הרשויות הישראליות החליטו היום, יום שני, לפתוח מחדש את מעברי רפיח וכרם שלום, המיועדים לתנועת אנשים וכניסת סיוע הומניטרי לרצועת עזה. החלטה זו באה לאחר סגירה פתאומית שהטילה ישראל ביום ראשון האחרון, בטענה להסלמה צבאית ומתיחות ביטחונית באזור עם איראן.\n\nיחידת מתאם פעולות הממשלה בשטחים הבהירה, בהודעה רשמית, כי מעבר רפיח היבשתי יחזור לקבל תנועה מוגבלת של אנשים בשני הכיוונים. מקורות אישרו כי העבודה במעבר תהיה כפופה למנגנונים שהיו נהוגים בעבר, עם דרישה לתיאומים מוקדמים מצד מצרים וארגון הבריאות העולמי.\n\nלגבי מעבר כרם שלום, ההודעה ציינה כי העבודה בו תתחדש החל מיום שלישי להכנסת משאיות וסיוע הומניטרי באופן הדרגתי. מהלך זה מגיע לאחר הערכת המצב המבצעי והסרת חלק מההגבלות הביטחוניות שהוטלו בעקבות מתקפות הטילים האיראניות האחרונות על יעדים ישראליים.\n\nרשויות הכיבוש טענו כי סגירת המעברים לא תשפיע לרעה על המצב ההומניטרי ברצועה, בטענה שכמויות המזון הזמינות עולות על צרכי התושבים. אולם, טענות אלו סותרות את הדיווחים מהשטח המאשרים את הצורך הדחוף של הרצועה בזרימה מתמשכת וסדירה של חומרים בסיסיים ורפואיים.\n\nהעבודה במעברים מבוססת על סעיפי הסכם הפסקת האש שנחתם באוקטובר 2025, אשר קבע במפורש את פתיחת מעבר רפיח בפיקוח משלחת אירופית ותיאום מצרי-ישראלי. ההסכם כלל גם הגברת קצב הסיוע לכ-600 משאיות ביום, שיכסו את צרכי המזון, הדלק וציוד המקלט.\n\nלמרות הבנות אלו, הנתונים מצביעים על כך שישראל הפכה את המעברים לכלי לחץ פוליטי וצבאי בחודשים האחרונים. ארגונים בינלאומיים, כולל Human Rights Watch, תיעדו ירידה חדה במספר המשאיות המורשות להיכנס, מה שמאיים בקריסת התשתית ההומניטרית שנותרה בעזה.\n\nהסטטיסטיקה שפורסמה על ידי מקורות זכויות אדם מצביעה על כך שמספר המשאיות הנכנסות ירד באופן דרסטי מאז פברואר האחרון, מ-4200 משאיות בשבוע לפחות מ-600 משאיות. ירידה חדה זו התרחשה במקביל למבצעים הצבאיים שכוונו לחזית האיראנית, מה שהוביל להחמרת המשבר הכלכלי.\n\nבהקשר קשור, משרד התקשורת הממשלתי בעזה חשף תיעוד של למעלה מ-3000 הפרות ישראליות של הסכם הפסקת האש מאז חתימתו. המשרד הבהיר כי שיעור העמידה בהכנסת המשאיות המוסכמות לא עלה על 36%, כאשר רק כ-50 אלף משאיות נכנסו מתוך 139 אלף משאיות שהיו אמורות להגיע.\n\nצוותי הסיוע ההומניטרי מתמודדים עם קשיים עצומים בביצוע משימותיהם כתוצאה מההגבלות הישראליות על הכנסת ציוד חיוני כמו גנרטורים וחלקי חילוף. משרד האו"ם לתיאום עניינים הומניטריים אישר כי איסור זה הוביל לתקלות נרחבות במגזרי הבריאות, התברואה ופינוי ההריסות.\n\nהיסטורית, מעבר רפיח עבר סדרה של סגירות חוזרות ונשנות מאז כניסת הפסקת האש לתוקף, כאשר ישראל קישרה את פתיחתו לנושאים פוליטיים וביטחוניים מורכבים. המעבר נשאר סגור כמעט לחלוטין לתקופות ארוכות, לפני שאושר לפתוח אותו חלקית בפברואר 2026 למקרים הומניטריים ופצועים בלבד.\n\nגם פעולות התיאום סבלו מכישלונות חוזרים ונשנים, שהבולט שבהם היה באפריל האחרון כאשר ישראל סגרה את המעבר לחלוטין, מה שגרם להפסקת פינוי חולים. צעדים אלו מנעו מאלפי פצועים לקבל טיפול חיוני בחו"ל, על רקע אזהרות מפני אסון בריאותי קרוב.\n\nכל המשאיות העוברות דרך מעבר כרם שלום עוברות בדיקות ישראליות קפדניות ומורכבות, מה שמוביל לעיכוב הגעת הסיוע למשך מספר ימים. מוסדות בינלאומיים רואים בצעדים בירוקרטיים וביטחוניים אלו מכשול מכוון המונע מענה לצרכים הגוברים של תושבי הרצועה הנצורה.\n\nעל פי דיווחים עיתונאיים, לחצים בינלאומיים, במיוחד אמריקאים, מילאו תפקיד בפתיחה חלקית של המעברים בתקופות קודמות. עם זאת, סך המשלוחים המסחריים וההומניטריים נשאר נמוך בהרבה מרמות טרום ההסלמה הצבאית האחרונה, מה שמשאיר את המצב ההומניטרי במצב קריטי.\n\nלסיכום, משקיפים רואים במדיניות ה'פתיחה והסגירה' של ישראל ככזו שמטרתה להשאיר את רצועת עזה במצב של חוסר יציבות כלכלית. המעברים נשארים העורק היחיד השולט בגורלם של מיליוני פלסטינים, בהיעדר ערבויות בינלאומיות אמיתיות המחייבות את הכיבוש לפתוח אותם באופן קבוע וללא תנאי.\n\nסגירת המעברים לא תשפיע על המצב ההומניטרי, שכן הכמויות שנכנסו עולות על צרכי המזון של התושבים.

בסמטאות רצועת עזה הצפופות בעקורים, בולט הצעיר אחמד עיוש כסימן היכר בין ההריסות והאוהלים, כשהוא נע בצעדים כבדים וגורר גוף שהותש מנכות ושנות מלחמה. עיוש, הסובל משיתוק חלקי אורכי בצדו הימני מאז ילדותו, סירב להיכנע לפינות האוהלים הנשכחות, ובחר שקולו יהיה מלווה לעוברי אורח באזורים הדרומיים והמרכזיים של הרצועה.

מסע הסבל של אחמד החל בשכונת זייתון במזרח העיר עזה, שם נמחקו חלומותיו לאחר שביתו נהרס כליל כתוצאה מההפצצות. אובדן זה לא היה רק אובדן של קירות בטון, אלא היה תחילתו של מסע עקירה מר וקשה שהסתיים בו ובאשתו באוהל צנוע באזור אל-מוואסי בחאן יונס, שם החיים חסרים את המרכיבים הבסיסיים ביותר של יציבות.

יומיומו של אחמד מתחיל עם קרני השחר הראשונות, כשהוא מכין את ציודו הפשוט המורכב ממיקרופון קטן וסוללת טעינה. הוא יוצא לרחובות ולמעברים הצרים, משמיע פסוקים מהקוראן הקדוש, מנסה להשרות שלווה בנפשות שהכבידו עליהן דאגות ופחדים, והופך את נכותו לאנרגיה רוחנית המשוטטת בדרכים.

מקורות דיווחו כי עיוש עובר מרחקים ארוכים המגיעים עד 15 קילומטרים ביום, נע בין ריכוזי העקורים למרות קשיי התנועה וכאבי גופו. הוא מסתמך בסיוריו על רצון חזק העולה על יכולותיו הפיזיות המוגבלות, על רקע הפסקות חשמל מתמשכות המקשות על טעינת סוללת המכשיר המלווה אותו כצלו.

עיוש אומר שרעיונו אינו מקצוע או אמצעי פרנסה, אלא מסר התנדבותי שהוא מקווה לקבל עליו שכר ושכר, וניסיון לדחוף אנשים לסבלנות ולתשובה. הוא רואה שקול הקוראן בדרכים מעניק לעוברים ושבים רגעים של רוגע נפשי בתוך רעש המלחמה והצפיפות החונקת העוטפת את חיי העקורים.

תגובת העוברים ושבים לאחמד משקפת את צורך האנשים ברוחניות על רקע המשברים, כאשר חלקם מבקשים ממנו לעצור מול אוהליהם כדי להאזין, בעוד אחרים מסתפקים בחיוך תודה. קבלה עממית זו מעניקה לו את המוטיבציה להמשיך בדרכו היומיומית, למרות העייפות העצומה שהוא חש כשהוא חוזר לאוהלו בכל ערב.

הצעיר העזתי מקפיד לבחור קריאות של קוראים בעלי קולות נעימים וזוכים לקבלה רחבה, כמו השייח' היית'ם א-דח'ין, יאסר א-דוסרי והזאע אל-בלושי. אחמד רואה שקולות אלה נוגעים בלבבות ודוחפים אנשים ליראת שמיים, מה שמחזק את מטרת יוזמתו בהפצת שלווה בקרב העקורים.

מאחורי סצנה רוחנית זו, מסתתרים פרטים של חיי מחיה קשים, כאשר אחמד חי עם אשתו באוהל שאינו מגן מחום ולא מקור, וללא מקור הכנסה קבוע. בני הזוג מסתמכים על סיוע דל הניתן על ידי ארגוני צדקה או סכומים קטנים הניתנים על ידי אנשי חסד, בקושי מכסים את מחיר המזון ועלויות טעינת הסוללה.

שורשי נכותו של אחמד נעוצים בתאונת נפילה כואבת מהקומה השנייה כשהיה ילד שלא עבר את גיל חמישה עשר חודשים. תאונה זו שינתה את מסלול חייו לנצח, אך לא שברה את נחישותו, שכן הוא נאבק לפני המלחמה לעבוד כמוכר בשמים ברחובות עזה כדי להבטיח את פרנסתו בכבוד.

היום, לאחר שאיבד הכל, לא נשאר לאחמד אלא המיקרופון שלו ודרך ארוכה שהוא עובר בכל יום, מתריס נגד מבטי חוסר האונים ותנאי המלחמה הקשים. עיוש מייצג מודל של עמידות פלסטינית המתבטאת בתמונות הפשוטות והמשפיעות ביותר, ומאשר כי הנכות האמיתית היא נכות הנפש ולא הגוף.

עם שקיעת השמש, אחמד חוזר לאזור אל-מוואסי מותש כוחות, יושב באוהלו ומתכונן ליום חדש של מסע. צעיר זה אינו מחפש תהילה או גבורה מזויפת, אלא מסתפק בכך שקולו יישאר נוכח במרחב עזה, מזכיר לכולם שהתקווה עדיין אפשרית למרות כל ההרס הזה.

כל היום אני משוטט, אני רוצה לזכות בשכר מאלוהים ולהיות סיבה להדרכת אנשים ולזרוע שלווה בלבבותיהם.

הרשויות המשפטיות באיטליה הודיעו היום, יום שני, על פתיחת חקירה רשמית נגד השר לביטחון לאומי הישראלי, איתמר בן גביר. צעד זה מגיע על רקע האשמות ישירות הנוגעות להתעללות בפעילים בינלאומיים שהשתתפו ב'צי הסולידריות העולמי' בחודש מאי האחרון. מטרת החקירה היא לברר את נסיבות ההתעללות במתנדבים שהיו במשימה הומניטרית לשבירת המצור המוטל על רצועת עזה מזה שנים רבות.

על פי מקורות משפטיים וסוכנויות ידיעות רשמיות, משרד התובע הכללי ברומא פתח בחקירה נגד בן גביר באשמת לעג לפעילים והשפלתם במהלך מעצרם בנמל אשדוד. הדיווחים ציינו כי השר הישראלי הופיע בסרטונים כשהוא מפקח על ההתעללות במתנדבים בעודם כורעים על ברכיהם וידיהם כבולות מאחורי גבם. תמונות אלו, שפורסמו על ידי בן גביר עצמו בעבר, עוררו גל עצום של זעם וגינויים ברמה הבינלאומית.

המהלך האיטלקי לא היה היחיד בהקשר זה, שכן קדמה לו הודעת הרשויות הצרפתיות ביום שישי האחרון על פתיחת חקירה דומה. ישראל מתמודדת בהליך המשפטי הצרפתי עם האשמות בביצוע עינויים ופשעי מלחמה נגד אזרחים צרפתים שהיו על סיפון הצי. חקירות עוקבות אלו משקפות לחץ משפטי אירופי גובר על חברי ממשלת ישראל המעורבים בהפרות ישירות נגד אזרחים זרים ופעילי זכויות אדם.

פרטי האירוע חוזרים לשמונה עשר במאי האחרון, כאשר כוחות ישראליים ביצעו תקיפה במים הבינלאומיים בים התיכון שכוונה לסירות צי הסולידריות. הצי כלל כ-50 סירות שנשאו על סיפונן 428 פעילים המייצגים 44 מדינות ברחבי העולם, כאשר כולם נעצרו והסיוע שהיה ברשותם הוחרם. תקיפה זו גרמה למשבר דיפלומטי חמור שדחף מדינות כמו ספרד, הולנד, בלגיה וקנדה לזמן את שגרירי ישראל למחאה רשמית.

משקיפים רואים בפתיחת החקירה ברומא התפתחות בולטת ברדיפה אחר גורמים ישראליים בפני בתי המשפט הלאומיים באירופה. חקירות אלו מבוססות על תיעוד ויזואלי ברור שהראה התעללות מכוונת בכבוד האדם של פעילים חסרי נשק. צפוי כי הליכים משפטיים אלו יתרמו להגברת הלחץ על תנועות מנהיגי הימין הקיצוני בישראל, במיוחד עם העלייה בדרישות הבינלאומיות להעמיד לדין את המעורבים בהפרות שבוצעו נגד משלחות הומניטריות.

משרד התובע הכללי ברומא פתח בחקירה רשמית נגד בן גביר באשמת התעללות ולעג לפעילים בעודם כבולים.

כלי תקשורת איראניים המקורבים למשמרות המהפכה חשפו פרטים טכניים ומבצעיים חדשים הנוגעים למתקפת הטילים האחרונה שכוּונה נגד יעדים ישראליים. המקורות אישרו כי המתקפה הסתמכה על שילוב של טילים בליסטיים וכטב"מים משופרים שתוכננו במיוחד כדי לחדור מערכות הגנה אווירית מתקדמות.

הדיווחים הבהירו כי המתקפה הגיעה כתגובה ישירה לתקיפות הישראליות שכוּונו נגד הפרבר הדרומי של ביירות, בירת לבנון, הסלמה שאותה ראתה טהראן כהפרה של ההבנות הקיימות. זוהי התקיפה הישראלית השלישית מסוגה מאז כניסת הפסקת האש לתוקף באמצע אפריל האחרון.

מקורות צבאיים דיווחו כי הטילים ששימשו במבצע כללו דגמי 'ח'ייבר שכן', 'עמאד' ו'קאדר F', טילים שעברו שדרוגים בראשי הנפץ שלהם. פיתוחים אלה אפשרו לטילים להגיע למהירויות עצומות של עד 10,000 קילומטרים לשעה, השווה לכ-9 פעמים מהירות הקול.

המקורות ציינו כי מהירויות על-קוליות אלו מציבות אתגרים עצומים בפני מערכות היירוט הישראליות והאמריקאיות, כולל מערכות 'ת'אד' ו'חץ'. במתקפה השתתפו גם כטב"מים מדגמים חדשים ששמותיהם לא נחשפו, אשר החלו בפעילותם מאז יום ראשון בערב האחרון.

בהקשר קשור, מפקדת ח'אתם אל-אנביאא' של הכוחות המזוינים האיראניים הודיעה על הפסקת הפעולות הצבאיות נגד ישראל לעת עתה. בהצהרה נאמר כי התגובה האיראנית הייתה 'כואבת' והשיגה את יעדיה ההרתעתיים לאחר סדרת פרובוקציות שפגעו בעומק הלבנוני והאיראני.

מצד שני, כלי תקשורת עבריים ציטטו גורמים בתל אביב שאמרו כי המתקפות על איראן הופסקו זמנית בתגובה לבקשה ישירה מנשיא ארה"ב דונלד טראמפ. עם זאת, המקורות הדגישו כי הפעולות הצבאיות הישראליות יימשכו באזורים בדרום לבנון בימים הקרובים.

