משרד ההגנה של איחוד האמירויות הערביות הודיע ביום ראשון בבוקר כי מערכות ההגנה האווירית מתמודדות ביעילות עם מתקפת טילים ומל"טים רחבת היקף ששוגרו משטח איראן. המשרד הבהיר בהצהרה רשמית כי ההגנה האווירית מטפלת כעת באיומים הכוללים טילים בליסטיים וטילי שיוט, בנוסף למל"טים שניסו לחדור למרחב האווירי הריבוני של המדינה.\n\nהרשויות באמירויות הרגיעו את האזרחים והתושבים כי הרעשים העזים שנשמעו באזורים שונים ברחבי המדינה הם תוצאה ישירה של פעולות היירוט המוצלחות שבוצעו על ידי יחידות הגנת האוויר. מקורות רשמיים אישרו כי הכוחות המזוינים נמצאים בכוננות מלאה לניטור ואבטחת הגבולות האוויריים מפני כל תקיפות נוספות שעלולות לכוון למתקנים חיוניים או לאזורי מגורים.\n\nמתקפה זו מתרחשת במקביל להודעת פיקוד המרכז האמריקאי על תחילת סבב שלישי של תקיפות אוויריות ממוקדות נגד יעדים צבאיים בעומק איראן. המהלך הצבאי האמריקאי הגיע בתגובה לתקיפת משמרות המהפכה האיראניים את ספינת המכולות 'M/V GFS Galaxy' הנושאת דגל קפריסין בעת מעברה במצר הורמוז, מה שגרם נזק חמור לספינה ואובדן אחד מאנשי צוותה.\n\nמקורות יודעי דבר דיווחו כי התקיפות האמריקאיות כוונו במדויק לרשת המכ"ם האיראנית לניטור אווירי ושטחי, בנוסף למחסני טילים ומל"טים אסטרטגיים. רשימת היעדים כללה גם אתרי שיגור טילים ומשגרי הגנה אווירית 'קרקע-אוויר' בניסיון להגביל את יכולתה של טהראן לאיים על השיט הבינלאומי ועל מתקנים אזוריים.\n\nבתוך איראן, דיווחים תקשורתיים אישרו סדרת פיצוצים עזים באזורי חוף ודרום, כאשר קולות ההפצצה נשמעו בעיר בושאר ובנמל בנדר עבאס האסטרטגי. המקורות ציינו כי אירעו יותר מעשרה פיצוצים במחוז הורמוזגן, בנוסף לתקיפת יעדים באי קשם ובסיריק, על רקע בלבול בקרב הכוחות המקומיים.\n\nמצדו, משמרות המהפכה האיראניים הודיעו על סגירה מלאה של מצר הורמוז לתנועת שיט בינלאומית עד להודעה חדשה, בטענה כי צעד זה בא בתגובה למה שהם תיארו כהתערבויות אמריקאיות בלתי חוקיות. משמרות המהפכה הזהירו בהצהרה כי כל מתקפה חדשה תיתקל בתגובה נחרצת וחזקה, בטענה כי ירו יריות אזהרה לעבר ספינות שניסו לעבור בנתיבים לא מורשים.\n\nבהקשר קשור, שר ההגנה האמריקאי הדגיש כי ההנהגה האיראנית עשתה 'בחירה גרועה' בתקיפת ספינות סוחר, ואישר כי היא משלמת כעת מחיר יקר כתוצאה מהסלמה זו. השר ציין כי ארצות הברית תמשיך להשמיד את היכולות הצבאיות שטהראן משתמשת בהן כדי לתקוף ימאים אזרחיים ולהבטיח את חופש השיט בנתיבי המים הבינלאומיים.\n\nהשלכות ההסלמה הצבאית התפשטו למדינות שכנות, כאשר הרשויות בממלכת בחריין הפעילו צפירות אזעקה במספר אזורים כאמצעי זהירות לאחר התקיפות האמריקאיות על איראן. האזור נמצא במצב של מתח גבוה כאשר קולות הפיצוצים נמשכים ועמודי עשן עולים מהמתקנים המותקפים, במיוחד באזור אל-פוג'יירה לתעשיות נפט שחווה פעילות הגנתית אינטנסיבית.\n\nהמעצמות הבינלאומיות עוקבות בדאגה רבה אחר התפתחויות המצב באזור המפרץ, על רקע קריאות לאיפוק ולמניעת הידרדרות למלחמה אזורית כוללת. עימות ישיר זה בין ההגנה האווירית של האמירויות לאיומים האיראניים מהווה שינוי מסוכן במסלול הסכסוך, במיוחד עם כניסת הכוחות האמריקאיים כצד ישיר בתקיפת התשתיות הצבאיות של משמרות המהפכה.\n\nההגנה האווירית של האמירויות מתמודדת כעת עם תקיפות טילים ומל"טים המגיעים מאיראן, והרעשים הנשמעים נובעים ממערכות היירוט.

מקורות בשטח בסוריה דיווחו על תאונת טביעה טרגית בעיר דיר א-זור, בעקבות התנגשות מעבורת מים שנשאה עשרות אזרחים בגשר הצבאי הצף. ההתנגשות העזה גרמה לנפילת כל מי שהיה על המעבורת למי נהר הפרת, בתוך בהלה וניסיונות הצלה דחופים מצד התושבים והרשויות המוסמכות.

על פי המידע הראשוני שפורסם על ידי צוותי ההגנה האזרחית, התאונה גרמה למותם של שני ילדים בטביעה, במספר לא סופי, בעוד שצוותי ההצלה הצליחו לחלץ ולהציל יותר מ-15 אזרחים שנאבקו בטביעה. פעולות החיפוש עדיין נמשכות בזרם הנהר כדי למצוא את שאר הנוסעים שאבדו עקבותיהם לאחר נפילת המעבורת.

המקורות הבהירו כי המעבורת נשאה למעלה מ-35 אנשים ברגע התאונה בשעות הבוקר המוקדמות של יום ראשון. ההתנגשות הישירה במבנה הברזל של הגשר הצבאי גרמה להתהפכות מהירה של המעבורת, מה שהקשה על משימת ההצלה, במיוחד בתנאי תאורה חלשה וזרמי הנהר.

צוותי ההצלה הימיים ומתנדבים באזור פועלים לסרוק את גדות נהר הפרת בחיפוש אחר ניצולים פוטנציאליים או גופות נעדרים, בתוך קריאות להחמיר את אמצעי הבטיחות בכלי התחבורה הימיים המקשרים בין שתי גדות הנהר. מעבורות אלו מהוות אמצעי תחבורה חיוני עבור התושבים המקומיים לאור הנזק שנגרם לתשתיות ולגשרים הקבועים באזור.

יש לציין כי העיר דיר א-זור תלויה במידה רבה בגשרים צפים ובמעבורות מים כדי לנוע בין שכונותיה המחולקות על ידי הנהר. לאחרונה חזרו ונשנו אזהרות מפני הסכנה של אמצעים פרימיטיביים אלה, במיוחד בהיעדר תחזוקה שוטפת וצפיפות המעבורות במספרים העולים על קיבולת הנוסעים והסחורות שלהן.

מות שני ילדים בתוצאה ראשונית והצלת יותר מ-15 אזרחים שהיו על המעבורת שהתנגשה בגשר הצבאי.

הזירה התקשורתית בארצות הברית עדה להסלמה בולטת בעקבות הוצאת צווי בית משפט המחייבים מספר עיתונאים מ'ניו יורק טיימס' להעיד בפני חבר מושבעים פדרלי גדול. צעד זה מגיע בהקשר של חקירות שמנהל משרד המשפטים בנוגע לפרסום דיווחים עיתונאיים שעסקו בפרצות וחששות ביטחוניים הקשורים למטוס הנשיאותי החדש שהוענק על ידי מדינת קטאר כמתנה לנשיא דונלד טראמפ.

מקורות יודעי דבר דיווחו כי התובע הכללי האמריקאי במנהטן, ג'יי קלייטון, הוא שהוציא את צווי הזימון שנמסרו ביום שישי האחרון. האופן שבו בוצעו צווים אלה עורר מחלוקת רחבה, כאשר קצינים פדרליים הגיעו ישירות לבתי חלק מהעיתונאים כדי למסור להם את ההודעות רשמית, מה שנחשב על ידי משקיפים כשיטת הפחדה.

הרשויות המשפטיות קבעו את יום רביעי הקרוב כמועד להתייצבות העיתונאים בפני הוועדה לחקירה במה שתואר כ'הפרה לכאורה של החוק הפלילי הפדרלי'. החקירות מתמקדות באופן שבו הגיע מידע רגיש הקשור לביטחון המטוס הנשיאותי לידיעת הציבור, מה שהממשל הנוכחי רואה כאיום על הביטחון הלאומי החורג מגבולות העבודה העיתונאית.

מצדו, משרד המשפטים האמריקאי נקט עמדה זהירה, כאשר דובר מטעמו סירב לאשר או להכחיש את הוצאת הצווים באופן ישיר בהצהרות לעיתונות. עם זאת, המשרד הדגיש כי מדיניותו אינה מכוונת לעבודה התקשורתית כשלעצמה, אלא נועדה לרדוף אחר המעורבים בהדלפת מסמכים ומידע סודי המוגנים על פי חוק.

מנגד, ארגוני זכויות אדם ותקשורת תיארו מהלכים אלה כ'הסלמה יוצאת דופן' שמטרתה לערער את עצמאותם של מוסדות החדשות. גופים אלה ראו ברדיפת עיתונאים בגין דיווחיהם המקצועיים ניסיון של ממשל טראמפ לכפות צנזורה עצמית על התקשורת ולמנוע ממנה לחשוף עובדות שעלולות לגרום למבוכה פוליטית.

מועדון העיתונות הלאומי האמריקאי מתח ביקורת חריפה על צעדים אלה, וקרא למשרד המשפטים לבטל את צווי הזימון באופן מיידי וללא תנאי. המועדון הדגיש בהצהרה רשמית כי פגיעה בעיתונאים בבתיהם פוגעת במהות התיקון הראשון לחוקה האמריקאית המבטיח את חופש הביטוי והעיתונות, והזהיר מפני השלכות חמורות על הדמוקרטיה.

מתח זה התרחש במקביל למועמדותו של הנשיא טראמפ לתובע הכללי ג'יי קלייטון לתפקיד מנהל המודיעין הלאומי, מה שהגביר את חומרת הביקורת הפרלמנטרית. ועדת הכתבים לחופש העיתונות דרשה לחקור את קלייטון במהלך שימוע האישור למינויו בסנאט, וקישרה בין ביצועיו בפרשה זו לבין התאמתו לתפקיד המודיעיני הבכיר.

בשטח, הנשיא טראמפ ציין לאחרונה כי השתמש במטוס נשיאותי ישן בטיסתו מבירת טורקיה אנקרה לבריטניה, והשאיר את המטוס החדש לבדיקה. מקורות הבהירו כי המטוס שניתן במתנה מקטאר עבר בדיקות קפדניות על ידי טכנאים צבאיים אמריקאים בבסיס חיל האוויר 'מילדנהול' כדי לוודא את תקינותו הטכנית והביטחונית.

למרות המחלוקת הביטחונית, סרטונים תיעדו את הנשיא האמריקאי עולה על המטוס הקטארי החדש בבסיס הבריטי לקראת חזרתו לוושינגטון. הפרשה נותרה פתוחה לאפשרויות של הסלמה משפטית בין הרשות המבצעת לעיתונות, על רקע התעקשותם של ארגוני זכויות האדם להגן על זכות הציבור לדעת ולמנוע ריסוק חירויות יסוד.

כאשר קצינים פדרליים מגיעים לבתי עיתונאים עם צווי זימון, זו אינה אכיפת חוק רגילה, אלא התקפה בוטה על חופש העיתונות.

פול הופקינסון, מייסד מפלגת 'פלסטין חופשית' בניו זילנד, אישר כי המפלגה שואפת בעיקר להטיל על ממשלת ניו זילנד והמעצמות הבינלאומיות אחריות על מה שתיאר כשותפות במלחמת רצח העם ברצועת עזה. הופקינסון הבהיר כי מה שהעולם רואה היום הוא השואה של העידן, שפרטיה משודרים בשידור חי מול שתיקה בינלאומית חשודה.

הפעיל הפוליטי והמורה בתיכון סקר את מטרות המפלגה, שקמה במאי האחרון, וציין כי התוכנית הפוליטית מתמקדת בהחזרת הסוגיה הפלסטינית לחזית תשומת הלב העולמית. הוא הוסיף כי המתיחויות האזוריות האחרונות הובילו לירידה בתנופה התקשורתית סביב עזה, וכי המפלגה שואפת למנוע זאת לפני הבחירות ב-2026.

הופקינסון הדגיש כי הקמת המפלגה מהווה כלי להטלת אחריות על פוליטיקאים בניו זילנד, אותם ראה כשותפים לסבל המתמשך של העם הפלסטיני מזה עשורים. הוא ציין כי המערכת הפוליטית המבוססת על קואליציות לא שינתה את מציאות השותפות, בין אם המפלגות היו בשלטון ובין אם באופוזיציה.

מייסד המפלגה סבר כי כל הכוחות הפוליטיים המסורתיים במדינתו נכשלו במבחן המוסרי כלפי פלסטין ברגע שהגיעו לשלטון. הוא ייחס זאת לתלותה של ניו זילנד במה שתיאר כ'אימפריה האמריקאית', מה שהופך אותה לחלק ממערכת התומכת בעקיפין בפשעים הישראליים.

הופקינסון תיאר את הסוגיה הפלסטינית כסוגיה המוסרית החשובה ביותר בעולם המודרני, והדגיש כי מפלגתו תמשיך להקדיש את עצמה להגנה עליה. הוא מתח ביקורת חריפה על אוזלת היד של המעצמות הגדולות בנקיטת צעדים ממשיים לעצירת הטבח, ואף על תמיכתן של חלקן בכיבוש צבאית ופוליטית.

בביקורת חריפה על הכיבוש, תיאר הופקינסון את ישראל כ'מדינה סוררת' שגרמה למשברים כלכליים עולמיים וגררה את האזור אל סף התהום. הוא ציין כי ההתקפות המתמשכות והמתיחויות עם איראן מאיימות על השיט הבינלאומי במצר הורמוז, מה שמשקף את ההשפעה ההרסנית של המדיניות הישראלית.

הפעיל הניו זילנדי הביע את אמונתו כי שלום במזרח התיכון לא יושג כל עוד קיומה של הישות הישראלית בצורתה הנוכחית יימשך. הוא הדגיש כי הצלחת המפלגה עד כה מתבטאת בהחזרת התנופה לדיון הציבורי סביב הזכויות הפלסטיניות בתוך החברה הניו זילנדית ומחוצה לה.

לגבי התגובה הציבורית, הופקינסון הבהיר כי המפלגה קיבלה תמיכה רחבה מהציבור, שאפשרה לה לגייס את המספר הנדרש של חברים לצורך רישום בזמן שיא. למרות התקפות הלובי הציוני, המודעות הציבורית למציאות הפשעים המבוצעים בעזה נמצאת בעלייה מתמדת.

הוא ציין כי סדרי העדיפויות של המפלגה במקרה של כניסה לפרלמנט יהיו לדרוש את נסיגת ניו זילנד מהבריתות הצבאיות עם ארצות הברית ואירופה. המפלגה סבורה כי בריתות אלו הופכות את מדינתם לשותפה באימפריאליזם ובטיוח פשעי רצח עם.

מקורות חשפו את מורת רוחה של המפלגה מהשתתפות חיילים ניו זילנדים באימונים צבאיים משותפים עם כוחות אמריקאים וישראלים במקביל לתוקפנות על עזה. הופקינסון סבר כי פרקטיקות אלו מחזקות את מצב השותפות, שהמפלגה שואפת לסיים באמצעות ערוצי החקיקה.

המפלגה מאמצת את הסיסמה 'מהנהר לים פלסטין תהיה חופשית', ומדגישה כי היא תנהל מאבק משפטי ופוליטי להגנה על חופש הביטוי. זאת על רקע ניסיונות של כמה מדינות מערביות לאסור סיסמה זו ולהגביל תנועות סולידריות עם העם הפלסטיני.

הופקינסון תיאר את המצור על רצועת עזה כמתקדם ביותר טכנולוגית בהיסטוריה, כאשר אזרחים נשללים מהצרכים הבסיסיים ביותר לקיום. הוא הדגיש כי לא ניתן להאשים את הקורבן בתגובותיו לכיבוש המבצע את צורות ההתעללות וההרג השיטתי הנוראיות ביותר.

מייסד מפלגת 'פלסטין חופשית' קרא לתנועות הסולידריות העולמיות להגביר את הלחץ על הכיבוש הישראלי בכל האמצעים הזמינים. הוא הדגיש כי הרחבת רשתות הסולידריות היא הדרך היחידה להתמודד עם ההשפעה הציונית והאימפריאליזם התומך בהמשך הכיבוש.

יצוין כי התוקפנות הישראלית המתמשכת מאז אוקטובר 2023 הותירה הרס עצום שפגע ב-90% מהתשתיות ברצועת עזה. למרות הודעות על הפסקת אש, התקיפות וההגבלות על הסיוע עדיין גובות את חייהם של מאות אזרחים מדי שבוע.

מה שקורה בעזה הוא השואה של זמננו, שאנו צופים בה בשידור חי, והמעצמות הגדולות לא רק שותקות אלא שותפות לדבר עבירה.

הרפובליקה האסלאמית של איראן הפנתה אזהרה חריפה לממשל האמריקאי, והדגישה כי היא עשויה להפסיק למלא את התחייבויותיה המפורטות במזכר ההבנות המשותף. עמדה זו הושמעה על ידי הנציג האיראני הקבוע באו"ם, אמיר סעיד איראוואני, שהדגיש כי המשך ההפרות האמריקאיות דוחף את טהראן להשתחרר מהתחייבויותיה המקבילות.

איראוואני הבהיר בהצהרה ששודרה על ידי כלי תקשורת רשמיים כי המחויבות האיראנית למזכר תלויה במידת יישום הבטחותיה של וושינגטון ביושר ובאחריות מלאה. הנציג האיראני ציין כי ההתקפות שביצעו הכוחות האמריקאים לאחרונה מהוות הפרה בוטה של הריבונות האיראנית ושלמותה הטריטוריאלית, מה שמציב את ההסכמים השבריריים על סף קריסה.

התפתחויות אלו מתרחשות על רקע מתיחות גוברת באזור מצר הורמוז, שם החליפו הצדדים מכות צבאיות במהלך הימים האחרונים. הסלמה זו בשטח מאיימת ישירות על מסלול השיחות הדיפלומטיות שהחלו לאחר הפסקת האש באפריל האחרון, ומתווכים בינלאומיים פועלים במרץ למנוע הידרדרות המצב לעימות כולל.

במישור הדיפלומטי, מקורות דיווחו כי המאמצים שהושקעו בשני סבבי המשא ומתן הקודמים בשוויץ ובקטאר לא הניבו תוצאות מוחשיות עד כה. בעוד שהשיחות בשוויץ היו ישירות, הפגישות בדוחא התקיימו באמצעות מתווכים, אך הפער בין דרישות טהראן ותנאי וושינגטון ממשיך להתרחב באופן המונע כל התקדמות אמיתית.

מצדו, הממשל האמריקאי מאמץ אסטרטגיה כפולה המבוססת על הסלמה צבאית במקביל לשמירה על ערוצים דיפלומטיים פתוחים במינימום. וושינגטון מתעקשת כי יישום ההבנות קשור לערבויות ביטחוניות ברורות, במיוחד בכל הנוגע לחופש השיט הבינלאומי והפסקת הפעולות הצבאיות המכוונות נגד ספינות מסחריות בנתיבי מים חיוניים.

בהקשר קשור, מקורות תקשורת דיווחו כי נשיא ארה"ב דונלד טראמפ איים בתגובה צבאית חסרת תקדים שעשויה להגיע לפי עשרים במקרה של כל התקפה חדשה על ספינות. טראמפ סירב להבחין בין התקפות מכוונות לאלו שעלולות להתרחש בטעות, ודרש מטהראן להוציא הצהרה רשמית המבטיחה פתיחה קבועה של מצר הורמוז.

משקיפים בוושינגטון רואים באי-ציותה של טהראן למה שהם מכנים 'הסעיפים הפשוטים ביותר של המזכר' ספקות עמוקים לגבי כדאיותו של כל הסכם גרעין עתידי. חוגים פוליטיים אמריקאים רואים בהמשך ההטרדות הימיות כערעור הסיכויים לחזור לשולחן המשא ומתן, ומציבים את הממשל הנוכחי תחת לחצים פנימיים להטיל סנקציות כלכליות נוספות.

בנושא האיומים האישיים, טראמפ חשף כי הוציא הוראות מיוחדות לצבא ולשירותי הביטחון להתמודד עם כל ניסיונות התנקשות שעלולים לכוון אליו, והאשים את איראן בהצבתו בראש רשימת יעדיה. למרות היעדר מידע מודיעיני מאושר על מזימות קרובות, טראמפ ממשיך להשתמש באיומים אלה בנאומו הפוליטי כדי להדגיש את היקף האתגרים הביטחוניים העומדים בפני ארצו.

אם ארצות הברית תמשיך להפר את התחייבויותיה על פי מזכר ההבנות, איראן לא תראה עצמה מחויבת להתחייבויותיה על פי הבנה זו.

מטוסי קרב פתחו בתקיפה אווירית ממוקדת שכוונה למערה בהר אל-דאחק, השייך לאזור אל-סח'נה במזרח מחוז חומס. מקורות בשטח דיווחו כי ההפצצה פגעה באתרים ששימשו בעבר את פעילי ארגון המדינה האסלאמית כמרכזי פיקוד ואספקה, בשל מיקומם האסטרטגי בעומק המדבר הסורי.

הערכות ראשוניות שהועברו על ידי מקורות יודעי דבר מצביעות על כך שהקואליציה הבינלאומית היא הצד הסביר שעומד מאחורי המבצע האווירי הזה. אמונה זו מבוססת על דפוס הפעולות הצבאיות הקודמות שביצעה הקואליציה באזור גיאוגרפי זה, אשר כוונו שוב ושוב לתנועות ותאים של הארגון באזורי המדבר הקשים.

