שלושים שנה אחרי אוסלו, הגישה עדיין בעינה

בספטמבר הקרוב ימלאו שלושים שנה לחתימת הסכם אוסלו, הידוע בשם הסכם הצהרת העקרונות על הסדרי שלטון עצמי מעברי, שבעקבותיו הגיעו הסכמים משלימים או מפורטים אחרים, בעיקר הפרוטוקול הכלכלי של פריז באפריל 1994, ולאחר מכן. הסכם אוסלו השני, שנחתם שנתיים לאחר הראשון בטאבה, מצרים, ולאחר מכן בוושינגטון. התוצאות הבולטות ביותר שנבעו מחתימת הסכמי אוסלו היו הקמת הרשות הפלסטינית, וחזרת הנהגת אש"ף, יחד עם רבבות מאנשיה, חבריה ובני משפחותיהם, למולדת.

אבל התוצאה האמיתית והמוחשית שכל פלסטיני מכיר היא שהכיבוש ממשיך להנציח ולהטיל את שלטונו על כל הפלסטינים, השולט בחייהם, בתנועתם ובנשימותיהם. באשר לתקוות שזכו לתחיה, לקידום והתגברו עם חתימתו של ההסכם, כמו הפיכת רצועת עזה לסינגפור של המזרח התיכון, הם הופסקו עד מהרה. עם רצח יצחק רבין, ולאחר מכן עלו הימין בראשות בנימין נתניהו לשלטון ב-1996. האכזבה/ האסון הושלם עם אימוץ מפלגת העבודה הישראלית, בהנהגתו של אהוד ברק, את חזון הזכות הישראלית להנציח את הכיבוש ולעשות כל מה שיפגע בסיכוי הקמת מדינה פלסטינית עצמאית, הרחבת ההתנחלויות, ייהד את ירושלים והפיכת שלטון עצמי מינהלי מוגבל לתקרה לשאיפות הפלסטינים תוך חיזוק תלותם בישראל.

האם גורל הסכסוך והשלום היה תלוי בחייו של אדם אחד בשם יצחק רבין, וכאשר נרצח על ידי כוחות הימין הקיצוני הישראלי, אוסלו קרסה את השלום הזה וחשפה את פניה האמיתיות של ישראל, או שמא אוסלו הייתה מלכודת שטמונה בחוזקה על ידי ישראל ונפתה אליה על ידי ההנהגה, יחד עם כל התנועה הלאומית הפלסטינית? או שמא מדובר בהימור והימור על רצונה הרציני של מפלגת העבודה לשלום, או שמא מדובר בבחירה מודעת שההנהגה הפלסטינית קיבלה, מודעת לחלוטין לפערים הקטלניים בהסכם, אך היא הסכימה לו, נאלצת להימנע ממה יותר גרוע מבחינתו, כלומר האפשרות למחוק ולצאת מהמשוואה, במיוחד מאז ההנהגה לפני ההסכם, ובמקביל לתוצאות מלחמת המפרץ הראשונה והתמוטטות ברית המועצות, היא הייתה נתונה לערבי. ומצור מדיני ופיננסי בינלאומי.

אולי חלק מהשאלות שהועלו הן בסמכותם של היסטוריונים וחוקרים, שמשימתם דורשת מחקרים מדעיים מפוכחים הרחק מתשוקה, רגשות ודעות קדומות. אחרות נענות על ידי המציאות בבירור, שאנו רואים כעת ומרגישים מהמעקב היומיומי שלנו לפרויקט הישראלי הנוכחי ליישוב הסכסוך ולחסל את הזכויות הלאומיות של העם הפלסטיני. אין כל חדש באמירה כי כל הפערים והחסרונות שהכיל הסכם אוסלו בטקסטים וביישומיו היו ברורים ואובחנו במדויק על ידי כוחות האופוזיציה ומבקרי ההסכם, מה גם שההסכם לא התייחס בשום צורה ל- קיומו של הכיבוש ולא התייחס בצורה ברורה למטרת תהליך ההסדרה והמשא ומתן להיפטר ממנו. הכיבוש והקמת מדינה פלסטינית עצמאית שבירתה ירושלים ודחה את הנושאים החשובים ביותר שהם ירושלים, פליטים, התנחלויות, מדינה וגבולות וסוגיית המים נוספה אליו בעיצוב ישראלי שאינו נטול קונוטציות התרחבות, בעוד שסוגיית האסירים סווגה במסגרת מה שנקרא אמצעים בוני אמון.

