ד"ר עומר רחאל: המטרה חורגת מההשפעה הצבאית המיידית לניסיון "להנדס את עתידם" של הילדים הפלסטינים מבחינה פסיכולוגית וחברתית, כך שיצמח דור שיחיה תחת נטל הטראומה המתמשכת. סמיר זקות: המטרה הסופית של תקיפת אזרחים, ובמיוחד ילדים, היא לדחוף את מי שנותר מתושבי הרצועה לעזוב, שכן גורמים ישראלים לא נסוגו מכיוון זה. מוחמד ג'ודה: אין שום הצדקה לכך שהרג מספר כה גדול של ילדים יהיה מקובל, מכיוון שהם אינם צדדים במלחמה והגנתם מהווה התחייבות משפטית ולא בחירה פוליטית. ד"ר אוסאמה עבדאללה: תקיפת ילדים היא גישה ישראלית המבוססת על השארת הרצועה תחת לחץ ותשישות גם בתקופות שבהן אמור לשרוד שקט. חאלד קזמאר: היעדר התערבות בינלאומית מתמשך יוביל להעמקת השלכות המלחמה לשנים ארוכות וישאיר את הילדים כקבוצה שמשלמת את המחיר הגבוה ביותר ברמות שונות. עיסאם עארורי: 93% מילדי עזה סובלים משינויים מדאיגים הקשורים להפרעת דחק פוסט-טראומטית, מה שמאשר כי המשבר חרג מגבולות האבדות בנפש והגיע לעתידו של דור שלם.
רמאללה - מיוחד ל"אל-קודס" - נפילת ילדים כקורבנות ברצועת עזה נמשכת, למרות שחלפו כשמונה חודשים מאז הכרזת הפסקת האש, במראה המשקף את המשך ההפרות נגד אזרחים, ומצביע על כך שההפוגה לא השתקפה במציאות ההומניטרית, בעוד הילדים נשארים הקבוצה שנפגעת ביותר מהתוקפנות והשלכותיה המתמשכות.
מומחים, פעילי זכויות אדם, סופרים ואנליסטים פוליטיים, בשיחות נפרדות עם "אל-קודס", רואים כי המשך תקיפת ילדים חורג מלהיות תוצאה של מלחמה, ומשקף השפעות ארוכות טווח הפוגעות בחברה הפלסטינית כולה, באמצעות העמקת המשברים ההומניטריים, הפסיכולוגיים והחברתיים, ומניעת ביטחון, חינוך וטיפול רפואי מאלפי ילדים, ובכך מאיימים על עתידו של דור שלם.
בצל עליית מספר הקורבנות, במיוחד ילדים, קוראים המומחים, פעילי זכויות האדם, הסופרים והאנליסטים לפעולה בינלאומית יעילה יותר לעצירת תקיפת אזרחים, הבטחת כיבוד כללי המשפט ההומניטרי הבינלאומי, והפעלת מנגנוני אחריות על הפרות, בתוך אזהרות כי היעדר אחריות מתמשך יוביל לקיבוע המשבר ההומניטרי ולהעמקת השלכותיו על החברה הפלסטינית לשנים ארוכות.
השארת הרצועה תחת איום מתמיד
מנהל מרכז שמש לזכויות אדם, ד"ר עומר רחאל, מדגיש כי המשך תקיפת והרג ילדים ברצועת עזה למרות הסכם הפסקת האש משקף מדיניות ישראלית שמטרתה להשאיר את הרצועה תחת איום מתמיד, ולמנוע מהאזרחים לשקם את חייהם הרגילים או להתחיל בשיקום, ומסביר כי תפיסת ישראל להפסקת אש, על פי המתרחש בשטח, אינה כוללת הפסקה מוחלטת של הרג, הפצצות וירי.
רחאל מציין כי המשך מותם של ילדים בין הקורבנות אינו ניתן להפרדה מתקיפת העם הפלסטיני בעומקו, בהתחשב בכך שילדים מייצגים את עתידו של כל עם, וכי הריגתם, פציעתם או מניעת חינוך וטיפול רפואי מהם מכוונים ליכולתו של העם הפלסטיני להמשיך ולבנות את עצמו מחדש, ומציין כי מדיניות זו מובילה לפירוק המשפחה, המבנה החברתי ורשתות ההגנה והטיפול, ומעבירה מסר לפלסטינים כי רצועת עזה "אינה ראויה לחיים".
