ההנהגה הפלסטינית והמבוי הסתום הבא

מספר מדינות ערביות הלכו בדרך של הסכמי "טראמפ-אברהם" בשנת 2020 לספירה בקצב מהיר במסגרת הטיפול בענייני הפנים הפרטיים של כל מדינה, והשגת האינטרסים הכלכליים שלה בראש סדר העדיפויות עם הישראלי באמצעות הוראות של הסכמים אלה של "הבנה הדדית ודו-קיום, כמו גם כיבוד כבוד האדם וחירותו לרבות חופש הדת" בהתאם לאמנות.

ובאמצעות מה שנקבע בהסכמים גם במונחים של "הפעלת מאמצים לקידום דיאלוג בין דתות ותרבויות לקידום תרבות שלום...", ובאמצעות עימות עם מדינות ערב שחתמו עם הכיבוש ל"אתגרים משותפים"! באמצעות "שיתוף פעולה ודיאלוג", ובאמצעות "פיתוח יחסי ידידות בין מדינות", ובחתירה ל"סובלנות וכבוד לאנשים כדי להפוך את העולם הזה למקום שבו כולם נהנים מחיים הגונים ותקווה!"

החותמים אמרו כי הם תומכים ב"מדע, אמנות, רפואה ומסחר כאמצעי לעורר השראה לאנושות ולמקסם את הפוטנציאל שלה, ולקירוב בין מדינות" וגם באמצעות: "שיתוף פעולה בתחומי הבריאות, המדע והטכנולוגיה, השלווים שימושים בחלל החיצון, תיירות, תרבות וספורט, אנרגיה, איכות הסביבה וחינוך!", הסדרים ימיים, תקשורת ודואר, חקלאות וביטחון תזונתי, מים ושיתוף פעולה משפטי.

למרות כמה התייחסויות מעורפלות או עקיפות שהצד הערבי התכוון לכלול את הפלסטינים, אזכורם הישיר הפך לעסקה או לסטירה של התקופה עבור טראמפ. הם לא נכללו במפורש, או עם הבהרה של הדרישות הערביות-פלסטיניות. ליתר דיוק, שיח ההכללות לגבי השגת (המרכזית!) או השגת עצמאותה של מדינת פלסטין הקיימת, לפי האומות המאוחדות.

החותמים אמרו באופן כללי כי "הם שואפים לשים קץ לקיצוניות ולסכסוך באזור (המזרח התיכון)", ו"לכונן שלום, יחסים דיפלומטיים ונורמליזציה מלאה של היחסים...". וגם "קידום תרבות שלום בין שתי הקהילות"! אמנם לא היה קיים סכסוך מזוין או לא חמוש בין מדינות ערב החתומות לכיבוש הישראלי, לא בעבר הקרוב ולא הרחוק. היכן שהחותמים דאז, כולל הכיבוש, ביקשו "להשיג חזון של שלום, ביטחון ושגשוג במזרח התיכון ובעולם."!

בהסכמים המסומנים בשמם של טראמפ ואברם או אברהם המקראי, הפולש למוסלמים, העניין הפלסטיני או שמה של פלסטין לא הוזכר כלל, מה שאומר בבירור שהשלב המרכזי של הסוגיה הפלסטינית או שחרור פלסטין, או אפילו עצמאותה של מדינת פלסטין הקיימת אך תחת כיבוש, המסך ירד עליה. והנושא איבד את סדר העדיפויות שלו במערכת הרשמית הערבית, שכן הוא ירד מקדושתו, ושם לא נרשמה התייחסות לעיר ירושלים או לקדושות האסלאם והנוצריות בכל פלסטין בכלל.

למרות הכלליות, העמימות והעמימות של טקסטים רבים שלא הסכימו, ועדיין אינם מתאימים לנוהגי הכיבוש הישראלי, כפי שהטילו מיליציות המתנחלים הטרוריסטים שלו עם הצבא והממשלה בכוח, הרג, גניבת קרקע, מעצר. ..וכו. אבל אין לזה משמעות אמיתית כמו "תקווה", "ילדים", "שלום", "קרבה", "שיתוף פעולה", "טיפול", "כבוד"! אין לזה שום משמעות אמיתית מכיוון שהכל - ועוד - נופלים בפרקטיקות ציוניות בפלסטין.

ולהפתעה הרבה באותה תקופה, שיתוף פעולה בתחום ה"חינוך", שמשמעותו לא הובנה? עם זאת, הכוונה הייתה לבטל את מה שקשור לזכותם של הערבים בפלסטין מבחינת הנרטיב ההיסטורי לפחות! או ביטול פסוקי הקוראן הפונים לצוררי היהודים, או השבט הקדום של בני ישראל שנפל?

