קרבות "המעי הריק": אירים ופלסטינים

מותו של האסיר חאדר עדנאן בבתי הכלא של הכיבוש הישראלי הוא הזדמנות לדבר על הנשק של שביתת הרעב. הכיבוש הישראלי יודע את מידת כוחו של נשק זה ועד כמה הוא יכול ליצור לחץ בינלאומי על המדינה הציונית. מכיוון שהקרב והנשק של "מעיים ריקים" הם הקרבה עצמית למען מה גבוה יותר-המולדת. האסיר אוהב את החיים כמו שאתה ואני אוהב את זה, והוא מודע לחלוטין מההתחלה שאהבתו לפלסטינה יכול להיות מוכתר במיתת קדושים בכל רגע, ובכל זאת הוא נחוש להחזיק בנשק הזה. די לשאיד חאדר להתגאות בכך שיש לו חמש שביתות רעב, שהארבע הראשונות מהן הסתיימו בנטילת חירותו, והאחרונה שבהן חטף את חירותו בפעם האחרונה כשקם כשאהיד. השביתות שלו החלו בשנת 2012 כאשר הוא פתח בשביתה למשך 66 ימים, לאחר מכן בשנת 2015 למשך 52 ימים, 2018 למשך 59 ימים, ו-2021 למשך 25 ימים, כל אלה נטלו ממנו את החופש, ולבסוף, 2023 למשך 86 ימים והוא קם בתור קדוש מעונה.

העם הפלסטיני מצא עצמו סובל תחת כיבוש שממנו הוא מבקש להשתחרר.סוגים שונים של מאבקים נכפו עליו על ידי עמים רבים. אמנם כל מיני מאבקים קשורים זה בזה ואי אפשר להפריד אחד מהשני, במובן זה שאימוץ מאבק מזוין ללא פעולה פוליטית מוביל לכישלון בלתי נמנע בגלל היעדר כיסוי פוליטי, אבל הנשק של שביתת הרעב הוא בהחלט אחד מהסוגים החמור שבהם על הנשמה. חווית המאבק האירי עלה לרמות הגבוהות ביותר בהקשר זה, במיוחד השביתה של (בובי סנדס) וחבריו, שיום השנה שלהם חל בחמישי למאי של כל שנה. באותה תקופה, סנדרס וצעירים אחרים מתו כתוצאה משביתת הרעב שלהם ב-1981 כחלק מהקמפיין שלהם להשיג את זכותם להתייחס אליהם כאל "אסירים פוליטיים". כיום, המקרה של פלסטין דומה מאוד. החוויה הפלסטינית, ולפניה האירית, במסגרת קרבות "המעיים הריקים", הפכה ללקח לכל מאבק להשגת שחרור והגדרה עצמית.

הקדושים הללו, הפלסטינים והאירים, ובראשם האנוסים חאדר עדנאן ובובי סנדרס, ביססו את שביתת הרעב כביטוי למחאה פוליטית, וחל שינוי גדול בתרבות ההתנגדות השלווה. הם האמינו במטרה שלהם והתכוננו מראש להקריב את חייהם למען המטרה, כך שחוויותיהם הפכו דוגמה לביטחון ביכולת להשיג את מבוקשם, ולדוגמה לדורות המאמינים בהכרח של ניצחון.

החוויות וההקרבות הללו עשויות לבסס את העתיד לבוא, שיהיה נחוש ומודע יותר לאויב, שחייליו מייחדים כל שנייה אסירים בבתי הכלא של הכיבוש, תוך שהם עומדים בפני מדיניות של בידוד בודד, ענישה קולקטיבית, סירוב לשפר את מצבם הבריאותי של מאות חולים ופצועים, תוך שהם עומדים בפני הפרה בוטה של זכויות האדם הבסיסיות ביותר שלהם.הם גם מתמודדים עם טרור מאורגן. והנה "ועדת האסירים המנהליים בבתי הכלא של הכיבוש" מכריזה על החלטתה לפתוח בשביתת רעב המונית פתוחה "בימים הקרובים", כדי להפעיל לחץ על רשויות הכיבוש הישראליות בניסיון להגיע ל"תוצאות חיוביות במינהל תיק מעצר", ולהגיב על חיסול האסיר חאדר עדנאן. ושוב, אנו קוראים להפעיל יותר את נושא האסירים הפלסטינים (ילדים, נשים וגברים) במישור הערבי, האיסלאמי והבינלאומי.