ניסיון: הפנים האמיתיות של החינוך

חינוך הוא מרחב רחב בו נעשה שימוש ומתורגם בחוויות בצורה הטובה ביותר על מנת לרכוש מיומנויות שונות ולהשיג מטרות חינוכיות. הניסיון הוא הכוכב הזוהר בחלל הזה, וניתן להשיג את הבהירות שלו רק באמצעות המשכיותו ויעילותו.הוא הופך חסר תועלת וסטרילי אם הצמיחה שלו נפסקת. לא נעים לדבר על החוויה והקשר שלה לחוויה מבלי להתייחס לפילוסופיה של ג'ון דיואי, שראה בניסיון את הבסיס לחינוך וראה בחוויה את המהות.

השכלה נקשרה לג'ון דיואי עם ניסיון, שכן הניסיון הוא הבסיס שעליו נבנה כל השכלה ודרכו מתגבש ומתחדש הניסיון, ובזכות התחדשות זו, עולה יכולת החינוך לכוון את ההתנסויות הבאות. הוא אמר שכל חינוך אמיתי מגיע דרך ניסיון.
ג'ון דיואי חלוץ הניסיון והמומחיות:

דיואי מייחס חשיבות רבה לניסיון כבסיס לחינוך, ומאמין שהדרך הטובה ביותר לגדל ילד היא לאפשר לו ללמוד מהמציאות, ולהפיק תועלת לא רק מהחוויות היומיומיות שלו הנובעות מהאינטראקציות שלו עם סביבתו, אלא שעליו להפיק תועלת מטובתם של אחרים. נכון שההטבה מניסיונם של אחרים מרחיבה את היקף הידע, אך לדעתו של דיואי אין להסתמך על כך באופן קבוע וישיר, כדי שהתוצאה לא תהיה שלילית, והלומד לא יוכל להפיק תועלת מניסיונותיו ו לקיים אינטראקציה עם הסביבה שלו, שכן הוא מאמין שהניסיון שנצבר בגלל עניין מוביל לידע שניתן להטמעה ומוביל ללמידה מכוונת לעומת אגב.

דיואי מדגיש את הקשר ההדוק בין התנסות להתנסות.לשיטתו, הלמידה אינה אלא פרי של התנסות מתמשכת המאפשרת לילד להתמודד בצורה חיובית עם מצבים מעשיים המשנים את התנהגותו ורעיונותיו. הוא גם מציין שלחוויה יש שני היבטים: האחד הוא החוויה עצמה, והשני הוא ההשפעה הנובעת מהחוויה הזו.

פילוסופיה של מומחיות וניסיון:
ג'ון דיואי רואה בחוויה פר אקסלנס, והניסיון הוא נקודה מהותית בפילוסופיה שלו, שכן היא תופסת מקום חשוב ומהותי בתהליך החיים, אז בכל מקום שיש חיים, יש התנהגות ופעילות, וכדי שהחיים ימשיכו. , פעילות זו חייבת להישאר מחוברת, רציפה ותואמת לסביבה, והתאמה זו היא הסתגלות שכונה עם סביבתה, היא אינה שלילית בשום צורה, אלא הסתגלות שמטרתה לעצב את האורגניזם באמצעות הסביבה בה הוא חי. .

פילוסופיית החוויה היא אחד הנושאים שתפסו מקום חשוב ברעיונות הפילוסופיים והחינוכיים של דיואי, הוא מגדיר את החוויה כתהליך של אינטראקציה בין הפרט לסביבתו, המאפשר לו לרכוש את שיטות החשיבה הנכונות. והוא ראה בכך מקור לחשיבה לוגית ודוחה מכל וכל את קיומו של הדימוי הלוגי מחוץ לתחום המציאות והניסיון.דיואי קשר מסקנות לחוויה כדי להיפטר מתפיסות פילוסופיות מסורתיות.

מבחינתו, החינוך הוא מהעריסה לקבר. לא מדובר במנה שניתנת אחת ולתמיד, אלא מדובר בתופעה טבעית במין האנושי, המתרחשת באופן לא מודע מאז היוולדו מתוקף קיומו של הפרט בחברה, ומדובר בתהליך מתמשך ומתפתח. כשם שזה לא רק הכנה לחיים עתידיים, אלא החיים עצמם ותהליך של פעולותיהם, כלומר, זה חייב להיות חיי בית הספר, מנקודת מבטו, הם חיים אמיתיים שבהם ניסיון מתקבל ישירות, והוא דומה בריאליזם שלו לחיים של ילד בבית או לסביבה שבה הוא חי. וזה צריך להמשיך כי למדע תמיד יש משהו חדש לספק לנו, שכן בית הספר הוא מעבדה, לא אולם הרצאות.