האזור הממוקד מאופיין בתצורות סלע מורכבות ובשטח הררי קשה, מה שהפך אותו באופן היסטורי למקלט טבעי עבור קבוצות חמושות להתבצר ולהתחבא הרחק ממעקב אווירי. סביב הר אל-דאחק פזורות מערות עתיקות ששימשו את הארגון לאחסון נשק ותחמושת ולאירוח פעיליו הרחק ממרכזי הערים הגדולות.

למרות הדיוק של התקיפה האווירית, המידע הזמין עד כה לא אישר נוכחות של פעילי ארגון פעילים בתוך המערה בזמן התקיפה. כמו כן, לא פורסמו דיווחים רשמיים או רפואיים המפרטים את היקף הנפגעים או הנזקים החומריים כתוצאה מההפצצה, בצל חשאיות בשטח השוררת באזור הממוקד.

במקביל להסלמה אווירית זו, הודיעו רשויות הביטחון בדמשק על ביצוע סדרת פשיטות שכוונו לתאים רדומים החשודים בהשתייכות לארגון. משרד הפנים אישר את תפיסת מחבוא סודי שהכיל כמויות גדולות של חומרי נפץ ומטעני חבלה מוכנים לשימוש בפעולות חבלה.

חקירות ראשוניות עם מספר עצורים חשפו את מעורבותם בתכנון וביצוע פיגועים שאירעו בבירה דמשק לאחרונה. מהלכים ביטחוניים אלה מגיעים במסגרת מאמצי הרשויות לערער את יכולתו של הארגון לארגן מחדש את שורותיו או לבצע התקפות מאזורים מיושבים.

הפעולות הצבאיות והביטחוניות המתואמות שואפות למנוע מהארגון להחזיר את השפעתו במדבר הסורי, המהווה חוליה חיונית בין מספר מחוזות. הציפייה נשארת השולטת, בהמתנה לפרסום הצהרות רשמיות מהקואליציה הבינלאומית או מהגורמים הרלוונטיים לאישור פרטי התקיפה האווירית האחרונה ויעדיה הישירים.

הנתונים הראשוניים מצביעים על כך שהקואליציה הבינלאומית עומדת מאחורי התקיפה שכוונה לאתר אסטרטגי ששימש בעבר את הארגון.

מקורות רשמיים דיווחו כי כוחות רוסים פתחו במתקפה רחבת היקף של טילים ומל"טים על מספר אזורים באוקראינה היום (שבת), שהביאה למותם של שישה בני אדם ולפציעתם של עשרות. ההתקפות התרכזו בערים קייב, סומי, אודסה וחרקוב, בזמן שההגנה האווירית האוקראינית מתמודדת עם אתגרים גדולים עקב מחסור בתחמושת הדרושה ליירוט טילים בליסטיים.\n\nבפירוט ההתקפות, הרשויות אישרו את מותם של ארבעה בני אדם ופציעתם של 17 נוספים בעיר סומי שבצפון המדינה, לאחר נפילת פצצות מונחות על אזור חיוני הכולל תחנת אוטובוסים. בעיר הנמל אודסה נהרגו שני בני אדם במתקפת טילים, בעוד 11 בני אדם נפצעו בבירה קייב, שהותקפה בטילי שיוט, טילים בליסטיים ומל"טים מתאבדים.\n\nמצידו, קרא נשיא אוקראינה וולודימיר זלנסקי לבעלות בריתה של ארצו לזרז את יישום התחייבויותיהן שאושרו בפסגת נאט"ו האחרונה, והדגיש את הצורך באספקה דחופה של חבילות תמיכה בהגנה אווירית. זלנסקי ציין כי המחסור החמור בטילי מערכת 'פטריוט' הפך את הערים האוקראיניות לפגיעות לטילים בליסטיים על-קוליים.\n\nבזירה הנגדית, אוקראינה הגבירה את פעולותיה נגד קווי האספקה הרוסיים, כאשר מפקד חיל המל"טים הודיע על תקיפת 21 מכליות דלק ו-7 ספינות מטען בים אזוב במהלך לילה אחד. מנגד, משרד ההגנה הרוסי דיווח כי הגנותיו האוויריות הפילו 178 מל"טים אוקראינים, ואישר את מותו של אדם אחד במתקפה שכוונה נגד ספינות סוחר במפרץ טגנרוג.\n\nהתשתית האזרחית הותקפה עוד לפני שהונפקה התרעת תקיפה אווירית, וההגנות שלנו הצליחו להפיל את רוב המטרות למעט הטילים הבליסטיים.

הממלכה הערבית הסעודית הייתה עדה להוצאת חבילה של צווים מלכותיים שקבעו שינויים מהותיים במבנה של מספר תפקידים ממשלתיים ושרים חיוניים. בראש ההחלטות הללו, שהוצאו על ידי שומר שני המסגדים הקדושים, המלך סלמאן בן עבד אל-עזיז, עמדה ניסוח מחדש של הנהגת מגזרי התעשייה והאנרגיה כדי לחזק את האינטגרציה ביניהם בשלב הבא.

ההחלטות המלכותיות כללו את פיטוריו של בנדר בן איברהים אל-ח'ריף מתפקידו כשר התעשייה והמשאבים המינרליים, ומינוי הנסיך עבד אל-עזיז בן סלמאן בן עבד אל-עזיז לתיק משרד זה. הנסיך עבד אל-עזיז יקבל על עצמו את תפקידי משרד התעשייה והמשאבים המינרליים בנוסף להמשך כהונתו הנוכחית כשר האנרגיה, מה שמעיד על מגמה לאיחוד מדיניות התעשייה והנפט.

בהקשר קשור, הצווים המלכותיים קבעו את מינויו של בנדר אל-ח'ריף לתפקיד שר מדינה וחבר במועצת השרים הסעודית, כהוקרה על מאמציו הקודמים בעבודה הממשלתית. ההחלטה כללה גם את מינויו למושל הרשות הכללית לתעשיות צבאיות, כדי לפקח על מגזר אסטרטגי זה שהממלכה שואפת להלאים במהירות.

ברמת הגופים הממשלתיים, הוצא צו מלכותי המפטר את אחמד אל-עוהלי מתפקידו כמושל הרשות הכללית לתעשיות צבאיות, כחלק מתנועת השינויים שמטרתה להזרים דם חדש למוסדות הקשורים לביטחון הלאומי ולכלכלה. צעד זה מגיע בתקופה רגישה שבה ריאד שואפת להעלות את שיעור התוכן המקומי ברכישות צבאיות.

מצדו, בנדר אל-ח'ריף הביע בפלטפורמות המדיה החברתית את תודתו העמוקה להנהגה הסעודית על האמון המלכותי המתמשך במינויו לשר מדינה. אל-ח'ריף הדגיש בהצהרותיו את מחויבותו להמשיך לשרת את המולדת ולהגשים את שאיפות ההנהגה במשימות החדשות שהוטלו עליו, ואיחל הצלחה לנסיך עבד אל-עזיז בן סלמאן בהנהגת משרד התעשייה.

שינויים מיניסטריאליים אלה מגיעים בתקופה שבה הכלכלה הסעודית עוברת שינויים גדולים במסגרת תוכניות חזון 2030, כאשר מגזר הכרייה והתעשייה מהווה את העמוד השלישי של הכלכלה הלאומית. שינויים אלה נועדו להאיץ את קצב יישום הפרויקטים הגדולים ולהגביר את האטרקטיביות של השקעות זרות במגזרים שאינם נפט.

יצוין כי מגזר התעשיות הצבאיות בממלכה עבר התרחבות משמעותית בשנים האחרונות, כאשר הרשות הכללית לתעשיות צבאיות פועלת לבניית בסיס תעשייתי ביטחוני בר קיימא. צפוי כי המינויים החדשים יתרמו לחיזוק התיאום בין המשרדים הרלוונטיים כדי להבטיח השגת יעדי הגיוון הכלכלי הרצויים.

אני מביע את תודתי והערכתי הכנה להנהגה על התמיכה והאמון שזכיתי להם, ועל המינוי החדש כשר מדינה וחבר במועצת השרים.

חבר הקונגרס הדמוקרטי האמריקאי, רו קאנה, חשף פרטים על תקרית חמורה שחווה במהלך ביקורו האחרון בגדה המערבית הכבושה. קאנה, המייצג את מדינת קליפורניה, הסביר כי קבוצת מתנחלים ישראלים חמושים ברובי 'M-4' מתוצרת אמריקאית עצרו אותו וכיתרו את הרכב בו נסע.

התקרית אירעה באזור דרום הגדה המערבית, ספציפית ליד הכפר ח'רבת זנוטה, שתושביו סבלו מגירוש כפוי כתוצאה מתקיפות מתנחלים חוזרות ונשנות. חבר הקונגרס האמריקאי ציין כי המתנחלים חסמו את הדרך בפניהם וקראו לכוחות צה"ל, אשר צידדו במתנחלים במקום להגן על המשלחת האמריקאית.

מצידו, קמרון קאסקי, עוזרו של חבר הקונגרס קאנה, אישר כי הקבוצה נותרה עצורה במשך למעלה משעה תחת איום נשק. קאסקי הסביר כי הם נאלצו ליצור קשר עם השגרירות האמריקאית בירושלים בבקשה לסיוע דחוף, והם שוחררו רק לאחר התערבות שוטרים ישראלים מאוחר יותר.

בהקשר קשור, הכפר אל-מוג'ייר מצפון מזרח לעיר רמאללה היה עד להסלמה חדשה בשטח בעקבות פלישה שבוצעה על ידי עשרות מתנחלים תחת הגנה כבדה של צבא הכיבוש. ההתקפה כוונה לביתו של האזרח עבד אל-לטיף אבו עליא, כאשר המתנחלים ניסו לכפות מציאות חדשה על ידי הכנסת בקרם בכוח לסביבת הבית.

מקורות בשטח דיווחו כי כוחות הכיבוש ירו אש חיה, רימוני גז מדמיע ורימוני הלם בצפיפות לעבר האזרחים שניסו להתמודד עם המתנחלים. עימותים אלה הביאו לפציעתו של נער בן 17 מכדור ברגלו, והוא הועבר לבית החולים לקבלת טיפול רפואי נחוץ.

רימוני הגז וההלם שירו חיילי הכיבוש גרמו לשריפות באדמות הסובבות את בית משפחת אבו עליא בכפר אל-מוג'ייר. תקיפות אלה מתרחשות בתקופה שבה תושבי הכפר סובלים מאובדן שטחים נרחבים של אדמותיהם החקלאיות ועצי הזית העתיקים לטובת המאחזים הסובבים.

סטטיסטיקות רשמיות שפורסמו על ידי הרשות למאבק בגדר ובהתנחלויות מצביעות על עלייה מדאיגה בקצב תקיפות המתנחלים, כאשר נרשמו כ-3500 תקיפות במהלך המחצית הראשונה של השנה הנוכחית. תקיפות אלה כוללות הריסת בתי ספר, עקירת עצים ותקיפה פיזית ישירה של אזרחים פלסטינים במחוזות שונים.

בדיווחים נוספים, שמונה פלסטינים נפצעו בדרגות שונות באזורים שונים של הגדה המערבית כתוצאה מתקיפות משותפות של מתנחלים וכוחות הכיבוש. הפצועים כללו ילד בכפר אל-מוג'ייר שנפגע מרימון הלם בראשו, בנוסף לארבעה אזרחים שהוכו באכזריות באזור מסאפר יטא מדרום לחברון.

התקיפות לא הוגבלו לאנשים פרטיים, אלא פגעו גם בתשתיות וברכוש, כאשר מתנחלים תקפו צוותי עירייה בקבלאן מדרום לשכם והרסו חווה באזור אל-מסעודיה. כמו כן, נרשמו פעולות השחתה נרחבות של גידולים ועצים בח'רבת מסעוד הסמוכה לכפר יעבד במחוז ג'נין, במסגרת מדיניות הלחץ הכלכלי על הפלסטינים.

חבר הקונגרס רו קאנה רואה במה שראה בגדה המערבית 'מבחן מוסרי' למפלגה הדמוקרטית ולהנהגה האמריקאית כלפי סוגיות פלסטין ועזה. קאנה הדגיש כי ביקורו, שתואם על ידי פלסטינים, נועד לראות את המציאות ללא ייפוי, והדגיש את הצורך לגנות את משטר האפרטהייד הקיים בשטחים הכבושים.

הלחצים בתוך הקונגרס האמריקאי גוברים לדרוש הפסקה או הגבלת הסיוע הצבאי הניתן לישראל, ששוויו השנתי הוא 3.8 מיליארד דולר. חברי קונגרס דמוקרטים דורשים להבטיח כי כלי נשק אלה, במיוחד הקלים שבהם, לא ישמשו בתקיפות שמבצעים מתנחלים נגד אזרחים פלסטינים.

יש לציין כי המצב בגדה המערבית הגיע לרמות אלימות חסרות תקדים מאז השבעה באוקטובר 2023, כאשר 1751 קדושים נהרגו וכ-13 אלף נוספים נפצעו. נתונים אלה חופפים למבצעי מעצרים נרחבים שפגעו בכ-24 אלף פלסטינים, על רקע התרחבות ההתנחלויות הבולעת את מה שנותר מאדמות המדינה הפלסטינית העתידית.

אם אינך מוכן להגן על זכויות האדם של הפלסטינים, ולגנות את משטר האפרטהייד, עמדתך המוסרית מוטלת בספק.

מקורות רפואיים ברצועת עזה דיווחו על מותם של שבעה בני אדם ופציעתם של עשרים ושמונה נוספים במהלך ארבעים ושמונה השעות האחרונות, עקב המשך התקפות ישראליות באזורים שונים של הרצועה. המקורות אישרו כי צוותי ההגנה האזרחית והאמבולנסים מתמודדים עם אתגרים חמורים המונעים מהם להגיע לנעדרים מתחת להריסות הבתים ההרוסים ובדרכים קשות למעבר, מה שמעלה חשש לקיומם של קורבנות נוספים שטרם נכללו ברשימות הרשמיות עד כה.

בהקשר קשור, משרד הבריאות חשף עלייה במספר הקורבנות מאז חתימת הסכם הפסקת האש ב-11 באוקטובר האחרון, כאשר מספר ההרוגים הגיע ל-1,098 בני אדם, בעוד 3,535 נוספים נפצעו. הדיווחים הבהירו כי נתונים אלה מגיעים על רקע הפרות שטח מתמשכות הכוללות הפצצות והריסת מתחמי מגורים, כאשר צוותים מומחים הצליחו לחלץ 800 מקרים בלבד מאז תחילת הפסקת אש זו, המתוארת כשברירית.

בנוגע לסטטיסטיקה הכוללת מאז פרוץ התוקפנות ב-7 באוקטובר 2023, תיעודים רפואיים אישרו עלייה בסך המצטבר של ההרוגים שהגיע ל-73,221 הרוגים, בעוד שמספר הפצועים והנפגעים קפץ ל-173,643 בני אדם. המשרד ציין כי נתונים אלה משקפים את היקף האסון ההומניטרי חסר התקדים שחווים תושבי הרצועה על רקע פגיעה במערכת הבריאות ושיבוש מאמצי ההצלה והתיעוד בשטח.

צוותי התיעוד הודיעו גם על הוספת 96 הרוגים חדשים לרשימות הרשמיות לאחר השלמת כל פרטיהם ואישורם על ידי הוועדות המומחיות מאז תחילת יוני האחרון. גורמי הבריאות הזהירו מפני השיתוק הכמעט מוחלט הפוגע במערכת האמבולנסים, מה שמעכב ישירות את פעולות ניטור המספרים האמיתיים של הקורבנות שעדיין לכודים מתחת להריסות באזורי החדירה והעימותים.

צוותי האמבולנס וההגנה האזרחית עדיין אינם מסוגלים להגיע להריסות ולדרכים כדי לחלץ קורבנות נוספים עקב המורכבות בשטח.

מסר מוושינגטון

וושינגטון – סעיד עריקת – 11/7/2026

חבר בית הנבחרים הדמוקרטי האמריקאי, רו קאנה, חשף כי מתנחלים ישראלים חמושים עצרו משלחת אמריקאית שביקרה בדרום הגדה המערבית הכבושה למשך כ-90 דקות, באירוע שתיאר כהתגלמות ישירה של מציאות הכיבוש והאלימות שחווים הפלסטינים מדי יום.

לדברי קאנה בציוץ ב"אקס X", קבוצת מתנחלים חמושים ברובי M4 אמריקאים חסמה את דרכה של המשלחת במהלך ביקורה בכפר הפלסטיני ח'רבת זנוטה מדרום לחברון, ומנעה מהאוטובוס שהסיע את חברי המשלחת לעזוב את האזור, לפני שכוחות צבא ומשטרה ישראלים הגיעו והתערבו כדי לסיים את האירוע.

חבר הקונגרס האמריקאי, המייצג את מחוז עמק הסיליקון בקליפורניה ונחשב לאחד הפרצופים הדמוקרטיים שעשויים להתמודד בבחירות לנשיאות ב-2028, ביקר בהריסות הכפר ח'רבת זנוטה, יישוב בדואי פלסטיני קטן שתושביו נאלצו לעזוב לאחר הסלמת התקפות המתנחלים, לפני שבתיהם נהרסו.

קאנה מספר לסוכנות הידיעות "רויטרס" כי מכונית שהסיעה מספר מתנחלים חמושים הגיעה במפתיע וחסמה את הדרך הצרה המובילה מחוץ לכפר, לפני שהצטרפו אליהם מתנחלים נוספים ברכב שני. חברי הקבוצה החלו לקלל את חברי המשלחת בעברית ובערבית, וכן בעטו בגלגלי האוטובוס וכיתרו אותו, בסצנה שתועדה בתמונות וסרטונים שצולמו על ידי חברי המשלחת, בנוסף לצלם עיתונות שליווה את הביקור ברכב אחר.

קאנה אמר כי כאשר הגיעו שני כלי רכב צבאיים ישראלים, הוא חשב בתחילה שהחיילים הגיעו כדי לאבטח את מעבר המשלחת ולסיים את העיכוב, אך לדבריו, הוא הופתע לגלות שהחיילים עמדו ושוחחו עם המתנחלים ועישנו איתם סיגריות, לפני שבהמשך, לאחר עזיבת המתנחלים, חסמו שוב את הדרך באמצעות אחד מכלי הרכב הצבאיים.

הוא הוסיף כי המשלחת לא הצליחה להמשיך בדרכה אלא לאחר מגעים עם השגרירות האמריקאית בירושלים והמשטרה הישראלית, וציין כי עוזרו קמרון קאסקי ביקש התערבות דחופה מהשגרירות במהלך העיכוב.

קאנה אמר: "הרגשתי חסר אונים לחלוטין באותו רגע, למרות הפריבילגיות שיש לי כחבר קונגרס אמריקאי. אם מתנחלים יכולים לגרום לחבר קונגרס להרגיש חסר אונים במשך תשעים דקות, תארו לעצמכם מה חווים הפלסטינים תחת הכיבוש מדי יום".

הוא הדגיש כי אירוע זה היה הרגע המפחיד ביותר במהלך ביקורו בן שלושת הימים בגדה המערבית, והוסיף כי הוא חש אחריות גדולה יותר להעביר את סבלם של הפלסטינים לדעת הקהל האמריקאית.

הוא אמר: "אני חושב שיש לי אחריות מיוחדת לדבר על העוול שחווים הפלסטינים, ואני אסע ברחבי ארצות הברית, בין אם אחליט להתמודד לנשיאות ובין אם לא, כדי לספר מה ראיתי במו עיני בגדה המערבית, ולהעביר את סיפורם של הפלסטינים כפי שהוא".

מצדן, כוחות הביטחון הישראליים אמרו כי קיבלו דיווחים על אזרחים שחסמו כביש, וכי שוטרים וחיילים התערבו כדי לפזר אותם ולפתוח מחדש את הכביש, מה שאפשר למשלחת האמריקאית להשלים את ביקורה.

אירוע זה חושף את התרחבות תופעת אלימות המתנחלים בגדה המערבית לרמה שאינה מוגבלת עוד לפלסטינים בלבד, אלא פוגעת גם בפקידים זרים הנהנים מחסינות פוליטית ודיפלומטית. עיכוב חבר קונגרס אמריקאי למשך כשעה וחצי מהווה תקדים פוליטי בולט, ומעלה שאלות לגבי יכולתן של הרשויות הישראליות לאכוף את החוק על המתנחלים, או לגבי נכונותן לעשות זאת. כמו כן, הוא מספק למבקרים בתוך ארצות הברית ראיה חדשה לכך שההפקרות בגדה המערבית הפכה לסוגיה שקשה להתעלם ממנה גם על ידי בעלות בריתה הבולטות ביותר של ישראל.

לאירוע יש גם מימד פוליטי פנימי בארצות הברית, שכן הוא מתרחש בתקופה שבה גוברים הפילוגים בתוך המפלגה הדמוקרטית בנוגע לתמיכה הבלתי מסויגת בישראל. מספר הולך וגדל של חברי קונגרס קוראים לבחון מחדש את המדיניות האמריקאית כלפי הכיבוש וההתנחלויות, ולקשור סיוע צבאי לכיבוד החוק הבינלאומי וזכויות האדם. חוויה אישית שחווה נציג בכיר כמו רו קאנה יכולה להוסיף אמינות רבה יותר לקולות הקוראים להערכה מחדש של אופי היחסים האמריקאים-ישראלים, במיוחד מכיוון שעדותו מבוססת על ניסיון שטח ישיר ולא על דיווחים או עדויות מועברות.

האירוע מעלה גם שאלות רחבות יותר לגבי השלכות המשך ההתנחלויות על תדמיתה הבינלאומית של ישראל ועל יחסיה עם בעלות בריתה המערביות. ככל שגוברים אירועי אלימות המתנחלים, וחוזרות ונשנות ההאשמות בחוסר יכולתן של הרשויות להרתיע אותם, כך גוברים הלחצים הפוליטיים, המשפטיים והדיפלומטיים על ממשלת ישראל. במקביל, אירועים כאלה מעניקים תנופה רבה יותר למאמצים הבינלאומיים הקוראים להגנה על אזרחים פלסטינים, ועשויים להוביל לגידול בקריאות בתוך ארצות הברית ואירופה לבחון מחדש את מנגנוני השימוש בסיוע צבאי, ולהבטיח שאינו מנוצל באופן הסותר את ההתחייבויות המשפטיות וההומניטריות המוצהרות על ידי המדינות התורמות.

