יום השנה להכרזה על הקמת ארגון השחרור והחמצת הזדמנויות

הופעת אש"ף בשנת 1964 לספירה היווה נקודת מפנה היסטורית חשובה עבור העם הפלסטיני, שכן הוא החיה את הזהות הפלסטינית, שהייתה נתונה להיעלמות עקב פיזור היסוד העיקרי שלה, שהוא העם הפלסטיני, שסיבתו באותו זמן. הזמן הפך לנושא הומניטרי עבור קבוצת פליטים.

תחת הסיסמה (אחדות לאומית, גיוס לאומי, שחרור), הופעת אש"ף הפכה את הנושא ההומניטרי הזה למטרה של עם הנאבק להחזיר את זכותו הגזלה לחזור למולדתו, לשחרר אותה מהכיבוש ולהכריע את גורלו.

חשיבות הארגון עלתה במהירות בקרב העם הפלסטיני, במיוחד הפליטים, כאשר קבוצה מהם לקחה את ההובלה ביוזמה לשחרור פלסטין באמצעות מאבק מזוין, והכריזה על השקת המהפכה הפלסטינית העכשווית ב-1-1-1965 לספירה. בעזרת כוחות הסופה, הזרוע הצבאית של התנועה הפלסטינית לשחרור לאומי (פת"ח). אבלה היה אירוע מהפכני יוצא דופן שהוציא את העניין הפלסטיני משחור התמונה, מאפלת המציאות והריקנות. מהסיסמאות שהועלו, לאחר שפתח תאם את דבריו למעשים ויצר את האירוע.

כך, העם הפלסטיני החזיר לעצמו את ביטחונו העצמי ואת יכולתו לצאת מפורענותו. הצטרפותו של (פת"ח) לארגון לשחרור פלסטין ונשיאו יאסר ערפאת עומד בראש הארגון, ומניף את דגל העצמאיים. ההחלטה הפלסטינית, הגבירה את כוחו ויעילותו של אש"ף ואת הפופולריות שלו בקרב המוני העם הפלסטיני, להקים אש"ף מהווה מסגרת כוללת לכל הפלסטינים, ללא קשר לאוריינטציה האינטלקטואלית, השתייכותם הדתית והאוריינטציות הפוליטיות שלהם, ולהפוך נקודת קונצנזוס עבור הפלסטינים כנציגו הבלעדי והלגיטימי של העם הפלסטיני. זה זכה לתמיכה עממית סוחפת בקרב עמי העולם, והכרה ערבית, אזורית ובינלאומית בו כארגון המייצג את כל הפלסטינים בכל הרמות ומבטא את שאיפותיהם לחופש.

עם זאת, אש"ף, שנוסד ב-1964, והקפיצה האיכותית שלו התרחשה ב-1968 עם כניסת הפתח לתוכו ואימוץ תוכנית לשחרור כל אדמת פלסטין והמאבק המזוין כאמצעי להשגת מטרה זו, הוא לא כמו ב-1974 כשאימצה את תוכנית הביניים שקבעה "ביסוס סמכות העם". פטריוטיזם על כל חלק שישוחרר...", וזה לא אותו דבר כמו ב-1988 כשהכריז על הקמת מדינת פלסטין והסכימה למה שהיא תמיד סירבה להכיר בהחלטת חלוקת פלסטין מס' (181) ומאוחר יותר הכרה בהחלטות 242 ו-338 כבסיס לכל הסדר מדיני בסיסמה של ארץ למען שלום.

זה גם לא אותו דבר ב-1993 כשחתמה על הסכמי אוסלו והכירה במדינת ישראל, קיבלה את סמכות השלטון העצמי תחת כיבוש, וב-1996 ביטלה את רוב הוראות האמנה הלאומית שלה, תוך נטישה רשמית של המאבק המזוין.

אש"ף אינו אותו הדבר בימים אלה, והוא הפך לחלק מהרשות הלאומית הפלסטינית הנמצאת בכיבוש, ולאחד הכלים שלה. שתיקתו על המונופול של הרשות על ההחלטה הלאומית והפקרתה את תפקידה כאסמכתא. , גרמה לעניין הפלסטיני לאבד את אחד ממקורות הכוח החשובים ביותר שלו, שהוא ה-MTF

בינתיים, הנציגות הלאומית הפלסטינית הוחרמה כשהרשות הפלסטינית התבססה כתחליף לאש"ף ומחקה כל תפקיד אפשרי עבורו.

