מקורות זכויות אדם דיווחו כי כוחות הכיבוש הישראלי ביצעו לפנות בוקר יום שני מעצר של תלמיד תיכון ממחוז חברון, שעות ספורות לפני שהיה אמור לגשת לבחינה הממשלתית שלו. מועדון האסיר הפלסטיני הבהיר כי העצור הוא הצעיר פאג'ר אחמד אל-משני, בן 18, תושב העיירה אל-שיוך הממוקמת בצפון מזרח המחוז, והוא נלקח למקום לא ידוע.

על פי הנתונים שפרסם מועדון האסיר, מעצרו של אל-משני מעלה את מספר התלמידים העצורים בשלב התיכון בבתי הכלא הישראליים ל-66 תלמידים רק השנה. צעד זה מגיע בזמן שאלפי תלמידים פלסטינים ניגשים לבחינות הגמר שלהם, שהחלו בשבת שעברה באופן אחיד בין הגדה המערבית לרצועת עזה, באתגר ברור לתנאי המלחמה המתמשכת.

ארגוני זכויות אדם ראו בפגיעה בתלמידים בשלב רגיש זה חלק ממדיניות שיטתית שמטרתה להפריע לתהליך החינוכי ולהרוס את עתיד הנוער הפלסטיני. המקורות הדגישו כי הרשויות הישראליות הגבירו את רדיפת התלמידים בכל שלבי החינוך מאז אוקטובר האחרון, כאשר העצורים נתונים לתנאי מעצר קשים הכוללים התעללות ומניעת קשר עם בני משפחותיהם.

בהקשר קשור, מחוז חברון היה עד להתקפות נוספות שכללו מעצר של שני אחים מאזור מסאפר יטא בדרום, במקביל להתקפות שביצעו מתנחלים שפגעו ברכוש האזרחים והשחיתו אותו. הפרות אלו מגיעות במסגרת קמפיין נרחב שמנהלים צבא ישראל והמתנחלים בגדה המערבית, אשר מאז סוף השנה שעברה הביא למותם של מאות, לפציעתם של אלפים ולעקירת משפחות שלמות.

בירושלים הכבושה, כוחות הכיבוש עצרו ילד מהעיירה סילואן הממוקמת דרומית למסגד אל-אקצא המבורך, על רקע המשך הפלישות והפשיטות על כפרים ועיירות פלסטיניות. הדיווחים הרשמיים מאשרים כי מספר העצורים בגדה המערבית התקרב ל-23 אלף עצורים מאז תחילת ההסלמה האחרונה, מה שמשקף את היקף המתקפה הביטחונית המכוונת לכל שכבות החברה הפלסטינית.

הסטטיסטיקה הרשמית מצביעה על כך שהגדה המערבית איבדה 1173 שהידים מאז אוקטובר 2023, בעוד שמספר הפצועים עלה על 12,666 מקרים, על רקע תנאים הומניטריים וכלכליים מורכבים ביותר. בחינות הבגרות בגדה נמשכות עד השמיני ביולי הקרוב, בעוד שברצועת עזה הן נמשכות עד סוף אותו חודש, למרות ההרס העצום שפקד את מוסדות החינוך שם.

מועדון האסיר הדגיש כי התלמידים בתוך בתי הכלא מתמודדים עם אתגרים כפולים, שכן הם נשללים מזכותם הבסיסית לחינוך המובטחת על ידי החוקים הבינלאומיים, בנוסף לחשיפתם לשיטות עינויים פיזיים ונפשיים. הגורמים המשפטיים דרשו מהקהילה הבינלאומית להתערב באופן מיידי כדי לעצור את הפגיעה בתהליך החינוכי ולהגן על התלמידים הפלסטינים מפני מעצרים שרירותיים הרודפים אותם אפילו באולמות הבחינות.

המשך מעצרם של תלמידי תיכון מהווה הפרה ישירה של זכותם לחינוך, ומשקף מדיניות שיטתית המכוונת למסלול החינוכי של הפלסטינים.

עוצמת ההתקפות השיטתיות שבוצעו על ידי קבוצות מתנחלים, ביום ראשון, באזורים שונים בגדה המערבית ובירושלים הכבושה, התאפיינה במגוון ובחומרה. הפשעים שבוצעו נעו בין שריפת מתקנים מסחריים חיוניים לניתוק שירותים בסיסיים מבתי אזרחים, בניסיון ברור להצר את צעדי הנוכחות הפלסטינית.

התקפות אלו מתבצעות בחסות מלאה ובהגנה ישירה של כוחות צבא הכיבוש הישראלי, המספקים תמיכה לוגיסטית וביטחונית למתנחלים במהלך פעולות החבלה. מדיניות משולבת זו נועדה להטיל אימה על התושבים ולדחוף אותם להגירה כפויה מאדמותיהם ומרכושם ההיסטורי.

בעיירה אל-לבן א-שרקיה מדרום לשכם, פרצו מתנחלים בשעות הבוקר המוקדמות למסעדה הממוקמת באזור חיוני המשרת סטודנטים מאוניברסיטת זיתונה. התוקפים שברו את תכולת המתקן וגנבו סכומי כסף שהיו בתוכו לפני שהציתו אש בכל פינותיו, מה שהוביל להרס מוחלט.

יעקוב עוויס, ראש המועצה הכפרית ובעל המסעדה שנפגעה, אישר כי הנזקים החומריים כתוצאה מהשריפה נאמדים בכמיליון שקל, המהווה מכה כלכלית קשה. עוויס ציין כי התקפה זו אינה הראשונה, אלא חלק מסדרת התקפות שפגעו בבתים, כלי רכב ושדות זיתים באזור בחודשים האחרונים.

גל החבלה עבר לדרום חברון, ובמיוחד באזור שעב אל-בטם במסאפר יטא, שם נפרץ ביתו של האזרח מוחמד אל-ג'בארין באופן פרובוקטיבי. המתנחלים התפרעו מול בני המשפחה לפני שניתקו את כבל החשמל הראשי המספק חשמל לבית.

הפעיל התקשורתי אוסאמה מח'אמרה הסביר כי מסאפר יטא מתמודדת עם מלחמה דמוגרפית אכזרית שמטרתה לעקור את תושביה על ידי מניעתם מהצרכים הבסיסיים ביותר כמו מים וחשמל. המתנחלים רודפים גם רועי צאן מדי יום כדי למנוע מהם גישה למרעה, במקביל לפשיטות על מערות ומגורים פרימיטיביים של התושבים.

בירושלים הכבושה, תיעדו מקורות רשמיים תקיפה חדשה בריכוז (אל-כעאבנה אל-כסאראת) ליד העיירה ענאתא ממזרח לעיר הקודש. אחד המתנחלים שחרר בכוונה עדר כבשים בין אוהלים ובתי אזרחים, מה שהוביל למצב של מתיחות ושיבוש מוחלט של תנועת התחבורה.

מחוז ירושלים דיווח בהצהרה כי התנהגויות אלו נכללות במדיניות 'ההתפרעות ההתנחלותית' שמטרתה להטיל מצור על ריכוזי הבדואים ולבודד אותם מסביבתם. הכיבוש שואף באמצעות פעולות אלו לשנות את המציאות הגיאוגרפית והדמוגרפית באזור המזרחי של הבירה הכבושה לטובת ההתפשטות ההתנחלותית.

נתונים רשמיים שפורסמו על ידי הרשות להתנגדות לגדר ולהתנחלויות מצביעים על כך שמספר המתנחלים בגדה המערבית עבר את רף 750 אלף מתנחלים. אלה מפוזרים על פני רשת רחבה הכוללת 141 התנחלויות רשמיות, בנוסף ל-224 מאחזים התנחלותיים רועיים וצבאיים המהווים חוד חנית לנגיסת שטחים פלסטיניים נוספים.

הגושים ההתנחלותיים הגדולים ביותר מרוכזים ב-15 התנחלויות גדולות שהוקמו על אדמות מזרח ירושלים, בהן מתגוררים כרבע מיליון מתנחלים כדי לכפות מציאות חדשה. מערכת זו מסתמכת על אינטגרציה של תפקידים בין קבוצות שטח קיצוניות וצבא הכיבוש ליישום מדיניות עובדות בשטח והרס מרכיבי העמידה הפלסטינית.

התוקפים שברו דלתות וגנבו סכום כסף לפני שהציתו את המסעדה, מה שהוביל לשריפתה המוחלטת ולאובדן של מיליון שקל.

הירידה הכפויה במשאבים הכספיים של הרשות הלאומית הפלסטינית פתחה מחדש דיון לגיטימי על אופן קביעת סדרי העדיפויות לנוכח המגבלות ביכולות ואי-הלימה בהכנסות. יש הרואים, ובצדק, כי הבריאות צריכה לעמוד בראש סדר העדיפויות, בעוד שאחרים מדגישים כי ההשקעה בחינוך הדורות החדשים היא החשובה ביותר, ואילו צוות שלישי טוען כי צדק ושמירה על ביטחון וסדר ושלטון החוק הם הערובה להמשך יתר השירותים. כל הדעות הללו תקפות ולא ניתן להמעיט בחשיבותן.אך ברצוני להפנות את תשומת הלב לעדיפות שאינה מתחרה במגזרים אלו ואחרים, אלא קודמת להם במצב הנוכחי, מכיוון שהיא מהווה תנאי להגנה על הסוגיה הלאומית עצמה. זוהי עדיפות חוצת מגזרים, הראויה שיתאחדו למענה מאמצי המוסדות הממשלתיים, האזרחיים, הבינלאומיים והחברה הפלסטינית כולה, והיא תמיכה בכפרים, באזורים הכפריים ובקהילות הבדואיות הפלסטיניות המקיפות או מוקפות בהתנחלויות ברחבי הגדה המערבית הכבושה, כדי שלא יגיע יום שבו נאמר 'נאכלתי ביום שנאכל השור הלבן'.חשיבותה של עדיפות זו טמונה בכך שהכיבוש נראה כאילו הוא מאמין שהרגע הנוכחי מתאים להכרעה בסכסוך ההיסטורי על האדמה, תוך ניצול הנסיבות האזוריות והבינלאומיות, ומצב התשישות הפלסטיני. אמונה זו מתורגמת למדיניות שמטרתה לגרש פלסטינים מאדמותיהם הנמצאות מחוץ לשטח הבנוי של הכפרים, מה שמזכיר את מה שאירע בחלקים נרחבים של פלסטין לאחר הנכבה בשנת 1948, כאשר התושבים הופרדו בהדרגה מאדמותיהם וממקורות פרנסתם.הדבר אינו מסתכם בהשתלטות על האדמה, אלא מתרחב למצור על קהילות אלו ולבידודן מסביבתן. המחסומים הצבאיים, השערים, הסגרים וההגבלות על התנועה מקשים ומייקרים את הגישה לבתי ספר, אוניברסיטאות, בתי חולים ומרכזים רפואיים, מה שהופך שירותים בסיסיים לנטל יומיומי המאיים על יציבות התושבים ועל יכולתם להישאר במקומות מגוריהם.הלחץ גובר באמצעות פגיעה כלכלית ישירה, שכן חקלאים נמנעים לעיתים קרובות מלהגיע לאדמותיהם, לעבד אותן, לטפל בצאנם או לקטוף את יבוליהם, וכן עולה עלות ההגעה למקומות עבודה מחוץ לכפרים, הן מבחינת זמן, הוצאות או סיכונים. התוצאה היא תשישות כלכלית מתמשכת שמטרתה לא רק להעניק את התושבים, אלא לדחוף אותם בהדרגה לעזוב את אדמותיהם, כך שתתממש עקירה פנימית או חיצונית.בנוסף לכך, ישנן התקפות יומיומיות שמבצעות קבוצות מתנחלים וצבא הכיבוש נגד הכפרים והקהילות הבדואיות, הכוללות תקיפת אזרחים, השחתת יבולים, עקירת עצים, שריפת כלי רכב, בתים ומסגדים, גניבת צאן, ועוד מעשי אלימות והפחדה שהפכו למציאות יומיומית בעשרות אתרים. השפעות התקפות אלו אינן מוגבלות להפסדים חומריים, אלא מטרתן לשבור את רצון התושבים ולשכנע אותם שעלות ההישארות הפכה גבוהה מיכולתם לשאת.מניסיון אישי, ומתקשורת עם מספר רב מתושבי כפרים וקהילות אלו, מתברר כי אזורים אלו ותושביהם אינם זוכים לתשומת הלב הנדרשת לנוכח חומרת התנאים בהם הם חיים, הן מצד גורמי הממשלה והן מצד מוסדות אזרחיים ובינלאומיים. בעוד שהמאמצים מתחלקים בין נושאים מרובים, חזית זו, המהווה את קו ההגנה הראשון על האדמה הפלסטינית, זקוקה לתשומת לב יוצאת דופן התואמת את חשיבותה.הנדרש אינו הפחתה בחשיבות החינוך או הבריאות או שירותים ציבוריים אחרים, שכן כל אלה הם עמודים בלתי נפרדים לבניית החברה הפלסטינית. אך שמירה על מגזרים אלו מאבדת חלק גדול מערכה אם נאבד בו זמנית את האדמה שאותה הם אמורים לשרת, או נאפשר לרוקן אותה מתושביה. המאבק המתנהל כיום באזורים רבים בגדה המערבית אינו מאבק שירותים, אלא מאבק קיום, והמטרה הישירה בו היא שרטוט מחדש של המפה הדמוגרפית והגיאוגרפית לטובת הפרויקט ההתיישבותי הציוני.לכן, בנייה מחדש של סולם העדיפויות לנוכח מחסור במשאבים לא צריכה להסתכם בחלוקת ההוצאות בין המגזרים, על אף חשיבותה, אלא צריכה לנבוע משאלה מהותית יותר: היכן כל שקל, כל פרויקט, וכל מאמץ ממשלתי, אזרחי או בינלאומי, יכול להשיג את ההשפעה הגדולה ביותר בהגנה על הקיום הפלסטיני? לדעתי, אין כיום תשובה דחופה יותר מאשר תמיכה בעמידות הכפרים, האזורים הכפריים והקהילות הבדואיות המאוימות בהפקעה ובעקירה, מכיוון שהם אינם רק אתרי מגורים הזקוקים לשירותים, אלא הם קווי ההגנה הראשונים על האדמה הפלסטינית ועתידה הפוליטי. ואם הכיבוש יצליח לשבור את עמידותם, נאבד חלק מהגיאוגרפיה שעליה מבוסס רעיון המדינה הפלסטינית עצמה.

גברת רנדה אל-ג'עפראווי, אמו של העיתונאי השהיד סאלח אל-ג'עפראווי והמטיף נאג'י אל-ג'עפראווי, הגיעה לרצועת עזה לאחר מסע טיפולים ארוך שבילתה בבירת קטאר, דוחא. אל-ג'עפראווי הדגישה כי ההחלטה לחזור לא הייתה רגעית, אלא באה לאחר מחשבה עמוקה ורצון עז לאחד את משפחתה ולעמוד לצד ילדיה בנסיבות הנוכחיות שבהן עוברת הרצועה.

במשך יותר משנתיים, אל-ג'עפראווי לא הפסיקה לחשוב על חזרה למולדתה, למרות הדיווחים שהגיעו אליה על היקף ההרס העצום שהותירה התוקפנות הישראלית המתמשכת. היא הסבירה כי הקשר של תושבי הרצועה איתה מיד עם הגעתה שיקף את הצורך של האנשים במודלים המחזקים את עמידתם, שכן רבים הודיעו לה שחזרתה העניקה להם ניצוץ של תקווה בתוך הריסות הבתים ואובדן יקיריהם.

אל-ג'עפראווי קיבלה את ההחלטה לחזור יחד עם שתיים מבנותיה מיד לאחר סיום פרוטוקול הטיפול שלשמו נסעה, והדגישה כי המניע העיקרי שלה היה להשתתף בפרטי חיי היומיום של משפחתה. היא ציינה כי הגעגועים הוכפלו לראות את נכדיה שנולדו במהלך תקופת היעדרותה הכפויה, שכן לא זכתה לחבק אותם או להכיר אותם פנים אל פנים במשך כל אותה תקופה.

אל-ג'עפראווי תיארה את תקופת שהותה מחוץ לעזה כמצב של חרדה קיומית מתמשכת, שכן עקבה אחר האירועים העקובים מדם דרך המסכים בלב כבד של פחד על גורל ילדיה ונכדיה. היא ראתה את חווית המעקב מבחוץ כקשה בהרבה מהחיים תחת הפצצות, בשל חוסר יכולתה להרגיע ישירות או להעניק תמיכה מורלית למשפחתה ברגעים קריטיים.

בשיחתה על התחנות המכריעות בחייה, אל-ג'עפראווי נזכרה ביום שתיארה כיום המורכב והכואב ביותר, היום שבו איבדה את בנה סאלח כשהיד. באופן אירוני טרגי נדיר, אל-ג'עפראווי קברה את גופת בנה בשעות הבוקר, בעוד שבאותו זמן ציפתה להגעת בנה השני נאג'י ששוחרר על ידי הכיבוש מבתי הכלא של העוול באותו יום.

סתירה בוטה זו בין צער עמוק לשמחה חסרה יצרה הלם רגשי גדול, שבו התערבבו רגשות הפרידה עם רגשות הקבלה בתוך שעות ספורות. מקורות מקורבים למשפחה ציינו כי הבכי היה השפה היחידה שבה האם ביטאה את שני המצבים, שכן דמעות הפרידה על קברו של סאלח התמזגו עם דמעות המפגש עם נאג'י שחזר מחווית השבי הקשה.

משפחת אל-ג'עפראווי שואפת כיום להתאושש ולהתמודד עם השלכות המלחמה ברוח של עמידה, ומדגישה כי ההישארות בעזה היא האפשרות היחידה למרות כל הטרגדיות. משקיפים ברצועה רואים בחזרתה של רנדה אל-ג'עפראווי מסר סמלי חזק לפיו הפלסטינים נאחזים באדמתם, ועזה תישאר מולדת הראויה להקרבה, יהיו האתגרים אשר יהיו ויהיו המחירים אשר יהיו.

חזרתי לאזורי הרצועה העניקה לאנשים תחושה יוצאת דופן של תקווה בתוך ים של הרס ואובדן.

מסר מוושינגטון

וושינגטון – סעיד עריקאת – 29/6/2026

אתר "אקסיוס" האמריקאי חשף בדו"ח אנליטי כי ישראל עומדת בפני שינוי פוליטי חסר תקדים בתוך המפלגה הרפובליקנית, בעלת בריתה המסורתית והיציבה ביותר בארצות הברית, עם עלייה בסימני ירידה בפופולריות של ישראל בקרב הרפובליקנים, ובמיוחד בקרב הדורות הצעירים, לאחר המלחמה ההרסנית ברצועת עזה, ולאחר מכן המחלוקות שפרצו בין ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו לנשיא ארה"ב דונלד טראמפ במהלך המשבר עם איראן.

הדו"ח מציין כי נתניהו, שבילה כחמש עשרה שנים בפיצוי על אובדן התמיכה המתמשך שלו בתוך המפלגה הדמוקרטית באמצעות הידוק בריתו עם הרפובליקנים, מוצא את עצמו כיום בפני אתגר חדש של שחיקת אותו נכס בתוך המחנה שבו האמין זמן רב שהוא מהווה את ערובה הפוליטית שלו בוושינגטון.

נראה שהמשבר חרג מגבולות סקרי דעת הקהל והגיע לפסגת ההנהגה הרפובליקנית. על פי מה שצוין בספר "שינוי משטר" של העיתונאים מגי האברמן וג'ונתן סוואן, טראמפ הפעיל לחץ ישיר על נתניהו במהלך המשא ומתן להפסקת המלחמה בעזה, והזהיר אותו כי המשך סירובו לפשרה יוביל ל"גירושין" בין ארצות הברית לישראל, בביטוי המשקף את היקף המתח שהחל לחלחל ליחסים האישיים והפוליטיים בין שני האישים.

אתר "אקסיוס" דיווח גם כי טראמפ תיאר את נתניהו באחת משיחותיו הפרטיות כ"משוגע", וטען כי מדיניותו תורמת להגברת בידודה הבינלאומי של ישראל, לפני שחזר מאוחר יותר לאשר כי יחסיו עם ראש ממשלת ישראל "טובים", אך הוסיף בנימה בולטת: "עלינו לשמור עליו מאוזן קצת."

