כיצד יכולים ישראלים דמוקרטים לנצח במלחמה הזו?
גרשון בסקין
בשבוע שעבר כתבתי שאנחנו במלחמה. לא מלחמת ישראל עם איראן, חיזבאללה או חמאס, אלא מלחמה המתחוללת בתוך ישראל ובגדה המערבית הכבושה, הנפתחת על ידי קיצונים מהימין הדתי ושליחיהם המתנחלים האלימים. הפלסטינים הם הקורבנות הישירים, אך המטרה האמיתית היא ישראל עצמה – ישראל הדמוקרטית.
הם מתקדמים כי הם יודעים בדיוק מה הם רוצים, בעוד אנחנו עדיין לא פועלים כאילו אנחנו יודעים מה צריך להגן עליו.
הם רוצים ממלכה דתית גאוליתית הנשלטת על ידי ההלכה היהודית. ואנחנו רוצים מדינה דמוקרטית עם רוב יהודי, המושרשת בהיסטוריה היהודית ובתרבות העברית ובזכות העם היהודי להגדרה עצמית, אך שייכת באופן שווה לכל אזרחיה, כפי שהובטח במגילת העצמאות.
הם רוצים עליונות יהודית, ואנחנו רוצים שוויון בפני החוק. הם רוצים ארץ ללא פלסטינים, ואנחנו רוצים מדינה המגנה על כל אזרח ועל כל אדם הנתון לסמכותה.
זהו מאבק על עתיד ישראל: האם היא תישאר מדינה דמוקרטית? האם הצבא ישרת את המדינה או תנועה דתית גאוליתית? האם החוק יגן על כולם או רק על יהודים? והאם היהדות בחיים הציבוריים מייצגת אחריות מוסרית או הופכת לכלי לשליטה?
הגיע הזמן להכיר בכך שלא ניתן לשלב דמוקרטיה וכיבוש קבוע. מדינה אינה יכולה לשלוט במיליוני בני אדם הנשללים מזכויות שוות, ואז לתאר את עצמה כדמוקרטית. הכיבוש משחית את הצבא, את החוק, את הפוליטיקה ואת השפה המוסרית, ויוצר את הסביבה שבה מתנחלים אלימים הופכים לכלי ליישום מדיניות רשמית.
סיום הכיבוש אינו ויתור לפלסטינים, אלא הכרח להצלת ישראל.
כדי שישראלים דמוקרטים ינצחו, עליהם קודם כל להחזיר את הבהירות המוסרית. המתנחלים האלימים אינם רק "נערי גבעות", אלא שחקנים פוליטיים המשתמשים באלימות להשגת מטרות אידיאולוגיות. וכאשר שרים מגנים עליהם, וחיילים מגנים עליהם, והמשטרה נמנעת מלעצור אותם, והפרקליטות אינה מעמידה אותם לדין, המדינה הופכת שותפה לפשע.
טרור יהודי הוא טרור. והמדינה שאינה מגנה על הפלסטינים הנתונים לשליטתה אינה בוגדת רק בפלסטינים, אלא בוגדת בערכיה ובחובותיה כלפי עצמה.
ההגנה שלנו על הפלסטינים היא הגנה על ישראל. מבחן הדמוקרטיה הישראלית אינו באופן שבו המדינה מתייחסת ליהודים בתל אביב, אלא לפלסטינים בחברון, מסאפר יטא, הבקעה, חווארה, בורין ודרום הר חברון.
כל עוד הצבא שולט בחייהם, המדינה נשארת אחראית לשלומם. וכאשר היא מאפשרת למתנחלים להטיל עליהם אימה, תהליך הרס הדמוקרטיה כבר החל.
אנחנו זקוקים גם למאבק משפטי מתמשך. יש לתעד כל תקיפה, לרשום כל מחדל של הצבא או המשטרה, ולערער בפני בתי המשפט על כל מאחז בלתי חוקי. ויש לחשוף את סעיפי התקציב המממנים רשתות אלימות, ולחייב דין כל פקיד המקל על תקיפות או מספק להן הגנה.
על עורכי דין, ארגוני זכויות אדם, פקידי ביטחון לשעבר, עיתונאים ואזרחים לעבוד יחד באופן יומיומי ומאורגן.
ואנחנו זקוקים לארגון פוליטי. לקיצונים יש מפלגות, רבנים, תנועות נוער, תורמים, כלי תקשורת, מוסדות דת, שרים ואידיאולוגיה ברורה. הפגנות הן הכרחיות, אך אינן מספיקות. מחאה שאינה הופכת לכוח פוליטי מאורגן נעלמת.
אנחנו זקוקים לחזית דמוקרטית שמטרתה להציל את ישראל מעריצות דתית גאוליתית. נתניהו הוא חלק מהותי מהסכנה, אך הוא אינו כל הסכנה. האיום העמוק יותר הוא התנועה האידיאולוגית השואפת להחליף את ישראל הדמוקרטית במשטר דתי לאומי סמכותני.
וחזית זו חייבת להיות יהודית-ערבית. לא ניתן לשמור על הדמוקרטיה תוך הדרה של עשרים אחוז מאזרחי ישראל מהשלטון הפוליטי. האזרחים הערבים אינם אורחים, אלא אזרחים בעלי זכויות מלאות. המפלגות הערביות הן מפלגות ישראליות, והקולות הערביים הם קולות ישראליים.
כל קואליציה דמוקרטית הרואה באזרחים הערבים מחוץ למעגל הלגיטימיות הפוליטית אימצה חלק מההיגיון של הקיצונים. לכן, הקואליציה הדמוקרטית הבאה חייבת להתבסס על שותפות שווה בין יהודים לערבים במסגרת פרויקט אזרחי משותף.
