אין גבול לחוצפה של צביעות דיפלומטית

לאחר שהפשיזם הציוני הגיע לקיצוניות של הקצנה גזענית, והכריז על כוונותיו המפורשות לספח ולייהד את הגדה המערבית, ולאחר שהתברר כי כל המפלגות הציוניות מסכימות למנוע הקמת מדינה פלסטינית עצמאית, ומדיניותה נעה בין מה שקבע. ממשלת לפיד-גנץ אומצה מ"ניהול סכסוכים" עם מתן אפשרות להמשך תהליך ייהוד וסיפוח באמצעות התיישבות קולוניאלית, ובין מה שאימצה ממשלתו הפשיסטית של נתניהו במה שהיא מכנה "פתרון סכסוכים" לבין סיפוח מוחלט, חוגים דיפלומטיים רבים לא מצאו. מעט אומץ מוסרי להטיל סנקציות על ישראל, שתפסה את "מקומו" של הבריון הגדול ביותר תוך הפרה של החוק הבינלאומי.

בעוד שמדיניות ה"סטנדרטים הכפולים" נמשכת, כמה דיפלומטים בינלאומיים וטוענים ישראלים להשתייכות למחנה השלום, כמו יוסי ביילין, ממשיכים לתכנן יציאות עבור שליטי ישראל, תוך הסתגלות למציאות של קולוניאליזם מתנחלים באמתלה של ריאליזם, ועזרה להם לקנות זמן להשלמת הסיפוח והייהוד, ולכסות על הצביעות.קשורה להמשיך לתבוע תמיכה ב"פתרון שתי המדינות" מבלי לנקוט כל פעולה נגד ההתנחלויות, שהם מודים להרוס את שתי המדינות. 

שוב, כפירות שנבעו מצביעות דיפלומטית, סוף סוף, מדברות על פתרונות להקמת ישות פלסטינית באזורים "A" ו-"B" בלבד, כלומר כ-35% מהגדה המערבית, אך באזורים מפורקים, בתנאי שהיא תישאר תחת הגמוניה ישראלית ושליטה ביטחונית.גרושה.

באשר לכפירה של יוסי ביילין, מדובר בהקמת קונפדרציה בין הישות הדלה הזו לבין ישראל. מה שמייחד את כל ההצעות הצבועות הללו הוא: ראשית, אישור המשך התרחבות ההתנחלויות-קולוניאלית ברחבי הגדה המערבית.

ושנית, לתת לישראל שליטה ביטחונית אולטימטיבית, לרבות שליטה בגבולות ובמשאבי טבע.

ושלישית, שמירה על משטר האפרטהייד ואילץ את הפלסטינים להיכנע לו בקבוצת "גטוסטנים".

כפירות אלו מערערות את רעיון המדינה הפלסטינית העצמאית, והופכות אותה למערכת בנטוסטן, באמתלה של ריאליזם פוליטי, וכל זה מהווה צעד מעבר חדש במסגרת תהליך חיסול הזכויות הלאומיות הפלסטיניות שהחל. עם הסכמי אוסלו לאלץ את הפלסטינים לצמצם את זכויותיהם ההיסטוריות ל-22% מאדמת פלסטין, או פחות ממחצית ממה שאישר האו"ם למדינה פלסטינית ב-1947, עם חיסול זכות השיבה.

המטרה האמיתית של כל הכפירות הללו היא לספק כיסוי ליותר נורמליזציה ערבית עם ישראל על חשבון זכויות הפלסטינים, ולהתחמק מאחריות מדינית ודיפלומטית להבטחת הקהילה הבינלאומית לפלסטינים להקים עבורם מדינה עצמאית אם יסכימו. לנטוש את הסיסמה ההיסטורית של הקמת "מדינה דמוקרטית" על כל אדמת פלסטין, ואם יסכימו. לעצור את האינתיפאדה הראשונה, ולנטוש את המאבק המזוין.

למרות כל זאת, הצביעות הזו מתנגשת בחומת הקיצוניות הגזענית המטורפת של ממשלת ישראל, שנציגיה הצהירו השבוע, בהתייחסו לשמועות על מאמצים אמריקאים ללחוץ על סעודיה לנרמל את היחסים עם ישראל, כי הם לא יאפשרו לסעודיה להחזיק באנרגיה גרעינית למטרות שלום, ושאין להם דבר לתת אותה לפלסטינים.

מצד שני, העיתונים הישראליים מלאים במאמרים של סופרים המודים בגלוי שהם נלחמו במשך שנים בתיאור ישראל כאפרטהייד, כדי להודות היום, כולל כאלה שחיו במהלך משטר האפרטהייד בדרום אפריקה כמו בנימין בוגרנד, שישראל היא שיטת אפרטהייד שאינה שונה ממשטר האפרטהייד ששרר בשלב מסוים בדרום אפריקה.

באשר להוגה הדעות הישראלי זיו שטרנהול, ניצול השואה הנאצית, הוא כתב בעיתון הצרפתי "לה מונד" מאמר שכותרתו "ישראל מראה גזענות נאצית בראשיתה".

למי שמתיימר לדבוק ב"פתרון שתי המדינות" מבחינה מוסרית יש רק אחד משני פתרונות, או להטיל סנקציות מיידית על ממשלת ישראל שממשיכה בהתנחלויות כדי להרוג את הפתרון הזה, ולהכיר מיד במדינה הפלסטינית על כל השטחים הכבושים. , כולל ירושלים, או להכיר בכך שמה שהיא "מדינה אחת עם משטר אפרטהייד", אין ברירה אלא "מדינה דמוקרטית אחת" על כל אדמת פלסטין ההיסטורית ללא אפליה גזעית או שוביניזם יהודי גזעי.

חובתם של פקידים פלסטינים, רשמיים או לא רשמיים, להעמיד עובדה זו בפני כל הדיפלומטים, הפוליטיקאים הבינלאומיים והמתווכים, ולהימנע מלאפשר להם להמשיך להסתובב במשחק של צמצום "פתרון שתי המדינות". שהמדינה הפלסטינית הופכת לגטאות בלבד וגטאות תחת כיבוש ומשטר האפרטהייד.גזענית.

המשמעות היא לאמץ את הגישה של התמודדות עם ממשלת ישראל הפאשיסטית, וקריאה לבידוד שלה, ולא להמשיך לדבר על אפשרות של משא ומתן ופגישות איתה.

חלק ממה שאנו שומעים ורואים גורם לנו להבין שאין גבול לחוצפה של צביעות דיפלומטית, הקשורה למדיניות האינטרסנטית של מדינות שרוצות שהקורבן, כלומר העם הפלסטיני, ישלם את המחיר של חוסר מעש בינלאומי. ומדיניות המוסר הכפול.

לעם הפלסטיני אין ברירה אלא להתנגד לדיכוי, לדיכוי גזעני, לכיבוש הפשיסטי ולטרור המתנחלים. חשוב מבחינה פוליטית לעמדה הפלסטינית להתאחד על כך, ולפתח את המטרה הלאומית המוצהרת, מעבר לדרישה בלבד להפסקת הכיבוש, לדרישה הלאומית להפסקת הכיבוש, הפלת משטר האפרטהייד. אפליה גזעית בכל פלסטין ההיסטורית, ויישום זכות השיבה של כל הפליטים הפלסטינים לבתיהם שמהם גורשו. זכות אבדה מאחורי תובע.