הביקורת לא הוגבלה לטראמפ בלבד, שכן סגן הנשיא ג'יי.די. ואנס מתח ביקורת פומבית על גורמים ישראלים שתקפו את ההבנה האמריקאית עם איראן, באומרו כי אין ממשלה ישראלית צריכה לתקוף את "בעלת בריתה החזקה היחידה שנותרה לה בעולם", במסר שנחשב כסטייה מהשיח המסורתי שתמיד העניק לישראל תמיכה בלתי מותנית.

במקביל, עלתה השפעת הזרם "אמריקה תחילה" המתנגד להתערבויות חיצוניות בתוך המפלגה הרפובליקנית, כאשר אישי תקשורת ופוליטיקה בולטים, כמו טאקר קרלסון, מייגן קלי ומרג'ורי טיילור גרין, הובילו קמפיין ביקורת חריף נגד ישראל, בטענה כי האינטרסים האמריקאים הפכו לבני ערובה לסדרי העדיפויות של ממשלת ישראל.

קרלסון אף האשים את נתניהו בהונאת טראמפ ודחיפתו למלחמה עם איראן, ותיאר את נשיא ארה"ב כמי שהפך ל"שבוי" של ראש ממשלת ישראל, בעוד שפופולריותו של איש התקשורת השמרן בן שפירו ירדה בקרב קהל הימין בשל דבקותו בהגנה המסורתית על ישראל, בזמן שחלק הולך וגדל מהבסיס הרפובליקני נוטה לשיח ספקני יותר לגבי כדאיות התמיכה האמריקאית בתל אביב.

הדו"ח מציין כי ישראל הפכה למדד חדש למאבק הפנימי בתוך הימין האמריקאי, כאשר אישי ימין עולים מאשימים את מנהיגי המפלגה הרפובליקנית המסורתיים בכך שהם מעניקים לישראל עדיפות על חשבון האינטרסים הלאומיים האמריקאים, שיח שעד לאחרונה היה מוגבל לשוליים הפוליטיים, אך החל לצבור נוכחות הולכת וגוברת בתוך הפלטפורמות השמרניות ובקרב הבוחרים הצעירים.

סקרי דעת הקהל משקפים שינוי זה בבירור. סקר של מרכז "פיו" הראה כי ארבעה מכל עשרה רפובליקנים מחזיקים בגישה שלילית כלפי ישראל, בעוד שהשיעור עולה ל-57% בקרב רפובליקנים מתחת לגיל חמישים. סקר של אוניברסיטת קוויניפיאק חשף גם כי אחד מכל חמישה רפובליקנים סבור שארצות הברית מספקת תמיכה מוגזמת לישראל, מספר שהוכפל פי כמה בהשוואה למה שהיה לאחר אירועי השבעה באוקטובר 2023.

סקרי אוניברסיטת מרילנד הראו גם כי פחות ממחצית מהרפובליקנים רואים בפעולות הצבאיות הישראליות בעזה מוצדקות, בעוד שרק 22% מהרפובליקנים בגילאי 18 עד 34 תמכו בהן, אינדיקציה לפער הגדל בין הדורות בתוך המפלגה.

למרות אינדיקציות אלו, הזרם הרפובליקני המסורתי עדיין שומר על עמדה תומכת בישראל, שכן סקר של מכון גאלופ הראה כי 70% מהרפובליקנים מזדהים עם הישראלים יותר מאשר עם הפלסטינים, אם כי שיעור זה ירד בעשר נקודות בהשוואה לשנת 2024, מה שמשקף תחילתו של שינוי הדרגתי יותר מאשר מהפך מלא במצב הרוח הפוליטי.

הדו"ח סבור כי השאלה החשובה ביותר אינה נוגעת רק לירידה בפופולריות של נתניהו, אלא האם תדמיתה של ישראל עצמה החלה להשתנות בתוך המפלגה הרפובליקנית, במיוחד עם התקרבות הבחירות הישראליות הבאות, והאם שינוי זה יישאר קשור לאישיותו של נתניהו, או שיהפוך לבחינה עמוקה יותר של אופי הברית האמריקאית-ישראלית שנותרה במשך עשורים אחד מעמודי התווך של מדיניות החוץ האמריקאית.

אינדיקציות אלו חושפות כי השינוי המתחולל בתוך המפלגה הרפובליקנית אינו רק מחלוקת אישית עם נתניהו, אלא משקף עלייה של חזון חדש הרואה כי מדיניות החוץ צריכה להימדד אך ורק במידת שירותה לאינטרס האמריקאי הישיר. עם התחזקות השפעת הזרם "אמריקה תחילה", ישראל נתונה לראשונה למבחן התועלת הפוליטית והאסטרטגית, לאחר שבמשך עשורים הייתה מוגנת מכל דיון בקרב החוגים השמרניים. שינוי זה, אם יימשך, עשוי לעצב מחדש את אופי היחסים בין וושינגטון לתל אביב בעשור הקרוב.

הנתונים הנוגעים לרפובליקנים הצעירים נושאים משמעויות החורגות מתוצאות הסקרים עצמן, מכיוון שהם משקפים שינוי תרבותי ותקשורתי במקורות עיצוב דעת הקהל השמרנית. הדורות החדשים אינם מסתמכים עוד על השיח המפלגתי המסורתי או על המוסדות האוונגליסטים בלבד, אלא מקבלים את המידע שלהם באמצעות פלטפורמות תקשורת ומדיה דיגיטלית, שם מתפשטות תמונות ההרס בעזה ודיונים ביקורתיים על התמיכה האמריקאית בישראל. מכאן, שינוי זה עשוי להפוך לגורם ארוך טווח שיהיה קשה להנהגה הרפובליקנית המסורתית להכיל.

למרות שהמוסדות הרפובליקנים הגדולים עדיין מחויבים להגנה על ישראל, המשך המלחמה בעזה, והחיכוכים החוזרים ונשנים בין נתניהו לממשל האמריקאי, עשויים לדחוף פוליטיקאים רפובליקנים נוספים למקם את עצמם מחדש כדי למנוע אובדן בוחרים צעירים. זה לא אומר בהכרח קריסה של הברית האמריקאית-ישראלית, אך זה עשוי לסמן את סופה של תקופת התמיכה המוחלטת הבלתי מותנית, ותחילתה של תקופה שבה תמיכה זו תהיה קשורה לחישובים אלקטורליים ואסטרטגיים מורכבים יותר, וליכולתן של ממשלות ישראל להימנע מהתנגשויות חוזרות ונשנות עם וושינגטון.

חמישה אזרחים פלסטינים נהרגו היום, שבת, בתקיפות אוויריות שביצע חיל האוויר הישראלי באזורים שונים ברצועת עזה. התקיפות כוונו לבית מגורים ולריכוז אזרחים, מה שהוביל לנפגעים בקרב משפחות, על רקע ההסלמה הצבאית המתמשכת המבטלת הסכמי הפסקת אש קודמים.

בפרטי הטבח שהתרחש במרכז העיר עזה, דיווחו מקורות מהשטח על מותה של משפחה שלמה המורכבת משתי ילדות והוריהן ממשפחת אל-ספדי. ההפצצה האווירית הישירה כוונה לביתם הממוקם ליד צומת אל-טיראן, מה שהוביל להרס הבית על יושביו והפיכתו להריסות תוך רגעים ספורים.

בתקיפה נוספת שבוצעה על ידי כטב"ם ישראלי, נהרג האזרח אחמד מוניר אל-זאזא בן ה-38 בעת שהלך ליד כיכר אל-ספטאווי מצפון לעיר עזה. אותה תקיפה גרמה גם לפציעת אישה באורח בינוני, והיא הועברה לבית החולים לקבלת טיפול רפואי הכרחי בתנאים רפואיים מורכבים.

מקורות מקומיים אישרו כי תקיפות אלו הן חלק מסדרה ארוכה של הפרות ישראליות מתמשכות, כאשר משרד התקשורת הממשלתי תיעד למעלה משלושת אלפים הפרות מאז העשירי באוקטובר 2025. תקיפות אלו כללו הפצצת דירות מגורים, תקיפת כלי רכב אזרחיים ואף עגלות רתומות לבעלי חיים, מה שהוביל למותם של למעלה מאלף פלסטינים מאז תחילת הפסקת האש המשוערת.

בשטח, צבא הכיבוש ממשיך במדיניות של הידוק המצור על התושבים באמצעות העברת מה שמכונה 'קוביית צהובות' בשכונות תופאח, שוג'אעיה ובית לאהיה. תנועות צבאיות אלו נועדו לצמצם את השטחים הזמינים לתושבים ולדחוק אותם לאזורים צפופים חסרי תנאי חיים בסיסיים, מה שמגביר את סבלם של העקורים באוהלים ובמרכזי המקלט.

התפתחויות אלו בשטח מתרחשות במקביל להידרדרות קטסטרופלית במצב ההומניטרי, כאשר רשויות הכיבוש מטילות הגבלות חמורות על כניסת סיוע הומניטרי ורפואי. הרצועה סובלת ממחסור חמור במזון בסיסי ובדלק, מה שמאיים על הפסקת פעילותם של מגזרים חיוניים כמו תחנות שאיבת מים, ניהול פסולת וביוב, מה שמבשר על אסון סביבתי ובריאותי קרוב.

תושבי רצועת עזה נשארים בני ערובה להסלמה מתמשכת זו למרות שמונה חודשים שחלפו מאז ההכרזה הרשמית על הפסקת אש, כאשר תקיפות אוויריות ממשיכות לגבות את חייהם של אזרחים מדי יום. הלחץ על המשפחות החיות בתנאים קשים מזה חודשים ארוכים גובר, על רקע ירידה בשירותים בסיסיים והיעדר ביטחון בכל אזורי הרצועה.

משרד התקשורת הממשלתי תיעד מאז העשירי באוקטובר 2025 למעלה משלושת אלפים הפרות ישראליות שהובילו למותם של למעלה מאלף פלסטינים.

כוחות הכיבוש הישראלי הגבירו את תקיפותיהם האוויריות באמצעות כטב"מים באזורים שונים ברצועת עזה, מה שהוביל למותם של שלושה אזרחים, כולל ילד, ולפציעתם של כ-19 נוספים מאז אתמול בצהריים. מקורות רפואיים אישרו כי ההפצצות התרכזו באזורים שסווגו בעבר כאזורים בטוחים או מחוץ לאזורי פעולות צבאיות ישירות, מה שמהווה הפרה ברורה של ההבנות הקיימות.

בפרטי התקיפה, כטב"ם ישראלי תקף אופניים חשמליים באזור אל-מוואסי הצפוף בעקורים ממערב לעיר חאן יונס בדרום הרצועה, מה שהביא למותם של שלושה ולפציעתם של 17 בדרגות חומרה שונות. אמבולנסים פינו את הקורבנות לבתי חולים שדה סמוכים, בתוך בהלה בקרב התושבים המתמודדים עם תקיפות חוזרות ונשנות באזורי העקירה שלהם.

בצפון הרצועה, דיווחו מקורות מקומיים על פציעתו הקשה של אזרח כתוצאה מהפצצה שפגעה בגג בית בסביבת כיכר אבו שרח באזור אל-פאלוג'ה ממערב למחנה ג'באליה. במקביל, בוצעה תקיפה דומה על ידי כטב"ם של הכיבוש שפגע בבית בשכונת שייח' רדואן בצפון העיר עזה, מה שהוביל לפציעה חמורה נוספת בקרב אזרחים.

בהקשר קשור, צוותי הצלה הצליחו לחלץ את גופת הרוג שנפל מוקדם יותר כתוצאה מהפצצה ישראלית שפגעה בסביבת כיכר כווית בשכונת זייתון בדרום מזרח העיר עזה. הגופה הועברה לבית החולים אל-מעמדאני, בעוד שדיווחים מצביעים על המשך פעולות החיפוש אחר נעדרים מתחת להריסות ובאזורי הגבול שקשה להגיע אליהם.

נתונים שפורסמו על ידי משרד הבריאות בעזה מצביעים על כך שקצב ההפרות הישראליות של הסכם הפסקת האש הסלים באופן מפחיד, כאשר מספר הקורבנות מאז אוקטובר 2025 הגיע לכ-1053 הרוגים ו-3406 פצועים. נתונים אלו מצטרפים לרישום הדמים של התוקפנות המתמשכת מאז אוקטובר 2023, שבה נהרגו למעלה מ-73 אלף בני אדם ונפצעו יותר מ-173 אלף.

בשטח, כוחות הכיבוש ממשיכים לכפות את שליטתם על שטחים נרחבים ברצועה, כאשר דיווחים מצביעים על שליטת צה"ל על למעלה מ-70% מהשטח הגיאוגרפי באמצעות הזזת מה שמכונה 'הקו הצהוב' לכיוון מערב. לכך נלוו פעולות הריסה שיטתיות של מבני מגורים בחאן יונס ובשכונת תפוח, בנוסף להפגזות ארטילריות מתמשכות שפגעו בשכונות מגורים בעיר רפיח.

במישור הפוליטי והלוגיסטי, מקורות בשטח זיהו הגעת כלי רכב וציוד השייכים לכוח הייצוב הבינלאומי לרצועת עזה, כחלק מהתחלת יישום סעיפי תוכנית הפסקת האש של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ. מועצת השלום פרסמה תמונות המתעדות את כניסת הציוד הלוגיסטי שאמור לתרום לתהליכי הפרדת הכוחות ולהבטחת סיוע הומניטרי.

מצדו, דובר תנועת חמאס, חאזם קאסם, הביע את תקוות התנועה כי הגעת כוחות אלו תהווה הכנה אמיתית לעצירת ההפרות הישראליות ולהגנה על אזרחים. קאסם קרא למועצת השלום לעבור ליישום בפועל של סעיפי תוכנית סיום המלחמה, באופן שיבטיח את נסיגת צבא הכיבוש מכל האזורים אליהם חדר בתקופה האחרונה.

התנועה הדגישה כי כל הסדרים עתידיים חייבים לכלול את הכנסת הוועדה הלאומית לניהול הרצועה והתחלה מיידית של תהליכי שיקום מקיפים. מקורות פלסטיניים אישרו כי הרס 90% מהתשתיות האזרחיות דורש מאמצים בינלאומיים כפולים, עם צורך לחייב את הכיבוש לפתוח את המעברים ולאפשר כניסה של שיירות סיוע והומניטריות באופן מתמשך וללא תנאי.

יישום תוכנית הפסקת המלחמה חייב להתחיל בהכנסת הוועדה הלאומית לניהול הרצועה, מתן סיוע אמיתי לתושבים, וחובת נסיגה מלאה של הכיבוש.

הטרגדיה של העקירה ברצועת עזה מתגלמת בצורותיה הקשות ביותר בסיפורה של משפחת האזרח מאזן יונס, שלא מצאה מקלט שיגן עליה מפני זוועות התוקפנות הישראלית מלבד בית הקברות של השכונה האוסטרית באזור מואסי חאן יונס. משפחה זו, המונה עשרה נפשות, נאלצה לעזוב את ביתה בשכונת אל-מנארה, ולצאת למסע נדודים שהסתיים בין קברי המתים, בהיעדר מוחלט של אפשרויות דיור בטוחות.

ראש המשפחה, המותש ממחלה ודאגות, מספר כיצד חזר ממסע טיפולים בגדה המערבית בשנת 2025 ונדהם מהמציאות המרה שבה חיה משפחתו. הוא מצא את ילדיו ואשתו מתמודדים עם תנאים הומניטריים שאינם הולמים בני אדם, כאשר בית הקברות הפך למגורים כפויים החסרים את המרכיבים הבסיסיים ביותר לחיים בכבוד, בתוך שתיקה בינלאומית מוחלטת כלפי סבל האזרחים.

במשך למעלה משנה וחצי, המשפחה שוכנת בתוך אוהל פרימיטיבי מוקף במחסומי בד בלויים המפרידים אותם מהמצבות והקברים. הסבל גובר עם התפשטות חרקים, מכרסמים ועקרבים שהפכו לאיום מתמיד על חיי הילדים הקטנים, המבלים את יומם בסביבה לא בריאה החסרה מי שתייה או ביוב.

מקורות בשטח דיווחו כי מצבו הבריאותי של מאזן יונס הידרדר באופן ניכר, והוא סובל ממחלת לב וירידה חדה במשקלו, שירד מ-120 קילוגרם ל-67 קילוגרם. יונס מייחס הידרדרות זו למצבו הנפשי הקשה ולתת-תזונה, בנוסף לתחושת חוסר האונים שלו מול צרכיהם הבסיסיים של ילדיו שאינו יכול לספק.

בנותיו הקטנות של מאזן נושאות בנטל העולה על גילן, כשהן יוצאות מדי יום למסעות מפרכים להבאת מים והשגת ארוחות מ'התכאיא' (מטבחי צדקה). ובמקום ללכת ללימודים, הן מבלות שעות ארוכות בתורים, מה שמשקף את גודל האובדן שאיתו מתמודד דור שלם של ילדי עזה עקב המשך המלחמה והעקירה.

מצדה, תיארה אשתו של מאזן את החיים בבית הקברות כ'הדרה מוחלטת של האנושיות', וציינה כי חום הקיץ הלוהט הופך את השהייה בתוך אוהלי הבד לבלתי נסבלת. היא הדגישה כי המשפחה חסרה גז בישול וציוד חיים חיוני, מה שמאלץ אותם להסתמך על אמצעים פרימיטיביים ביותר לניהול ענייניהם היומיומיים הפשוטים.

מצבה של משפחת יונס אינו יוצא דופן ברצועת עזה, אלא הוא חלק מתופעה כואבת שתועדה על ידי מקורות עיתונאיים, כאשר אלפי עקורים הקימו את אוהליהם בתוך בתי הקברות המערביים בחאן יונס. עקורים אלה, שרובם הגיעו מצפון הרצועה, מצאו את עצמם מצטופפים עם המתים במקומותיהם לאחר שהאדמה צרה עליהם למרות רוחבה.

הדיווחים המגיעים מהאזור מצביעים על כך שבתי הקברות אינם מספיקים אפילו למתים, ובכל זאת הם עמוסים במאות משפחות המחפשות ביטחון אבוד. משקיפים מתארים את המראה כ'קשה מאוד', במיוחד כאשר ילדים משחקים בין הקברים, במציאות המאלצת אותם לחיות עם מוות והרס באופן יומיומי וישיר.

הקריאה שמשמיע מאזן יונס נשארת זעקה במדבר, הדורשת את הצורך לנטרל ילדים ואזרחים ממכונת המלחמה ולספק מקלט שישמור על כבודם. ועם המשך התוקפנות, משפחות אלה נשארות לכודות בין פטיש העקירה לסדן החיים בבתי הקברות, ממתינות לפתרון שיסיים את הטרגדיה האנושית הזו שחצתה כל גבול.

ילדיי מביאים מים ומתעייפים במקום ללכת לבית הספר, ואין להם קשר למלחמה הזו שהכיבוש מנהל.

