לענות על צרכיה הגדולים של טורקיה. בהתבסס על כך, אנקרה מוצאת את עצמה היום חוזרת ל'נקודת ההתחלה' ביחסיה עם המערב, מונעת על ידי פרגמטיזם פוליטי המציב את הביטחון הלאומי והשגשוג הכלכלי מעל סיסמאות אידיאולוגיות.

ניסיונותיו של הנשיא ארדואן לבנות איזון עצמאי בין המזרח למערב התנגשו בסופו של דבר עם מציאות הכלכלה והביטחון, מה שדחף את אנקרה להתקרב מחדש לברית נאט"ו.

מקורות תקשורת חשפו תנועות צבאיות בולטות של צבא הכיבוש הישראלי בגבול המזרחי של פלסטין הכבושה, שם החל בהקמת שורה של עמדות צבאיות חדשות באזור החיץ הממוקם בין גדר הביטחון לבין נהר הירדן. מהלך זה הוא הראשון מסוגו מזה עשורים, שכן אזור זה נותר ריק מנוכחות צבאית קבועה למשך תקופות ארוכות.

המקורות ציינו כי עמדות חדשות אלו יאוכלסו באופן קבוע על ידי קבוצות חיילים, מה שמהווה שינוי במדיניות הביטחון הנהוגה באזור זה. התפתחות זו מגיעה לאחר שרוב הבסיסים הצבאיים באזור זה נסגרו או שפעילותם צומצמה באופן משמעותי לאחר חתימת הסכם 'ואדי ערבה' בין הצדדים בשנות התשעים של המאה הקודמת.

הנתונים מצביעים על כך שרעיון החזרת הנוכחות הצבאית הקבועה באזור החיץ החל להתגבש בקרב הנהגת צבא הכיבוש בשנים האחרונות, אך הביצוע בפועל ובניית המתקנים החלו בשנה שעברה. יצוין כי גדר הגבול הקיימת כיום הוקמה בשנות השבעים של המאה הקודמת, ומטרתה אז הייתה לאבטח את האזור צבאית לפני השינויים הפוליטיים שלאחר מכן.

המהלך אינו רגיל, וקבוצות של חיילי הכיבוש מנהלות את העמדות באופן קבוע באזור החיץ.

הרשימות התרבותיות שפורסמו לאחרונה בנוגע למגמות הקריאה במערב לעונת הקיץ הנוכחית חשפו מאפייני נוף ספרותי המתרחק באופן ניכר מסוגיות פוליטיות בוערות וממלחמות ישירות. למרות הסכסוכים העקובים מדם בעזה, אוקראינה וסודאן, ההמלצות העדיפו להתכנס לנושאי זיכרון אישי וגלות היסטורית, הרחק מהתמודדות עם המציאות האנושית המרה של סכסוכים אלה.

הבחירות, שבהן השתתפו סופרים והוגים מובילים, הראו דומיננטיות ברורה של נושאי זהות ופזורה, כאשר זיכרונותיו של הסופר האוסטרי 'סטפן צווייג' בלטו כעדות היסטורית לקריסת אירופה הישנה ועליית הפשיזם. אנליסטים ראו בחזרה לטקסטים אלה רצון להבין את ההווה דרך מראת העבר, מבלי להתערב בניתוח הסכסוכים הגיאופוליטיים העכשוויים המעצבים את התודעה העולמית כיום.

בהקשר קשור, מקורות תרבותיים ציינו את ההיעדרות המזעזעת של ספרות ערבית מתורגמת מרשימות אלה, למרות התנופה שחווים ספרויות מאזורים אחרים כמו אפריקה ואמריקה הלטינית. היעדרות זו מעמידה את המוסדות התרבותיים הערביים בפני שאלות מהותיות לגבי יכולתם לחדור למעגלי ההשפעה והביקורת העולמיים, ולהעביר את קולו של היוצר הערבי לקורא המערבי, שנראה עסוק באופקים ספרותיים אחרים.

ההיסטוריה הייתה נוכחת בעוצמה בהמלצות ההיסטוריונים, כאשר יצירות כמו 'העולם הקטן הזה' של החוקרת ננדיני דאס התמקדו בפירוק נרטיבים לאומיים צרים לטובת ראייה כוללנית יותר של העולם במאות האחרונות. בחירות אלה באות בניסיון לבנות מחדש תפיסות מסורתיות של העבר ולהבין את שורשי התרבות המודרנית באמצעות העלאת חוויות בבל ואלכסנדר הגדול.

