דיווחים עבריים עדכניים חשפו את החשש הגובר בקרב גורמי ביטחון מהיכולות הגדלות של המל"ט האיראני המכונה "צקר 358". מומחים צבאיים תיארו את הנשק הזה כשילוב ייחודי בין טיל יירוט למוקש אווירי, בעל יכולת יוצאת דופן לרדוף אחרי מטרות אוויריות איטיות ובינוניות במהירות בדיוק מירבי.
סיפור גילוי הנשק הזה החל בחורף 2019, כאשר הצי האמריקאי הצליח לתפוס משלוח נשק איראני שהיה בדרכו לתימן. מאז, המערכת הוכיחה יעילות מבצעית גבוהה במספר זירות, במיוחד בלבנון ובתימן, שם שימשה להפלת המל"טים המתקדמים ביותר בעולם.
מקורות דיווחו כי חיזבאללה הלבנוני הצליח להשתמש במערכת זו כדי לנטרל מל"טים ישראליים מדגמים מתקדמים מעל שמי לבנון. גם קבוצת החות'ים בתימן רשמה הצלחות חוזרות ונשנות בהפלת מל"טים אמריקאיים מסוג "ריפר", מה ששיבש את חישובי העליונות האווירית המסורתית באזור.
ההישג הבולט ביותר של מל"ט זה הוא תיעוד הפלה ראשונה של מסוק תקיפה מסוג "אפאצ'י" על ידי מל"ט אוטונומי לחלוטין. התפתחות צבאית זו מהווה תקדים עולמי, שכן מסוקי תקיפה נחשבו בטוחים יחסית מפני סוג זה של איומים אוויריים זולים.
ההנדסה של "צקר 358" מבוססת על עקרון הפשטות והיעילות, כאשר אורכו כ-2.7 מטרים וקוטרו אינו עולה על 150 מ"מ. המל"ט מופעל על ידי מנוע סילון קטן המספק לו את היכולת להישאר באוויר לפרקי זמן ארוכים, מה שמאפשר לו לבצע משימות "מארב אווירי" ולהמתין למטרותיו בסבלנות.
המערכת מתאפיינת ביכולתה לפעול ללא צורך במכ"מים ענקיים או בתשתיות צבאיות מורכבות, מה שהופך את איתור פלטפורמות השיגור שלה לכמעט בלתי אפשרי. היא משוגרת באמצעות פלטפורמות קלות שניתן להתקין על גבי רכבי הובלה קטנים, מה שמעניק לקבוצות חמושות גמישות גבוהה בתנועה ובהסוואה.
מבחינה טכנית, המל"ט משתמש במצלמה תרמית חכמה בראש הקרב שלו כדי לעקוב אחר חתימת החום של מטוסי אויב. מערכת אופטית זו מעניקה לנשק חסינות מלאה מפני מערכות לוחמה אלקטרונית ושיבוש שעליהן מסתמכים מטוסים מודרניים כדי להתחמק מטילים מונחי מכ"ם.
דפוסי התקיפה של מל"ט זה מגוונים בין תקיפה ישירה על מטרות נראות, או התקדמות לעבר קואורדינטות המסופקות לו ממקורות חיצוניים. הדפוס המסוכן ביותר הוא "מארב אווירי", שבו המל"ט חג באזור מוגדר ותוקף אוטומטית כל מטרה הנכנסת לטווח ראייתו.
הדיווחים ציינו כי חתימת המכ"ם הקטנה מאוד של צינור אלומיניום זה הופכת את גילויו בזמן לאתגר גדול עבור ההגנה האווירית. עובדה זו אילצה צבאות סדירים לשנות לחלוטין את מסלולי הטיסה של מסוקיהם בחשד לנוכחות מל"טים אלה באוויר.
השאיפה האיראנית אינה עוצרת כאן, שכן מקורות חשפו פיתוח של דגמים חדשים יותר כמו "359" בעל טווח ארוך יותר ומהירות גבוהה יותר. כמו כן, הופיע דגם "קאאם 118" המיועד לטווחים קצרים, שהוכיח את יעילותו לאחרונה בהפלת מל"טים ישראליים מתקדמים מסוג "כוכב".
אנליסטים הזהירו מפני תרחיש אימה של שימוש אפשרי בנשק זה נגד תעופה אזרחית בעתיד. בזכות טווחו המגיע ל-100 ק"מ, קבוצות חמושות יכולות לתקוף מטוסים מסחריים ממרחקים גדולים מאוד משדות תעופה, מה שחורג מיכולות הטילים הנישאים על הכתף.
מול איום מתגבר זה, החלו מעצמות המערב לחפש פתרונות טכנולוגיים נגדיים, שכללו ניסיונות לתקוף מל"טים בעודם מרחפים. עם זאת, העלות הנמוכה של המל"ט האיראני בהשוואה לטילי יירוט יקרים נותרה מכשול בפני השגת איזון כלכלי בעימות זה.
האירוניה הגדולה בסכסוך טכנולוגי זה היא פנייתן של חברות הגנה אמריקאיות גדולות לחקות את הקונספט האיראני ולפתח מערכות דומות. חברות כמו ריית'און עובדות כיום על בניית מל"טים להגנה אווירית המבוססים על הנחיה אופטית וניווט עצמאי, בהכרה מרומזת בהצלחת הרעיון האיראני.
לסיכום, "צקר 358" מייצג שינוי באסטרטגיות ההגנה האווירית הלא קונבנציונליות, שכן הוא העביר את היכולת לאיים על המרחב האווירי ממדינות גדולות לקבוצות חמושות. מלחמת השכפול הטכנולוגי בין המזרח למערב נמשכת בתחום זה, מה שמבשר על שלב חדש של סכסוך אווירי באזור.
נשק זה נראה כטיל ומתנהג כמוקש אווירי, והפך לסיוט אמיתי עבור שירותי הביטחון ברחבי העולם בשל יכולתו לשתק את תנועת המסוקים והמל"טים.
שתף את דעתך
"צקר 358".. מוקש האוויר האיראני שמשנה את כללי המשחק ורודף אחרי כטב"מים ישראליים