ואם האופציה של פירוק הרשות, שנרמזה לא פעם, אינה באה בחשבון, כפי שאישר שוב ושוב הנשיא אבו מאזן, הרי שהעלאתה היום לדיון הפכה להיות דחוף, לא לפזר את הרשות ומוסדותיה. , אלא לדחוף לתיקון היחס בין הרש"פ לאש"ף. במובן של החזרת הסוס לפני הקטר, כך שהכוח יהפוך לחלק ואחד הכלים של אש"ף, וטיפת מים בו. נהר שזורם לעבר חופש ועצמאות, ולא להיפך.

אי ההכרה של חמאס והג'יהאד האסלאמי באש"ף כנציג הבלעדי והלגיטימי של כל הפלסטינים מחמירה את המשבר ומעמידה את העניין הפלסטיני ואת הפרויקט הלאומי שלו במבוי סתום.
חמאס, שהופיעה כאלטרנטיבה אפשרית, שיחזר את אותה טעות פוליטית שאליה נפל הפתח על ידי מונופול על הכוח והייצוג, ועל ידי התעקשות על הנצחת הפילוג החברתי-פוליטי הפלסטיני, חלוקה הקשורה קשר הדוק לאליטה הפוליטית הפלסטינית השלטת, שלה. ההמשך הפך לראשון של מפלגתי ואינטרס עצמי על פני האינטרס הלאומי.הציבור מתרגל בהרס עצמי של הפרויקט הלאומי הפלסטיני.

פרוץ המרד ב-1987 היה הזדמנות היסטורית לחלץ את אש"ף ממשברו שנגרם עקב היציאה מלבנון, ולבנות אותה מחדש, אך ההזדמנות התבזבזה באשליה של הסדר, שלום וחתימת אוסלו. הסכמים לפני הסרת הכיבוש מהאדמה.

ההזדמנות השנייה והחשובה התבזבזה בשנת 2000 עם פרוץ אינתיפאדת אלאקצא וחזרתה של (הפתח) לגישתה המהפכנית באמצעות גדודי חללי אל-אקצא, שבמקום להשקיע בהתנגדות החשובה והיעילה שלה. , נלחם והחמיץ את ההזדמנות להחזיר את תפקידו המרכזי של אש"ף בעימות. התוקפנות האכזרית של המדינה הכובשת נגד העם הפלסטיני, סמכותו הלאומית ומוסדותיו, שהיוו את היסודות לבניית העתיד הפלסטיני העצמאי והחופשי. מדינה.

ואם שתי ההזדמנויות להשקיע בתוצאות של שתי ההתקוממויות הקודמות היו מבוזבזות והאפשרות לשחזר אותן או לחזור עליהן קשה או בלתי אפשרית בטווח הקרוב, אז יש הזדמנויות שהוחמצו אחרות שאינן קלות יותר מאשר לשחזר אותן בכל עת או זמן, וניצולם והשקעתם בהשבת היוקרה, מעמדו ותפקידו של המ"ט פ. ראשית, יוקרה ומעמד העניין הפלסטיני ומרכזיותו שנית.

ההזדמנויות הרבות לפיוס לאומי הושגו בעיתונים, ולא חסר דבר מלבד התחלת צעדים ליישום הוראותיו שסוכמו בין פתח, חמאס ושאר הפלגים הלאומיים פה אחד ובכמה תחנות: בקהיר, בקטאר, במכה, במאוריטניה, בתימן, ובביירות. ובאלג'יריה, ובבתי הכלא של הכיבוש, עם מסמך האסירים (מסמך ההסכם הלאומי).

לפיכך, לא נותר מקום שאנו יודעים בו לא התקיים הקונצנזוס הלאומי הפלסטיני, ונחתמו המסמכים להשגת אחדות לאומית, והאחים היריבים חיבקו זה את זה בהרבה נשיקות ובמילים של אהבה, חיבה ולאומי גבוה. השתייכות, וכתוצאה מכך, המורל והאופטימיות של העם הפלסטיני עלו בכל פעם למען מחר טוב יותר ואחדות לאומית.

הפרדוקס המוזר והמוזר היה ועודנו קיים כשהגיע הזמן ליישום מעשי של המוסכם?! שיישאר דבר ה' נוכח ויאמר תהילה לו: {הו האמנתם, מדוע אתם אומרים את אשר אינכם עושים? הוא אוהב את הנלחמים בעניינו בדרגות כאילו היו מוצק. בניין (4)} [אל-צף: 2-4].

הגיע הזמן, רבותי, לסקירה מקיפה של חווית הפעולה הלאומית הפלסטינית, ולבחון מחדש את כל הכלים, שיטותיה ומוסדותיה. אחרת, אש"ף לא יישאר כפי שאנו מכירים אותו היום?! כי בקיצור, זה ילך ונחלש.