מסמכים משפטיים עדכניים חשפו משבר משפטי הרודף את פרויקט אתר הנופש היוקרתי שבו מעורב ג'ארד קושנר, חתנו של נשיא ארה"ב לשעבר, באלבניה. החשדות מתמקדים באיש העסקים האלבני ארטור שיהו, המתגורר במיאמי, ארה"ב, אשר חשוד בשימוש במסמכי בעלות מזויפים על קרקע שנמכרה מאוחר יותר לחברה המפתחת של הפרויקט.

הרשויות האלבניות מבקשות כעת לעצור את שיהו באשמות הקשורות למעורבותו בפעולות הלבנת הון נרחבות הקשורות להכנסות מסחר בסמים בינלאומי. רדיפה זו מגיעה במסגרת חקירה רחבה יותר העוסקת ברשת פשע שלפי החשד הבריחה קוקאין מדרום אמריקה לנמלים אירופיים, ולאחר מכן השקיעה את הכספים בפרויקטים נדל"ניים גדולים באלבניה.

התביעה הכללית באלבניה הבהירה כי ישנם אינדיקציות חזקות לכך שנכסי נדל"ן בחוף האלבני נרכשו בדרכים בלתי חוקיות באמצעות זיוף. בין נכסים אלה, הקרקע שעברה בעלות באפריל האחרון לחברת 'אלבניה לנד דבלופמנט', הזרוע המבצעת של חברת 'סאזאן ריל סטייט דבלופמנט' בראשות קושנר וקבוצת משקיעים.

מצדו, קוג'טים צ'אקראני, עורך דינו של איש העסקים ארטור שיהו, הכחיש את כל ההאשמות נגד מרשו באופן מוחלט, וטען כי העובדות שעליהן מתבססת התביעה אינן משקפות את האמת. למרות שהודה כי הוצא צו מעצר נגד שיהו, הוא הדגיש כי מרשו אינו מעורב בשום פעילות הקשורה להברחת סמים או זיוף מסמכים רשמיים.

בוושינגטון, משרד המשפטים האמריקאי שמר על שתיקה בנוגע לפרשה, ודובר מטעמו סירב להגיב אם המשרד קיבל בקשה רשמית מטיאנה לאיתור או הסגרת שיהו. שתיקה זו מעלה שאלות לגבי שיתוף הפעולה המשפטי בין שתי המדינות בפרשה הנוגעת לאינטרסים השקעתיים של דמות המקורבת לחוגים הפוליטיים האמריקאים.

בנוגע לחברות המפתחות, חברת 'סאזאן ריל סטייט דבלופמנט' הדגישה את אמונתה כי רכישת הקרקע בוצעה בהתאם להליכים החוקיים התקינים ובתום לב. בעוד שדובר מטעם ג'ארד קושנר סירב להגיב לדיווחים של מקורות עיתונאיים, חברת 'אלבניה לנד דבלופמנט' לא פרסמה תגובה רשמית כלשהי בנוגע לחשדות סביב המוכר.

דיווחים תקשורתיים בינלאומיים ציינו כי תיק החקירה הנוכחי אינו כולל כל האשמות ישירות נגד קושנר או שותפיו או החברות המבצעות את הפרויקט. כמו כן, לא הופיעו כל ראיות המוכיחות את ידיעת המשקיעים בחשדות הפליליים סביב שיהו בעת השלמת העסקה, מה שמציב את הפרויקט באזור אפור מבחינה משפטית בהמתנה לתוצאות החקירות הסופיות.

התפתחויות משפטיות אלו מתרחשות במקביל לעלייה בזעם הציבורי באלבניה, כאשר הפגנות נרחבות החלו מאז סוף מאי האחרון תחת הסיסמה 'אלבניה אינה למכירה'. המפגינים מתנגדים לפרויקט המשתרע על האי סאזאן ואזור החוף ויוסה נארטה, והפגנות אלו התפתחו במספר הזדמנויות לעימותים ישירים עם כוחות הביטחון.

החקירות מצביעות על קיומם של חשדות סבירים כי חלק מנכסי הנדל"ן נרכשו באמצעות מסמכי בעלות מזויפים, כולל קרקע שעברה מאוחר יותר לפרויקט התיירותי.

תיק הנסיגה הישראלית מדרום לבנון נכנס לשלב חדש עם ההודעה על נכונותה של משלחת ביטחונית וצבאית אמריקאית לבקר בבירה ביירות בשבוע הבא. צעד זה נועד להשלים את ההסדרים הטכניים והלוגיסטיים הקשורים לנסיגה ניסיונית של כוחות הכיבוש משני אזורי גבול, וזאת במסגרת יישום סעיפי ההסכם הביטחוני שנחתם בין הצדדים הנוגעים בדבר.

מקורות יודעי דבר דיווחו כי המשלחת הצפויה כפופה לפיקוד המרכז האמריקאי, והיא תהיה אמונה על הפיקוח הישיר על השלב הראשון של יישום ההסכם. שלב זה כולל נסיגה ראשונית משולי האזורים אליהם חדרו הכוחות הישראליים במהלך המבצעים הקרקעיים האחרונים, כדי להבטיח העברה הדרגתית של האחריות הביטחונית.

הערכות שטח מצביעות על כך שתהליך הפינוי יכלול בעיקר את העיירות זוטר המזרחית וזוטר המערבית, בעוד שדיונים העלו את שמה של העיירה פרואן כאופציה נוספת. למרות הדלפות אלו, דיווחי שטח מצביעים על כך שכוחות הכיבוש אינם ממוקמים בפועל בתוך העיירה פרואן, מה שממקד את תשומת הלב בכפרים הגובלים.

מצדן, כלי תקשורת עבריים דיווחו כי לוח הזמנים הצפוי ליישום נסיגה זו עשוי להימשך במהלך השבועיים הקרובים, לאחר סיום סיור המשלחת האמריקאית בלבנון. עם זאת, הצד הלבנוני עדיין דורש לוח זמנים רשמי וברור שיתרגם את ההתחייבויות בעל פה לפעולות ממשיות בשטח, הרחק מסחבת.

ישראל מציבה תנאים ליישום צעד זה, ובראשם קבלת אור ירוק סופי מפיקוד המרכז האמריקאי ואימות יכולתו של צבא לבנון לפרוס באופן מיידי. תל אביב דוחה את הרעיון של נסיגה הדרגתית בלתי מתואמת, ומדגישה את הצורך בכך שצבא לבנון יקבל לידיו את העמדות מיד עם יציאת כוחותיה כדי להבטיח אי-חזרה של מופעים חמושים.

בהקשר של לחצים דיפלומטיים, מקורות תקשורת דיווחו כי הממשל האמריקאי הפנה בקשה מפורשת לצד הישראלי להפסיק את הפעולות הצבאיות שתוארו כ'בלתי רגילות'. וושינגטון שואפת באמצעות בקשה זו למנוע כל הסלמה בשטח שעלולה לערער את מסלול ההבנות המתנהלות עם ביירות או להשפיע לרעה על הערוצים הדיפלומטיים הפתוחים.

למרות בקשות אמריקאיות אלו, המציאות בשטח עדיין עדה למתיחות מתמשכת, כאשר כוחות הכיבוש ממשיכים בפעולות פיצוץ והריסת מבנים באזורים שבשליטתם. כמו כן, נמשכו התקיפות האוויריות וההתקפות באזורים מחוץ לתחום החדירה הקרקעית, והאחרונה שבהן הייתה תקיפה שפגעה ברכב אזרחי בעיירה כפר רומאן.

בביירות שוררת זהירות כלפי ההצעות הישראליות, כאשר גורמים רשמיים לבנונים מדגישים את הצורך להתייחס לאזורי הגבול כיחידה גאוגרפית אינטגרלית. לבנון דוחה נוסחאות חלקיות לנסיגה, ודורשת שהצעד יכלול את כל אזור זוטר המזרחית והמערבית כדי להבטיח ריבונות אפקטיבית של המדינה הלבנונית על אדמותיה.

משקיפים רואים שישראל מנסה להפוך שלב זה ל'מבחן' למידת רצינותה של המדינה הלבנונית בבסס את סמכותה ובהוצאת הנשק מאזור דרום הליטני. תל אביב משתמשת בתירוצים אלו כקלפי לחץ פוליטיים בפני הקהילה הבינלאומית, בטענה שההתחייבויות הביטחוניות הקודמות לא יושמו במלואן, מה שמטיל נטל נוסף על התיווך האמריקאי.

ישראל מתייחסת לשלב זה כמבחן ליכולתה של המדינה הלבנונית לבסס את שליטתה המלאה ולהוציא את הנשק מהאזור.

מסר מוושינגטון

וושינגטון – סעיד עריקאת – 11/7/2026

ניתוח חדשותי

דרום לבנון נכנסת לשלב חדש של מתיחות, על רקע המשך התקיפות הישראליות והתרחבות הלחצים הדיפלומטיים האמריקאים שמטרתם לכפות הסדרים ביטחוניים חדשים לאורך הגבול, בעוד לבנון מוצאת את עצמה מול משוואה מורכבת המשלבת שמירה על ריבונותה, יישום התחייבויותיה הבינלאומיות, והימנעות מהידרדרות לעימות צבאי רחב היקף.

בימים האחרונים נרשמה הסלמה בשטח, שהתבטאה בסדרת תקיפות אוויריות ישראליות שכוּונו לעיירות בדרום לבנון, בטענה של פגיעה באתרים וגורמים השייכים לחיזבאללה. התקיפות גרמו למותם ולפציעתם של אנשים ולנזקים לרכוש ולתשתיות, בזמן שישראל מדגישה כי תמשיך בפעולותיה הצבאיות כל עוד היא רואה איומים על גבולותיה הצפוניים.

מנגד, צבא לבנון הגביר את פריסתו במספר אזורים דרומיים בתיאום עם כוחות האו"ם הזמניים בלבנון (יוניפי"ל), בניסיון להוכיח את יכולת המדינה להחיל את ריבונותה מדרום לנהר הליטני, דרישה הנהנית מתמיכה בינלאומית רחבה, אך מתמודדת עם אתגרים פוליטיים וביטחוניים מורכבים בשטח.

ההתפתחויות הצבאיות התרחשו במקביל לפעילות פוליטית פנימית וחיצונית, כאשר נשיא לבנון ג'וזף עאון קיים סדרת פגישות עם מנהיגי הביטחון והצבא כדי לעקוב אחר ההתפתחויות, בעוד וושינגטון ממשיכה במגעיה עם גורמים לבנונים וישראלים בניסיון למנוע הידרדרות המצב, ולדחוף להסדרים ביטחוניים יציבים יותר.

אך מאמצים אלה עדיין נתקלים במכשול מהותי המתבטא בהתעקשות ישראל לשמור על חופש פעולה צבאי בתוך שטחי לבנון, מול דבקות לבנון בנסיגה ישראלית מלאה מהשטחים שעדיין כבושים, והפסקת הפרותיה היומיומיות של הריבונות הלבנונית.

הלחצים האמריקאים

ארצות הברית נראית כיום השחקן החיצוני המשפיע ביותר בתיק הלבנוני. וושינגטון אינה מסתפקת בתיווך בין ביירות לתל אביב, אלא שואפת גם לעצב מחדש את המציאות הביטחונית בדרום באופן שחורג מעבר לייצוב הפסקת אש בלבד, כדי לכלול הסדרים ארוכי טווח הנוגעים לפריסת צבא לבנון, חיזוק תפקיד יוניפי"ל, והגבלת הפעילות הצבאית של חיזבאללה באזורי הגבול.

משקיפים רואים כי הממשל האמריקאי רואה בהצלחת הסדרים אלה חלק מפרויקט רחב יותר לעיצוב מחדש של מאזני הכוחות הביטחוניים במזרח התיכון לאחר המלחמה האחרונה, וקישור הזירה הלבנונית למערכת ביטחונית אזורית חדשה הכוללת מספר מדינות ערביות.

אך הצעה זו נתקלת בהתנגדויות פנימיות רחבות, שכן כוחות פוליטיים לבנונים חוששים שהלחצים הבינלאומיים יהפכו לאמצעי לכפיית מציאויות פוליטיות וביטחוניות חדשות מבלי לטפל בשורשי המשבר, ובראשם המשך הכיבוש הישראלי של חלקים משטחי לבנון, וההפרות האוויריות והיבשתיות החוזרות ונשנות.

דילמת חיזבאללה

עתיד חיזבאללה נותר הסוגיה הרגישה ביותר בכל דיון הנוגע לדרום לבנון. ישראל רואה כי כל הסכם שאינו מוביל להרחקת הארגון מהגבול ולנטרול יכולותיו הצבאיות יישאר הסכם חלקי, בעוד הארגון דוחה כל הסדר הפוגע בתפקידו הצבאי כל עוד הכיבוש הישראלי קיים.

המדינה הלבנונית, לעומת זאת, מנסה ליישב בין התחייבויותיה הבינלאומיות לבין המציאות הפנימית המורכבת, מתוך הבנה שכל ניסיון לכפות פתרונות בכוח עלול להוביל לפילוגים פנימיים חמורים, בזמן שלבנון סובלת ממילא ממשבר כלכלי ופיננסי חסר תקדים.

תרחישים אפשריים

התרחיש הראשון הוא הצלחת התיווך האמריקאי בייצוב הבנות ביטחוניות מוגבלות, שיאפשרו את המשך פריסת צבא לבנון והפחתת עוצמת התקיפות הישראליות, מבלי להגיע להסכם מדיני כולל.

התרחיש השני הוא המשך המצב הנוכחי, שבו נמשכות התקיפות הישראליות והתגובות המוגבלות, מה שמשאיר את הדרום במצב של מתיחות כרונית המתישה את כל הצדדים.

התרחיש השלישי, והמסוכן ביותר, הוא קריסת המאמצים הדיפלומטיים לחלוטין כתוצאה מתקרית גדולה בשטח או טעות בחישובים, מה שעלול להוביל לפרוץ עימות רחב היקף שהשלכותיו יהיו הרסניות עבור לבנון והאזור כולו.

ההתפתחויות האחרונות חושפות שישראל אינה מתייחסת עוד לדרום לבנון כחזית להכלת איומים בלבד, אלא כמרחב לעיצוב מחדש של כללי העימות באופן שיעניק לה מרווח פעולה צבאי רחב יותר בתוך לבנון. מגמה זו מעוררת חששות מהתבססות מציאות שבה תקיפות ישראליות הופכות לדבר שבשגרה, מה שמחליש למעשה את מושג הריבונות הלבנונית, ויוצר מצב של חוסר יציבות קבוע, גם בהיעדר מלחמה כוללת.

מנגד, וושינגטון מבינה שהמשך ההסלמה עלול לטרפד את מאמציה לסדר מחדש את תיקי האזור לאחר המלחמה עם איראן. לכן, הממשל האמריקאי שואף להכיל את המשבר הלבנוני במהירות, לא רק כדי להגן על ביטחון ישראל, אלא גם כדי למנוע פתיחת חזית חדשה שעלולה לשבש את סדרי העדיפויות האזוריים שלה, ולהשפיע על פרויקטים כלכליים ואסטרטגיים שלה במזרח הים התיכון ובמפרץ.

לבנון, לעומת זאת, מתמודדת עם דילמה מורכבת. מצד אחד, היא זקוקה לתמיכת הקהילה הבינלאומית כדי להחיות את כלכלתה ולחזק את מוסדות המדינה, ומצד שני, מגזר רחב של לבנונים דוחה כל הסדר שיתפרש כבא על חשבון הריבונות הלאומית או מעניק לישראל יתרונות ביטחוניים קבועים. לכן, הצלחת כל הסכם עתידי תישאר קשורה ליכולתו להשיג איזון אמיתי בין ביטחון לריבונות, ולא להיות רק תגובה למאזני הכוחות הצבאיים.

לסיכום, נראה שדרום לבנון עומדת היום בצומת דרכים עדין. או שמאמצים פוליטיים יצליחו להפוך את השקט השברירי ליציבות מתמשכת, או שהאזור יישאר בן ערובה למשוואת ההרתעה ההדדית, שבה כל התפתחות מוגבלת בשטח מספיקה כדי להצית מחדש אחת החזיתות הרגישות והמורכבות ביותר במזרח התיכון.

ד"ר אחמד רפיק עוואד: מה שקרה עם הנבחרת המצרית חושף את עומק הקשר בין ספורט לניצולו להצגת כוח, כפיית השפעה והעברת מסרים תרבותיים.

נבהאן ח'רישה: הטיית השופט לטובת ארגנטינה הוכיחה כי פיפ"א רואה בכדורגל רק השקעה כספית והשפעה פוליטית החורגת מגבולות משחק הוגן.

סאמר ענבתאווי: הקמפיין נגד נבחרת מצרים קשור גם לעמדות המאמן שלה, חוסאם חסן, התומכות בסוגיה הפלסטינית והנפתו את הדגל הפלסטיני.

ד"ר אמג'ד בשכאר: יש לגבש עמדה אחידה הדורשת רפורמות אמיתיות הכוללות שינוי ההנהגה הנוכחית של פיפ"א, באופן שיבטיח השגת צדק ושוויון.

פאדי אבו בכר: צדק ספורטיבי מהווה חלק מהותי ממערכת הצדק הבינלאומית, וכבוד לזכויות כל הנבחרות והעמים הוא תנאי לשמירה על אמינות.

מוחמד אל-רג'וב: הטורנירים הגדולים אינם עוד רק תחרויות, אלא הפכו לזירות שבהן מצטלבים שיקולים פוליטיים, כלכליים, תקשורתיים ואינטרסים בינלאומיים.

רמאללה - מיוחד ל"אל-קודס"-

הספורט העולמי, ובמיוחד הכדורגל, אינו חסין עוד מפני משיכות פוליטיות וכלכליות, והפך לזירות שבהן מצטלבים חשבונות של השפעה, כוח ובניית תדמית, לאחר שהתחרויות חרגו מגבולות הבידור והפכו לכלי להעברת מסרים פוליטיים ותרבותיים.

הביקורת מתגברת בעקבות המחלוקת שליוותה את משחק מצרים וארגנטינה במונדיאל 2026, כאשר סופרים, אנליסטים פוליטיים ופרופסורים באוניברסיטאות, בשיחות נפרדות עם "אל-קודס", ראו כי החלטות השיפוט שהשפיעו על מהלך המשחק המצרי-ארגנטינאי פתחו דיון נרחב סביב ניטרליות התאחדות הכדורגל הבינלאומית "פיפ"א", ומידת ההפרדה האמיתית בין ספורט לפוליטיקה.

הם סבורים כי מה שקרה עם הנבחרת המצרית משקף, לדעתם, בעיה רחבה יותר הקשורה לכפל סטנדרטים בתוך מוסדות הספורט הבינלאומיים, וקוראים לחיזוק השקיפות, והרחבת השתתפות המדינות הערביות והאפריקאיות במרכזי קבלת ההחלטות, באופן שיבטיח יישום שוויוני של הכללים על כל הנבחרות, הרחק משיקולי השפעה פוליטית וכלכלית.

ספורט כאמצעי להצגת כוח והשפעה

הסופר והאנליסט הפוליטי ד"ר אחמד רפיק עוואד מדגיש כי הקשר בין ספורט לפוליטיקה אינו יליד העידן המודרני, אלא שורשיו נטועים בעת העתיקה, ומדגיש כי הספורט תמיד היה אמצעי להצגה, להפגנת כוח והשפעה ולהעברת מסרים פוליטיים ותרבותיים, ומעולם לא היה מנותק מהמאבק על השלטון או מההשפעה על ההמונים.

ספורט כחלק ממערכת כלכלית

עוואד מסביר כי קשר זה התפתח בעידן המודרני מעבר לממד הפוליטי, שכן הספורט הפך לחלק ממערכת כלכלית עולמית עצומה המבוססת על קידום צריכה, גלובליזציה והפקת רווחים, מה שהפך אותו עמוס במסרים פוליטיים, תרבותיים וכלכליים בו זמנית.

כלים לעיצוב דעת הקהל

עוואד מציין כי מוסדות הספורט הגדולים אינם עוד רק זירות תחרות, אלא כלים לעיצוב דעת הקהל, להכוונת ההמונים וליצירת דפוסי התנהגות וצריכה אחידים.

עוואד מסביר כי מה שקרה ברומא העתיקה, של שימוש במופעי ספורט להצגת גדולת הקיסר, לביסוס יוקרתו ולהכוונת דעת הקהל, אינו שונה במהותו ממה שקורה היום, כאשר הספורט משמש לגיוס ההמונים, להבלטת השפעה ולביסוס מאזני כוחות ברמה הבינלאומית.

הגמוניה של מדינות המערב

עוואד מציין כי תעשיית הספורט העולמית, סמליה, חוקיה וסטנדרטיה נתונים במידה רבה להגמוניה של מדינות המערב, וזה בא לידי ביטוי ביישום סטנדרטים שונים בין המדינות החזקות למדינות העולם השלישי, ומציין כי המערב מניף סיסמאות של ניטרליות ומקצועיות, אך בפועל מנצל את הספורט להעברת מסרים ועמדות פוליטיות המשרתות את האינטרסים שלו, בעוד שאחרים נמנעים מלהביע את ענייניהם הלאומיים או ההומניטריים בתוך המגרשים.

משחק מצרים וארגנטינה כמודל לסטנדרטים כפולים

עוואד סבור כי מה שקרה במשחק מצרים וארגנטינה היווה הוכחה ברורה לסטנדרטים הכפולים הללו, ואמר כי הדחת הנבחרת המצרית הייתה גלויה ומוטה, מכיוון שהיא הייתה מעניקה לסוגיה הפלסטינית נוכחות גדולה יותר באמצעות הנפת הדגל הפלסטיני והבעת סבלו של העם הפלסטיני, וראה כי ההחלטה הייתה פוליטית יותר מאשר ספורטיבית. עוואד מדגיש כי מה שקרה עם הנבחרת המצרית חושף את עומק הקשר בין ספורט לניצולו להצגת כוח, כפיית השפעה והעברת מסרים תרבותיים.

חשיבות החזקת אלמנטים של כוח בכל צורותיהם

עוואד קורא להתמודד עם מדיניות זו באמצעות החזקת אלמנטים של כוח בכל צורותיהם, לרבות כוח תרבותי, פסיכולוגי ותקשורתי, בנוסף לפעולה משפטית בפני הרשויות ובתי המשפט המוסמכים לחשוף כפל סטנדרטים.

