אבק התוקפנות התפוגג, ונשאר ריח הדם, חלומות לסירוגין ואסון מתמשך

חמשת הימים האחרונים של מלחמת העקורים, שהתארכה מאז הנכבה, הגיעו לסיומם. גם הפעם בהכרזה על שביתת נשק או שביתת נשק שבה ייפסק ההרג באופן זמני, לאחר שנוספו שמות חדשים לרשימת הקדושים, היתומים, האלמנות והמשפחות השכולות, שחלקן הפכו לחסרי בית.

עזה, שבה מתגוררים כשני מיליון פלסטינים, יותר משבעים וחמישה אחוזים מהם פליטים שגורשו מבתיהם ב-1948, ואף אחד מהם, לאחר שהוטעה כי ישובו לאחר מספר שבועות, לא ציפה כי סבבי מלחמת התוקפנות ההיא ימשכו אל נכדיהם, נכדיהם, ולעיתים גם נכדיהם, להילחם בה בחיפוש אחר מולדת שחלק מהאנשים קורעים לגזרים במאבק על מעצמה שלא נותר לה דבר. ממנו אלא לכרסם בזיכוי ובקורבנות היקרים שבני עמנו עדיין מקריבים על מזבח חירותו.

עזה, שעשתה את דרכה מימיה הראשונים של הנכבה במחנות הפליטים הקשים, נמצאת כאן היום, וביום השנה לנכבה, מחדשת את שבועתה להמשיך במאבק שלא פסק, ומשקה את האדמה עם דם טהור של ילדיו הטובים ביותר. באשר לפרדוקסים הגדולים, הוא שעידן עזה, שהוביל את מהפכת הפליטים הפלסטינים, פוצץ את מנהרת עילבון והוליד את מיטב המנהיגים המייסדים, מצא את עצמו בסבב הזה לבד, אפילו בין שליטיה, שדאגתם היחידה. היה להישאר תחת שלטון תושבי עזה, או מחוץ להשפעה על גורלם.

פלסטין מחיה את זיכרון הקטסטרופה שחוו הגורם של עמנו בכל חלק בעמקיו, בהרים ובמישורים שלו. בגליל, המשולש והנגב, ומירושלים, הבירה, לכל גבולות המדינה , ובכל מקומות המקלט בפזורה של בירות. עם זאת, עזה, שנשארה נאמנה לפלסטין, הנצחה השנה את הנכבה בדרכה המוטבעת ברצונם של החופשיים, והכריזה שוב על המסר בן שבעים וחמש השנים שלה, כי פלסטין שהם רצו למחוק היא חזרה וחוזרת, והיא בלתי ניתנת לשבירה למרות ה"חכמה או עייפות" של אלה שמינו את עצמם הם שלטו בה והוסחו מדם ילדיה, ומשבועת מייסדי מהפכות, התקוממויות ומתנות מתמשכות. , עד שאופק החופש הבא מתנשא עם שחר של בוקר אחד.

עזה לא חיפשה את סבב המלחמה הזה, שכן אנשיה היו עסוקים בחיפוש אחר פרנסה בגבולות התיל של המצור, כשם שתנועת הג'יהאד לא חיפשה כוח או מאבק על פירוריה, והעדיפה לדבר ב שפת המבוגרים ולכן היא לא נזפה באלה שעזבו אותה בשקט, כמו שחלקם עזבו. המדינה בלעה את לשונו כדי שריח הדם לא יכריח אותו לדבר, כשם שאותה ארץ בלעה את האגו של אחרים. והם הפכו למאסטרים של "פילוסופיית החוכמה" לאחר שלא הצליחו לשלוט.

באופן יוצא דופן, שפת הדוברים הייתה מלאה בהוראות מלאות ב"חוכמה מתהווה", ואמרנו אז, "אם החוכמה היא אדון המצב, אז יהיה כך!" מטפיזיקה כאשר ניגשים ליוצרי החלוקה. עם זאת, נראה שהמשוואות לאחר הסיבוב אינן זהות לאלו שלפניו, שכן זהו הסיבוב השלישי בו נותרת תנועת הג'יהאד לבדה והיא לא הייתה היוזמת. אבל הפעם היא החליטה לומר שתבוסה היא לא גורל, למרות שהיא לא שרה על ניצחון שעוד יגיע.

הדברים שהפלסטינים חוזרים עליהם בזמן שהם מנציחים את הפורענות שלהם לכל אחת מההנהגות של שתי מעצמות הפילוג: "בכל פעם העם שלנו מוכיח שהוא גדול ממנהיגיו, ואם אינך מסוגל לשאת את דגל השיבה, החירות והגדרה עצמית, אז הבה נכתוב מחדש את ההיסטוריה שלנו, ונגדיר מחדש את הפורענות שלנו שהחלה בפשעי התנועה." ציונות, שותפות בינלאומית ורשלנות ערבית, ולמרבה הצער היא עדיין נמשכת בשל ההגמוניה המפצלת שלך על חשבון אינטרסים עליונים של עמנו".

לקחי הקרב הזה נותרו גלויים, מתדפקים על חומות המאגר, לטפל בו ברצינות, בין אם בשל העובדה שהתוקפנות הישראלית, עצומה ככל שתהיה, לעולם לא תוכל להרתיע את דבקות עמנו במולדת. של אבותינו וסבינו, או מבחינת הדרישות של בניית חזית פלסטינית רחבה ומאוחדת, המחזירה את ההתחשבות במוסדות הלאומיים המכילים לקחת על עצמם את האחריות להגן על המטרה של עמנו, ולחזק את איתנותם ויכולת ההישרדות שלו.