החוגים הרשמיים בישראל שומרים על שתיקה זהירה מאז ההודעה על השגת הסכם בין ארצות הברית לאיראן, בעוד שסדקים פנימיים וביקורת חריפה על אופן ניהול התיקים הביטחוניים והדיפלומטיים על ידי ראש הממשלה בנימין נתניהו החלו לצוץ. במקביל לשתיקה זו, החליטו הרשויות להאריך את מצב החירום בעורף עד סוף החודש הנוכחי, מתוך חשש לכל השלכות שטח שעלולות להתרחש.
מקורות דיווחו כי שר הביטחון ישראל כץ אישר בהצהרותיו אימוץ מדיניות ברורה הקובעת כי צה"ל יישאר באזורי הביטחון בתוך לבנון, סוריה ורצועת עזה. כץ הבהיר כי הצד הישראלי הודיע רשמית לממשל האמריקאי על התנגדותו לנסיגה מהשטחים הלבנוניים, והדגיש את הצורך לשמור על חופש התנועה הצבאית.
מצידו, שר התרבות מיקי זוהר רמז על האופציה הצבאית, והדגיש כי ישראל לא תעמוד בחיבוק ידיים מול השאיפות הגרעיניות האיראניות ותתערב בעת הצורך. זוהר סבר כי ישראל הצליחה לשנות את כללי המשחק ודחתה את המשוואות שטהראן ניסתה לכפות, ושיבח את מה שכינה 'נחישותו של נתניהו' מול האיומים.
מנגד, האופוזיציה הישראלית פתחה במתקפה חריפה על הממשלה, כאשר חברת הכנסת מירב בן ארי סברה כי נתניהו שם את ישראל בסכנה אמיתית. בן ארי תהתה על תועלת המדיניות הנוכחית לאחר מה שכינתה 'ההשפלה' שספג נתניהו מטראמפ, והאשימה את הממשלה בהפיכת המדינה לבת ערובה של אינטרסים אישיים.
חבר הכנסת גדי אייזנקוט תיאר את ההסכם כ'תוצאה עלובה' המשקפת היעדר אסטרטגיה ואומץ דיפלומטי אצל ההנהגה הנוכחית. אייזנקוט ציין כי הפער גדול מאוד בין הבטחות 'ניצחון מוחלט' למציאות שההסכם יצר, והדגיש כי ההזדמנות הביטחונית והאזורית לערער את ההשפעה האיראנית אבדה.
שר הביטחון הלאומי איתמר בן גביר הדגיש כי ההסכם האמריקאי-איראני אינו מחייב את ישראל בשום אופן, והדגיש כי תל אביב אינה 'מדינת חסות' הכפופה לוושינגטון. הצהרות אלו מגיעות בתקופה שבה היחסים בין נתניהו לטראמפ עדים למתח פומבי חסר תקדים על רקע המהלכים הדיפלומטיים האחרונים.
מקורות דיווחו כי נתניהו הורה לבצע תקיפות אוויריות אינטנסיביות על הדאחייה הדרומית של ביירות לפני חתימת ההסכם, בניסיון שתואר כמכוון לחבל בהבנות ולמנוע את חתימתן. צעד זה הוביל לירידה ניכרת ברמת האמון בין לשכת ראש הממשלה לבית הלבן, מה שמעמיד את עתיד התיאום הביטחוני בסכנה.
אנליסטים צבאיים סבורים כי ישראל נכנסה לשלב של 'נורמליזציה של המציאות הלא נורמלית', כאשר האיומים האיראניים הישירים ומצבי החירום החוזרים ונשנים הפכו לחלק מהשגרה היומיומית. האנליסט עמוס הראל ציין כי לנתניהו אין הרבה אפשרויות אסטרטגיות להתמודד עם ההסכם שאינו משיג את היעדים הביטחוניים המוצהרים של ישראל.
האנליסט הפוליטי נחום ברנע סבר כי טראמפ שאף להגיע להסכם בכל מחיר ברגע שהבין את הקושי להשיג ניצחון צבאי מכריע, בעוד שנתניהו נכשל בזיהוי נקודת היציאה מהעימות. ברנע הוסיף כי הפצצת הדאחייה הייתה ניסיון של נתניהו להיראות עצמאי בפני בוחריו, אך היא עלולה לדחוף את טראמפ להתקרב יותר לאיראנים.
הערכות ישראליות בלתי רשמיות מצביעות על כך שאיראן הצליחה לנהל את המשא ומתן למרות המכות הצבאיות והכלכליות שספגה, תוך ניצול רצונה של וושינגטון לסיים סכסוכים. ההיסטוריון הראל חורב סבור כי ארצות הברית עשתה טעויות דיפלומטיות בכך ששלחה מסרים המרמזים על תשישותו של טראמפ מהמלחמות הארוכות.
יעקב כץ, העורך לשעבר של הג'רוזלם פוסט, התריע כי ישראל נראית כעת כ'מפריעת שלום' באזור בפני הקהילה הבינלאומית. הוא הבהיר כי העולם מקשיב לנאומי טראמפ על שלום בעודו צופה בפעולות הצבאיות הישראליות בביירות, מה שמחזק את הבידוד הבינלאומי של תל אביב.
מנגד, יועצים לשעבר לביטחון לאומי מגינים על עמדתו של נתניהו, בטענה שהמלחמה הנוכחית הרחיקה את איראן מהפצצה הגרעינית לשנים רבות. פרופסור יעקב נגל טוען כי מצבה האסטרטגי של ישראל השתפר למרות ההסכם, ומציין כי הרס מתקנים וחיסול מדענים החלישו את היכולות הטכניות של טהראן.
למרות האופטימיות הזהירה בחוגי ימין מסוימים, קיימים חששות אמיתיים שטראמפ יטיל סנקציות פוליטיות על נתניהו או יתמוך ביריביו הפוליטיים מבית. דיווחים מדברים על אפשרות להזמין אישים כמו נפתלי בנט או גדי אייזנקוט לביקור בבית הלבן כחלופות אפשריות להנהגה הנוכחית.
לסיכום, הקריקטורה הפוליטית בעיתונים העבריים משקפת את תחושת התסכול מהדחקת ישראל משולחן המשא ומתן הגדול, כאשר ישראל נראית כצד המנסה לעזור ללא הצלחה. השאלה שנותרה תלויה באוויר ברחוב הישראלי היא האם תוצאות המלחמה מייצגות 'שאגת אריה' כפי שהבטיחה הממשלה, או רק 'יללת חתול' מול התמורות הבינלאומיות.
ישראל אינה מדינה הכפופה לארצות הברית, אלא מדינה עצמאית וההסכם עם איראן אינו מחייב אותנו.
שתף את דעתך
הסכם וושינגטון-טהראן מצית משבר פנימי בישראל ונתניהו שותק