חשיבות רפורמה במבנה הוועד האולימפי הבינלאומי

עוואד דורש לפעול לרפורמה במבנה הוועד האולימפי הבינלאומי באופן שיבטיח ייצוג רחב יותר לערבים, מוסלמים ומדינות הדרום, ומציע להקים משחקים אולימפיים מיוחדים למדינות הדרום שישברו את המונופול של מדינות המערב על מערכת הספורט העולמית וסטנדרטיה.

חריגה מגבולות התחרות הספורטיבית

העיתונאי והסופר נבהאן ח'רישה מדגיש כי המשחק בין נבחרות מצרים וארגנטינה במונדיאל 2026 חרג מגבולות התחרות הספורטיבית, וראה כי הוא חשף בבירור את התערבות השיקולים הפוליטיים והכלכליים בניהול הכדורגל הבינלאומי, והעלה שאלות לגבי מידת מחויבותה של התאחדות הכדורגל הבינלאומית (פיפ"א) לעקרונות הצדק והניטרליות שהיא מצהירה עליהם. ח'רישה סבור כי הטיית השופט לטובת ארגנטינה נגד מצרים במשחקי מונדיאל 2026 הוכיחה כי פיפ"א רואה בכדורגל רק השקעה כספית והשפעה פוליטית החורגת מגבולות משחק הוגן.

נפילת סיסמת ההפרדה בין ספורט לפוליטיקה

ח'רישה מסביר כי מהלך המשחק, וההטיה השיפוטית לטובת הנבחרת הארגנטינאית, הפילו את סיסמת ההפרדה בין ספורט לפוליטיקה, ומציין כי הביצוע השיפוטי לא הסתכם בטעויות שיקול דעת, אלא שיקף את טבע מאזני הכוחות השולטים במוסדות הספורט הבינלאומיים, הנשלטים על ידי מדינות המערב, מה שגורם להחלטות ספורטיביות להיות מושפעות לעיתים משיקולים החורגים מהמגרש.

ח'רישה מדגיש כי הממד הפוליטי אינו ניתן להפרדה מהקשר המשחק, ורואה כי מצרים מייצגת מדינה בעלת משקל פוליטי באזור, בעוד ארגנטינה, תחת הנהגתה הנוכחית, קשורה לעמדות תומכות בישראל, מה שיצר סביבה נוחה להטיה שהשתקפה במהלך המשחק, מה שהוביל לפגיעה בעקרון שוויון ההזדמנויות והיושרה הספורטיבית.

ח'רישה מציין כי השיקולים הכלכליים היוו גורם חשוב לא פחות מהממד הפוליטי, ומסביר כי יציאתה המוקדמת של הנבחרת הארגנטינאית מהטורניר הייתה מונעת מפיפ"א את התועלת המסחרית והתקשורתית הקשורה להמשך השתתפותו של הכוכב ליונל מסי בתחרויות, בהיותו אחד מגורמי המשיכה הקהלתיים והשיווקיים הבולטים ביותר, מה שמשתקף בשיעורי הצפייה העולמיים, בזכויות השידור הטלוויזיוניות, ובחוזי החסות והפרסום המכניסים מיליארדי דולרים לטורניר.

ח'רישה מדגיש כי הערך השיווקי הגבוה של שמו של מסי ומותגיו, המוערך בכ-140 מיליון דולר, משקף את היקף האינטרסים הכלכליים הקשורים להמשך השתתפותו בשלבים המתקדמים, ורואה כי פיפ"א רואה בטורניר פרויקט השקעה ענק באותה מידה שהוא תחרות ספורטיבית, מה שמעניק לנבחרות הכוללות כוכבים בינלאומיים יתרון עקיף על חשבון נבחרות אחרות.

הצורך בלחץ כדי לחייב את פיפ"א ליישם את העקרונות

ח'רישה קורא להתאחדויות הכדורגל במדינות "העולם השלישי" לתאם את מאמציהן ולהפעיל לחצים קולקטיביים, משפטיים ופוליטיים על התאחדות הכדורגל הבינלאומית, במטרה לחייב אותה ליישם את עקרונות הצדק והניטרליות באופן ממשי, ולהבטיח שהחלטות ספורטיביות לא יהיו כפופות למאזני השפעה פוליטית או אינטרסים כלכליים, באופן שיחזיר את האמון ביושר התחרויות הבינלאומיות וישמור על עקרון שוויון ההזדמנויות בין כל הנבחרות.

נוכחות הקשורה לאתגרים פוליטיים

הסופר והאנליסט הפוליטי סאמר ענבתאווי סבור כי הסוגיה הפלסטינית כפתה את עצמה על היבטים שונים של החיים, כולל הספורט, ורואה כי העם הפלסטיני, למרות ניסיונותיו לפנות לספורט, אמנות וספרות כמרחבים טבעיים לביטוי ולהתרחקות מלחצי הכיבוש, מוצא את עצמו מול מציאות שבה גם תחומים אלה נתונים למשיכות פוליטיות, בדומה לסוגיותיו הלאומיות.

ענבתאווי מסביר כי העמים הערביים מתמודדים, גם הם, עם נסיבות הגורמות לנוכחותם בזירות הבינלאומיות להיות קשורה לאתגרים פוליטיים ורצונות חיצוניים, ומציין כי הספורט העולמי, כמו תחומים אחרים, אינו חסין עוד מפני מאזני הכוחות הבינלאומיים. ענבתאווי מדגיש כי הנבחרות הערביות השיגו את הישגיהן למרות מגבלות האמצעים, ומציין כי הנבחרת המצרית מהווה דוגמה לכך, לאור המעמד לו זוכה הכדורגל בחברה המצרית והתמיכה הקהלתית הרחבה לה היא זוכה מהמצרים והערבים, בהיותה אחת הנציגות הבולטות ביותר של הכדורגל הערבי בזירה הבינלאומית.

ספקות לגבי עצמאות פיפ"א

ענבתאווי סבור כי מה שהתרחש במשחק מצרים וארגנטינה במונדיאל 2026 עורר ספקות לגבי עצמאותה וניטרליותה של התאחדות הכדורגל הבינלאומית "פיפ"א", ומדגיש כי העניין אינו קשור רק להחלטות השיפוט במהלך המשחק, אלא בא בהקשר רחב יותר של התערבות בין פוליטיקה לספורט, ומצטט את התערבותו של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ בדרישה להחזיר שחקן אמריקאי שהורחק, ורואה בכך תקדים המשקף את היקף ההשפעה הפוליטית בענייני ספורט.

עמדת מאמן נבחרת מצרים

ענבתאווי מציין כי הקמפיין נגד נבחרת מצרים קשור גם לעמדות המאמן שלה, חוסאם חסן, התומכות בסוגיה הפלסטינית, והנפתו את הדגל הפלסטיני, בנוסף להצהרותיו שהדגישו את סולידריות העם המצרי עם העם הפלסטיני, ומדגיש כי הסוגיה הפלסטינית מהווה סוגיה הומניטרית החורגת מהממדים הפוליטיים והאזוריים, וכי סולידריות עמה אינה צריכה להיות סיבה לנקיטת עמדות נגד אף קבוצה.

ענבתאווי מציין כי השופט הצרפתי קיבל מספר החלטות שהשפיעו ישירות על מהלך המשחק ותוצאתו, ותרמו למניעת המשך דרכה של הנבחרת המצרית בטורניר. ענבתאווי מציין כי הדרישות המצריות לבחון את אירועי המשחק ולחקור אותם משקפות את היקף המחלוקת שליוותה אותו, במיוחד לאור קיומה של טכנולוגיית שופט הווידאו (VAR) שאמורה להפחית את טעויות השיפוט.

ענבתאווי סבור כי מה שהועלה לגבי קיומן של הימורים כספיים עצומים על ניצחון הנבחרת הארגנטינאית חיזק את הספקות לגבי יושר התמונה, ורואה כי הנבחרות הערביות ראויות להזדמנויות שוות להגיע לשלבים המתקדמים בטורנירים בינלאומיים, וכי הבטחת ניטרליות מלאה בשיפוט ויישום סטנדרטים שוויוניים על כל הנבחרות מהווים תנאי בסיסי לשמירה על אמינות התחרויות הספורטיביות הבינלאומיות.

סטנדרטים שונים בהתאם לזהות הנבחרות המתחרות

פרופסור למדעי המדינה ד"ר אמג'ד בשכאר מדגיש כי הכדורגל אינו עוד רק משחק לשעשוע ובידור, אלא הפך לזירה שבה מצטלבים שיקולים פוליטיים עם ספורטיביים, ורואה כי התאחדות הכדורגל הבינלאומית "פיפ"א" נוהגת בסטנדרטים שונים בהתאם לזהות הנבחרות המתחרות, מה שהשתקף בבירור במחלוקת שליוותה את משחק מצרים וארגנטינה במונדיאל 2026.

בשכאר מסביר כי הקשר בין ספורט לפוליטיקה הפך ברור יותר בשנים האחרונות, ומציין כי דרישותיהם של עשרות חברי פרלמנט אירופיים לפתוח בחקירה נגד נשיא פיפ"א ולקרוא להתפטרותו, באו כתוצאה מחוסר יכולתו של מוסד הספורט הבינלאומי להרחיק את הפוליטיקה מהכדורגל. בשכאר סבור כי המחלוקת התחזקה לאחר הצהרותיו של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ לגבי התערבותו בעניין הכרטיס האדום שקיבל שחקן אמריקאי, והכרזתו כי יצר קשר עם נשיא פיפ"א, מה שהעלה שאלות לגבי היקף ההתערבויות הפוליטיות בהחלטות ספורטיביות.

הנבחרת המצרית הייתה ראויה יותר לניצחון

בשכאר סבור כי מה שהתרחש במשחק מצרים וארגנטינה מייצג אחת מהסוגיות השנויות במחלוקת הבולטות ביותר בתולדות הכדורגל המודרני, ורואה כי הנבחרת המצרית הייתה ראויה יותר לניצחון, וכי ההחלטות שהתקבלו במהלך המשחק עוררו ספקות נרחבים לגבי ניטרליות השיפוט ויושר ניהול המשחק.

בשכאר מדגיש כי המחלוקת סביב המשחק חרגה מההיבטים הטכניים, והתקשרה לרקע פוליטי, לאור שוני העמדות של שני צדדי המשחק כלפי הסוגיה הפלסטינית, ומציין כי הנבחרת המצרית נודעה בתמיכתה בסוגיה הפלסטינית, בעוד הנבחרת הארגנטינאית קשורה לעמדות תומכות בישראל, ורואה כי נתונים אלה דחפו רבים מהפוליטיקאים והמשקיפים ברחבי העולם לדרוש חקירה האם שיקולים פוליטיים השפיעו על מהלך המשחק.

גיבוש עמדה אחידה

בשכאר מדגיש כי טיפול בבעיה זו דורש פעולה קולקטיבית של מדינות אסיה ואפריקה בתוך פיפ"א, ורואה כי שתי יבשות אלו נתונות להדרה ברורה בתוך המערכת הספורטיבית הבינלאומית. בשכאר קורא לגיבוש עמדה אחידה הדורשת רפורמות אמיתיות, הכוללות התנגדות להמשך הנהגת פיפ"א הנוכחית, ופעולה במהלך הבחירות הבאות לדחוף לשינוי בהנהלת ההתאחדות, באופן שיבטיח מידה גדולה יותר של צדק ושוויון בין כל הנבחרות, ומדגיש כי התמודדות עם כפל סטנדרטים לא תושג באמצעות התנגדויות פרטניות או הצהרות, אלא באמצעות עמדה קולקטיבית מאורגנת בעלת יכולת להשפיע על קבלת ההחלטות הספורטיביות הבינלאומיות.

אפרטהייד ספורטיבי

הסופר והאנליסט הפוליטי פאדי אבו בכר מדגיש כי מה שהתרחש במשחק מצרים וארגנטינה במונדיאל 2026 אינו ניתן לפירוש כטעויות שיפוט בלבד, אלא משקף את מה שכינה "אפרטהייד ספורטיבי" הנובע מכפל סטנדרטים ביחס התאחדות הכדורגל הבינלאומית "פיפ"א" לנבחרות, ובמיוחד הערביות, מה שעורר דיון נרחב סביב ניטרליות מוסד הספורט הגדול בעולם. אבו בכר מסביר כי החלטות השיפוט שליוו את המשחק, ובראשן ביטול שער הנבחרת המצרית לאחר פנייה לטכנולוגיית שופט הווידאו (VAR), מנעו ממצרים הזדמנות הוגנת להמשיך בתחרות, ועוררו גל סולידריות שחרג מהמסגרת הערבית וכלל אישים ספורטיביים, פוליטיים ודיפלומטיים ממדינות שונות, שראו כי מה שקרה ראוי לעצירה ולבחינה מחודשת.

גניבה לאור יום

אבו בכר מציין כי אחת העמדות הבולטות שמשכו תשומת לב הייתה תגובתו של המאמן הפורטוגלי ז'וזה מוריניו, שתיאר את מה שקרה כ"גניבה לאור יום", וראה כי טכנולוגיית שופט הווידאו נוצרה כדי להשיג צדק ולתקן טעויות שיפוט, ולא כדי להצדיק החלטות שנויות במחלוקת או ליישם סטנדרטים באופן לא שוויוני, ואבו בכר רואה בכך אינדיקציה לקיומו של משבר אמון גובר במנגנוני ניהול התחרויות הבינלאומיות. אבו בכר סבור כי הסוגיה חורגת מגבולות משחק אחד, שכן היא משקפת בעיה עמוקה יותר הקשורה לטבע ניהול המערכת הספורטיבית הבינלאומית, לאור ההתערבות הגוברת בין ספורט לפוליטיקה וכלכלה, ומציין כי תחושת אי השוויון ביישום כללי הצדק הספורטיבי פותחת פתח לשאלות הקשורות למאזני הכוח וההשפעה בתוך המוסדות הבינלאומיים, ולא רק לנכונות החלטות השיפוט.

פתיחת דיון מוסדי ופוליטי

אבו בכר קורא לא להסתפק בבחינת אירועי המשחק, אלא לפתוח דיון מוסדי ופוליטי רחב יותר סביב מנגנוני קבלת ההחלטות בתוך פיפ"א, באופן שיחזק את עקרונות השקיפות והאחריות ויבטיח ניטרול הספורט מכל שיקולים פוליטיים או מסחריים. אבו בכר דורש מהתאחדויות הערביות והאפריקאיות לעבור מתגובות פרטניות לבניית עמדה קולקטיבית הדורשת רפורמות אמיתיות בתוך המערכת הספורטיבית הבינלאומית, ומדגיש כי צדק ספורטיבי מהווה חלק מהותי ממערכת הצדק הבינלאומית, וכי כבוד לזכויות כל הנבחרות והעמים באופן שווה מהווה תנאי בסיסי לשמירה על אמינות התחרויות העולמיות.

ספורט ככלי העיקרי של כוח רך

האקדמאי והחוקר במנהל ציבורי ובמדעי המדינה מוחמד אל-רג'וב מדגיש כי הטעות הבסיסית בקריאת מה שהתרחש במהלך משחק מצרים וארגנטינה במונדיאל 2026 טמונה בהנחה שהספורט מנותק מהפוליטיקה, ומבהיר כי הפרדה זו לא הייתה קיימת ביחסים הבינלאומיים, וכי הספורט, ובמיוחד הכדורגל, הפך לאחד הכלים הבולטים של כוח רך שבו משתמשות מדינות לחיזוק השפעתן ולעיצוב תדמיתן ברמה הבינלאומית.

אל-רג'וב מסביר כי טורנירי הספורט הגדולים אינם עוד רק תחרויות בתוך המגרש הירוק, אלא הפכו לזירות שבהן מצטלבים שיקולים פוליטיים, כלכליים, תקשורתיים ואינטרסים בינלאומיים, מה שהופך כל אירוע ספורטיבי גדול לכפוף להקשר רחב יותר של תוצאות טכניות, ומחייב קריאת מה שקורה לאור הסביבה הפוליטית שבה מנוהלת מערכת הספורט העולמית.

אל-רג'וב מציין כי סיסמת התאחדות הכדורגל הבינלאומית "פיפ"א" הקוראת להרחיק את הפוליטיקה מהכדורגל מעלה שאלות לגבי מידת עקביות יישומה, ומציין כי ניסיונות השנים האחרונות הראו שוני ביחס לסוגיות פוליטיות בתוך המגרשים, כאשר ננקטים צעדים נחרצים ומהירים במקרים מסוימים, בעוד מקרים אחרים נתקלים בשתיקה, הצדקה או פרשנות גמישה, מה שפותח פתח לשאלות לגיטימיות לגבי ניטרליות מוסד הספורט הבינלאומי.

אל-רג'וב סבור כי המחלוקת שליוותה את משחק מצרים וארגנטינה אינה צריכה להיות מבודדת מסביבה זו, ומסביר כי הסוגיה אינה קשורה למשחק עצמו, אלא לאופן ניהול המשברים, יצירת הנרטיב התקשורתי, והיקף העניין הבינלאומי בתיקים מסוימים בהשוואה לאחרים, מה שמשקף כי הכדורגל הפך לחלק ממערכת ההשפעה העולמית, ואינו חסין מפני מאזני הכוחות הפוליטיים, הכלכליים והתקשורתיים.

חשיבות הכללת כולם ללא אפליה

אל-רג'וב מדגיש כי הבעיה הבסיסית אינה טמונה בקיום הפוליטיקה בתוך הספורט, בהיותה מציאות קיימת, אלא בכפל סטנדרטים ביישום הכללים, ומדגיש כי אם כלל מניעת הפוליטיזציה מיושם, עליו לכלול את כל הצדדים ללא יוצא מן הכלל, אך אם מדינות או התאחדויות מסוימות מסוגלות לעקוף אותו בזכות השפעתן הפוליטית, הכלכלית או התקשורתית, הרי שזה אומר, לדעתו, כי ניהול המערכת הספורטיבית הפך סלקטיבי ולא ניטרלי. אל-רג'וב מציין כי פיפ"א, למרות הצהרת עצמאותה, פועלת בתוך מערכת עולמית המושפעת ממאזני הכוחות הבינלאומיים, אינטרסים של נותני חסות ורשתות השפעה בתוך מוסד הספורט, מה שגורם להחלטות רבות להיקרא לאור הסביבה המייצרת את התקנות, מפרשת אותן ומיישמת אותן, ולא רק מנקודת מבט של הטקסטים המשפטיים בלבד.

חולשת הנוכחות הערבית במעגלי קבלת ההחלטות

אל-רג'וב מציין כי הבעיה הערבית אינה מסתכמת בתלונות על אפשרות של כפל סטנדרטים, אלא מתרחבת לחולשת הנוכחות הערבית במעגלי קבלת ההחלטות הספורטיביות הבינלאומיות, ומסביר כי התפקיד הערבי מסתכם לרוב בתגובות לאחר התרחשות משברים, בעוד המדיניות מנוסחת ומאזני הכוחות מוכרעים בתוך הוועדות המבצעות, הגופים המשפטיים ומרכזי ההשפעה הרחק מאור הזרקורים.

אימוץ אסטרטגיה ערבית ארוכת טווח

אל-רג'וב קורא לאמץ אסטרטגיה ערבית ארוכת טווח המבוססת על פעולה קולקטיבית בתוך פיפ"א והתאחדויות היבשות, והשקעה בכישרונות משפטיים וספורטיביים, ובניית שיח זכויות אדם המבוסס על ראיות ותקנות, בנוסף לחיזוק הנוכחות הערבית בעמדות קבלת ההחלטות, ופיתוח הכוח הרך התקשורתי באמצעות הפקת תוכן מקצועי בשפות מרובות הפונה לדעת הקהל העולמית.

אל-רג'וב מדגיש כי השגת צדק במערכת הספורט הבינלאומית קשורה להחזקת כלי השפעה בתוך המוסדות, שכן זכויות, כמו ביחסים בינלאומיים, זקוקות להשפעה שתגן עליהן, אחרת מדינות בעלות השפעה פחותה ימשיכו להתמודד עם אתגרים הקשורים לכפל סטנדרטים.

אין ספק שהממשלה הפלסטינית תורמת תרומה חשובה בניהול הסיוע או במתן שירותים לאזרחים הפלסטינים ברצועת עזה במסגרת שלב ההתאוששות, תוך תיאום מתמשך עם המוסדות הבינלאומיים והאו"ם השותפים, ועם מדינות וגופים תורמים, ביישום התערבויות מתואמות ומשולבות; זאת באמצעות חדר המבצעים הממשלתי להצלת אלפי משפחות עקורות, אבטחת מרכזי מחסה חלופיים ובטוחים, ומתן ציוד בסיסי למניעת החמרת האסון ההומניטרי ממנו סובל העם הפלסטיני ברצועת עזה.

התרומה להקלת הנטל בנסיבות אלו, בעקבות פשע ההשמדה המבוצע נגד העם הפלסטיני ברצועת עזה, היא משימה קדושה שאין עליה עוררין; ללא קשר להיקף וסוג התרומה או השותפות בניהול, ארגון או אספקת תרומות אלו, וזהו מאמץ מוערך להמשך החיים עבור התושבים. אך מאמץ זה נשאר זמני, וקשור לשירותים שניתן לספק על ידי גופים ממשלתיים וקהילתיים שונים, ואינו מטפל בעתיד רצועת עזה על ידי החזרת רצועת עזה לניהול הממשלה הפלסטינית וסיום הפיצול המוסדי.

עניין זה מעלה שאלה מהותית לגבי מדיניות הממשלה/הרשות הלאומית המאומצת להתמודדות עם ניהול השלטון הזמני ברצועת עזה והתמודדות עם הגופים שהוקמו על פי החלטת מועצת הביטחון 2803 והיחסים עמם, ותכנון מה שיבוא לאחר שלב המעבר שאמור להסתיים בסוף שנת 2027; התכנון כאן הוא עניין פרואקטיבי שמטרתו לכפות מציאות קיימת ברצועת עזה שבה הממשלה מחזיקה ביוזמה וביכולת לבסס את מנגנוני השלטון העתידיים לאיחוד הגדה והרצועה יחד, ולמנוע שליטה של מועצת השלום או כל גוף אחר בהמשך ניהול השלטון הזמני באופן שימנע את האפשרות להארכתו.

