אחד הגורמים החשובים ביותר לסערת קבע במזרח התיכון הוא שאיפתן של רבות ממדינותיו לבסס השפעה במדינות אחרות, לעיתים בסיסמאות פוליטיות, ואחרות מבחינה אידיאולוגית. מקומית, והידיים שנעות ומוציאות עליה מגיעות מעבר לגבולות, ואפילו מעבר לאוקיינוסים.

זה היה המקרה של המזרח התיכון ומדינותיו, וכתוצאה מכך, אחד האזורים החשובים בעולם שקע במערבולת של מוות, הרס ושפיכות דמים, ולאנשי המזרח התיכון לא הייתה ברירה אלא לשלם המחיר עבור זה.

ואם נסקור את תוצאות הדרך הטרגית הזו, נמצא עובדה נוצצת האומרת... שהתערבות של מדינה אחת במדינה אחרת כדי להרחיב את השפעתה עליה תמיד נכשלה, אלא השיגה את התוצאה ההפוכה, כרצונה. ההשפעה במדינה אחרת הפכה לנטל כבד על המחפשים אותה. ולדלדול מתיש של היכולות, ואף מדינה שהסתבכה בעניין כזה פרט לכך שקצרה ירידה שמגיעה לסף קריסה בכלכלתה, ו מה אמור להיות מושקע על פיתוחו.

בהקשר של חיפוש השפעה כזו, סוגיה נוספת הביאה לרמת המדינות שהפכו לקורבנות של התערבות מסוג זה, שהיא דחיקה לשוליים של תפקיד האנשים שלהן ושל הכוחות הפוליטיים שלהן לחולל שינויים חיוביים במדינות שלהן, כך שגורל הגורם שהיה מעורב בקריאה להתערבות חיצונית קשור לאג'נדות של המתערבים. בפוליטיקה, במלחמה ובהשפעה אין עבודת צדקה. בעניין ההתערבות... אלא מדובר בהשפעה. שקשה להיפטר ממנו אם אני רוצה.

האזורים שסבלו יותר מכל מתופעה זו הם המזרח התיכון שלנו, ולבו הגיאוגרפי, האנושי והעושר הוא העולם הערבי שלנו, וכעת אנו יכולים לשאול: מה הניבו ההתערבויות למניעיהן ולשיטותיהן השונות? מערכת אחת לא השתנתה , ומדינה אחת שהפריעה לה לא סופחה לאחרת, והישויות והמערכות נותרו זהות מצבה, וכל שינוי, גדול או מינורי, נבעו רק מעבודה פנימית; או שממשלות עשו זאת, או שדעת הקהל והמוסדות הלאומיים שלה אילצו אותן לעשות זאת.

השינויים וההשפעה הרדיקליים והמואצים ברמה העולמית שבה חי המזרח התיכון, מחייבים שמדינות האזור, גדולות כקטנות, יוותרו על ההיגיון של חיפוש השפעה במדינות אחרות, ושמדינות הדורשות התערבות חיצונית לדעתן. צריך להפסיק לתרגל את ההשקעה האומללה הזו, שהניסיון הוכיח שהיא נושאת בהפסד. חוקר למי שמפריע, ולמי שדורש התערבות...

ואם אנשי המזרח התיכון, המלאים בסוגיות שאין להן פתרון לפי הכללים הישנים, להוטים לצאת ממערבולת הדימום, ההרס והפסולת, אז למדינות ומערכות המקבלות שלהם אין ברירה אלא להפסיק אחת ולתמיד עם האשליה של ביסוס השפעה מחוץ לגבולות המדינות והחברות שלהם, ולהפסיק לרוץ אחרי תעתוע של גל גאות. ההשפעה היא תוצאה של אשליה אימפריאלית. אם זה היה תקף בתקופה עתיקה, אז אין מקום שזה יהיה תקף בזמננו...

לאנשים נמאס לבזבז את היכולות שלהם בהשקעה מחוץ לגבולותיהם, לחייהם ובתחום ההשפעה, הגיע הזמן לשנות את הכללים הישנים על ידי קביעת כללים חדשים, שבסיסם הוא שהשקעה בפיוס ובאינטרסים משותפים, ועל בסיס כבוד לכל מדינה לשנייה, הוא מה שמספק תועלת הדדית עם אחרים, ובאותה מידה מספק אוריינטציה נכונה של האנרגיות והיכולות למקום שבו כל אחד מהם צריך להיות מופנה לבעליהם.

מה שאני אומר זה לא רטוריקה, הטפה או משאלת לב, אלא האמת שהמבואות שלה החלו להופיע בין ערב הסעודית לאיראן, כמו גם בין מצרים לאיראן, ויש להשלים אותה בין מצרים לטורקיה, ואולי גם סוריה, ובמקרה שהדרך תימשך ויוגנת על ידי מי שנהנים מהישן שיישאר כפי שהוא, נראה מזרח תיכון, אם לא חדש לגמרי, אז במצב טוב יותר.