זריעת פחד וחוסר אונים בלב האזרחים
רחאל מסביר כי תקיפת ילדים באופן חוזר ונשנה זורעת פחד וחוסר אונים בלב האזרחים, ומערערת את הקיום הפלסטיני בטווח הארוך, ורואה במסר המועבר למשפחות כי "אין לכם מקום כאן", מה שדוחף להגירה ולעזיבה כפויה, בצל תקיפת הילדים והמשך היעדר תחושת הביטחון.
הוא סבור כי הרג ילדים נושא גם מימד הקשור לשבירת המורל ורוח ההתנגדות של הדורות הבאים, ומסביר כי מה שהיה בעבר מעצר ילדים בגדה המערבית הפך, ברצועת עזה, להרג, במטרה להטיל אימה על הפלסטינים ולשבור את רצונם ולמנוע מהם אפילו לחשוב על התנגדות לכיבוש.
ילדים והתמודדות עם השפעות פסיכולוגיות עמוקות
רחאל מציין כי ילדים ששורדים את המלחמה מתמודדים עם השפעות פסיכולוגיות עמוקות המתבטאות בטראומות, סיוטים ופחד כרוני, מה שעלול להשפיע על חייהם ועתידם לשנים ארוכות, ורואה בתקיפת ילדות פלסטינית חורגת מההשפעה הצבאית המיידית לניסיון "להנדס את עתידם" של הילדים הפלסטינים מבחינה פסיכולוגית וחברתית, כך שיצמח דור הסובל מהפרעות נפשיות עמוקות וחי תחת נטל הטראומה המתמשכת.
רחאל מדגיש כי הילד הפלסטיני נהנה מהגנה כפולה על פי המשפט הבינלאומי, הוא מוגן כאזרח על פי אמנות ז'נבה והפרוטוקולים שלה, ומוגן גם על פי אמנת זכויות הילד שישראל הצטרפה אליה, ורואה בהמשך תקיפת ילדים, למרות הגנה משפטית זו, מעלה מימדים אסטרטגיים החורגים מההווה ומשפיעים על עתידו של העם הפלסטיני, ומחלישים את יכולתו לעמוד איתן ולהמשיך.
ישראל דבקה בדחיפת התושבים לעקירה
סגן מנהל מרכז אל-מיזאן לזכויות אדם, סמיר זקות, מדגיש כי המשך תקיפת אזרחים, ובמיוחד ילדים, ברצועת עזה למרות הכרזת הפסקת האש, משקף את דבקות ישראל בתוכנית שמכריזים מנהיגיה הפוליטיים והצבאיים, והמתבטאת בדחיפת תושבי הרצועה לעזוב אותה באמצעות המשך הפעולות הצבאיות והרס מרכיבי החיים.
הוא מסביר כי הרחבת השטחים הנשלטים על ידי כוחות הכיבוש הישראליים, שעברו את 70% משטח רצועת עזה, נכללת במדיניות שמטרתה לרכז את האוכלוסייה באזורים צפופים ולדחוף אותם לעקירה.
זקות מציין כי כוחות הכיבוש הישראליים הורסים את האזורים אליהם הם מתקדמים באופן מוחלט באמצעות פעולות פיצוץ והריסה, מה שהופך אותם לבלתי ראויים לחיים ומונע את חזרת תושביהם אליהם.
ישראל אינה מצייתת לכללי המשפט הבינלאומי
זקות סבור כי המשך הרג ילדים לאחר הפסקת האש, שהגיע לכ-300 ילדים, מה שמעלה את המספר הכולל של ילדים הרוגים לכ-21 אלף ילדים, מאשר כי ישראל לא צייתה לכללי המשפט ההומניטרי הבינלאומי האוסרים תקיפת אזרחים ומגבילים פעולות צבאיות למטרות צבאיות, ורואה במספרים גדולים אלה שאינם ניתנים להסבר כנזקים נלווים או טעויות, אלא מצביעים על תקיפה מכוונת של אזרחים, ובראשם ילדים ונשים.
הוא מציין כי השפעות המלחמה אינן מוגבלות להפצצות ישירות, אלא כוללות את "הסביבה ההשמדתית" הנובעת מהרס בתי חולים ומתקני בריאות, ומחסור חמור בתרופות ובצוותים רפואיים, בנוסף לרעב, חום וקור, גורמים שגם הם גורמים למותם של אזרחים נוספים.