לדעתי, העבודה בהקשר הרחב יותר לובשת שני כיוונים; הראשון: קשור ליישום הסוגיות המותנות הקיימות בהחלטת מועצת הביטחון 2803 הנוגעות לרפורמה הנדרשת מהרשות הפלסטינית, אשר בעצמה נתנה הבטחות והתחייבויות כתובות בה, "עד שהרשות הפלסטינית תשלים את תוכנית הרפורמה שלה באופן משביע רצון כפי שצוין בהצעות שונות, כולל תוכנית השלום של הנשיא טראמפ לשנת 2020 וההצעה הסעודית-צרפתית, ובאופן שיאפשר לה להחזיר את השליטה על עזה באופן בטוח ויעיל".

והשני: אימוץ אסטרטגיה ממשלתית להתמודדות עם הניהול הזמני, שבה היא מבהירה את התערבויותיה וניצול עובדי הרשות הפלסטינית הקיימים ברצועת עזה, ואת אופי היחסים המבוססים על תיאום בין גופי הממשלה הפלסטינית ברצועת עזה והגדה המערבית מצד אחד, והוועדה הלאומית לניהול רצועת עזה "ועדת הטכנוקרטים" מצד שני; כולל היקף המידע, הרישומים, התכנון המרחבי, הסיוע הבינלאומי ותוכנית או תוכניות השיקום כדי לתרום להחייאת החיים ברצועת עזה ולהתאוששות הנדרשת, ולאפשר לממשלה לקבל לידיה באופן שיטתי ויעיל את ניהול השלטון ברצועת עזה עם סיום שלב המעבר, ולמנוע את האפשרות להארכת ניהול זה לאחר סיום המנדט הבינלאומי בסוף שנת 2027.

הסוגיה הפלסטינית עוברת היום את אחד השלבים הרגישים והמורכבים ביותר שלה מזה עשורים, על רקע מלחמה הרסנית ברצועת עזה, והסלמה חסרת תקדים בהתנחלויות ובסיפוח בגדה המערבית, כולל ירושלים, והמשך ניסיונות הכיבוש לכפות מציאות חדשה שמטרתה לחסל את הזכויות הלאומיות הפלסטיניות, ובראשן זכות העם הפלסטיני להגדרה עצמית ולהקמת מדינתו העצמאית שבירתה ירושלים המזרחית.

בתוך התמורות המסוכנות הללו, הדיבור על עריכת בחירות לנשיאות ולפרלמנט אינו עוד מותרות פוליטית או הכרח נדחה, אלא הפך לצורך לאומי, פוליטי וחוקתי, ומסר ברור לעולם המאשר כי העם הפלסטיני, למרות הכיבוש והתוקפנות, עדיין דבק באופציית המדינה, בערכי הדמוקרטיה, ובזכותו לבחור את נציגיו באמצעות הקלפיות.

הכיבוש הישראלי שואף באופן מתמיד לתאר את המצב הפלסטיני כיישות שאינה מסוגלת לנהל את עצמה או לבנות את מוסדותיה, ומשקיע את מצב הפילוג וההשבתה של החיים הדמוקרטיים כדי לקדם את נרטיבו בפני הקהילה הבינלאומית, בטענה להיעדר שותף פלסטיני המסוגל לייצג את עמו. מכאן, שהחזרת התהליך הדמוקרטי מהווה תגובה מעשית ופוליטית לטענות אלו, ומאשרת כי פלסטין, למרות הכיבוש, מחזיקה במוסדות חוקתיים ובעם המאמין בחילופי שלטון שלווים ושלטון החוק.

העם הפלסטיני הוכיח לאורך ההיסטוריה הארוכה שלו שהוא אחד העמים באזור הדבקים ביותר בפרקטיקה הדמוקרטית. פלסטין הייתה עדה לבחירות לנשיאות, לפרלמנט, לרשויות המקומיות ולאיגודים מקצועיים בתנאים הקשים ביותר, וההיענות העממית הייתה תמיד ביטוי לאמונה שהדמוקרטיה היא חלק בלתי נפרד מהפרויקט הלאומי, ואינה מותרות הקשורה לתנאי יציבות.

היום, לאחר שנים ארוכות של השבתת הבחירות עקב הפילוג הפוליטי והתנאים שהכתיב הכיבוש, ולאחר מכן המלחמה הישראלית שהחריפה את היקף האתגרים, הפך הכרחי לבנות מחדש את הלגיטימציה העממית של המוסדות הלאומיים, לחדש את האמון בין האזרח למוסדות השלטון, ולפתוח את הדרך להשתתפות כל הכוחות הלאומיים במסגרת המערכת הפוליטית הפלסטינית.

במסגרת זו, החלטת הנשיא מחמוד עבאס להמשיך לקראת הוצאת צו לעריכת בחירות לנשיאות ולפרלמנט, למרות המורכבויות הפוליטיות והביטחוניות והנסיבות החריגות, משקפת חזון לאומי ארוך טווח המאשר כי בניית מוסדות וחידוש לגיטימציות אינם יכולים להישאר בני ערובה למשברים. החלטה זו נושאת מסר ברור שההנהגה הפלסטינית מאמינה שכוחה של המערכת הפוליטית שואב את לגיטימיותו בראש ובראשונה מרצון העם, וכי התמודדות עם האתגרים הקיומיים שהכיבוש כופה מחייבת חיזוק החזית הפנימית, ביצור המוסדות החוקתיים, וחידוש האמון בין האזרח למוסדות המדינה, באופן שיבסס את יסודות השלטון התקין ויחזק את עמידת העם הפלסטיני מול הפרויקטים המכוונים נגד זכויותיו הלאומיות.

כמו כן, התעקשותו של הנשיא עבאס על עריכת הבחירות, גם בצל המלחמה והתוקפנות והמשך הכיבוש וניסיונותיו לשבש את החיים הפוליטיים הפלסטיניים, מאשרת כי הפרויקט הלאומי הפלסטיני אינו עוצר בניהול משברים, אלא צופה פני עתיד ובניית המדינה הפלסטינית העצמאית על יסודות חוקתיים ודמוקרטיים איתנים. ההנהגה הפלסטינית מבינה שהעולם בוחן את מידת יכולתם של עמים לבסס את ערכי הדמוקרטיה ושלטון החוק, ולכן החלטה זו אינה פונה רק לתוך הפלסטיני, אלא שולחת מסר לקהילה הבינלאומית כי פלסטין, למרות היותה מדינה תחת כיבוש, ממשיכה לבסס מודל של מדינה מודרנית המאמינה בפלורליזם פוליטי, חילופי שלטון שלווים, וכבוד לרצון הבוחר, וכי הכיבוש לבדו הוא המכשול האמיתי להשלמת מסלול דמוקרטי זה, ולא הרצון הפלסטיני.

עריכת הבחירות אינה רק בחירת נשיא או חברי מועצה מחוקקת, אלא מהווה צעד אסטרטגי לקראת ארגון מחדש של הבית הפלסטיני הפנימי, חיזוק האחדות הלאומית, והפעלה מחדש של המוסדות החוקתיים המהווים את הבסיס לכל מערכת פוליטית מודרנית. כמו כן, קיומה של מועצה מחוקקת נבחרת המסוגלת למלא את תפקידה הפיקוחי והחקיקתי מחזק את יכולתה של המערכת הפוליטית הפלסטינית להתמודד עם אתגרים פנימיים וחיצוניים.

מבחינה פוליטית, הבחירות מהוות מסר ישיר לדעת הקהל העולמית, ולממשלות ולמוסדות הבינלאומיים, כי המדינה הפלסטינית שעמה נאבק להכרה מלאה בה אינה רק סיסמה פוליטית, אלא פרויקט של מדינה מודרנית המבוססת על מוסדות, חוקה וכבוד לרצון העם.

הקהילה הבינלאומית, הקוראת באופן מתמיד לרפורמה וחיזוק הממשל התקין, אינה יכולה להתעלם מחשיבות התמיכה בעריכת הבחירות הפלסטיניות, אלא עליה להפעיל לחץ על ישראל שלא להכשיל הכרח לאומי זה, במיוחד בעיר ירושלים הכבושה, שתושביה חייבים להשתתף בה כפי שהשתתפו בהכרחים קודמים, בהתחשב בכך שירושלים היא חלק בלתי נפרד מהשטח הפלסטיני הכבוש ובירת המדינה הפלסטינית.

כמו כן, הבחירות ישלחו מסר חשוב לדעת הקהל הערבית והאסלאמית, לפיו העם הפלסטיני, למרות היקף ההקרבות וההרס, עדיין בונה את מוסדותיו הלאומיים ודבק בפרויקט הלאומי המאחד, וכי מאבקו אינו רק מאבק לשחרור מהכיבוש, אלא גם מאבק לבניית מדינה דמוקרטית מודרנית המבוססת על השתתפות פוליטית ושלטון החוק.

לאור זאת, השלב הבא דורש חיזוק האמון בין האזרח למוסדותיו הלאומיים, ושיתוף צעירים, נשים, ואליטות אקדמיות וחברתיות בקבלת ההחלטות, שכן עתיד הסוגיה הפלסטינית ייבנה רק באמצעות שותפות לאומית רחבה המבוססת על רצון העם החופשי.

ובאותה עת, הבחירות צריכות להיות חלק מחזון לאומי כולל לסיום הפילוג, איחוד המוסדות בין הגדה המערבית לרצועת עזה, ובנייה מחדש של המערכת הפוליטית הפלסטינית על יסודות של שותפות, פלורליזם והכרעה בקלפיות כאמצעי התרבותי היחיד לחילופי שלטון.

אין להתעלם מכך שהכיבוש ינסה, כפי שעשה בעבר, לשבש מסלול זה או להטיל עליו מגבלות, במיוחד בירושלים הכבושה. אולם, הדבקות בזכות לערוך בחירות בירושלים מהווה כשלעצמה מאבק פוליטי ומשפטי המאשר את הריבונות הפלסטינית על העיר, ודוחה כל ניסיון ישראלי לכפות עובדות בשטח.

הבחירות אינן סוף הדרך, אלא תחילתו של שלב חדש של חידוש הפרויקט הלאומי, חיזוק עמידת העם הפלסטיני, וביסוס תדמיתה של פלסטין בפני העולם כמדינה תחת כיבוש, אך המאמינה בדמוקרטיה, פלורליזם וכבוד לרצון העם, ושואפת לבנות מוסדות חזקים המסוגלים להוביל את שלב השחרור והעצמאות.

הגיע הזמן שהדמוקרטיה הפלסטינית תחזור לתפקידה הטבעי, ושהבחירות יהפכו לתחנה מאחדת לכל בני העם הפלסטיני, שתבסס שלב חדש שכותרתו אחדות, לגיטימציה, ושותפות לאומית, באופן שיחזק את מעמדה של פלסטין ברמות הערבית, האסלאמית והבינלאומית, ויאשר כי הכיבוש, יהיה ארוך ככל שיהיה, לא ימנע את התעקשות העם הפלסטיני לבנות את מדינתו החופשית, הדמוקרטית והעצמאית.

הנשיא הפלסטיני הוציא צו נשיאותי הקובע את מועד הבחירות לפרלמנט לעשרים ושמונה בנובמבר, מה שחסם את הדרך בפני המפקפקים בקיום הבחירות שנעלמו לשנים ארוכות, ואף ארוכות מאוד. מאז עשרים שנה חלפו הבחירות האחרונות, ומאז הן הושעו מסיבות רבות, שהבולטות שבהן הן הכיבוש והפיצול שמנעו את קיום הבחירות, מה שהשפיע על הפוליטיקה הפלסטינית, על החקיקה הפלסטינית, ועל ענייני החיים מצד אחד, ועל ענייני הגורל מצד שני. הדמוקרטיה נעלמה כל השנים הללו, ובמקומה הופיעו חוקים זמניים, צווים והחלטות, ולא היו נציגים ופרלמנט שימלאו את תפקידם המוטל עליהם, כמו שאר עמי העולם.

היעדר הבחירות לפרלמנט בזירה הפלסטינית משפיע באופן עמוק על השבתת המוסד המחוקק הפרלמנטרי החשוב ביותר של העם, והכלי החשוב ביותר לפיקוח על הרשות המבצעת והשופטת. בהיעדרן, התמונה חסרה, מלאה בפרשנויות שלפעמים פוגעות ולפעמים טועות, מה שהכניס את החברה הפלסטינית לסתירות חמורות ביותר, ולפרשנויות של טקסטים ישנים שאינם תואמים את המציאות שלנו שבה חלו שינויים והתפתחויות רבות.

קביעת מועד הבחירות חוסמת את הדרך בפני המפקפקים באי-אפשרות קיומן, והוצאת הצו הנשיאותי משמעותה שאין חזרה מקיומן, ואחריהן יבואו הבחירות לנשיאות בתחילת השנה הבאה, ובמקביל יתקיימו הבחירות למועצה הלאומית של אש"ף, כדי שהתמונה הדמוקרטית תהיה שלמה על כל מרכיביה על בסיס סמכות העם, שכן הוא מקור הסמכויות ובעל הזכות לבחור את נציגיו.

הנסיבות הפוליטיות החשובות והצומת המסוכן שבו נמצאת סוגייתנו הלאומית, ומדיניות הכיבוש שמטרתה למחוק את סוגיית עמנו ולהמשיך במלחמת ההשמדה והגירוש, מחייבות חידוש ורענון הרוח בכל המוסדות המייצגים את עמנו, בתקווה להתגבר על התחנה הקשה הזו והמזימות המסוכנות הנרקמות נגד עמנו וסוגייתו. זה מחייב חיזוק חזיתנו הפנימית באמצעות קלפיות המבטיחות לכולם השתתפות, ומבטיחות חילופי שלטון דמוקרטיים, ומחזקות את האחדות הלאומית במקום פיצול והמשך הפילוג, ומעניקות למוסדות לגיטימציה הנובעת מרצון העם, ובכך תורמות להתמודדות עם האתגרים הנוכחיים והגנה על זכויות עמנו ועקרונותיו הלאומיים.

הבחירות הקרובות הן תחנת מעבר חשובה לסוגייתנו, והן אבן יסוד הכרחית וצורך דחוף בזמן שבו כל פלסטין נתונה לשורה של סכנות, לאחרונה מלחמת ההשמדה ומדיניות ההתנחלות והייהוד. לכן, חידוש הלגיטימציה משמעותו התעוררות לכל פעולות העבודה, בין אם מפלגתיות, עממיות, מוסדיות ואחרות. זה גם דוחף את החברה הפלסטינית להעיר את כוחותיה בכל התחומים, אך השאלה המסוכנת ביותר כאן היא: האם הכיבוש יאפשר קיום בחירות בירושלים? והאם יסכים לקיומן בגדה ובעזה? ומהם הכלים שברשותנו כדי לקיים את הבחירות בניגוד לרצון הכיבוש ומדיניותו? נכון שהקהילה הבינלאומית תומכת בנו בכך, אך כולם יודעים את יכולת הקהילה הבינלאומית להשפיע על הכיבוש, אז מהן החלופות במקרה שהכיבוש לא יסכים לקיום הבחירות?

התקיפות האמריקאיות האחרונות על איראן (170 אתרים) מגיעות על רקע מה שנקרא "הסכם ההבנות" שנחתם על ידי טראמפ בארמון ורסאי הצרפתי יומיים לפני המועד המוכרז בשוויץ – 17 ביוני האחרון, וכלל 14 סעיפים. כאשר איראן אומרת שהתקיפות הללו מפרות את ההסכם, ומציינת את הסעיפים הראשון והחמישי, התגובה האמריקאית היא שהם – האמריקאים – אינם מייחסים חשיבות להסכמים. זה מזכיר לנו את אמירתו המפורסמת של רבין על כמה מסעיפי הסכם אוסלו, לפיה המועדים אינם קדושים, והמועדים כאן חרגו מימים, חודשים, שנים ועשורים, עד שמספרם הגיע ל-33 שנים.

העניין לא הסתכם רק בהפצצה צבאית חזקה ומורחבת, המנוגדת להסכמים שנחתמו, אלא גם בהצהרות חסרות אחריות שיצאו מהבכירים ביותר, ובראשם הנשיא עצמו, שאמר, במילים אלו, שהוא מסוגל, במהלך הלווייתו של המנהיג הרוחני, אותו הרג בימים הראשונים של המלחמה לפני כחמישה חודשים, שהוא מסוגל להרוג את שאר הבכירים האיראנים, אך לאחר מכן לא ימצא מי שינהל איתם משא ומתן. זוהי שפת איומים משפילה שאינה עולה בקנה אחד עם מה שניתן לכנות "הסכמי הבנות". אז איך תתמודד איראן עם מנטליות כזו?

טראמפ לא הותיר לאיראן אלא להחזיק במה שהיא סירבה להחזיק מאז ניצחון המהפכה שלה לפני כחמישים שנה, והוא הנשק הגרעיני. החזקת נשק הרסני המוני כזה הייתה ותמיד תהיה אסורה מבחינה דתית אסלאמית, בהתבסס על דברי האל "ולא תישא נושאת משא אחרת". טראמפ אינו נוהג ביחס פלילי כזה – הוא הורג את המנהיג הרוחני וכל מי שאיתו, אשתו ונכדתו, מדעני אטום, תלמידים בבית הספר (כמאתיים תלמידות שנמלטו למסגד כדי להתפלל שאולי זה יציל אותן מהפצצת טראמפ) – ולא בשפת האיומים המשפילה שחווינו לפני המלחמה, במהלכה ואחריה, ושנפרצה לאחר "ההבנות" בפעם השלישית, אילו היו לאיראן נשק להשמדה המונית. האם הוא משתמש במשהו כזה עם סין או רוסיה או אפילו צפון קוריאה? האם היה מעז לכבוש את עיראק ואפגניסטן אילו היו להן נשק להשמדה המונית? והאם היה מהסס לכבוש את איראן אילו היה יכול לעשות זאת במשך חמישה חודשים?

כאשר ג'ורג' בוש הבן פלש לעיראק, כתב המשורר המצרי הגדול עבד אל-רחמן אל-אבנודי שיר בניב המצרי העממי, ובו נאמר: "הו הנשיא הזה, שעל דברי השקר... התמכר / שוחרר עלינו... כאילו אתה זאב רעב משוטט / ובא עלינו... אתה מתמתח חזק... ופרוש / בקוריאה כבשה, ועלינו בא ועושה מפלצת."

חשיבותם של הסכמים בינלאומיים אינה טמונה רק בסעיפיהם הפרוצדורליים, אלא בפילוסופיה המנחה אותם, ובאופן שבו הם מגדירים מחדש את טבע הסכסוכים ואת סדרי העדיפויות לטיפול בהם. מנקודת מבט זו, "הסכם המסגרת" שנחתם בין לבנון לישראל בחסות ארצות הברית אינו מצריך קריאה טכנית המוגבלת לפרשנות סעיפיו, אלא מצריך קריאה פוליטית ומשפטית הבוחנת את ההשלכות האפשריות שלו על תפיסת הריבונות, מעמדו של הכיבוש הישראלי במשוואת הסכסוך, ועתיד המדינה הלבנונית ואחדותה הלאומית.

קריאה מעמיקה של סעיפי ההסכם מרמזת כי גישתו אינה נובעת מהכיבוש הישראלי כסוגיה מרכזית המחייבת סיום בלתי מותנה על פי כללי המשפט הבינלאומי, אלא קושרת את ההתקדמות ביישום לשורה של התחייבויות ביטחוניות פנימיות, ובראשן הגבלת הנשק לידי המדינה הלבנונית. כאן עולה השאלה המהותית: האם סיום הכיבוש הפך להיות קשור להשלמת הסדרים פנימיים בלבנון, או שהכיבוש עדיין, מבחינה משפטית ופוליטית, הוא הגורם המקורי לסכסוך המחייב את סיומו ללא קשר למורכבויות הפנימיות?

חשיבותה של שאלה זו טמונה בכך שהיא נוגעת לפילוסופיה של הסכסוך עצמו. אחד העקרונות המבוססים במשפט הבינלאומי הוא שהכיבוש הוא מצב בלתי חוקי, וכי סיומו הוא התחייבות משפטית עצמאית שאין להתנותה בתנאים המוטלים על ידי הכוח הכובש או הקשורים למצב המדינה הנמצאת תחת כיבוש. אך אם הנסיגה הופכת להיות קשורה למנגנוני אימות או להערכת מידת יישום התחייבויותיה הביטחוניות של לבנון, אזי הכיבוש הופך, למעשה, מהפרה משפטית שיש להסירה, למרכיב במשוואת משא ומתן הניתנת לדחייה ולפרשנות מחודשת.

אולי מה שמחזק רושם זה הוא אימוץ ההסכם שפה המדברת על "פריסה מחדש" או "מיקום מחדש" יותר מאשר על נסיגה מלאה ובלתי מותנית, בנוסף להענקת תפקיד מרכזי למנגנוני המעקב והאימות בקביעת מסלול היישום. השפה המשפטית אינה רק מילים, אלא היא זו המשרטטת את גבולות ההתחייבויות וקובעת את השלכותיהן, וכן אופן יישום ההסכם עשוי להיות חשוב לא פחות מנוסחיו עצמם.

הדבר אינו מסתכם בכך, אלא מתרחב לתפקיד האמריקאי שנראה, על פי מנגנונים אלה, חורג מגבולות התיווך המסורתי להשתתפות פעילה במעקב, הערכה ותיאום, עם כל מה שעשוי להתלוות לכך בקישור בין סיוע כלכלי ושיקום לבין מידת ההתקדמות ביישום ההתחייבויות הביטחוניות. ויהיו אשר יהיו ההצדקות המעשיות לקישור זה, הוא מעלה שאלות לגיטימיות לגבי גבולות השפעתו על עצמאות ההחלטה הלאומית הלבנונית.

מנקודת מבט של המשפט הבינלאומי, עולה סוגיה חשובה לא פחות, והיא זכותה של לבנון לפנות לאו"ם ולגופים שיפוטיים בינלאומיים כדי להגן על זכויותיה ולרדוף אחר הפרות ישראליות. אם חלק מסעיפי ההסכם ניתנים לפרשנות שעשויה להגביל את יעילותה של זכות זו או להציבה תחת מגבלות פוליטיות, אזי הנושא ראוי לדיון רציני, שכן הפנייה ללגיטימציה הבינלאומית נשארת אחד המרכיבים החשובים ביותר של הכוח המשפטי של המדינה הלבנונית.

