עם תחילת שקיעת אבק הקרבות וחתימת מזכר ההבנות בין וושינגטון לטהראן, המיקוד הבינלאומי עובר להערכת תוצאות חודשים של הסלמה צבאית. למרות שהדיון מתמקד בוויתורים הדדיים, קריאה מדוקדקת של התמונה חושפת מנצח שקט שלא ירה ירייה אחת בעימות זה, והיא סין, שניצלה את המשבר כדי לבסס את מעמדה כמעצמה בינלאומית מאוזנת.
בייג'ינג, שגינתה מהרגע הראשון את ההתקפות האמריקאיות והישראליות על אדמת איראן, גינתה בחריפות את ההתנקשויות במנהיגים בכירים בטהראן. הדיפלומטיה הסינית שמרה על גישה הקוראת למשא ומתן, והציגה את עצמה כחלופה אחראית המעדיפה דיאלוג על פני הרפתקאות צבאיות בלתי מחושבות שנקטה וושינגטון.
מקורות דיווחו כי שר החוץ הסיני וואנג יי הוביל מהלך דיפלומטי אינטנסיבי עם הצד האיראני לאורך כל תקופת הסכסוך, ובייג'ינג תמכה גם במאמצי התיווך האזוריים. תפקיד זה בא לידי ביטוי ברור בהצהרותיו של שר החוץ האיראני עבאס עראקצ'י, שהודה בפומבי לסין על תרומתה הבונה לקידום המשא ומתן לקראת הפסקת אש.
אנליסטים רואים כי סין הצליחה להבליט את הסתירה בין מהלכיה הדיפלומטיים לבין מה שכינתה הקמפיין הצבאי הפזיז שהובילו ארצות הברית וישראל. רטוריקה זו מצאה הד נרחב במדינות הדרום הגלובלי, שראו במלחמה בחשדנות ובחשש מהשלכותיה על היציבות העולמית ועל מערכת הסחר הבינלאומית.
המלחמה לא הייתה רק סכסוך צבאי, אלא חשפה סדקים עמוקים בחזית בעלות הברית המערביות, כאשר ממשלות אירופיות גילו היסוס ברור להיכנס לסכסוך. פילוגים פומביים אלה לגבי לגיטימיות המלחמה ועלויותיה הכלכליות סיפקו לבייג'ינג מרחב נשימה אסטרטגי, והחלישו את יכולתה של וושינגטון להוביל קואליציה בינלאומית מאוחדת.
מכונת התעמולה הסינית השתמשה באירועי המלחמה כדי לחזק מסר לפיו ארצות הברית היא שותפה לא אמינה ובלתי יציבה בבחירותיה הפוליטיות. דיווחים בינלאומיים ציטטו חוקרים לפיהם תדמיתה של וושינגטון נפגעה באופן משמעותי, וכעת היא נתפסת בעיני רבים ככוח קשוח המטיל עלויות כבדות על בעלות בריתה ללא הבטחת תוצאות ברורות.
ברקע התמונה, בייג'ינג ניצלה את כישלון ההכרעה הצבאית האמריקאית באיראן כדי לשלוח מסרים עקיפים לגבי תיק טייוואן. אם הכוח הצבאי המוחץ של וושינגטון לא כפה תוצאה מהירה נגד כוח אזורי, הדבר מעלה שאלות גדולות לגבי יכולתה להתערב בסכסוכים מורכבים יותר במזרח אסיה.
בתחום האנרגיה, סין עמדה בפני מבחן אמיתי מכיוון שהיא מייבאת מחצית מצורכי הנפט שלה מהאזור, אך היא הוכיחה גמישות בלתי צפויה. הודות לעתודותיה העצומות ולגיוון מקורות האספקה, בייג'ינג הצליחה לספוג את הלם שיבוש השיט במצר הורמוז ללא קריסות בכלכלתה המקומית.
סין לא הסתפקה בהגנה על ביטחון האנרגיה שלה, אלא הפעילה 'דיפלומטיית אנרגיה' באמצעות הגדלת יצוא מוצרי נפט מזוקקים למדינות אזוריות שסבלו ממחסור חמור. מהלך זה כלל גם מדינות בעלות ברית של ארצות הברית כמו הפיליפינים, מה שחיזק את השפעתה של בייג'ינג כספקית אמינה בזמני משברים גדולים.
משבר עליית מחירי הנפט העולמיים נתן דחיפה חזקה לאסטרטגיה של סין למעבר לאנרגיה נקייה ולמכוניות חשמליות. כמובילה עולמית בתחום זה, בייג'ינג הציגה את עצמה ככוח המוביל חלופות בנות קיימא בעולם סוער, והפכה את האיום הכלכלי להזדמנות השקעה ופוליטית ארוכת טווח.
מקורות אנליטיים ציינו כי הכישלון בהשגת יעדים אסטרטגיים ברורים מהמלחמה החליש את ההרתעה האמריקאית העולמית. סין עוקבת בדקדקנות כיצד התערבויות צבאיות אמריקאיות מותירות לעיתים קרובות חוסר יציבות ארוך טווח, ומשתמשת בטיעון זה כדי לשכנע את שכנותיה שההימור על הגנה אמריקאית עלול להיות הפסדי.
הניסיון האיראני הוכיח לסין כי עליונות טכנולוגית וצבאית אינה בהכרח אומרת יכולת לכפות רצון פוליטי. מסקנה זו מחזקת את ביטחונה של בייג'ינג בגישתה המבוססת על כוח רך וקשר כלכלי הדוק, ככלים יעילים יותר מעימותים ישירים המדלדלים משאבים ומוניטין בינלאומי.
עם כניסת האזור לשלב של שלום שברירי, נראה כי ארצות הברית מיצתה חלק ניכר מהיתרה הדיפלומטית והפוליטית שלה במלחמה שלא השיגה את יעדיה המרביים. לעומת זאת, סין יוצאת עם קלפי מיקוח חדשים, מנצלת את תפקידה כמתווכת הוגנת וככוח כלכלי המסוגל לעמוד בפני הזעזועים הגיאופוליטיים הקשים ביותר.
בסופו של דבר, הרווחים הסיניים מהמלחמה באיראן אולי לא יראו את תוצאותיהם הסופיות באופן מיידי, אך הם הניחו יסוד לשינוי במאזן הכוחות. בייג'ינג כיום מסוגלת יותר להציג את חזונה למערכת עולמית רב-קוטבית, בהתבסס על כישלון הגישות הצבאיות החד-צדדיות בהשגת היציבות המיוחלת במזרח התיכון.
וושינגטון נראית בעיני רבים קשוחה כמו סין, אך פחות צפויה ופחות יעילה אסטרטגית בניהול משברים בינלאומיים.
שתף את דעתך
סין קוצרת את פירות המלחמה באיראן: רווחים אסטרטגיים ודיפלומטיים ללא ירייה אחת