הכלכלה הפלסטינית בגדה המערבית על סף קריסה בצל הזנחה בינלאומית גוברת

מכתב מוושינגטון

וושינגטון – סעיד עריקאת – 16/6/2026

המצב הכלכלי בגדה המערבית הכבושה מתדרדר לשלב חסר תקדים של הידרדרות שעלול להוביל לקריסה מוחלטת, בצל המשך ההגבלות הישראליות החמורות וירידת העניין הבינלאומי במה שמתרחש מחוץ למעגל המלחמה בעזה. באזהרה בולטת, דו"ח חדש של "קבוצת המשבר הבינלאומית" הדגיש כי הכלכלה הפלסטינית אינה עומדת עוד בפני משבר חולף בלבד, אלא נתונה בתהליך של "פירוק שיטתי" הפוגע ביסודות שעליהם יכולה לקום כל מדינה פלסטינית עתידית.

הדו"ח מצייר תמונה קודרת של המציאות הכלכלית והחברתית בגדה המערבית, כאשר ההגבלות על התנועה והמסחר מצטלבות עם עיכוב הכנסות ממסים והרחבת השליטה על אדמות, מה שהוביל להחלשת חברות פרטיות, דימום משקי בית פלסטיניים ודחיפת הרשות הפלסטינית אל סף חדלות פירעון פיננסית מוחלטת.

על פי הדו"ח, הצעדים הישראליים אינם מוגבלים לניהול הכיבוש או לאכיפת שיקולים ביטחוניים, אלא משקפים מגמה שמטרתה לבסס את השליטה הישראלית ולמנוע הקמת מדינה פלסטינית עצמאית. הדו"ח מסכם כי "התנאים הכלכליים הנדרשים לכל עתיד פלסטיני שאינו מבוסס על כניעה מתמדת מתפרקים במהירות".

המחקר התבסס על ראיונות נרחבים עם אנשי עסקים פלסטינים, ראשי עיריות ופקידי ממשל, שחשפו את היקף הלחצים המופעלים על המגזרים הכלכליים השונים. המשתתפים ציינו ירידה חדה בפעילות המסחרית וההשקעות, וגידול בקשיים העומדים בפני חברות במילוי התחייבויותיהן כלפי עובדים, ספקים וקבלנים.

במשך עשורים, הכלכלה הפלסטינית סובלת מהשפעות הכיבוש הצבאי ומהמחסומים, המחסומים וההגבלות על תנועת אנשים וסחורות הנלווים לו. אולם, המצב החמיר באופן משמעותי מאז פרוץ המלחמה הישראלית בעזה בעקבות מתקפת השבעה באוקטובר 2023.

לאחר המתקפה, ביטלה ישראל את היתרי העבודה של רוב הפלסטינים שעבדו בתוכה, שמספרם עמד על כ-200 אלף עובדים. בעוד שהרשויות הישראליות הצדיקו את ההחלטה מטעמי ביטחון, התוצאה המעשית הייתה מניעת כ-400 מיליון דולר בחודש מהכלכלה הפלסטינית, שהם כרבע מהתוצר הכלכלי הגולמי של הגדה המערבית.

הנתונים המופיעים בדו"ח מצביעים על כך ששיעור האבטלה בקרב הפלסטינים בגדה המערבית עומד על כ-30 אחוזים, בעוד שהכלכלה חוותה התכווצות חדה בשנתיים האחרונות. כמו כן, פעילות המגזר הפרטי ירדה בכ-50 אחוזים בהשוואה לתקופה שלפני המלחמה, כתוצאה מההגבלות החמורות על התנועה, שיבוש שרשרות האספקה והתגברות חוסר הוודאות.

הדו"ח מזהיר כי החברה הפלסטינית עדיין מסוגלת לעמוד בלחצים, אך היא חיה במצב מתמשך של עוני ודימום. הוא מדגיש כי המשך מסלול זה ללא פתרונות אמיתיים יוביל לשחיקת התקווה בקרב האוכלוסייה, ויגביר את הסבירות להתפרצות חברתית, הסלמה באלימות וחוסר יציבות.

הרשות הפלסטינית נמצאת בלב המשבר הזה כמעסיק הגדול ביותר וספק השירותים הציבוריים בגדה המערבית. מוסדות הממשלה נאלצו ללוות כספים באופן הולך וגובר כדי לכסות הוצאות בסיסיות, בעוד שהעובדים סובלים מעיכובים בתשלום שכר או קיצוצים בו, בזמן שהתשתיות והשירותים הציבוריים מתדרדרים.

