בתוך מתקפת ממשל טראמפ על בית הדין הפלילי הבינלאומי... אילהאן עומאר דוחפת להצטרפות וושינגטון אליו

מסר מוושינגטון

וושינגטון – סעיד עריקאת – 16/7/2026

בצעד המשקף את התגברות הפילוג בתוך ארצות הברית בנוגע ליחסים עם בית הדין הפלילי הבינלאומי, הגישה חברת הקונגרס הדמוקרטית אילהאן עומאר הצעת החלטה הקוראת לארצות הברית להצטרף רשמית לבית הדין ולאשרר את אמנת רומא, וזאת ימים ספורים לאחר ששר החוץ האמריקאי, מרקו רוביו, הודיע על כוונתו לפעול ל"פירוק" בית הדין ולערעור יכולתו למלא את תפקידיו.

עומאר אמרה כי בית הדין הפלילי הבינלאומי מהווה "כלי חיוני להשגת צדק במקומות שבהם קורבנות אינם מוצאים דרך אחרת לפיצוי", וציינה כי ארצות הברית, אם היא באמת מאמינה בזכויות אדם ושלטון החוק, צריכה להוביל את המאמצים לחיזוק מערכת המשפט הבינלאומית, ולא להחליש אותה. היא הוסיפה כי "אף אחד לא צריך להיות מעל החוק, ועל ארצות הברית להוות מודל לחיקוי בכבוד לסטנדרטים שהיא דורשת מאחרים לציית להם".

הצעת ההחלטה מגיעה בתקופה שבה היחסים בין ממשל הנשיא דונלד טראמפ לבין בית הדין הפלילי הבינלאומי נמצאים בשפל חסר תקדים, לאחר שהממשל האמריקאי הגביר את צעדי הענישה שלו נגד בית הדין בשל חקירותיו הנוגעות לבכירים ישראלים, כולל ראש הממשלה בנימין נתניהו, בנוסף לחקירות קודמות שעסקו בטענות לביצוע פשעי מלחמה על ידי אזרחים אמריקאים במהלך המלחמה באפגניסטן.

הממשל האמריקאי לא הסתפק בהטלת סנקציות על מספר רב של בכירים בבית הדין, אלא הרחיב את היקף הסנקציות כך שיכללו עורכי דין וארגוני זכויות אדם שתרמו להצגת ראיות או תמכו בחקירות בית הדין שוושינגטון מתנגדת להן, בצעד שעורר ביקורת רחבה מצד ארגוני זכויות אדם ומגיני עצמאות המשפט הבינלאומי.

דיווחים מצביעים על כך שהממשל האמריקאי דרש מבית הדין להכניס תיקונים לאמנת רומא באופן שימנע העמדה לדין של הנשיא טראמפ או חברי ממשלו או בכירים ישראלים בפני בית הדין, מה שנחשב על ידי משקיפים כניסיון להקנות חסינות פוליטית ומשפטית הסותרת את העקרונות שעליהם הוקם בית הדין כגוף המוסמך לשפוט מבצעי הפשעים הבינלאומיים החמורים ביותר.

הצהרותיו של רוביו, שבהן התחייב ל"פרק" את בית הדין הפלילי הבינלאומי (ביום שני, 14 ביולי), עוררו גל רחב של גינויים. מזכ"לית אמנסטי אינטרנשיונל, אנייס קלמאר, אמרה כי הצהרותיו של השר האמריקאי מאשרות, שלא בכוונה, את חשיבות בית הדין ותפקידו בהטלת אחריות על פקידים כאשר מדינות אינן מסוגלות או נמנעות מביצוע חקירות אמיתיות.

קלמאר הוסיפה כי עמדות הממשל האמריקאי מרמזות על חשש מפני אפשרות של הטלת אחריות על פקידים אמריקאים בעתיד בגין מעשים שעשויים להגיע לכדי פשעים על פי החוק הבינלאומי, תוך שהיא מציינת טענות הנוגעות למבצעי גירוש של אנשים למקומות שבהם הם נתונים לעינויים, ומבצעי הרג מחוץ למסגרת החוק באזורים שונים.

מנגד, חברת הקונגרס עומאר דחתה את הטענות שהממשל האמריקאי מפיץ לפיהן בית הדין עלול להעמיד לדין חיילים אמריקאים רק בשל שירותם הצבאי, והדגישה כי בית הדין מתערב רק כאשר מדינות אינן רוצות או אינן מסוגלות לבצע חקירות עצמאיות ואמינות בנוגע לפשעי מלחמה, פשעים נגד האנושות או פשעי רצח עם.