על מנת שהחוויה תהיה שימושית ובעלת משמעות חינוכית היא צריכה להביא ליותר התנסויות, המבטיחות את המשכיות תהליך הלמידה, והדבר מצריך שהלומד יחוש בקיומה של בעיה חדשה בכל מצב חינוכי, ולכן הוא לוקח היוזמה לזהות את הבעיה ולהכיר את מימדיה, מה שמייצר תחושה ראשונית של הפתרון, ולכן הוא מעלה חוויות קודמות ומידע שמאפשר לו מי שמנסח את ההשערה שוב מקבל את מה שהוכח מניסיון ודוחה את מה שעוד.

דיואי הוא המחבר של גישת שיטת החוויה הקובעת שהחוויה האנושית אינה סדרה מפורקת של פרקים לסירוגין, אלא מעגל מתפתח של פעילויות. הלמידה ראויה להיות ממוסגרת באופן זה כתהליך מצטבר ואבולוציוני, כאשר החוקרים עוברים משלב של ספקנות לא מספקת לשלב אחר המאופיין בפתרון בעיות מספק. אחד היסודות של תהליך החינוך הוא מציאת התלמיד עצמו בחוויה אמיתית שבמרכזה בעיה המשמשת גירוי לחשיבה, ונדרש שבעיה זו תהיה ממקור טבעי, לא מלאכותית, ותתייחס לתלמיד עצמו. , כך שלמידה היא גילוי וחדשנות, ולא רק צבירת מידע, שכן הוא סבור שהחינוך המסורתי הזניח את מרכיב הטבע.האנושות, הגבילה את חופש הפרט והזניחה את תפקידו של הלומד בתהליך החינוכי, וכי החינוך המסורתי. מייצר חוויות מזיקות בחינוך והתנסויות אלו מעכבות את הצמיחה, ומכאן שזה מוביל לקהות ופיזור המחשבה, בעוד שהוא מאמין שמטרת החינוך היא להשיג צמיחה ולהגדיל אותה ולמצוא דרכים להגיע לכך. המטרה כאן מופיעה הבסיס שאומץ על ידי דיואי, שהוא מושג ההתנסות כמנחה בתהליך החינוכי, כי תורת החינוך מתמצה בגיבוש ההתנסות במערך חדש ויציב, וזה רעיון נבדל מהחינוך מבחינת הכנה לקראת עתיד רחוק, או שזהו גילוי, היווצרות חיצונית או חזרה לעבר.

סיכום:
דיואי אומר: "האמונה שחינוך נכון מושג באמצעות ניסיון, אין פירושה שלכל ההתנסויות יש ערך חינוכי אמיתי, או שהן שוות בעניין זה. כי ניסיון מסוים מזיק מבחינה חינוכית, וכל התנסות שתביא לעכב את צמיחת הניסיון בעתיד או לסטייה מהדרך הנכונה נחשבת מזיקה מבחינה חינוכית.

בהתאם לכך, דיואי מאמין כי הניסיון אינו אלא כוח נע לקראת צמיחה. חובתו של המחנך לעבוד על הבאת החוויה של התלמיד לבגרות מלאה.

ג'ון דיואי חולל מהפכה מהותית בתחום החינוך, הוא זה שהסעיר את תרדמת הסצנה החינוכית, וסיפק למערכות החינוך מסגרת פילוסופית וחינוכית המאפשרת להן לברוח מחינוך כפייתי. היא החזירה לנפש האינדיבידואלית ולרצון החופשי את מקומו, וסללה את הדרך ליצירתיות, חדשנות וחשיבה יצירתית, כך שהמערב נהנה ממנה ועשה קפיצה קוונטית בתחום החינוכי, המדעי והטכנולוגי, ואנחנו בעולם הערבי. עדיין תקועים בין חינוך המדוכאים לשחרור המדוכאים. אנחנו לא חדשנים. אנחנו מוגבלים על ידי הסתגרות אינטלקטואלית מחד ופחד משינוי מאידך.