בתחום הסוגיות החברתיות, הפמיניזם הקשור למשברים סביבתיים בלט כאחד הצירים המרכזיים ברשימה, כאשר הסופרת טהימה אנאם המליצה על הספר 'פמיניזם לעולם בוער'. יצירה זו קוראת לפעולה קולקטיבית המקשרת בין זכויות נשים להתמודדות עם שינויי האקלים, מה שמשקף שינוי בספרות הפמיניסטית לעבר סוגיות קיום קוסמיות ומשברים קיומיים המאיימים על כדור הארץ.

גם זיכרונות אוטוביוגרפיים רשמו נוכחות בולטת, כאשר סופרים ידועים המליצו על יצירות החוקרות חוויות של מוגבלות וזהות היברידית, כמו זיכרונותיו של ריימונד אנתרופוס שעסקו בחירשות ובשורשים ג'מייקנים-בריטיים. טקסטים היברידיים אלה, המשלבים חקירה חברתית וביוגרפיה אישית, מושכים כיום קוראים יותר מרומנים מסורתיים, בשל יכולתם לגעת במציאות בסגנון תיעודי.

יש לציין כי הממד הדתי נעדר כמעט לחלוטין כנושא אינטלקטואלי עצמאי בהמלצות אלה, למרות תפקידה ההולך וגובר של הדת בסכסוכים בינלאומיים עכשוויים ובוויכוחים על זהות באירופה. נראה כי האליטה התרבותית המערבית מעדיפה לטפל בסוגיות ערכים כלליים מנקודת מבט חילונית או אינדיבידואלית, תוך התעלמות מההשפעות התרבותיות העמוקות של המרכיב הדתי בעיצוב עמדות פוליטיות וחברתיות.

לעומת זאת, סוגיות הגירה וגזע היו נוכחות באמצעות המלצותיה של הסופרת זאדי סמית', שהדגישה את ספרות הפזורה האפריקאית ותיעוד חצי מאה של יצירה בתחום זה. כמו כן, הסופר גארי שטיינגרט עסק בחוויית המהגרים בארצות הברית באמצעות רומן סאטירי, מה שמצביע על כך שהעניין המערבי מתמקד במהגר 'בתוך' חברותיהם יותר מאשר בעניין שלהם בטרגדיות העמים במולדתם המקורית.

הניתוחים מצביעים על כך שקריאת הקיץ במערב אינה עוד רק אמצעי בידור חולף, אלא הפכה לחלון להבנת תמורות גדולות ממשברי זהות ועד שאלות של צדק חברתי. עם זאת, הבנה זו נשארת חלקית כל עוד נמשכת ההתעלמות מקולות הקורבנות באזורי הסכסוך הבוערים, וכל עוד נשארת הספרות הערבית מחוץ לפלטפורמות ההכתרה וההמלצה העולמיות.

בהשוואת מציאות זו לסביבה התרבותית הערבית, בולט בבירור היעדר מסורות 'קריאת קיץ' כפעולה מוסדית המכוונת לציבור, כאשר אמצעי התקשורת עסוקים בפסטיבלים ואירועים חגיגיים. ניגוד זה מוביל להפיכת התרבות באזור הערבי לאירוע חולף במקום להיות פרויקט ידע המצטבר תודעה ומעורר אינטראקציה ביקורתית עם סוגיות העידן.

היעדרותה של הספרות הערבית מרשימות אלה אינה רק צירוף מקרים, אלא היא השתקפות של חולשת תנועת התרגום השיטתית והיעדר אסטרטגיות תרבותיות המסוגלות לשווק את התוצר היצירתי הערבי. בעוד שספרויות אסיה מצליחות לכפות את עצמן, הסופר הערבי נשאר שבוי במעגלים מקומיים צרים, או בתרגומים מוגבלים שאינם מגיעים לרשימות 'הנמכרים ביותר' או 'המשפיעים ביותר'.

הספר 'המתים דיברו' של הסופרת דורין ני גריופה הציג מודל לספרות הבונה מחדש את קולות השוליים דרך ארכיון בתי החולים הפסיכיאטריים, מה שמחזק את מגמת הספרות לעבר 'התיעוד'. סוג כתיבה זה מוכיח שהקורא העכשווי מחפש את האמת המעורבת בדמיון, דבר הזמין בשפע במציאות הערבית אך חסר את המתווך התרבותי היעיל שיעביר אותו לעולם.