אזורים בדרום לבנון היו עדים להסלמה מסוכנת בשטח, למרות הסכם הפסקת האש, כאשר מקורות בשטח דיווחו כי צבא הכיבוש הישראלי ביצע הפגזה ארטילרית אינטנסיבית שכוונה לרמות עלי א-טאהר. כוחות הכיבוש השתמשו בהתקפה זו בפגזי זרחן ומצרר האסורים בינלאומית, מה שמהווה הפרה בוטה של ההבנות הביטחוניות הקיימות.\n\nבהקשר קשור, יחידות של צבא הכיבוש ביצעו פעולות פיצוץ נרחבות שפגעו במספר בתי מגורים בעיירה כונין השייכת למחוז בנת ג'בייל. גם העיירות נבטיה אל-פוקא וכפרתבנית הופגזו בארטילריה לסירוגין, מה שהוביל למצב של בהלה בקרב התושבים שניסו לחזור לבתיהם לאחר הכרזת הפסקת האש.\n\nבנוגע לנפגעים, שני בני אדם נהרגו כתוצאה מתקיפה שבוצעה על ידי כטב\"ם ישראלי שכוונה לאופנוע שנסע בכביש זבדיין באזור נבטיה. עם תקיפה זו, עלה מניין קורבנות התקיפות הישראליות על אדמת לבנון ביום שישי בלבד ל-49 הרוגים וכ-97 פצועים בדרגות שונות.\n\nמבחינה דיפלומטית, משרד החוץ האמריקאי הודיע על שיחת טלפון בין השר מרקו רוביו לנשיא לבנון ג'וזף עאון לדון בהתפתחויות האחרונות. רוביו הודיע לצד הלבנוני כי הסבב הבא של השיחות הלבנוניות-ישראליות יתקיים בבירה וושינגטון, בתאריכים 23 עד 25 ביוני.\n\nבמהלך השיחה, שר החוץ האמריקאי הדגיש את מחויבות ארצו לפעול להשגת ביטחון ויציבות קבועים בלבנון, תוך התמקדות בהרחבת סמכות המדינה על כל שטחה. רוביו גם הדגיש את תמיכתו במוסדות הלגיטימיים והביטחוניים הלבנוניים, ובראשם הצבא, וחידש את קריאתו לפירוק נשק חיזבאללה כדי להבטיח את ריבונות המדינה המלאה.\n\nמצדו, נשיא לבנון ג'וזף עאון דרש הפסקה מיידית ומוחלטת של כל התקיפות הישראליות המכוונות לריבונות לבנון. עאון הבהיר כי השגת הפסקת אש אמיתית ובת קיימא מהווה את עמוד התווך העיקרי שבלעדיו לא ניתן להשיג כל התקדמות משמעותית בתהליך המשא ומתן הפוליטי המתמשך.\n\nדיווחים המגיעים מוושינגטון מצביעים על כך שסדר היום של הפגישה הצפויה יכלול תוכנית למסירת אזורי ניסוי לידי צבא לבנון, שהיו תחת שליטת הכוחות הישראליים. צעד זה נועד לפתוח את הדלת לנסיגות ישראליות חלקיות והדרגתיות מנקודות מסוימות, כבדיקה ליכולתם של הכוחות הלבנוניים לשלוט בביטחון באזורים אלה.\n\nבאותו הקשר, מקורות תקשורת דיווחו כי המשא ומתן שיתחיל ביום שלישי הקרוב יחתור להגיע להסכמה לגבי שמות וקואורדינטות של אזורי הניסוי לנסיגה. סביר להניח שאזורים אלה יתרכזו בשוליים הקדמיים של מה שמכונה "הקו הצהוב", הרחק מרצועת הגבול הישירה, כצעד ראשון במסלול ארוך של תיחום הסדרים ביטחוניים סופיים.\n\nעאון הדגיש את הצורך בהפסקת התקיפות הישראליות באמצעות השגת הפסקת אש מקיפה, שלבנון רואה בה עמוד תווך חיוני להתקדמות המשא ומתן.

סרטונים שהופצו באופן נרחב הראו את כוחות הכיבוש הישראליים מבצעים פשע מזעזע במחנה קלנדיה מצפון לירושלים הכבושה, כאשר חייל השליך רימון יד לתוך רכב שבו נסעו קבוצת צעירים פלסטינים. התקיפה לא נעצרה כאן, אלא החייל סגר בכוח את דלת הרכב כדי למנוע מהנהג והנוסעים להימלט, מה שהוביל לפיצוץ הרימון כשהם כלואים בפנים, במחזה המשקף סדיזם מופרז.

לאחר הפיצוץ, החייל המשיך לרדוף אחרי הצעירים שהצליחו להימלט מהרכב, כשהוא מפנה אליהם מטח של קללות וגידופים. כוחות הכיבוש שהיו במקום איימו גם הם לירות אש חיה לעבר הצעירים, מה שאילץ אותם לתפוס מחסה מאחורי שלד הרכב הפגוע בניסיון נואש להגן על חייהם מפני פגיעה ישירה ופוטנציאלית.

מצדן, דיווחים עיתונאיים עבריים חשפו כי התוקף משתייך לכוחות מה שנקרא 'משמר הגבול', וציינו כי הוא יזם את זריקת הרימון לאחר ויכוח מילולי שבמהלכו צעק על הנהג בטון כועס. פרטים אלה באים כדי להפריך כל נרטיב המנסה להצדיק את האירוע, ומאשרים כי התקיפה הייתה מכוונת ונועדה לגרום נזק פיזי ונפשי מרבי לאזרחים חסרי הגנה.

בניסיון לספוג את הזעם הציבורי והמשפטי, טענה משטרת הכיבוש כי התנהגות החייל מנוגדת לנהלים, והודיעה על העברת המקרה למחלקה לחקירות שוטרים. משקיפים רואים בפעולות אלה לרוב פורמליות ונועדו להטעות את דעת הקהל, שכן לעיתים רחוקות מועמדים חיילים לדין על פשעיהם המתועדים נגד פלסטינים, מה שמעודד חזרה על הפרות כאלה.

בשטח, תקיפה זו התרחשה במקביל להסלמה צבאית רחבה במחנה קלנדיה, כאשר משרד הבריאות הפלסטיני הודיע על מות הילד וליד נידאל אבו סנינה, בן 16, מפצעיו מירי הכיבוש. כמו כן, הצוותים הרפואיים תיעדו פציעתם של שני ילדים נוספים מירי חי בגפיים התחתונות, והם הועברו לבית החולים לקבלת טיפול על רקע מתח רב ששרר באזור.

מחנה קלנדיה מהווה נקודת חיכוך מתמדת בשל מיקומו האסטרטגי על הכביש המחבר בין הערים ירושלים ורמאללה, והוא נתון לפריצות חוזרות ונשנות ותקיפות שיטתיות. הסצנות האחרונות עוררו גל זעם עצום ברשתות החברתיות, כאשר פעילים ראו במה שאירע שיא השפל המוסרי של צבא הכיבוש, ודרשו אחריות בינלאומית על פשעים אלה המפרים את זכויות האדם הבסיסיות ביותר.

שתוק, עם מי אתה מדבר ככה?

השינויים המהירים בסכסוכים הבינלאומיים בשנים האחרונות הראו כי עליונות צבאית מסורתית אינה עוד הערובה היחידה ליישוב סכסוכים. על פי דיווחים בינלאומיים, מעצמות-העל מתחילות להבין כי יכולתן לכפות שליטה על מדינות יעד נתקלת במכשולים טכנולוגיים ושדה קרב חסרי תקדים.

משקיפים סבורים כי הטכנולוגיה המודרנית תרמה לשוויון בין מדינות חזקות וחלשות, מה שהפך מלחמות פלישה מסורתיות לקשות ביותר. התפתחויות אלו חשפו כי למעצמות הגדולות אין את ההשפעה המוחלטת שחשבו שיש להן בעשורים האחרונים.

למרות שחלק ממנהיגי העולם אימצו את העיקרון של 'הכוח הוא הצדק' כדי לעצב מחדש את הסדר הבינלאומי, המציאות בשטח הוכיחה את ההפך. האמירות ההיסטוריות שקבעו כי החזקים עושים כרצונם אינן חלות עוד על מורכבות המלחמות העכשוויות.

מקורות מצביעים על כך שהצבא האמריקאי, למרות הוצאותיו העצומות על תחמושת ארוכת טווח ופגיעה במנהיגים איראניים, לא הצליח להשיג ניצחון אסטרטגי מכריע. טהראן עדיין שומרת על יכולתה לסגור נתיבי מים חיוניים ולשגר טילים, מה שמשקף את גבולות הכוח הצבאי האמריקאי.

בזירה האוקראינית, קייב לא קרסה למרות לחצים דיפלומטיים משמעותיים וקיצוץ בסיוע צבאי בשלבים מסוימים. יתרה מכך, הכוחות האוקראינים הצליחו להפוך את מאזן המלחמה ולגרום מכות כואבות בעומק רוסיה, תוך ניצול עליונות טכנולוגית איכותית.

מל"טים וטילים מדויקים בעלות נמוכה תרמו לצמצום הפער בין צבאות סדירים ענקיים לכוחות קטנים יותר. מקורות דיפלומטיים אישרו כי התפתחות טכנולוגית זו הגבילה באופן משמעותי את מה שכוח צבאי טהור יכול להשיג בשדות הקרב.

סין עוקבת אחר שינויים אלה בעניין רב ובודקת את אפשרויותיה לגבי טייוואן, שכן בייג'ינג מבינה שפלישה צבאית אינה עוד טיול קל. עולה השאלה האם כוח צבאי לבדו מסוגל להשיג יעדים פוליטיים ארוכי טווח לנוכח התנגדות עממית.

שר ההגנה האיטלקי, גואידו קרוסטו, אישר כי מודל מלחמות הפלישה והכיבוש המסורתיות שייך לעבר ואינו ישים. הוא הדגיש כי רצון העמים להילחם מקשה על כל מעצמת-על להשיג ניצחון מהיר וקבוע.

הדוגמה הפלסטינית בולטת כהוכחה נוספת לתיאוריה זו, שכן ישראל לא השיגה הצלחה משמעותית נגד פלגי ההתנגדות ברצועת עזה למרות הפער העצום ביכולות. כישלון זה בשטח מחזק את האמונה כי שינוי משטרים בכוח צבאי לבדו הפך ליעד בלתי מושג.

מנהיגים צבאיים באירופה הודו כי התקפות בזק שמטרתן לשנות משטרים מסתיימות לעיתים קרובות במבוי סתום שקשה לפרוץ. מומחים סבורים כי כישלון בהשגת הכרעה צבאית בשבועות הראשונים של הסכסוך פירושו שקיעה במלחמת התשה ארוכה.

היסטורית, וושינגטון ומוסקבה ספגו תבוסות בווייטנאם ובאפגניסטן עקב תנועות מרידה ארוכות ששחקו את התמיכה העממית. אך ההבדל כיום טמון בחוסר יכולתם של הצבאות להשיג אפילו ניצחונות צבאיים ראשוניים, כפי שקרה עם הטנקים הרוסיים ליד קייב.

מהפכת המל"טים וארסנלי הטילים המדויקים שחקה את היתרון העצום שהיה למעצמות-העל בסיור ובאוויר. הפך לבלתי אפשרי לדמיין התקפות משוריינות מסורתיות שמשיגות את יעדיהן מבלי לספוג אבדות אנושיות וחומריות בלתי נסבלות.

מעצמות בינוניות, כמו קנדה ומדינות אירופיות, שואפות לחזק את בריתותיהן הצבאיות והכלכליות כדי להפחית את התלות בשני הקטבים האמריקאי והסיני. אנליסטים סבורים כי איחוד כוחות אלה מעניק להן את היכולת להתמודד עם תכתיבי מעצמות-העל ולאכוף החלטות בינלאומיות עצמאיות.

הלקח החשוב ביותר מסכסוכי העידן המודרני הוא שרצון העמים והטכנולוגיה החדשנית הגדירו מחדש את מושג הכוח. העולם אינו עוד זירה פתוחה רק לחזקים, אלא הפך למקום שבו למדינות קטנות יש כלים יעילים להגן על ריבונותן.

סוג המלחמה שהתרגלנו אליו, וסוג המלחמה שרוסיה תכננה באוקראינה - פלישה וכיבוש מדינה - אינו עוד אפשרי בעולם העכשווי.

בירת תימן צנעא וערים מרכזיות רבות הנמצאות בשליטת קבוצת אנסאר אללה, היו עדות להפגנות ענק המוניות כדי לבטא את הזעם העממי כלפי הפוסט האחרון של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ. המשתתפים בהפגנות אלו ראו במה שפרסם טראמפ עלבון ישיר לקדושות המוסלמים ולסמליהם הדתיים, ובמיוחד למכה ולכעבה הקדושה.

טראמפ פרסם פוסט בפלטפורמת 'Truth Social' שלו, בו ציין כי ספריית הנשיא לשעבר ברק אובמה תהפוך לאחר שנים ל'מכה' עבור אלה השונאים את ארצות הברית. הוא צירף לפוסט תמונה ערוכה המציגה את ספריית אובמה ועליה מה שנראה כמו שקית אשפה, בחיקוי לצורת הכעבה, מוקפת במחנות וערימות אשפה, מה שעורר גל רחב של מורת רוח.

הממשלה בצנעא גינתה את ההצהרות הללו בלשון חריפה, ותיארה אותן כהתקפה בוטה על המקומות הטהורים והקדושים ביותר עלי אדמות עבור כל המוסלמים. הממשלה גינתה בהצהרה רשמית את השתיקה המוחלטת של המדינות המוסלמיות כלפי עלבונות אלו הפוגעים באמונה ובקדושות, וראתה בשתיקה זו התרשלות בלתי מוצדקת.

בכיכר אל-סבעין בבירה צנעא, נהרו המונים מכל המחוזות כדי להרים סיסמאות גינוי ודחייה מוחלטת לגזענות שמפגין טראמפ כלפי האסלאם. המפגינים קראו סיסמאות המאשרות את דבקותם בעקרונות הדתיים, וראו בעלבונות אלו חשיפה של פניה האמיתיות של המדיניות האמריקאית כלפי העולם המוסלמי.

במהלך ההפגנות, המוחים שרפו את דגלי ארה"ב וישראל ותמונות של דונלד טראמפ, כביטוי לכעסם על המדיניות העוינת המתמשכת. המשתתפים הדגישו את נכונותם המלאה להגן על הקדושות האסלאמיות מול מה שתיארו כתוכניות ציוניות שמטרתן לפגוע בכבוד האומה ובסמליה.

היקף ההפגנות התרחב וכלל את מחוזות סעדה, עמראן, חג'ה ואל-חודיידה, בנוסף לדמאר, אב, אל-ביידאא, אל-מחווית ורימה. מקורות מקומיים דיווחו כי ההפגנות במחוזות אלו זכו להשתתפות עממית רחבה, כאשר ההצהרה המסכמת של ההפגנות הדגישה כי עלבונות שיטתיים אלו נועדו לערער את קדושת הדת בנפשם של הצעירים המוסלמים.

ההצהרה שהוצאה על ידי ההפגנות ציינה כי העלבון של טראמפ למכה אינו אירוע מבודד, אלא המשך לסדרת התקפות על הקוראן הקדוש והנביא מוחמד. ההצהרה קראה לעמים המוסלמים לשאת באחריותם ההיסטורית והדתית להתמודד עם התקפות אלו, והזהירה כי התרשלות מעודדת את האויבים להפרות נוספות.

בהקשר קשור, הצהרת ההפגנות בירכה את ציר ההתנגדות על מה שתיארה כניצחון היסטורי בסבב הנוכחי נגד כוחות ההתנשאות העולמית. המפגינים ראו בעמידה איתנה מול הלחצים האמריקאים והישראלים את הדרך היחידה להגן על הקדושות ולהשיב את זכויות האומה הגזולות בפלסטין ובמקומות אחרים.

מצדן, מקורות תקשורת השייכים לקבוצה ציינו כי העמדה המתפשרת של כמה משטרים ערביים כלפי העלבון של טראמפ היא המשך טבעי להתפשרותם בתמיכה במסגד אל-אקצא. הם הבהירו כי העמים צריכים לפעול באופן עצמאי כדי להגיב על עלבונות אלו הפוגעים במהות האמונה האסלאמית.

משרד החוץ בצנעא פרסם הצהרה בה אישר את כישלון ארצות הברית בהשגת יעדיה התוקפניים באזור בזכות עמידתם האיתנה של כוחות ההתנגדות. המשרד ציין כי ההבנות האזוריות האחרונות הן פרי של עמידה איתנה הנמשכת ממצר הורמוז ועד באב אל-מנדב בתימן.

משרד החוץ הדגיש כי משוואת 'אחדות הזירות' הוכיחה את יעילותה בסיכול הפרויקטים השואפים להקים את מה שנקרא 'ישראל הגדולה'. הוא הוסיף כי הניסיונות לשנות את זהות המזרח התיכון ולחלל את קדושותיו יתנפצו מול מודעות העמים ונחישותם להשתחרר מהתלות.

ההפגנות קראו לכל החופשיים בעולם הערבי והאסלאמי להתכונן ולהתכונן לסבבים הבאים של העימות, והדגישו כי האויב אינו מסתיר את כוונות הבגידה שלו. האירועים הסתיימו בהדגשה כי מכה תישאר הקבלה הנעלה של המוסלמים, ששום הצהרות גזעניות אינן יכולות לפגוע במעמדה הגדול.

יש לציין כי הפגנות אלו מתרחשות בתקופה שבה האזור עד למתיחות פוליטית וצבאית גוברת, כאשר התימנים מקשרים בין ההגנה על מכה לבין ההגנה על הסוגיה הפלסטינית. הפגנות אלו נחשבות למסר פוליטי ברור לממשל האמריקאי הבא כי פגיעה בקדושות דתיות היא קו אדום שיוביל להסלמה נוספת.

העלבון של הפושע טראמפ למכה קדמה לו סדרה בלתי פוסקת של עלבונות נגד הקוראן והנביא הקדוש, והתרשלות האומה מעודדת את האויבים להמשיך.

המרכז האירו-ים תיכוני לזכויות אדם הודיע היום על סגירת משרדו בשטח רצועת עזה באופן רשמי, ובכך סיים כ-15 שנות עבודה רצופה בתיעוד הפרות זכויות אדם. ראמי עבדו, ראש המרכז, הסביר כי ההחלטה הקשה הזו הגיעה כצעד זהירות הכרחי להגנה על הצוותים הפועלים, לאור הסלמת האיומים הישירים והצעדים העונשיים שמטילות הרשויות הישראליות נגד הארגון.

מקורות זכויות אדם אישרו כי ההחלטה נועדה בראש ובראשונה למנוע פגיעה ישירה בעובדים בשטח, במיוחד לאחר שזוהו קמפיינים הסתה נרחבים שנוהלו על ידי גופים רשמיים ופקידים ישראלים. לחצים אלו מגיעים על רקע התפקיד הפעיל שממלא המרכז בחשיפת פשעים שבוצעו נגד פלסטינים ובאספקת נתונים מתועדים על הפרות חמורות לגורמים בינלאומיים.

בשבועות האחרונים חלה הסלמה חסרת תקדים בשיח הישראלי נגד המרכז, במיוחד לאחר פרסום דוחות מפורטים המתעדים פשעי אלימות מינית שיטתית נגד אסירים ועצורים פלסטינים בבתי הכלא הישראליים. הארגון ראה בקמפיין שיטתי זה ניסיון להכפיש את שמו ולקשור את עבודתו העצמאית בתחום זכויות האדם לטענות פוליטיות כוזבות חסרות כל בסיס משפטי או עובדתי.

ראמי עבדו ציין כי האיומים הגיעו לעיתים עד כדי איומי רצח על חברי צוות מרכזיים, בשל מעורבותם בתיעוד מעשים שתוארו כחלק מרצח עם. הוא הוסיף כי הסביבה הנוכחית הפכה למסוכנת ביותר, מה שהצריך קבלת החלטות נחרצות כדי להבטיח את שלומם של העובדים והמתנדבים העומדים בפני סיכונים אמיתיים בעת מילוי תפקידם.

בסוף מאי האחרון, הטילו הרשויות הישראליות צעדים עונשיים חמורים שכללו הגבלות על תנועתם של 40 אנשי צוות מהמרכז, ביניהם חברי הנהלה, עובדים ושותפים בינלאומיים. המרכז ראה בהגבלות אלו חלק ממדיניות השתקה ומניעת הגעת האמת לפורומים בינלאומיים שהחלו להתייאש מההפרות הישראליות המתמשכות.

הנהלת המרכז הדגישה כי סגירת המשרד הפיזי בעזה אינה אומרת בשום אופן הפסקת עבודת זכויות האדם או נסיגה מהמחויבויות המוסריות כלפי הקורבנות. היא הדגישה כי התיעוד יימשך באמצעות מנגנונים חלופיים שיבטיחו את המשך זרימת המידע והדוחות לגופים השיפוטיים והבינלאומיים האחראים על העמדת מבצעי הפשעים לדין.