חשיבותה של קריאה זו גוברת כאשר משווים אותה להסכם שביתת הנשק הלבנוני-ישראלי משנת 1949, שיצא מתוך כבוד לגבולות הבינלאומיים, הפסקת פעולות איבה, והקמת ועדה מעורבת בראשות האו"ם, תוך הדגשה כי הוראותיו אינן פוגעות בזכויות הפוליטיות והמשפטיות של אף אחד מהצדדים. כמו כן, ההשוואה להסכם 17 במאי 1983, למרות השוני בהקשר ההיסטורי והפוליטי, מזכירה כי הבעייתיות בכל הסכם אינה טמונה בכותרתו, אלא במידת השפעתו על עצמאות ההחלטה הלאומית ועל האיזון בין דרישות הביטחון לצרכי הריבונות.

אולם, הדבר המסוכן ביותר שעולה מהסכם המסגרת, אם הבנה זו של סעיפיו ומנגנוני יישומו נכונה, אינו קשור רק ליחסים בין לבנון לישראל, אלא למה שעשוי להשתקף ממנו בתוך לבנון. לבנון אינה מדינה המבוססת על רוב פוליטי יחיד, אלא על איזונים לאומיים וחוקתיים עדינים, וכל הסכם שיקשור את עתיד הנסיגה, השיקום או היציבות ליישוב מחלוקות פנימיות רגישות ביותר, עלול להעביר את מרכז הסכסוך מהגבולות פנימה, ולהפוך סוגיה לאומית מאחדת לציר של פילוג פוליטי מתמשך.

וכאן טמונה האירוניה. הכיבוש, במקור, הוא זה שאמור לאחד את הרצון הלאומי לסיימו, ולא שייכותו או סיומו יהיו קשורים למידת יכולתם של הלבנונים להתגבר על מחלוקותיהם הפנימיות. ואם זה יקרה, המחלוקת לא תישאר סביב האמצעים, אלא עלולה להתפשט להגדרת סדרי העדיפויות של המדינה עצמה, וזו התפתחות מסוכנת ביותר לאחדות החברה וליציבות המוסדות.

בניית המדינה הלבנונית אינה מושגת ביציבות ביטחונית בלבד, וגם הריבונות אינה מושלמת בהשתלטות המדינה על השימוש בכוח בלבד, אלא מבוססת על משוואה מאוזנת המשלבת סיום כל כיבוש, ביסוס סמכות המדינה, ושמירה על האחדות הלאומית. מרכיבים אלה אינם סותרים, אלא משלימים זה את זה, וכל גישה המעדיפה אחד מהם על חשבון האחר עלולה לפתוח פתח למשברים חדשים במקום להציע פתרונות קבועים.

לכן, ערכו האמיתי של הסכם המסגרת לא יימדד רק ביכולתו להפסיק את האש או להפחית את המתיחות, אלא במידת מחויבותו לכללי הלגיטימציה הבינלאומית, כבודו לריבונות לבנון, ואי הפיכת הכיבוש לקלף מיקוח פתוח, או הפיכת הפילוג הפנימי לתנאי מוקדם להשבת הזכויות הלאומיות.

נותרת השאלה שתקבע את עתידו של הסכם זה: האם הוא יהיה צעד לקראת יציבות המבוססת על חוק וריבונות, או פתח להגדרה מחדש של הסכסוך כך שהפנים הלבנוני יהיה זירת המבחן הראשונה? התשובה לשאלה זו לא תקבע רק את גורל ההסכם, אלא גם את עתיד המדינה הלבנונית. מדינות אינן נבנות על משוואות הקושרות את ריבונותן לתנאי אחרים, אלא על אחדות לאומית איתנה, מוסדות חוקתיים חזקים, וזכות קבועה לסיים את הכיבוש על פי הוראות המשפט הבינלאומי. וכאשר מרכיבים אלה מתאחדים, השלום הופך לפרי הצדק, ולא לתחליף לו.

מאת: איאד עודה אללה\n\nאין חולק על כך שאם מדינה מארחת של המונדיאל הייתה מונעת משופט רשמי להיכנס לשטחה, או הייתה מכפיפה נבחרות מסוימות להליכי בדיקה משפילים, או מונעת ממספר רב של אוהדי נבחרות מסוימות להגיע, פיפ\"א הייתה הופכת את העולם ולא הייתה נרגעת, והייתה נוקטת צעדים תקיפים מראש כדי למנוע זאת, והייתה מתנה זאת מראש. אך כאשר המארחת היא צד בעל השפעה רבה, נראה שהקריטריונים משתנים, והשתיקה החשודה הופכת לשליטת המצב.\n\nהאירוע שזעזע את עקרונות הצדק ושוויון ההזדמנויות התרחש כאשר נשיא ארה\"ב דונלד טראמפ הודה לפיפ\"א על השעיית עונש ההשעיה של חלוץ נבחרת ארה\"ב \"פלורין באלוגון\", לאחר שקיבל כרטיס אדום, כדי שיוכל להשתתף במשחק הבא, באירוע נדיר שרבים מהמבקרים ראו בו העדפה ברורה למדינה המארחת, ותיארו אותו ככניעה ללחצים פוליטיים. ההחלטה עוררה גל רחב של מחלוקות וביקורות וגינויים מצד כוכבי כדורגל ואנליסטים, שכן היא הייתה חסרה, לדעת מבקריה, את הכללים הבסיסיים ביותר של תחרות הוגנת, באמצעות עיוות חוקים, כאילו הכדורגל נשחט, אך ללא סכין.\n\nההתנגדות לא הוגבלה לאוהדים ולאנליסטים, אלא התרחבה גם לאיגוד הכדורגל האירופי (אופ\"א), שביקר בחריפות את ההחלטה, וראה בה חציית \"קו אדום\", והזהיר שהיא מאיימת על יושר המשחק ומערערת את האמון בצדקת התחרות, ומקימה תקדים מסוכן ביישום התקנות המשמעתיות.\n\nהאירוניה היא שטראמפ, המאמץ עמדות נוקשות כלפי הגירה וזכות אזרחות מלידה, התערב הפעם להגנת החלוץ באלוגון, שחקן שנולד בארצות הברית להורים ניגרים במהלך נסיעתם לשם, וקיבל אזרחות מכוח זכות הלידה. אך הוא, מעמדותיו המוצהרות הקוראות להגביל זכות זו, שואף לחוקק חוקים המכוונים לאנשים כמו באלוגון שנולדים בארצות הברית להורים שאינם אזרחיה, מה שיוביל לשלילת זכותם לאזרחות, בעמדה שנראית סותרת לחלוטין.\n\nואז הגיע משחק מצרים וארגנטינה ברבע הגמר, שעורר מחלוקת שיפוטית רחבה בנוגע למנגנון הפנייה לטכנולוגיית שופט הווידאו העוזר (VAR), וסלקטיביות החזרה אליו בהתאם לנבחרת המרוויחה או אפילו לכוכב כדורגל מסוים. עלו שאלות לגבי מידת הקפדת פיפ\"א על הישארות הנבחרות הגדולות בטורניר עד שלביו המתקדמים, במיוחד לאחר יציאת שלוש המדינות המארחות מוקדם, יחד עם כמה מעמודי התווך של המשחק כמו ברזיל, גרמניה והולנד בשלבים מוקדמים, מה שפתח את הדלת לשאלות לגבי האם שיקולים מסחריים ותקשורתיים משפיעים על חלק מההחלטות והמינויים, כדי להבטיח את הצלחת הטורניר והשגת שיעורים גבוהים ביותר של נוכחות, הכנסות ותהודה תקשורתית נלווית.\n\nמחלוקת זו אינה חדשה בזיכרון קהל הכדורגל, שכן אירועי מונדיאל 2002 עדיין נוכחים, כאשר רבים ראו שמערכת השיפוט שירתה את נבחרת קוריאה הדרומית המארחת באופן שעורר תגובות נרחבות באותה תקופה, במיוחד לאחר שעברה את איטליה וספרד בהחלטות שיפוט שנויות במחלוקת, שעדיין נדונות עד היום.\n\nלמעשה, ראש הפירמידה העולמית של הכדורגל, פיפ\"א, הפכה לחלק ממערכת בינלאומית המושפעת ממאזני כוחות והשפעה. היא עברה לאורך ההיסטוריה שלה שערוריות שחיתות כספית והאשמות בהעדפה ואפליה, והיא משלבת ספורט ופוליטיקה כאשר זה משרת את האינטרסים שלה, ומפרידה ביניהם כאשר הצורך מחייב. בסופו של דבר, היא הפכה למוסד כלכלי ענק, שהרווח וההכנסות הכספיות הפכו לאחד המניעים הבולטים ביותר להחלטותיה, גם אם המחיר הוא ערעור אמון הקהל בצדקת המשחק, כפי שאישרו רבים מהמשקיפים במהלך טורניר זה.

רמאללה - אל-קודס דוט קום - מאת אחמד ג'לאג'ל - האגודה הפלסטינית לאנדוקרינולוגיה וסוכרת, בשיתוף עם חברת אל-קודס למוצרים רפואיים, ובהשתתפות האגודה הפלסטינית לקרדיולוגיה, האגודה לרפואה פנימית והאגודה לרפואת משפחה, ארגנה אירוע מדעי להכרזה על השקת התרופה החדשה Empa L לטיפול בסוכרת.

האירוע נכח סגן שר הבריאות, ד"ר וائل אל-שייח', שסקר את המצב הבריאותי והאתגרים יוצאי הדופן העומדים בפני מגזר הבריאות בפלסטין בצל הנסיבות הנוכחיות, והלחצים הגדולים שהם מפעילים על היכולות והמשאבים הבריאותיים. הוא הדגיש כי אתגרים אלה חורגים מיכולותיהם של מוסדות הבריאות בנפרד, מה שמחייב שיתוף פעולה כדי לשמור על המשכיות השירותים הבריאותיים ולהבטיח את בטיחות המטופלים ואיכות הטיפול הניתן להם בצורה הטובה ביותר האפשרית למרות הנסיבות הקשות, בנוסף להשתתפות מספר רב של אנדוקרינולוגים, רופאי סוכרת, רופאי פנימית, רופאי משפחה וספקי שירותי בריאות.

האירוע עסק בהתפתחויות המדעיות האחרונות בניהול ובטיפול בסוכרת ובמחלות השמנה, והתוכנית כללה גם מצגת מדעית על התכונות הפרמקולוגיות של התרופה החדשה, מנגנון פעולתה והראיות הקליניות התומכות ביעילותה ובבטיחותה, בהתאם להנחיות הטיפוליות המאושרות.

ד"ר סופיאן בסיט, יו"ר האגודה הפלסטינית לאנדוקרינולוגיה וסוכרת, הדגיש את חשיבות חיזוק שיתוף הפעולה בין אגודות מדעיות וחברות תרופות לאומיות לתמיכה בחינוך רפואי מתמשך ולאפשר לרופאים ולספקי שירותי בריאות להתעדכן בהתפתחויות הטיפוליות האחרונות המבוססות על ראיות מדעיות, וציין כי בשנים האחרונות חלה התפתחות משמעותית בהבנת מחלת הסוכרת, אמצעי הטיפול בה וטכניקות הניטור שלה, מה שמטיל אחריות מתמשכת לעדכן את הידע ולרתום התפתחויות אלה לשרת את המטופלים ולשפר את איכות חייהם.

ד"ר בסיט הודה גם למרצים, למשתתפים ולמארגנים שתרמו להצלחת יום מדעי זה, והביע את ציפייתו לאירועים מדעיים נוספים שיחזקו את חילופי הידע והניסיון.

מצדו, מר רמי קוטוב, מנכ"ל חברת אל-קודס למוצרים רפואיים, הביע את גאוותו בשיתוף הפעולה עם האגודה הפלסטינית לאנדוקרינולוגיה וסוכרת, והדגיש את מחויבות החברה לפיתוח ואספקת תרופות איכותיות העונות על צרכי המטופלים ותומכות בצוותים הרפואיים ותורמות לשיפור רמת שירותי הבריאות בפלסטין, ולפעול לאספקת הטיפולים החדישים ביותר התורמים לקידום בריאות הקהילה.

האירוע הסתיים בדיון מדעי אינטראקטיבי שעסק במגמות האחרונות בטיפול בסוכרת ובמחלות השמנה, והדגיש את חשיבות המשך קיום אירועים מדעיים התורמים לחילופי ניסיון וחיזוק הפרקטיקה הרפואית המבוססת על ראיות.

שיפור מה שציין ואמר ד"ר וائل אל-שייח', סגן שר הבריאות, המשמעות המודרנית של המצב הבריאותי הרע והסיבה לכך אינה המשרד אלא הנסיבות הנוכחיות, וכי תפקידנו הוא לפעול לשמירה ככל האפשר על בטיחות המטופל.

העם... כור ההיתוך של המנהיגות

הפרויקט הלאומי אינו מתחדש רק על ידי שינוי אישים, אלא על ידי החזרת העם לתפקידו בלב הפוליטיקה, כדי שיוכל לסנן את המנהיגים והתוכניות הנושאים חזון המסוגל להתמודד עם אתגרי התקופה.

ברגעי תפנית גדולים, השאלה החשובה ביותר אינה: מי מוביל? אלא: כיצד העם הופך להיות מסוגל לבחור את מי שיוביל אותו? ומי קובע את כיוון הפרויקט הלאומי? עמים העומדים בפני אתגרים היסטוריים אינם יכולים להישאר שבויים בנוסחאות פוליטיות שנוצרו לתנאים שחלפו, מכיוון ששינוי המציאות מחייב בחינה מחודשת של הכלים, חידוש החזון, ולעיתים אף בחינה מחודשת של המבנה המנהיגותי עצמו.

בליבת הבחינה המחודשת הזו בולטת עובדה מהותית: שהעם אינו רק מקור ללגיטימציה, אלא הוא כור ההיתוך של המנהיגות. באמצעות תודעתו, השתתפותו, ויכולתו להעריך ולבקר, נבחרים המנהיגים המסוגלים לשאת את הפרויקט הלאומי, ונבחנים הרעיונות שאינם מסוגלים עוד להגיב לשינויי המציאות. המנהיגות אינה נוצרת רק מתוך המוסדות הפוליטיים, אלא מתעצבת גם מאופי החברה המייצרת אותה, מרמת תודעתה, ומיכולתה לבחור ולבקר.

מכאן, חידוש הפרויקט הלאומי אינו מתחיל רק בשאלה על האנשים הנושאים באחריות, אלא בשאלה העמוקה יותר: כיצד נבנה מחדש את היחסים בין העם לפוליטיקה? וכיצד נעבור מחברה המקבלת החלטות לחברה המשתתפת ביצירתן? הפרויקט הלאומי המתנתק מעמו מאבד חלק מחיוניותו, ואילו הפרויקט שהופך את העם לשותף אמיתי בו, הוא בעל יכולת להתחדש ולעמוד איתן.

הסוגיה הפלסטינית עומדת היום בפני שלב שונה באופיו משלבים קודמים. הזירה הפוליטית משתנה במהירות, ואופי הסכסוך עצמו עובר תמורות עמוקות. הכיבוש צובר עובדות בשטח, האזור מעצב מחדש את מאזני הכוחות שלו, והקהילה הבינלאומית מסדרת מחדש את סדרי העדיפויות שלה, בעוד שחלקים נרחבים מהפלסטינים חשים פער הולך וגדל בין שאיפות האנשים לבין ביצועי המוסדות הפוליטיים.

בתנאים כאלה, חידוש הפרויקט הלאומי הופך לצורך פוליטי ולא רק לדרישה רפורמית. אך חידוש זה אינו מתחיל בשאלה על שם המנהיג הבא, ולא על צורת ההסדרים הפוליטיים העתידיים, אלא מתחיל בשאלה עמוקה יותר: מאין שואבת המנהיגות את לגיטימיותה? ומי מחזיק בזכות לקבוע את סדרי העדיפויות ולשרטט את כיוון הפרויקט הלאומי?

הניסיון ההיסטורי הוכיח כי פרויקטים לאומיים גדולים אינם נולדים בחדרים סגורים, ואינם מעוצבים בתוך מעגלי האליטות בלבד, ואינם נכפים מלמעלה למטה. הם נוצרים כאשר העם חוזר למקומו הטבעי כבעל הזכות להעריך את הניסיון, לבחון מחדש את הדרך, ולהשתתף בעיצוב העתיד.

המנהיגים, יהיה אשר יהיה עברם וגודל הקרבתם, אינם מטרה בפני עצמה, אלא כלים להשגת מטרות לאומיות החורגות מהאישים. וכאשר השלב משתנה ואופי האתגרים מתחלף, טבעי לשאול על יכולת המבנה המנהיגותי הקיים להתמודד עם התמורות החדשות, לא במטרה להכחיש את העבר, אלא במטרה לבנות עליו.

החזרת ההגה לעם אינה פירושה הפלת ההיסטוריה או התעלמות מהקרבנות או הפחתת ערך מה שהדורות הקודמים תרמו. אלא פירושה כבוד להיסטוריה זו על ידי הפיכתה לניסיון חי המסייע ביצירת העתיד. אומות אינן מתקדמות כאשר הן מכחישות את ניסיונן, ולא כאשר הן נשארות שבויות בו, אלא כאשר הן מפיקות ממנו לקחים ומיישמות אותם מחדש באופן המתאים לשלב החדש.

לכן, הצורך היום אינו רק בשינוי שמות, אלא בבנייה מחדש של התודעה הפוליטית עצמה. האתגרים הנוכחיים אינם דומים עוד לאתגרי העשורים הקודמים. והעימות אינו מוגבל עוד לשטח או לדיפלומטיה, אלא מתרחב לכלכלה, לטכנולוגיה, לחינוך, לתקשורת, לנרטיב ההיסטורי, ולבניית מוסדות המסוגלים לעמוד איתן ולהתמיד.

השלב דורש תודעה פוליטית חדשה המבינה שהמנהיגות אינה פריבילגיה קבועה, אלא אחריות הנתונה להערכה, לביקורת ולחידוש. כמו כן, היא דורשת תרבות פוליטית הרואה בשוני לא איום על האחדות הלאומית, אלא הזדמנות לפיתוח ההחלטה, כל עוד היא מתרחשת במסגרת המכבדת מוסדות וחוקים ומציבה את האינטרס הלאומי מעל שיקולים צרים.

כור ההיתוך האמיתי של כל מנהיגות אינו רק הנאום, ולא הסיסמאות, ולא רק ההיסטוריה, אלא אמון האנשים ויכולתם להעריך את הביצועים. העם הוא המסוגל להבחין בין מי שיש לו חזון לעתיד לבין מי שמסתפק בניהול משברים, ובין מי שמציע פתרונות ניתנים ליישום לבין מי שחוזר על שפת העבר בכלים שאינם מתאימים עוד להווה.

מכאן, האתגר העיקרי אינו רק יצירת מנהיגות חדשה, אלא בניית הסביבה הפוליטית המאפשרת את הופעתה וסינונה של מנהיגות זו. העם המודע אינו מסתפק בהענקת לגיטימציה, אלא משתתף ביצירתה, ואינו מסתפק בהמתנה להחלטה, אלא תורם לעיצובה.

משותפות פוליטית למצב של קבלה

אך ההגעה לשלב שבו העם הופך לכור היתוך אמיתי למנהיגות מחייבת קודם כל הכרה בבעיה עמוקה שהצטברה במשך שנים רבות: ירידת היחסים הישירים בין החברה לפוליטיקה.

עם חלוף העשורים, נוצר פער הולך וגדל בין האזרח למרכזי קבלת ההחלטות. הפלסטיני, במקרים רבים, כבר אינו שותף יומיומי ביצירת הבחירות הלאומיות, אלא הפך למקבל תוצאותיהן. והמנהיגות, בין אם בתוך מוסדות הרשות ובין אם בפלגים הפוליטיים, הפכה לצד המעורב ביותר באינטראקציות האזוריות והבינלאומיות, המעורב ביותר בפרטי ההחלטה הפוליטית, והבקיא ביותר במורכבות מאזני הכוחות והתנאים הסובבים.

שינוי זה לא היה תוצאה של גורם אחד, אלא נבע מהצטברות של גורמים מרובים; ביניהם תנאי הכיבוש שהכתיבו מציאות פוליטית וביטחונית מורכבת, מורכבות הפילוג הפנימי, ואופי העבודה הפוליטית שבשלבים רבים נטה למרכזיות, בנוסף לירידת השטחים המאפשרים השתתפות ציבורית מאורגנת, ועיסוק האנשים באתגרי חיי היומיום.

עם הזמן, הפוליטיקה החלה להיראות כתחום השמור לאליטות ולמנהיגים, בעוד שתפקיד החברה הצטמצם לתחום התמיכה או ההתנגדות לאחר קבלת ההחלטה, במקום להיות שותפה בדיון וביצירת חלופות.

וכאן הופיעה אחת התוצאות המסוכנות ביותר: חולשת יכולת דעת הקהל להעריך את הביצועים הפוליטיים באופן אובייקטיבי. שכן שיפוט המדיניות אינו תלוי רק בעמדות רגשיות או כוונות, אלא דורש ידע על האפשרויות הזמינות, המגבלות המוטלות, מאזני הכוחות, החלופות האפשריות, וכיצד לנהל את הסכסוך בסביבה מורכבת ביותר.

וכאשר ידע זה נעדר מהמרחב הציבורי, הדיון הפוליטי הופך להיות שבוי של רשמים וסיסמאות, יותר מאשר דיון המבוסס על הבנה וניתוח. ואז קשה לחברה למלא את תפקידה הטבעי ככור היתוך למנהיגות, מכיוון שכור ההיתוך זקוק לידע ולקריטריונים, לא רק לתגובות.

לכן, חידוש הפרויקט הלאומי אינו מתחיל רק בבחירת מנהיגות חדשה, אלא בבנייה מחדש של היחסים בין החברה לפוליטיקה. הבחירות, על חשיבותן, אינן מספיקות לבדן ליצירת חברה פוליטית חיה. הן מעניקות לגיטימציה, אך אינן יוצרות את התודעה הפוליטית הנדרשת לביצוע פיקוח, השתתפות ויצירת חלופות.

התהליך הפוליטי האמיתי מתחיל לפני הקלפיות, ונמשך אחריהן. הוא מתחיל כאשר האזרח הופך להיות מסוגל להבין את ההחלטה הכללית, לדון בבחירות הלאומיות, לפקח על הביצועים, לדרוש דין וחשבון, ולתרום להצעת פתרונות.