היא אמרה כי הדרך הטובה ביותר להימנע מסמכות השיפוט של בית הדין היא לא לבצע את הפשעים הללו מלכתחילה, וכאשר עולות טענות רציניות, לבצע חקירות שקופות ולהטיל אחריות על האחראים על פי החוק.

הצעת ההחלטה החדשה היא הניסיון השלישי שעומאר מגישה מאז 2020 כדי לדחוף את ארצות הברית להצטרף לבית הדין הפלילי הבינלאומי, לאחר שהגישה שתי הצעות דומות בשנים 2020 ו-2022, אך הן לא הגיעו לשלב ההצבעה בבית הנבחרים, למרות שהיוזמה השנייה זכתה לתמיכה של מספר חברי קונגרס דמוקרטים.

ההצעה מתרחשת גם במקביל לתביעה שהוגשה על ידי שני ארגוני זכויות אדם נגד הנשיא טראמפ ומספר בכירים בממשלו, המאשימה אותם בהפרת התיקון הראשון לחוקה האמריקאית באמצעות הטלת סנקציות על ארגוני זכויות אדם שהשתתפו בדרישה לחקור פשעי מלחמה לכאורה שבוצעו על ידי בכירים אמריקאים וישראלים במהלך המלחמה ברצועת עזה.

התפתחויות אלו מדגישות את התרחבות הפער בתוך ארצות הברית בין זרם הרואה בבית הדין הפלילי הבינלאומי איום על הריבונות האמריקאית, לבין זרם אחר הרואה בו אחד ממוסדות הצדק הבינלאומיים החשובים ביותר שיש לתמוך בהם, במיוחד לאור התגברות הדרישות הבינלאומיות להטיל אחריות על האחראים להפרות חמורות של המשפט ההומניטרי הבינלאומי.

היוזמה בהובלת אילהאן עומאר חושפת את התרחבות המחלוקת בתוך הממסד הפוליטי האמריקאי בנוגע למקומה של ארצות הברית במערכת המשפטית הבינלאומית. בעוד שממשל טראמפ ממשיך להתייחס לבית הדין הפלילי הבינלאומי כאיום ישיר על הריבונות הלאומית, מגזר הולך וגדל של דמוקרטים רואה בסירוב לציית לאותם כללים שוושינגטון דורשת מאחרים לכבדם, מחליש את אמינות השיח האמריקאי בנוגע לזכויות אדם. ויכוח זה משקף מאבק עמוק יותר בין היגיון הכוח ששלט במדיניות החוץ האמריקאית במשך עשורים, לבין היגיון האחריות המשפטית שצובר תאוצה הולכת וגוברת בזירה הבינלאומית.

העימות הנוכחי מקבל חשיבות יוצאת דופן מכיוון שהוא מתרחש על רקע התגברות הלחצים הבינלאומיים הקשורים למלחמה בעזה, שבה הפך בית הדין הפלילי הבינלאומי לשחקן מפתח בתיקי האחריות המשפטית. לכן, התנגדות ממשל טראמפ לבית הדין קשורה, במידה רבה, לרצונו להגן על בכירים ישראלים, לצד בכירים אמריקאים, מכל תביעות אפשריות. מגמה זו עלולה להעמיק את המתיחות בין וושינגטון לבעלות בריתה האירופיות, הרואות בבית הדין אחד מעמודי התווך העיקריים של המערכת המשפטית הבינלאומית לאחר מלחמת העולם השנייה.

למרות שסיכויי אישור הצעת ההחלטה בקונגרס נראים מוגבלים לאור מאזני הכוחות הנוכחיים, ערכה הפוליטי עולה על סיכויי ההצבעה עליה. היא פותחת מחדש את הדיון על היחסים בין ארצות הברית למוסדות הבינלאומיים, ומעלה שאלה מהותית בנוגע למידת נכונותה של וושינגטון לציית לאותם סטנדרטים משפטיים שהיא קוראת ליישמם ברחבי העולם. כמו כן, היא מעניקה לארגוני זכויות אדם תנופה נוספת מול מדיניות שמטרתה לצמצם את סמכות השיפוט של בית הדין, ומאשרת כי המאבק למען צדק בינלאומי הפך לחלק מהפילוג הפוליטי הפנימי בארצות הברית, ולא רק מחלוקת עם הקהילה הבינלאומית.