המרכז הטיל על הרשויות הישראליות אחריות מלאה על שלומם של כל חברי צוותו, וראה בפגיעה בפעילי זכויות אדם חלק מדפוס רחב יותר של הפחדת עדים והשתקת קולות המעבירים את סבלם של אזרחים. הוא תיאר פרקטיקות אלו כניסיון נואש לטשטש ראיות חותכות המרשיעות את ההתנהגות הצבאית והביטחונית הישראלית בשטחים הכבושים.

שורשי הקמפיין הרשמי האחרון נעוצים בדו"ח שפרסם הסופר האמריקאי ניקולס קריסטוף בעיתון 'ניו יורק טיימס', בו הסתמך על נתונים שהוצגו על ידי המרכז בנוגע לפשעי אונס בבתי הכלא. דו"ח זה עורר זעם רחב בחוגי הממשלה הישראלית, מה שדחף את בנימין נתניהו לאיים בנקיטת צעדים משפטיים נגד העיתון והסופר באשמת לשון הרע.

משרד התפוצות הישראלי האשים את המרכז האירו-ים תיכוני בכך שהוא המניע העיקרי של הנרטיב הפלסטיני בפורומים בינלאומיים, בטענה שהוא מנהל רשת משולבת של לחץ תקשורתי ומשפטי. המשרד טען כי פעילות המרכז חורגת מתיעוד זכויות אדם ומגיעה עד כדי הסתה בינלאומית ותרומה להטלת סנקציות בינלאומיות על הכוחות הישראליים.

המרכז פרסם באפריל האחרון דו"ח מזעזע שחשף דפוסים אכזריים של עינויים מיניים הכוללים שימוש בכלבים מאומנים והלם חשמלי באזורים רגישים של העצורים. העדויות המתועדות אישרו כי פרקטיקות אלו הובילו במקרים מסוימים למוות תחת עינויים או לגרימת נכויות קבועות, מה שחיזק את תיקי התביעה המשפטית הבינלאומית.

דוחות אלו חפפו לממצאי חקירות של האו"ם שהגיעו למסקנה כי אלימות מינית משמשת ככלי מלחמה על ידי הכוחות הישראליים, מה שהוביל להכללתם ברשימה השחורה של האו"ם. התאמה זו בין דוחות זכויות אדם עצמאיים לממצאי האו"ם הגבירה את עוצמת ההתקפה הישראלית על המוסדות שהיו מקור למידע זה.

יש לציין כי המרכז האירו-ים תיכוני לזכויות אדם החל את פעילותו בשנת 2011 כיוזמה בתחום זכויות האדם להתמודדות עם דיכוי באזור, וקבע את ז'נבה שבשוויץ כמטהו הראשי. למרכז רשת רחבה של משרדים אזוריים, ועל עבודתו מפקח חבר נאמנים הכולל אישים בינלאומיים בולטים בתחום המשפט הבינלאומי וזכויות האדם.

בראש חבר הנאמנים של המרכז עומד ריצ'רד פאלק, שהיה בעבר הדו"ח המיוחד של האו"ם לענייני מצב זכויות האדם בשטחים הפלסטיניים, מה שמעניק לדוחות הארגון משקל בינלאומי רב. רקע משפטי חזק זה תרם לכך שהמרכז הפך למטרה מתמדת להסתה ישראלית המבקשת לערער את אמינות הדוחות היוצאים ממנו בפני הקהילה הבינלאומית.

בסיום הצהרתה, חידשה הארגון את מחויבותה להמשיך לפעול למען צדק ואחריות, וציינה כי סגירת המשרדים לא תסתיר את האמת שהפכה ברורה לעולם כולו. היא קראה למוסדות הבינלאומיים לספק הגנה למגיני זכויות האדם בשטחים הפלסטיניים העומדים בפני מכונת דיכוי שמטרתה לבודד אותם מהעולם.

סגירת משרד עזה היא צעד הכרחי שנכפה על ידי חששות לגיטימיים לחיי העובדים, ואינה מהווה נסיגה מאחריותנו המקצועית.

קואליציית השלום הפלסטינית, בשיתוף עם ארגון אקספרטיז פראנס (Expertise France) ובמימון האיחוד האירופי, השיקה את פרויקט הדגל שלה "השבת המרחב האזרחי באמצעות דיאלוג נוער וחיזוק החוסן הקהילתי בפלסטין", במהלך אירוע פתיחה שנערך ברמאללה בהשתתפות למעלה מ-70 צעירים וצעירות מכל רחבי הגדה המערבית וירושלים, בצעד שמטרתו לחזק את תפקיד הנוער בדיאלוג הקהילתי, השתתפות אזרחית ובניית חוסן בצל התנאים יוצאי הדופן בהם שרויה החברה הפלסטינית.

הפרויקט מגיע כתגובה לאתגרים המתרבים העומדים בפני הפלסטינים כתוצאה מהמשך המלחמה והשלכותיה ההומניטריות, החברתיות והכלכליות, הסלמת טרור המתנחלים בגדה המערבית, ירידת האמון במוסדות, והצטמצמות מרחבי ההשתתפות האזרחית והדיאלוג הציבורי, במיוחד בקרב קבוצת הנוער המהווה את רוב החברה הפלסטינית.

מפגש הפתיחה יצר מרחב דיאלוגי שאיגד צעירים וצעירות מכל המחוזות הפלסטיניים כדי לדון בסדרי העדיפויות והשאיפות שלהם, ובאתגרים העומדים בפניהם בצל הנסיבות הנוכחיות, בנוסף לסקור את ההזדמנויות הזמינות לחיזוק תפקידם בעבודה הקהילתית, יוזמות אזרחיות ודיאלוג בונה.

מר נידאל פוקהא, המנהל הכללי של קואליציית השלום הפלסטינית, הדגיש כי הפרויקט משקף את אמונת הקואליציה בתפקיד המרכזי של הנוער בהגנה על המרקם החברתי הפלסטיני וחיזוק יכולתו לעמוד בפני המשברים המתמשכים.

פוקהא אמר: "החברה הפלסטינית עוברת שלב עדין הדורש השקעה באנרגיות הנוער וביכולתם להוביל יוזמות חיוביות המקדמות דיאלוג ולכידות חברתית ומחזירות את האמון ביכולת החברה להתגבר על אתגרים. השבת המרחב האזרחי והרחבת הזדמנויות ההשתתפות בפני צעירים ונשים הפכה לצורך לאומי וחברתי בצל הנסיבות הנוכחיות."

הוא הוסיף כי הפרויקט יספק פלטפורמות בטוחות וכוללניות לדיאלוג ואינטראקציה קהילתית, ויסייע בבניית יכולות של דור חדש של מנהיגים צעירים המסוגלים לנהל דיאלוג, לקדם השתתפות אזרחית ואינטראקציה חיובית עם כל הסוגיות הקהילתיות והלאומיות.

יוזמה זו מקבלת חשיבות מיוחדת מכיוון שהיא מייצגת את חזרתה ההדרגתית של קואליציית השלום הפלסטינית ליישום תוכניותיה ופעילויותיה בתוך רצועת עזה לאחר הפסקה שנמשכה למעלה משנתיים כתוצאה מהמלחמה והתנאים הביטחוניים וההומניטריים שפקדו את הרצועה. יצוין כי קואליציית השלום הפלסטינית שומרת על נוכחות מרכזית ורשמית ברצועת עזה מאז שנת 2003, המיוצגת על ידי משרד סניף וצוות ביצוע קבוע.

באמצעות הפרויקט, הקואליציה תפעל לשלב מחדש את הנוער הפלסטיני ברצועת עזה במסלולי דיאלוג, השתתפות אזרחית ובניית יכולות, תוך התמקדות באתגרים הספציפיים שהולידה המלחמה, כולל ההשפעות הפסיכולוגיות והחברתיות של המלחמה הקשה ותנאי העקירה והרעב, ירידת הזדמנויות החינוך והתעסוקה, חולשת ההשתתפות הציבורית, והאתגרים הקשורים לבנייה מחדש של הלכידות החברתית. הפרויקט גם יספק מרחבים בטוחים לצעירים וצעירות לבטא את צרכיהם וסדרי העדיפויות שלהם ולתרום לפיתוח יוזמות מקומיות המקדמות חוסן והתאוששות קהילתית.

מטרת הפרויקט היא להעצים צעירים ונשים להחזיר את תפקידם בחיים הציבוריים באמצעות סדרת פעילויות הכוללות מעבדות נוער לדיאלוג, מרפאות לאחריות חברתית, תוכניות מתקדמות לבניית יכולות מנהיגותיות ומשא ומתן, ויוזמות קהילתיות בהובלת נוער, בנוסף להקמת פלטפורמות נוער התורמות לפיתוח חזונות ויוזמות המקדמות לכידות חברתית והשתתפות אזרחית.

הפרויקט גם שואף לקדם תרבות של דיאלוג ותקשורת קהילתית, ולפתח את כישורי הנוער בתחומי מנהיגות, משא ומתן, חשיבה ביקורתית וניהול קונפליקטים, ובכך לאפשר להם למלא תפקיד פעיל בטיפול בסוגיות חברתיות, קידום שלום אזרחי ותרומה לבניית עתיד יציב וצודק יותר.

צפוי כי מאות צעירים וצעירות מהגדה המערבית, כולל מזרח ירושלים, ורצועת עזה ייהנו מהפרויקט באופן ישיר, תוך הבטחת השתתפות נשית פעילה של לפחות 50% בכל הפעילויות, בהתאם למחויבות הפרויקט לחיזוק תפקיד הנשים והנוער בתהליכי דיאלוג, קבלת החלטות ובניית שלום.

קואליציית השלום הפלסטינית מדגישה כי פרויקט זה עולה בקנה אחד עם חזונה שמטרתו לקדם השתתפות אזרחית, להעצים צעירים ונשים ולהרחיב את בסיס המעורבות הקהילתית במאמצים לבנות חברה פלסטינית מגובשת יותר ובעלת יכולת עמידה, ולספק את התנאים החברתיים התומכים בהשגת שלום צודק ובר קיימא המבוסס על חירות, כבוד וזכויות לאומיות של עמנו וסיום הכיבוש ומימוש פתרון שתי המדינות.

בירות העולם ממתינות לפתיחת פסגת ה-G7 בצרפת בשבוע הבא, בצל עמימות האופפת את כוונותיו של נשיא ארה"ב, דונלד טראמפ. צפוי שטראמפ יכפה את מצב רוחו ולוח הזמנים שלו על הפגישה, מה שיכניס את השותפים הבינלאומיים למצב של כוננות דיפלומטית.

מצב רוחו של הנשיא האמריקאי בפסגה זו קשור קשר הדוק להתפתחויות בתיקים הבוערים במזרח התיכון. וושינגטון וטהראן, יחד עם המתווך הפקיסטני, הביעו אופטימיות זהירה לגבי האפשרות להגיע להסכם שיסיים את מצב הסכסוך לאחר סבבי משא ומתן קשים.

ליאנה פיקס, חוקרת במועצה ליחסי חוץ, סבורה שההתמודדות עם טראמפ בקדנציה הנוכחית שונה באופן מהותי ממה שהיה בעבר. היא ציינה בהצהרות לעיתונות כי המנהיגים בגרמניה, צרפת ובריטניה ושאר בעלות הברית טעמו את מרירות הלחצים הכלכליים והדיפלומטיים האמריקאים.

למעט ראש ממשלת יפן, סנאי טקאישי, שזוכה להערכה מיוחדת מבעל הבית הלבן, רוב מנהיגי הקבוצה ספגו ביקורת חריפה. המדינות החברות חוששות מחזרה על תרחישי הכוחנות הדיפלומטית שאפיינו פגישות קודמות עם הנשיא הרפובליקני.

הפסגה מתקיימת בתקופה רגישה עבור טראמפ מבחינה פנימית, במיוחד לאחר החלטת בית המשפט העליון לבטל את מכסיו הגורפים. עם ירידת הפופולריות שלו בסקרי דעת הקהל, הנשיא האמריקאי עשוי לנקוט בהסלמה חיצונית כדי לחזק את מעמדו לפני בחירות הקונגרס בנובמבר הבא.

בצעד שעורר דאגה בבירות אירופה, וושינגטון הודיעה לבעלות בריתה על כוונתה לצמצם באופן משמעותי את הנוכחות הצבאית האמריקאית ביבשת הישנה. מגמה זו כוללת צמצום מספר המטוסים וספינות המלחמה המוקדשים לברית נאט"ו, ביישום הסיסמה 'אמריקה תחילה'.

מומחים לעניינים בינלאומיים סבורים שטראמפ לא יגלה כל גמישות כלפי שותפיו, אלא ימשיך בגישתו המבוססת על כפיית רצון. ג'קסון גיינס מקרן מרשל הגרמנית סבור שהנשיא האמריקאי ינסה לעקוף סוגיות מורכבות באמצעות הפעלת לחצים ישירים להשגת סדר יומו.

מצידו, נשיא צרפת עמנואל מקרון שואף להכיל את עמיתו האמריקאי באמצעות הסדרי פרוטוקול מיוחדים בארמון ורסאי. האליזה מהמר על חיבתו של טראמפ למראות מפוארים כדי לשכנע אותו להישאר ולהשתתף באופן פעיל בדיונים, במקום לעזוב מוקדם כפי שקרה בעבר.

פריז הרחיקה לכת בניסיונות הריצוי, כאשר שינתה את מועד הפסגה כדי למנוע התנגשות עם אירועים מיוחדים של טראמפ בוושינגטון. שינויים אלה כללו התחשבות בחגיגות יום הולדתו השמונים של הנשיא האמריקאי, מה שמשקף את היקף המאמץ הצרפתי להבטחת הצלחת הפסגה.

בנושא אחר, פרשנים פירשו את היעדרותה של דרום אפריקה מרשימת המוזמנים כוויתור לוושינגטון, למרות ההכחשה הצרפתית הרשמית. הממשל האמריקאי הנוכחי מאשים את פרטוריה בפרקטיקות המעוררות את חמתו של הבית הלבן, מה שהפך את נוכחותה לנקודת מחלוקת שנמנעה.

למרות המתיחות, חלק מתחומי העניין של טראמפ חופפים לנושאים שצרפת מציעה לדיון, במיוחד בכל הנוגע ליחסי הסחר עם סין. המארגנים מקווים שהסכמה זו תהווה פתח להרגעת האווירה הכללית בין מנהיגי שבע המדינות הגדולות במהלך הישיבות הרשמיות.

באשר לתיק האוקראיני, הוא עבר שינוי במאזן הכוחות במסדרונות הפסגה בהשוואה לשנה שעברה. בעוד שהאירופים חשו צורך לציית באופן מלא לדרישות האמריקאיות בתמורה לתמיכה צבאית בקייב, אוקראינה כיום פחות תלויה לחלוטין בוושינגטון.

נשיא אוקראינה וולודימיר זלנסקי צפוי להשתתף במושב דיונים בעיר איוויאן הצרפתית בשולי הפסגה. חוגים דיפלומטיים ממתינים לפגישה זו בזהירות, במיוחד לאחר הפגישות הסוערות הקודמות שחיברו את זלנסקי וטראמפ בבית הלבן.

האירופים למדו לקוות לטוב ביותר ולהתכונן לגרוע ביותר בהתמודדותם עם הממשל האמריקאי הנוכחי.

מסר מוושינגטון

וושינגטון – סעיד עריקאת – 30/6/2026

חברת הקונגרס הדמוקרטית ממישיגן, רשידה טליב, מתכוונת לכפות הצבעה חדשה בבית הנבחרים, ביום שלישי, כדי לחייב את הממשל האמריקאי לסיים כל מעורבות צבאית אמריקאית בפעולות הישראליות המתמשכות בלבנון, בצעד המשקף את התגברות ההתנגדות בתוך הקונגרס להמשך מעורבותה של וושינגטון במלחמה, ואת הגידול בביקורת על מה שמתנגדים מתארים כתמיכה אמריקאית בלתי מותנית במדיניות הצבאית הישראלית.

טליב אמרה, בפוסט בפלטפורמת "X" ביום שני בערב, כי היא תכפה הצבעה חדשה לסיום מעורבות ארצות הברית במה שתיארה כ"קמפיין של משטר האפרטהייד הישראלי לטיהור אתני והתפשטות טריטוריאלית בלבנון". היא הוסיפה כי יותר מ-4,250 בני אדם נהרגו, בעוד שתריסר ילדים נהרגים או נפצעים מדי יום, וטענה כי המשך התמיכה הצבאית והפוליטית האמריקאית הופך את וושינגטון לשותפה ישירה בהמשך המלחמה ובאבדות האנושיות הנרחבות שהיא גורמת.

מהלך זה מגיע שבועות לאחר שבית הנבחרים דחה, בתחילת יוני, את הצעת ההחלטה מספר H.Con.Res.84, שהתבססה על חוק סמכויות המלחמה, ונועדה לסיים כל מעורבות של הכוחות המזוינים האמריקאים בפעולות האיבה הקשורות למלחמה בלבנון, אלא אם הקונגרס יעניק אישור מפורש לכך.

המועצה הפילה את ההצעה ברוב של 324 נציגים לעומת תמיכה של 92 נציגים בלבד, בהצבעה ששיקפה את המשך הקונצנזוס המסורתי בתוך הממסד הפוליטי האמריקאי להגן על היחסים האסטרטגיים עם ישראל, למרות התגברות הביקורת הבינלאומית על הפעולות הצבאיות הישראליות, והתגברות השאלות בתוך ארצות הברית לגבי מידת מחויבותו של הממשל האמריקאי לחוקה, המעניקה לקונגרס את הסמכות להכריז מלחמה ולפקח על השימוש בכוח צבאי.

לאחר כישלון ההצעה הראשונה, תומכיה ניסחו אותה מחדש בגרסה חדשה שנשאה את המספר H.Con.Res.108, לאחר טיפול בכמה הערות משפטיות שהועלו במהלך הדיונים הקודמים, תוך שמירה על המטרה העיקרית, שהיא סיום כל מעורבות צבאית אמריקאית בלתי מורשית במלחמה, ואישור מחדש של סמכויות הקונגרס בפיקוח על ההחלטות הצבאיות של הממשל.

במקביל לכך, מספר חברי קונגרס דוחפים לאימוץ תיקון להצעת תקציב משרד החוץ והפעולות החיצוניות לשנת הכספים 2027, הקובע ביטול של כ-3.3 מיליארד דולר מהסיוע הצבאי המיועד לישראל, בניסיון חסר תקדים לקשור את המימון האמריקאי לכיבוד החוק הבינלאומי, ולשים קץ למדיניות התמיכה הפיננסית והצבאית שנמשכה עשרות שנים ללא אחריות אמיתית.

משקיפים סבורים כי הסיכויים לאישור ההצעה החדשה עדיין מוגבלים לאור האיזונים הנוכחיים בתוך בית הנבחרים, אך עצם הגשתה מחדש משקפת שינוי פוליטי הולך וגובר בתוך ארצות הברית, שבו הדיון אינו מוגבל עוד להיקף הסיוע הניתן לישראל, אלא התרחב לבחינת התפקיד האמריקאי עצמו, ולייחוס אחריות לממשלים עוקבים על מתן כיסוי פוליטי, דיפלומטי וצבאי להמשך הפעולות הישראליות באזור.

הגשת הצעת ההחלטה מחדש חושפת כי מהות המאבק אינה מוגבלת עוד למלחמה בלבנון, אלא נוגעת לאופי המערכת הפוליטית האמריקאית עצמה, ולגבולות יכולתו של הקונגרס לרסן את הרשות המבצעת כשמדובר בישראל. במשך שנים, ממשלים אמריקאים ממשיכים לספק תמיכה צבאית, מודיעינית ופוליטית לתל אביב, גם על רקע האשמות חוזרות ונשנות בביצוע הפרות חמורות של החוק הבינלאומי. מבקרים אומרים כי גישה זו הפכה את העיקרון של "הגנה על ישראל" למדיניות כמעט מוחלטת, העולה על שיקולים חוקתיים והומניטריים, ומגבילה את יכולתם של מוסדות הפיקוח להטיל אחריות על הרשות המבצעת.