לסיכום, בחירות השנה משקפות נוף תרבותי שבו הגבולות בין מחשבה, היסטוריה וספרות מצטמצמים, אך הוא נשאר נוף חלקי בהיקפו הגיאוגרפי והאנושי. התעלמות ממלחמות גדולות וספרויות עתיקות כמו הספרות הערבית הופכת רשימות אלה לביטוי של 'בועה תרבותית' מערבית, הממחזרת את תחומי העניין העצמיים שלה הרחק מכאבי העולם האמיתיים.

השאלה נשארת פתוחה לגבי אחריותם של המוסדות התרבותיים הערביים בשינוי מציאות זו, באמצעות תמיכה ביוצרים והפעלת תנועת תרגום הפוכה. ללא נוכחות חזקה בפורומים בינלאומיים אלה, הקול הערבי יישאר נעדר מעיצוב התודעה העולמית, והספרות הערבית תישאר רק הד רחוק שאינו מגיע לאוזני הקוראים בבירות ההחלטות התרבותיות.

למרות הנוכחות הברורה של הספרות האפריקאית, הספרות הערבית המתורגמת נראית נעדרת לחלוטין מהנוף, מה שמעלה שאלות לגבי מקומה של התרבות הערבית בשוק התרגום העולמי.

תושבי הכפר עאבה והיישובים הסמוכים בצפון הגדה המערבית עומדים בפני סכנה מיידית המאיימת על אדמותיהם החקלאיות ועל מיזמיהם הכלכליים, בעקבות תחילת עבודות צבא הכיבוש להכשרת תשתיות להקמת מחנה חדש. מחנה זה ממוקם על ציר תנועה חיוני המהווה עורק חיים לכפרים המזרחיים בעיר ג'נין, ומבשר על שינוי דרמטי בגיאוגרפיה של האזור ובביטחון תושביו.

המתקן הצבאי החדש משתרע על שטח של כ-22 דונם מאדמות העיירה עאבה, ואדמות אלו בבעלות אזרחים מהעיירה הסמוכה קבטיה. שלטונות הכיבוש השתלטו על שטחים אלו מכוח צו צבאי שהוצא באמצע חודש מאי האחרון, כחלק מתוכנית להרחבת הנוכחות הצבאית באזור.

החששות אינם נעצרים בגבולות קירות הבטון שהחלו להתרומם במקום, אלא מתרחבים לכלול הרס חממות חקלאיות, שטחי מרעה לכבשים ומתקני תיירות שהיו נערכים לעונת הקיץ. התושבים חוששים כי נוכחות המחנה תוביל לסגירת דרכי תנועה ותמנע מהם גישה למקורות פרנסתם שהקימו במשך שנים ארוכות.

בעדות מהשטח, דיווחו מקורות כי צבא הכיבוש השתלט על בית נופש חדש השייך לאזרח עלאא אל-אסמר, והפך אותו לנקודת תצפית צבאית קדמית. מבנה זה, שעלה לבעליו כ-1.5 מיליון שקלים, נתפס לפני שבעליו הספיקו להשכיר אותו או להשתמש בו ללילה אחד עם תחילת עונת הקיץ.

האזרח אל-אסמר הסביר כי כוח צבאי הודיע לו על השתלטות על ה'שאלה' לפרק זמן זמני, אך החיילים עדיין ממוקמים בו, מה שמאיים להפוך את הנזק הזמני להפסד קבוע. הוא ציין כי לקוחות ונופשים יימנעו מלהגיע לאזור עקב הנוכחות הצבאית המוגברת והסיכונים הביטחוניים הנובעים מכך.

מצדו, ציין בורהאן עזמוטי, ראש המועצה הכפרית בעאבה, כי המחנה ממוקם באזור 'האגנים' הסמוך ממש לעיירה עאבה המזרחית ולאזור ואדי אל-ד'בע. הוא הדגיש כי רוב האדמות הסובבות את המחנה נטועות עצי זית, המהווים את עמוד השדרה של כלכלת המשפחות הפלסטיניות באזור זה.

המועצה הכפרית מזהירה מפני הטלת הגבלות ביטחוניות מחמירות שעלולות למנוע מחקלאים גישה לאדמותיהם, גם לאלו המרוחקות מאתר המחנה. כמו כן, יושפעו רועי הכבשים התלויים בעמק הסמוך, מה שיאלץ אותם לרכוש מספוא במחירים גבוהים עקב אובדן שטחי המרעה הטבעיים.

