לקראת התעוררות האחדות הפלסטינית

הזרם הפלסטיני הזה, רבע מיליון, מכל המקומות והמקומות, לעבר מסגד אל-אקצא כדי לקיים את תפילת יום השישי האחרונה של הרמדאן, 14 באפריל, הוא אמונה, החלטה, עמדה והטיה. ומה שהוא מייצג של דת, מורשת וערכים לאומיים, והשנייה היא לסכל ולשבש את תכניות המושבה לכפיית ייהוד, ישראליזציה ו עבריות על ירושלים וקדושותיה.

התנהגות המושבה בהתמודדות עם כל מה שהוא ערבי, פלסטיני, מוסלמי ונוצרי, התנהגות תוקפנית, גזענית, חד צדדית על ידי העלבה, פגיעה ושלילת זכותם של פלסטינים, מוסלמים ונוצרים, לקיים את הטקסים שלהם ולהוכיח את נוכחותם. על קדושותיהם: מסגד אל-אקצא, מסגד איברהימי בחברון וכנסיות המולד, התקומה והבשורה, משולבים ומקושרים זה לזה המאשרים אדמה פלסטינית ובני אדם, מוסלמים ונוצרים.

הם תקפו את זכויותיהם של נוצרים פלסטינים מלהגיע מאזורים פלסטיניים שונים, למלא את חובותיהם הדתיות ולתרגל את הטקסים שלהם, בכנסיות התחייה והמולד, בימי עיד, כדי לממש את הכלים של המושבה. כאשר הנוצרים עושים זאת, בדיוק כמו המוסלמים, המניעים שלהם קשורים זה בזה, משולבים, דתיים ולאומיים, תוך עימות עם כיבוש וקולוניזציה, ודחייה של ייהוד, ישראליזציה ועבריות.

כלי המושבה, המתיישבים, מבחינה פוליטית ודתית, נהגו בהשפלה מוסרית ואתית נגד נוצרים בצורות שונות של פגיעה בכבוד על ידי "יריקה" על כמרים ונשים נוצרים, כאות להסתה מאורגנת, ושנאה נסתרת ומוצהרת נגד אחר, נגד נוצרים ומוסלמים, המאשרת שהסכסוך הפלסטיני הישראלי, הערבי-עברי, אינו מאבק על "האקורה", מסגד, רחוב או שכונה, אלא מאבק בין שני פרויקטים מתנגשים ביסודם: בין הפרויקט הפלסטיני הלאומי הדמוקרטי הפלורליסטי, מול הפרויקט הקולוניאלי הקולוניאלי הגזעני החד-צדדי.

המאבק של הפלסטינים במושבה משיג תוצאות מצטברות, החל מהגורם הדמוגרפי של האוכלוסין, שבו המושבה כשלה אסטרטגית לגרש, לעקור ולגרש את כל העם הפלסטיני ממולדתו.פרויקט והטלתה בכוח, גם אם המושבה. בעל עליונות בצורות שונות ובכלים מרובים.

המושבה מתדלקת את החלוקה בין "פתח" ל"חמאס" בין הגדה המערבית לרצועת עזה, ומהמרת על המשך מתנה לכיבוש בתמורה לשימור הכוחות המפוצלים והמתנגשים של רמאללה ועזה. .