דוכני העקורים בעזה: מאבק יומיומי בין יוקר המחיה לבין סכנת חוסר היכולת לפרנס

המשבר ההומניטרי ברצועת עזה מחריף ומטיל צל כבד על השכבות הפגיעות ביותר, כאשר נשים עקורות מצאו את עצמן בפני ברירה יחידה כדי לשרוד: הקמת מיזמים עסקיים זעירים. 'דוכנים' צנועים אלה הפכו לקו ההגנה האחרון להבטחת המינימום של צרכי החיים היומיומיים, על רקע אובדן מוחלט של מקורות הכנסה מסורתיים ועצירת גלגלי הכלכלה המקומית.

אחת הנשים העקורות המפרנסות מספרת פרטים קשים על חייה היומיומיים, כאשר היא תלויה לחלוטין בדוכן קטן כדי לפרנס את עצמה ואת ילדה היחיד לאחר שנים של פרידה. מקורות מאשרים כי היעדר סיוע סדיר מארגוני סיוע הפך את הדוכן הזה למקור הפרנסה היחיד, למרות שהוא בקושי מספיק כדי לשרוד על רקע אינפלציה חסרת תקדים.

הגברת מציינת בשיחתה עם כלי תקשורת כי התפיסה הרווחת לגבי קבלת תמיכה כספית או בעין מתמשכת על ידי גרושות ואלמנות אינה מדויקת ואינה משקפת את מציאותה המרה. היא מוצאת את עצמה נאלצת להתמודד לבדה עם נטל המחיה, כאשר מחירי מוצרי היסוד הוכפלו באופן מטורף, מה שהפך את אספקת כלי הכתיבה הפשוטים ביותר לבנה למשימה כמעט בלתי אפשרית.

בהשוואה מזעזעת המשקפת את היקף האינפלציה, הסבירה העקורה כי מחיר מחברת בית ספר אחת הגיע ל-6 שקלים, בעוד שבעבר היא נרכשה כחלק מחבילה שלמה בסכום זעום מאוד. עלייה זו לא הוגבלה רק לכלי כתיבה, אלא כללה גם מזון ובגדים שנהרסו כתוצאה מפעולות העקירה החוזרות ונשנות והחיים באוהלים חסרי תנאי הגנה מינימליים.

העקורה מתארת את מאבקה היומיומי כניסיון להיאחז בחיים למרות שולי הרווח במוצריה דלים מאוד, כאשר הרווח בקרטון אחד אינו עולה על שקל אחד במקרים רבים. רווח דל זה מתאדה במהירות מול עלויות ההובלה הגבוהות וקשיי התנועה בין השווקים בחיפוש אחר סחורות במחירים שהצרכן העקור יכול לעמוד בהם.

בעיית הנזילות הכספית בולטת כמכשול נוסף, כאשר הנשים העקורות נאלצות להשתמש באפליקציות תשלום בנקאיות לתחבורה עקב חוסר מזומנים, מה שמסבך את הפעולות המסחריות הפשוטות. כמו כן, תופעת הקנייה באשראי על ידי עקורים אחרים מחלישה את יכולתן של בעלות הדוכנים לחדש את סחורתן, שכן כספן נשאר כלוא אצל שכני האוהלים הסובלים מאותו עוני.

נשים אלו מבלות שעות ארוכות תחת השמש או בתנאי מזג אוויר קשים מאחורי דוכניהן, בניסיון לאסוף פרוטות מעטות שאולי לא יספיקו לקניית ארוחה אחת. אחת העקורות מביעה את חוסר אונים כאשר ילדה מבקש צרכים פשוטים, ומדגישה כי מתן כסף מתוך ההון הקטן שלה פירושו קריסת המיזם היחיד שלה ועצירת מקור פרנסתה.

הסבל אינו עוצר רק במכירה, אלא מתרחב למסע החיפוש אחר הסחורה, כאשר הנשים נאלצות לנוע בין סוחרים ודוכנים גדולים בחיפוש אחר הבדלי מחירים קטנים שיספקו להן שקל או שניים. מסע מפרך זה מתיש את כוחן הפיזי והנפשי, ומגביר את תחושת התשישות שלהן על רקע המשך המלחמה והיעדר כל אופק לפתרון קרוב.

סיפורים אישיים אלה הם חלק מתמונה כוללת טרגית ברצועת עזה, כאשר מכונת המלחמה הישראלית ממשיכה לפגוע באזרחים ובתשתיות מאז אוקטובר 2023. מלחמה זו הותירה הרס נרחב שפגע בכ-90% מהמתקנים החיוניים, מה שהפך את ההסתמכות העצמית באמצעות מיזמים קטנים לצורך הכרחי להישרדות מרעב.

על פי הסטטיסטיקה האחרונה, מספר הקורבנות עלה על 73 אלף הרוגים ויותר מ-173 אלף פצועים, באסון הומניטרי חסר תקדים. על רקע מציאות זו, 'דוכני העקורים' נשארים עדות לרצון הפלסטיני לעמוד איתן, וניסיון נואש להתמודד עם גיהינום יוקר המחיה ודלות היד בנקודה גיאוגרפית הנצורה באש וברעב.

אני נאבקת ככל יכולתי אבל התעייפתי; הסבל כולל מכירה וקנייה ועמידה כל היום מאחורי הדוכן כדי להבטיח את הצרכים הבסיסיים ביותר של בני.