אשליות מלחמת הדת המקננות בראשם של מי שיזמו אותה

התקשורת הפלסטינית הרשמית והאופוזיציה הדתית מקדמים שהמלחמה הבאה בכיבוש תהיה מלחמת דת, שאפשר לתרגם למלחמה אסלאמית-יהודית, ואנליסטים ושייח'ים פלסטינים חושפים בהכרזה כי מדובר במלחמה של מיליארד. מוסלמים נגד חמישה מיליון יהודים, ואני אישית לא חושב שמישהו מהם משתמש בהבנה הזו כדי לתמרן או ללוחמה פסיכולוגית, אלא אמונתם שזו תמצית הסכסוך הערבי-ישראלי; האיסלאם והמוסלמים נגד היהדות והיהודים. ובזה אנו עוצרים ומפריכים את הנקודות הבאות:

ראשית: האיסלאם כדת, ובמיוחד הקוראן של אלוהים, אינו נגד היהדות, אלא יש עשרות פסוקים נכבדים המשבחים אותה, מסתמכים עליה ומצטטים מתורה, תהילים, סיפורים ונביאיה. לכן התפשטו בינינו שמות נביאיהם, משה, יעקב, אהרן, יצחק יונוס, יוסף ודוד... וכו', אבל לפני האסלאם לא היו שמות כאלה, ואף אחד מבני לוויו של הנביא לא נשא את שמותיהם. שמות "עמר, עלי, עותמאן, סעד, חאלד, עבאס, חמזה, סופיאן, ג'עפר, טלחא... וכו').

שנית: ישראל, שהוקמה על אדמתנו לפני שבעים וחמש שנה, אינה מדינה דתית, ושתי המפלגות הגדולות ששלטו בה לאורך כל ימיה, "מר"ח וליכוד", אינן דתיות וכחמישית ממנה. האוכלוסייה היא מוסלמים שנאבקים נגד הכיבוש שלה, וחלקם מתגייסים לצבא שלה ונלחמים באחיהם הפלסטינים. זה כמובן לא מונע את נוכחותן של מפלגות דתיות טהורות שיש להן משקל ומעמד ומנסות לכפות "שריעה" על היבטים בחיים כמו בשר חזיר, כניסת שבת והצעת רעלת נשים, וזה קיים גם אצלנו. בפרופורציות משתנות.

שלישית: מסגד אל-אקצא, שמנסה היום לחלק ולייהד אותו, הוא חלק בלתי נפרד מירושלים שנכבשה לפני חמישים ושש שנה, יחד עם שאר ערי הגדה המערבית ורצועת עזה. האם אנחנו מחליפים אותה בחשיבותה הקדושה לשאר הערים, כלומר נותנים לנו אותה אך ורק תמורת ויתור על ג'נין או בית לחם? ומי שאומר שזכות האדם לחיים, לחירות ולמחיה הוגנת היא פחות קדושה מאשר אל-אקצא. ומי אמר שהמדינה הבאה שלנו תהיה מדינה דתית במודל של הטליבאן באפגניסטן והאפיפיור בוותיקן.

רביעית: אין מדינה בעולם המיישמת את החוק האסלאמי, כולל איראן, הנקראת בשמה, שכן היא, כמו אחרות, לא כורתת את יד הגנבים, לא סוקלת נואפים, לא כופה תפילות, לא כורתת את ידי הגנבים. מאשימה חמישה, ובעלת ברית עם "הכופרים" בסין ובונצואלה, ובעשור האחרון היא התעמתה עם דאעש ואל-נוסרה. ואפילו עם פלגים שיעיים כמו המוג'אהדין העממי. בעוד שמדינה מוסלמית כמו טורקיה נשלטה בשני העשורים האחרונים על ידי אדם אסלאמי, המקיים יחסים יפים עם "המדינה היהודית", ומדינות ערביות רבות ביססו פיוס משלהן עם מדינה זו.

חמישי: זה כמובן לא מונע שימוש בדת על ידי חלק במלחמות, כמו הנשיא סדאם חוסיין, שערב הפלישה האמריקנית הציב במרכז דגל עיראק את המשפט "אלוהים הוא הגדול ביותר". . והיטלר, במלחמתו העולמית נגד אחיו בנצרות, לא שכח לצייר את צלב הקרס כסמל מלחמה.