ועל אזרחי ישראל ללכת למקומות שבהם המדינה נוטשת את אחריותה: ללוות רועים, לעזור לחקלאים פלסטינים להגיע לאדמותיהם, ולהביא איתם מצלמות, עורכי דין, חברי כנסת, רבנים, דיפלומטים ועיתונאים, ולעמוד בין המתנחלים האלימים למשפחות הפלסטיניות.
לנוכחות שלווה יש השפעה. לעדות על המתרחש יש השפעה. ולהגנה יש השפעה.
ועלינו להחזיר את היהדות מאלה שהפכו אותה לכלי נשק. היהדות אינה רישיון לשלוט בעם אחר, וההיסטוריה היהודית אינה מצדיקה עליונות יהודית. ועל הדתיים הישראלים המאמינים בדמוקרטיה ובכבוד האדם להרים את קולם.
כי המדינה בעלת הרוב היהודי המאבדת את רוחה המוסרית לא תינצל על ידי דגלים, התנחלויות, נשק או סיסמאות תנ"כיות.
צה"ל כפוף למדינה, לא למתנחלים. והחיילים אינם שומרים פרטיים של קיצונים. חובת הצבא היא להגן על כל אדם הנתון לשליטתו.
ועל ראשי המטכ"ל, השב"כ והמוסד לשעבר, והגנרלים ומפקדי המשטרה, לומר בגלוי ובבהירות כי אלימות המתנחלים מהווה איום אסטרטגי על ישראל.
כמו כן, יש להגן על בחירות חופשיות והוגנות. אסור לאפשר לנתניהו או לאחרים לדחות בחירות, לתמרן אותן, לעוות את תוצאותיהן או ליצור משבר כדי למנוע מהציבור לקבל את החלטתו.
הבחירות הבאות ב-27 באוקטובר חייבות להיות משאל עם על הישארותה של ישראל כמדינה דמוקרטית.
וההגנה על הבחירות מתחילה עכשיו, בהגנה על ועדת הבחירות המרכזית, בהתנגדות לשימוש לרעה בהליכי חירום למען הישרדות פוליטית, ובחשיפת כל ניסיון לפסול את האזרחים הערבים, המפלגות הערביות או האופוזיציה הדמוקרטית.
אך ניצחון בבחירות לבדו אינו מספיק. על הממשלה הבאה להיות מוכנה, מיומה הראשון, לפרק מאחזים בלתי חוקיים, להרחיק מתנחלים אלימים מהאזורים שבהם הם מטילים אימה על פלסטינים, להחזיר את שלטון החוק למשטרה ולבתי המשפט, לחקור את המימון הממשלתי של רשתות קיצוניות, ולהחזיר את המנהל האזרחי לניהול מקצועי עד שיגיע הזמן לפרקו.
ועליה גם להציב את השלום עם כל שכנותיה של ישראל, ובראשן הפלסטינים, בראש סדר העדיפויות הלאומי.
השלום חייב להפוך לעיקרון המנחה של המדיניות הישראלית, במסגרת המבוססת על ביטחון אזורי, פיתוח כלכלי, נורמליזציה, הכרה הדדית ושותפות.
כי ביטחונה של ישראל לטווח הארוך לא יושג על ידי שליטה קבועה בעם אחר, אלא על ידי סיום הכיבוש ובניית מערכת אזורית שבה פלסטינים וישראלים יוכלו לחיות בחופש ובביטחון.
והתנאי האחרון הוא אומץ לב.
ישראלים רבים יודעים מה קורה. הם יודעים שסמוטריץ' ובני בריתו אינם רק זרם פוליטי נוסף, ושתנועת המתנחלים האלימה משנה את אופי המדינה. אך הם חוששים מהמאבק הפנימי, חוששים שיואשמו בבגידה, וחוששים להכיר בעומק הסכנה.
אין אחדות עם אלה ההורסים את הדמוקרטיה מבפנים. ואין פיוס עם אלימות פוליטית. ואין דמוקרטיה ללא התמודדות עם אלה השואפים לחסל אותה.
אנחנו יכולים לנצח במלחמה הזו. הקיצונים הם מיעוט, אך הם חזקים כי הם מאורגנים וכי הרוב נשאר פסיבי. וכדי שישראלים דמוקרטים ינצחו, עליהם להפוך לתנועה, ולא להישאר רק מצב רוח חולף.
עלינו להגן על החוק, ועל הפלסטינים הנתונים לשליטה ישראלית. ושוויון יהודי-ערבי חייב להפוך לחלק מהזהות הלאומית שלנו, והצבא חייב להישאר מחוץ לפוליטיזציה, ועלינו להגן על בתי המשפט, על היהדות המוסרית ועל מגילת העצמאות כבסיס לחיינו האזרחיים המשותפים.
זהו מאבק למען ישראל שאנו עדיין מאמינים באפשרות קיומה: מדינה דמוקרטית, שוויונית, מוסרית ובטוחה, המושרשת בתרבות היהודית והעברית, ושייכת לכל אזרחיה, ומכבדת זכויות אדם אוניברסליות, ומסיימת את הכיבוש, וחיים בשלום עם שכנותיה.
המלחמה כבר מתנהלת. והשאלה היא: האם נחליט סוף סוף להילחם בה – ולנצח בה?
שתף את דעתך
כיצד יכולים ישראלים דמוקרטים לנצח במלחמה הזו?", "seo_title": "כיצד יכולים ישראלים דמוקרטים לנצח במלחמה הזו?