החזרת העם לתפקידו כגורם פוליטי

הפוליטיקה, במשך שנים ארוכות, צומצמה לשלטון, וההשתתפות צומצמה לעיתים לרגע הבחירות, והשייכות הלאומית צומצמה להתייצבות מאחורי צד זה או אחר. בעוד שהפוליטיקה, במובנה הרחב ביותר, היא פרקטיקה יומיומית הקשורה לאופן שבו החברה מנהלת את ענייניה, לאופן שבו נוצרים רעיונות, ולאופן שבו מפקחים על מי שנושא באחריות.

העם הפעיל פוליטית אינו העם המשתתף רק בבחירת המנהיגות, אלא העם בעל היכולת להבין את המציאות, לדון באפשרויות, להציע חלופות, ולתקן את הדרך כאשר יש צורך בכך.

ככל שהשתתפות החברה מתרחבת, כך המנהיגות הופכת קרובה יותר לאנשים, נתונה יותר לביקורת, ומסוגלת יותר לבחון מחדש את טעויותיה. מנהיגות הפועלת בתוך חברה פוליטית חיה שונה ממנהיגות הפועלת בחלל ריק; מכיוון שהחברה המודעת אינה מסתפקת בתמיכה בהחלטה או בדחייתה, אלא שואלת על סיבותיה ותוצאותיה, מציעה מסלולים חלופיים, ומשתתפת בפיתוח הפרויקט אליו היא שייכת.

מכאן, השאלה העמוקה יותר אינה רק: כיצד אנו מייצרים מנהיגות חדשה? אלא: כיצד אנו מחזירים את העם כגורם פוליטי, לא רק כבוחר המוזמן לקלפיות כל כמה שנים, ולא כמקבל הממתין להחלטות כדי לתמוך בהן או להתנגד להן לאחר פרסומן?

חברות חזקות אינן נמדדות רק במספר הבחירות שהן מקיימות, אלא במידת חיוניות המרחב הציבורי בהן, וביכולת האנשים לדון, לבקר וליזום. עמים המשאירים את החשיבה הפוליטית לאליטות בלבד מאבדים בהדרגה את יכולתם לייצר רעיונות ולסנן מנהיגים, בעוד שעמים ההופכים את הפוליטיקה לחלק מחייהם הציבוריים בעלי יכולת רבה יותר להגן על פרויקטים לאומיים מפני קיפאון ומונופול.

לכן, החזרת התפקיד הפוליטי לעם מתחילה זמן רב לפני הקלפיות. היא מתחילה בבית הספר המלמד חשיבה ביקורתית ולא שינון, דיאלוג ולא הטפה, אחריות ציבורית ולא רק הצלחה אישית. והיא מתחילה באוניברסיטה שהיא מרחב לייצור ידע ודיון חופשי, לא רק מוסד המעניק תארים.

כמו כן, היא מתחילה בתקשורת שאינה מסתפקת בהעברת אירועים, אלא מסייעת לאזרח להבין את הרקע שלהם ולנתח את האפשרויות שלהם. והיא מתחילה במרכזי מחקר המציעים ידע וחלופות, ובאיגודים ובמוסדות אזרחיים המחזירים לחברה את תפקידה הטבעי בהשפעה על ההחלטה הכללית.

החברה הפוליטית אינה נבנית רק באמצעות מוסדות רשמיים, אלא באמצעות רשת רחבה של ידע, השתתפות ואמון הדדי בין האנשים למוסדותיהם.

העם... כור ההיתוך של הפרויקטים לפני המנהיגים

החזרת העם לתפקידו הפוליטי אינה פירושה רק שיבחר את מי שיוביל אותו, אלא שיחזיק ביכולת להעריך את הפרויקטים והחזונות המוצגים בפניו. הבעיה אינה תמיד רק באנשים עצמם, אלא בהיעדר סביבה המסוגלת לסנן רעיונות ותוכניות לפני סינון שמות.

מנהיגים אינם מופיעים מריק, אלא הם השתקפות של החברה המייצרת אותם. וככל שהחברה מודעת יותר, ומסוגלת יותר לדיון ולביקורת, כך גדלים הסיכויים להופעת מנהיגות בעלת חזון אמיתי. אך כאשר התפקיד העממי נעדר, הזירה הופכת להיות פגיעה יותר לעליית נאומים המבוססים על רגש או היסטוריה או סיסמאות, במקום תוכניות המסוגלות להתמודד עם אתגרי המציאות.

כור ההיתוך האמיתי של כל מנהיגות אינו גודל נוכחותה התקשורתית, ולא יכולתה להשתמש בנאום משפיע, ולא רק עברה, אלא יכולתה להציג פרויקט בר-קיימא, לבנות אמון, ולהפוך חזון למדיניות, מוסדות והישגים.

מכאן, המעבר הנדרש אינו רק ממנהיגות ישנה למנהיגות חדשה, אלא מתרבות פוליטית המתמקדת באנשים לתרבות המתמקדת בפרויקטים. השאלה שצריכה להקדים את כל השאלות אינה: "מי מייצג אותי?", אלא: "איזה פרויקט מגן על עתידי ומגיב לאתגרי התקופה?"

שינוי זה דורש שקריטריון ההערכה יתבסס על יעילות, יכולת ביצוע, בהירות חזון, יושרה, ויכולת לפעול במסגרת מוסדות, ולא על נאמנויות אישיות או ארגוניות או על מורשת העבר בלבד.

אך האחריות לבניית סוג זה של חיים פוליטיים אינה מוטלת על החברה לבדה, וגם לא על המנהיגות לבדה. זוהי אחריות משותפת. המנהיגות נדרשת לפתוח את המרחב להשתתפות, לקדם שקיפות, ולקבל ביקורת וביקורת, בעוד שהחברה נדרשת לצאת ממצב של מקבל, ולהחזיר את תפקידה בייצור ידע פוליטי, פיקוח על ביצועים, והשתתפות ביצירת חלופות.

מנהיגות חזקה אינה חוששת מחברה מודעת, אלא זקוקה לה. וחברה מודעת אינה מחפשת מנהיגות חסינה מטעויות, אלא מנהיגות המסוגלת להקשיב, ללמוד, לתקן, ולשאת באחריות.

ביסוס תרבות זו דורש בניית תודעה פוליטית חדשה הרואה בשוני מקור כוח ולא מקור פילוג. דיון לאומי רציני אינו מחליש את הסוגיה, אלא מגן עליה מקיפאון. ביקורת אחראית אינה משרתת יריבים, אלא מסייעת בתיקון הדרך. חברות המנהלות דיאלוג כנה עם עצמן מסוגלות יותר להתמודד עם אתגרים מחברות הדוחות שאלות קשות מחשש למחלוקת.

לקראת פרויקט לאומי המחזיר את העם למרכז קבלת ההחלטות

הפרויקט הלאומי אינו מתחדש רק על ידי שינוי אישים, אלא על ידי הרחבת מעגל ההשתתפות בייצור רעיונות, תוכניות ומנהיגים. העם המשתתף בעיצוב החזון הלאומי מוכן יותר להגן עליו, מסוגל יותר לשאת בעלותו, ודואג יותר לפקח על מי שמבצע אותו.

אך כאשר הפרויקט הלאומי מצטמצם לקבוצה מוגבלת של גורמים פוליטיים, החברה מאבדת בהדרגה את תחושת הבעלות המשותפת על הסוגיה, והאינטראקציה עמה הופכת למצב עונתי או רגשי, במקום להיות פרקטיקה לאומית מתמשכת.

לכן, החזרת ההגה לעם אינה פירושה רק הענקת זכות בחירת המנהיגות, אלא העצמתו להיות שותף קבוע ביצירת המדיניות, פיקוח עליה, וחידושה. העם המחזיק בידע וביכולת לדיון ולביקורת הופך להיות מסוגל למלא את תפקידו האמיתי ככור ההיתוך של המנהיגות.

וכאשר החברה הופכת להיות מסוגלת לסנן מנהיגים באמצעות יעילות, חזון ויושרה, ולא באמצעות נאמנויות, סיסמאות ומורשת העבר בלבד, היחסים בין העם למנהיגות משתנים באופן מהותי. המנהיגות אינה עוד סמכות נפרדת מהחברה, והעם אינו עוד קהל הממתין לתוצאות, אלא שני הצדדים הופכים לחלק מתהליך לאומי אחד.

סיכום: ממנהיגות העם לעם המוביל את הפרויקט שלו

הסוגיה הפלסטינית, על ייחודיותה ומורכבותה, זקוקה היום לשינוי זה יותר מאי פעם. היא עומדת בפני מציאות הפועלת להשקיע זמן, לבסס עובדות, ולעצב מחדש את הגיאוגרפיה והנרטיב. והתמודדות עם מציאות זו אינה רק בניהול משברים יומיומיים, אלא בבניית חברה פוליטית המסוגלת לחשוב על העתיד, ולייצר את הכלים המתאימים לאתגרי העשורים הבאים.

ההימור האמיתי אינו רק על החלפת פנים, אלא על בנייה מחדש של היחסים בין העם לפוליטיקה, בין החברה למנהיגות, ובין לגיטימציה להשתתפות.

העם שאינו משתתף ביצירת עתידו משאיר לאחרים ליצור אותו בשמו, ואילו העם המחזיר את תפקידו הפוליטי אינו מסתפק בבחירת המנהיגות, אלא משתתף בעיצובה, מבקר אותה, ומחדש אותה כאשר האינטרס הלאומי מחייב זאת.

וכך, העם... כור ההיתוך של המנהיגות אינו רק ביטוי סמלי, אלא כלל פוליטי: כל מנהיגות חזקה זקוקה לחברה חזקה, וכל פרויקט לאומי חי זקוק לעם נוכח ביצירתו, לא רק נוכח בהגנה עליו.

העתיד אינו נוצר על ידי מנהיגות מנותקת מעמה, ולא על ידי עם הממתין למי שיצור את עתידו בשמו, אלא הוא נוצר על ידי יחסים חדשים שבהם העם הוא מקור הלגיטימציה, מאזן ההערכה, וכור ההיתוך המסנן את המנהיגים והפרויקטים המסוגלים לשאת באחריות השלב.

וכאשר העם יחזיר את מקומו הטבעי בפוליטיקה, השאלה לא תהיה רק: מי מוביל? אלא השאלה החשובה ביותר תהיה: כיצד העם הפלסטיני הפך להיות מסוגל להוביל את הפרויקט הלאומי שלו באמצעות מנהיגים שהוא בוחר, מפקח עליהם, ומשתתף ביצירתם?

מסר מוושינגטון

וושינגטון – סעיד עריקאת – 10/7/2026

דו"ח מודיעין ישראלי חדש, המדבר על מזימה איראנית לכאורה להתנקש בחיי נשיא ארה"ב דונלד טראמפ, עורר גל של שאלות בקרב החוגים הפוליטיים והמודיעיניים בוושינגטון, לא רק לגבי אמיתות המידע הכלול בו, אלא גם לגבי עיתויו, והאם הוא מהווה ניסיון חדש להשפיע על תהליך קבלת ההחלטות האמריקאי, ולדחוף את ארצות הברית להסלמה צבאית רחבה יותר נגד איראן, בזמן שערוצי המשא ומתן בין שתי המדינות עדיין פתוחים למרות הסלמת המתיחות.

רשת "CNN" ציטטה שני מקורות יודעי דבר שאמרו כי ישראל הודיעה לארצות הברית השבוע על מידע מודיעיני הטוען שאיראן פיתחה תוכנית חדשה למקד את טראמפ, והוסיפה כי אזהרה זו הגיעה על רקע התערערות הפסקת האש והחלפת האיומים והמכות בין וושינגטון לטהראן.

אחד המקורות אמר כי האזהרה הישראלית כללה מידע על מזימה ספציפית, בעוד מקור אחר הבהיר כי שירותי המודיעין האמריקאים עקבו מזה שבועות אחר אינדיקטורים כלליים לאיומים פוטנציאליים נגד טראמפ, אך הדו"ח הישראלי הוסיף נרטיב חדש המדבר על מבצע ספציפי.

אולם, לדברי גורמים אמריקאים, הדבר הבולט הוא שוושינגטון לא הצליחה עד כה לאמת באופן עצמאי את אמיתות המידע הישראלי, וכן ששירותי המודיעין האמריקאים לא עקבו אחר תרחיש זה לפני קבלת האזהרה, מה שגרם למספר גורמים להתייחס אליו בזהירות רבה.

חלק מהגורמים האמריקאים אף הרחיקו לכת, וראו בדו"ח הישראלי חלק מניסיון להשפיע על שיקוליו של הנשיא טראמפ, בעודו בוחן את אפשרויותיו בין הרחבת הפעולות הצבאיות נגד איראן, לבין מתן הזדמנות אחרונה למאמצים הדיפלומטיים להגיע להסכם חדש.

למרות שארצות הברית הזהירה זה מכבר מפני האפשרות שאיראן תבקש לנקום בטראמפ בשל החלטתו בשנת 2020 להתנקש בחיי מפקד "כוח קודס" האיראני קאסם סולימאני, גורמים רשמיים אישרו כי המידע החדש טרם עמד בהליכי האימות המודיעיניים האמריקאים הרגילים.

כשנשאל הבית הלבן על האזהרה הישראלית, הוא הפנה להצהרות שמסר טראמפ בהן אמר שאיראן מבקשת להתנקש בחייו, והוסיף: "הם רוצים להיפטר ממנהיג ארצות הברית... אני נמצא בכל הרשימות שלהם", ותיאר את האיראנים כ"מטורפים, אנשים רעים וחולים".

טראמפ אמר מאוחר יותר כי ראה רשימה חדשה המציבה אותו בראש רשימת האישים הממוקדים על ידי איראן, מבלי להבהיר אם התכוון למידע שהועבר על ידי ישראל.

התפתחויות אלו הגיעו ימים לאחר קריאות שהשמיעו משתתפים בטקס הלווייתו של המנהיג העליון האיראני המנוח עלי ח'אמנאי, שקראו להרוג את טראמפ, בזמן ששירותי המודיעין האמריקאים מאשרים שהם עוקבים אחר מספר אנשים וגורמים שדנו בביצוע התקפות אפשריות, אך טרם זיהו צעדים מבצעיים בפועל.

במקביל, נמשכים חילוקי הדעות בין טראמפ לראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו לגבי אופן הטיפול באיראן. בעוד נתניהו דוחף להחמיר את האופציה הצבאית, הממשל האמריקאי עדיין משאיר את הדלת פתוחה למשא ומתן, למרות הכרזתו של טראמפ על סיום תוקף מזכר ההבנות עם טהראן.

גורמים אמריקאים אישרו כי המגעים הלא מוצהרים בין וושינגטון לטהראן עדיין נמשכים במטרה להגיע להסכם גרעין חדש לפני אמצע אוגוסט, בעוד הכוחות האמריקאים הציבו תוכניות לתקיפות אפשריות, אך דחו את ביצוען כדי לאפשר פתרונות דיפלומטיים.

הדו"ח הישראלי מעלה שאלות החורגות מתוכן המידע המודיעיני עצמו, ונוגעות לאופי היחסים בין וושינגטון לתל אביב ולגבולות השפעתה של האחרונה על קבלת ההחלטות האמריקאית. בתוך המוסדות האמריקאים גוברת ההבנה כי מידע המתקבל מכל בעל ברית, יהא חשיבותו של בעל ברית זה אשר יהא, אינו יכול להפוך לבסיס להחלטה על מלחמה לפני אימותו באופן עצמאי. נראה כי הספקות שאפפו את הדו"ח הישראלי משקפים מגמה זו, במיוחד עם הודאת גורמים אמריקאים כי לא היו להם ראיות עצמאיות המאשרות את אמיתות הטענות הישראליות לפני קבלת האזהרה.

במהלך העשורים האחרונים, ישראל התמודדה עם ביקורת בתוך ארצות הברית בשל ניסיונותיה המתמשכים לדחוף את הממשלים האמריקאים לאמץ מדיניות קשוחה יותר במזרח התיכון. ויכוח זה מעלה תיקים רבים, ביניהם קידום הסכנה של נשק השמדה המוני עיראקי לפני הפלישה בשנת 2003, וכן מסעות לחץ חוזרים ונשנים לביצוע תקיפות צבאיות נגד איראן. מנקודת מבט זו, מספר אנליסטים אמריקאים רואים בדו"ח האחרון חלק מהקשר רחב יותר של שימוש במידע מודיעיני כאמצעי להשפיע על בחירות הבית הלבן, באופן המשרת את סדרי העדיפויות הביטחוניים של ממשלת ישראל, גם אם הדבר כרוך במעורבות ארצות הברית בסכסוכים שאת עלותם הפוליטית, הצבאית והכלכלית היא נושאת.

התפתחויות אלו מחזירות לחיים דיון ישן בתוך ארצות הברית לגבי האם המדיניות האמריקאית במזרח התיכון מעוצבת בהתאם לאינטרסים הלאומיים האמריקאים, או שהיא מושפעת לעיתים משיקולי בעלות ברית, ובראשן ישראל. ניסיון המלחמות הקודמות, ובמיוחד מלחמת עיראק, דחף מגזרים רחבים של פוליטיקאים ומומחים לקרוא לא להיגרר אחר מידע או הערכות לא מאומתות שעלולות לשמש להצדקת התערבויות צבאיות חדשות. לכן, הזהירות שמגלים מוסדות המודיעין האמריקאים כלפי הדו"ח הישראלי משקפת מגמה גוברת לעבר עצמאות רבה יותר בהערכת מידע, והעדפת האינטרסים האמריקאים הישירים על פני לחצים פוליטיים ואזוריים, יהא מקורם אשר יהא.

נשיא לבנון, ג'וזף עאון, שב והדגיש את מחויבותו להתקדם בנתיב המשא ומתן עם ישראל, והדגיש כי זוהי בחירה אסטרטגית שלא תיסוג ממנה תחת כל לחץ. עאון הבהיר כי המדינה הלבנונית דבקה בריבונותה המלאה בכל הצעדים הדיפלומטיים והשטחיים שהיא נוקטת בשלב רגיש זה.\n\nדבריו של נשיא לבנון נאמרו במהלך קבלת פנים למשלחת מסיעת 'הרפובליקה החזקה' בראשות סמיר ג'עג'ע בארמון בעבדא, שם סקרו שני הצדדים את ההתפתחויות הפוליטיות האחרונות. עאון ציין כי הביקורות המופנות כלפי עקרון המשא ומתן הישיר חסרות אובייקטיביות, והזכיר כי ההיסטוריה הלבנונית ידעה תחנות משא ומתן דומות מאז הסכם שביתת הנשק בשנת 1949.\n\nעאון ראה ב'הסכם המסגרת' הזדמנות אמיתית להשבת הזכויות הלבנוניות שנשללו באמצעות ערוצים דיפלומטיים, בתנאי שהצד הישראלי יקיים את הסעיפים המוסכמים. הוא הוסיף כי המומנטום שמספקת ארצות הברית כיום מעניק לביירות יכולת נוספת ללחוץ על תל אביב ולעבור את המכשולים המעכבים את יישום ההסכמים.\n\nבהתקפה מפורשת על מתנגדי נתיב זה, תהה נשיא לבנון על התועלת בהמשך תשלום מחירים על ידי העם הלבנוני במלחמות המשרתות אינטרסים של כוחות חיצוניים. הוא הדגיש כי ישנם המבקשים להשאיר את התיק הלבנוני כקלף מיקוח בידי גורמים אזוריים, ובמיוחד איראן, וכי זוהי גישה שהמדיניות הרשמית הנוכחית של המדינה דוחה.\n\nבמישור השטח, קיים הנשיא עאון פגישה עם מפקד צבא לבנון, הגנרל רודולף הייקל, שהתמקדה בדיון במצב הביטחוני המידרדר בכפרים הגבול. הפגישה עסקה בתוכניות המוסד הצבאי להתמודדות עם התקפות ישראליות מתמשכות, ולהבטחת יציבות האזורים החווים מתיחות גוברת.\n\nהפגישה הצבאית דנה בהסדרים הלוגיסטיים ליישום 'הסכם המסגרת' במה שמכונה 'אזורי הניסוי' בדרום לבנון, שם צפוי הצבא לקחת את המושכות. התוכנית כוללת פריסה רחבה של יחידות צבאיות לבנוניות במקביל לנסיגת הכוחות הישראליים מנקודות אלו.\n\nמקורות יודעי דבר דיווחו כי התיאום בין הנשיאות לפיקוד הצבא יתעצם בימים הקרובים עם ציפייה להגעת משלחת צבאית אמריקאית בכירה לבירה ביירות. מטרת המשלחת האמריקאית היא להניח את הנגיעות האחרונות על מנגנוני הנסיגה הישראלית ולהבטיח שלא יתרחשו הפרות ביטחוניות במהלך תהליך העברת השליטה.\n\nהרשויות הלבנוניות שואפות בשלב זה לקבל ערבויות בינלאומיות ודאיות שימנעו מישראל להתנער מהתחייבויותיה, במיוחד לאחר שזוהו ניסיונות קודמים לסגת מהבנות מסוימות. ביירות רואה בהתחייבות בשטח את המבחן האמיתי להצלחת נתיב המשא ומתן בחסות וושינגטון.\n\nבהקשר קשור, הוחלט להעביר את סבב המשא ומתן הבא מבירת ארה"ב וושינגטון לעיר רומא שבאיטליה, בהתבסס על הסדרים דיפלומטיים חדשים. שינוי זה הגיע לאחר הבטחות אמריקאיות לביירות על המשך התפקיד הישיר של ארצות הברית כצד מתווך וערב בשיחות המשולשות הצפויות.\n\nצפוי שסבב המשא ומתן ברומא יתחיל באמצע החודש הנוכחי, כאשר לבנון תיוצג על ידי משלחת רשמית המוסמכת לדון בצעדי היישום של הנסיגה. הצד הלבנוני מתנה את השתתפותו בצורך להשיג התקדמות מוחשית בשטח, שתתחיל בסיום הנוכחות הצבאית הישראלית באזורים הכלולים בהבנות הראשוניות.\n\n"לא אסוג מהחלטת המשא ומתן שקיבלתי, והיא מקדשת את זכותה של מדינת לבנון לנהל משא ומתן בעצמה ומוציאה את המדינה מהשלכות המלחמה.

שלטונות הכיבוש הישראלי שחררו היום, יום שישי, את המופתי של ירושלים והשטחים הפלסטיניים, השייח' מוחמד חוסיין, לאחר שהוחזק במשך מספר שעות בעקבות מעצר פתאומי שבוצע על ידי כוחות הכיבוש מתוך רחבות מסגד אל-אקצא המבורך, והטילו תנאים מגבילים על תנועתו.

