בין בלבול לפרוטוקול 'חניבעל' המאוחר.. מסמכים ישראליים חושפים את מאחורי הקלעים של שבי גלעד שליט

צה"ל פרסם היום, יום חמישי, מסמכים ורישומי פעולות סודיים, במקביל לציון עשרים שנה למבצע שבוייתו של החייל גלעד שליט על ידי ההתנגדות הפלסטינית ברצועת עזה בשנת 2006. רישומים אלה חושפים פרטים מדויקים על הכישלון המודיעיני והשטחי שליווה את ההתקפה, וכיצד המערכת הצבאית כשלה באיתור החייל במשך שנים ארוכות.

מקורות תקשורת עבריים ציטטו קטעים מרישומי האוגדה הדרומית, שתארו את היום שבו בוצעה הפעולה כהתגלמות של מצב הבלבול וחוסר האונים שאפף את צבא הכיבוש. המסמכים הבהירו כי ההתנגדות הפלסטינית הצליחה לבצע התקפה מורכבת ומתואמת שהפתיעה את הכוחות שהוצבו ליד הגבול, מה שהוביל לקריסה מהירה של מערכת ההגנה המקומית.

האירוע החל בחדירת קבוצה של לוחמי חמאס, ועדות ההתנגדות העממית וצבא האסלאם דרך מנהרת תקיפה אסטרטגית שנחפרה מתחת לגבול באורך 300 מטרים. על פי הארכיון שפורסם, המתנגדים תקפו בו זמנית טנק, עמדת שמירה ונגמ"ש באזור הסמוך למעבר כרם שלום הצבאי.

ההתקפה הפתאומית הביאה למותם של קצין בדרגת סגן וחייל נוסף, בנוסף לפציעתם של ארבעה חיילים בדרגות שונות, בעוד שהקבוצה התוקפת הצליחה למשוך את החייל גלעד שליט לתוך רצועת עזה. הרישומים מראים כי מרכז הפיקוד קיבל את הדיווח הראשון על ירי פצצות מרגמה וירי נשק קל בשעה 05:13 בבוקר.

דקות ספורות לאחר הדיווח הראשון, ובדיוק בשעה 05:19, זרמו דיווחים שתוארו על ידי המקורות כ'מדאיגים' על נוכחות חיילים ליד גדר ההפרדה ועל פגיעות מאושרות. מידע סותר המשיך לזרום למפקדת הפיקוד על טנקים שנפגעו מירי ישיר ועל חדירת חמושים לאתרים צבאיים, בתוך מצב של כאוס בניהול המצב.

הרישומים מצביעים על כך שהערכה ראשונית של הנזקים החלה להופיע לאחר פינוי הטנקים מאזור העימות, כאשר בתחילה נרשם מותו של חייל אחד מבלי להבין את מלוא היקף האסון. עם חלוף יותר משעה מתחילת המבצע, החלה הדאגה להתגבר במסדרונות הפיקוד הצבאי עם התגברות הסימנים לאובדן קשר עם אחד מאנשי צוות הטנק.

בשעה 06:34 בבוקר, הופיעה לראשונה ברישומים הרשמיים המילה 'נעדר' לצד רשימת ההרוגים והפצועים, ובהמשך אושר כי החייל הנעדר הוא גלעד שליט. שש דקות בלבד לאחר רישום זה, נכתבה הביטוי 'חייל נעדר מהטנק', מה שהצריך תנועה דחופה מצד הפיקוד העליון בניסיון לתקן את המצב המידרדר בשטח.

המסמכים חשפו כי צה"ל הפעיל את פרוטוקול 'חניבעל' השנוי במחלוקת בשעה 06:44 בבוקר, נוהל המאפשר שימוש בכוח מופרז כדי למנוע שבי חיילים גם אם הדבר מסכן את חייהם. עם זאת, התברר כי הפעלה זו הגיעה מאוחר מדי, שכן המתנגדים כבר חצו את גדר הגבול בחזרה לעזה עם שליט יותר משעה קודם לכן.

מקורות עבריים הודו כי להפעלת פרוטוקול חניבעל לא הייתה כל תועלת מעשית באותה עת, לאור הצלחת הקבוצה המבצעת לסגת ולהבטיח את החייל השבוי בתוך הרצועה. עד השעה 06:48, פיקוד הצבא הבין כי פעולת החטיפה הפכה לעובדה מוגמרת, והחלו פעולות סריקה נרחבות בניסיון נואש לאתר את עקבות החוטפים.

במהלך שעות החיפוש הראשונות, מצאו כוחות הכיבוש אפוד הסוואה וקסדה השייכים לשליט מושלכים ליד גדר ההפרדה, מה שחיזק את ההשערה בדבר הצלחת פעולת השבי. בשעה שמונה בבוקר, שלוש שעות לאחר ההתקפה, נרשם שמו של החייל רשמית ברישומים הצבאיים כחייל חטוף, ובכך החל אחד ממשברי השבי הארוכים ביותר בתולדות הכיבוש.

כוחות הצלה נוספים הגיעו לאזור בשעה תשע בבוקר, והצליחו לאתר עקבות רגליים של המתנגדים והחייל החטוף כשהם פונים לעומק רצועת עזה. מאוחר יותר בצהריים, קצין סיור מצא את מדיו הצבאיים של שליט ועליהם עקבות דם ורסיסים, מה שגרם למודיעין להאמין אז שהוא עדיין בחיים למרות פציעתו.

הרישומים משקפים מצב של בלבול מודיעיני, כאשר הפיקוד הציג תרחישים מרובים שכללו אפשרות של היפרדות החוטפים זה מזה או העברת החייל למצרים דרך המנהרות. הערכות אלו נדדו בין מציאות לדמיון במשך שנים, בצל כישלון חרוץ להגיע לכל מידע מדויק על מקום החזקתו של שליט, שנשאר שבוי במשך חמש שנים.

פרשת שליט הסתיימה בשנת 2011 עם חתימת עסקת חילופין גדולה, שבמסגרתה שחררה ההתנגדות אותו בתמורה לשחרור 1027 אסירים ואסירות מבתי הכלא של הכיבוש. חשיפות אלו היום באות לאשר את היקף הכישלון שפקד את המערכת הביטחונית הישראלית מול תכנון ההתנגדות ויכולתה לשמור על השבויים למרות הטכנולוגיה והפיקוח ההדוק.

המשפט 'חייל נעדר מהטנק' הופיע ברישומים שעה לאחר הפעולה, ולאחר מכן הופעל פרוטוקול חניבעל שכבר לא הייתה לו כל תועלת מעשית.