זקות סבור כי המטרה הסופית של תקיפת אזרחים, ובמיוחד ילדים, היא לדחוף את מי שנותר מתושבי הרצועה לעזוב אותה, ומסביר כי גורמים ישראלים לא נסוגו מכיוון זה, אלא ממשיכים לאשר אותו באופן חוזר ונשנה, וקישר זאת לעליית ההתנחלויות בגדה המערבית, ורואה בכך חלק ממדיניות שמטרתה עקירה כפויה של פלסטינים.
תוכנית טראמפ לא עצרה את ההשמדה
זקות מסביר כי תוכנית הנשיא האמריקאי דונלד טראמפ להפסקת אש לא הובילה לעצירת צורות ההשמדה, אלא נועדה להכיל את הזעם הבינלאומי ולרמז על עצירתה, בעוד הפעולות הצבאיות וההפרות בשטח נמשכו.
זקות מבקר את "שיתוף הפעולה של הקהילה הבינלאומית", ורואה בו אחת הסיבות העיקריות להמשך ההפרות, ומדגיש כי הפשעים שבוצעו הם מהמתועדים ביותר, בין אם באמצעות עבודת עיתונאים פלסטינים או באמצעות מה שמפרסמים חיילים ישראלים בעצמם.
הוא מציין כי אמנת מניעת פשע רצח עם ואמנות ז'נבה מטילות על המדינות החברות את החובה למנוע פשעים ולרדוף אחר האחראים להם, ורואה בהיעדר אחריות מתמשך כמעודד להמשך ההפרות.
זקות מציין כי עתיד התפתחויות אלה קשור למסלול הסכסוך האזורי, ומביע תקווה כי הפרויקטים שמטרתם עקירת פלסטינים מרצועת עזה ייכשלו.
ערעור מרכיבי העמידה
הסופר והאנליסט הפוליטי מוחמד ג'ודה סבור כי המשך מותם של ילדים ברצועת עזה, למרות הדיבורים על הסכם הפסקת אש, אינו ניתן לטיפול כפרט חולף או טעויות חוזרות ונשנות, אלא מעלה שאלות רציניות לגבי אופי הגישה הצבאית הישראלית ומידת המחויבות בפועל להגנת אזרחים, ובמיוחד ילדים.
הוא מסביר כי חזרה על הרג ילדים באופן זה משקפת, מנקודת מבט פוליטית, מדיניות שמטרתה להשאיר את החברה הפלסטינית תחת לחץ מתמיד, לערער את מרכיבי עמידתה, ולהעביר מסר, לפיו רצועת עזה אינה מספקת מקום בטוח למי שחי בה, ורואה בכך תואם למטרות המבוססות על חיזוק ההרתעה וכפיית מציאות בשטח בכוח.
חשיבות כיבוד זכויות אזרחים
ג'ודה מסביר כי כל הצדקות ביטחוניות שישראל מציגה אינן פוטרות אותה מהתחייבויותיה על פי המשפט ההומניטרי הבינלאומי, המטיל הגנה על אזרחים, ובמיוחד ילדים, ואוסר התקפות אקראיות או לא מידתיות, ומדגיש כי כיבוד כללים אלה מהווה התחייבות משפטית שאינה פוקעת בעתות סכסוכים מזוינים.
ג'ודה מציין כי אם יוכח שילדים מותקפים בכוונה, או שאבדות אזרחיות חמורות מתקבלות למרות האפשרות להימנע מהן, הדבר עלול להגיע לכדי פשעי מלחמה המחייבים חקירות ואחריות בפני גופים שיפוטיים בינלאומיים מוסמכים, ובראשם בית הדין הבינלאומי לצדק ובית הדין הפלילי הבינלאומי.
אין הצדקות להרג ילדים
בתגובתו למספר הילדים שנהרגו מאז השבעה באוקטובר 2023, וכן מאז הכרזת הפסקת האש, ג'ודה מתאר מספרים אלה כאחד האירועים ההומניטריים הכואבים ביותר בהיסטוריה של הסכסוך, ומדגיש כי אין שום הצדקה מוסרית או משפטית לכך שהרג מספר כה גדול של ילדים יהיה מקובל, מכיוון שילדים אינם צדדים במלחמה, והגנתם מהווה התחייבות משפטית מוחלטת ולא בחירה פוליטית.
