שמחה בבית שלנו

ראש המדינה הירדנית, המלך עבדאללה השני בן אל-חוסיין, כיבד אותנו בהזמנה נדיבה לארוחת ערב, לכבוד חתונתו של יורש העצר אל-חוסיין בן עבדאללה, עם מגזרים רחבים של ירדנים, כולל שרים, סגנים, בולטים, מפלגות, איגודים מקצועיים, עיריות, מוסדות חברה אזרחית ואישים בעלי נוכחות מערים, אזורים כפריים, מדבריות ומחנות. עם נוכחות ייחודית והיסטורית במספר ובייצוג, וביצועים ברמה גבוהה, נמרצות והתגייסות, ע"י הטקסים המלכותיים שפיקחו, ארגנו והצליחו בכינוס חגיגי זה באירוע שיהיו צפויים להטבות והשלכות, גם לאחר זמן מה.

החגיגה הרשמית הייתה מאורגנת, אך מה שהגביר את עליונותה היו גילויי החגיגות העממיות הספונטניות שכללו מגזרים ירדניים בלתי מוגבלים, מכל המקומות והנגידות, אשר רשמו משאל עם על המשטר, משפחת המלוכה והנסיך, יורש העצר. , והשתקפותה על עתידו הפוליטי כראש המדינה הירדנית.
הירדנים חגגו משתי סיבות:

ראשית, הם החזירו הערכה ותודה לראש המדינה על הביטחון לו נהנו בשנים האחרונות, לאחר פיצוץ האביב הערבי ב-2011, שהפך לנפילת דמים הרסנית ששטפה את סוריה, עיראק ומצרים בסיני. בנוסף לסבל ולכאב של העם הפלסטיני וההתפרצות המתמשכת לסירוגין נגד הכיבוש ועליית הקורבנות, הירדנים הם הסבל של אחינו סביבנו, לאור היציבות והביטחון שהם נהנים מהם, והצלחתם של המדינה הירדנית במניעת חדירת כל פעולת טרור מחוץ לגבולות לירדן, וחסימת הדרך לתאים סמויים מבפנים, והדבר סיפק לירדנים ביטחון, שלווה ויציבות, ולכן תגובתם הייתה בהטיה זו ובהערכה כלפי הירדנים. ראש המדינה, והנסיך הכתר שלו.

שנית: הירדנים חגגו לנסיך, יורש העצר, מהמרים על עתידם עמו, תוך שהם חשים בפשטותו, עדינותו וקרבתו אליהם, אל העם, כמו גם סבו, שכן ירש ממנו את הספונטניות והתחכום של ההתמודדות. עם השני.

אבו אלחוסיין פנה לאורחיו בארוחת הערב המאסיבית בערב יום רביעי, 31 במאי, בנאום ישיר וספונטני, הוא היה האב שחוגג לבנו ובכורו, וחוגג את אורחיו בתחכום ובכבוד מנומס. אינו חף ממפרט מלכותי מהול בפשטות ובמסורות ערביות ירדניות. למרות מעמדו כמלך וכראש מדינה, עיניו כמעט עלו על גדותיו בדמעות. תחנות עוקבות, בעודו עד לצעדים שהגיעו לשיאם בחוזה הנישואין והשלמת ה- "חצי דתו של הנסיך", כפי שאמר אביו, אבו אל-חוסיין, המלך וראש המדינה הירדנית.

הנסיכה רג'ווה תעמוד בפני האתגר כדי להיות באמת נסיכה ירדנית, כיאה לה כאשתו של יורש העצר, היא תיקח על עצמה אחריות מרובת, לשרת את הירדנים, בין אם באמצעות קרן יורש העצר ובין אם באמצעות כל תפקיד אחר שתמלא ותחפש .

הנסיכות אימאן וסלמה התנהגו עם כלתו של אחיהם בחיבה יתרה, המדהימה את המתבוננים, בכך שליוו אותה, והקלו על הליכתה בשמלת הכלה שלה, בארמון רגאדן, ונראה שזה היה בכוונה או בכוונה, אחרת זה היה אפשרי לספק ליווי לכלה, אבל שתי הנסיכות שנשארות עם הכלה ומתעקשות להתלוות אליה, להפך רצונה של משפחת המלוכה להראות להן הצטרפותה של נסיכה חדשה, ינהלו רומן עם אחיהם: נסיך הכתר.

אכן, זו הייתה שמחה היסטורית שירדן הייתה עדה לה, כי העם שלנו והעם שלנו ראויים לכך.