שוררת ציפייה לגבי גודל ארסנל הטילים שאיראן עדיין מחזיקה בו לאחר מאה ימים של מתקפות אינטנסיביות על מתקניה. תצלומי לוויין מראים כי טהראן הצליחה להפעיל מחדש מתקנים תת-קרקעיים חיוניים שנפגעו בעבר.

הערכות מודיעיניות אמריקאיות מצביעות על כך שאיראן הצליחה לשמור על כ-70% מיכולות הטילים שלה המוכנים לשיגור באמצעות פלטפורמות ניידות. כמו כן, הכוחות האיראניים השיבו את יכולת התפעול המלאה ב-30 אתרי טילים אסטרטגיים המשקיפים ישירות על נתיב השיט במצר הורמוז.

מנגד, נשיא ארה"ב דונלד טראמפ הציג הערכה שונה, וקבע כי איראן מחזיקה כיום רק ב-22% ממלאי הטילים המקורי שלה. שוני זה במספרים משקף את הקושי בהשגת מידע מדויק על היכולות הצבאיות האיראניות המבוצרות במנהרות סודיות.

הערכות ישראליות, לעומת זאת, מצביעות על כך שטהראן עדיין מחזיקה ביותר מאלף טילים בליסטיים המסוגלים לפגוע במטרות בישראל בדיוק. הערכה זו מגיעה לאחר שאיראן שיגרה יותר מ-500 טילים במהלך סבבי העימות הקודמים שפרצו מאז פברואר האחרון.

הדוקטרינה הצבאית האיראנית מסתמכת כיום על טילי 'סג'יל' ו'ח'ורמשאהר' שטווחם עולה על אלפיים קילומטרים, בנוסף לטילי 'פאתח' ההיפרסוניים. טהראן מדגישה כי מערכות אלו מהוות את קו ההגנה העיקרי מפני כל ניסיונות לתקוף באופן מקיף את שטחה.

האתגר הגדול ביותר בפני שירותי המודיעין הבינלאומיים נותר מעקב אחר פלטפורמות השיגור הניידות שאיראן משתמשת בהן בכישרון לתמרון והסתרה. טקטיקות אלו מעניקות לטהראן יכולת מתמשכת לבצע תקיפות פתע למרות העליונות האווירית והטכנולוגית של הצד השני בעימות פתוח זה.

רוב הטילים ששימשו היו מדגם ח'ייבר שכן ועמאד, עם פיתוחים שאפשרו להם להגיע ליעדיהם במהירות של כ-9 מאך.

צה"ל הודיע ביום שני על ביצוע מבצע אווירי שכיוון למתחם הפטרוכימיה של קארון, הממוקם באזור הדרום-מערבי של איראן. תקיפה זו מגיעה בהקשר של סבב חדש של עימותים צבאיים ישירים בין תל אביב לטהראן, כאשר ההפצצה התמקדה בהשמדת תשתיות תעשייתיות השייכות למגזר האנרגיה האיראני.

מקורות צבאיים דיווחו כי התקיפה גרמה לנזק חומרי ניכר בחלקים שונים של המתחם התעשייתי כתוצאה מפגיעות ישירות. למרות אישור הפגיעות במתקן, הרשויות הרשמיות לא פרסמו עד כה הערכה מדויקת ומקיפה המפרטת את היקף ההפסדים התפעוליים או האנושיים שנגרמו כתוצאה מהתקיפה.

מפעל הפטרוכימיה של קארון נחשב לאחד המתקנים התעשייתיים הבולטים באיראן, והוא ממוקם באזור האסטרטגי מאהשהר שבמחוז ח'וזסטאן. אזור זה זוכה לחשיבות מיוחדת בהיותו מרכז חיוני לתעשיות הכימיות והנפט, מה שהופך את התקיפה עליו למכה ישירה באחד מעמודי התווך החשובים ביותר של הכלכלה האיראנית הקשורה למגזר הייצוא.

המתקן הוא חלק בלתי נפרד מהתשתית הקשורה למגזרי הנפט והגז, ומתמחה בייצור סדרה מורכבת של חומרים כימיים בסיסיים. מוצרים אלה משמשים למילוי צרכי השוק המקומי האיראני, בנוסף לתפקידם המרכזי בהזרמת מטבע חוץ לקופת המדינה באמצעות פעולות ייצוא נרחבות לשווקים זרים.

המפעל נהנה ממיקומו הגיאוגרפי הקרוב לנמלים המשקיפים על המפרץ הערבי, מה שמקל על פעולות משלוח ימיות ושירותים לוגיסטיים בינלאומיים. מיקום זה הפך את מתחם קארון לנקודת מפתח באזור התעשייה הפטרוכימית בבנדר אימאם חומייני, מה שמסביר את ההתמקדות הצבאית הישראלית בניטרול יכולות ייצור אלו.

בנוגע ליכולת הייצור, המפעל מתמחה בייצור חומרי 'איזוציאנאטים' הנחשבים לחומרים כימיים אורגניים תגובתיים ורגישים ביותר. כושר הייצור השנתי של המתחם מגיע לכ-80 אלף טון, מה שהופך אותו לאחד המפעלים הראשונים שהכניסו טכנולוגיה תעשייתית זו לאזור המזרח התיכון לפני מספר שנים.

החומרים המיוצרים במתחם קארון נכנסים למגוון רחב של תעשיות כבדות ומעבדות החשובות לאזרח ולתעשייה כאחד. בין השימושים הבולטים הללו ניתן למצוא ייצור ספוגים, חומרי בידוד תרמי המשמשים בבנייה, פלסטיק תעשייתי, בנוסף לכניסתם לייצור חלקי רכב, רהיטים ביתיים ועורות מלאכותיים.

התקיפה על מתחם זה מהווה הסלמה איכותית בבנק המטרות הישראלי בעומק האיראני, שכן היא חורגת ממטרות צבאיות בלבד ופוגעת במתקנים כלכליים. חוגים בינלאומיים עוקבים אחר השלכות התקיפה הזו על יציבות שוקי האנרגיה ושרשרות האספקה הכימיות, על רקע המתיחות הגוברת באזור.

המבצע האווירי כיוון לאתר תעשייתי המשמש במגזר הפטרוכימיה וגרם לפגיעה במתחם ולנזק לחלקים ממנו.

הזירה הפוליטית הירדנית עדה לאחרונה לוויכוח סוער סביב אופי היחסים בין הממשלה לציבור, כאשר חבר מועצת הסנאט, עומר עיאסרה, טען כי התנועה האופוזיציונית ברשתות החברתיות חסרה דיוק ומתבססת על 'התרשמותיות'. מנגד, משקיפים סבורים כי הצוות המיניסטריאלי מפעיל מצדו מדיניות התרשמותית בתירוץ של הימנעות מפופוליזם, מה שמשקף פער עמוק באמון בין מקבלי ההחלטות לבין הרחוב הדורש כבוד לנטייותיו ולרגשותיו הלאומיים.

פער זה מתבטא בהצהרות רשמיות שעוררו מחלוקת, כמו אמירתו של שר הסביבה כי הביטוי 'אזרח יקר' אינו משרת עוד את מטרתו, מה שנחשב על ידי אחדים כהוכחה למנטליות ממשלתית המתייחסת לאזרח בראייה קצרה. אווירות אלו דוחפות כמה סמלים פוליטיים לאמץ שיח המתעלם מדעת הקהל, בעוד שהמשברים הכלכליים ממשיכים ללחוץ על חיי היומיום של הירדנים, המוצאים עצמם מול החלטות שאינן משתפות אותם בעיצוב עתידם.

במישור אחר, בלטה יוזמתו של חבר הפרלמנט סאלח אל-ארמוטי, ראש גוש האופוזיציה הפרלמנטרית, כמסר של אחדות לאומית באמצעות לבישת חולצת נבחרת 'אל-נשאמה' יחד עם בנו. למרות שצעד זה נועד לעורר את הרוח הלאומית ולתמוך בנבחרת במסעה למונדיאל, הסיקור התקשורתי הרשמי של אימוני הנבחרת התעלם מהתייחסות לעמדה סמלית זו, מה שפותח פתח לשאלה לגבי המשך הניסיונות לדחוק לשוליים סמלים אסלאמיים ואופוזיציוניים גם ברגעים המאחדים את הירדנים.

בתיק הפלסטיני, בולטות תנועות אמריקאיות שונות כלפי סוגיית האפוטרופסות הירדנית על המקומות הקדושים, כאשר הסנאטור כריס ואן הולן התחייב לעקוב אחר תיק רגיש זה. בעוד שמרקו רוביו הכחיש ידיעה על עסקאות כלשהן למשיכת האפוטרופסות, רשויות הכיבוש ממשיכות לכפות מציאות חדשה בשטח החורגת מכל ההבנות הבינלאומיות וההסכמים שנחתמו, מה שמציב את התפקיד הירדני בפני אתגרים חסרי תקדים.

ההתפתחות המסוכנת ביותר הגיעה מצדו של שר הביטחון הלאומי הישראלי הקיצוני, איתמר בן גביר, שהחליט לצרף גורמים מ'ארגון ההיכל' הקיצוני לסגל הרשמי של המשטרה האחראית על מסגד אל-אקצא. צעד זה משמעותו למעשה מסירת הגנת ההקדשים האסלאמיים והנוצריים לידי מי ששואפים בגלוי להרסם ולבנות את ההיכל המדומה במקומם, צעד שתואר על ידי עוקבים כהתגלמות חיה של האמרה 'הזאב שומר על הכבשים', ונחשב לתגובה מעשית לכל הכחשה אמריקאית בנוגע לפגיעה באפוטרופסות.

מול אתגרים מורכבים אלה, עולה השאלה לגבי כדאיות ההימור על הבטחות אמריקאיות שלעיתים קרובות מאופיינות בהתחמקות בסוגיות הליבה הקשורות לירושלים. הנדרש היום הוא חיזוק החזית הפנימית הירדנית והתלכדות סביב העקרונות הלאומיים, הרחק ממדיניות של בגידה או דחיקה לשוליים, כדי להתמודד עם השאיפות הישראליות שאינן מסתפקות עוד באיום מילולי, אלא עברו לשלב של העצמה ביטחונית של קיצונים בלב הר הבית.

הקיצונים הישראלים בחרו בדרך הקצרה ביותר להגיב להכחשה האמריקאית בנוגע לאפוטרופסות, באמצעות יישום הכלל 'הזאב שומר על הכבשים' במסגד אל-אקצא.

גורמי מחקר בתל אביב הזהירו מפני הסכנה שבשמחה יתרה על מה שמכונה 'ניצחונות נקודתיים' בחזית הצפונית, והתריעו מפני הידרדרות מחודשת של צה"ל למבוי סתום אסטרטגי שישחזר את כישלונות העשורים הקודמים. קריאות עבריות הצביעו על כך שהסמליות שההנהגה הצבאית מייחסת לשליטה על עמדות אסטרטגיות עלולה להטעות בהקשר של לוחמה מודרנית.

במאמר ניתוח שפורסם בעיתון 'מעריב', הסבירה החוקרת ענת הוכברג-מרום כי השבת השליטה על אתרים כמו מבצר שקיף נושאת משמעויות פסיכולוגיות והיסטוריות עמוקות בקרב הציבור הישראלי. היא סברה כי אתרים אלו מזכירים את הקשר הכואב לפצעי העבר, במיוחד מכיוון שהיו עדים לקרבות עזים שניהל צבא הכיבוש לפני עשורים.

החוקרת הזכירה את מורשת שנת 1982, אז נהרגו שישה מחיילי יחידת הסיור של חטיבת גולני במהלך ניסיון להשתלט על המבצר, מה שהפך אותו לאייקון של כישלון ודימום מתמשך. היא ציינה כי אותה תקופה עדה לשקיעה ישראלית ב'ביצה הלבנונית' שנמשכה שמונה עשרה שנים, מה שמעורר חששות מפני חזרה על אותו תרחיש כיום.

הניתוח הדגיש כי שליטה גיאוגרפית על גבעות ועמדות מבוצרות אינה מספקת עוד פתרון מהותי לאיומים הביטחוניים המתפתחים העומדים בפני ישראל. מרום אישרה כי המציאות האסטרטגית הנוכחית מוכיחה כי נוכחות קרקעית אינה מספיקה כדי לשקם את כוח ההרתעה שנשחק באופן חמור וברור בשנים האחרונות של העימות.

החוקרת תמכה בנקודת מבטה בהתבסס על הצהרותיו של תמיר היימן, ראש אמ"ן לשעבר, שאישר אף הוא את מוגבלות הפעולות הקרקעיות. היימן סבור כי כיבוש מעוזי חיזבאללה לא יסיים את איום המל"טים או הטילים המכוונים לעומק, בהתחשב באופי כלי הנשק המשמשים וביכולתם לעבור גבולות.

המאמר ציין כי חיזבאללה עדיין מפגין נועזות מבצעית בולטת, תוך הסתמכות על ארסנל עצום של טילים ארוכי טווח ומל"טים מתאבדים המסופקים על ידי איראן. מערכות מתקדמות אלו יוצרות איום החורג מהטופוגרפיה הגיאוגרפית וקווי ההגנה המסורתיים שצה"ל מנסה לבסס בשטח.

מרום הזהירה כי הסתמכות יתר על הישגים צבאיים טקטיים ללא חזון מדיני ברור תוביל בהכרח למבוי סתום. היא סברה כי היעדר הסדר עם ממשלת לבנון פירושו הישארות הצבא במצב של שחיקה מתמדת, מה שמשרת את אסטרטגיית היריבים לגרור את ישראל למלחמת התשה ארוכה.

החוקרת גם ציינה את הצורך במנגנון פיקוח בינלאומי יעיל ויציב כדי להבטיח כל הסדרים ביטחוניים עתידיים, וסברה כי הבטחות צבאיות בלבד אינן מספיקות כדי לאבטח את היישובים הצפוניים. היא הסבירה כי ניסיונות העבר הוכיחו כי ואקום פוליטי מתמלא במהרה בהסלמה צבאית מורכבת ואכזרית יותר.

הקריאה האנליטית התייחסה לכך שהחברה הישראלית עדיין רדופה על ידי זיכרון הנסיגה מלבנון בשנת 2000, מה שהופך כל חדירה קרקעית חדשה למלווה בחשדנות וזהירות רבה. החוקרת סבורה כי ההנהגה המדינית נדרשת לספק תשובות ברורות לגבי 'היום שאחרי' המלחמה כדי למנוע נפילה למלכודת הכיבוש הקבוע.

בסיום ניתוחה, קראה מרום לצורך באיזון בין כוח צבאי לדיפלומטיה, והדגישה כי כוח לבדו אינו מסוגל עוד להכריע סכסוכים באזור. היא סברה כי המעבר מ'ניצחון נקודתי' ליציבות אסטרטגית דורש אומץ פוליטי השווה לאומץ הצבאי בשטח.

השאלה שנותרה פתוחה בקרב החוגים הישראליים היא עד כמה הממשלה הנוכחית מסוגלת לגבש מוצא מדיני שישמור על מה שהיא רואה כהישגים צבאיים, מבלי להידרדר לכיבוש יקר וממושך. מקורות מאשרים כי האתגר הגדול ביותר טמון בהפיכת הלחץ הצבאי להישגים מדיניים מוחשיים שיסיימו את האיום הקיומי על הגבול הצפוני.

ההישג הטקטי שאינו נתמך בהסדר מדיני עם ממשלת לבנון ובמנגנון פיקוח בינלאומי, עלול להפוך מניצחון נקודתי למבוי סתום אסטרטגי.

מקורות תקשורת יודעי דבר חשפו כי המנהיג הפלסטיני מוחמד דחלאן מתכוון להציג תוכנית עבודה מקיפה שמטרתה לנהל את רצועת עזה, וזאת במהלך השתתפותו בפגישות הפלגים הפלסטינים המתקיימות כעת בבירה המצרית קהיר. צעד זה מגיע על רקע תנועה פוליטית אינטנסיבית באזור לבחינת עתיד הרצועה וההסדרים המנהליים והביטחוניים הנדרשים לשלב הבא.

המקורות הבהירו כי החזון שדחלאן מתכוון להציג כולל תפיסה אינטגרטיבית להתמודדות עם האתגרים הנוכחיים בעזה, תוך התמקדות במנגנוני השלטון והניהול המקומי. התפתחויות אלו מתרחשות במקביל לפגישות נרחבות הכוללות נציגים של הכוחות הלאומיים והאסלאמיים הפלסטינים השונים, כאשר המצב ההומניטרי והפוליטי המידרדר ברצועה שולט בסדר היום.

