סיפור הארגון... כאן, לא ב"מלמה"

אם ערכנו סקר דעה מקצועי וחסר פניות על המציאות של אש"ף, ונוכחותו בחיי העם הפלסטיני כעת, ובהשוואה לאיך שהיה בזמן הכתרתו בפסגת רבט כלגיטימי. representative of the Palestinian people, and when the late great Yasser Arafat delivered Palestine's speech before the United Nations General Assembly, and when it fought The longest battle of confrontation with Israel, when it was expelled from Lebanon, but it developed its political presence worldwide, בנוסף להנהגתה הקבועה של כל פעילות העם הפלסטיני במולדת ובתפוצות.

אם נבצע סקר בתנאי שהוא מקצועי והוגן, אני מצפה ומקווה שאני טועה שהתוצאה תהיה כדלקמן:

הדור הצעיר, שנולד ואז התבגר במהלך רבע המאה האחרונה, אינו יודע על כך הרבה.

הדור המבוגר: מי הקים אותו והשתתף בהישגיו החשובים ביותר
הוא מדבר בצער על מצבה, בזמן הפרישה הסיטונאי, לא ליחידים אלא למוסדות שהיו בסיס לשגשוגו של הארגון ולחוזק נוכחותו, וכעת הוא כמעט ואינו קיים אלא בכותרות ובשיחות. של זיכרונות.

- אלו על המולדת: הם רואים אותה חבויה מאחורי הרשות, שבתורה מסתתרת מאחורי משבריה הבלתי פתורים, מאחורי חסימת האופק המדיני, הנצחת הפילוג וסופם של נסיונות גרידא לתקן אותה.
- ואלה שמחוץ למולדת: הם חיים בתוך שאלה גדולה.. איפה אנחנו? ומה התפקיד שלנו? ואיפה אש"ף כשהיה המסגרת המאחדת של כל פלסטיני, בלי קשר לשכנוע הפוליטי שלו? באותה תקופה כשהאסיפה הלאומית שלנו הייתה אחד הפרלמנטים החזקים והחשובים בעולם.

אף פלסטיני לא שאל את השאלה מי מייצג אותי? ומי מוביל את המאבק הלאומי שלי? אף אחד לא מדבר בשמי בכל הפורומים.. אש"ף, חזק ומכיל, ענה על כל השאלות ושכנע את כולם לענות עליהן.. אש"ף נכח בעוצמת הפופולריות שלו ובגיוס כל הפלסטינים סביבו, מהארץ המקום הרחוק ביותר במרחק אלפי קילומטרים מפלסטין ללב פלסטין עצמה. זה לא היה נוכחות שסיפקה התקשורת, הכסף, או אפילו הצורך העמוק בזהות לאומית מקיפה, אבל בנוסף לכל זה, זו הייתה נוכחות מבוססת על הישגים משכנעים בכל התחומים בהם הוביל הארגון את אנשיו, והקדיש את הכשרון ואת הכשרון של מטרתו כ"מטרה המרכזית" לעולם הערבי והאסלאמי, ולכל העמים השואפים לחופש צדק וזכות עצמית. -נחישות.

לא ניתן לענות על השאלה על ידי שיקום הישגי העבר כדי למלא את הוואקום של ההווה. השאלה היא... איפה אש"ף ואיפה המערך המקיף מאחוריו... איפה מוסדותיו... איפה נוכחותה במולדת ובכל מקום שבו יש פלסטינים?

היכן המערך הישן של כל הכוחות והפלגים במסגרותיהם וסביב התוכניות שלהם, אפילו האופוזיציה?

איפה האחדות הלאומית? והעניין כאן הוא לא רק בין פתח לחמאס, לא בין עזה לגדה, ולא בין הרשות לעם.

היא פיזרה וחילקה את דמה לשבטים המתקוטטים עד לפירורים.

מצרים התייאשה, אלג'יריה התייאשה, ולפניה תימן התייאשה, סעודיה התייאשה, מוסקבה התייאשה, וכל מי שניסה לשים קץ לחלוקת עם אחד ומולדת אחת התייאשה. לא רק שלא היו ניסיונות, אלא שלא דובר על סיום החלוקה, כל יום שעובר ללא פתרון הוא מעבר בלתי נמנע לפרידה.

השימוש בתפארות העבר כדי למלא את חלל ההווה אינו עובד. לסיפור, קיומו, תפקידו, האפקטיביות והעתיד של הארגון אין פתרון מלבד על המולדת. באשר ל"מלמו" השוודית, זה רק חוליה אחת ב שרשרת שנוצרת מחולשת המרכז.

כל נושא פלסטיני "ואנחנו במעגל הביזה" אם הוא לא מטופל על המולדת ועל ידי פעולת האנשים שמבטיחים מיליונים והעיקרון שלהם הוא עמידה בשטח, יהיו העלויות אשר יהיו, אז אין תרופה לכך. זה, לא במאלמו ולא בשום מקום אחר.