כישלון חמור בכיבוד כללי המשפט הבינלאומי
ג'ודה מדגיש כי המשך הרג ילדים בהיקף זה חושף, כפי שרואים ארגוני זכויות אדם ומשקיפים, כישלון חמור בכיבוד כללי המשפט ההומניטרי הבינלאומי, ומחזק את הדרישות לחקירות עצמאיות ואחריות על האחראים להפרות.
ג'ודה מדגיש כי הפללת הרג ילדים חייבת להיות עמדה עקרונית שאינה כפופה לשיקולים פוליטיים או למאזני כוחות, וכי עצירת הפרות אלה והבטחת אי-הימלטות מבצעיהן מאחריות הפכה לצורך משפטי, מוסרי והומניטרי, ולא רק לדרישה פוליטית.
שאלות לגבי מחויבות ישראל לחוקים בינלאומיים
החוקר הפוליטי והאקדמאי הפלסטיני ד"ר אוסאמה עבדאללה סבור כי המשך מותם של ילדים ברצועת עזה למרות הסכם הפסקת האש אינו ניתן להסבר כטעויות בשטח או חריגות אינדיבידואליות, אלא משקף, מנקודת מבט פוליטית פלסטינית, את המשך הגישה הצבאית הישראלית המבוססת על השארת הרצועה תחת לחץ ותשישות גם בתקופות שבהן אמור לשרוד שקט.
עבדאללה מדגיש כי הפסקת אש, על פי התפיסה המשפטית, אינה מוגבלת לעצירת פעולות צבאיות רחבות היקף, אלא מטילה התחייבות להגנת אזרחים, ובמיוחד ילדים, ומציין כי המשך נפילת קורבנות מעלה שאלות רציניות לגבי מידת מחויבות ישראל להתחייבויותיה, ולגבי המטרות הפוליטיות העומדות מאחורי המשך תקיפת הסביבה האזרחית.
ישראל שואפת להשיג שורה של מטרות
עבדאללה מסביר כי ישראל שואפת להשיג שורה של מטרות מקבילות, המתבטאות בשמירה על מצב ההרתעה והלחץ הצבאי, וכפיית מציאות בשטח המשמרת את תושבי הרצועה במצב מתמיד של פחד וחוסר יציבות, מה שמגביר את הלחצים הקשורים לעקירה והגירה ומחריף את המשבר ההומניטרי, ומדגיש כי גישה זו תואמת לשיח פוליטי ישראלי הרואה בהפוגה שלב לניהול הסכסוך ולא לסיומו או לנסיגה ממטרות המלחמה.
הוא מציין כי המשך תקיפת ילדים משפיע לרעה על תדמית ישראל בזירה הבינלאומית, ומסביר כי הדיון בבירות מערביות רבות אינו מוגבל עוד לזכותה להגן על עצמה, אלא התרחב למידת מחויבותה למשפט ההומניטרי הבינלאומי וכללי הגנת אזרחים, מה שמחריף את הלחצים הפוליטיים והמשפטיים עליה, ומחזק את הביקורות מצד האו"ם וארגוני זכויות אדם, בנוסף להתרחבות היקף ההפגנות העממיות במדינות שונות.
תקיפת ילדים אינדיקטור להיקף האסון
עבדאללה מדגיש כי תקיפת ומות ילד בממוצע יום, אין לטפל בה כסטטיסטיקה בלבד, אלא כאינדיקטור להיקף האסון ההומניטרי שחווה החברה הפלסטינית, שכן היא מייצגת אובדן של דור שלם שנחשף להרג, נכות, יתמות או טראומות נפשיות עמוקות.
הוא מדגיש כי תקיפת ילדים, בין אם באופן ישיר או כתוצאה מפעולות צבאיות הפוגעות באזורים אזרחיים, משאירה השפעות הנמשכות עשורים, מכיוון שילדים מייצגים את עתיד החברה הפלסטינית, וכי המשך עליית מספר הקורבנות מעלה שאלות לגבי יעילות מערכת ההגנה הבינלאומית ויכולתה לתרגם את כללי המשפט ההומניטרי הבינלאומי ואמנות הגנת הילד לפעולות מעשיות העוצרות תקיפת אזרחים.