ההצבעה שהפילה את ההצעה משקפת את המשך ההשפעה החזקה של הלובי הפרו-ישראלי בתוך הקונגרס, כאשר רוב הנציגים משתי המפלגות עדיין רואים בכל ניסיון להגביל את הסיוע הצבאי או להטיל פיקוח על השימוש בכוח כאיום על הברית האסטרטגית בין וושינגטון לתל אביב. עם זאת, התרחבות מעגל הקולות המתנגדים, גם אם נותרה מיעוט, מצביעה על תחילתו של שינוי הדרגתי במצב הרוח הפוליטי האמריקאי, המונע על ידי התגברות הביקורת הציבורית, ועל ידי התגברות הדיווחים על זכויות אדם המטילים ספק בחוקיות הפעולות הצבאיות הישראליות ובהשלכותיהן ההומניטריות.

למרות שסיכויי הצלחת ההצעה בטווח הקרוב נראים קלושים, חשיבותה טמונה בכך שהיא כופה על הממסד הפוליטי האמריקאי להתמודד עם שאלות שאי אפשר עוד להתעלם מהן: עד כמה יכולה וושינגטון להמשיך לממן ולחמש את ישראל מבלי לשאת באחריות הפוליטית והמוסרית לתוצאות השימוש בנשק זה? והאם ארצות הברית יכולה להמשיך להציג את עצמה כמגינה על החוק הבינלאומי וזכויות האדם, בעוד שהיא משתמשת בזכות הווטו, ומספקת כיסוי דיפלומטי וצבאי לבעלת ברית המתמודדת עם האשמות הולכות וגוברות בביצוע הפרות נרחבות נגד אזרחים? שאלות אלו הפכו לציר מרכזי בוויכוח הפוליטי בתוך ארצות הברית, וסביר להניח שהן יקבלו נוכחות גוברת עם התקרבות בחירות אמצע הקדנציה.

אנו יודעים כיצד מתבצע תהליך ייפוי דברים ושיפור תדמיתם בעת ביקור של כל פקיד בכל אתר או מקום, ולמרות שיש הבוחרים להתחנף בגסות, כאשר אמר לשר שמצב המעבר מצוין, וכאשר אותו נוסע הופיע בלשון חלקלקה, מתחנפת וטיפשית, השר, ממה שראה במציאות, אמר: "המצב זבל", וזה לא היה קורה אלמלא אחד הנוסעים עמד ואמר לשר שהמקום כמו פאב בננות, ברמז לחום העז והצפיפות של האנשים ללא מיזוג אוויר, שירותים ומתקנים ציבוריים. זה, כבוד השר, לאחר שהנהלת המעברים התכוננה לביקורך, אז מה לגבי המציאות האמיתית לפני ביקורך הפיקוחי.המעבר היחיד לתושבי הגדה המערבית וירושלים, גשר אל-כראמה, שאי אפשר לתאר את מידת ההשפלה שחווה כל נוסע השב לארץ. ומה שכותבים חלק מהנוסעים על היקף ההשפלה והעלבון מצריך התערבות דחופה, לא רק בנוגע למבנה הגשר, האולמות והמתקנים, אלא גם מבחינת התנהגות העובדים ומשמעתם, ומניעת תופעות נפוצות כמו שוחד ומזיקים אחרים שכל נוסע מכיר, ושר הפנים ושאר הגורמים המוסמכים והרלוונטיים יודעים עליהם.מאז השנה שעברה, כאשר שרי הפנים הירדני והפלסטיני ביקרו במעבר אל-כראמה, יצאו הבטחות לפתור את המשברים מהם סובל הנוסע הפלסטיני. ולאחר שנה שלמה, לא חל שום שיפור, ואפילו לא הבדל קטן, אלא שהמצב עבר מרע לגרוע יותר. אז למה ההתמהמהות וההתעלמות הזו, למרות שהנוסע משלם סכומים עתק של מיסי יציאה וחזרה, ודמי תחבורה מאוטובוס לאוטובוס, ומאוטובוס למזוודות, ועד טיפים לעובדים שהוא משלם בתקווה לעבור?מה שהנוסע הפלסטיני מוציא על המעבר משני צדדיו כמעט שווה למחיר כרטיס טיסה, ואלה הכנסות וסכומים שנתיים גדולים המכניסים הכנסה עצומה לקופה, ובתמורה רמת השירות אינה ניתנת לציון מול מה שמשולם ונגבה מכל נוסע."המצב זבל" פירושו הצורך להאיץ את העבודה בכל הרמות, כדי שמצב זה לא יישאר גורל מכריע המלווה כל נוסע פלסטיני. מחובתו של האח להעלות את רמת השירותים ולפעול להקל על הקשיים במקום ההפך. וכאן אנו מקווים שההבטחות לא יישארו רק דיבורים באוויר, בעוד שהמציאות במעבר נשארת "זבל", כפי שאמר שר הפנים הירדני, כי אין זה הגיוני שגשר אל-כראמה יישאר ללא כבוד.

רצועת עזה נכנסה ליומה האלף תחת עול מלחמת השמדה ישראלית חסרת תקדים שהחלה ב-7 באוקטובר 2023, והותירה מציאות הומניטרית ופוליטית מורכבת. למרות משך התוקפנות, מאפייני השלב הבא נותרו מעורפלים לאור כישלון המאמצים להגיע להפסקת אש קבועה והמשך ההרג השיטתי.

הסטטיסטיקה בשטח מצביעה על אסון דמוגרפי ואורבני, כאשר כוחות הכיבוש הרגו יותר מ-73 אלף פלסטינים ופצעו למעלה מ-173 אלף נוספים. ההרס פגע גם בכ-90% מהתשתיות האזרחיות, והפך את הרצועה לאזור בלתי ראוי למגורים תחת מצור חונק.

במישור הפוליטי, בבירה המצרית קהיר נמשכות פגישות אינטנסיביות בין הפלגים הפלסטינים והמתווכים, כדי לדון בדרכים לעצירת התוקפנות וניהול ענייני הרצועה. בולטות באופק קריאות דחופות לכינוס המסגרת המנהיגותית הזמנית של אש"ף כדי לסדר את הבית הפנימי ולהתגבר על מצב הפיצול.

מאהר מזהר, חבר הוועד המרכזי של החזית העממית, הדגיש כי העדיפות העליונה של הפלגים היא עצירת שפיכות הדמים והבטחת חיים בכבוד לעם הפלסטיני. הוא הסביר כי הכיבוש נוקט במדיניות שיטתית של הרעבה והפצת מגפות כדי לשבור את רצון העמידה ולדחוף את התושבים לעקירה כפויה.

מזהר הדגיש את הצורך בהקמת משלחת פלסטינית מאוחדת למשא ומתן, וקבע כי הרשות הפלסטינית חייבת להיות הסמכות העיקרית לכל מהלך פוליטי. הוא ציין כי מה שמתרחש בקהיר מייצג עמדה לאומית יציבה שמטרתה העיקרית היא סיום מלחמת ההשמדה.

מצדו, מונזר אל-חאיק, דובר תנועת פתח בעזה, תיאר את המלחמה הנוכחית כ'מלחמת קיום' המכוונת נגד הקיום הפלסטיני בכל השטחים הכבושים. הוא הדגיש כי התנועה הציגה יוזמה באמצעות מצרים שמטרתה לבנות אחדות של המערכת הפוליטית הפלסטינית כצעד בסיסי ליציאה מהמשבר.

אל-חאיק הזהיר מפני הסכנה שבחיפוש אחר תפקידים פוליטיים בעזה ללא סמכות ברורה, והדגיש כי כל הסכם שייחתם מחוץ למסגרת הרשות הלאומית יוביל לתוצאות שליליות. הוא הוסיף כי אש"ף הוא הנציג הלגיטימי היחיד שצריך להוביל את המשא ומתן הפוליטי.

מנגד, חאזם קאסם, דובר תנועת חמאס, הסביר כי המכשול העיקרי בפני עצירת התוקפנות טמון באימוץ עמדות ישראליות על ידי 'מועצת השלום'. קאסם ראה בהחלטה לבטל את סוכנות אונר"א ברצועה התפתחות מסוכנת המחייבת עמדה ערבית ובינלאומית נחרצת.

קאסם הדגיש כי משלחת חמאס בקהיר עושה מאמצים גדולים כדי להשיג ערבויות אמיתיות ליישום הסכם הפסקת האש על כל מרכיביו. הוא ציין כי התנועה הציגה הצעות גמישות שאושרו על ידי המתווכים, אך הצד הישראלי תמיד חוזר עם ניירות חדשים כדי לשבש את התהליך.

דובר חמאס ציין כי כל מסלול רציני ליציבות דורש יציאת הגורמים הבינלאומיים מ'הגלימה הישראלית' ואימוץ עמדות ניטרליות. הוא הדגיש כי המטרה העיקרית היא עצירת ההשמדה והתחלה מיידית של פעולות סיוע ושיקום כדי להציל את מה שנותר מהרצועה.

האנליסט הפוליטי ויסאם עפיפה סבור כי המציאות הפלסטינית חווה משבר עמוק החורג מגבולות העימות בשטח עם הכיבוש. הוא הסביר כי הכיבוש תכנן להתבודד עם הגדה המערבית באמצעות פרויקטים של סיפוח, מתוך מחשבה שרצועת עזה נוטרלה לחלוטין לפני התפרצות אוקטובר.

עפיפה ציין כי העמידה האגדית של הפלסטינים במהלך אלף הימים האחרונים לא לוותה במהלך מקביל מצד הסמכויות הלאומיות כדי להבין את היקף הפגיעה הכוללת. הוא קבע כי היעדר מוכנות לאומית מאוחדת העמיק את האסון ההומניטרי והשפיע על המרקם החברתי.

עפיפה הזהיר כי ההימור על פגישות פלגים מוגבלות כ'גלגל הצלה' לצד מסוים הוא הערכה שגויה, מכיוון שהמשבר פוגע בכולם ללא יוצא מן הכלל. הוא הדגיש כי השלב דורש קריאה תצפיתית חדשה שתתאים להיקף האתגרים הגיאוגרפיים והזמניים שהמלחמה יצרה.

השאלה לגבי 'היום שאחרי' נותרה תלויה בין שולחנות המשא ומתן בקהיר לבין מציאות השטח שהולכת ומסתבכת מיום ליום. ועם המשך היעדר הסכמה על סמכות פוליטית מאוחדת, האזרח הפלסטיני בעזה הוא זה שמשלם את המחיר הגדול ביותר של המלחמה הארוכה הזו.

כל הפלסטינים שקועים במשבר וזקוקים לגלגל הצלה קולקטיבי, והקרב כפה שינוי גדול שעדיין לא הוטמע לאומית.

ברגע לאומי מורכב ביותר, בעוד העם הפלסטיני מתמודד עם מלחמה גלויה על קיומו הלאומי בעזה, והסלמה התיישבותית חסרת תקדים בגדה המערבית כולל ירושלים, הגיע נאומו של הנשיא מחמוד עבאס בפני המועצה המהפכנית הנבחרת של תנועת פתח כדי לאשר שהפרויקט הלאומי הפלסטיני עדיין נשען על שני עמודים מרכזיים: עמידה פוליטית, ובנייה דמוקרטית של מוסדות לאומיים באמצעות קלפיות.חשיבות הנאום אינה טמונה רק בתכניו הפוליטיים הנוגעים לסיום המלחמה, שיקום, ויישום פתרון שתי המדינות, אלא גם בהדגשתו הברורה שהדמוקרטיה הפלסטינית אינה מותרות פוליטית ולא זכות נדחית, אלא חלק מהותי מהמאבק לבניית המדינה הפלסטינית וביסוס לגיטימיותה הפנימית והחיצונית.קריאה מעמיקה של הנאום חושפת חזון אינטגרלי למסלול פוליטי וחוקתי הדרגתי שכבר החל, ומתקדם לקראת השלמת בניית המערכת הפוליטית הפלסטינית על בסיס השתתפות עממית וחילופי שלטון שלווים. מסלול זה לא החל היום, אלא יצא לדרך מהבחירות הסטודנטיאליות והצעירות, דרך טיוטת החוקה הזמנית ולאחר מכן בחירות הרשויות המקומיות שהתקיימו בתנאים קשים ביותר, ולאחר מכן הקונגרס הכללי השמיני של תנועת פתח ששימש תחנה ארגונית חשובה שאשררה את יכולת התנועה להתחדש ולייצר מחדש את מנהיגיה באמצעות קלפיות.היום מסלול זה עובר לשלב חשוב יותר, המתבטא בהשלמת הכנת טיוטת החוקה הפלסטינית, חוק המפלגות הפוליטיות, וחוק הבחירות הכלליות, כבסיסים המשפטיים לכל מערכת דמוקרטית מודרנית. המדינה אינה נבנית על ידי סיסמאות בלבד, אלא על ידי מוסדות, חוקים, וערבויות חוקתיות המסדירות את היחסים בין האזרח לשלטון, מגינות על זכויות וחירויות, ומבססות את שלטון החוק.בהקשר זה, ההכרזה על מוכנות לערוך בחירות למועצה הלאומית הפלסטינית בנובמבר 2026 נושאת משמעויות פוליטיות עמוקות. בחירות אלו אינן מייצגות רק זכות בחירה חדשה, אלא צעד אסטרטגי לקראת חידוש הלגיטימיות של מוסדות הארגון לשחרור פלסטין, כנציג הלגיטימי והיחיד של העם הפלסטיני במולדת ובתפוצות. כמו כן, הן מחזירות את הכבוד לרעיון ההשתתפות הפוליטית המקיפה הכוללת פלסטינים בכל מקום שהם נמצאים, ומעניקות לדורות החדשים הזדמנות לתרום לעיצוב העתיד הלאומי. מה שמחזיר את האיזון בין הרשויות ומחזק את הפיקוח והאחריות ומקבע את עקרון הפרדת הרשויות, שהוא אחד היסודות החשובים ביותר של ממשל תקין ודמוקרטיה מודרנית.באשר לבחירות לנשיאות המתוכננות לתחילת שנת 2027, הן מייצגות את החוליה האחרונה במסלול הדמוקרטי האינטגרלי הזה, שמתחיל מהבסיס העממי ומסתיים בחידוש הלגיטימיות הלאומית באמצעות קלפיות ובהתייחסות לדעת הקהל ולחופש בחירת האזרח את נציגיו. חילופי שלטון שלווים אינם רק דרישה בינלאומית, אלא צורך ואינטרס לאומי פלסטיני המחזק את אחדות המערכת.בצל ניסיונות הכיבוש הישראלי המתמשכים לערער את סיכויי הקמת המדינה הפלסטינית, הבנייה הדמוקרטית עצמה הופכת לצורה של התנגדות פוליטית. כל מוסד פלסטיני נבחר, כל חוק מודרני, וכל תהליך הצבעה שקוף, מייצגים תגובה מעשית לניסיונות הכחשת הקיום הפוליטי הפלסטיני. ולכן הדמוקרטיה אינה נפרדת מהפרויקט הלאומי, אלא היא אחד מכלי ההגנה והחיזוק שלו.כמו כן, התמקדות הנשיא בהעצמת צעירים, נשים וכישרונות פלסטיניים משקפת הבנה מתקדמת של אופי המדינה שאליה אנו שואפים. מדינות מודרניות אינן נבנות על ידי הדרה, אלא על ידי שותפות. ושום פרויקט לאומי אינו יכול להצליח ללא השקעת אנרגיות הדורות החדשים ושיתוף נשים ומומחיות לאומית בקבלת ההחלטות.המסר הבולט ביותר שנשא נאום הנשיא בפני המועצה המהפכנית הוא שפלסטין, למרות הכיבוש, המלחמה, המצור, ההתנחלויות וניסיונות הדחיקה לשוליים, ממשיכה בבניית מוסדותיה הלאומיים על פי כללי הדמוקרטיה ושלטון החוק. ובעוד הכיבוש מנסה לכפות עובדות כוח בשטח, הפלסטינים דבקים בלגיטימיות החוק, המוסדות והבחירות.הקונגרס השמיני של תנועת פתח הוכיח שהתחדשות אפשרית, והמסלול המוצהר לקראת החוקה ובחירות למועצה הלאומית ולאחר מכן בחירות לנשיאות מאשר שהדמוקרטיה הפלסטינית אינה עוד סיסמה פוליטית בלבד, אלא הפכה למפת דרכים לאומית לקראת חידוש הלגיטימיות, חיזוק האחדות וגילום המדינה הפלסטינית העצמאית שבירתה ירושלים המזרחית.ובעולם שמדבר רבות על דמוקרטיה, הפלסטינים מציגים מודל של עם הנלחם בשתי מלחמות מקבילות בו זמנית: מלחמת החירות נגד הכיבוש, ומלחמת בניית המדינה באמצעות מוסדות. ובין שתי המלחמות מתגלה האמת החשובה ביותר: שהמדינה הפלסטינית העתידית אינה נלקחת רק באמצעות המאבק הלאומי, אלא נבנית גם באמצעות לגיטימיות ודמוקרטיה. לכן, בואו כולנו נפעל למען השתתפות פוליטית ואזרחות טובה ומאבק בשחיתות כדי להשלים ולהבטיח את תקינות התהליך הדמוקרטי ולתרגם את מה שנאמר בנאומים על עמידה פוליטית, דמוקרטיה ובניית המדינה.

שישה חודשים לאחר שזכה לחירותו, העיתונאי הפלסטיני מוג'אהד בני מופלח עדיין מנהל קרב מר על מיטת חוליו בבית החולים המומחה אבן סינא בעיר ג'נין. בני מופלח סובל מהשלכות בריאותיות קטסטרופליות שהחלו באיבוד של כ-20 קילוגרם ממשקלו בתוך המעצר, והסתיימו בפגיעה בדימום מוחי חריף שתקף אותו יומיים בלבד לאחר שעזב את חומות בתי הכלא הישראליים.

הפגיעה המוחית גרמה לכניסתו של בני מופלח לתרדמת ארוכה שדרשה התערבויות כירורגיות מדויקות ומורכבות, כאשר הרופאים נאלצו להסיר חלק מעצמות גולגולתו כדי להקל על הלחץ במוח. כיום, העיתונאי הצעיר מוצא את עצמו חסר יכולת לבצע את הפונקציות החיוניות הפשוטות ביותר, שכן הוא זקוק לעזרה מתמדת בניידות ובתנועה, וסובל מקשיים חמורים בדיבור ובבליעה.

בני מופלח נזכר במרירות בפרטי החודשים שבילה מאחורי הסורגים, ומתאר את מדיניות ההרעבה השיטתית שהכיבוש נוקט נגד האסירים. הוא מספר כיצד נהג לישון רעב עם חבריו, כאשר הארוחות שהוגשו לא הספיקו כדי להשביע, מה שהוביל להידרדרות מהירה במבנה גופו עד למצב של תשישות קשה שבה הופיע ברגע שחרורו.

סבלו של מוג'אהד הוכפל מכיוון שהוא חולה סוכרת, כאשר הכיבוש מנע ממנו לקבל את התרופות המתאימות או לבצע בדיקות תקופתיות הכרחיות למעקב אחר מצבו. מקורות רפואיים אישרו כי חוסר איזון ברמות הסוכר והלחץ כתוצאה מהזנחה רפואית מכוונת היה גורם מרכזי בקריסה הבריאותית שפקדה את גופו מיד עם יציאתו לחופשי.

על רגעי השחרור, בני מופלח מתאר את התהליך כמפתיע ומשפיל, כאשר הסוהרים הוציאו אותו באמצע הלילה והשליכו אותו לעירום מדבר הנגב בקור עז. תנאים קשים אלה גרמו להלם תרמי ופיזי, כאשר גופו החל לקרוס במהירות מיד עם הגעתו לבני משפחתו, מה שדרש את העברתו המיידית לבית החולים.

במהלך ניסיונו להחזיר את הכרתו ולחזור לחייו, מוג'אהד התעלף במהלך ראיון עיתונאי שבו תיעד את הפרות הכיבוש, ובהמשך התברר כי לקה בדימום מוחי. בני מופלח סבור כי העלאת זיכרונות העינויים והרעב הייתה כבדה מדי על גופו המותש, מה שהאיץ את התפוצצות כלי הדם במוחו וכניסתו לשלב סכנה חמורה.

