אסירים פלסטינים, שחלק גדול מהם קטינים, בבתי כלא ישראליים, ובמיוחד בכלא מגידו, סובלים ממדיניות מכוונת של שירות בתי הסוהר, המובילה לרעב ולהתפשטות מגפות, מה שמוביל לירידה במשקל, גופות רזות, ובמקרים מסוימים, למותם של אסירים. אסירים סובלים גם מעינויים מתמשכים וממעשים אלימים מצד סוהרים.
מקרה כזה התרחש במרץ האחרון, כאשר האסיר בן ה-17 וליד אחמד התמוטט בחצר בית הכלא מגידו ומת. דו"ח שנכתב על ידי רופא שהוזמן על ידי משפחת האסיר המנוח, אשר נכח בנתיחה שלאחר המוות, גילה כי גופתו של וליד כמעט נטולת רקמת שומן - רקמת שומן שגוף האדם אינו יכול לשרוד בלעדיה, שכן היא אוגרת אנרגיה, מבודדת חום, מרפדת איברים ומעורבת בייצור ובוויסות הורמונים. הוא סבל גם משתי מגפות שרווחו בכלא: גרדת ודלקת מעיים.
עם זאת, הרשויות הישראליות לא חקרו את מותו של וליד. על פי תגובה של משרד הבריאות הישראלי, "על פי החוק, ממצאים חריגים (של נתיחה שלאחר המוות) מועברים לרשויות הרלוונטיות". גם יחידת חקירות האסירים של המשטרה לא חקרה את מותו של וליד, על פי עיתון הארץ ביום שישי.
ארגון זכויות האדם "רופאים לזכויות אדם" דיווח בחודש שעבר כי גרדת נפוצה גם בקציעות (כלא הנגב), גנות (דרומי הנגב) ואיילון (כלא רמלה), שם מוחזקים אסירים פלסטינים. בהצהרה שהגיש הארגון כחלק מעצומה לצמצום אספקת המזון לאסירים, דיווחו האסירים על ירידה משמעותית במשקל. העיתון ציטט עורכי דין שאמרו כי התנאים הקשים ביותר חוו האסירים בכלא מגידו.
מאז תחילת המלחמה בעזה, חמישה אסירים נהרגו בכלא מגידו ושבעה בכלא הנגב. מועדון האסירים הפלסטיני דיווח כי 73 אסירים נהרגו בבתי כלא ישראליים. גופותיהם של שני אסירים נשאו סימני עינויים ואלימות קשה. אסירים דיווחו כי אלימות מצד סוהרים נפוצה בבתי כלא.
העיתון ציטט אסיר קטין משוחרר משכם שאמר, "אף אחד לא מקבל מספיק בכלא. הסוהרים היו מביאים צלחת אורז לעשרה אנשים בתא. זה מספיק לאדם אחד, אבל כולנו חלקנו את זה".
הוא הוסיף שזו הייתה ארוחת צהריים, אך גם הארוחות האחרות היו קטנות מאוד, וציין שחתיכת גבינה "לא הספיקה כדי לכסות חתיכת לחם". הסוהרים מעולם לא הגיבו לבקשות המשפחה לעוד אוכל. האסיר הקטין אישר כי "הלך לישון רעב כל יום" שבילה בכלא.
אסירים אחרים דיווחו כי איכות המזון בכלא מגידו הייתה ירודה ביותר, כאשר "הסלט לפעמים רקוב והאורז לא מבושל", ואמרו לעורכי דינם כי הכמות המוגשת לאסירים בתא הייתה "שתיים או שלוש כפיות לארוחה".
העיתון הוסיף כי פרקטיקות אלה נגד אסירים הן תוצאה של מדיניותו של שר הביטחון הלאומי איתמר בן גביר, שהורה על שינוי דרמטי בתנאי חייהם של אסירים פלסטינים לאחר תחילת המלחמה בעזה. שינויים אלה כללו מניעת כניסה של אסירים לקנטינה (מחסן הכלא), הוצאת כלי בישול ומכשירים מתאיהם, והפחתת צריכת המזון למינימום הנדרש על פי חוק.
בתגובה לעתירה שהגישה האגודה לזכויות האזרח בישראל, טען שירות בתי הסוהר כי הגדיל את כמות המזון המסופקת. הוא צירף רשימה של פריטי המזון המסופקים לאסירים פלסטינים בהשוואה למזון המסופק לאסירים פליליים. הרשימה הראתה כי אסירים מקבלים מחצית מכמות הבשר המסופקת לאסירים פליליים, וכי אסירים אינם מקבלים פירות או ממתקים כלל, בניגוד לאסירים פליליים.
עם זאת, עדותם של שני אסירים פלסטינים קטינים גילתה כי עד תחילת השנה לא קיבלו את תפריט המזון הדל שהבטיח שירות בתי הסוהר לבית המשפט. עדויותיהם של כל האסירים הפלסטינים אישרו גם כי הם היו רעבים כל הזמן.
מספר רב של אסירים סבלו מגרדת ודלקת במערכת העיכול, מה שהותיר אותם ללא יכולת לקום מהמיטה, אפילו ללכת לשירותים. כמה מהם דיווחו כי "צוותי רפואה היו מגיעים לתא, מסתכלים מהחלון, נותנים לנו אקמול ואומרים לנו לאכול אורז ולחם, שום דבר אחר".
בסוף השנה שעברה, שירות בתי הסוהר הישראלי הודיע, בתגובה לעתירה, כי כ-2,800 אסירים פלסטינים נדבקו במגפת הגרדת המדבקת. ארגוני זכויות אדם דיווחו כי אסירים רבים סבלו בו זמנית מגרדת ומדלקת קיבה ומעיים.
המיקרוביולוג הקליני פרופסור עמוס אדלר כתב בתזכיר שהגיש רופאים לזכויות אדם לשירות בתי הסוהר בנוגע להתפרצות מחלת הקיבה והמעיים, כי "הגורמים האפשריים להתפרצות הם צפיפות, תת תזונה והיגיינה לקויה".