עבדאללה קורא לעולם לתעדף את עצירת תקיפת ילדים, הבטחת הגעת סיוע הומניטרי, והפעלת מנגנוני אחריות משפטית על כל הפרה, בהתחשב בכך שהגנת ילדים היא התחייבות משפטית ומוסרית המוטלת על הקהילה הבינלאומית כולה.
ההסכם לא השתקף בחיי האזרחים
מנכ"ל המרכז הפלסטיני לזכויות הילד, חאלד קזמאר, מדגיש כי המשך הרג ילדים על ידי הכיבוש הישראלי ברצועת עזה למרות הכרזת הפסקת האש מאשר כי ההסכם לא השתקף בחיי האזרחים, אלא הוגבל לשינוי בשיטות הפעולות הצבאיות, בעוד ההפרות נגד האזרחים, ובראשם הילדים, נמשכו, ורואה במה שקורה כהמשך פשע רצח עם.
קזמאר סבור כי הסכם הפסקת האש "היה הונאה", ומציין כי מספר מדינות חגגו את הכרזתו, מבלי שהדבר ילווה בשיפור מוחשי כלשהו במציאות ההומניטרית בתוך רצועת עזה, או בעמדות ברורות לגבי המשך הרג אזרחים.
תקיפת ילדים.. הקורבן נשאר אותו דבר
קזמאר מדגיש כי העובדות בשטח והמספרים לגבי תקיפת אזרחים וגרימת סבל להם, מוכיחים כי הקורבן נשאר אותו דבר, וכי הילדים עדיין משלמים את המחיר הגבוה ביותר.
הוא מציין כי רצועת עזה הפכה, מזה חודשים, לבלתי ראויה לחיים אנושיים, בהתבסס על דוחות של האו"ם ומוסדות בינלאומיים, ומדגיש כי ילדים, נשים וקשישים הם הנפגעים ביותר מהמשך המלחמה, וכי תקיפת ילדים מייצגת תקיפה ישירה של העתיד הפלסטיני, באמצעות חיסול מרכיבי החיים ואפשרויות ההתאוששות ברצועה.
טרגדיה אנושית שאינה ניתנת לצמצום למספרים
קזמאר מדגיש כי המשך הרג ילד כמעט כל יום לאחר הכרזת הפסקת האש משקף כי ההסכם לא הורגש על ידי אף אזרח בעזה, ובמיוחד ילדים, ומדגיש כי אובדן ילד אחד ביום מייצג טרגדיה אנושית שאינה ניתנת לצמצום למספרים, וכי המשך הרג ילדים ללא אחריות או דין וחשבון מעלה שאלות רציניות לגבי יעילות המערכת הבינלאומית בהגנת אזרחים.
קזמאר סבור כי האחריות אינה מוטלת על הכיבוש בלבד, אלא מתרחבת למדינות שתמכו או חגגו את הסכם הפסקת האש מבלי ללחוץ להבטחת יישומו והגנת אזרחים, ורואה בשתיקת הקהילה הבינלאומית על המשך הרג ילדים כשותפות של מדינות אלה בהמשך ההפרות.
פגיעה בעתיד הפלסטיני
קזמאר מסביר כי הילדים שנהרגו לא השתתפו בלחימה או נשאו נשק, אלא הותקפו בדרכם לקבלת סיוע או מים או בעת שהיו ברחובות, ומדגיש כי היכולות הטכניות שישראל מחזיקה מאפשרות לה לדעת את אופי המטרות שהיא תוקפת, וכי תקיפת ילדים נכללת במדיניות שמטרתה לפגוע בעתיד הפלסטיני, ולדחוף את האוכלוסייה לעקירה כפויה.
קזמאר קורא לאו"ם ולקהילה הבינלאומית לפעול בדחיפות, ולהתבסס על מה שתועד על ידי ועדת החקירה הבינלאומית ודוחות בינלאומיים אחרים, ולנקוט בצעדים מעשיים לעצירת ההפרות, ולאפשר לילדי עזה לחיות בכבוד ובביטחון בדומה לילדי העולם, ומזהיר כי היעדר התערבות בינלאומית מתמשך יוביל להעמקת השלכות המלחמה לשנים ארוכות, וישאיר את הילדים הפלסטינים כקבוצה שמשלמת את המחיר הגבוה ביותר ברמות שונות, בין אם הומניטריות, פסיכולוגיות או חברתיות.
