ניצחון הג'יהאד הוא ניצחון הדם על החרב

לא הייתי הולך להשתתף בהדלקת "להבת השיבה" השבעים וחמש שעבדה קראה בזירה שלה, לו נמשכה התוקפנות נגד עזה, שנתניהו הכריז שהיא התקפה על תנועת הג'יהאד, והרג פי שניים ילדים, נשים וחפים מפשע כמו אלו שנהרגו בג'יהאד (11-33).

במשך חמשת ימי התוקפנות רדפו אותי חרדה, עצב ופחד שמה שקרה עם חאדר עדנאן יקרה עם תנועת הג'יהאד, הוא ייחד לשלושה חודשים ולילות של רעב וצמא עד שנשמתו תשפך. אל תוך קירותיה. לפניו ייבחר לגיבורי מנהרת החירות שחפרו בטון מזוין בכפותיהם. ואצבעותיהם, וכשיצאו אל האור ואימצו את החופש, לא מצאו יד אחת. הושטת יד אליהם עם פירור לחם או משקה מים.

בשלושת היחודים; גיבורי המנהרה וגיבור ההסתמכות על הרעב כדי לשבור את הכלא והסוהר, וחיסול גיבורי גדודי הג'יהאד, החלטנו כקבוצה לאומית להשאיר אותם להתמודד לבד עם גורלם בכוונה מוקדמת ובכוונה מוקדמת, מסתמכים על לשוננו לבדה שתתפלל עבורם ותו לא מלבד תחינה, (תחנן יותר עבורם) עד שהרגשתי שאנחנו העם היחיד בעולם שמאמץ את ההליך הזה, מזיז את הלשון בלבד, זה בהנחה שכולנו היינו אמת בתפילותינו, ולשוננו דיברו בניגוד למה ללבנו.

ורחוק מההתארכות, ומההישג הגדול שהשיג הג'יהאד בכך שמונע מישראל להשיג את מטרותיו, החלטתי להשתתף בהדלקת הלהבה של השיבה השבעים וחמש, כניצחון לג'יהאד, לחטיבותיו, לקדושים שלו, לוחמיו, ויציבותם, ולא בגלל שאני מאמין שהדלקת הלהבה תוביל להשגת השיבה, כי הלהבה הזו נדלקת כבר 75 שנה, לא התקדמנו סנטימטר אחד לקראת השיבה. המובילים בפלטפורמות המקומיות, הערביות והבינלאומיות לא מאמינים בשיבה הזו. הימין והגב הזה. אני לא מפחד מאף אחד שהסכם אוסלו הפיל את ההחזר הזה, למרות שהוא שמר אותה כמילה בלי תוכן, כמו שקרה בסוגיות פתרון הקבע שכולם נזרקו לפח, כמו נושא ירושלים. , שבשני חלקיה הפכה לבירת הנצח המאוחדת של הישות הגזלת, ובכל זאת אתה רואה כמה אנשים מתקוממים למען שכונה, מסגד או כנסייה בירושלים, שוכחים שכל ירושלים, למעט תושבים, הפכו מחוץ לדיון, ודחיית הבחירות הפלסטיניות שסוכמו להתקיים, בוטלה באמתלה זו, העילה שישראל מסרבת להעניק לירושלמים זכות בחירה ולהתמודד. וגירוש עורך הדין הירושלמי סלאח אל-חמורי לפריז בטענה לאזרחותו הצרפתית. זה היה לפני כחצי שנה, כלומר בממשלתו השלווה של לפיד, כלומר לפני כניסתו של בן ג'פיר ודומיו מהימין הפשיסטי. אותו הדבר. הדבר חל על אי מסירת גופתו של האסיר הסמלי נאסר חמיד לאחר רבע מאה של משפחות.

עם האיתנות של הג'יהאד האגדי, וההתפתחות שלו מתנועה קטנה לענק שכובש את לב האנשים, הרגשתי לראשונה שהחזרה קרובה מתמיד.