מקורות דיווחו כי החלטת השחרור הגיעה מותנית בגירוש המופתי ממסגד אל-אקצא למשך שבוע שלם בשלב ראשון, יחד עם מסירת זימון רשמי להתייצבות במרכזי החקירה של הכיבוש מאוחר יותר, כאשר צפוי שתידון הארכת תקופת הגירוש עד לשישה חודשים.

הרקע להתמקדות זו נובע מהעמדות הדתיות והלאומיות שמביע השייח' מוחמד חוסיין בתוך הר הבית, כאשר שלטונות הכיבוש טענו כי הוא התפלל למען השהידים הפלסטינים והתפלל לשחרור האסירים הכלואים בבתי הכלא של הכיבוש, מה שנחשב על ידי גורמי הביטחון הישראליים כהסתה המחייבת רדיפה וגירוש.

שלטונות הכיבוש מסרו למופתי של המקומות הקדושים החלטה רשמית לגירוש מיידי ממסגד אל-אקצא למשך שבוע כצעד ראשוני.

חוגים פוליטיים ותקשורתיים ישראליים פתחו במסע הסתה אינטנסיבי נגד ד"ר עזמי בשארה, המנהל הכללי של המרכז הערבי למחקרים ולמדיניות. המתקפה האחרונה הגיעה במאמר ארוך שפרסם מיכאל קליינר, ראש בית הדין הפנימי של מפלגת הליכוד וחבר כנסת לשעבר, בעיתון 'מעריב' העברי, שם טען שבשארה מוביל מערכה אסטרטגית מתוכננת שמטרתה להרוס את היחסים בין תל אביב לוושינגטון, אותם תיאר כ'נכס האסטרטגי החשוב ביותר' של ישראל.

קליינר השתמש במאמרו בשפה מסיתה חסרת תקדים, בטענה שמוסדות המחקר והתקשורת הקשורים לבשארה פועלים כחדר מבצעים לחבלה במעמדה של ישראל בעולם המערבי. הבכיר בליכוד הרחיק לכת כאשר קבע שהשפעתו של בשארה על דעת הקהל האמריקאית והאירופית מהווה סכנה העולה על סכנת המנהרות הצבאיות, ותיאר אותו כ'מסוכן יותר מהמנהיג האיראני והנשיא הטורקי יחד' בניסיון להסית את החוגים הפוליטיים נגדו.

למרות השטח הנרחב שהקדיש העיתון העברי למאמר, ציינו משקיפים את היעדרן של ראיות קונקרטיות או עובדות התומכות בטענות גדולות אלו. נראה כי הסתה זו מהווה הרחבה לעמדותיו העוינות ההיסטוריות של קליינר כלפי בשארה, שכן הוא היה בין הראשונים שדרשו לאסור את פעילותו הפוליטית בתוך השטחים הפלסטיניים הכבושים מאז סוף שנות התשעים, במיוחד לאחר שהציג את פרויקט 'מדינת כל אזרחיה' המפרק את המבנה הגזעני של המדינה העברית.

קמפיין זה מגיע בהקשר של הסתה ישראלית רחבה יותר המכוונת נגד מדינת קטאר ומוסדותיה מאז תחילת מלחמת ההשמדה ברצועת עזה, כאשר תל אביב מנסה להטיל על דוחא את האחריות לירידה בתדמיתה בזירה הבינלאומית ובאוניברסיטאות האמריקאיות. דיווחים ישראליים חוזרים ונשנים מאשימים את קטאר בהשפעה על מגמות המפלגות הדמוקרטית והרפובליקנית, בניסיון לברוח מהעובדה שמעשי הכיבוש ופשעיו הם הסיבה העיקרית לשינויים העמוקים שחווה החברה האמריקאית כלפי ישראל.

אנליסטים רואים בפנייה של ההנהגה הישראלית לתקוף סמלים אינטלקטואליים ביטוי למצב של חוסר אונים מנטלי מול הכוח הרך הערבי העולה. במקום להכיר בכישלון המדיניות הממשלתית הישראלית בשמירה על התמיכה הבינלאומית, קולות אלו מנסים לצמצם את השינויים הגלובליים הגדולים לאישים או למוסדות ספציפיים, מה שמדגיש את עומק המשבר שחווה התעמולה הישראלית לנוכח המשך התוקפנות נגד העם הפלסטיני.

בשארה חפר רשת מנהרות לדעת הקהל בארצות הברית ובמערב אירופה, שהיא מסוכנת לישראל הרבה יותר ממנהרות חמאס.

מזכיר המועצה העליונה לביטחון לאומי של איראן, מוחמד באקר זולקאדר, איים היום, יום שישי, בתגובה נחרצת וישירה על כל תקיפה שתכוון לתשתיות ארצו. זולקאדר הדגיש בהצהרה רשמית כי ישראל לא תהיה חסינה מתגובה זו, והדגיש כי הכוחות האיראניים מוכנים להתמודד עם כל הסלמה שתפגע במתקנים החיוניים של המדינה.

איום איראני זה מגיע על רקע התחדשות חילופי המהלומות הצבאיות בין וושינגטון לטהראן, זו ההסלמה הראשונה מסוגה מאז חתימת מזכר ההבנות ביוני האחרון. התפתחויות אלו משקפות את שבריריות ההבנות הקודמות שהגיעו לאחר הכרזת הפסקת האש באפריל, מה שמציב את האזור על סף התפרצות געשית מחודשת.

כוחות אמריקאים פתחו בליל רביעי-חמישי בסדרת תקיפות אוויריות אינטנסיביות שתוארו כחמורות ביותר, וכוונו לכ-90 מטרות צבאיות בתוך שטחי איראן. לפי הפיקוד הצבאי האמריקאי, פעולות אלו באות כתגובה למהלכים איראניים המאיימים על האינטרסים האמריקאיים ובעלות בריתה באזור המפרץ.

מצדה, טהראן האשימה את הממשל האמריקאי בפגיעה מכוונת במתקנים אזרחיים חיוניים, כולל גשרים אסטרטגיים וקווי רכבת המחברים בין הבירה טהראן לעיר משהד. מקורות איראניים מסרו כי התזמון נועד לשבש את טקסי הלוויה של המנהיג העליון המנוח עלי ח'אמנאי, שנרצח בפברואר האחרון.

בהקשר קשור, רשות השידור הישראלית חשפה מהלכים דיפלומטיים וצבאיים אינטנסיביים שמבצעת תל אביב עם וושינגטון להשתתפות ישירה בפעולות הצבאיות. המקורות הבהירו כי ישראל ביקשה רשמית מהנשיא האמריקאי דונלד טראמפ לאפשר לכוחותיה להצטרף לתקיפות האוויריות נגד מטרות איראניות.

משרד ראש הממשלה הישראלי בנימין נתניהו דיווח כי האחרון קיים שיחות טלפון ממושכות עם הנשיא טראמפ ביום חמישי בערב. השיחות עסקו בהתפתחויות האחרונות בשטח ובמהלכים הצבאיים האמריקאיים באזור המפרץ, מבלי לחשוף פרטים על התגובה האמריקאית לבקשה הישראלית להשתתף.

משקיפים רואים כי ישראל הפעילה לחצים מתמידים על וושינגטון לנקוט עמדות קשוחות יותר כלפי תוכנית הגרעין וההשפעה האזורית של איראן. עם זאת, תל אביב מוצאת את עצמה כעת בעמדת צופה בעוד ארצות הברית מובילה את המערכה הצבאית באופן ישיר ובודד עד כה.

דיווחים עיתונאיים ישראליים ציינו כי סיכויי המעורבות של צה"ל בסבב עימות זה עדיין נמוכים מסיבות אסטרטגיות ופוליטיות. וושינגטון חוששת כי התערבות ישראלית גלויה תסבך את המאמצים לגייס תמיכה בינלאומית ותהפוך את הסכסוך לעימות דתי כולל.

ניתוחים מצביעים על כך שישראל עשויה להסתפק בשלב הנוכחי בקצירת פירות הלחץ הצבאי האמריקאי על טהראן מבלי לשאת בעלות המעורבות הישירה. עם זאת, תרחיש ההתערבות הישראלית נותר קיים במקרה שאיראן תחליט להרחיב את היקף תקיפותיה כדי לפגוע ישירות בעומק הישראלי.

מקורות יודעי דבר מסרו כי טהראן החלה כבר לשנות את משוואת התגובה, ועברה מאיום על בסיסים אמריקאיים לאזכור ישראל בשמה. בנק המטרות האיראני הפוטנציאלי כולל בסיסים צבאיים אמריקאיים במדינות שכנות כמו כווית, בחריין וירדן, בנוסף למתקנים ישראליים.

המועצה העליונה לביטחון לאומי של איראן היא הגוף האחראי על ניסוח ההחלטות הצבאיות והמדיניות הגדולות במדינה. המועצה גילתה קשיחות ברורה בהתמודדות עם התקיפות האחרונות, וראתה בהמשך ההסלמה האמריקאית כגורם שיביא בהכרח להרחבת מעגל העימות הגיאוגרפי.

אזור המפרץ חווה מצב של כוננות צבאית חסרת תקדים מאז תחילת העימותים הישירים בפברואר האחרון. מתיחויות אלו מתרחשות במקביל לכישלון המשא ומתן בהובלת גורמים אזוריים כמו קטאר ופקיסטן, שנועד להגיע להסכם סופי שיסיים את מצב העוינות.

מומחי ביטחון רואים בפגיעה בתשתיות איראניות חציית קווים אדומים שהציבה טהראן מזה שנים. שינוי זה באופי המטרות עשוי לדחוף את משמרות המהפכה האיראניים לבצע פעולות נקם איכותיות שעלולות לפגוע בנתיבי השיט הבינלאומיים במצר הורמוז.

בתוך תמונה מורכבת זו, הציפייה נותרה השלטת, בהמתנה לתוצאות הימים הקרובים של השיחות האמריקאיות-ישראליות. האזור נותר פתוח לכל האפשרויות, כולל פריצת מלחמה אזורית רחבה שתחרוג מגבולות העימותים המקומיים הנוכחיים.

תגובה תינתן על כל תקיפה על התשתיות, והמשטר הציוני הפושע האחראי על זוועות אלו לא יהיה חסין מתגובת לוחמינו.

הדוקטרינה הצבאית הישראלית מעולם לא הייתה מסמך קפוא, אלא עוצבה לאורך עשורים של מלחמות וכישלונות עוקבים. מאז הקמתה, ניסה הכיבוש לאזן בין מוגבלות הגיאוגרפיה וכוח האדם לבין סביבתו הדוחה את קיומו, מה שדחף אותו לאמץ אסטרטגיות משתנות ללא הרף.

דוד בן-גוריון הניח את היסודות הראשונים לביטחון הלאומי, בהתבסס על משולש 'הרתעה, התרעה מוקדמת, והכרעה מהירה'. המטרה הייתה להעביר את המערכה לשטח האויב ולמנוע מלחמות התשה ארוכות שהחזית הפנימית לא תוכל לשאת את השלכותיהן הכלכליות והאנושיות.

שנות החמישים עמדו בסימן מאבקים פנימיים בין הגנרלים לגבי זהות הצבא, כאשר בלטו חילוקי דעות בין זרם חיל הרגלים לזרם חיל השריון. דיונים מבצעיים אלו חשפו מאוחר יותר פערים גדולים, במיוחד לאחר נפילת מיתוס 'קו בר-לב' הבלתי חדיר תחת מכות הכוחות המצריים במלחמת יום הכיפורים 1973.

בסוף שנות התשעים, החל שלב 'הצבא הקטן והחכם' בהנהגת אהוד ברק ודן שומרון. גישה זו התבססה על צמצום כוחות היבשה והמילואים בתמורה להשקעה אדירה בטכנולוגיה מתקדמת, במערכות מודיעין מדויקות וביכולות אוויריות עילאיות.

שאול מופז פרסם בשנת 2002 מסמך אסטרטגי שניסה להתאים את הצבא לאיומים החדשים, במיוחד לאחר יציאת מדינות ערביות ממעגל הסכסוך הישיר ועליית איומי 'המעגל השלישי' כמו איראן. שלב זה התמקד בצמצום יחידות השריון לטובת עליונות טכנולוגית.

מלחמת לבנון השנייה בשנת 2006 היוותה הלם למערכת הצבאית, כאשר הצבא נכשל בהשגת הכרעה ברורה מול חיזבאללה. ועדות החקירה, ובהן ועדת 'וינוגרד', חשפו ליקויים חמורים בהבנת טבע מלחמות הגרילה והסתמכות יתר על כוח אווירי.

בשנת 2013, בני גנץ הציג מסמך שהתמקד ב'מערכה שבין המלחמות', אסטרטגיה של תקיפות ממוקדות לסיכול יכולות היריבים מבלי להיגרר לעימות כולל. תקופה זו גם יצרה את 'פיקוד העומק' לביצוע מבצעים מיוחדים הרחק מהגבולות המסורתיים.

תוכנית 'גדעון' שהושקה על ידי גדי איזנקוט בשנת 2015 ייצגה ניסיון לבנות צבא איכותי ואליטיסטי. איזנקוט שאף לייעל משאבים ולצמצם כוחות מיותרים, בטענה שהאיום האמיתי מגיע כעת משחקנים 'תת-מדינתיים' בעלי יכולות טילים מתקדמות.

אביב כוכבי המשיך בדרך זו באמצעות תוכנית 'תנופה' בשנת 2020, במטרה להפוך את הצבא למכונה 'קטלנית' המבוססת על בינה מלאכותית. התוכנית נועדה לחבר את כל זרועות הצבא למערכת דיגיטלית אחת שתאפשר השמדת מטרות אויב במהירות שיא ובמינימום אבדות אפשריות.

למרות כל התוכניות הטכנולוגיות הללו, מתקפת השבעה באוקטובר 2023 החזירה את הצבא לנקודת ההתחלה. מערכות הניטור החכמות וההגנות הגבוליות קרסו ברגעים, מה שהוכיח שטכנולוגיה אינה יכולה להוות תחליף מלא לנוכחות אנושית צפופה.

הרצי הלוי מצא את עצמו מפקד על צבא בעיצומו של הכישלון המודיעיני והמבצעי הגדול ביותר בתולדות הישות. תוכניתו שנקראה 'מעלות' לא מצאה דרך ליישום מלא, שכן המלחמה הארוכה בעזה ובלבנון כפתה מציאות שטח שונה לחלוטין מההנחות הקודמות.

תוכנית 'חושן' שהוכרזה על ידי אייל זמיר לתקופה (2026-2030) היא ניסיון לשקם את מה שנהרס במלחמה הנוכחית. התוכנית מתמקדת בבנייה מחדש של מחסני התחמושת, חיזוק כוחות היבשה, והיערכות למלחמות התשה ארוכות ורב-זירתיות, מה שסותר את דוקטרינת ההכרעה המהירה.

השינויים האחרונים מאשרים שהכיבוש מבין כעת את חוסר היכולת של 'הצבא הקטן' להגן על גבולות רחבים בו זמנית. לכן, ההמלצות הנוכחיות נוטות להגדלת מספר המגויסים ופיתוח מערכות הגנה אווירית לייזר להתמודדות עם האיומים הגוברים מצד כטב"מים וטילים.

לסיכום, המסלול ההיסטורי מראה שהבעיה הישראלית טמונה בפער בין התיאוריה למציאות. בכל פעם שהצבא פיתח תוכנית טכנולוגית, הוא מצא את עצמו מול טקטיקות שטח פשוטות אך יעילות, מה שהופך את עתיד הדוקטרינה הביטחונית לתלוי ביכולתה להפנים את לקחי הכישלון הקיומי.

מתקפת 7 באוקטובר 2023 הכתה ברוב עמודי התווך של התפיסה הביטחונית הישראלית בו זמנית, ופתחה פתח לבחינה רחבה של אופי הצבא.

כוחות הכיבוש הישראלי הגבירו את פעולותיהם בשטח רצועת עזה באמצעות הרחבת מה שמכונה "הקו הצהוב", מה שיצר מציאות מרה עבור התושבים הנצורים. היחידות ההנדסיות של צבא הכיבוש ביצעו פיצוצים נרחבים של מבני מגורים באזורים שמאחורי קו זה, מה שהוביל להרס שכונות שלמות ולעקירת אלפי משפחות נוספות.

מקורות מקומיים דיווחו כי הכיבוש הרחיב לאחרונה את שטח האזור הביטחוני הזה כדי לבלוע כ-70% מכלל שטחי רצועת עזה, לאחר שבעבר היווה 53%. הרחבה שיטתית זו דחקה יותר משני מיליון פלסטינים לשטחים צפופים מאוד, חסרי תנאי חיים בסיסיים ושירותים חיוניים, מה שמחמיר את המשבר ההומניטרי באופן חסר תקדים.

בשטח, צבא הכיבוש הודיע על חיסול יחיא סעיד מוחמד חמדאן בדרום הרצועה, בטענה שהוא מפקד תא ביחידת העילית של חמאס. בהודעת הצבא נטען כי חמדאן היה בין המשתתפים באירועי השבעה באוקטובר, ובפרט בפלישה למחנה רעים הצבאי הסמוך לרצועה, וזאת במסגרת המשך פעולות ההתמקדות הישירה בפעילי שטח.

בהקשר של ההפרות המתמשכות, אזרחית פלסטינית נפצעה מירי כוחות הכיבוש בעת שהייתה באזור אל-פאלוג'ה ממערב למחנה ג'באליה בצפון הרצועה. זאת במקביל להפגזות ארטילריות כבדות שכונו לאזורים המזרחיים והצפוניים, מה שמשקף את המשך הפרת ההבנות בשטח ופגיעה באזרחים באזורי העקירה המשוערים שלהם.

גם העיר עזה חוותה פיצוצים עזים כתוצאה מפיצוץ מתחמי מגורים הממוקמים מאחורי הקו הצהוב, כאשר הכיבוש שואף לשנות את תוואי האזור מבחינה גיאוגרפית. כמו כן, דווח על פצועים בקרב אזרחים ממזרח למחנה אל-בורייג' ובשכונת אל-אמל בעיר חאן יונס, כתוצאה מירי ישיר מכלי רכב צבאיים חודרים.

במישור המשפטי, מוסד אל-דמיר לזכויות אדם פרסם נייר עמדה שהזהיר מפני הפיכת מזרח הרצועה לאזור חיץ קבוע. הנייר הדגיש כי מה שמתרחש הוא "הנדסת פינוי" שמטרתה עקירה כפויה של האוכלוסייה הפלסטינית, ויצירת סביבה שתהפוך את המשך החיים באזורים אלה לבלתי אפשרי מבחינה מעשית ומשפטית.

המוסד המשפטי הבהיר כי פעולות אלה מהוות הפרה חמורה של התחייבויות הכיבוש על פי המשפט ההומניטרי הבינלאומי, ונכללות במדיניות שיטתית של כיבוש ארוך טווח. הנייר קרא לקהילה הבינלאומית לפעול באופן מיידי לעצירת פשע רצח העם ולהבטיח שראשי הכיבוש לא יימלטו מעונש בפני בתי הדין הבינלאומיים.

במסגרת מאמצי הסיוע, הוועדה הקטארית לשיקום עזה המשיכה לספק סיוע הומניטרי דחוף לאוכלוסיות הפגיעות ביותר במחוזות השונים. הסיוע כלל אספקת עזרים למאות אנשים עם מוגבלויות תנועה, כולל כיסאות גלגלים והליכונים, כדי להקל על סבלם בתנאי העקירה הקשים.

מצדה, האו"ם הזהיר כי המחסור החמור בדלק ובציוד מיוחד מעכב את מאמצי חילוץ גופות השהידים מתחת להריסות. הארגון הבינלאומי ציין כי אלפי אנשים עדיין נעדרים, מה שמאריך את סבלן של המשפחות הממתינות לדעת את גורל יקיריהן, בתוך התפרקות הגופות וקושי בביצוע בדיקות DNA.

דוחות האו"ם אישרו כי היעדר פעולות הערכת סיכוני נפץ מעכב באופן משמעותי את חזרת התושבים לשכונותיהם ההרוסות, ומאט את קצב כל פעולות שיקום עתידיות. ההריסות המצטברות ברחובות נותרו מכשול עיקרי לתנועת צוותי ההצלה והאמבולנסים, מה שמגביר את מורכבות המצב ההומניטרי המידרדר ממילא בכל אזורי הרצועה.

ספינות מלחמה ישראליות ממשיכות לפגוע באזור החוף והים במטחי ירי כבד, מה שמונע מדייגים את מקור פרנסתם היחיד ומאיים על חיי העקורים בחוף. כמו כן, האזורים הצפון-מזרחיים של העיר רפיח הופגזו בארטילריה לסירוגין, מה שמעיד על היעדר אזור בטוח בפועל בכל רצועת עזה.

משקיפים רואים בהתעקשות הכיבוש להרחיב את "הקו הצהוב" מטרה לכפות מציאות גיאוגרפית חדשה שתמנע את חזרת העקורים לבתיהם בעתיד הקרוב. מדיניות זו מעמידה את הקהילה הבינלאומית במבחן אמיתי לגבי יכולתה לחייב את הכיבוש בהחלטות בית הדין הבינלאומי לצדק ולעצור את ההתפשטות ההתיישבותית והביטחונית בתוך גבולות הרצועה.

מוסדות זכויות אדם קראו לפתוח בחקירות מיידיות בפשעים שבוצעו בתוך "האזור הביטחוני", וראו בשתיקה הבינלאומית אור ירוק לכיבוש להמשיך בהרס התשתיות. הם הדגישו כי אחריות ודין וחשבון הם הדרך היחידה לעצור את שפיכות הדמים ולהבטיח את הגנת האזרחים שנותרו ללא קורת גג או הגנה משפטית.

לסיכום ההתפתחויות, המצב ההומניטרי בעזה נותר תלוי בין פטיש ההפגזות המתמשכות לסדן המצור והרחבת אזורי החיץ. עם המשך ההגבלות על כניסת סיוע הומניטרי, גוברים החששות מפני אסון רעב חדש באזורים שהכיבוש בודד מאחורי הקווים הצהובים החדשים.

הקו הצהוב הפך להנדסת פינוי והפיכת אזורים לאזור ביטחוני חיץ הנתון לשליטה ישראלית, מה שמעיד על מגמה של כיבוש ארוך טווח.