חייו של האב לשלושה ילדים השתנו באופן דרמטי, ולאחר שהיה המפרנס והתומך של משפחתו, כיום הוא תלוי בהם בפרטי חייו היומיומיים הקטנים ביותר. הוא מביע בעצב את געגועיו למלא את תפקידו הטבעי כאב, לעקוב אחר שיעורי ילדיו ולשחק איתם, משימות שנגזלו ממנו על ידי המעצר והפכו אותו לגוף הנאבק על הישרדותו.

מוג'אהד לא היסס לפרסם את תמונתו המזעזעת לאחר הניתוחים ברשתות החברתיות, למרות התנגדותם של אחדים לקשיחות המראה המציג את אובדן חלק מגולגולתו. הוא הסביר שמטרתו בפרסום היא להעביר את האמת הטהורה לעולם על מה שעוברים האסירים בתוך בתי הכלא, והדגיש שאין לו מה להסתיר מהשפעות הפשע שבוצע נגדו.

בנוסף לעבודתו העיתונאית, בני מופלח מתגעגע לאדמתו החקלאית ששיקם ונטע בה עשרות עצים במו ידיו, שכן היא ייצגה עבורו מפלט ומקור גאווה. כיום, הוא מביט בעצים אלה מחלון בית החולים, בתקווה שמשפחתו המקיפה אותו תעניק לו את הכוח להחזיר את 'מוג'אהד הישן' שהיה מלא חיים ופעילות.

מצדו, מועדון האסיר הפלסטיני תיאר את מצבו של בני מופלח כהתגלמות מדיניות 'כלא ההשמדה' שהרשויות הכיבוש נוקטות נגד הפלסטינים. המועדון ציין בהודעה כי בתי הכלא הפכו לכלי הרג איטי באמצעות הרעבה והזנחה רפואית מכוונת, והזהיר מפני קיומם של אלפי מקרים דומים העומדים בפני גורל לא ידוע.

סיפורו של מוג'אהד מגיע בהקשר של קמפיין רחב היקף נגד עיתונאים פלסטינים, כאשר מקורות זכויות אדם תיעדו מעצרם של למעלה מ-245 עיתונאים מאז פרוץ המלחמה באוקטובר 2023. מעצרים אלה נועדו להעלים את הנרטיב הפלסטיני ולמנוע תיעוד של פשעי השטח שמבצעים כוחות הכיבוש ברצועת עזה ובגדה המערבית כאחד.

הסטטיסטיקה הרשמית מצביעה על עלייה חסרת תקדים בפעולות המעצר בגדה המערבית, כאשר כ-23 אלף אזרחים נעצרו בחודשים האחרונים. מעצרים אלה מלווים בתנאי מעצר לא אנושיים, הכוללים מכות קשות, מניעת שמיכות ובגדים מספקים, בנוסף למדיניות צמצום הארוחות לרמות מסוכנות.

משפחת בני מופלח מדגישה כי לא תחדל מלתבוע את הכיבוש משפטית וזכויותית, ורואה במה שאירע לבנה ניסיון התנקשות מושלם שהחל בתא המעצר ונמשך מחוצה לו. היא קוראת למוסדות הבינלאומיים ולארגוני זכויות האדם להתערב בדחיפות כדי להציל את חייהם של האסירים החולים העומדים בפני מוות יומיומי הרחק מעדשות המצלמות.

מוג'אהד בני מופלח נשאר כיום עד חי לקשיחות חווית המעצר, כאשר גופו הרזה ופצעיו העמוקים מסכמים את סיפורם של אלפי פלסטינים. למרות קשיי המסע הטיפולי הארוך המצפה לו, התקווה עדיין מלווה אותו להחזיר את קולו ואת יכולתו לנוע כדי לחזור שוב לתחום העיתונות ולאדמתו שגעגעה לידיו.

נכנסתי לכלא במשקל 72 קילוגרם, וכשיצאתי משקלי היה בתחילת שנות החמישים; הרעב ומניעת הטיפול הרפואי גזלו ממני את חיי הקודמים.

ארגון אמנסטי אינטרנשיונל הטיח האשמות חמורות נגד כוחות התמיכה המהירה, ואישר את מעורבותם בביצוע פשעים נגד האנושות ופעולות טיהור אתני נרחבות בעיר אל-פאשר שבסודאן. הארגון הבהיר בדו"ח חדש שפורסם היום, יום רביעי, כי הפרות אלו התרחשו בהקשר של מתקפה צבאית אינטנסיבית להשתלטות על בירת מדינת צפון דארפור בתקופה שבין 2024 ל-2025.

החקירות בשטח שערך הארגון התבססו על עדויות חיות וראיונות מעמיקים עם כ-247 קורבנות ועדי ראייה באזור. הממצאים הגיעו למסקנה כי המבצעים הצבאיים לא היו רק עימותים מזוינים, אלא כללו התקפות ישירות על אזרחים על רקע אתני, מה שמעלה את ההפרות הללו לרמה של פשעים בינלאומיים המחייבים דין וחשבון.

הדו"ח חשף דפוס פלילי שהתבטא בביצוע התקפות שיטתיות על ריכוזי אוכלוסייה סביב אל-פאשר, במיוחד אלה המאוכלסים על ידי השבט האתני זגאווה. ההפרות לא הסתכמו ברצח בלבד, אלא התרחבו לכלול מעשי אלימות איומים ומכוונים נגד ילדים, שכללו חטיפה, גיוס כפוי ואונס, תוך הפרה בוטה של כל האמנות הבינלאומיות לזכויות אדם.

מצידה, תיארה המזכירה הכללית של אמנסטי אינטרנשיונל, אנייס קלמאר, את המתרחש בדארפור כ"כתם על מצפון האנושות". היא הדגישה בהצהרה רשמית כי הראיות מצביעות על כוונה מוקדמת להפוך את האזורים הממוקדים לבלתי ראויים למגורים באמצעות שריפת בתים והרס רכוש לאחר עקירת תושביהם, מה שמקבע את מושג הטיהור האתני בפועל.

בנוגע להסלמה האחרונה באוקטובר 2025, תיעד הארגון הוצאה להורג של מאות אזרחים בדם קר בזמן שניסו להימלט מגיהנום הקרבות באל-פאשר. כמו כן, עצורים רבים עברו עינויים אכזריים, על רקע התעלמות ברורה של מנהיגים צבאיים שידעו על ההפרות הללו ולא עשו דבר כדי לעצור אותן או להעמיד לדין את מבצעיהן.

הארגון הבינלאומי הזהיר כי מעשים אלה עשויים להיות קשורים ישירות לפשע רצח עם, לאור אופיים השיטתי ומיקודם בקבוצות אתניות ספציפיות. הוא דרש הפסקה מיידית של מעשי האיבה, וקרא לקהילה הבינלאומית לפעול בדחיפות לפריסת כוח בינלאומי עצמאי שייקח על עצמו את המשימה של הגנה על אזרחים חסרי הגנה באזורי הסכסוך.

פרסום דו"ח זה מגיע במקביל למהלכים דיפלומטיים בז'נבה, שם קיים מועצת זכויות האדם של האו"ם ישיבת חירום לדון בהידרדרות הביטחונית בעיר אל-אובייד שבצפון קורדופן. החששות הבינלאומיים גוברים מפני חזרה על תרחיש אל-פאשר באזורים סודאניים אחרים, על רקע המשך ההתקפות שמבצעים כוחות התמיכה המהירה והתרחבות היקף הסכסוך.

מה שקרה באל-פאשר מהווה כתם על מצפון האנושות, כאשר ההתקפות בוצעו בכוונה ברורה של טיהור אתני.

לאחרונה גברה תדירות חשיפת רשתות ריגול הפועלות למען שירותי הביטחון האיראניים בתוך ישראל, כאשר החקירות חשפו מאמצים אינטנסיביים של טהראן לגייס אזרחים ישראלים. התפתחויות אלו מתרחשות על רקע מצב הכוננות הביטחונית המתמשך והעימות הפתוח, המתואר בחוגים העבריים כמלחמה משותפת נגד ההשפעה האיראנית באזור.

בפרשה האחרונה, הגישה הפרקליטות הישראלית כתב אישום חמור נגד ניסן אביב, בן 39 תושב בת ים, בפני בית המשפט המחוזי בתל אביב. כתב האישום כלל אישומים הנוגעים ליצירת קשר עם סוכן זר והעברת מידע מודיעיני לגורם עוין הקשור לאיראן בתמורה לקבלת סכומי כסף משמעותיים.

על פי מה שחשפו מקורות תקשורת, תהליך הגיוס החל בסוף שנת 2025 באמצעות פלטפורמות המדיה החברתית, ובמיוחד דרך קבוצת היכרות בפייסבוק. אביב יצר קשר עם חשבון פיקטיבי בשם 'אליזבת בראון', לפני שהופנה ליצור קשר עם קצין מפעיל הקשור למודיעין האיראני.

החקירות העלו כי הנאשם סיפק למפעיליו מידע שטח רגיש ביותר במהלך התקופה שבין פברואר לאפריל השנה. מידע זה כלל מעקב מדויק אחר אתרי נפילת רקטות, פרטים על מצב החירום הפנימי, וכן הערכת נזקים שנגרמו לתשתיות חיוניות במהלך מבצעים צבאיים.

כתב האישום הבהיר כי התקשורת בין הצדדים עברה מאוחר יותר לאפליקציית 'טלגרם' כדי להבטיח סודיות ולמנוע מעקב ביטחוני. הרשת גם אימצה מערכת תשלום במטבעות דיגיטליים מוצפנים כדי להקל על העברת כספים לנאשם הרחק מפיקוח מוסדות פיננסיים ובנקאיים מסורתיים.

בהקשר קשור, בית המשפט המחוזי בנצרת גזר 11 שנות מאסר בפועל על תחרור צפדי, תושב מסעדה שברמת הגולן הסורית הכבושה. פסק הדין ניתן לאחר הרשעתו בעבירות ביטחוניות חמורות שכללו ריגול והעברת מידע צבאי רגיש לגורמים הקשורים לאיראן ולסוריה.

בית המשפט קבע כי צפדי צילם תנועות של כוחות צה"ל באזור הצפון ותיעד במדויק אתרי נפילת פגזים ורקטות. הנאשם שלח נתונים אלה לאזרח סורי בשם חוסאם זידאן, אשר כתבי האישום אישרו כי הוא פועל ישירות למען שירותי המודיעין האיראניים.

בית המשפט הדגיש בנימוקי פסק הדין כי מעשיו של צפדי חמורים במיוחד מכיוון שבוצעו בתקופה שבה ישראל נלחמת במספר חזיתות. הוא ציין כי הנאשם המשיך לספק מידע לגורמים עוינים למרות ידיעתו המלאה על זהות הגורמים עמם הוא מתנהל וקשריהם לציר ההתנגדות.

בנוסף לעונש המאסר הממושך, הטיל בית המשפט הישראלי על צפדי קנס כספי בסך 10,000 שקלים, יחד עם עונש מאסר נוסף של שנה על תנאי. הפרקליטות ראתה בעונשים אלו מסר מרתיע על רקע הניסיונות הגוברים של איראן לחדור ביטחונית לחברה הישראלית.

מנגד, חשפו מקורות עבריים על מעצרו של ישראלי נוסף בשם רנן אוחנה, בן 44 תושב חיפה, בחשד למעורבות בפעילויות ריגול דומות. המעצר בוצע בחודש שעבר בפעילות משותפת של משטרת ישראל ושירות הביטחון הכללי 'השב"כ' לאחר מעקב מדויק אחר פעילותו.

אוחנה חשוד בתיעוד אתרים אסטרטגיים ורגישים לבקשת גורמי מודיעין איראניים שיצרו עמו קשר דרך האינטרנט. דובר המשטרה אישר כי העצור קיבל סכומי כסף באמצעות מטבעות דיגיטליים בתמורה לביצוע משימות סיור וצילום באזורים שונים בארץ.

החקירות הראשוניות הצביעו על כך שאוחנה ביצע את המשימות שהוטלו עליו במהלך הרבעון הראשון של השנה, והיה מודע היטב לכך שמפעילו הוא סוכן איראני. צפוי כי כתב אישום רשמי יוגש נגדו בימים הקרובים, שיכלול סעיפים הנוגעים לבגידה וריגול בעת מלחמה.

פרשות עוקבות אלו משקפות דאגה גוברת בתוך הממסד הביטחוני הישראלי מיכולת המודיעין האיראני להגיע ליעדים בתוך העומק הישראלי. הדיווחים מאשרים כי טהראן מנצלת את המרחב הדיגיטלי ואת המטבעות המוצפנים כדי לעקוף מכשולים ביטחוניים ולגייס אנשים לביצוע משימות מודיעיניות בשטח.

מקורות הביטחון סיכמו בהדגשה כי המלחמה המודיעינית בין הצדדים נכנסה לשלב חדש של הסלמה, כאשר ישראל שואפת להדק את הפיקוח על פעילויות דיגיטליות. מנגד, איראן ממשיכה לגוון את שיטות הגיוס שלה, מכוונת לקבוצות שונות בציבור הישראלי באמצעות פיתויים כספיים ואמצעי תקשורת חברתית חדשניים.

המעשים המיוחסים לנאשמים חמורים במיוחד לאור התרחשותם בתקופת מלחמה רב-חזיתית ופגיעתם הישירה בביטחון המדינה.

עוצמת הביקורת בתוך החוגים הפוליטיים והתקשורתיים בישראל נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו גברה, כאשר האופוזיציה האשימה אותו בניסיון לזייף עובדות ולהסתיר את כישלונותיו הרצופים בניהול החזיתות השונות. גל זה הגיע בעקבות מסיבת עיתונאים שקיים נתניהו לאחרונה, בה ניסה לשווק נרטיב של ניצחון למרות הבידוד שבו שרויה תל אביב לאור ההבנות האמריקאיות-איראניות החדשות.

מקורות דיווחו כי נתניהו החליף את המונח 'ניצחון מוחלט' בביטוי 'הרחקנו את סכנת ההשמדה', בניסיון לברוח מהשלכות הכישלון בשטח ובפוליטיקה. הבלבול ניכר בבירור בשפת גופו כשניסה לשכנע את הציבור הישראלי שמעמדה של ישראל וכוח ההרתעה שלה טובים יותר ממה שהיו לפני אירועי השבעה באוקטובר, מה שזכה ללעג נרחב מצד אנליסטים.

ראש ממשלת ישראל הודה בגלוי כי ישראל נדחקה לשוליים במשא ומתן המתנהל בין וושינגטון לטהראן, וציין כי בעל בריתו האסטרטגי דונלד טראמפ לא עדכן אותו בפרטי ההסכם שאמור להיחתם בז'נבה. הודאה זו הגבירה את החששות הפנימיים מאובדן השפעתה ההיסטורית של ישראל על ההחלטה האמריקאית בנוגע לתיק הגרעין האיראני.

בהקשר קשור, שוררת דאגה ותסכול בקרב הישראלים כשהם צופים בהתקרבות של טראמפ למשטר האיראני וברצונו המוצהר להיפגש עם המנהיג העליון. משקיפים סבורים שהמיליארדים שיזרמו לקופת איראן במסגרת ההסכם יחזקו את כוחה האזורי של טהראן, מבלי שאיראן תתחייב להוציא אורניום מועשר משטחיה.

בגזרה הצפונית, הצהרותיו של טראמפ על הצורך לדבר עם חיזבאללה כדי להגיע להסכם בלבנון מעוררות חששות בתל אביב מנסיגה הדרגתית ללא פירוק נשק הארגון. מגמה אמריקאית זו מבשרת על הצלחת איראן באסטרטגיית 'קישור הזירות', מה שנחשב בחוגים הצבאיים הישראליים לכישלון חרוץ בהשגת יעדי המלחמה המוצהרים.

מצידו, ראש ממשלת הכיבוש לשעבר נפתלי בנט תקף בחריפות את נתניהו, והאשים אותו בהעדפת האינטרסים האישיים שלו על פני סוגיות לאומיות גדולות. בנט חשף כי נתניהו ביקש מטראמפ להתערב אצל נשיאות ישראל כדי להעניק לו חנינה משפטית, במקום להתמקד באיומים הקיומיים הניצבים בפני המדינה.

בנט תיאר את הצהרותיו של נתניהו בנוגע ל'סכנת השמדה' כשקרים מסוכנים שמטרתם להפחיד את החברה הישראלית ולקשור את הישרדות העם לנוכחותו בשלטון. הוא הדגיש כי מדיניות זו מחלישה את המורל ומשרתת את האג'נדה הפוליטית הצרה של נתניהו ערב הבחירות הקרובות לכנסת, והזהיר מפני השלכות נאום זה על הלכידות הפנימית.

בצד הטכני והביטחוני, מקורות תקשורתיים ציטטו מומחים ומדעני גרעין ישראלים שהזהירו מפני הסכנה שב'הפסקת האש של שישים יום' שניתנה לאיראן. אלה סבורים כי טהראן עלולה לנצל תקופה זו להשגת פריצת דרך גרעינית סופית, ורואים בהסכם הנוכחי גרוע בהרבה מהסכם 2015 שנתניהו התנגד לו בחריפות בעבר.

האנליסט הצבאי אלון בן דוד ציין כי האזור חווה 'הפיכה דרמטית' במאזן הכוחות, כאשר איראן הפכה לשחקן החשוב ביותר במזרח התיכון. שינוי זה מגיע בתקופה שבה ההגמוניה הישראלית נסוגה, מה שמשקף את כישלון האסטרטגיה שנקט נתניהו לאורך השנים האחרונות בהכלת ההשפעה האיראנית.

בתורו, האנליסט בן כספית תיאר את נאומו של נתניהו כ'מנותק מהמציאות', וציין את היעלמות הטון היהיר והחלפתו בהבטחות מעורפלות לגבי 'נטרול איומים'. כספית הדגיש כי הפער בין המציאות הביטחונית המידרדרת לבין הצהרות ראש הממשלה הפך לבלתי ניתן לגישור, מה שגורם לציבור לאבד אמון בהנהגה הפוליטית.

האנליסט הצבאי עמוס הראל הזהיר כי ההסכם עם איראן עלול להיות קטסטרופלי ושווי ערך בחומרתו לאירועי אוקטובר, במיוחד אם הטעיית דעת הקהל תימשך. הראל צפה כי הגזרה הלבנונית תתלקח עוד יותר אם נתניהו ימשיך במדיניות הבריחה קדימה, מה שעלול להוביל לעימות קרוב עם הממשל האמריקאי.

מקורות צבאיים חשפו תחושה כבדה של תסכול בתוך מסדרונות צה"ל עקב אובדן ההישגים בשטח בלבנון ללא תרגום להישג דיפלומטי מוחשי. הממסד הביטחוני דורש מהדרג המדיני לשנות כיוון באופן מיידי, ומזהיר כי המצב בלבנון עדיין נפיץ ועלול להתלקח בכל רגע.

בקריאה אקדמית, ד"ר מיכאל מילשטיין סבר כי ההסכם החדש מחזיר את ישראל ל'גודלה הטבעי' לאחר שנים של הערכת יתר של הכוח. מילשטיין ייחס את הכישלון הישראלי להימור המוחלט על הכוח הצבאי והתלות המלאה בוושינגטון, ללא חזון פוליטי כולל המתמודד עם מורכבות האזור.

הניתוחים הישראליים הגיעו למסקנה כי הבורות לגבי המציאות האיראנית והיכולת לנהל משא ומתן בכישרון היו בין הסיבות לעליונותה של טהראן בסבב זה. נראה שתל אביב משלמת כעת את מחיר זלזולה ביכולות יריביה, תחת ממשל אמריקאי שהחל לחפש את האינטרסים שלו הרחק מהרצונות הישראליים המתוחים.

נתניהו הציג נאום מלא שקרים שנראה מנותק מהמציאות, תוך התעלמות מהפער בין ישראל שלפני 7 באוקטובר לבין מציאותה הביטחונית והפוליטית כיום.

