מהנכבה לנסיגה לנורמליזציה, ומה הלאה?

כאילו נקבע לעם הפלסטיני-ערבי-מוסלמי לשלם מאדמתו, את דם הקדושים שלו, את סבלם של שבויים ופצועים, ולאלה המפוזרים בפינות תבל את המחיר של הערבים והפצועים שלהם. השתייכות אסלאמית, למרות גודל המחיר ששילמו, הם עדיין נאחזים בערביות שלהם, גאים באיסלאם שלהם ומגנים על קדושתם. מה שמחזק את איתנותו ואת מחויבותו להשתייכותו הערבית הוא שכל מה שהוא נחשף אליו נושאים משטרים ואליטות מושחתים, ולא העמים הערבים שעדיין מאמינים בצדקת העניין הפלסטיני ועומדים לצד העם הפלסטיני.

לפני פחות מחודש, דווקא ב-15 במאי, ציינו הפלסטינים את הנכבה, שם תבוסת צבאות ערב מול הכנופיות הציוניות הובילה לעקירת רוב העם ולהקמת מדינת הישות הציונית במדינה. שטח של 78% מאדמת פלסטין, ובימים אלו העם הפלסטיני מעלה את זכרון הנסיגה או תבוסה אחרת, מלחמת יוני 1967, שאיבדה את שאר חלקי פלסטין בנוסף לאדמות ערביות אחרות.

למרות שתי התבוסות הללו, העם הפלסטיני גייס את כוחותיו ועורר מהפכת שחרור לאומית באמצע שנות השישים של המאה הקודמת בתקווה שהמשטרים הערביים יבואו להצילו ויפצו אותו על האסונות שגרמו במלחמותיו הקודמות. פלסטיני.

חמש שנים לאחר תחילת המהפכה הפלסטינית, התרחשו אירועי ספטמבר השחור בירדן בשנת 1970, והמהפכה הפלסטינית הייתה נתונה לתהליך חיסול בידי הצבא הירדני. וקבוצת מנהיגים מירדן, אך הם לא עצרו את הטבח עד שחוסלה הנוכחות הפלסטינית החמושה בירדן, ושאר החמושים עברו לסוריה וללבנון.

במהלך פרוץ מלחמת האזרחים בלבנון שוב ב-1974, כאשר המהפכה הפלסטינית עמדה לצד הכוחות הלאומיים הלבנוניים מול הכוחות הנוצרים בעלי ברית עם ישראל, מדינות ערב לא רק עמדו בחיבוק ידיים, אלא סוריה שלחה את כוחותיה לתמוך הכוחות הנוצרים וכוחותיו נכנסו לעימותים חריפים עם הכוחות הלאומיים הלבנוניים ועם כוחות המהפכה הפלסטינית, למרות מעשי הטבח שבוצעו במחנה טל אל זעתר וההרג על בסיס זהות וכו'.

בשנת 1982 ביצע הצבא הישראלי מתקפה רחבת היקף על דרום לבנון, ולאחר מכן התרחב עד לבירה ביירות, שם כבש אותה, שהיא הכיבוש הראשון של בירה ערבית שבמהלכו נהרסה חלק ניכר מהתשתיות, ואלפים. של אזרחים, פלסטינים ולבנונים, נהרגו ונפצעו. הכוחות המהפכניים הפלסטינים הגנו בברית עם הכוחות הלאומיים במשך 88 ימים. כוחות סוריים הוצבו בלבנון, אך הם לא הזיזו אצבע, וממשלות ערב לא זזו אלא כגישור כושל עד שהתערב הממשל האמריקני ושלח עבורו שליח, פיליפ חביב, והגיע להבנות ליציאת הלוחמים הפלסטינים מביירות, אפילו מעשי הטבח של סברה ושתילה לא הזיזו לא את המשטרים ולא את העמים הערביים. ההפגנה היחידה שהתקיימה הייתה בתל אביב של ישראלים שמתנגדים לשרון ולמלחמתו בלבנון.

במהלך מלחמת המפרץ השנייה של 1991 הואשמו הנשיא יאסר ערפאת והפלסטינים בכלל בתמיכה בסדאם חוסיין ובתמיכתו בכיבושו בעיראק. האשמות אלו אינן נכונות והמטרה הייתה להשלים את תוכנית המזימה נגד המהפכה הפלסטינית. מצור עליה כלכלית ופוליטית כדי להתאים אותה לתוכניות ההסדר הפוליטיות שכבר יצאו לדרך במדריד באוקטובר אותה שנה. וושינגטון ותל אביב גם ניצלו את המצור על אש"ף ואת שותפותם של המשטרים הערביים כדי לקבל החלטה בעצרת הכללית של האו"ם שביטלה החלטה קודמת שניתנה ב-1975 שראו בציונות סוג של גזענות ואפליה גזעית.

גם לאחר המחויבות של אש"ף לתהליך ההסדר המדיני וליוזמת השלום הערבית, והתחמקות ישראל מהם, והמשך התוקפנות הציונית, פרויקטי התיישבות, הסתערות על אל-אקצא וכו', המשיכו המשטרים הערביים בשתיקתם. וחלקם אף הדפיסו גל חדש של נורמליזציה עם ישראל, ואלה שלא הודפסו רשמית, הם מנורמלים בדרכים אחרות לא פחות מסוכנות מהנורמליזציה.הפקיד.

אנחנו לא פוטרים את המעמד הפוליטי הפלסטיני מאחריות למה שהנושא הפך להיות, אלא אם צבאות ערב לא התערבו צבאית והובסו מול מדינת הישות, ואם המשטרים הערביים לא התערבו בסוגיה הפלסטינית. , שואפים לגייס ולהעסיק סיעות ומפלגות שישרתו את הפרויקטים והאג'נדה שלהם, גם אם לכל הפחות עמדו בהבטחותיהם והחלטותיהם בפסגות הערביות והאסלאמיות ועם יוזמת השלום הערבית, מצב העניין הפלסטיני מצבה של ירושלים לא הגיע למצב המסוכן הזה.

השאלה היא מה הלאה, ומה מתכננים המשטרים הערביים עבור העם הפלסטיני לאחר שהנורמליזציה סיכלה את יוזמת השלום שלהם?