האסונות ההומניטריים הגרועים ביותר בעת החדשה
מנהל מרכז ירושלים לסיוע משפטי, עיסאם עארורי, מסביר כי הדוחות של האו"ם וארגונים בינלאומיים מסכימים כי מה שחווים ילדים ברצועת עזה, בצל המשך המלחמה, מייצג אחד מהאסונות ההומניטריים הגרועים ביותר שהיו במאה העשרים ואחת, ומציין כי היקף ההפרות וההשפעות המתמשכות על ילדים משקף כישלון בינלאומי במתן הגנה ואכיפת כללי המשפט הבינלאומי.
עארורי מציין כי ועדת אמנת זכויות הילד של האו"ם ראתה בהפרת ישראל את התחייבויותיה על פי אמנת זכויות הילד בעזה כאחת ההפרות החמורות ביותר בהיסטוריה המודרנית, ומציין כי הערכה זו חופפת למסקנות ועדת החקירה הבינלאומית העצמאית לגבי ההפרות הישראליות, והצעדים הזהירות שקרא אליהם בית הדין הבינלאומי לצדק, בנוסף לדוחות קרן החירום הבינלאומית של האו"ם לילדים (יוניסף) שתיעדו את ההשפעות הפסיכולוגיות והחברתיות ארוכות הטווח על ילדי הרצועה.
הפרעת דחק פוסט-טראומטית
עארורי מסביר כי דוחות יוניסף מצביעים על כך ש-93% מילדי עזה סובלים משינויים מדאיגים הקשורים להפרעת דחק פוסט-טראומטית, בנוסף למניעת חינוך מהם והידרדרות תנאי חייהם, מה שמאשר כי המשבר חרג מגבולות האבדות בנפש והגיע לעתידו של דור שלם.
עארורי מציין כי דוחות האו"ם ודוחות פלסטיניים מדווחים כי ילדים מהווים יותר מ-30% מכלל ההרוגים ברצועת עזה, בעוד מספר הילדים שנהרגו מתקרב ל-22 אלף ילדים, בנוסף לפציעת כ-44 אלף ילדים בנכויות קבועות, מתוכם לפחות 11 אלף פציעות ששינו את מהלך חייהם, כולל כאלף מקרים של קטיעה, בנוסף למספר לא ידוע של ילדים שעדיין תחת ההריסות או נעדרים, בעוד רשויות הכיבוש ממשיכות להחזיק בגופות 82 ילדים שתועדו במקררים ובבתי קברות של מספרים ומונעות מהם אפילו קבורה הולמת, בנוהג ייחודי לרשויות כיבוש זה מבין כל מדינות העולם.
השלכות ארוכות טווח
עארורי מציין כי ההשלכות ארוכות הטווח אינן פחות חמורות, שכן כ-60 אלף ילדים איבדו אחד מהוריהם או את שניהם, בעוד ילדים מתמודדים עם קריסת מערכת הבריאות והיעדר חינוך אמיתי זו השנה השלישית ברציפות, ומסביר כי ילדים שהגיעו לגיל תשע ועשר לא קיבלו הזדמנות לשבת על ספסל הלימודים בדומה לבני גילם.
עארורי סבור כי נתונים אלה מאשרים כי ישראל אינה מסתפקת באי-ציות לעקרונות המשפט ההומניטרי הבינלאומי, ובראשם עקרון המידתיות והצורך, אלא שתקיפת בתי ספר, מרכזי מחסה, הלוויות ומשפחות שלמות מסבירה את העלייה הגדולה במספר הילדים בין הקורבנות.
היעדר צדק לילדי עזה
עארורי מדגיש כי צירוף עובדות אלה עם היום הבינלאומי לצדק פלילי מדגיש את היעדר הצדק לילדי עזה ולעם הפלסטיני, ומבקר ניסיונות לשיבוש מנגנוני אחריות בינלאומיים ונסיגה מיישום צווי מעצר נגד חשודים בביצוע פשעי מלחמה, ומזהיר כי השפעות מדיניות התקיפה, המניעה וההתעלמות, ובמיוחד כלפי ילדים ללא ליווי, ימשיכו להתפשט לדורות הבאים.