השר הישראלי לשעבר, אמציה ברעם, סבר כי מבצעי החיסול שכוונו נגד ההנהגה העליונה באיראן, ובראשם המנהיג העליון עלי ח'אמנאי, הובילו לתוצאות שונות לחלוטין מהציפיות האמריקאיות והישראליות. ברעם הסביר במאמר ניתוח כי צעדים אלו לא החלישו את המשטר, אלא שחררו מהפכה פנימית שחיזקה את כוחה של איראן והעמידה את ישראל בפני בעיה אסטרטגית אמיתית ומורכבת.

ברעם ציין כי ההתפתחויות האחרונות, ובמיוחד מזכר ההבנות בין וושינגטון לטהראן, העניקו לאיראן לראשונה הכרה בינלאומית המקשרת בין הזירות האיראנית והלבנונית. השר לשעבר סבור כי הכרה זו מסוכנת ביותר מכיוון שהיא מעניקה לטהראן זכות וטו בענייני לבנון, מה שמהווה איום ישיר על האינטרסים של ישראל, סוריה ולבנון כאחד.

על פי הניתוח, המשטר החדש בטהראן, שעלה לשלטון לאחר היעלמותו של ח'אמנאי, רואה בהתפתחויות אלו הישג עצום המחזק את לגיטימיותו. התפיסה האיראנית להגנת המשטר עברה שינוי דרמטי, כאשר ההנהגה החדשה מוכנה לסכן חידוש פעולות צבאיות ישירות על מנת להגן על בעלות בריתה, ובמיוחד חיזבאללה בלבנון.

השר הישראלי סבור כי ההנהגה הנוכחית בטהראן מהמרת על חוסר רצונה של הממשל האמריקאי, ובמיוחד דונלד טראמפ, לחזור למצב של מלחמה כוללת. הם מאמינים שוושינגטון תעדיף ללחוץ על ישראל לסגת ולמנוע ממנה להגיב, ואף במקרה של חזרה ללחימה, האיראנים בטוחים ביכולתם להשיג ניצחון חדש שיבטיח את הישרדות השפעתם האזורית.

ברעם השווה בין הגישה הנוכחית לגישה ששררה בתקופת חומייני וח'אמנאי, וציין כי חווית המלחמה המרה בין עיראק לאיראן הותירה חותם זהיר על ההנהגה הישנה. בשנת 1987, חומייני העדיף לסגת מול לחצים בינלאומיים ולהגן על המשטר במקום להמשיך בעימות אבוד, ותיאר את קבלת הפסקת האש כשתיית 'כוס הרעל'.

מנטליות 'חומייניסטית' זו, שאומצה מאוחר יותר על ידי ח'אמנאי, התבססה על שני עקרונות יסוד: הראשון הוא שהצלת המהפכה עשויה לדרוש ויתורים כואבים, והשני הוא השקעה ב'ציר ההתנגדות' כמגן הגנה לאיראן. מטרת הציר הייתה לנהל מלחמות התשה ארוכות טווח נגד ישראל ללא מעורבות איראנית ישירה שעלולה לאיים על יציבות המדינה בטהראן.

על פי המאמר, אסטרטגיית ח'אמנאי נועדה לרוקן את הגליל וחיפה מתושביהם באמצעות לחץ צבאי מתמשך ואיטי, מבלי להגיע לעימות גדול ומכריע. מסיבה זו, טוען ברעם כי איראן לא התערבה ישירות לאחר אירועי השבעה באוקטובר, אלא הורתה לחיזבאללה להסתפק במלחמת התשה מוגבלת כדי למנוע הידרדרות למלחמה כוללת עם ארצות הברית.

אולם, תמונה זו התהפכה לחלוטין עם היעלמות האליטה הישנה, כאשר עלתה לשלטון סמכות צבאית צעירה ופזיזה יותר, המאופיינת ביהירות וקשר הדוק לציר השטח. הנהגה חדשה זו הוכיחה את יכולתה לתמרן פוליטית וצבאית, ואף הצליחה לכפות את תנאיה במשא ומתן בינלאומי, מה שמעלה שאלות גדולות לגבי יעילות האסטרטגיה הישראלית בהתמודדות עם התיק האיראני.

ברעם סיים את ניתוחו בביקורת חריפה על מקבלי ההחלטות בתל אביב, ותהה עד כמה הם מודעים לזהות ההנהגה החלופית שחיכתה מאחורי הקלעים. הוא הדגיש כי למרות ההישגים המבצעיים בשטח, כישלון בניתוח פוליטי ומודיעיני עמוק של האויב עלול להוביל לתוצאות קטסטרופליות שיפילו את כל ההישגים הצבאיים שהושגו.

הישגי צה"ל מבצעיים מדהימים, אך לא ניתן לצאת למלחמה ללא ניתוח מודיעיני ופוליטי עמוק של האויב והבנותיו.

החרדה גוברת בחוגים הפוליטיים והביטחוניים בישראל מפני הפיכת המחלוקות הגוברות עם ממשל הנשיא האמריקאי דונלד טראמפ לצעדים ענישתיים מוחשיים. ההערכות מצביעות על כך שוושינגטון עשויה לעכב משלוחי נשק חיוניים או להטיל הגבלות ביטחוניות מחמירות, כתוצאה מעקשנות ממשלת בנימין נתניהו כלפי הדרישות האמריקאיות בתיקי לבנון וסוריה.\n\nמקורות דיווחו כי הלחצים האמריקאיים שמטרתם להשיג נסיגה ישראלית מדרום לבנון ומאזור הר דב הסורי הגיעו לשיאם בשעות האחרונות. מהלכים אלו מגיעים במקביל להכנות הסופיות בוושינגטון לחתימה על מזכר הבנות אסטרטגי עם טהראן, שאמור להיחתם ביום שישי הקרוב.\n\nגורמים ישראלים הזהירו כי המסרים שהגיעו מהבית הלבן חרגו משלב התוכחה הפוליטית ונכנסו לתחום האיום בצעדים מעשיים בשטח. לדעתם, הממשל האמריקאי שוקל ברצינות צמצום סיוע מבצעי, מה שעלול להגיע בסופו של דבר לרמה הדומה לאמברגו בפועל על אספקת נשק.\n\nהצהרותיו הפומביות האחרונות של טראמפ, שכללו ביקורת אישית חסרת תקדים כלפי נתניהו, משקפות את גודל הפער בין בעלות הברית בנוגע לניהול הסכסוך בחזית הצפונית. תל אביב מפרשת הצהרות אלו כניסיון מכוון להפעיל לחץ אינטנסיבי מאחורי הקלעים כדי לאלץ את ישראל להפגין גמישות רבה יותר כלפי חיזבאללה ואיראן.\n\nעל פי דיווחים עבריים, הדרישות האמריקאיות הישירות כוללות נסיגה מחמש נקודות אסטרטגיות בדרום לבנון, בנוסף לפינוי עמדות בהר דב הסורי. וושינגטון שואפת באמצעות צעדים אלו להפחית את ההסלמה הצבאית כדי להבטיח את הצלחת המסלול הדיפלומטי שהיא מובילה עם ההנהגה האיראנית.\n\nהממסד הביטחוני הישראלי חושש שוושינגטון שואפת להשיג התחייבות מפורשת מנתניהו לנסיגה לפני מועד חתימת ההסכם עם איראן. גישה אמריקאית זו נתפסת כחלק מרצונו של טראמפ להציג הישג פוליטי לעולם הערבי שיוכיח את יכולתו לרסן את הפעולות הצבאיות הישראליות באזור.\n\nבהקשר קשור, טראמפ מתח ביקורת פומבית על ביצועי צה"ל בלבנון במהלך מסיבת עיתונאים בסיום פסגת ה-G7, וציין כי נתניהו מגזים בתגובותיו הצבאיות. הנשיא האמריקאי הדגיש כי דרש מנתניהו לנהוג בדרך 'עדינה יותר', וראה בהרס בניינים שלמים בביירות בתגובה למל"טים שאינם גורמים נזק כדבר מיותר.\n\nמשקיפים בתל אביב רואים בביקורות אלו חריגה מהדיון הטקטי סביב ניסוח הסכמים, והגעה לרצון אמריקאי להטיל מחיר ביטחוני כבד על ישראל. טראמפ שואף בכך לצמצם את חופש הפעולה של חיל האוויר הישראלי במרחב האווירי הלבנוני והסורי כחלק מהבנותיו עם טהראן.\n\nמצידו, בנימין נתניהו הביע דחייה מוחלטת לדרישות הנסיגה המלאה מהעמדות הצפוניות, והדגיש כי ישראל לא תוותר על הישגיה הביטחוניים שהשיגה במהלך העימותים האחרונים. דחייה זו מציבה את ממשלת ישראל בעימות ישיר עם שאיפותיו הדיפלומטיות של טראמפ השואפות לסגור את התיקים המורכבים באזור.\n\nהמחלוקות לא הסתכמו בתיק הלבנוני, אלא התרחבו לכלול את העמדה כלפי היכולות הצבאיות האיראניות, כאשר טראמפ הביע זלזול בדרישות ישראל בנוגע לטילים בליסטיים. טראמפ הצהיר כי הטילים אינם הבעיה האמיתית מכיוון שהם אינם 'הורסים את העולם', וראה באיום היחיד שיש להתמקד בו את הנשק הגרעיני.\n\nחזונו של טראמפ בנוגע להתחמשות אזורית עורר אי שביעות רצון רחבה בישראל, במיוחד לאחר שאמר שאין זה הגיוני למנוע מאיראן טילים בעוד שמדינות אחרות כמו סעודיה מחזיקות בהם. עמדות אלו מחזקות את הרושם שוושינגטון ממשיכה בהסכם שלה עם טהראן ללא קשר להסתייגויות הביטחוניות הישראליות העמוקות.\n\nהנשיא האמריקאי חשף כי כבר הציג טיוטה של מזכר ההבנות לצד הישראלי, ואיים לחזור ל'הטלת פצצות' במקרה של כישלון ההסכם. עם זאת, חוגים ישראלים חוששים שהחתימה תוביל ליצירת מציאות פוליטית שתטיל הגבלות בינלאומיות ואמריקאיות חמורות על כל פעילות צבאית ישראלית עתידית.\n\nטיוטת ההסכם כוללת סעיף המעורר דאגה מיוחדת, הקובע שיתוף פעולה אמריקאי-איראני משותף להפסקת הלחימה בכל החזיתות הבוערות. סעיף זה משמעותו בהכרח הגבלת יכולתה של ישראל לרדוף אחר תשתית חיזבאללה בלבנון או לתקוף משלוחי נשק בסוריה.\n\nבסופו של דבר, ישראל מוצאת את עצמה בפני אפשרויות קשות תחת ממשל אמריקאי המאמץ גישה פרגמטית חדה המציבה את האינטרסים של הסכמים גדולים מעל השיקולים הביטחוניים המסורתיים של תל אביב. נותרה השאלה לגבי מידת יכולתו של נתניהו לעמוד בלחצים אלו מבלי לאבד את התמיכה הצבאית האמריקאית האסטרטגית.\n\nטראמפ לנתניהו: אתה יכול להיות עדין יותר, ואתה לא צריך להרוס בניין שלם בכל פעם.

ההכרזה על הקמת 'מרכז האנרגיה של מזרח הים התיכון' בעיר יוסטון, ארה"ב, בהשתתפות הכיבוש, יוון, קפריסין וארצות הברית, עוררה גל של שאלות לגבי הסיבות להיעדרותה של מצרים מהברית החדשה הזו. התפתחות זו מגיעה למרות השותפות ארוכת השנים שקשרה את קהיר עם גורמים אלה באמצעות 'פורום הגז של מזרח הים התיכון' שהושק מהבירה המצרית בשנת 2019 במטרה להפוך אותה למרכז אזורי לסחר באנרגיה.

הברית החדשה מתמקדת בגיבוש מפת דרכים לביטחון אנרגטי ופיתוח משאבי גז טבעי, מה שמהווה שינוי גאו-אסטרטגי בולט באזור. משקיפים סבורים כי מהלך זה עשוי לשקף את רצונם של הצדדים המשתתפים לעקוף את התלות בתחנות ההנזלה המצריות באדקו ודמיאט, ולחפש נתיבים חלופיים להובלת גז ישירות לשווקים האירופיים באמצעות צינורות תת-ימיים.

מקורות המתמחים בענייני אנרגיה דיווחו כי הדרה של מצרים אינה בהכרח אומרת יציאה מוחלטת שלה מהמשוואה, אך היא משקפת שינוי בסדרי העדיפויות של הכוחות האזוריים והבינלאומיים. המקורות הסבירו כי ירידת שיעורי ייצור הגז המקומי במצרים ועליית הביקוש הפנימי החלישו את עמדתה המשא ומתן כמדינה מייצאת, מה שגרם לבעלות הברית לחפש הסדרים ביטחוניים וטכניים חדשים שאינם כוללים את קהיר בשלב הנוכחי.

מבחינה גאו-פוליטית, בולט ניגוד האינטרסים בין רצונה של מצרים להישאר המעבר העיקרי לגז באמצעות הנזלתו וייצואו, לבין מאמצי הכיבוש ויוון להקים צינור 'מזרח הים התיכון' שיחבר את שדות הגז ישירות לאירופה. פרויקט זה, שהתמודד בעבר עם הסתייגויות אמריקאיות, נראה כי קיבל תנופה חדשה לאור השינויים הפוליטיים הנוכחיים ומגמות הממשל האמריקאי התומכות בדרישות הכיבוש.

מומחים סבורים כי הדרה זו עשויה לדחוף את קהיר לחזק את התקרבותה עם אנקרה, במיוחד לאור ההתפתחות הבולטת ביחסים הבילטרליים בשנתיים האחרונות. תחושת 'הבגידה הפוליטית' מצד בעלות הברית של אתמול עשויה להאיץ את קצב ההבנות המצריות-טורקיות בנוגע לנושאים מורכבים, ובראשם תיחום הגבולות הימיים באזורים הכלכליים הבלעדיים במזרח הים התיכון.

היחסים המצריים-טורקיים עברו קפיצות איכותיות לאחרונה, כאשר הופעל מועצת שיתוף הפעולה האסטרטגי וחודשו התמרונים הצבאיים המשותפים כמו תרגיל 'ים הידידות 2025'. כמו כן, שתי המדינות נכנסו לשותפויות הגנה מתקדמות הכוללות ייצור כלי טיס בלתי מאוישים והשתתפות בפרויקט המטוס הקרב הטורקי מהדור החמישי, מה שמשקף רצון משותף לשרטט מחדש את מאזני הכוחות באזור.

הדיווחים מצביעים על כך שנפח הסחר בין קהיר לאנקרה נמצא בעלייה מתמדת, כאשר הוא הגיע לכ-6.8 מיליארד דולר בסוף שנת 2025, עם שאיפות רשמיות להגיע ל-15 מיליארד דולר. משקל כלכלי גובר זה מספק בסיס איתן לברית פוליטית שעשויה להתמודד עם גושים אחרים בים התיכון, ולהגן על זכויות שתי המדינות בעושר הטבעי שהברית החדשה מנסה להשתלט עליו.

מנגד, אפשרות הברית המצרית-טורקית בנושא הגז מתמודדת עם אתגרים מורכבים, הקשורים להסכמים קודמים שחתמה קהיר עם יוון והכיבוש בחסות אמריקאית. תיחום מחדש של הגבולות עם טורקיה עשוי להיות כרוך בהתנגשות ישירה עם וושינגטון ותל אביב, מה שעלול להשפיע על השקעות חברות קידוח בינלאומיות הפועלות בשדות המצריים, מה שהופך את ההחלטה המצרית לכפופה לחישובים מדויקים.

מקורות תקשורתיים דיווחו כי הכיבוש עשוי להיות המניע העיקרי להדרה של מצרים, בתגובה לעמדותיה של קהיר הדוחות תוכניות לגירוש תושבי רצועת עזה ומתח בתיאום הביטחוני במספר נושאים. 'נקמה פוליטית' זו, כפי שמכנים אותה אנליסטים, מציבה את מצרים בפני הצורך להעריך מחדש את הימוריה הקודמים על הברית המשולשת עם יוון וקפריסין, שלא מנעה את שולי תפקידה בהסדרים החדשים.

העמדה האמריקאית הנוכחית נראית נוטה יותר לתמוך בפרויקטים המבטיחים ביטחון אנרגטי לכיבוש וליוון הרחק מסיבוכים אזוריים אחרים. חוקרים סבורים כי וושינגטון רואה במרכז החדש פלטפורמה אסטרטגית לביטחון ימי, מה שמהווה יציאה מהנוסחה הכלכלית הטהורה שייצג פורום הגז של מזרח הים התיכון שאירחה קהיר במשך שנים.

בנוגע לייצור, מצרים חתמה באפריל 2025 על הסכם ענק עם קפריסין לאספקת גז למשך 15 שנה, אך הברית החדשה ביוסטון מטילה צל של ספק על רצינות יישום הבנות אלה. השינויים בשוק האנרגיה העולמי והלחצים הגיאו-פוליטיים עשויים לדחוף את קפריסין ויוון להתנער מהתחייבויותיהן כלפי קהיר לטובת פרויקטים המתאימים יותר לחזון האמריקאי והישראלי.

הפנים המצרי עוקב אחר התפתחויות אלה בזהירות, כאשר גברה הביקורת על מדיניות החוץ שהניחה את כל הקלפים בסל הברית עם יוון והכיבוש. משקיפים דורשים את הצורך לגוון את השותפויות ולהסתמך על כוח הייצור העצמי במקום להסתפק בתפקיד 'המתווך' או 'המנזל' של הגז, כדי להבטיח אי-הדרה בכל הסדרים אזוריים עתידיים.

טורקיה מצדה, מברכת על כל התקרבות עם מצרים בנושא הים התיכון, כאשר היא רואה בקהיר שותפה טבעית שיכולה לאזן את ההשפעה היוונית-קפריסאית. הגעה להסכם לתיחום גבולות בין אנקרה לקהיר תעניק לשני הצדדים שטחים נרחבים לקידוח, ותחסום את הדרך לניסיונות לבודד מי מהם מעושר הגז העצום באזור, למרות המכשולים המשפטיים והפוליטיים העומדים בפני מסלול זה.

לסיכום, נראה כי מפת האנרגיה במזרח הים התיכון עוברת עיצוב מחדש בהתאם לאינטרסים משתנים שאינם מכירים בקביעות פוליטיות ישנות. על מקבל ההחלטות בקהיר יהיה לבחור בין המשך בבריתות שהוכיחו את שבריריותן במבחן האינטרסים הראשון, לבין פתיחות לאפשרויות אסטרטגיות חדשות עם אנקרה שיבטיחו למצרים תפקיד פעיל ועצמאי בביטחון האנרגיה האזורי.

הדרה של מצרים שולחת מסר כי ההשפעה בשווקי האנרגיה אינה נבנית רק על מיקום גיאוגרפי, אלא על יכולת הייצור בפועל.

הסופרת הישראלית עמירה הס אישרה כי כנופיות המתנחלים מגבירות את קצב מה שהיא כינתה 'טרור יהודי' נגד העם הפלסטיני בשטחים הכבושים השונים. במאמר ניתוח היא הסבירה כי פשעים אלו זוכים לכיסוי מלא מצד הממשלה הקיצונית בראשות בנימין נתניהו, וציינה כי מה שמתפרסם בתקשורת הוא רק חלק קטן מהמציאות.

הס תיארה את קבוצות המתנחלים הקיצוניות כארגון 'הקו קלוקס קלאן היהודי', ואישרה כי הם מבצעים עשרות תקיפות יומיות, מעשי הפחדה והטרדה הרחק מאור הזרקורים. היא הוסיפה כי כוחות צה"ל תורמים למשימה זו באמצעות התעללות בפלסטינים במחסומים ובשכונות מגורים כדי לאבטח את תנועות הארגון הגזעני הזה.

הסופרת הדגישה כי תקיפות אלו אינן רק התפרצויות ספונטניות של זעם, אלא הן תוצאה של תכנון שיטתי ומחושב הנתמך על ידי המדינה במשאבים ובתמיכה לוגיסטית. היא ציינה כי המטרה הסופית של אסטרטגיה זו היא להגיע לאדמה 'נקייה' מנוכחות פלסטינית, באמצעות השתלטות אלימה על אדמות, מעיינות ומשאבי טבע.

