פסגת ג'דה ומלך הערבים

הכרחי וחשוב שהערבים יערכו את הפסגה שלהם ברמת המנהיגים מעת לעת, וחשוב שהמנהיגים השונים יתכנסו בשטח רחב - במסגרת הליגה הערבית ואחרים - המסוגל להפעיל את הדיאלוג החסר. , שיתוף הפעולה הרצוי והאיחוד המיוחל, אם כי בצורות המינימליות הנדרשות.

פסגה זו באה לאור היעדר דיאלוג בין מספר צדדים בתוך מדינות ערביות רבות בין מרכיביה השונים, והיא באה לאור משברים והתערבויות אזוריים וגלובליים ברורים ביותר ממדינה ערבית אחת, ובתיק הפלסטיני שלנו. מגיע גם לאור עננים התלויים על היחסים בין (וב) מספר מדינות ערביות, בנוסף לסתירה או הפער בין סדרי העדיפויות בין מדינות שונות.

חלקם עשויים לראות את הפסגה מנקודת מבט פסימית תמידית כפורום למילים רועשות, מרחב לדיאלוגים בעלי אפקט נובט, או מנותק ממה שקדם לה, או מה שיבוא אחריה, בהתבסס על ועידות קודמות כך שהחלטותיו של הפסגות הופכות להשפעה לאחר עין ברגע שהמנהיגים מפנים את גבם לכסאותיהם בפסגה וחוזרים למדינותיהם, ובזה גישה שראויה לתשומת לב, טיפול, מעקב וביקורת אם החלטות הוועידה אינן קשורות על הנייר עם החלטות, רצון ופעולות אמיתיות שגורמות למדינות ולאזרחים להרגיש בארצם את הערך האמיתי של תוצאות הוועידות הללו.

לפסגה הערבית תהיה סגולה לקרב את הערבים מעת לעת, זהו עניין חשוב, וכדי להגביל סדרי עדיפויות באמירה ספציפית, זה ללא ספק חשוב, וכאמור בשלושים הנקודות של הצהרת ג'דה (19). /5/2023 לספירה).

אנו יכולים לומר, כקריאה טרומית, שפסגת ג'דה הנוכחית היא אחת הפסגות הערביות החשובות ביותר, לא משום שהיא השיגה הכרה בהנהגה הלובית (ומאמצי הוועדה הצבאית המשותפת) תחת הנהגה מבצעת אחת, הממשלה הלגיטימית. in Yemen, and the official Sudanese leadership, and not with the continuous affirmation of preserving the independence of the State of Palestine and respect for the Arab initiative. And thus pushed back the "follow-up" of the Israeli, contrary to what the Americans ו"נתניהו" מקודם. אדרבא, היא גם מסוגלת ליצור או להנציח את האירוע ולגרום לחדירה ולהתגלמות העצמאות, כפי שקרה ביותר מעניין אחד, ומעליו הכנסת סוריה הרשמית לליגה הערבית, והקריאה ליציאה. של כל המעצמות הזרות ממנה וממדינות אחרות, למרות ההסתייגויות הרבות של האופוזיציה הסורית מהמשטר הנוכחי מחד, ומאידך גיסא. מאידך, ממשלת ארה"ב.

אלא דגש על עצמאות, שיתוף פעולה ותמיכה של מדינות ערב... וכו'. התקדמותו של צעד קולקטיבי רחב ניכרה בקריאה ל"יצירת תנאים, השקעת הזדמנויות, חיזוק וגיבוש שותפויות וגיבוש הבנות בין ערבים מדינות על בסיס אינטרסים משותפים, ושיתוף פעולה להשגת יעדי פיתוח בר קיימא, ויישום חזונות פיתוח שאפתניים באמצעות רנסנס מקיף בכל התחומים כדי להתעדכן בהתפתחויות העולמיות, וליצור עתיד העונה על התקוות והשאיפות של העמים הערביים, "כאמור בנוסח ההכרזה, אשר תהווה קפיצת מדרגה אמיתית, גדולה ואיכותית לקראת בניית גוף אינטרסים ערבי אחיד במסגרת הקריטריונים הנ"ל, אם תתאפשר הכנה, השקעה ומסירות זו. איחוד, אינטרסים, שיתוף פעולה וחזונות צריכים להיות קשורים לערכים המאחדים המשותפים של הציוויליזציה שלנו ושל האומה שלנו, ולרצונה של מנהיגות יעילה וכנה - אם בכלל - שתוציא אותם לפועל, כך שהעם יראה את האמת על פניו הבהירים.

בכל הנוגע לעניין העיקרי שלנו, כלומר העניין הערבי-פלסטיני, העניין בו לא חרג ממה שקרה בפסגות הקודמות, וטוב שכך, אולם אופי ההחלטות - כפי נדגיש - נותר חלקי. כל עוד התמיכה החומרית בעניין הופסקה לפני שנים ולא שוחזרה עד אז.

לאמור לעיל, פסגת ג'דה הצליחה להוכיח שממלכת ערב הסעודית מייצגת מעצמה אזורית אמיתית, עם יכולות גלובליות שלא ניתן להימנע מהן. במיוחד מדיניותה הבלתי מזוהה, אך עצמאית. הדבר ניכר בהסכם הסעודי-איראני מחד, ונתמך בהכרזה. וביחסים המתפתחים עם סין, "הדרקון העולה" להשמדת המונופול האמריקני בעולם, וביכולת להגיע לאיזון עם בעיות גלובליות באמצעות מה שנראה כהזמנת הנשיא האוקראיני להשתתף בפסגה, ובאמצעות קריאה נאומו של נשיא רוסיה בפסגה.

הפסגה הצליחה להשיג את ההתגברות הממשית על כל ההתנגדויות האמריקניות בנוגע לדמותו של הוד מעלתו הנסיך מוחמד בן סלמאן, שהוצב על ידי הערבים כמלךיהם לראשונה ובפומבי בעידן השלטון הדמוקרטי האמריקני העוין, וכן בפעם השנייה אחרי עידן "טראמפ".

משפטו העמוק של יורש העצר הסעודי, המוכיח את הרצון להעניק לפסגות את ערכן הפאן-ערבי, שעוגן בהצהרת ג'דה, ניכר במסקנתו החשובה כשאמר: "המולדת הערבית שלנו היא בעלת אלמנטים מתורבתים ותרבותיים. , ומשאבים אנושיים וטבעיים, המכשירים אותה למלא תפקיד מתקדם ומנהיגותי, השגת רנסנס מקיף למדינותינו ולעמינו בכל התחומים.
סעודיה, בראשות יורש העצר מוחמד בן סלמאן, הצליחה לשלוח מספר מסרים לכל המדינות כי סעודיה, מלכת הערבים, עם מדיניותה העצמאית והמאחדת, לא תהיה נתונה עוד לסחטנות או "חליבה", שכן הוא המקרה לאור הראייה הקצרה של מדינות מערביות רבות ואמריקה, ואולי גם כמה מדינות ערביות, אבל האינטרסים ההדדיים ו"היסודות התרבותיים" הם הפוסקים הראשונים והאחרונים בהחלטות הממלכה.