העלאת שמו של דחלאן במסדרונות פגישות קהיר עוררה עניין רב בקרב החוגים הפוליטיים והמשקיפים, לאור משקלו הפוליטי והיסטוריית פעילותו הביטחונית והפוליטית הפלסטינית. משקיפים רואים בהצגת תוכניות כאלה בעיתוי זה שיקוף של מורכבות התיק של ניהול עזה והצורך בפתרונות מוסכמים בין הצדדים השונים.

למרות התנופה התקשורתית סביב ידיעות אלו, טרם פורסמו פרטים רשמיים מדויקים אודות סעיפי התוכנית או מנגנוני יישומה בשטח. כמו כן, הגורמים המארגנים של הפגישות בקהיר, בנוסף לפלגים המשתתפים, שמרו על שתיקה בנוגע להדלפות אלו, בציפייה לתוצאות הדיונים הרשמיים מאחורי דלתיים סגורות.

מהלכים אלו מגיעים בהקשר של מאמצים אזוריים ובינלאומיים נמרצים השואפים לגבש נוסחה מקובלת להסדרי 'היום שאחרי' ברצועת עזה, באופן שיבטיח טיפול במשברים ההומניטריים המתפתחים. השאלה נותרה פתוחה לגבי מידת יכולתם של הפלגים הפלסטינים להגיע להסכמה על חזון אחיד שינהל את ענייני הרצועה ויסיים את מצב הפיצול והבלבול הפוליטי הקיים.

התוכנית כוללת תפיסה אינטגרטיבית לניהול הרצועה בשלב הבא, במקביל לדיון בתיקים פוליטיים והומניטריים מורכבים.

דיווחים עיתונאיים בינלאומיים ציינו פריצת דרך משפטית בתיק ההגירה בארצות הברית, בעקבות פסיקת בית משפט פדרלי המבטלת את המדיניות שהוטלה על ידי ממשל טראמפ. מדיניות זו הובילה להקפאת אלפי בקשות שהוגשו על ידי מהגרים המבקשים להסדיר את מעמדם החוקי ולהישאר במדינה באופן רשמי.

על פי מקורות יודעי דבר, החלטה שיפוטית זו החייתה את התקווה לסיום הקיפאון שאפף את תיקי ההגירה במהלך ששת החודשים האחרונים. משקיפים רואים בפסיקה צעד ראשון לקראת טיפול בצבר הגדול במחלקות הממשלתיות הרלוונטיות שהפסיקו לטפל בבקשות בהתבסס על הנחיות קודמות.

נתונים רשמיים מצביעים על למעלה ממיליון בקשות תלויות ועומדות כיום, המשתרעות בין קבלת אזרחות אמריקאית, תושבות קבע (גרין קארד), אישורי עבודה, בנוסף לבקשות מקלט הומניטרי. למרות הפסיקה, עדיין קיימת אי-בהירות לגבי המועדים המדויקים שבהם יתחיל הטיפול בפועל בתיקים המצטברים הללו.

המדיניות שבוטלה כוונה ישירות למהגרים שהגיעו מכ-39 מדינות שהיו נתונות לאיסור נסיעה, כאשר רוב המדינות הללו משתייכות לאזורי המזרח התיכון ואפריקה. השעיה זו שיבשה מסלולים חוקיים שהיו זמינים בעבר למהגרים אלה, והעמידה אותם במצב משפטי קריטי.

פסיקה שיפוטית זו, שניתנה ביום שישי האחרון, הגיעה כתוצאה מתביעה שהוגשה על ידי קבוצה של ארגוני עובדים וזכויות אדם בחודש מרץ האחרון. גופים אלה טענו כי המדיניות הנוכחית מפרה חוקים פדרליים ומפריעה לזכויות המהגרים לקבל הליכים משפטיים הוגנים ומהירים.

בין הגופים שהובילו את המהלך המשפטי נמנה ארגון 'אמריקן גייטווייז', מוסד ללא כוונת רווח המתמחה במתן ייעוץ ושירותים משפטיים למהגרים. הארגון ראה בפסיקה ניצחון לצדק ולמשפחות שנפגעו מהחלטות ההקפאה הפתאומיות שפגעו בבקשותיהם ללא התרעה מוקדמת.

עם זאת, מקורות משפטיים הזהירו כי הקלה זו עשויה להיות זמנית, לאור חוסר הבהירות לגבי התגובה הרשמית מצד הממשל הנוכחי. ייתכן שהממשלה תפנה לערעור על הפסיקה או תנקוט בצעדים מנהליים חלופיים שעלולים לשבש שוב את המסלול המשפטי של הבקשות.

בתגובה רשמית ראשונה, הבית הלבן נמנע מלהגיב ישירות על תוכן ההחלטה השיפוטית, והעדיף להפנות את כל השאלות למחלקת שירותי האזרחות וההגירה האמריקאית. חוגי זכויות האדם ממתינים להוצאת הנחיות ביצוע חדשות שיבהירו כיצד לטפל בבקשות הקפואות לאור הפסיקה האחרונה.

המהגרים נשארים במצב של ציפייה זהירה, כאשר רבים מקווים שהתפתחות זו תוביל להאצת קצב מתן אישורי עבודה ותושבות. מקורות מאשרים כי הימים הקרובים יהיו מכריעים בקביעת מידת הרצינות של הרשויות הפדרליות בציות להחלטת בית המשפט ובהסרת המכשולים בפני מבקשי מקלט ואזרחות.

לאחר פסיקת השופט, שררה תחושה של תקווה מחודשת באפשרות לחדש את הטיפול בבקשות ההגירה שהושעו.

שמחתו של הנער הפלסטיני מוחמד אבו ג'יאב, בן 16, לא הושלמה ברגעי הצלילה שתיעד בעדשתו הפרטית מול חופי רצועת עזה. בעודו עוסק בתחביבו במי הים ביום ראשון, הוא הופתע מקליע שנורה על ידי צבא הכיבוש הישראלי ופגע בראשו, והפך את מראה השמחה והמשחק לטרגדיה שזעזעה את רגשות הפלסטינים.

פעילים הפיצו ברשתות החברתיות סרטונים מרגשים המתעדים את הרגעים הקשים של חילוץ גופת השהיד אבו ג'יאב מלב ים. דייגים פלסטינים מיהרו לחלץ אותו ולהעבירו בסירה קטנה לחוף העיר דיר אל-בלח במרכז הרצועה, בתוך מצב של עצב וזעם ציבורי עקב הפגיעה בנער שלא היווה כל איום.

בהקשר של הפרות ימיות, דיווחו מקורות בשטח כי הצי הישראלי עצר באותו יום ארבעה דייגים פלסטינים בעת שעסקו בעבודתם מול חופי העיר עזה. תקיפות אלו מגיעות כחלק ממדיניות שיטתית שמנהיג הכיבוש כדי להצר את צעדיהם של הדייגים, הכוללת ירי ישיר והרס סירות כדי למנוע מהם להבטיח את פרנסתם.

בשטח, ההתקפות הישראליות לא נעצרו בגבולות הים, כאשר מקורות רפואיים אישרו את מותם של חמישה פלסטינים, בהם קשיש וילד, ופציעתם של 32 נוספים בדרגות שונות ביום שני. התקיפות הללו התרכזו באזורים שונים בצפון ובדרום רצועת עזה, מה שמשקף הסלמה צבאית מתמשכת למרות ההבנות הקיימות.

הדיווחים המגיעים מעזה מצביעים על כך שהסלמה זו מהווה הפרה בוטה של הסכם הפסקת האש שנכנס לתוקף ב-10 באוקטובר 2025. גורמים פלסטינים מאשימים את שלטונות הכיבוש בפגיעה מכוונת באזרחים ובתשתיות חיוניות כדי לערער את מצב השקט היחסי ולהגביר את סבלם של התושבים הנצורים ברצועה.

בסך הכל, הודיעו מקורות רפואיים בעזה על עלייה במספר קורבנות התוקפנות הישראלית המתמשכת מאז 7 באוקטובר 2023 ל-72,980 הרוגים. כמו כן, מספר הפצועים עבר את רף 171,000 פצועים, באסון הומניטרי חסר תקדים שתועד על ידי דיווחים רשמיים וסוכנויות ידיעות מקומיות.

הנער הדייג מוחמד אבו ג'יאב יצא לים בחיפוש אחר פרנסה למשפחתו בתקופת ההשמדה והרעב, אך הים שאליו פנה בבקשת חיים החזיר אותו נישא על כתפיים.

ארצות הברית הכחישה כל מעורבות צבאית ישירה בתקיפות שביצעה ישראל נגד יעדים איראניים לפנות בוקר יום שני. מקורות ציטטו גורם צבאי אמריקאי שאמר כי הכוחות האמריקאים לא השתתפו בביצוע התקיפות, ותיאר את הפעולה הישראלית כבעלת היקף מוגבל וכוונה למתקנים צבאיים ספציפיים.

צבא הכיבוש הישראלי הודיע על ביצוע תקיפות אוויריות שכוונו לאתרים צבאיים השייכים לרפובליקה האסלאמית באזורים המרכזיים והמערביים של המדינה. מהלך צבאי זה הגיע לאחר סדרת דיונים ביטחוניים אינטנסיביים שכללו את ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר הביטחון ישראל כץ, בנוסף לבכירי מפקדי שירותי הביטחון, וזאת לאחר שיחת טלפון בין נתניהו לנשיא ארה"ב דונלד טראמפ.

בעקבות התקיפה, הרשויות הישראליות נקטו אמצעי זהירות מחמירים, כאשר הוחלט להעלות את רמת הכוננות בקרב הצבא והמשטרה לרמותיה הגבוהות ביותר. האמצעים כללו גם השעיית לימודים וסגירת בתי ספר באזורים שונים, כהיערכות לכל תגובה צבאית שעלולה להגיע מטהראן בתגובה לפגיעה בשטחיה.

הצבא האמריקאי לא השתתף בתקיפות הישראליות באיראן, והפעולה הייתה בעלת היקף מוגבל.

מקורות יודעי דבר חשפו פרטים על שיחת טלפון מכרעת שהתקיימה בין נשיא ארה"ב דונלד טראמפ לראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו, בה דרש הראשון להמתין ולא לבצע כל תגובה צבאית נגד איראן בשלב זה. בקשה זו הגיעה בעקבות הסלמה בשטח שכללה שיגור מטחי טילים מאיראן לעבר צפון ישראל, בתגובה לתקיפה שפגעה בפרבר הדרומי של ביירות.

המקורות דיווחו כי הממשל האמריקאי רואה בשלב הנוכחי הזדמנות פז למסלול דיפלומטי, כאשר טראמפ סבר שהגעה להסכם עם טהראן קרובה מאוד. גורמים רשמיים ציינו כי וושינגטון לא נתנה לתל אביב כל אישור מראש לביצוע התקיפה שפגעה בבירה הלבנונית, מה שמשקף פער בתיאום בין בעלות הברית.

הדיווחים ציינו כי נתניהו הביע בתחילת השיחה הסתייגות ברורה מעמדת ארה"ב, והתעקש על זכותה של ישראל להגיב באופן מיידי למתקפות הטילים האיראניות. עם זאת, הוא הסכים בסופו של דבר, באופן זמני, להקפיא כל תוכניות התקפיות ישירות בהמתנה לתוצאות המהלכים הפוליטיים האינטנסיביים שמובילה וושינגטון.

גורם אמריקאי בכיר תיאר את השיחה האחרונה כרגועה יותר מקודמתה המתוחה, והדגיש כי טראמפ מנסה להרוויח זמן להשלמת המשא ומתן הסופי. המקור הבהיר כי הבית הלבן מסרב להסתכן בקריסת מאמצים דיפלומטיים שנמשכו חודשים עקב הסלמה צבאית שעלולה לצאת מכלל שליטה ברגעים האחרונים.

בהצהרות עיתונאיות בולטות, טראמפ הדגיש כי ההחלטה הסופית בנוגע לתיק האיראני נתונה אך ורק לארה"ב, וציין כי לנתניהו לא תהיה ברירה אלא ללכת בעקבות החזון האמריקאי. הצהרות אלו משקפות את רצונה של וושינגטון לכפות את קצבה על הזירה האזורית הרחק מרצונותיה של ישראל להמשך העימות הפתוח.

מצידו, נתניהו מיהר לכנס ישיבת חירום של הקבינט המדיני-ביטחוני ביום שני לפנות בוקר, כדי לדון בהשלכות הביטחוניות ובלחצים האמריקאיים הגוברים. התייעצויות אלו מגיעות בתקופה רגישה שבה נתניהו מנסה לאזן בין לחצי הימין הקיצוני בממשלתו לבין דרישות היחסים האסטרטגיים עם ממשל טראמפ.

דיווחים קודמים מצביעים על כך שנתניהו קושר את המשך הפעולות הצבאיות להישארותו בשלטון, כדי לברוח מהליכים משפטיים הקשורים לתיקי שחיתות וכישלונות ביטחוניים קודמים. סתירה זו באינטרסים בין וושינגטון לתל אביב מעלה שאלות לגבי יכולתו של נתניהו לעמוד בהתחייבויות שנתן לטראמפ בשיחה האחרונה.

במישור הדיפלומטי, טראמפ חשף בשיחה עם כלי תקשורת אמריקאיים את האפשרות לחתימת הסכם עם איראן בתוך ימים ספורים, והעריך כי הדבר יקרה באמצע השבוע הבא. הוא קרא לטהראן במפורש לחזור לשולחן המשא ומתן, וראה במתקפת הטילים האחרונה סוף להסלמה הצבאית ההדדית.

הנשיא האמריקאי הדגיש כי הוא "לא מרוצה" מהתקיפות הישראליות בביירות, והדגיש כי הן בוצעו ללא תיאום עם וושינגטון. הוא הזהיר כי כל תגובה ישראלית חדשה תוביל להחמרת המצב ולהארכת הסכסוך שדימם את האזור במשך עשורים ארוכים, דבר שהממשל הנוכחי דוחה מכל וכל.

בהקשר קשור, בולטות תיווך אזורי בהובלת מדינות כמו קטאר ופקיסטן לקירוב עמדות בין טהראן לוושינגטון, מאמצים שטראמפ בונה עליהם כדי לסגור את התיק האיראני. נראה כי תיווך זה הגיע לשלבים מתקדמים, מה שדחף את הבית הלבן ללחוץ בחוזקה על ישראל למנוע כל פעולת חבלה שעלולה לקלקל מאמצים אלו.

משקיפים סבורים כי המתיחות בין טראמפ לנתניהו עלולה להסלים בתקופה הקרובה, במיוחד עם התקרבות אירועים בינלאומיים גדולים שטראמפ מבקש לנצל כבמה להכרזה על הצלחותיו הפוליטיות. בעוד טראמפ מחפש "עסקה גדולה", נתניהו מוצא את עצמו מול איומים קיומיים על עתידו הפוליטי אם התותחים ישתתקו.

צה"ל מצידו, עדיין נמצא בכוננות שיא, כאשר מפקדיו הצהירו כי הכוחות מוכנים לתקוף מטרות בעומק איראן ברגע שיקבלו "אור ירוק". ניגוד זה בין הרטוריקה הצבאית הישראלית לדרישה הפוליטית האמריקאית מציב את האזור על חבית אבק שריפה, בהמתנה לתוצאות הימים הקרובים.

התעקשותו של טראמפ לסיים את התיק האיראני באמצעות דיפלומטיה מציבה את נתניהו בפינה צרה, במיוחד כאשר הממשל האמריקאי החל לרמוז כי האחריות לכל כישלון תיפול על הצד המעכב. וושינגטון רואה ברגע הנוכחי "רגע מכריע" שאינו מאפשר תמרון או משחק על הסף.

לסיכום, נותרה השאלה לגבי מידת עמידותה של "ההמתנה" הישראלית הזו מול כל פרובוקציות חדשות בשטח, ועל רקע רצונו של נתניהו לחבל בכל הסכם שעלול לסיים את מצב החירום המעניק לו הגנה פוליטית. הימים הקרובים יחשפו אם הדיפלומטיה האמריקאית תצליח לרסן את ההסלמה, או שהאזור צועד לעבר עימות כולל.

אני מקבל ההחלטות הבלעדי, ואיני חושב שנתניהו הוא זה שקובע זאת; עליו לקבל כל הסכם שנגיע אליו עם איראן.