הס השוותה את כנופיות המתנחלים ל'להקות ארבה תנ"כיות' שאין מי שירסן אותן, אלא מוצאות מי שמתפעל מכוחן ומיכולתן לגרש פלסטינים. היא ציינה כי מאחורי כל מתנחל רעול פנים הנושא את נשקו, עומדת סביבה חברתית ומוסדית שלמה הכוללת מועצות מקומיות, רבנים ומוסדות חברתיים המספקים תמיכה כספית ולוגיסטית.

המקורות ציינו כי חיבוק חם זה של הקיצונים מתבטא באספקת עדרי בקר, מים וציוד, המאפשר למאות פעילים לבצע את תקיפותיהם נגד ילדים וקשישים. לאחר ביצוע ההתקפות, הם מתפשטים על האדמות שנגזלו או מתגוררים בבתים שבעליהם המקוריים גורשו מהם באיומי נשק.

הס מתחה ביקורת על תפקידה של המשטרה הישראלית המתעלמת מקריאות מצוקה פלסטיניות, בעוד חיילים ממהרים למקום לא כדי להגן על הקורבנות אלא כדי לעצור אותם או לתקוף אותם. היא אישרה כי המערכת המשפטית הישראלית כולה מספקת את הכיסוי הדרוש לפרויקט ההתנחלות הזה, מה שמעניק לתוקפים תחושה של חסינות מוחלטת.

לגבי 'המינהל האזרחי' הכפוף לכיבוש, הסופרת הסבירה כי עובדיו הם אלה שמכינים צווי הריסה והחרמה נגד כל אוהל או מבנה פלסטיני פשוט. עובדים אלה מטילים קנסות כבדים על שימוש בטרקטורים חקלאיים או רעיית צאן, בניסיון לחנוק כל אפשרות לחיות בכבוד בקהילות הרועים.

הס התייחסה למצב ברצועת עזה, וציינה כי ישראל ממשיכה להרוס את הרצועה ולדחוס יותר משני מיליון בני אדם בשטח צפוף מאוד שאינו עולה על שליש משטחה המקורי. היא תיארה את המראות ההומניטריים שם כעולים על גבולות הדמיון, כאשר 'המתים החיים' הולכים בין הריסות הבתים ושלוליות הביוב בחיפוש אחר לגימת מים.

הסופרת הביעה את תדהמתה משתיקת הקהילה הבינלאומית ואי מתן אזהרות אמיתיות לישראל להטיל בידוד פוליטי וכלכלי מקיף כדי לעצור את הפשעים הללו. היא הזהירה כי הזרם הקיצוני בישראל מצפה לכל תגובה פלסטינית חמושה כדי שהחברה הישראלית כולה תהפוך לשותפה ב'פרויקט הנקמה הקולקטיבית'.

הס סיימה את מאמרה בהדגשה כי המערכת הישראלית ממתינה לרגע שבו צעיר פלסטיני חסר אונים שאינו יכול לשאת את העוול יישא נשק, כדי להצדיק תקיפות רחבות יותר והרג מספרים גדולים יותר. היא ראתה כי הסיסמה 'אנחנו הקורבנות' משמשת תמיד לכיסוי פשעי הכיבוש והמתנחלים ולהפוך את התליין לקורבן בעיני דעת הקהל הפנימית.

מאחורי כל ידיעה על טרור מתנחלים, 'הקו קלוקס קלאן היהודי' מבצע עשרות תקיפות נוספות שאינן מגיעות לכותרות, בהגנה מלאה של הצבא.

מקורות רפואיים וארגוני זכויות אדם בסודאן דיווחו על הרוגים ופצועים כתוצאה ממתקפת מל"טים שפגעה במרכז מחסה לעקורים בעיר אל-עובייד, בירת מדינת צפון קורדופן. רשת הרופאים של סודאן ציינה כי ההפצצה פגעה ב'מחנה המחסה המאוחד' בתוך העיר, והביאה למותם של שני עקורים ולפציעתם של כ-17 נוספים, ביניהם מספר נשים וילדים שמצאו מחסה במרכז.

הרשת האשימה בהצהרה רשמית את כוחות התמיכה המהירה (RSF) באחריות למתקפה זו, וציינה כי פגיעה באתרים אזרחיים ומרכזי מחסה מהווה הסלמה חמורה המאיימת על חייהם של אלפי נמלטים מהסכסוך. המקורות הסבירו כי תקיפה זו מגיעה כחלק מסדרת התקפות מתמשכות שהעיר סובלת מהן כבר למעלה משבוע, מה שהוביל להידרדרות חמורה במצב ההומניטרי בשכונות המגורים.

במישור הבינלאומי, ארצות הברית הביעה דאגה עמוקה מהדיווחים על ריכוזי כוחות צבאיים גדולים של כוחות התמיכה המהירה ובעלי בריתם סביב העיר אל-עובייד. וושינגטון הזהירה כי ריכוז כוחות זה עלול להיות הקדמה לביצוע 'זוועות המוניות' נגד אזרחים, וקראה לכל הצדדים לציית לחוק ההומניטרי הבינלאומי ולהגן על האוכלוסייה האזרחית חסרת ההגנה מפני זוועות העימותים המזוינים.

מצידו, ראש משלחת האיחוד האירופי בסודאן מתח ביקורת על המדיניות של הטלת מצור על ערים אסטרטגיות, ותיאר אותה כגישת 'מצור והרעבה'. הגורם האירופי ציין כי פרקטיקות אלו חזרו על עצמן בערים כמו אל-פאשר, אל-ג'זירה וקאדוגלי, והדגיש כי מבצעי הפרות אלו עלולים לעמוד בפני תביעות משפטיות וסנקציות בינלאומיות חמורות כתוצאה מפגיעתם הישירה במרכיבי החיים של האזרחים.

בהקשר של מהלכים אזוריים, נציבות האיחוד האפריקאי והרשות הבין-ממשלתית לפיתוח (IGAD) קראו להפסיק לאלתר את ההתקפות על העיר אל-עובייד ולבלום את ההסלמה הצבאית הגוברת. הארגונים האזוריים הדגישו כי המשך הלחימה באזורים צפופי אוכלוסין מסכל את מאמצי השלום ומסבך את המשבר ההומניטרי, שתואר כגדול ביותר בעולם מבחינת מספר העקורים.

העיר אל-עובייד עדה מזה כשבועיים להגברת התקפות מל"טים, כאשר תקיפות אלו כוונו למתקנים חיוניים שכללו את תחנת הכוח הראשית ותחנות דלק. על פי מקורות מקומיים, התקפות אלו נועדו לשתק את התנועה בתוך העיר ולהרוס את התשתיות הבסיסיות, מה שהוביל להפסקת שירותים חיוניים לאלפי משפחות תושבות ועקורים כאחד.

בשטח, צבא סודאן ממשיך לחזק את הגנותיו בתוך העיר, כאשר יחידותיו הצבאיות ביצעו תקיפות מנע שכוונו לריכוזים ותנועות של כוחות התמיכה המהירה באזורים שונים במדינת קורדופן. הכוחות המזוינים שואפים באמצעות פעולות אלו למנוע כל התקדמות קרקעית לעבר לב העיר, תוך הסתמכות על מיקום הדיוויזיה החמישית של חיל הרגלים, הנחשבת לשסתום הביטחון הצבאי של האזור.

הנתונים בשטח מצביעים על כך שכוחות התמיכה המהירה מטילים מצור הדוק על אל-עובייד מכמה כיוונים מזה חודשים, תוך ריכוז נוכחותם בנקודות אסטרטגיות כמו העיר בארה. למרות מצור זה, העיר עדיין נמצאת בשליטת צבא סודאן, בעוד החששות גוברים מפני מתקפה קרקעית רחבת היקף שעלולה להוביל לעימותים עקובים מדם בתוך השכונות הצפופות באוכלוסייה ובעקורים.

העיר אל-עובייד רוכשת חשיבות אסטרטגית עליונה בשל מיקומה הגיאוגרפי המקשר את הבירה ח'רטום למחוזות קורדופן ודארפור, מה שהופך אותה למרכז לוגיסטי הכרחי לניהול פעולות צבאיות. העיר מרוחקת כ-370 קילומטרים מהעיר אום דורמן, ונחשבת לנקודת המוצא העיקרית לאספקה צבאית ואזרחית למדינות מערב ודרום סודאן, מה שמסביר את המאבק העז על השליטה בה.

בנוסף לערכה הצבאי, אל-עובייד מייצגת משקל כלכלי עולמי, שכן היא ידועה כמרכז העיקרי לייצור וסחר בשרף ערבי, ותורמת כ-80% מהייצור העולמי של סחורה חיונית זו. מומחים כלכליים מזהירים כי המשך הלחימה בעיר ישבש את שרשרות האספקה העולמיות ויחסל את מקור ההכנסה העיקרי של אלפי חקלאים ועובדים במחוז קורדופן.

התקיפה מגיעה על רקע המשך ההתקפות על העיר מזה למעלה משבוע, מה שמחמיר את המצב ההומניטרי ומאיים ישירות על חיי האזרחים.

החוקר הפלסטיני רמזי בארוד הזהיר כי העם הפלסטיני עלול למצוא את עצמו 'הצד החלש' שישא בתוצאות הנסיגה המדינית והצבאית של ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו. בארוד הסביר כי נתניהו חווה כעת את הרגעים השבריריים ביותר בחייו הפוליטיים, על רקע הסלמת המשברים בחזיתות אזוריות מרובות וביקורת פנימית חריפה.

הניתוח, שפורסם בפלטפורמות בינלאומיות, ציין כי מצב החולשה של נתניהו הפך אותו לבן ערובה לזרמי הימין הקיצוני בתוך ממשלתו. שרים כמו איתמר בן גביר ובצלאל סמוטריץ' מנצלים מצב זה כדי לקדם אג'נדות התיישבותיות והרחבה חסרות תקדים בשטחים הפלסטיניים הכבושים.

מקורות ציטטו גורמים ישראלים לשעבר שהודו בגלוי בכישלון האסטרטגיה הצבאית הנוכחית בהשגת יעדיה המוצהרים. שר המשפטים לשעבר, חיים רמון, הצהיר כי ישראל לא הכריעה את המערכה באף אחת מהחזיתות הפתוחות, בין אם בלבנון, באיראן או אפילו מול ההתנגדות ברצועת עזה.

מצדו, הרמטכ"ל לשעבר, גדי איזנקוט, מתח ביקורת על אופן ניהול המשברים בתקופת הממשלה הנוכחית, וטען כי העצמאות האסטרטגית נשחקה. איזנקוט הדגיש כי התלות המופרזת בעמדה האמריקאית הובילה להחלשת יכולתה של ישראל לתמרן ולקבל החלטות ריבוניות המשרתות את ביטחונה לטווח ארוך.

משקיפים סבורים כי נתניהו הפך את מצב המלחמה המתמשך לכלי מרכזי להישארות בשלטון ולבריחה מהליכים משפטיים ומדיניים. מגמה זו באה לידי ביטוי בהסלמה צבאית רחבת היקף ברצועת עזה, במתיחות גוברת בגבול לבנון, ועד לעימות ישיר וגלוי עם איראן.

בארוד הזהיר כי מודל זה של 'ניהול משברים באמצעות הסלמה' מתקרב לסופו המבוי סתום עם הלחצים הבינלאומיים הגוברים. הוא הוסיף כי כל נסיגה ביכולתו של נתניהו להשיג הישגים בחזיתות החיצוניות עלולה לדחוף אותו להפנות את הלחץ לעבר הגדה המערבית, בהיותה הזירה הפחות יקרה מבחינה פוליטית.

בהקשר קשור, דוחות שפורסמו על ידי ארגון אוקספם הבינלאומי חשפו נתונים מזעזעים הנוגעים להפרות בגדה המערבית מאז 2023. הארגון תיעד את מותם של 1244 פלסטינים, מתוכם 268 ילדים, על רקע הסלמת האלימות והעקירה הכפויה של האוכלוסייה המקומית.

דוחות של אמנסטי אינטרנשיונל הפנו את תשומת הלב גם למבצעי עקירה שיטתיים שפגעו בעשרות קהילות בדואיות ורועים פלסטיניות בשלוש השנים האחרונות. פעולות אלו מתבצעות במסגרת תוכנית רחבה יותר להרחבת ההתנחלויות והפקעת שטחים נרחבים לטובת הפרויקט ההתיישבותי.

הנתונים מצביעים על כך ששר האוצר סמוטריץ' כבר החל ביישום תוכניות שמטרתן לספח כ-82% משטח הגדה המערבית לריבונות ישראלית. שינוי זה מייצג מעבר מסוכן מדיבור פוליטי בלבד ליישום בפועל בשטח, מה שפוגע בכל הזדמנות עתידית להקמת מדינה פלסטינית.

הניתוח הגיע למסקנה כי נסיגת מעמדו הפוליטי של נתניהו לא תוביל בהכרח להרגעת המצב, אלא עלולה ליצור גל חדש של הסלמה נגד הפלסטינים. בארוד הדגיש את הצורך בפעולה דחופה של הקהילה הבינלאומית והמדינות הערביות כדי להכיל מסלול זה ולמנוע התפוצצות כוללת שעלולה לצאת מכלל שליטה.

ישראל לא ניצחה בלבנון, לא באיראן ולא נגד תנועת חמאס, וההחלטה המדינית קשורה יתר על המידה לארצות הברית.

ההד של הפעולות הצבאיות במבצר שקיף בדרום לבנון עדיין מעורר מחלוקת עזה בתוך החברה הישראלית. רנית גוטרמן, אחותו של אחד החיילים שנהרגו באותו מקום בשנת 1982, הביעה את מורת רוחה מהישנות אותם אירועים. גוטרמן סברה שישראל מתעקשת 'לנסות את מה שכבר נוסה' ולשחזר טעויות היסטוריות שהובילו בעבר לאבדות אנוש כבדות, ללא שינוי אמיתי במציאות הביטחונית.

בראיון לכלי תקשורת עבריים, תהתה גוטרמן בציניות אם המבצר אכן חזר לשליטה ישראלית, ותיארה את החגיגות הנוכחיות על כיבוש ה'בופור' כאחת הקריאות הכואבות ביותר. היא הדגישה כי המבצר הצלבני ההרוס הזה אינו אלא ערימת אבנים גבוהה שהפכה עבור חלקם לסמל לאומי שקרי המזין אופוריה של כוח, בעוד שעבורה ועבור משפחות השכול הוא מייצג סמל של תסכול ואובדן.

גוטרמן נזכרה באחיה הבכור, סמל ראשון רז גוטרמן, שהיה חלק מיחידת הסיור של 'גולני' והראשון שרגליו דרכו במבצר ביום הראשון של מלחמת לבנון הראשונה לפני עשורים. היא ציינה שאחיה שילם בחייו מחיר על קרב שעורר ספקות רבים ודעות חלוקות לגבי נחיצותו והיתכנותו הצבאית באותה עת.

הגברת הישראלית הפנתה שאלות קשות לממסד הצבאי והפוליטי לגבי התועלת בקרבות שאינם משנים את המציאות הביטחונית בצפון, אלא רק חוטפים בנים לנצח. היא סברה שהשהייה הארוכה ברצועת ביטחון ששקועה בדם לא השיגה את הביטחון המיוחל, אלא הייתה הקדמה לסדרת הלוויות בלתי נגמרות של חיילים שנהרגו מפגזים ומטענים.

גוטרמן הדגישה כי התחדשות העימותים הצבאיים שוב ושוב מוכיחה כי השליטה במבצרים ובאתרים גיאוגרפיים אינה משנה את פני המציאות הפוליטית או הביטחונית. היא הבהירה כי האמת היא שפעולות אלו מובילות רק למותם של חיילים נוספים, מבלי להגיע לפתרון שורשי שיסיים את מצב הסכסוך המתמשך עם לוחמי חיזבאללה.

במסגרת ביקורתה על הנרטיב הרשמי, היא התייחסה למה שפורסם בעיתונים העבריים על פעילות יחידת 'בדר' של חיזבאללה בתוך המבצר כדי להצדיק את ההתקפה האחרונה. היא הביעה תמיהה על ההצדקות הללו, וציינה כי לא שמעה על יחידה זו בעבר, ולא דווח על עימותים ממשיים שם, מה שגורם לעניין להיראות כניסיון לנפח 'הישג' צבאי מדומיין.

גוטרמן הביעה את חששותיה העמוקים מהשינויים שחלו ביחידת הסיור של 'גולני' ובצה"ל בכלל, ותיארה אותם כשינויים בעלי אופי 'משיחי מיסטי'. היא הזהירה מפני הסכנה שבהקדשת אבנים ואתרים היסטוריים על קדושת חיי אדם, והדגישה כי אינה יכולה לקבל גישה זו המקריבה חיילים למען סמלים סלעיים.

היא חשפה את היקף הלחצים וההפחדות שהיא ומשפחות הרוגי קרב השקיף בשנת 1982 נתונות להם, כאשר הם מתוארים כשמאלנים ושונאי המדינה. היא ציינה כי הקיטוב והשנאה בחברה הישראלית הגיעו לרמות מסוכנות, עד כדי העלבת אביה המנוח וטענה שבנו החייל היה מתבייש מעמדותיו הפוליטיות.

גוטרמן השיבה למבקריה המתארים אותה כתמימה וחולמנית, והדגישה את הבנתה לסכנה באזור שבו היא חיה ולקיומם של אויבים המקיפים את ישראל. עם זאת, היא הדגישה כי הפתרון אינו טמון בכוח צבאי טהור, אלא בחתירה רצינית להגיע להסכמים פוליטיים אפשריים עם ממשלת לבנון כדי שתהיה אחראית על שטחה.

גוטרמן הציעה אסטרטגיה חלופית המבוססת על לחץ בינלאומי, ובמיוחד על הממשל האמריקאי, כדי להגיע להבנות עם איראן שיכללו ריסון ירי חיזבאללה באזור. היא סבורה שהדיפלומטיה הבינלאומית עשויה להיות יעילה יותר בהגנה על ביטחון ישראל מאשר הסתבכות בהרפתקאות צבאיות יבשתיות שתוצאותיהן אינן ודאיות.

היא קראה לצורך בפריסת צה"ל בתוך הגבולות או על הקווים הישירים כדי למנוע הפתעה, תוך שמירה על ערנות מודיעינית מתמדת שאינה מתעלמת מהתראות. היא גם דרשה להפסיק לזלזל בתפקיד התצפיתניות הצבאיות, ולהתרחק מהצהרות שוביניסטיות המזלזלות בתפקיד המומחים בזיהוי תנועות אויב לפני התרחשות אסונות.

גוטרמן נתנה כדוגמה את 'השלום הקר' עם מצרים, וסברה שלמרות הביקורת שהופנתה כלפיו, הוא הוכיח את יעילותו במניעת מלחמות עקובות מדם כמו מלחמת יום הכיפורים. היא תהתה אם יש מי שמעדיף לחזור לאווירת מלחמות כוללות במקום לשמור על הסכמי שלום החוסכים דם חיילים ואזרחים כאחד.

בסיום דבריה, היא התייחסה ללוחית המתכת שהוצבה במבצר שקיף לזכר החיילים ולאחר מכן הוסרה עם הנסיגה בשנת 2000, והדגישה כי זו הייתה יוזמה פרטית שלא התייעצו בה עם המשפחות. היא סברה שמקומן הטבעי של לוחיות אלו הוא בבסיסים צבאיים ולא מעל מבצרים לבנוניים, ודרשה לחדול מניצול זכרם של המתים למטרות פוליטיות.

דבריה של גוטרמן משקפים קול הולך וגובר בתוך ישראל המזהיר מפני שקיעה מחודשת ב'בוץ הלבנוני', בתוך חששות שהפעולות הנוכחיות הן רק חזרה על תרחישים קודמים שהביאו רק לשחיקה. ביקורות אלו מציבות את ממשלת ישראל בפני שאלות קשות לגבי היעדים הסופיים של המהלכים הצבאיים בצפון ומידת יכולתם להשיג ביטחון בר קיימא.

'הקדשת ערימת אבנים על חשבון קדושת חיי אדם היא דבר שאיני יכולה לקבל, וישראל עדיין מנסה את מה שכבר נוסה ומשחזרת את טעויותיה'.