בנוגע לתנועה היומיומית, החלו להופיע מחסומים צבאיים פתאומיים על הכביש העוקף המוביל לעיר ג'נין, מה שמפריע לתנועת עובדים, סטודנטים וחולים. התושבים נאלצו לפנות לדרכים חלופיות קשות וארוכות, מה שהגדיל את עלויות התחבורה ואת הנטל הכלכלי על האזרחים בצל התנאים הכלכליים הקשים.

פעילים המתמחים בענייני התנחלות רואים כי מחנה זה אינו ניתן להפרדה מהשינויים הגדולים העוברים על מחוז ג'נין לאחרונה. הפעיל מופיד ג'לג'ום ציין כי הכיבוש שואף לצייר מחדש את המציאות בשטח באמצעות בניית מרכזים ומגדלים צבאיים וסלילת דרכים המקשרות בין אתרי ההתנחלות השונים.

הניתוחים מצביעים על כך שהמטרה האסטרטגית של מהלכים אלו היא להכשיר את הקרקע לחזרת המתנחלים להתנחלויות שפונו בשנת 2005, כמו 'גנים' ו'קדומים'. אחת מהתנחלויות אלו ממוקמת במרחק של פחות מ-200 מטרים מהכפר עאבה, מה שהופך את המחנה החדש לחוליה במיזם התנחלותי שלם.

מומחים הזהירו כי ג'נין נכנסת לשלב חדש של חיכוך יומיומי ישיר עם צבא הכיבוש והמתנחלים, מעבר לסיווגי הסכם אוסלו לאזורים 'A', 'B' ו-'C'. מציאות חדשה זו נועדה להדק את המצור על הכפרים הפלסטיניים ולהפוך את שוליהם לשטחי פיקוח ותקיפה מתמדת בתירוץ ביטחוני.

נתונים רשמיים שפורסמו על ידי הרשות להתנגדות לגדר ולהתנחלויות מצביעים על עלייה חדה בצווים צבאיים שמטרתם הפקעת אדמות במחוז ג'נין. במהלך חודש מאי בלבד, הופקעו כ-393 דונם, שרובם הוקצו להקמת אתרים ונקודות צבאיות חדשות לחיזוק השליטה בשטח.

הסלמה זו מגיעה בהקשר רחב יותר שכלל תיעוד של כ-40 אלף תקיפות שבוצעו על ידי כוחות הכיבוש והמתנחלים בגדה המערבית מאז אוקטובר 2023 ועד סוף 2025. תקיפות שיטתיות אלו הובילו לעקירת קהילות שלמות ולהשתלטות על שטחים נרחבים של אדמות חקלאיות ומרעה.

בצל עובדות אלו, נראה כי המחנה החדש באזור 'חדאד' אינו רק מתקן צבאי חולף, אלא כלי לכפיית מציאות גיאוגרפית חדשה. הפלסטינים בג'נין ממשיכים להתנגד לתוכניות אלו בכל האמצעים העומדים לרשותם, למרות המחיר הגבוה שהם משלמים מפרנסתם וביטחונם האישי.

החשש הגדול ביותר אינו קשור למחנה בלבד, אלא לקשר שלו למסלול רחב יותר של חזרת ההתנחלות לצפון ג'נין, ובמיוחד להתנחלויות גנים וקדומים.

רעש המל"טים כבר אינו מעורר את הבהלה הרגילה בלבבות התושבים שנותרו ברצועת עזה, שכן העיניים התרגלו למראה השמיים הממטירים פגזי מוות בכל רגע. אך סכנה חדשה מכרסמת במה שנותר מניצוץ החיים, המתבטאת בצעקות הרעב היבשות הבוקעות ממעי הילדים הריקים, ובחוסר האונים של אמהות המחפשות בין ההריסות פיסת לחם יבשה או שאריות מזון לבעלי חיים כדי להשביע את רעב ילדיהן.

בצפון הרצועה הנצורה, הטרגדיה חרגה מגבולות חדשות מתפרצות ומספרי ההרוגים העולים, והפכה למלחמת הרעבה שקטה המכלה גופות רכות הרחק מתשומת לב העולם. בעוד שמעגלים דיפלומטיים עסוקים בניתוח מאחורי הקלעים של משא ומתן ותיווך פוליטי הנולדים ומתים על השולחנות, בסמטאות המחנות ההרוסים מתפתחים פרקים של אסון הומניטרי חסר תקדים החורג מכל הציפיות.