האזור חווה הסלמה צבאית מסוכנת ביום ראשון בערב, כאשר איראן שיגרה מטחי טילים בליסטיים לעבר אתרים ישראליים חיוניים. מקורות בשטח אישרו כי אזעקות נשמעו באזורים נרחבים שכללו את חיפה, קיסריה וחדרה, ועד למרכז הארץ, מה שגרם למתיישבים לברוח למקלטים באופן המוני.

מצדו, צבא הכיבוש הישראלי הודיע כי זיהה טילים המגיעים מכיוון מזרח, בטענה שמערכות ההגנה האווירית הצליחו ליירט מספר מהם. פיקוד העורף הישראלי קרא לכל התושבים לציית באופן מלא להוראות ולהישאר ליד אזורים ממוגנים, על רקע האיומים האוויריים האיראניים המתמשכים.

בטהראן, מוחסן רזאי, יועצו של המנהיג העליון האיראני, הצהיר כי למתקפות אלו יש אופי של אזהרה ראשונית. רזאי הדגיש בהצהרותיו כי כל הרפתקה ישראלית חדשה או תגובה צבאית תיענה בתגובה איראנית חזקה ומכריעה יותר ממה שחוותה תל אביב הלילה, והדגיש את מוכנות הכוחות המזוינים האיראניים.

מפקד מטה ח'אתם אל-אנביאא' הזהיר כי טהראן לא תהסס לפתוח במתקפות הרסניות מקיפות נגד הכיבוש הישראלי וכל הכוחות התומכים בו באזור. הוא הבהיר כי אזהרה זו תקפה אם תל אביב תחליט להגיב להפצצה הנוכחית או אם תמשיך להרחיב את פעולותיה הצבאיות התוקפניות בשטח לבנון.

במישור המבצעי, דיווחים תקשורתיים ציינו כי תנועת התעופה הופסקה לחלוטין בנמל התעופה הבינלאומי בן גוריון ליד תל אביב כאמצעי זהירות. החלטה זו באה בעקבות נפילת רסיסי טילים מיירטים ועליית הסיכונים במרחב האווירי הישראלי כתוצאה מהמתקפה הרקטית האינטנסיבית שכוונה לבסיס חיל האוויר רמת דוד.

בינתיים, ראש ממשלת הכיבוש בנימין נתניהו כינס ישיבת חירום להתייעצויות ביטחוניות עם מפקדי הצבא וגופי המודיעין. הישיבה התמקדה בהערכת הנזקים שנגרמו מהמתקפה האיראנית ובדיון בדרכים להתמודד עם האיומים הגוברים שבאו בעקבות התקיפה הישראלית על דאחייה הדרומית של ביירות.

ישראל ביצעה מוקדם יותר ביום ראשון תקיפה אווירית שכוונה לדירות מגורים בדאחייה הדרומית של בירת לבנון ביירות. מקורות עבריים טענו כי המתקפה כוונה לתשתיות השייכות לחיזבאללה, וציינו כי תל אביב עדכנה את וושינגטון בפרטי המבצע זמן קצר לפני ביצועו.

בהקשר קשור, איברהים רזאי, דובר הוועדה לביטחון לאומי בפרלמנט האיראני, איים בתגובה נחרצת וכואבת על התקיפה בדאחייה. רזאי קרא בפוסט קצר לכולם לצפות בשמי השטחים הכבושים, באזכור שקדם לשיגור הטילים האיראניים לעבר מטרותיהם בתוך הישות.

מקורות רפואיים ישראליים דיווחו על פציעת אישה קשישה בת 79 באורח בינוני בצפון הארץ בעת שניסתה להגיע למקלט. כמו כן, נרשמו מקרים רבים של בהלה בקרב המתיישבים, במקביל לרעש הפיצוצים שנגרמו מניסיונות היירוט האווירי בשמי הערים הכבושות.

במישור הדיפלומטי, שר החוץ האיראני קיים סדרת שיחות בינלאומיות שכללו את עמיתיו הבריטי והטורקי ואת המתווך הפקיסטני כדי לעדכן אותם במצב. טהראן הדגישה במהלך שיחות אלו כי מתקפתה באה במסגרת הגנה עצמית והרתעת ההפרות הישראליות המתמשכות באזור.

השפעות המתקפה הרקטית הגיעו גם לירדן, שם דיווחו עדי ראייה על שמיעת אזעקות במספר מחוזות ירדניים במקביל למעבר הטילים. התפתחויות אלו מגיעות לאחר 100 ימים מפרוץ סכסוך אזורי נרחב שהחל בפברואר 2026, מה שמבשר על הפיכת הסכסוך לעימות כולל.

לסיכום, הקהילה הבינלאומית ממתינה לאופי התגובה הישראלית האפשרית, על רקע אזהרות מפני הידרדרות האזור למלחמה בלתי נשלטת. טהראן מתעקשת כי כל תוקפנות נגד שטחה או האינטרסים שלה תיענה במתקפות שיפגעו בבסיסים הצבאיים הישראליים והאמריקאים כאחד ללא היסוס.

למתקפות האיראניות יש אופי של אזהרה, וכל צעד ישראלי חדש ייענה בתגובה מכריעה יותר.

תושבי אזורי הגבול ברצועת עזה מתמודדים עם מציאות מרה עם התפשטות מה שמכונה "הקו הצהוב", כאשר האזרח עבדאללה אל-אסטל צופה מביתו ממזרח לחאן יונס בתנועות כלי הרכב הצבאיים הישראליים שאינם מפסיקים לכרסם באדמה. מראות הדחפורים ההורסים בתים סמוכים הפכו לחלק משגרת יום מפחידה, המלווה בירי כבד ממל"טים וטנקים המוצבים בקרבת ריכוזי אוכלוסייה.

תנועות שטח אלו מגיעות על רקע הצהרות רשמיות של ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו, בהן הודה כי צבאו שולט כיום על כ-60 אחוז משטח הרצועה. נתניהו לא הסתפק בכך, אלא חשף את תוכניות ממשלתו להרחיב שטח זה ל-70 אחוז, מה שאומר צמצום המרחב הגיאוגרפי הזמין לפלסטינים לרמותיו ההיסטוריות הנמוכות ביותר.

מאז ה-20 באוקטובר האחרון, כוחות הכיבוש החלו להציב סימונים פיזיים בצורת קוביות בטון צהובות לאורך קו זה, שייצג בתחילה את גבולות הנסיגה החלקית לאחר הסכם הפסקת האש. קו זה מפריד בין אזורי הפריסה הצבאית הישראלית בצד המזרחי, לבין האזורים בהם מותר לאזרחים פלסטינים לנוע מערבה.

אל-אסטל מתאר את סבלו היומיומי באומרו כי כדורים פוגעים בקירות הברזל של ביתו בכל רגע, מה שהופך את הסיכון לפציעה או מוות לקבוע מסביב לשעון. הוא מציין כי טנקים מלווים דחפורים בפעולות הריסה שיטתיות של בתים סמוכים לפני שהם נסוגים, מותירים אחריהם הרס נרחב ומצב של אימה מתמדת בקרב התושבים שסירבו לעזוב את אדמותיהם.

החששות הציבוריים גוברים כי כל הרחבה נוספת של קו זה תוביל לחניקת מאות אלפי עקורים שכבר מצטופפים בשטחים צפופים וצרים. משקיפים רואים כי הלחץ הגיאוגרפי הגובר יוביל בהכרח להתפוצצות המצב ההומניטרי, במיוחד בהיעדר חלופות מקום בטוחות אליהן יוכלו אזרחים הנמלטים ממכונת המלחמה להימלט.

בשכונת זיתון בדרום מזרח העיר עזה, האזרח חמדי מלכה מביע את אותם חששות, ומדגיש כי הדיבורים על קווים צבעוניים הם רק כיסוי לתהליך כיבוש מלא של הרצועה. מלכה מוסיף כי למשפחתו אין עוד בית או אדמה להימלט אליהם, וכי ההתקדמות הישראלית החדשה משמעותה שהם יהיו ישירות בתוך אזור הפעולות הצבאיות הסגורות.

תושבי שכונת זיתון חיים בתוך הריסות בתים הרוסים, כאשר פיצוצים וירי רודפים אחריהם ביום ובלילה ללא הפסקה. התושבים מדגישים כי השהייה באזורים אלו הפכה למילה נרדפת למוות איטי, כאשר קורבנות ופצועים נופלים כמעט מדי יום כתוצאה מפגיעות ישירות בכל מי שנע בקרבת הסימונים הביטחוניים החדשים.

התפתחויות אלו מתרחשות במקביל להידרדרות חמורה במצב ההומניטרי בתוך מחנות העקורים, החסרים את התנאים הבסיסיים ביותר לחיים, כגון מזון, מים ראויים לשתייה ושירותי בריאות. פעילי זכויות אדם מזהירים כי צמצום השטחים הגיאוגרפיים יוביל לגלות חדשים של עקירה כפויה, מה שיגביר את העומס על התשתיות המדולדלות ממילא כתוצאה מההפצצות המתמשכות.

מצדן, כוחות פלסטינים דרשו מהקהילה הבינלאומית ומוסדות השלום העולמיים לנקוט עמדה תקיפה כלפי התוכניות הישראליות שמטרתן לשלוט ברוב שטח עזה. כוחות אלו ראו בהצהרות הישראליות האחרונות הכרזה מפורשת על המשך מלחמת ההשמדה והעקירה הכפויה השיטתית נגד העם הפלסטיני בכל אזורי נוכחותו.

נתונים שפורסמו על ידי משרד הבריאות מצביעים על כך שהפרות הכיבוש של הסכם הפסקת האש הביאו למאות קורבנות ואלפי פצועים במהלך שבעת החודשים האחרונים. מספרים אלו מאשרים כי האזורים שלטענת הכיבוש בטוחים או נמצאים מחוץ לתחום הפעולות, עדיין חשופים לפגיעה ישירה ולירי מכוון באזרחים.

מדיניות "הקו הצהוב" המתפשט משקפת אסטרטגיה ישראלית ארוכת טווח שמטרתה ליצור מציאות גיאוגרפית חדשה שקשה לשנותה בכל משא ומתן עתידי. זה נעשה באמצעות הרס שיטתי של אזורי חיץ והפיכתם לאדמות שרופות שאסור לבעליהן המקוריים לחזור אליהן או לנצל את משאביהן החקלאיים שייצגו את סל המזון של הרצועה.

בצל התפשטות זו, חקלאים פלסטינים מוצאים את עצמם מנועים מגישה לאדמותיהם הפוריות הממוקמות ממזרח לרצועה, מה שמחמיר את משבר הביטחון התזונתי. מקורות מקומיים מאשרים כי צבא ישראל יורה על כל מי שמנסה להתקרב לקוביות הבטון, גם אם זה לצורך בדיקת ביתו או אדמתו ההרוסים.

מלחמת ההשמדה שהחלה באוקטובר 2023 ממשיכה לגבות את חייהם של אלפים, כאשר מספר הקורבנות עלה על 73 אלף הרוגים ו-173 אלף פצועים. ההרס פגע בכ-90 אחוז מהתשתיות והמתקנים הציבוריים, מה שהפך את רצועת עזה לאזור בלתי ראוי למגורים על פי דוחות של ארגונים בינלאומיים של האו"ם.

השאלה המרה שמעלים תושבי עזה לגבי גורלם בצל המצור הגיאוגרפי החונק הזה נותרה בעינה, שכן הקווים הצבעוניים אינם עוד רק גבולות צבאיים אלא הפכו לחומות של בית הכלא הגדול. ועם כל מטר שמתקדם "הקו הצהוב", הזדמנויות ההישרדות מצטמצמות וטרגדיה של עם המתעקש להישאר על הריסות בתיו למרות כל ניסיונות העקירה והגירוש גוברת.

אם הקו הצהוב יתרחב, לאן נלך? כל העם כלוא בשטח קטן ממילא, והגברת הלחץ תוליד פיצוץ.

משרד הבריאות הפלסטיני הודיע הבוקר על מותו של הצעיר הית'ם עז א-דין עומר חמידה, בן 18, מפצעי ירי של כוחות הכיבוש הישראלי. האירוע התרחש במהלך פלישה צבאית שכוונה לכפר ביתין, מזרחית לעיר רמאללה שבגדה המערבית הכבושה.\n\nמקורות מקומיים אישרו כי כוחות הכיבוש לא הסתפקו בירי הקטלני לעבר הצעיר, אלא גם החזיקו בגופתו ומנעו מצוותים רפואיים להגיש לו עזרה ראשונה. צעד זה מגיע במסגרת מדיניות החזקת גופות שהרשויות הישראליות נוקטות באופן תדיר נגד פלסטינים.\n\nכפר ביתין היה עד לעימותים אלימים בשעות הלילה לאחר פלישת כלי רכב של הכיבוש לשכונותיו, כאשר החיילים ירו אש חיה ורימוני גז מדמיע בצפיפות. התקפות אלו הובילו לפרוץ שריפות בשטחים נרחבים של אדמות חקלאיות השייכות לתושבי הכפר, וגרמו לנזקים חומריים כבדים.\n\nמצדו, צבא הכיבוש הישראלי טען כי חייליו זיהו קבוצת צעירים משליכים בקבוקי תבערה לעבר כלי רכב ישראליים שנסעו בכביש הראשי הסמוך לכפר. בהודעה הצבאית נטען כי הירי היה תגובה ישירה לאיום זה, וצוין כי המצוד אחר משתתפים נוספים באירוע נמשך.\n\nבהקשר קשור, אגודת הסהר האדום הפלסטיני דיווחה כי צוותיה קיבלו דיווח דחוף על פצוע באזור סמוך להתנחלות 'בית אל' שהוקמה על אדמות אזרחים. האגודה הבהירה כי כוחות הכיבוש מנעו מאמבולנסים להגיע למקום, ובהמשך סירבו למסור את הגופה לחובשים לצורך העברתה לבית החולים.\n\nהסטטיסטיקה הרשמית מצביעה על עלייה חדה במספר הקורבנות בגדה המערבית מאז תחילת התוקפנות על רצועת עזה באוקטובר 2023. לפחות 1076 פלסטינים נהרגו מירי כוחות הכיבוש והמתנחלים, בתוך מסעות צבאיים אינטנסיביים המכוונים לערים, למחנות ולכפרים הפלסטיניים מדי יום.\n\nבמישור הדיפלומטי, השגריר הפלסטיני באו"ם, ריאד מנסור, קרא לממשל האמריקאי להפעיל לחץ אמיתי כדי לעצור את תוכניות הסיפוח הישראליות. מנסור ציין במהלך מסיבת עיתונאים בניו יורק כי לוושינגטון יש את הכלים הדרושים כדי למנוע מממשלת ישראל לנקוט בצעדים שיחתרו תחת הסיכויים להשגת שלום ויציבות.\n\nמנסור הדגיש כי המשך מדיניות ההתנחלויות בשטחים הכבושים מהווה איום ישיר על הביטחון האזורי והבינלאומי. הוא דרש פעולה בינלאומית יעילה כדי לעצור את ההשתלטות הישראלית על האדמות הפלסטיניות, וראה בשתיקה הבינלאומית עידוד לכיבוש להמשיך לכפות מציאות חדשה שיהיה קשה לשנותה בעתיד.\n\nמצדו, שגריר סעודיה באו"ם, עבד אל-עזיז אל-וואסל, הזהיר מפני המאמצים הישראליים שמטרתם לשנות את המציאות הדמוגרפית והגיאוגרפית בגדה המערבית. אל-וואסל הדגיש כי פרקטיקות שיטתיות אלו נועדו לערער את האפשרות להקמת מדינה פלסטינית עצמאית וריבונית, וכי הדבר דורש עמדה נחרצת מצד הקהילה הבינלאומית.\n\nבסיום המהלכים הדיפלומטיים, ארגון שיתוף הפעולה האסלאמי דרש ממועצת הביטחון של האו"ם למלא את אחריותה המשפטית והמוסרית כלפי העם הפלסטיני. הארגון, באמצעות נציגת טורקיה, קרא לנקוט בצעדים מיידיים לעצירת פעילויות ההתנחלות והעקירה בכפייה, ולהבטיח את העמדתם לדין של האחראים להפרות המתמשכות של החוק הבינלאומי.\n\nהפרקטיקות הישראליות מהוות תהליך מתמשך לשינוי המציאות הדמוגרפית והגיאוגרפית בשטחים הפלסטיניים, באופן המאיים על האפשרות להקמת מדינה עצמאית.

