חייב להיות פתרון מהיר לפגישה בין הממשלה למורים

הסוגיה החינוכית עומדת בפני דילמה חמורה מכפי שיכולה להיות מיוצגת על ידי השביתה, הדרישות החוקיות של עובדי ההוראה והיעדר מענה או חוסר יכולת של הממשלה להיענות לדרישות אלו. למורה יש את כל הזכות להגן על זכויותיו ועל כך אין מחלוקת, אך לשביתה יש השפעות שליליות מאוד ומאיימת על דור שלם של אלפי תלמידים ותלמידות כתוצאה משיבוש תהליך החינוך.

מה שנדרש הוא שההתנגשות בין דרישות המורים לעמדות הממשלה לא תהווה שדה קרב, כי דרישות ועמדות הממשלה צריכות להיות עקביות ומשתפות פעולה, ולא סותרות, להציף אתגרים כמו שביתה מקיפה ולשבש את החינוך כולו. תהליך, תוך כבוד והערכה לדרישות המורים ולתפקידם האסטרטגי בחיים ובדורות הבאים.

שמענו מהדוברות הרשמיות שהדברים מתקרבים לפריצת דרך וזו לא פעם ראשונה אבל בהרבה מקרים זו הייתה סתם אמירה שלא משקפת את המציאות, אומרים שהגענו לפתרון והמורים מכחישים את זה ולהמשיך בשביתה הבעיה התארכה ולא מצאו לה פתרון. מה שנדרש הוא ששני הצדדים יבינו את המצב במלואו. כלומר, כאשר הם דורשים העלאת שכר ולממשלה אין מספיק כסף לעשות זאת, יש להעריך את המצב בחיוב ולהפסיק את השביתה, או לפחות לצמצם, כלומר השביתה מתקיימת יום בשבוע או מנה יומית אחת שהופסקה עקב השביתה.

ואם צוות המורים נדרש להבין את המצב, גם על חשבון דרישותיהם בחלקן, אזי על הממשלה לתת מענה ראשוני ולהסביר את הפוטנציאל והיכולות שלה להיענות לדרישות המורים, ועל המורים להבין כי .

השביתה המקיפה בהחלט מאיימת על כל שנת הלימודים, ומדובר בקטסטרופה שהשפעותיה נמשכות למספר שנים, שבה נפגעים בעיקר תלמידי התאג'יהי ואבדה להם שנת לימודים שלמה.

אנחנו עומדים לצד המורים ודרישותיהם ורואים שהם צודקים, אבל אנחנו רואים בשביתה המקיפה והמתמשכת אסון שחור שפוגע בדור שלם וגם במורים שגרמו לו.

מה שנדרש הוא למצוא פתרון באמצעות הבנה הדדית והערכה מתאימה ופטריוטית, ולא להגביל את דרישות המורים לתנאיהם בלבד ולהתעלם מהתלמידים ומזכויותיהם, שהם אלו שאין להם כל אשמה.

מה שנדרש הוא ישיבת הבנה שדה ומציאותית הכוללת מספר מנהיגי מורים, פקידי חינוך ואולי גם ראש הממשלה, ושכל צד מבין את המציאות של הצד השני, ולכן האינטרס הלאומי הוא הפסיקה, שהוא נקודת ההבנה והדרך לצאת מהמבוי הסתום הזה על ידי פגיעה.

הזמן עבר, ההצהרות התגברו ושום דבר לא באמת השתנה, הגיע השלב למפגש בין מורי העילית, משרד החינוך וראש הממשלה, ומציאת פתרון הגיוני שמעריך את הנסיבות, היכולות, היכולות, החובות והאחריות של כל צד, וכך הם יכולים למצוא פתרון אם הממשלה מבינה את זכות הדרישות, והמורים מבינים את היכולות הפיננסיות של הממשלה.