דיווחים מהשטח מצביעים על כך שהשווקים בעזה ריקים לחלוטין ממוצרי יסוד, כאשר קמח, ירקות וחלב לתינוקות חסרים, בצל השבתה מוחלטת של המאפיות ועליית מחירים מופרזת. מציאות מרה זו הפכה השגת ארוחה פשוטה לחלום רחוק, בזמן שהנצורים חשים שנשמטו מחשבון האנושות והמצפון העולמי המסתפק בצפייה.

שלטונות הכיבוש מטילים מצור חונק המונע הגעת משאיות סיוע הומניטרי לנזקקים, מה שמעמיד את התושבים בפני שתי אפשרויות, ששתיהן מרות; או מוות מרסיסי טילים המכוונים לבתים, או קמילה איטית תחת עול הרעב. דואליות קטלנית זו הפכה את רצועת עזה לזירת מוות חוזר ונשנה הפוגע באדם בקיומו ובכבודו מסביב לשעון.

במישור המבצעי, מכונת המלחמה הישראלית לא הפסיקה לתקוף מרכזי עקורים ובתי חולים רעועים, כאשר קול הפיצוצים מתערבב עם אנחות החולים והפצועים. הצוותים הרפואיים במה שנותר מבתי החולים סובלים מחוסר יכולת מוחלט לספק את השירותים הבסיסיים ביותר, אפילו מי שתייה נקיים אינם זמינים, מה שמחמיר את סבל הנפגעים ומסבך את תמונת הבריאות הקורסת.

מקורות רפואיים מתוך בתי החולים הנצורים אישרו כי מיטות המחלקות אינן מוגבלות עוד לקורבנות ההפצצות בלבד, אלא התמלאו בתינוקות הסובלים מהתייבשות חמורה ותת תזונה קיצונית. הצוותים הרפואיים רושמים מדי יום מקרי מוות חדשים בקרב עוברים וקשישים כתוצאה מהיעדר מזון ותרופות חיוניים להישרדות, בצל שתיקה בינלאומית מוחלטת.

עזה, בצל עיסוקן של המעצמות האזוריות בתיקים אחרים, הפכה לנקודה נשכחת בעמק התדהמה, כאשר דף הטרגדיה שלה נסגר בסדר היום של רבים והפכה לרקע שגרתי על מסכי הטלוויזיה. עם זאת, המוות עדיין טרי בסמטאות הצרות, והרעב עדיין חד כתער, דרכו משמיעים הנצורים זעקת כבוד אחרונה מול עולם הטוען לאנושיות ומשאיר שני מיליון בני אדם להתמודד עם הכחדה.

הרעב בעזה אינו רק מחסור באספקה, אלא הוא שוט המרסק את עצמות הילדים ומשאיר אותם שלדי אדם חסרי תווי פנים.

דרום לבנון הייתה עדה ביום שבת להסלמה צבאית מסוכנת שהביאה למותם של חמישה אזרחים ולפציעתם של אחרים, במניין ראשוני של סדרת תקיפות אוויריות והפגזות ארטילריות אינטנסיביות. התקיפות הישראליות פגעו ביותר מ-30 נקודות ביישובים וכפרים שונים, וגרמו להרס נרחב ברכוש ובתשתיות. בין ההרוגים היה מוכתר העיירה אל-רייחאן, שנהרג בתקיפה ישירה על העיירה השייכת למחוז ג'זין.

התפתחויות מהירות אלו בשטח מגיעות בזמן שדיווחים דיפלומטיים מדברים על תנועה אמריקאית-איראנית אינטנסיבית להשגת הסכם כולל. לפי מקורות יודעי דבר, ישנם מאמצים להגיע להבנה בשעות הקרובות שתכלול את תיקי לבנון, איראן ומדינות המפרץ. עם זאת, נראה שהשטח הולך בכיוון שונה מהרגיעה עם המשך ההפרות הישראליות הנרחבות.

צבא הכיבוש הישראלי הוציא צווי פינוי כפויים לתושבי למעלה מ-20 עיירות וכפרים בדרום, ודרש מהם להתפנות מיד צפונה לנהר אל-זהרני. גורמים לבנוניים ראו באזהרות אלו הכנה להרחבת היקף ההפצצות האוויריות והארטילריות, בהפרה בוטה של הסכם הפסקת האש השברירי שנכנס לתוקף באפריל האחרון. מהלכים אלו נועדו לרוקן את האזור מתושביו ולהקל על פעולות צבאיות יבשתיות.