הפעולות הצבאיות הישראליות בדרום לבנון מסלימות מעבר ליעדים צבאיים ישירים לעבר אסטרטגיה רחבה יותר שמשקיפים מתארים כ"תפזרות". מדיניות זו נועדה לפרק את הסביבה התומכת בהתנגדות על ידי הפיכת כפרים ועיירות לאזורים בלתי ראויים למגורים, מה שמאלץ את התושבים לעקור לצמיתות הרחק מגבולותיהם.

מקורות דיווחו כי צה"ל עבר משלב של פגיעה בתשתיות צבאיות לשלב של "השמדה אורבנית". אסטרטגיה זו מסתמכת על כרסום שטחים והרס מרכזים חיוניים בערים גדולות כמו צור ונבטיה, כדי לכפות מציאות גאוגרפית חדשה שתמנע את חזרת החיים הנורמליים לאזורים אלה בטווח הנראה לעין.

נתונים מצביעים על כך שהיקף העקירה הכפויה הגיע לכמיליון ו-200 אלף איש, על רקע המשך התקיפות האינטנסיביות שהותירו אלפי הרוגים ופצועים. מומחים צבאיים סבורים שישראל מיישמת מדיניות "אדמה חרוכה" המשתרעת מדרום לנהר הליטני ועד לאזורים שמצפון לזהרני, כדי להבטיח אזור חיץ רחב.

האזהרות הישראליות לפינוי כוללות שטחים נרחבים המגיעים לחמישית משטח לבנון הכולל, מה שמשקף רצון לחולל שינוי דמוגרפי ארוך טווח. צעד זה נועד להפחית את צפיפות האוכלוסייה האזרחית, מה שיעניק לצה"ל חופש פעולה גדול יותר בפעולות צבאיות ללא מגבלות פוליטיות או תקשורתיות בינלאומיות.

פרשנים פוליטיים סבורים כי מטרת עקירת תושבי הדרום היא ליצור מתחים עדתיים וחוסר איזון במבנה הדמוגרפי הלבנוני השברירי. עקירת מספרים גדולים של רכיב חברתי מסוים לאזורים אחרים עלולה להצית סכסוכים פנימיים על משאבים ותשתיות, ועל כך ישראל מהמרת כדי להסית את דעת הקהל נגד ההתנגדות.

מנגד, ההתנגדות מסתמכת על תוכנית נגד המבוססת על תמיכה חברתית וחומרית כדי לשמור על לכידות סביבתה התומכת. רשתות סיוע ופיצויים פועלות לחיזוק עמידת העקורים ולמנוע הפיכת עקירה זמנית לניתוק סופי מהאדמה, תוך התייחסות להישארות ולחזרה כצורת התנגדות אזרחית.

בשטח, מקורות צבאיים מאשרים כי העקירה לא הובילה לקריסת המבנה הארגוני של ההתנגדות, אלא הגבירה את נחישות הלוחמים לנהל מלחמת גרילה של התשה. ההתנגדות משתמשת כיום בטכנולוגיות מתקדמות הכוללות מל"טים מתאבדים הפועלים באמצעות סיבים אופטיים כדי לסכל ניסיונות התבססות ישראליים בכפרים הגבול.

החששות גוברים שישראל שואפת ליצור אזור חיץ קבוע בדומה לניסיונות קודמים בעזה ובסוריה. מגמה זו עלולה להפוך את דרום לבנון לאזור סכסוך מתמשך, כאשר התושבים המקומיים מסרבים לוותר על זכותם לחזור לבתיהם למרות היקף ההרס העצום שפגע באלפי יחידות דיור.

מחקרים עדכניים הראו כי התמיכה העממית בהתנגדות בסביבה השיעית עדיין חזקה למרות הלחצים הכלכליים והפסיכולוגיים העצומים. סקרי דעת קהל מקומיים הראו דחייה כללית של כל הצעות הנוגעות לפירוק נשק או כניעה לפרויקטים ישראליים המכוונים נגד הקיום הדמוגרפי של הרכיבים הלבנוניים.

משקיפים סבורים שישראל מהמרת על "דוקטרינת ההריסות" כדי לגבות מחיר יקר מהאזרחים בתמורה לתמיכתם בהתנגדות. על ידי הרס הדאחייה הדרומית וחלקים נרחבים מהבקאע, תל אביב מנסה לשלוח מסר כי עלות התמיכה העממית בהתנגדות תהיה אובדן מחסה ויציבות קבועה.

מצד שני, מומחים סבורים שהגורם המכריע בסכסוך זה הוא יכולתה של החברה הלבנונית להסתגל למשברים מתמשכים. ניסיונות היסטוריים מאז 1982 מוכיחים שכוח צבאי לבדו אינו מספיק כדי לשבור את רצון העמים אם הסביבה החברתית תשמור על לכידותה הבסיסית ויכולתה לבנות מחדש.

קיים חשש אמיתי בחוגים הפוליטיים הלבנוניים כי המשך המלחמה יוביל לשינוי פניה העדתיים והפוליטיים של לבנון. היעדר פרויקט לאומי מאוחד להתמודדות עם סיכונים אלה הופך את המדינה לפגיעה להתערבויות חיצוניות שעלולות לנצל את משבר העקורים כדי לכפות אג'נדות פוליטיות מסוימות המשרתות את האינטרסים הישראליים.

מקורות יודעי דבר מאשרים כי ההתנגדות הצליחה במהלך ארבעת העשורים האחרונים לבנות קהילות סגורות שקשה לחדור אליהן ביטחונית או פוליטית. בנייה ארגונית חזקה זו היא המונעת מאסטרטגיית התפזרות הישראלית להשיג את יעדיה הסופיים של פירוק המפלגה מבפנים באמצעות לחץ עממי.

בסופו של דבר, הזירה הלבנונית נשארת פתוחה לכל האפשרויות על רקע מלחמה גדולה החורגת מגבולות אזוריים. בעוד שישראל מהמרת על גורם הזמן והלחץ הצבאי, ההתנגדות מהמרת על שחיקת האויב בשטח ועל עמידתה של סביבתה העממית כדי לסכל את פרויקט העקירה והכיבוש הקבוע.

ישראל שואפת ליצור ואקום דמוגרפי שיעזור לה למקד כל תנועה אנושית ולהגביל את תנועת לוחמי ההתנגדות.

שירות בתי הסוהר של הכיבוש נקט בצעד הסלמה חדש נגד הרופא הפלסטיני העצור, ד"ר חוסאם אבו ספיה, כאשר הוא הועבר באופן מפתיע מכלא הנגב המדברי לתאי הבידוד בכלא 'נפחא'. צעד זה מגיע כהליך ענישה ישיר לאחר שהצוות המשפטי המגן עליו הגיש ערעור לבית המשפט העליון של הכיבוש, במחאה על המשך מעצרו המנהלי והשרירותי ללא כל הצדקה חוקית.

מקורות המקורבים למשפחת הרופא דיווחו כי התנאים בהם נתון אבו ספיה בבידוד חסרים את המרכיבים האנושיים הבסיסיים ביותר, כאשר הוא נמנע מטיפול רפואי חיוני למרות צורך דחוף בו. בנו של הרופא ציין בהצהרות לעיתונות כי אביו סובל מיחס קשה שמטרתו לשבור את רוחו, והדגיש כי הפנייה למסלול המשפטי נתקלה בהחמרת הליכים מדכאים במקום בבחינת צדקת העניין.

המשפחה הביעה דאגה עמוקה לחייו של ד"ר חוסאם, והטילה את האחריות המלאה על שלטונות הכיבוש ומינהל בתי הסוהר לכל הידרדרות שעלולה להתרחש במצבו הבריאותי או בבטיחותו הפיזית. המשפחה הדגישה כי פגיעה בצוותים רפואיים פלסטינים מהווה הפרה בוטה של אמנות בינלאומיות המבטיחות הגנה על עובדים בתחום ההומניטרי והרפואי גם במקרי מעצר.

בהקשר קשור, בנו של הרופא שיגר קריאת מצוקה דחופה למזכ"ל האו"ם ולארגון הבריאות העולמי, בנוסף לוועד הבינלאומי של הצלב האדום. הקריאה דרשה התערבות מיידית ובשטח כדי לבחון את תנאי מעצרו של אביו, וללחוץ על שלטונות הכיבוש לסיים את בידודו ולהבטיח את קבלת זכויותיו הבסיסיות המובטחות באמנת ז'נבה הרביעית.

מוסדות זכויות אדם פלסטינים ובינלאומיים פועלים לעקוב אחר תיקו של ד"ר אבו ספיה, ומזהירים מפני ההשלכות של המשך מדיניות הבידוד שבה משתמש שירות בתי הסוהר ככלי להתעללות באסירים בעלי השפעה חברתית. ד"ר אבו ספיה נחשב לאחד מהרופאים הבולטים שתפקידם בלט בשירות החולים, מה שהופך את הפגיעה הממוקדת בו לסוגיה ציבורית הדורשת פעולה בינלאומית רחבה כדי לעצור את ההפרות הללו לפני שיהיה מאוחר מדי.

העברת אבי, הרופא שהקדיש את חייו להצלת חיים, לבידוד מעוררת חששות רציניים לגבי בריאותו ובטיחותו, ומהווה הרחבה מסוכנת של ההפרות המתמשכות נגדו.

מאלכ אל-מחמוד, אשתו של הפליט הפלסטיני ויסאם מקדאד, חשפה פרטים מזעזעים על תקיפה פיזית אלימה שחוותה מידי שוטרים הולנדים בתוך אחד ממרכזי המקלט. הגברת, שהיא סורית המתגוררת בגרמניה, הסבירה כי אנשי הביטחון הכו וגררו אותה למרות שידעו מראש על מצבה הבריאותי הרגיש, שכן הייתה בשלבים מתקדמים של הריון.

מקורות תקשורת דיווחו כי מאלכ ניסתה לרכך את השוטרים ולהבהיר להם את הצורך להתחשב במצבה הפיזי, אך התגובה הייתה אלימה באמצעות דחיפה וגרירה בכוח. הקורבן אישרה כי יחס קשה זה הוביל להידרדרות מיידית במצבה הבריאותי, כאשר החלה לסבול מתסמיני לידה וכאבים חריפים שנמשכו מספר ימים רצופים לפני שילדה את בתה.

מצידו, הפליט הפלסטיני ויסאם מקדאד, יליד רצועת עזה, ציין כי אירוע זה התרחש בשיא לחצים פסיכולוגיים וקיומיים עצומים שעמדה בפניהם המשפחה עקב מורכבות תיק התושבות. מקדאד הסביר כי הרשויות ההולנדיות הודיעו לו על החלטה לגרשו בנפרד למצרים, בעוד שאשתו אמורה הייתה להיות מגורשת לגרמניה, מה שאיים לפרק את המשפחה.

למרות שהתינוקת ניצלה והגיעה לעולם בריאה, המשפחה עדיין חיה במצב של חוסר יציבות משפטית ונפשית בתוך היבשת האירופית. המשפחה מדגישה כי השלכות התקיפה עדיין רודפות אותם, כאשר חרדה שולטת בעתידם בהיעדר ערבויות להגנה משפטית והומניטרית הנדרשות למצבם.

מנגד, המשטרה ההולנדית פרסמה הצהרה שבה אישרה כי החלה בבדיקה מקיפה של נסיבות השימוש בכוח במהלך המעצר שהתבצע במרכז 'זיפט' למבקשי מקלט. הרשויות טענו כי הסרטונים שהופצו באופן נרחב אינם משקפים את מלוא האמת, אלא מציגים חלק קטוע ממהלך האירוע שהחל בדיווח על קטטה.

על פי המידע הזמין, האירוע התרחש ב-19 במאי האחרון באזור קאמפוויג, ועורר גל גינויים נרחב מצד פעילים וארגוני זכויות אדם בינלאומיים. משקיפים ראו כי הסרטונים שהודלפו מציבים את תקני זכויות האדם באירופה תחת זכוכית מגדלת, במיוחד בכל הנוגע ליחס כלפי קבוצות פגיעות ביותר כמו נשים בהריון וילדים.

אירוע זה פותח מחדש את הדיון על גבולות השימוש בכוח על ידי גופי הביטחון האירופיים בתוך מרכזי מקלט ומעצר. ארגוני זכויות אדם דורשים חקירה עצמאית ושקופה שתבטיח את העמדתם לדין של המעורבים בתקיפה, וקביעת פרוטוקולים מחמירים שימנעו הישנות של הפרות חמורות כאלה נגד מבקשי הגנה בינלאומית.

הודעתי לשוטרים בבירור על הריוני וביקשתי מהם להתייחס אליי בעדינות, אך הם דחפו וגררו אותי בכוח.

עיר ירושלים הכבושה ומסגד אל-אקצא המבורך איבדו את אחד מאישיה הבולטים בתחומי המדע וההטפה, השייח' וליד סובחי סיאם, שהלך לעולמו ביום חמישי, 4 ביוני 2026, לאחר מאבק במחלה. המנוח נחשב לאחד האישים שהותירו חותם ברור בתחום החינוכי והדתי בעיר הקודש, שם בילה עשרות שנים מחייו ברחבי אל-אקצא כאימאם ומורה.

השייח' סיאם למד את מדעי השריעה בירושלים, והתבלט כאחד המקורות בהוראת החינוך האסלאמי ומדעי הקוראן הקדוש והסונה הנבואית. בנוסף לתפקידו כאימאם מסגד אל-אקצא, שימש המנוח גם כמוסמך שרעי ומטיף, ודורות עוקבים של ירושלמים למדו תחת ידיו, ושואבים ממנו את ערכי העמידה והיציבות מול האתגרים העומדים בפני העיר.

השייח' המנוח לא נמלט מהתקפות של שלטונות הכיבוש הישראלי, שם נעצר בשנת 2019, והושם במעצר בית למשך מספר ימים, במסגרת ההגבלות המתמשכות על סמלי הדת והמוראביטון במסגד אל-אקצא. השייח' סיאם הולך לעולמו בגיל 71, מותיר אחריו מורשת גדולה של עבודה דעוותית וחינוכית בלב ירושלים הכבושה.

השייח' וליד סיאם הקדיש עשרות שנים מחייו לשירות מסגד אל-אקצא ולהוראת הקוראן הקדוש וכללי התג'וויד לדורות של בני ירושלים.

מחנה אל-ג'וואזאת ברצועת עזה עומד בפני קריסה מוחלטת של מערכת הביטחון התזונתי, כאשר המחנה, המאוכלס על ידי למעלה מ-1800 משפחות עקורות, הפך למודל חי של אסון הומניטרי מתקרב. כ-7,000 נפשות חיות בשטח גאוגרפי צר מאוד, ללא מזון מוכן ומקורות אנרגיה הדרושים לבישול, מה שמעמיד אלפי ילדים ונשים מול רעב ישיר.\n\nמוחמד סעדה, האחראי על ניהול המחנה, אישר כי המשבר מחמיר מדי יום כתוצאה מחוסר הכנסה למשפחות העקורות, מה שמונע מהן לרכוש חומרים בסיסיים גם אם הם זמינים. סעדה הסביר כי זמינות הקמח אינה פותרת את הבעיה בהיעדר עץ הסקה או גז בישול, מה שמותיר את המשפחות חסרות אונים להפוך חומרי גלם לארוחות אכילות.\n\nנתונים מהשטח מצביעים על כך שמנת הגז המוקצית למשפחה אחת מגיעה רק פעם בשלושה חודשים, וזו כמות מוגבלת שאינה מכסה את צרכי הבישול ליותר מעשרים יום במקרה הטוב. מחסור חמור זה דחף את העקורים להסתמך לחלוטין על מטבחי צדקה, אך הפסקת פעילותו של 'המטבח המרכזי העולמי' עקב צעדי הכיבוש הפילה את רשת הביטחון התזונתי האחרונה באזור.\n\nבנוסף למשבר המזון, העקורים סובלים מתנאי בריאות וסביבה מתדרדרים, כאשר מחלות עור, יתושים וחרקים נפוצים באופן נרחב כתוצאה מהיעדר מתקני בריאות מתאימים. סבלם של קשישים ובעלי צרכים מיוחדים מוכפל, והם מוצאים את עצמם בסביבה חסרת את המרכיבים הבסיסיים ביותר של טיפול רפואי, על רקע עלייה מטורפת במחירי דלקים חלופיים כמו עץ ובנזין.\n\nסבל זה מגיע בזמן שסטטיסטיקות מצביעות על כך שהתוקפנות הישראלית הרסה כ-80% מהתשתית העירונית ברצועת עזה, והפכה ערים לערימות של הריסות וברזל. הרס מוחלט זה הפך את מציאת מקלט בטוח או אמצעי מחיה לכמעט בלתי אפשרי, מה שדחף את התושבים להצטופף במחנות חסרי השירותים הבסיסיים ביותר והגנה הומניטרית.\n\nדוחות בינלאומיים הנתמכים על ידי האו"ם הזהירו בעבר מפני התפשטות רשמית של רעב במחוזות עזה, ואישרו כי למעלה מחצי מיליון פלסטינים עומדים בפני סכנת מוות מרעב. משקיפים מדגישים כי מה שקורה במחנה אל-ג'וואזאת הוא דפוס חוזר בכל מחנות הרצועה, על רקע שתיקה בינלאומית מוחלטת ומחסור בסיוע הומניטרי שאינו עונה על הצרכים המינימליים של האוכלוסייה הנפגעת.\n\nהרעב אינו עוד איום עתידי, אלא הפך למציאות קיימת הדופקת על דלתות המחנות בזה אחר זה.

