במעט מיליםהודעות רבות נשאו שאלות ידידותיות, שביקשו לברר את הסיבות להיעדרות טור זה במשך שבועות, שבמהלכם זרמו מים רבים מתחת לגשרי המשברים המתפשטים זה מזה באזור ובעולם.הכותב, כמו הלוחם, רשאי לנוח, ולצאת להפסקה מעמל הערות וקשיי המסע במבוכי המשברים, ועל סף ההתפתחויות, שברגע שהן נעצרות הן חוזרות שוב, כחושך בים עמוק המכוסה בגל מעל גל מעל ענן.ישנם רגעים שבהם אדם נתקף ייאוש מעגמומיות המראה ורע הגורל, אז הוא בולע את ייאושו, מסתיר את חוסר אונים שלו, ונמלט לשתיקה כדי שייאושו לא יזלוג מבין סדקי דבריו, וידביק את האנשים במה שפגע בו, שכן אם הכותב מרגיש ייאוש עליו לשמור אותו לעצמו, ולא לגלות אותו לאחרים, שכן רגשות שליליים מתפשטים באוויר כמו וירוסים.השתיקה לא הייתה נסיגה, אלא הייתה רגע של התבוננות שנכפה על ידי הצורך להתרחק מעט מרעש האירועים המתגלגלים, כדי לראות את התמונה ממרחק המאפשר לקרוא את התמונה המלאה ולא את שבריה המפוזרים.טור זה חוזר שוב, עוקב אחר האירועים, קורא את מפת ההתפתחויות, מנתח את ההתפתחויות האחרונות, ועומד ככל יכולתו על סף המשברים, וחוקר את גבולות התוצאות בתובנה חדה, ללא כל הגזמות; מנסה לפרק את הקשרים ולא להסתפק רק בזיהויים, שכן משימת הכותב היום אינה רק תיאור הטרגדיה, אלא חיפוש אחר המשותף, והארת החושך בים האפלה שבו מתרבים המשברים, באזור שמייצר יותר שאלות מאשר תשובות.ברכה לתשוקת הקוראים היקרים, הנוכחים תמיד בפרטי המרחב החופשי הזה שאליו הם מציצים בכל בוקר.
שתף את דעתך
הפסקת כתיבה!