וליד דקה... משפט פומבי?!

לערעורים, לשיחות ותביעות אין יותר משמעות. החלה הספירה לאחור למות הקדושים של האסיר וליד דקה. האם מישהו מקשיב? האם מישהו יודע את היקף הטרגדיה או ממדי הפשע שבוצע נגד משפחה שנמצאת ב- סף החיים לאחר 37 שנות המתנה.

וליד, שחלם על חופש, העז לעשות זאת, אז הוא נלחם במאבק הארוך נגד חוקי הכיבוש הגזעניים והצליח להשיג את מטרתו האנושית האצילית להקים משפחה למרות ההגבלות ולהביא לידה מתוך המגבלות, ו הוא עדיין מתעקש להילחם בבורות, הסתגרות, אי צדק וגזענות, וליד, שהשיג מתוך הכלא שלו את מה שלא הצליח להשיג. השגת עמיתיו מחוץ לחומות הפכה לאבן דרך במאבק, בהתנגדות והתעקשות על חופש.

וליד, שנפל קורבן למדיניות של הרג המוני שנוהג משרד בתי הסוהר נגד מאות אסירים, לאחר יותר משלושים ושבע שנים של התנגדות למוות וניצחון עליו, הוא הופתע מהחיידקים שמכוונים על ידי תכנות ההרג בפנים משחטות המוות הקולוניאליות. מה זה אומר להשאיר חולה באווירה נגועה, לא נקייה ולא בריאה למרות דו"חות רפואיים המאשרים את חולשת גופו, חולשת מערכת החיסון וחוסר יכולתו לסבול. דו"ח הרפואה הממונה על שירות בתי הסוהר מאשר כי האסיר וליד דקה עומד בפני מוות בכל רגע, וכי ימיו ספורים. למרות זאת, הישות הישראלית מתעקשת לתכנת את הריגתו בצורה חלקה וללא כל מהומה תקשורתית. הוא יודע שהמטרה תושג. אין צורך למהר. כדי לאשר את ההוראה הישירה להרוג, הכריז השר הפשיסטי לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, לעיני כל העולם שעל "המחבל" וליד דקה למות, ואף אחד לא הזיז אצבע.

וליד שוב מתעקש על זכותו למשפט פומבי לפני שיהיה מאוחר מדי. עדיין אפשר למילאד ולסאנה ללדת מחדש וחיים חדשים. עדיין אפשר לעשות הרבה כדי לשחרר את וואליד ולהחזירו לחיק של משפחתו והילדה הקטנה שלו שתנסה אותנו יום אחד בכל פעם שהיא תביט בתמונה של אביה המעונה עם הקדש.