במחוז ג'זין, ההפסדים לא הסתכמו רק במות מוכתר אל-רייחאן, אלא גם עובד בחברת החשמל הלבנונית נפצע כתוצאה מתקיפה של כטב"ם. האזור ספג סדרה של תקיפות אוויריות עזות, שכוונו במיוחד ליישובים סג'ד וכפרחונא. מקורות בשטח דיווחו גם כי מטוסי הכיבוש ביצעו שלוש תקיפות ליד מחסום של צבא לבנון בכניסה לכפרחונא, מה שעורר בהלה.

במחוז צור, המשיכו כטב"מים ומטוסי קרב לתקוף ריכוזי אוכלוסייה, כאשר אזרח נהרג בעיירה מעארכה כתוצאה מתקיפה אווירית מדויקת. הפגזות ארטילריות עזות פגעו בפאתי העיירות צריפא, קלאוויה ומג'דל זון, במקביל לטיסות סיור אינטנסיביות. התקיפות האוויריות כללו גם את סביבת העיירה ההיסטורית קאנא ואת העיירות אל-באזוריה ורשכנאניה, וגרמו לנזקים חומריים כבדים.

מחוז נבטיה ספג חלק ניכר מהתוקפנות, כאשר אדם נהרג בתקיפה שכוונה לעיירה כפר רומאן, בעוד תקיפה אחרת הרסה בית שלם באותה עיירה. בעיירה דיר אל-זהרני, הפגזת בניין מגורים הובילה למותם של שני אנשים ולהרס מוחלט של המבנה. שכונות העיר נבטיה ופאתי העיר ספגו גם הן הפגזות ארטילריות מתמשכות לאורך שעות היום, מה ששיבש את התנועה הכללית בעיר.

בהתפתחות בולטת בשטח, צבא לבנון הודיע על פציעתו הקשה של אחד מחייליו כתוצאה מתקיפה מכוונת של כטב"ם ישראלי. ההודעה הצבאית הבהירה כי הכטב"ם רדף אחרי החייל בזמן שעבר ליד בית החולים אל-נג'דה בנבטיה, ולאחר מכן תקף אותו שוב בכביש כפר רומאן. אירוע זה הוא חלק מסדרת תקיפות שפגעו בצבא לבנון והובילו למותם של 30 חיילים מאז מרץ האחרון.

במישור המבצעי של ההתנגדות, חיזבאללה הודיע על ביצוע ארבע תקיפות איכותיות שכוונו לכלי רכב וכוחות כיבוש שחדרו לדרום. הארגון השתמש בתקיפותיו בכטב"מים מתאבדים מסוג 'אבאביל' ובטילים מונחים, ואישר פגיעות ישירות בשורות האויב. הפעולות התמקדו בהשמדת כלי רכב צבאיים מתקדמים שנעו באזורי המגע בגבול.

הודעה של הארגון הבהירה כי לוחמיו הצליחו להשמיד כלי רכב צבאי מסוג 'יאגי' בנחל בפאתי העיירה זוטר אל-שרקיה באמצעות כטב"ם מתאבד. פעולה שנייה כוונה לכלי רכב מסוג 'נמירה' בגבעת אל-סלעה בעיירה אל-קנטרה, שהוא אחד מכלי הרכב הממוגנים שעליהם מסתמך צבא הכיבוש. פעולות אלו משקפות את יכולת ההתנגדות לנטר ולתקוף תנועות ישראליות בדיוק רב.

באזור מג'דל זון, לוחמי הארגון ביצעו שתי תקיפות נפרדות, הראשונה כוונה לריכוז כלי רכב וחיילים במטח רקטות מרוכז שיצר פיצוצים נשמעים. התקיפה השנייה פגעה בבולדוזר צבאי שביצע עבודות ביצור וגירוף בסביבת העיירה, כאשר כטב"ם מתאבד פגע בו ישירות. מכות אלו באות כדי לשבש את ניסיונות הכיבוש לבסס נקודות צבאיות חדשות בתוך שטחי לבנון.