בתחילת המשא ומתן וההסכמים גילתה ישראל הקפדה מלאכותית ומוגזמת כלפי נושאים פורמליים ופרוטוקוליים, כמו שמות המועצה הפלסטינית ומעמדו של הנשיא. אבל מאוחר יותר, היא סבלה את העניין הזה והעניקה לפלסטינים את מה שהם רוצים מאספקת יוקרה ויוקרה, במיוחד את הפריבילגיות של פקידים בכירים כמו כרטיסים, חופש תנועה, תארים ומתקנים לאיחוד משפחות, בתמורה להקפדה על אמת. נושאים ריבוניים כמו פעילות הרשות בירושלים ובאזורים המסווגים (ג') או התנאים הכלליים של האנשים. ולמה מאות אלפי אנשים נתונים מדי יום מצורות ההתעללות וההשפלה במחסומים ובכבישים המחברים המחוזות.

למעט עדויות פרטניות ואישיות שניתנו על ידי חלק מאלה שהשתתפו בהכנת הסכמי אוסלו ולאחר מכן עזבו את תפקידם, לא נערכה סקירה רצינית ואחראית של מה שקרה, סקירה שמובילה להפקת לקחים ולקחים. שינוי שיטות העבודה והמנהיגות. להיפך, הכוחות שביקרו, תקפו והתנגדו לאוסלו הסתגלו עם הזמן לאוסלו ויישומיה, חלקם השתתפו בממשלות הרש"פ, ורובם (למען הדיוק, כולם מלבד תנועת הג'יהאד) השתתפו ב. הבחירות למועצה המחוקקת הנובעות מהרש"פ ומאוסלו, והם שמרו על ביקורתם על גישת אוסלו. ושיטת קבלת ההחלטה, אך מנהיגי המפלגות הללו אינם מתנגדים, אלא הם נאבקים, על מנת להשיג את הפריבילגיות. מסופק על ידי הסכם אוסלו לכמה מנהיגים כמו כרטיסים אישיים חשובים מאוד וחופש תנועה בתיאום ביטחוני בעוד שעשרות אלפי פלסטינים נאסרים לנסוע, ויותר מחמשת אלפים חמושים ופעילים נמקים בבתי הכלא, ועשרות מהם בילו יותר מרבע מאה בכלא.

יש אירוניה כואבת בסצנה הכואבת הזו, והיא שמי שהובילו את העם הפלסטיני בשנות ה-60 וה-70 ולאחר מכן האדירו את המאבק המזוין ואת מלחמת השחרור העממית ארוכת הטווח היו הם עצמם, פרט לאלה שאלוהים בחר להיות. לצידם, שהובילו את השלבים הבאים של תוכנית עשר הנקודות, לאוסלו, ליום המאובק הזה שלנו, המאסטרים שלנו בג'הליה הם המאסטרים שלנו באיסלאם, והם גם המאסטרים שלנו בשלב החד-קוטבי ובעולם הרב-קוטבי. שנוצר כעת עם עליית הענקים הסיניים וההודיים והמאמץ של סעודיה לחפש עמדה ראויה לה בעולם הזה. אין ביקורת, הערכה או אחריות, למרות שהסכם אוסלו לא היה רק ​​טקסט שאנו מסכימים או לא מסכימים עליו.