משבירת התדמית לשבירת הרצון: קריאה בהשלכות על מנהיגי תנועת הנהדה בתוניסיה

הזירה הפוליטית התוניסאית מעלה שאלות עמוקות לגבי התועלת שבהגעת הזרם האסלאמי לשלטון לאחר מהפכות האביב הערבי בשנת 2011. משקיפים רואים בניסיון זה, שהחל כבשורת דמוקרטיה, נטל כבד על המדינה ועל התנועה עצמה, שכן הוא העמיד אותה בעימות ישיר עם כוחות פנימיים ובינלאומיים המסרבים למימוש ריבונות מחוץ למסגרות שנקבעו.

מצב זה מזכיר את ניסיונה של תנועת חמאס ברצועת עזה לאחר ניצחונה בבחירות 2006, שם הוכיחו העובדות כי הדמוקרטיה המביאה את האסלאמיסטים לשלטון הופכת אותם למטרה מתמדת. נראה כי קיימת 'מתכון' בינלאומי בלתי מוצהר המונע מכל ישות פוליטית בעלת רקע אסלאמי להשקיע בכלים דמוקרטיים להשגת פרויקט שחרור הרחק מההגמוניה העולמית.

האסלאמיסטים נחשבו במשך זמן רב למגיני הזהות ולקורבנות הנאבקים המקשרים את המוסר לפעולה פוליטית, מה שהפך אותם לחלום עבור מגזרים רחבים. אולם, המעורבות במסדרונות השלטון חשפה מלכודות שהוצבו בקפידה כדי לגרור אותם למשברים חברתיים, ביטחוניים ומוסריים מורכבים, שאותם לא הצליחו להתמודד ביעילות במשך עשור.

במהלך עשר השנים האחרונות, מנהיגי תנועת הנהדה ניהלו קרבות בזירות מרובות ומורכבות, אך מצאו את עצמם לא מסוגלים להוכיח את חפותם מהחשדות וההאשמות שרדפו אותם. עם החמרת משברי המחיה, הציבור כבר לא התייחס לעובדות כפי שצפה בחוסר יכולתה של הרשות לשלוט בכאוס ולטפל בקריסה הכלכלית המתמשכת.

חוסר יכולת זה הוביל למה שניתן לתאר כ'שבירת המראה', שבה נפגעה תדמית האסלאמיסטים בתודעת הציבור, מה שסלל את הדרך לבידודם ולשליחתם לבתי הכלא. תקשורת אידיאולוגית ניצלה מצב זה כדי להסית את דעת הקהל, בציפייה להכנת תיקים משפטיים שיאפשרו את סילוקם המוחלט מהזירה הפוליטית.

בהקשר זה, בלטו לחצים ברורים על הרשות השופטת, שהתבטאו בהצהרות רשמיות שהזהירו שופטים מלזכות נאשמים, בטענה שמי שמזכה אותם הוא שותף להם. אווירה זו הובילה למתן פסקי דין שתוארו כחמורים בתיקים שנויים במחלוקת כמו תיק 'המנגנון הסודי', שכלל מאסר עולם ושנות מאסר נוספות ופיקוח מנהלי.

פסקי דין אלה, על פי ניתוחים, אינם מתרחשים באקראי בעולם הפוליטי, אלא כפופים להערכות מדויקות שבהן משתתפים מומחים בפסיכולוגיה ובפוליטיקה. נראה כי המטרה עברה משלב עיוות התדמית המנטלית של התנועה לשלב שבירת הרצון והקשיחות שאפיינו את מנהיגי הזרם האסלאמי בהתמודדות עם מצוקות קודמות.

פעולות משפטיות אלה נחשבות לחלק מתהליך 'קבורה פוליטית' שיטתי, שמטרתו לדחוף את המנהיגים להתנצל או לבקש חנינה מהשלטון הנוכחי. זהו ניסיון לכפות מציאות חדשה שבה כולם מצהירים על חוסר יכולתם לשאת משבר שכולם היו שותפים ליצירתו, אך צד אחד נדרש לשלם את המחיר המלא תחת עול 'היגיון הניצחון'.

עם זאת, הפוליטיקה נשארת כפופה לחוקי ההיסטוריה שאינם מאחרים להתגלות בצורת משוואות הגיוניות המקשרות בין הקדמות לתוצאות. ההיסטוריה הפוליטית מוכיחה כי ניסיונות הדרה כפויה עלולים להוביל לתוצאות הפוכות אם המשברים לא יטופלו במהות אנושית ובשכל קר הרחק מנטיות נקמה וסגירת חשבונות.

המצב התוניסאי הנוכחי משקף מאבק מר על שליטה בזירה, שבו הכוח הוא הקובע במקום ההיגיון הפוליטי. בתוך קיפאון זה, נראה כי מציאת 'מוצא' דורשת יותר מסתם סבלנות, אלא דורשת רגישות להזדמנויות להקלה שעשויות להופיע באופק המשברים העיקשים.

אנליסטים סבורים כי המשך הגישה הנוכחית בהתמודדות עם האופוזיציה הפוליטית עלול להגביר את מורכבות הזירה הפנימית בתוניסיה. מדינה הסובלת ממשברים כלכליים חונקים זקוקה לגישות שיתופיות במקום מדיניות של 'שבירת גאווה' שעלולה להגביר את מצב הפיצול החברתי והפוליטי.

ההימור על היעלמות הזרם האסלאמי באמצעות פסקי דין עלול להיות הימור מסוכן, בהתחשב בשורשים החברתיים שיש לזרם זה. ניסיונות היסטוריים מצביעים על כך שלחץ מופרז יוצר התפוצצויות בלתי צפויות, או מוביל לשינויים במבנה התנועות הפוליטיות לכיוונים רדיקליים יותר.

בסופו של דבר, השאלה נותרה פתוחה לגבי יכולתה של המדינה התוניסאית להחזיר את האיזון הדמוקרטי שלה הרחק מהיגיון ההדרה. העתיד הפוליטי של המדינה תלוי במידה רבה ביכולתם של כל הצדדים להתגבר על רגע העימות ולחפש שטחים משותפים שיבטיחו את יציבות המוסדות והגנה על זכויות וחירויות.

מה שקורה היום בתוניסיה הוא מבחן אמיתי לערכי הצדק והפוליטיקה, שבו נטיות אישיות משתלבות עם דרישות השלטון. אור התקווה יישאר תלוי ביכולתה של החברה התוניסאית לייצר חלופות פוליטיות המכבדות את הרבגוניות ומסיימות את עידן סכסוכי האפס שרוקנו את כוחות המדינה במשך שנים ארוכות.

'מתכון' ההתמודדות עם מנהיגי תנועת הנהדה עבר משלב 'שבירת המראה' לשבירת התדמית בעיני הציבור לשלב 'שבירת הרצון'.