מחסור במימון הוביל לירידה ביכולת בתי החולים לספק טיפול רפואי נחוץ, והשפיע לרעה גם על מגזר החינוך והשירותים העירוניים. רשתות המים והכבישים סובלות מהידרדרות מתמשכת, בצל היעדר משאבים כספיים מספקים לתחזוקה ופיתוח.

הרשות הפלסטינית תלויה בעיקר בכספי מיסים ומכסים שישראל גובה עבורה מכוח שליטתה על המעברים והגבולות. אולם, ממשלת ראש הממשלה הישראלי בנימין נתניהו המשיכה לעכב מיליארדי דולרים מהכנסות אלו ולהטיל עליהם קיצוצים חד-צדדיים. על פי הדו"ח, הרשות לא קיבלה העברות כספיות מאז מאי 2025, מה שהחמיר את משבר הנזילות ואיים על יכולתה להמשיך להתקיים.

יוסט הילטרמן, יועץ מיוחד לקבוצת המשבר הבינלאומית לענייני המזרח התיכון וצפון אפריקה ועורך הדו"ח, אמר בהודעה לתקשורת כי ההתמקדות העולמית במלחמה בעזה בשנתיים האחרונות הסתירה את השינויים העמוקים המתרחשים בגדה המערבית. הוא הוסיף כי שינויים אלה עשויים להיות בעלי השפעה רבה יותר על עתיד השאיפות הלאומיות הפלסטיניות מאשר רבים מההתפתחויות הצבאיות המתמשכות באזור.

הילטרמן ציין כי פקידים ישראלים סירבו להשתתף בהכנת הדו"ח, אך הוא הדגיש כי קיימים חילוקי דעות בתוך הממשלה הישראלית עצמה לגבי אופן הטיפול בכלכלה הפלסטינית. בעוד שמנהיגי המתנחלים דוחפים להחמרה נוספת, חלק מגופי הביטחון מביעים חשש מקריסה מוחלטת של הרשות הפלסטינית.

פקידי ביטחון ישראלים מאמינים כי קריסת הרשות או הכלכלה הפלסטינית תאלץ בסופו של דבר את ישראל לשאת בנטל ניהול הגדה המערבית באופן ישיר, כולל שירותים אזרחיים וכלכליים, תרחיש הכרוך בעלויות פוליטיות, ביטחוניות וכלכליות עצומות.

הסכנה במה שמתרחש בגדה המערבית טמונה בכך שהמשבר אינו עוד תוצאה לוואי של הסכסוך הפוליטי, אלא הפך לכלי המשפיע ישירות על עתיד החברה הפלסטינית. כאשר מאות אלפי אנשים נשללים מהזדמנויות עבודה והכנסה, ויכולת המוסדות הציבוריים לספק שירותים בסיסיים יורדת, נוצרת סביבה פורייה לייאוש ולמתח חברתי. והמסוכן ביותר הוא ששינויים אלה מתרחשים בצל ירידה ברורה בעניין הבינלאומי, ועיסוקן של בירות גדולות במלחמות ובמשברים אחרים, מה שמעניק למציאות הקיימת הזדמנות להתבסס ולהפוך למצב קבוע שקשה לשנותו בעתיד.

הדו"ח מדגיש פרדוקס בולט לפיו הקהילה הבינלאומית ממשיכה לדבר על פתרון שתי המדינות, בעוד שהמרכיבים הכלכליים והמנהליים הדרושים להקמת מדינה פלסטינית בת קיימא נשחקים מדי יום. מדינות אינן קמות על סיסמאות פוליטיות בלבד, אלא זקוקות לכלכלה יצרנית, למוסדות המסוגלים לפעול ולמשאבים כספיים יציבים. כאשר אלמנטים אלה נחלשים באופן מתמשך, השיח על הסדר מדיני מתנתק מהמציאות. מכאן שהמשבר הכלכלי הנוכחי אינו מאיים רק על ההווה הפלסטיני, אלא נוגע ישירות בפוטנציאל לכל פתרון מדיני עתידי.

המשבר חושף גם את גבולות הגישה הביטחונית הטהורה בניהול הסכסוך. ניסיונות היסטוריים הראו כי יציבות אינה מושגת באמצעות הגבלות כלכליות והענייה המונית, אלא באמצעות מתן אופק פוליטי ופיתוח כלכלי. עם המשך ירידת רמות החיים, עליית האבטלה והידרדרות השירותים הציבוריים, גוברת הסבירות לתסיסה עממית ואובדן אמון במוסדות הקיימים. אם מגמות אלה יימשכו ללא התערבות בינלאומית רצינית, הגדה המערבית עלולה לעמוד בפני שלב של אי שקט עמוק שהשפעותיו יחרגו מגבולות פלסטין וישפיעו על כלל התמונה האזורית.