תנועת ההתנגדות האסלאמית (חמאס) פנתה בקריאה דחופה לכל הצדדים הערביים והאסלאמיים לפעול באופן מיידי כדי ללחוץ על הכיבוש הישראלי להפסיק את הטבח המתמשך ברצועת עזה. התנועה הדגישה כי השתיקה הבינלאומית נותנת אור ירוק להמשך הטבח המכוון לאזרחים חסרי הגנה, והדגישה כי רגע זה מעמיד את כולם בפני אחריותם המוסרית וההיסטורית.

דובר התנועה, חאזם קאסם, הבהיר בהצהרה לעיתונות כי הכיבוש ממשיך לבצע פשעים נוראיים נגד תושבי הרצועה, על רקע חוסר אונים ברור מצד המדינות הערבות והמתווכים הבינלאומיים. קאסם ציין כי מה שנקרא מועצת השלום והמוסדות הבינלאומיים כשלו אפילו בהוצאת גינויים התואמים את היקף הפשעים שבוצעו, מה שעידד את הכיבוש להמשיך בתוקפנותו.

התנועה דרשה מהמתווכים והגורמים הבינלאומיים הערבים להפעיל לחץ אמיתי וישיר על שלטונות הכיבוש, אשר התנערו לחלוטין מכל ההבנות וההסכמים הקודמים. חמאס ראתה בזלזול הישראלי במאמצים לעצור את ההפרות כמשקף כוונה מוקדמת להמשיך במלחמת ההשמדה ולהרוס את יסודות החיים בעזה.

בהקשר קשור, חמאס הדגישה כי הליגה הערבית וארגון שיתוף הפעולה האסלאמי נדרשים היום יותר מתמיד לנקוט עמדות תקיפות החורגות מגבולות ההצהרות. היא הדגישה כי התמונות המדממות המשודרות בשידור חי מחייבות את המערכות הערבית והאסלאמית לפעול בשטח ובמישור הפוליטי כדי לעצור את שפיכות הדמים הפלסטינית.

קריאות אלו מגיעות בזמן שעזה עדה להסלמה עקובה מדם, למרות הסכם מוצהר להפסקת אש מאז ה-10 באוקטובר 2025. על פי נתוני משרד הבריאות, 947 "שהידים" נהרגו וכ-2935 נוספים נפצעו כתוצאה מההפצצות הישראליות המתמשכות מאז כניסת ההסכם לתוקף, מה שמעיד על הפרות נרחבות וחמורות מצד צבא הכיבוש.

יש לציין כי רצועת עזה סובלת מהשלכות מלחמת השמדה כוללת שהחלה באוקטובר 2023, ובמהלך שנתיים גרמה למותם של יותר מ-73 אלף פלסטינים ולפציעתם של למעלה מ-173 אלף נוספים. כמו כן, הפעולות הצבאיות הנתמכות על ידי ארה"ב גרמו להרס של כ-90% מהתשתיות האזרחיות, מה שהפך את הרצועה לאזור אסון חסר את המרכיבים הבסיסיים ביותר לקיום.

המשך הטבח הזה בשידור חי מעמיד את כל הצדדים, ובראשם הליגה הערבית וארגון שיתוף הפעולה האסלאמי, בפני אחריות היסטורית ומוסרית לפעול באופן מיידי.

מכון המחקר פיו, שבסיסו בארצות הברית, חשף את תוצאותיו של סקר עולמי מקיף שהראה כי הרוב המכריע של תושבי 36 מדינות ברחבי העולם מחזיקים בעמדות שליליות כלפי ישראל. הדו"ח שפורסם על ידי המכון הבהיר כי מדינות אלו חוות גם חוסר אמון עמוק בראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, וביכולתו לנהל עניינים בינלאומיים.

על פי הנתונים שנאספו על ידי המכון בין פברואר למאי השנה, שיעור המבוגרים המחזיקים בראייה שלילית כלפי ישראל הגיע לכ-67%, בעוד ששיעור התומכים לא עלה על 25%. תוצאות אלו מגיעות בהקשר זמני רגיש בעקבות הסלמה צבאית באזור, שהשפיעה ישירות על תפיסות דעת הקהל העולמית.

אזורים בעלי רוב מוסלמי רשמו את הרמות הגבוהות ביותר של דחייה למדיניות הישראלית, כאשר עמדות חריפות בלטו במדינות כמו טורקיה, פקיסטן, אינדונזיה ומלזיה. עמדות שליליות אלו כללו גם את תושבי הגדה המערבית ומזרח ירושלים, בעוד שהמכון ציין כי לא ניתן היה לערוך את הסקר ברצועת עזה בשל התנאים הביטחוניים והשטח.

ביבשת אירופה, התוצאות הראו הערכות שליליות הולכות וגוברות, במיוחד במדינות כמו ספרד, הולנד ואיטליה, שם מחצית מהמבוגרים או יותר הביעו את מורת רוחם העמוקה מישראל. לעומת זאת, חלק ממדינות אפריקה שמדרום לסהרה, כמו קניה, נותרו בין האזורים הבודדים שעדיין שומרים על דעות חיוביות יותר בהשוואה לשאר העולם.

הסקר הדגיש פער דורי ברור בעמדות, כאשר צעירים בצפון אמריקה ובאירופה נוטים לנקוט עמדות קשוחות יותר נגד ישראל בהשוואה למבוגרים. בהונגריה, למשל, שיעור הדחייה בקרב צעירים מתחת לגיל שלושים וארבע הגיע לכ-72%, שיעור העולה בהרבה על מה שנרשם בקרב קבוצות גיל מבוגרות יותר.

במישור האידיאולוגי, הדו"ח חשף פילוג חד בין הזרמים השמאליים והימניים, במיוחד בארצות הברית, אוסטרליה ויוון. בתוך ארה"ב, 83% מהמשתייכים לזרם הליברלי הביעו דעות שליליות כלפי ישראל, בעוד ששיעור זה ירד ל-37% בלבד בקרב השמרנים, מה שמשקף פוליטיזציה הולכת וגוברת של הסוגיה הפלסטינית.

השנה חלה תפנית ניכרת בדעת הקהל העולמית בהשוואה לנתוני 2025, כאשר הרגשות השליליים גברו ב-13 מתוך 24 מדינות שעבורן קיימים נתונים קודמים. בארגנטינה, המיעוט שדחה את ישראל השתנה מ-46% בשנה שעברה לרוב המהווה 55% מכלל האוכלוסייה בסקר האחרון.

באשר לדמותו של בנימין נתניהו, התוצאות אישרו כי רוב האוכלוסייה ברוב המדינות שנכללו בסקר אינה בוטחת בהחלטותיו הפוליטיות בזירה העולמית. חוסר אמון זה כלל מדינות גדולות כמו גרמניה, צרפת, קנדה ובריטניה, שם המשתתפים הביעו ספקות עמוקים בחוכמתו הפוליטית ובכיווניו הבינלאומיים.

קניה והפיליפינים הן היוצאות מן הכלל היחידות בסקר זה, כאשר יותר ממחצית מהאוכלוסייה שם עדיין מביעה אמון בראש ממשלת ישראל. מלבד שתי מדינות אלו, המגמה הכללית היא ירידה מתמשכת בפופולריות של נתניהו, במיוחד בקרב קבוצות משכילות, צעירים ופעילים פוליטיים במערב.

בדרום קוריאה, המכון זיהה את אחד השינויים הגדולים ביותר ברמת האמון, כאשר שיעור חסרי האמון בנתניהו קפץ מ-64% בשנה שעברה ל-76% כיום. אנליסטים מייחסים ירידה זו למדיניות הצבאית הנוקשה שמנהיגה ממשלת ישראל הנוכחית, המעוררת דאגה בינלאומית רחבה.

הדו"ח ציין גם כי הפער האידיאולוגי בעמדה כלפי נתניהו בולט במדינות בעלות הכנסה גבוהה כמו הולנד, ספרד וארצות הברית. במדינות אלו, הסבירות לחוסר אמון במנהיג הישראלי גבוהה ב-25 נקודות אחוז לפחות בקרב המשתייכים לשמאל בהשוואה לעמיתיהם בימין הפוליטי.

באיטליה, הסקר רשם עלייה ניכרת בשיעור אלה שאינם בוטחים בנתניהו 'כלל', כאשר השיעור הגיע ל-62% בהשוואה ל-45% בשנה הקודמת. עלייה מהירה זו משקפת את היקף הבידוד הדיפלומטי והציבורי שמתחיל להתמודד איתו ההנהגה הישראלית בחוגים האירופיים המסורתיים.

המכון סיכם כי נתונים אלו משקפים שינוי מהותי באופן שבו העולם תופס את ישראל כמדינה ואת נתניהו כמנהיג, הרחק מהבריתות המסורתיות. נראה כי המשך הפעולות הצבאיות והמתחים האזוריים תרמו ישירות לעיצוב ראייה קודרת זו בקרב דעת הקהל העולמית על כל גווניה.

יש לציין כי סקר זה נחשב לאחד המחקרים הסטטיסטיים הרחבים ביותר שעסקו בעמדה כלפי ישראל מאז תחילת האירועים האחרונים באזור. נתונים אלו מספקים אינדיקטור חזק למקבלי ההחלטות ברחבי העולם לגבי הלחצים הציבוריים הגוברים הדורשים שינוי מדיניות כלפי הסכסוך במזרח התיכון.

רוב האוכלוסייה ברוב המדינות שנכללו בסקר שלנו השנה הביעה דעה שלילית כלפי ישראל ואמון מועט או חוסר אמון מוחלט בראש הממשלה בנימין נתניהו.

אזור המזרח התיכון היה עד להסלמה צבאית רחבה שכללה את רצועת עזה, דרום לבנון וצפון ישראל, עד כווית, למרות סדרת הסכמי הפסקת האש שתיווכו ארצות הברית. מקורות בשטח דיווחו כי התקיפות האוויריות הישראליות לא פסקו בעזה ובלבנון, בעוד הכוחות הישראליים המשיכו בפריסה פעילה באזורי הגבול וברצועה, מה שמעמיד את יעילות הדיפלומטיה האמריקאית במבחן.

בתגובה בולטת להתפתחויות אלו, הודה נשיא ארה"ב דונלד טראמפ כי מה שמתרחש כעת הוא 'ירי מתון יותר' ולא הפסקה מוחלטת של הפעולות הצבאיות כפי שתוכנן. למרות ששלוש הפסקות אש שתיווכה ממשלו נועדו לסיים את המלחמות הבוערות, המציאות בשטח מצביעה על המשך נפילת פגזים וקורבנות, גם אם עוצמת העימותים פחתה יחסית לתקופות קודמות.

באשר למצב ברצועת עזה, וושינגטון תיווכה בהסכם שנחתם ב-10 באוקטובר 2025, שקבע את סיום פעולות האיבה והחלפת שבויים. למרות יישום סעיף שחרור העצורים הישראלים, המחלוקות עדיין עזות סביב היקף הסיוע ההומניטרי המותר לכניסה, ודחייתה המוחלטת של תנועת חמאס לדרישות פירוק הנשק שלה הכלולות בתוכנית טראמפ לחיזוק הפסקת האש.

הסטטיסטיקה מצביעה על מותם של למעלה מ-900 פלסטינים בעזה מאז ההכרזה על תחילת הפסקת האש, כולל תשעה הרוגים שנפלו בתקיפות שבוצעו ביום חמישי שעבר. מנגד, התקפות מפוזרות שביצעו פלגים פלסטינים הובילו למותם של ארבעה חיילים ישראלים בתוך הרצועה, מה שמשקף את שבריריות המחויבות בשטח להסכמים שנחתמו בהיעדר אופק פוליטי ברור.

בגבול הלבנוני, הפסקת האש שהכריז טראמפ למשך 10 ימים ב-16 באפריל האחרון לא הצליחה לרסן את העימותים האלימים בדרום. למרות שישראל נמנעה מלפגוע בבירה ביירות ישירות בתקופה זו, התקיפות האוויריות וההפגזות הארטילריות ההדדיות עם חיזבאללה נמשכו בקצב גבוה, מה שהוביל למאות קורבנות חדשים.

הרשויות הלבנוניות מאשרות כי המספר הכולל של ההרוגים מאז תחילת מרץ האחרון עלה על 3500 איש, בעוד ישראל הודיעה על מותם של 26 חיילים וארבעה אזרחים בהתקפות שביצע חיזבאללה. ישראל מתעקשת לשמור על זכותה לבצע פעולות צבאיות 'לסיכול איומים' גם תחת הפסקת האש, דבר שנדחה על ידי הארגון הלבנוני שממשיך בפעולות הטילים שלו.

התיק הלבנוני קשור קשר הדוק לסכסוך הישיר בין וושינגטון לטהראן, כאשר איראן מתנה כל רגיעה בלבנון כחלק מהסכם כולל שיסיים את מלחמתה עם ארצות הברית וישראל. טהראן דורשת פתיחה מחדש של מצרי הורמוז והסרת המצור מנמליה כתנאי בסיסי להפסקת ההסלמה האזורית, דבר שטרם הושג למרות סבבי המשא ומתן העקיפים.

העימות הישיר פרץ בפברואר האחרון כאשר כוחות אמריקאים וישראלים תקפו מתקנים גרעיניים וטילים איראניים, בניסיון לערער את היכולות הצבאיות של טהראן. למרות המכות הכואבות שספגה ההנהגה הצבאית האיראנית, טהראן הוכיחה את יכולתה להשפיע על הכלכלה העולמית באמצעות סגירת מצרי הורמוז ושיבוש אספקת האנרגיה הבינלאומית.

בניסיון להכיל את המצב, וושינגטון הכריזה על הפסקת אש עם איראן בתחילת אפריל, כדי לפתוח את הדרך לשיחות בתיווך קטרי ופקיסטני. עם זאת, שיחות אלו לא הניבו הסכם קבוע, כאשר חילופי הירי הרקטי נמשכו, והתקפות איראניות הגיעו לשדה התעופה הבינלאומי בכווית השבוע, מה שמסבך עוד יותר את התמונה הדיפלומטית.

אנליסטים פוליטיים רואים כי כישלון הסכמים אלו נובע מחוסר נכונותם של הצדדים הלוחמים להציע את הוויתורים המהותיים הנדרשים בשלבים הראשונים של הפסקות האש. במקום לעבור להסדרים ברי קיימא, הצדדים פונים לפעולה צבאית כדי לבחון את גבולות ההסכמים או כדי להשיג רווחים בשטח שלא הצליחו להשיג בשולחן המשא ומתן.

אורבן קנינגהם, חוקר במכון המלכותי לשירותים מאוחדים, מציין כי היעדר תמריצים אמיתיים לציות להפסקות האש מקשה על שמירתן לפרקי זמן ארוכים. עם סגירת האופק הפוליטי, הכוחות האזוריים מוצאים את עצמם נדחפים להמשיך בלחימה כדי לכפות את תנאיהם, במיוחד לאור ירידת תפקידם של ארגונים בינלאומיים ויכולתם לאכוף פיקוח.

בעזה, ישראל ממשיכה להרחיב את שטח האדמה שהיא שולטת עליו צבאית, מה שמערער את הסיכויים לשיקום שהיו חלק מהבטחות הממשל האמריקאי. הרחבה זו בשטח, מלווה בהתעקשות של הפלגים הפלסטינים להמשיך בהתנגדות, מה שהופך את 'הפסקת האש של טראמפ' לכינוי פוליטי בלבד שאינו משנה דבר ממציאות המלחמה העקובה מדם.