הסטטיסטיקה הרשמית מצביעה על כך שמניין קורבנות התוקפנות הישראלית המתמשכת מאז תחילת מרץ האחרון הגיע ל-3711 הרוגים ולמעלה מ-11 אלף פצועים. מספרים אלו משקפים את היקף האסון ההומניטרי שחווה לבנון תחת המשך ההפגזות האקראיות על אזורים מיושבים. צוותי הרפואה וההגנה האזרחית מתמודדים עם קשיים חמורים בהגעה למקומות התקיפה עקב המשך הטיסות העוינות.

גם בשטח, מקורות דיווחו כי כוחות הכיבוש ביצעו פעולות פיצוץ נרחבות בתוך העיירה הגבולית אל-חיאם, בניסיון לשנות את תוואי האזור הגיאוגרפי. אל-חיאם נחשבת לנקודה אסטרטגית שהייתה עדה לקרבות עזים בימים האחרונים, כאשר הכיבוש מנסה להשתלט על הגבעות השולטות בה. פיצוצים אלו מתרחשים במקביל להפגזות ארטילריות הפוגעות בפאתי העיירה אל-סריירה ובאזור אל-קטרני בבקאע המערבי.

הכיבוש הישראלי שואף באמצעות הסלמה זו להעמיק את חדירתו שהגיעה בנקודות מסוימות ליותר מ-10 קילומטרים מהקו הכחול. חדירה זו היא העמוקה ביותר מאז נסיגת כוחות הכיבוש מדרום לבנון בשנת 2000, מה שמעמיד את האזור בפני תרחישים פתוחים. העימותים היבשתיים נמשכים במספר צירים, בתוך ניסיונות ישראליים נואשים להשתלט על גבעות אסטרטגיות.

לסיכום, המצב בדרום לבנון נותר תלוי במאבקים הפוליטיים הבינלאומיים ובשטח הבוער, עם היעדר כל ערובות אמיתיות להגנה על אזרחים. בעוד הלבנונים ממתינים לתוצאות המהלכים הדיפלומטיים בין וושינגטון לטהראן, מכונת המלחמה הישראלית ממשיכה לגבות חיים ולהרוס כפרים. הימים הקרובים נותרו מכריעים בקביעת גורלו של הסכם הפסקת האש שכבר מתנדנד תחת נטל התקיפות המתמשכות.

כטב"ם ישראלי עוין תקף חייל בצבא בזמן שעבר ליד בית החולים אל-נג'דה בנבטיה, ולאחר מכן תקף אותו שוב, מה שהוביל לפציעתו הקשה.

משרד החוץ האיראני הודיע היום, שבת, כי הוא שולל חתימה על מזכר הבנות עם ארצות הברית ב-24 השעות הקרובות, זאת בתגובה לדיווחים על התקרבות להסכם בתיווך פקיסטני. דובר המשרד, אסמאעיל בקאאי, הדגיש כי מועד החתימה לא יהיה מחר, יום ראשון, כפי שפורסם, והדגיש את הצורך בזהירות בקביעת מועדים סופיים לאור חוסר ההחלטיות שמפגין הצד השני במשא ומתן.

בקאאי הבהיר בהצהרות שצוטטו על ידי כלי תקשורת רשמיים כי האפשרות לחתימה בימים הקרובים עדיין קיימת ואינה נשללת, אך היא תלויה בהתגברות על המכשולים הנותרים. הוא ציין כי המזכר, הנרקם בבירת פקיסטן אסלאמאבאד, מתמקד בעיקר בסיום המלחמה בכל החזיתות, כולל הזירה הלבנונית, כדי להבטיח יציבות אזורית כוללת.

מצידו, ראש ממשלת פקיסטן, שהבאז שריף, הביע אופטימיות רבה לגבי התקרבות להסדר, ואישר באמצעות פלטפורמת X כי הצדדים קרובים יותר להסכם שלום מאי פעם. שריף ציין כי ארצו נערכת לחתימה אלקטרונית מיידית ברגע שההסכם יושלם, ולאחר מכן יתקיימו שיחות טכניות מפורטות בשבוע הבא כדי להכריע בסוגיות התלויות ועומדות.

בהקשר קשור, שר החוץ האיראני, עבאס עראקצ'י, הפחית את רף הציפיות המיידיות, והדגיש כי לא ניתן לקבוע בוודאות הגעה להסכם עקרוני אלא אם כן תושג הסכמה על כל הסוגיות המונחות על שולחן הדיונים. הצהרות אלו משקפות פערים בניסוחים המוצעים להסדר, כאשר הגרסאות המופצות בתקשורת האיראנית שונות באופן ניכר מהגרסה המקודמת על ידי החוגים הפוליטיים בוושינגטון.