היום. בהשגת הגמוניה ציונית על האזור מחד גיסא, ובגרירת הערבים לעקוף את פלסטין והעניין הפלסטיני, גם מבחינה תרבותית ואינטלקטואלית.

ללא קשר לדעה על "הסכמי טראמפ" ועל עסקת טראמפ, שהכיבוש הרס בבירור על ידי איבוד תקווה והפלת השלום, מה שמתגלה בימים אלה על המסלול הסעודי עם היחסים הצפויים עם הישראלים מחייב קודם כל את ההנהגה הפלסטינית. ובראש ובראשונה לעצור בזהירות ולחשוב היטב על הצעדים הבאים בעידן שאחרי הבלעדיות האמריקאית בעולם המגיע במהירות, ובעידן המודרני של הממלכה בראשות הנסיך מוחמד בן סלמאן.

ידוע שממלכת ערב הסעודית תמכה בעניין הפלסטיני מאז הקמתה. הוא הבעלים של כל היוזמות הפוליטיות שהושקו בשלבים שונים להצלת ראש הארגון לשחרור פלסטין מנפילה, ועוד לפני כן לאור הסכסוך הנאצרי המצרי-סעודי. הנשיא עבד אל נאצר הנחה את הנהגת תנועת "פתח" לפתוח את היחסים עם סעודיה, מה שמעיד על מרכזיותו של תפקיד זה אפילו ידוע למי שלא מסכים איתו.

יש להתייחס לדרישות ולאינטרסים של סעודיה בזהירות, בזהירות ובכבוד, ובמידה שבה הם קשורים לפלסטין החזקה מתמיד, לגדולת מטרתה ואנשיה, ולהתייחסותה כבלתי ניתנת לערעור באזור מכיוון שהיא

המצב הנוכחי מטיל עומסים כבדים על כתפי ההנהגה הפלסטינית, בין חיזוק עקרונות ומטרות לאומיות שלא ניתן לוותר, ובין הסתכלות במנורה זורחת שאינה מנתקת כל קשר עם מדינה מרכזית באזור כמו ערב הסעודית מצד אחד, ובאופן שלא יגמור את הסכסוך הערבי-ישראלי. כיוון שסיומו של סכסוך זה לעולם אינו יכול להיות מושג ללא הגדרה עצמית מחד גיסא והחזרת פליטים, והשגת עצמאותה של מדינת פלסטין, המוקמה בזכות טבעית, היסטורית ומשפטית ומוכרת כמדינה פלסטינית. חבר באו"ם בשנת 2012 לספירה, לעומת זאת.

צורת ההתמודדות עם מדינות "הסכמי טראמפ אברהם", שהיא בעצם החרמת מדינות אלו או הפחתת רמת ההתמודדות והיחסים איתן, אולי לא נכונה במושג הריאליזם הפוליטי, והיא לא נכונה, במיוחד. במהלך הפוליטי שמתגלגל היום בין מיקום מחדש להיפוך רעיונות ועמדות, והוא אינו נכון לאור מה שמדינת התוקפנות הישראלית עושה לה עם ממשלתה הפשיסטית מחד ומתוך המאמץ להשיגה. הגמוניה על האומה ולהקיף את פלסטין מששת הצדדים, למרות דעתה של ההנהגה הפלסטינית בכללותה, שעדיין ברורה בצורך ליישם את יוזמת המלך עבדאללה - היוזמה הערבית הסעודית מא' ועד ת' ולא להיפך.

החזון או המדיניות הפלסטינית החדשים לעולם אינם רשאים להזניח את הנרטיב הערבי-פלסטיני הצודק, והזכות להגדרה עצמית של העם הפלסטיני בארצו ובמולדתו ההיסטורית מובטחת בכל החוקים הבינלאומיים, ואסור לה להזניח את שחרור העם הפלסטיני בארצו ובמולדתו ההיסטורית. ואל תזניחו ששמה של מדינת פלסטין הנתונה לכיבוש (ולא הרשות או אחרים) יהיה בוטה בעת חתימה על הסכמים ערביים קרובים, במיוחד לאחר שהכיבוש נכשל במה שנדרש ממנו בהסכמי טראמפ, ולפני כן. כאשר היא הרסה את הסכמי אוסלו, שחייבים לבוא לידי ביטוי במהלך היחסים הפלסטינים עם העולם החדש ועם הממלכה החדשה.