חשש מקריסת עורק החיים.. פליטי עזה מזהירים מפני השלכות הפסקת שירותי אונר"א

מצב של חרדה ובלבול גובר בקרב מאות אלפי פליטים פלסטינים ברצועת עזה, בעקבות דיווחים חוזרים ונשנים על תוכניות להדיר את סוכנות הסעד והתעסוקה של האו"ם לפליטים (אונר"א) ממתן שירותיה החיוניים. הסוכנות מהווה את עמוד התווך העיקרי עליו מסתמכים התושבים בתחומי החינוך, שירותי הבריאות והסיוע במזון, במיוחד לאור התוקפנות המתמשכת והתנאים ההומניטריים הקשים.

בשטח, מקורות דיווחו כי בית ספר השייך לסוכנות הבינלאומית בעיירה ח'וזאעה ממזרח לח'אן יונס ספג נזקים כבדים כתוצאה מתקיפות אוויריות ישראליות שפגעו באזור. אירוע זה מדגיש את הסכנות האורבות לתשתית החינוכית המנוהלת על ידי הארגון הבינלאומי, המשרתת אלפי תלמידים שנותרו ללא קורת גג או בתי ספר בטוחים.

משפחות פלסטיניות רבות רואות את חייהן קשורים באופן אורגני לסוכנות מזה עשורים רבים, כאשר אונר"א מהווה את מקור ההכנסה היחיד לאלפי עובדים. עפאף סיאם, פליטה העובדת עם בעלה במערכת החינוך של הסוכנות, מדגישה כי כל פגיעה בארגון משמעותה אובדן היציבות הכלכלית של משפחתה כולה, במיוחד לאור העובדה שבתה עובדת גם כאחות במרפאותיה.

סיאם מוסיפה כי אונר"א אינה רק גוף תורם, אלא חלק בלתי נפרד מהמרקם החברתי והכלכלי בעזה, כאשר דורות עוקבים סיימו את לימודיהם בבתי הספר שלה. היא סבורה כי צמצום השירותים יוביל להשלכות קטסטרופליות שיחרגו מההיבט החומרי ויגיעו למניעת הזדמנויות תעסוקה וצמיחה מקצועית לבני הנוער בקהילתם הנצורה.

מצדו, הצעיר עז א-דין א-נג'אר מספר על ניסיונו עם שירותי הסוכנות שליוו אותו מלידתו, ומציין כי מרפאות אונר"א היו המקלט הראשון למשפחתו לקבלת טיפול. א-נג'אר מדגיש כי בתי הספר של הסוכנות לא היו רק כיתות לימוד, אלא סביבה חינוכית שסייעה לפליטים להתמודד עם אתגרי החיים הקשים ולבנות את אישיותם הלאומית והקוגניטיבית.

א-נג'אר מציין כי הסיוע במזון, ובמיוחד חלוקת הקמח התקופתית כל שלושה חודשים, מהווה שסתום ביטחון למשפחות הסובלות מחוסר ביטחון תזונתי. הוא מזהיר כי היעדר תמיכה זו, על רקע הקריסה הכלכלית הנוכחית, יחשוף את חייהם של מאות אלפים לסכנות רעב אמיתיות, מה שיחמיר את חומרת המשבר ההומניטרי חסר התקדים ברצועה.

במישור הפוליטי, אנליסטים סבורים כי הפגיעה באונר"א חורגת מההיבטים המנהליים והפיננסיים ומגיעה לניסיון לחסל את הסמליות הפוליטית של סוגיית הפליטים. האנליסט הפוליטי טלאל אבו רוקבה מדגיש כי הסוכנות היא העדה הבינלאומית הבולטת ביותר לנכבה של 1948, וכי קיומה קשור משפטית להחלטות האו"ם הנוגעות לזכות השיבה ולפיצויים.

אבו רוקבה מסביר כי אונר"א משרתת כ-75% מתושבי רצועת עזה, מה שהופך את תפקידה למרכזי וחורג מיכולותיהם של מוסדות מקומיים ובינלאומיים אחרים. הוא סבור כי ניסיונות להעביר את סמכויותיה לגופי סיוע חלופיים נועדו בעיקר לשלול מהפלסטינים את מעמדם כפליטים ולהפוך אותם לעקורים הזקוקים לסיוע הומניטרי חולף.

האנליסט הפוליטי מזהיר כי סיום מנדט הסוכנות יוביל בהכרח לסגירת המחנות כעדים היסטוריים, מה שיסלול את הדרך לפרויקטים של יישוב קבע והטמעת הזהות הלאומית. שינוי מסוכן זה מאיים על הזכויות הפוליטיות הפלסטיניות ומרוקן את הסוגיה מתוכנה המשפטי המוכר בינלאומית מזה עשורים.

בסמטאות המחנות הצפופים שוררת תחושה שהעולם נוטש את מחויבויותיו כלפי הקורבנות, כאשר הפליטים רואים באונר"א את 'עורק החיים' שלא ניתן להחליף. מוסדות בינלאומיים אחרים, למרות חשיבותם, אינם מחזיקים במנדט הפוליטי ובתשתית העצומה שיש לסוכנות בתחומי החינוך והבריאות המתמשכים.

הדיווחים מצביעים על כך שכל שינוי במעמדה של אונר"א ישאיר פער עצום בשירותים הבסיסיים שאף גורם אחר לא יוכל למלא בטווח הקרוב. בתי החולים ובתי הספר של הסוכנות פועלים על פי מערכת משולבת שנבנתה במשך 75 שנה, וקריסתה משמעותה קריסת המערכת החברתית והשירותית ברצועת עזה כולה.

הפליטים מדגישים כי ההיאחזות באונר"א היא היאחזות בזכויות היסטוריות, ולא רק חיפוש אחר פרנסה או טיפול רפואי חינם. כל כרטיס קיצוב או תעודת בית ספר שהונפקו על ידי הסוכנות נושאים בתוכם הכרה בינלאומית במעמדם כפליטים הממתינים לשוב לבתיהם מהם גורשו בכוח.

על רקע המשך התקיפות הפוגעות במתקני האו"ם, גוברות הדרישות הבינלאומיות להגן על מטה אונר"א ולהבטיח את המשך מימונה. משקיפים סבורים כי השתיקה הבינלאומית כלפי הפגיעה בבתי ספר ובמרפאות מעניקה אור ירוק לערעור המערכת הבינלאומית שהוקמה כדי להגן על זכויות האדם באזורי סכסוך.

לסיכום, גורלם של מיליוני פליטים תלוי בהחלטות פוליטיות בינלאומיות, בעוד תושבי עזה ממשיכים במאבקם היומיומי להישרדות. אונר"א, למרות כל הלחצים, נשארת הסמל היחיד שנותר למחויבות הבינלאומית כלפי סוגיה שהיא הארוכה ביותר בהיסטוריה המודרנית, וכל נסיגה מתמיכה בה מהווה דקירה בלב הצדק הבינלאומי.

הפסקת פעילות אונר"א אינה רק סגירת מוסד, אלא עבורנו היא הפסקת חיינו, פרנסתנו ועתיד ילדינו.