בכווית, הפגיעה בשדה התעופה הבינלאומי עוררה דאגה אזורית רחבה, כאשר מקורות מעקב ראו בה מסר איראני ברור על יכולתה להעביר את הסכסוך למדינות המפרץ. התפתחויות אלו מגיעות בזמן שוושינגטון מנסה לשכנע את בעלות בריתה כי המסלול הדיפלומטי עדיין אפשרי, למרות האינדיקטורים בשטח המרמזים על ההפך הגמור.

לסיכום, המזרח התיכון נשאר זירה פתוחה לכל האפשרויות, כאשר תיקי עזה, לבנון ואיראן משתלבים בקשר אחד שקשה לפתור באמצעות הפסקות אש זמניות. עם המשך נפילת הקורבנות מדי יום, נותרה השאלה בעינה לגבי יכולתו של הממשל האמריקאי להפוך את 'הירי המתון' לשלום אמיתי שיסיים את סבלם של מיליונים באזור.

הפסקת האש במזרח התיכון הפכה ל'ירי מתון יותר' ולא להפסקה מלאה של הלחימה.

משלחת בכירה מהנהגת תנועת חמאס הגיעה ביום שישי בערב לקהיר, בירת מצרים, במשימה רשמית שמטרתה לפתוח סבב חדש של דיונים בנושא הפסקת האש ברצועת עזה. בראש המשלחת עומד ח'ליל אל-חיה, ראש התנועה ברצועה, בהשתתפות מנהיגים בולטים הכוללים את זאהר ג'בארין, חוסאם בדרן וע'אזי חמד, כאשר הפגישות צפויות להימשך מספר ימים רצופים.

מקורות דיווחו כי סדר היום של המשלחת מתמקד בדיונים עם גורמים מצריים ומתווכים בינלאומיים כדי להבטיח את השלמת סעיפי השלב הראשון של ההסכם הקיים, ולפעול להפסקת ההפרות והתקיפות הישראליות המתמשכות. התנועה שואפת גם, באמצעות סבב זה, לגבש מנגנונים ברורים ומתאימים שיבטיחו מעבר חלק לשלב השני של הסכם הרגיעה המקיף.

בנוסף, תקיים משלחת התנועה סדרת פגישות עם נציגי הכוחות והפלגים הפלסטיניים הנמצאים בקהיר. פגישות אלו נועדו לגבש עמדה לאומית אחידה כלפי האתגרים הנוכחיים העומדים בפני הסוגיה הפלסטינית, ולהסכים על חזון משותף להתמודדות עם ההתפתחויות בשטח ובפוליטיקה באופן שישרת את האינטרסים העליונים של העם הפלסטיני.

המטרה היא להשלים את יישום השלב הראשון של הסכם הפסקת האש, להפסיק את התקיפות הישראליות החוזרות ונשנות, ולמצוא מנגנונים לכניסה לשלב השני.

הזירה בשטח ברצועת עזה עדה להסלמה ישראלית בולטת בימים האחרונים, כאשר כוחות הכיבוש הגבירו את פעולותיהם הצבאיות שהביאו לעלייה במספר השהידים ולהרס נרחב בתשתיות. התפתחויות אלו מתרחשות במקביל להכרזת ראש ממשלת הכיבוש בנימין נתניהו על הרחבת מה שנקרא 'האזור הצהוב' לכלול 60% משטח הרצועה במקום 52%, עם הנחיות להגיע ל-70%.

נתוני השטח מצביעים על כך שאסטרטגיית נתניהו הנוכחית מבוססת על פלישה צבאית לרצועה למרות קיומו של הסכם הפסקת אש שהוכרז מאז העשירי באוקטובר 2025. ממשלת הכיבוש מתייחסת למצב זה כזכות מוקנית, מנצלת את הכיסוי הפוליטי והצבאי שמספקת ארצות הברית, מה שהוביל להפיכת המחויבות להפסקת אש לצד אחד בלבד, הצד הפלסטיני.

דוחות שטח תיעדו למעלה מ-2200 הפרות של הסכם הפסקת האש על ידי צבא הכיבוש מאז הכרזתו, הפרות שהובילו למותם של 945 שהידים ולפציעתם של כשלושת אלפים אזרחים בדרגות פציעה שונות. מספרים אלו חושפים את מידת הזלזול הישראלי בערבויות בינלאומיות ובהסכמים שנחתמו, תחת שתיקה בינלאומית מוחלטת כלפי הפרות מתמשכות אלו.

שלטונות הכיבוש שואפים באמצעות הסלמה זו ליצור מציאות גיאוגרפית ודמוגרפית חדשה בשטח, באמצעות ניסיון לנגוס בעוד שטחים מהרצועה ולספחם לאזורים הכבושים. ממשלת נתניהו אינה פוסלת את האפשרות להשלים את כיבוש הרצועה כולה בהפרה בוטה של כל ההבנות, מה שמציב את האזור בפני תרחישים פתוחים של עימות.

בנוסף ללחץ הצבאי, הכיבוש מפעיל מדיניות סחיטה פוליטית וכלכלית נגד תושבי עזה, במטרה להכניע את התמיכה העממית ולאלץ את ההתנגדות למסור את נשקה. מדיניות זו כוללת את המשך המצור החונק ומניעת הכנסת יותר ממחצית הכמויות המוסכמות של סיוע הומניטרי וצרכים בסיסיים לאוכלוסייה הנצורה.

בהקשר קשור, ממשלת הכיבוש מעכבת את כניסת ועדת הטכנוקרטים שהייתה אמורה לנהל את העניינים האזרחיים ברצועה, וכן מונעת התחלה של כל פעולות שיקום אמיתיות. צעדים אלו נועדו להשאיר את עזה במצב של שיתוק מנהלי ושירותי, מה שמחריף את הסבל ההומניטרי ומגביר את מורכבות המצב המחיה.

האסטרטגיה הישראלית מסתמכת גם על השארת רצועת עזה במצב של מתח תמידי ושחיקה מתמשכת, כדי להקל על המעבר למלחמה כוללת בכל רגע שנתניהו ימצא לנכון. גישה זו נועדה להתיש את הכוחות החיים בחברה הפלסטינית ולמנוע יציבות ביטחונית או מחייתית, מה שהופך את הרצועה לסביבה דוחה לתושבים.

מקורות יודעי דבר מצביעים על כך שהכיבוש שואף ליצור סביבת חיים קשה מאוד כדי לדחוף את התושבים לאפשרויות של עקירה כפויה או מרצון תחת עול הרעב וההרס. כמו כן, הכיבוש פועל לתמוך בקבוצות מקומיות ולספק להן תמיכה לוגיסטית בניסיון לפגוע במרקם החברתי הפלסטיני וליצור סכסוכים פנימיים שיחלישו את חזית ההתנגדות.

משקיפים רואים שנתניהו מנסה באמצעות מעשים פראיים אלו להשיג 'הישג צבאי' שיציג לבוחר הישראלי עם התקרבות מועד הבחירות לכנסת באוקטובר 2026. סקרי דעת הקהל הנוכחיים מראים ירידה משמעותית בפופולריות הקואליציה השלטת, מה שדוחף את נתניהו לברוח להסלמה צבאית כדי להציל את עתידו הפוליטי.

למרות מכונת ההרג וההרס, נתניהו מתמודד עם 'קשר' המתבטא בכישלון בהשגת היעדים האסטרטגיים הגדולים, ובראשם פירוק נשק ההתנגדות או שבירת רצונה. כישלון שטח זה בעזה מלווה בכישלונות דומים בחזית הלבנונית ובהתמודדות עם ההשפעה האיראנית הגוברת באזור, מה שמגביר את הלחצים על הממשלה הקיצונית.

החוגים הפוליטיים בתל אביב חוששים שוושינגטון תגיע להסכם עם טהראן לפני שממשלת נתניהו תוכל לכפות את מציאותה הצבאית, ולכן האחרון נוקט בהסלמה כדי להשאיר את הסכסוך פתוח. התנהגות זו משקפת רצון לברוח מ'חשבון נפש' פנימי שבהכרח יחשוף את כישלון הפעולות הצבאיות בהשגת הביטחון המובטח למתנחלים.

ברמה הבינלאומית, הטבח ההמוני ומדיניות הרעב גרמו לבידוד חסר תקדים של הישות הישראלית, כאשר בעיני מדינות ומוסדות זכויות אדם רבים היא הפכה לישות מנודה. ישראל מתמודדת כיום עם סביבה אזורית עוינת יותר ודאגה ביטחונית מתמשכת, למרות כל הניסיונות להכרעה צבאית שלא הובילו אלא להעמקת המשברים.

צפוי שנתניהו ימשיך בגישתו ההסלמתית לפחות עד הבחירות הבאות, מהמר על גורם הזמן כדי להשיג פריצה כלשהי בחומת ההתנגדות. אולם, גורמי לחץ הפוכים החלו להופיע בבירור, במיוחד עם הירידה ההדרגתית בכיסוי האמריקאי המוחלט ועליית הלחצים העממיים והפוליטיים בבירות המערביות.

לסיכום, אסטרטגיות ישראליות אלו סובלות ממצב של תשישות ברור בקרב צבא, בנוסף לשיבוש מסלולי הנורמליזציה האזורית שתל אביב הימרה עליהם. משמעות הדבר היא שמדיניות זו עשויה לעבור שינוי או שבירה מול עמידת ההתנגדות וההתפתחויות בשטח ובפוליטיקה שעשויות לכפות את עצמן בשלב הבא.

הקשר של נתניהו אינו טמון ביכולתו להרוג ולהרוס, אלא בחוסר יכולתו להכניע את ההתנגדות ולפרק את נשקה.

הסבל ההומניטרי במחנות העקורים הפרוסים על חולות מואסי חאן יונס בדרום רצועת עזה מחריף, כאשר ההישרדות מהפצצות אינה עוד הדאגה היחידה של העקורים. מאות אלפים שם מתמודדים עם מאבק יומיומי קשה להבטחת המרכיב הבסיסי ביותר להישרדות, מי שתייה שהפכו לנדירים.

אזור חוף זה מאכלס כ-200 אלף עקורים שנאלצו לעזוב את העיר רפיח, כאשר האוהלים מפוזרים ביותר מ-118 מחנות חסרי תשתית מינימלית. החששות גוברים מפני אסון סביבתי ובריאותי עם התקרבות הקיץ ועליית הטמפרטורות המגבירות את צורך התושבים במים.

מקורות בשטח דיווחו כי השגת כמה ליטרים של מים הפכה למסע מפרך המתיש את כוחותיהם של ילדים, נשים וקשישים כאחד. העקורים מבלים שעות ארוכות מיומם בתורים או בהליכה למרחקים ארוכים בחיפוש אחר מקור מים ראוי לשימוש.

שורשי המשבר נעוצים במחסור חמור בדלק, שמנים וחלקי חילוף הדרושים להפעלת בארות המים ותחנות השאיבה הרעועות ממילא. ההגבלות המחמירות על כניסת חומרים חיוניים אלה לרצועה גורמות לשיתוק כמעט מוחלט במערכת אספקת המים בתוך אזורי העקורים הצפופים.

בלב הסבל הזה, בולטת תמונת הילדים הנושאים גלונים כבדים ועוברים מרחקים של יותר משני קילומטרים וחצי כדי להגיע ל'באר זנון'. באר זו היא המקור היחיד הזמין לאלפי משפחות הנאלצות להסתמך על מים בעלי מליחות גבוהה לניהול ענייניהן היומיומיים.

אחד הילדים העקורים מספר כי משפחתו המונה עשרה נפשות תלויה לחלוטין במה שהוא מביא בארבעה עד שישה מסעות יומיומיים מפרכים. הוא הסביר כי כמויות קטנות אלה אוזלות במהירות רבה, מה שמאלץ אותם לצמצם את השימוש במים לרמות קריטיות המשפיעות על ניקיונם ובריאותם.

עדויות מתוך המחנות מצביעות על כך שמשבר המים אינו רגעי, אלא הוא המשך של סבל מתמשך כבר למעלה משנה ושלושה חודשים. התושבים ממתינים לפתרונות טכניים פשוטים כמו הנחת קווי מים ישירים למקבצי האוהלים כדי להקל על הנטל הפיזי והנפשי של העקורים.

בניסיון להשמיע את קולם, אלפי עקורים ארגנו הפגנות בדרישה להגדיל את מכסות המים המגיעות למחנות ולספק דלק למשאבות. המשתתפים בפעילויות אלה הדגישו כי דרישותיהם לא זכו עד כה לתגובה ממשית מצד הגורמים הבינלאומיים או ארגוני הסיוע הפועלים בשטח.

מצדו, ציין מועין שיח' אל-עיד, אחד ממנהלי מחנות העקורים, כי פניות והודעות רשמיות נשלחו לכל הגורמים הרלוונטיים ללא הועיל. הוא הזהיר כי המשך המצב הנוכחי מאיים בהתפשטות מגיפות ומחלות עור כתוצאה מחוסר היגיינה אישית כפוי עקב מחסור במים.

שיח' אל-עיד ראה במשבר הצמא חלק מהקשר רחב יותר של לחצים מחייתיים הכוללים מחסור במזון וירידה בשירותים הרפואיים. הוא הדגיש כי מניעת כניסת גנרטורים וחומרי הפעלה חיוניים נועדה להחריף את המשבר ההומניטרי ולדחוף את התושבים אל סף קריסה מוחלטת.

בתורו, הסביר אבו איברהים מנסור, מנהל אדמיניסטרטיבי במחנות, כי המשבר הגיע לרמות חסרות תקדים בשבועות האחרונים. הוא ציין כי ההסתמכות על מנועים רעועים ובארות לא מספיקות הפכה את זה לבלתי אפשרי לספק את צרכיהם של אלפי משפחות החסרות מים מתוקים לחלוטין.

מנסור הציע פתרונות דחופים הכוללים הגדלת מספר מכליות ההפצה או הקמת מתקני התפלה ניידים באזורים הצפופים ביותר. הוא הדגיש כי מכלית אחת אינה יכולה בשום אופן להרוות את צמאונם של עשרות מחנות הגדושים באלפי אנשים הסובלים מצמא.

באזור 'מרובע הכנסייה', מתארים שם הפקידים את המצב כקשה ביותר, כאשר האזור חסר את המרכיבים הבסיסיים ביותר לחיים בכבוד. ילדים שם נאלצים לבצע משימות מפרכות של העברת מים מאזורים מרוחקים, מה שמשפיע לרעה על התפתחותם הפיזית ושולל מהם את ילדותם בתנאי מלחמה.

העיניים נשואות לארגונים הבינלאומיים להתערבות דחופה באמצעות חפירת בארות חדשות או אספקת רשתות מים קבועות המגיעות ישירות לאוהלים. בהיעדר פתרונות שורשיים, העקורים במואסי חאן יונס נשארים בני ערובה למציאות מרה, כאשר לגימת מים הופכת לחלום שקשה להגשימו תחת מצור חונק.

משבר המים אינו עוד רק מחסור בשירותים, אלא הוא מאיים על בריאות התושבים וכבודם האנושי לנוכח מחסור בניקיון והתפשטות מחלות.

הרשויות המשפטיות בצרפת הודיעו היום, יום שישי, על פתיחת חקירות רשמיות בנוגע לחשדות לביצוע פשעי עינויים ופשעי מלחמה על ידי כוחות הכיבוש הישראליים. חקירות אלו מכוונות להפרות שנגרמו לאזרחים צרפתים שהיו על סיפון צי הסולידריות העולמי, שניסה לשבור את המצור על רצועת עזה לפני מספר שבועות.

משרד התובע הלאומי למאבק בטרור דיווח כי קיבל הפניה רשמית ממשרד החוץ הצרפתי ב-28 במאי האחרון לבחון את ההפרות הללו. צעד משפטי זה מבוסס על סעיף 40 לחוק סדר הדין הפלילי, המחייב עובדי ציבור לדווח על כל פשע או עוון המגיע לידיעתם במהלך מילוי תפקידם.

התביעה הכללית הטילה את משימת החקירה והבדיקה על המשרד המרכזי למאבק בפשעים נגד האנושות ופשעי שנאה, כדי להבטיח את דיוק החקירות בתלונות שהוגשו. החוקרים שואפים לברר את פרטי התקיפות שהתרחשו בים התיכון ואת מעצרי העוקבים במרכזי החקירה הישראליים.