בשטח, הפיקוד המרכזי של ארה"ב (סנטקום) האשים את טהראן בניסיון לתקוף ספינות סוחר במצרי הורמוז באמצעות כטב"מים תוקפים חד-כיווניים. למרות האשמות אלו, הפיקוד המרכזי הדגיש כי המצר נותר פתוח לתנועת ספנות בינלאומית, וציין כי הוא עוקב אחר המהלכים האיראניים באזור החיוני כדי להבטיח את זרימת אספקת האנרגיה העולמית.

במקביל להתפתחויות אלו, רשות הסחר הימי הבריטית חשפה אירוע ביטחוני מול חופי סולטנות עומאן, בו נפגעה מכלית מפגז בלתי מזוהה בחרטומה. הרשות דיווחה כי הצוות לא נפגע וכי הספינה המשיכה בדרכה ליעדה הבא, והדגישה כי לא היו השלכות סביבתיות כתוצאה מהתקיפה שהתרחשה במרחק קילומטרים ספורים מחופי עומאן.

בצעד חקיקתי בולט, יו"ר הוועדה לביטחון לאומי בפרלמנט האיראני, איברהים עזיזי, הודיע על הכנת הצעת חוק מקיפה הנוגעת להסדרי המעבר במצרי הורמוז. עזיזי תיאר תוכנית זו כיוזמה ריבונית קבועה שחשיבותה ההיסטורית משתווה להחלטה על הלאמת הנפט האיראני, וציין כי הפרלמנט שואף להסדיר את ניהול הספנות באופן שישמור על האינטרסים הלאומיים העליונים.

עזיזי הוסיף כי התוכנית נועדה להבטיח את ביטחון ופיתוח אזור המפרץ ומצרי הורמוז תחת פיקוח איראני ישיר, בתגובה למה שתיאר כאיומים חיצוניים. הוא הדגיש כי ארצו נוקטת במדיניות רציונלית באזור אך לא תהסס להגיב לכל איום שיפגע בריבונותה או יפגע בזכויותיה במעברים הימיים הסמוכים לגבולותיה.

מהלכים פוליטיים וצבאיים אלו מגיעים לאחר תקופה של מתיחות עזה שהחלה בפברואר האחרון, כאשר פרצו עימותים ישירים בין איראן מצד אחד לבין ארצות הברית וישראל מצד שני. תקופה זו עדה להתקפות הדדיות שכונו אינטרסים אסטרטגיים, לפני שהושגה הפסקת אש זמנית באפריל האחרון בתיווך בינלאומי.

ארצות הברית מטילה מאז אמצע אפריל מצור הדוק על נמלי איראן, כולל המתקנים החיוניים הממוקמים במצרי הורמוז, מה שהוביל להחמרת המשבר הכלכלי. טהראן הגיבה לצעדים אלו בהטלת הגבלות חמורות על מעבר ספינות במצר, והתנתה את המעבר בתיאום מוקדם עם רשויותיה הימיות, מה שהכניס את הספנות הבינלאומית למצב של ציפייה מתמדת.

מקורות דיפלומטיים מצביעים על כך שהמשא ומתן באסלאמאבאד שואף למצוא נוסחה שתאזן בין הדרישות האיראניות להסרת המצור לבין הדרישות האמריקאיות להבטחת ביטחון הספנות והפסקת ההסלמה הצבאית. עם זאת, הפער בהצהרות בין המתווך הפקיסטני לבין גורמים בטהראן מצביע על כך שהרגעים האחרונים של המשא ומתן עדיין עומדים בפני אתגרים אמיתיים.

מצרי הורמוז נשארים העצב הרגיש בעימות זה, שכן כל שינוי בכללי הניהול או הספנות בו עלול להוביל להשלכות גדולות על מחירי האנרגיה העולמית. הבירות הגדולות עוקבות אחר תוצאות השיחות הטכניות הצפויות, בצל תקוות זהירות שמא מאמצים אלו יובילו להסכם קבוע שיסיים את מצב השחיקה הצבאית והכלכלית באזור.

התוכנית שהוכנה להבטחת ביטחון ופיתוח המפרץ ומצרי הורמוז היא יוזמה קבועה בדומה להלאמת הנפט.