פרטי האירוע חוזרים ל-18 במאי האחרון, כאשר חיל הים הישראלי יירט את ספינות צי הסולידריות במים הבינלאומיים בדרכן לרצועה. הצי כלל כ-50 סירות שנשאו יותר מ-400 פעילים הומניטריים מ-44 מדינות, וכולם נעצרו למרות שהדגישו את אופי משימת הסיוע השלווה שלהם.

לאחר גירושם לארצם ב-22 במאי, שמונה פעילים צרפתים חשפו פרטים מזעזעים על מה שתארו כחוויה 'אלימה ומשפילה' במהלך תקופת המעצר. פעילים אלו אישרו בעדויות עיתונאיות כי היחס שקיבלו מחיילים ישראלים הפר את כל האמנות הבינלאומיות הנוגעות לזכויות אדם והגנת אזרחים.

מצידה, הפעילה הצרפתית מרים חג'אל סיפרה פרטים על התקיפה הפיזית וההטרדה המינית שחוותה במהלך מעצרה הכפוי. חג'אל הסבירה כי החיילים השתמשו באלימות מופרזת נגדה, כולל מכות בראש ותקיפה בברכיים באזור הצלעות, בנוסף להתעללות בה ומשיכתה בשיערה באלימות.

בהקשר של מהלכים פוליטיים, ראש ממשלת צרפת, סבסטיאן לקורנו, אישר בפני הפרלמנט כי פריז עוקבת אחר התיק ברצינות רבה. לקורנו ציין כי הממשלה אינה פוסלת כל מסלול משפטי להעמדת האחראים לדין על יחס רע לאזרחים צרפתים שהשתתפו במשימה הומניטרית טהורה.

חומרת הזעם הבינלאומי גברה כאשר שר הביטחון הלאומי הישראלי, איתמר בן גביר, פרסם סרטון המתעד את פיקוחו הישיר על פעולות ההתעללות בפעילים. חוגי זכויות אדם ראו בהקלטה זו ראיה חותכת למעורבות מנהיגים פוליטיים ישראלים בהסתה לביצוע פשעים נגד תומכים בינלאומיים.

הפרות אלו הובילו לגל רחב של זימונים לשגרירי ישראל במספר בירות אירופיות ועולמיות כדי למחות על התנהגות צבא הכיבוש. רשימת המדינות המוחות, בנוסף לצרפת, כללה את ספרד, קנדה, הולנד, איטליה, בלגיה ובריטניה, בתוך דרישות לפתיחת חקירה בינלאומית עצמאית באירוע.

אחד החיילים החל להכות אותי בראשי לאחר שסירבתי ללכת אחריו, בעוד אחר הכה מכה חזקה בברכו בצלעותיי ותפס אותי בשיערי.

ההרס העצום שפקד את המגזר החקלאי בעזה חושף אסטרטגיה החורגת מעבר לחבלה פיזית, לניסיון לערער את יסודות הקיום הפלסטיני. מומחים רואים בפגיעה במרכיבי הייצור התזונתי חלק ממסלול שיטתי שמטרתו להנציח את הרעב ולהפוך את החברה העזתית לחברה התלויה לחלוטין בסיוע חיצוני.\n\nבאזור שייח' עג'לין, שנודע בעבר כ'סל הענבים והתאנים', נזכר החקלאי אבו פארס באמצעות תמונות בטלפון שלו כיצד אדמתו הייתה גן עדן ירוק לפני שהפכו אותה הכלים הצבאיים לאדמה צחיחה. הוא מדגיש כי האזור, שהיה יעד לעזתים ומקור פרנסה לאלפי משפחות, איבד כיום את רוב מרכיביו החיוניים ואת יכולתו לייצר באופן עונתי.\n\nהטרגדיה אינה מוגבלת לאובדן יבולים, אלא מתרחבת לניסיונות מפרכים של חקלאים להחזיר חיים לאדמות שנסחפו לחלוטין. עבורם, חקלאות אינה עוד רק מקצוע או מקור הכנסה, אלא הפכה למעשה התנגדות יומיומי כדי להיאחז באדמה ולהתמודד עם השלכות ההרס הכולל שהותירה המלחמה.\n\nמקורות מקומיים דיווחו כי חקלאים מתמודדים עם אתגרים עצומים בגישה למקורות מים ובהובלתם להשקיית השתילים שנותרו. למרות קשיים אלה, רבים ממשיכים לעבוד בתנאי ביטחון מורכבים, בתקווה לשקם את העצים העתיקים שאפיינו את זהותם החקלאית במשך עשורים ארוכים.\n\nהנתונים שפורסמו על ידי משרד החקלאות מצביעים על משבר חמור בתשומות ייצור בסיסיות, כאשר הכיבוש מונע כניסת דשנים, זרעים וחומרי הדברה. מחסור חמור זה הוביל לירידה בשטחים המעובדים לפחות מ-15% מיכולתם הרגילה, מה שאיים על הביטחון התזונתי של מאות אלפי אזרחים.\n\nעל פי נתוני משרד ההסברה הממשלתי, ההרס פגע ביותר מ-94% מהשטחים החקלאיים, ששטחם הכולל הוא כ-178 אלף דונם. הרס זה השתקף באופן קטסטרופלי בהיקף הייצור השנתי, שצנח מ-405 אלף טון לכ-28 אלף טון בלבד.\n\nמצדה, דוחות ארגון המזון והחקלאות (FAO) אישרו כי השטחים הראויים לעיבוד ברצועה הצטמצמו לפחות מ-5% בלבד. סוכנות אונר"א הבהירה בהערכות עדכניות כי רוב השטחים החקלאיים נהרסו לחלוטין או נמצאים באזורים צבאיים שקשה להגיע אליהם.\n\nד"ר פאדל אל-זועבי, מומחה לביטחון תזונתי, מדגיש כי מה שקרה מייצג פגיעה ישירה במערכת המזון המשולבת ולא רק נזקים נלווים לפעולות צבאיות. הוא ציין כי נתונים מתועדים באמצעות לוויינים מראים פגיעה ב-87% מבארות החקלאות וב-80% מהחממות (בתי גידול מוגנים).\n\nאל-זועבי חשף נתונים מזעזעים הנוגעים לעושר העצים, כאשר הכיבוש הרס כ-3.8 מיליון עצי פרי באזורים שונים ברצועה. בין עצים אלה, ישנם 1.6 מיליון עצי זית, שהם גידולים רב-שנתיים הדורשים עשרות שנים ארוכות כדי לשקם את יכולתם הייצורית הקודמת.\n\nמומחים רואים בדפוס הרס זה מטרה של 'יצירת תלות תזונתית' באמצעות החלשת היכולת המקומית להסתפקות עצמית. על ידי הרס רשתות ההשקיה ומחסני הקציר, התושבים נאלצים להסתמך על סיוע הומניטרי, שהכיבוש שולט בקצב כניסתו.\n\nבכל הנוגע למאמצי ההתאוששות, ארגונים בינלאומיים מתמודדים עם מכשול גדול במימון הנדרש לשיקום המגזר החקלאי הפגוע. למרות השקת קריאה דחופה לספק 75 מיליון דולר לתמיכה בחקלאים, היקף התגובה הבינלאומית לא עלה על 10% מהסכום הנדרש עד כה.\n\nבצל המשך ההגבלות המחמירות והמחסור בתמיכה בינלאומית, חקלאי עזה נותר לבדו מול מכונת ההרס. עם זאת, ניסיונות שיקום השדות שנותרו הם ההימור האחרון להחזרת עמוד תווך בסיסי של העמידה הפלסטינית על האדמה הנצורה.\n\nמה שקרה אינו נזק נלווה, אלא פגיעה ישירה במערכת המזון כולה ברצועת עזה כדי לייבש את מרכיבי הקיום.

בעוד שהקהילה הבינלאומית עסוקה בתיקים אזוריים מורכבים, ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו פרסם הצהרות מסלימות המכינות את הקרקע לשלב חדש של תוקפנות נגד רצועת עזה. נתניהו אישר כי כוחותיו, ששלטו במחצית משטח הרצועה, הרחיבו את השפעתם ל-60%, ונתנו הוראות ברורות לצבא להתקדם לשליטה על 70% מהשטח הכולל, תוך הפרה בוטה של הבנות קודמות.

ההצהרות לא עצרו בממד הצבאי בשטח, אלא התרחבו לכלול יעדים דמוגרפיים, כאשר שר הביטחון ישראל כץ צייץ ואישר את מחויבות הממשלה למנוע כל שליטה אזרחית או צבאית של חמאס. כץ ציין בבירור כי פרויקט 'העקירה מרצון' של הפלסטינים עדיין קיים ויבוצע בזמן ובאופן שישראל תמצא לנכון, מה שמשקף זלזול מוחלט בעמדות הבינלאומיות המתנגדות לעקירה.

תיאום זה בין נתניהו וכץ חושף אסטרטגיה של 'חניקת עזה' באמצעות כיבוש הדרגתי, כאשר הראשון לוקח על עצמו את משימת ההתרחבות הצבאית בשטח, בעוד השני מקדם את המטרה הסופית של ריקון האדמה מתושביה. מהלכים אלה מגיעים בזמן שישראל ממשיכה להשתמש בנשק הרעבה, מניעת תרופות ושליטה בתנועת אנשים ככלי מלחמה חיוניים כדי להכניע את האוכלוסייה התומכת.

בשטח, הנתונים שפורסמו על ידי משרד הבריאות מצביעים על עלייה מסוכנת במספר הקורבנות, כאשר בחודש מאי האחרון נרשמו 119 הרוגים, המספר הגבוה ביותר מאז אוקטובר. מאז חתימת מה שמכונה 'הסכם טראמפ', נהרגו 933 פלסטינים ואלפים נוספים נפצעו, מה שמוכיח שההסכמים הפוליטיים לא עצרו את מכונת ההרג אלא הפכו אותה לשחיקה יומיומית בקצב מחושב.

דיווחים תקשורתיים בינלאומיים מצביעים על כך שמה שישראל מכנה 'הגירה מרצון' אינו אלא תהליך טיהור אתני שיטתי, שכן דחיפת תושבים לעזוב לאחר הרס בתיהם ותשתיותיהם ומניעת מזון מהם אינה יכולה להיחשב כבחירה חופשית. הבחירה בין מוות תחת הפצצה או עזיבה לגלות היא שיא הכפייה והאילוץ המופעלים נגד אזרחים חסרי הגנה.

בתוך הממסד הצבאי, עולים קולות הדוחפים להכרעה צבאית כוללת, כאשר גנרלים כמו יניב עשור מובילים מגמה לפתוח במבצע התקפי רחב שמטרתו לפרק את ההתנגדות מנשקה לחלוטין תוך מספר שבועות. למרות העיסוק בחזיתות אחרות, אפשרות זו עדיין עומדת חזק על שולחנו של נתניהו, במיוחד עם התקרבות הבחירות של 2026 וצורך להשיג 'תמונת ניצחון' מכרעת.

האסטרטגיות המוצעות במסדרונות ההנהגה הישראלית רבות, וביניהן בולטת 'התוכנית ההדרגתית' המציעה לחלק את הרצועה לריבועים גיאוגרפיים ודמוגרפיים שיטופלו בנפרד. תוכנית זו מבוססת על פינוי התושבים מהצפון לדרום והרס כל מה שנותר מסימני החיים באזורים המפונים כדי להבטיח אי-חזרה אליהם, תוך פתיחת נתיבי ביטחון לבדיקה ועקירה חיצונית.

שלטונות הכיבוש מעכבים בכוונה כל פרויקט שיקום או הקמת רשות מנהלית מסודרת בתוך הרצועה, במטרה להנציח את מצב הכאוס ולהפוך את עזה למקום בלתי ראוי למגורי אדם. גישה זו נועדה לדחוף משפחות לעזוב מחשש לעתיד ילדיהן, וזהו לב התוכנית הישראלית שמטרתה לחסל את הסוגיה הפלסטינית דרך שער עזה.

מנגד, האליטות הביטחוניות הישראליות רואות כי גורם הזמן פועל לטובתן בהיעדר לחצים בינלאומיים או אזוריים אמיתיים, ובשליטת הצבא על כל המעברים והפתחים המובילים לרצועה. עם זאת, עמידתם של תושבי עזה על אדמתם היא המכשול היחיד והעיקרי בפני יישום תוכניות גיהנומיות אלה, וזה דורש תמיכה פלסטינית וערבית החורגת מגבולות הצהרות מילוליות.

השלב הנוכחי נחשב למבחן הקשה והגורלי ביותר עבור הסוגיה הפלסטינית, כאשר נתניהו ממהר להפוך את הכיבוש הזמני למציאות קבועה וכפויה בכוח הנשק. ההימור נשאר על יכולתו של העם הפלסטיני בעזה לסכל את תוכניות העקירה, בהתחשב בכך ששהותם על אדמתם היא המפתח היחיד להגנה על עתיד פלסטין וזהותה הלאומית.

כץ אישר את כוונת ישראל לגרש פלסטינים תחת הכותרת 'הגירה מרצון', אך הבחירה בין אסון הומניטרי לבין גלות אינה בחירה מרצון אלא טיהור אתני.

משרד הבריאות הפלסטיני פרסם קריאת מצוקה דחופה, המזהירה מפני סכנה אמיתית המאיימת על חייהם של אלפי חולים בגדה המערבית וברצועת עזה. המשרד הבהיר בהצהרה רשמית כי המחסנים המרכזיים סובלים ממחסור חמור במאות סוגי תרופות וציוד רפואי חיוני, מה שמציב את מערכת הבריאות בפני אתגר חסר תקדים שעלול להוביל להפסקת שירותים חיוניים.

הגורמים הרשמיים מייחסים את המשבר המחריף הזה להמשך החזקת כספי הסליקה הפלסטיניים על ידי רשויות הכיבוש הישראלי, שהם המסים הנגבים על ידי תל אביב מטעם הרשות. שווי הכספים המוחזקים הגיע ליותר מחמישה מיליארד דולר, כאשר ישראל מסרבת להעבירם כבר למעלה משנה, מה שגרם לשיתוק כמעט מוחלט של התקציב הכללי והגביל את יכולתה לעמוד בהתחייבויותיה כלפי הספקים.

על פי נתונים סטטיסטיים שפורסמו על ידי המשרד, 726 סוגי תרופות וציוד רפואי מתכלים רשמו מלאי אפס במחסנים, כולל תרופות חירום וטיפולים בסיסיים. הדיווחים מצביעים על כך ש-180 סוגים של תרופות חיוניות מתוך 520 אזלו לחלוטין, מה שמעיד על הפסקת ניתוחים מתוכננים וירידה באיכות הטיפול הרפואי הניתן בבתי החולים הממשלתיים.

חולי סרטן הם הקבוצה הנפגעת ביותר ממשבר זה, כאשר כ-4,000 חולים עומדים בפני סכנה מיידית לחייהם עקב היעדר פרוטוקולי טיפול. המשרד חשף כי 50 סוגים של תרופות אונקולוגיות מתוך 97 סוגים המיועדים למטרה זו אזלו, מה שאומר שלמעלה ממחצית מהחולים נשללים ממינוני הכימותרפיה שלהם ומהטיפולים התומכים החיוניים להמשך חייהם.

המשבר לא נעצר רק בתרופות, אלא התרחב וכלל מעבדות וציוד רפואי מתכלה מיוחד, כאשר 79 סוגים של חומרי מעבדה ו-265 פריטים מתכלים אזלו. מחסור חמור זה הוביל לשיבוש נרחב בשירותי האבחון והניתוח, מה שמחמיר את סבלם של חולים התלויים בטיפולי דיאליזה וטיפולים כרוניים הדורשים מעקב רפואי מדויק ומתמשך.

מקורות יודעי דבר מאשרים כי כספי הסליקה מהווים את עמוד השדרה של הכלכלה הפלסטינית, עם שיעור של עד 68% מסך ההכנסות הציבוריות. החזקת כספים אלה במשך למעלה מ-15 חודשים הובילה לירידה חדה ביכולת לשלם חובות לחברות תרופות מקומיות ובינלאומיות, מה שגרם להאטה חמורה בתהליכי האספקה ולהגעה של המלאי האסטרטגי לרמות קריטיות המאיימות על קריסת מערכת הבריאות כולה.

חייהם של אלפי חולים, כולל למעלה מ-4,000 חולי סרטן, מאוימים כתוצאה ממחסור במאות סוגי תרופות וציוד רפואי מתכלה במחסנינו.