הסכם וושינגטון-טהראן בין הבטחות שלום לסיכוני התפוצצות: לבנון חושפת את שבריריות ההבנה הצפויה

מסר מוושינגטון

וושינגטון – סעיד עריקאת – 15/6/2026

ניתוח חדשותי

גורמים רשמיים אמריקאים ואיראנים הצהירו ביום ראשון כי הגיעו להסכם על מסגרת שלום שמטרתה לסיים את המלחמה בין שתי המדינות, להסיר את המצור האמריקאי על איראן, ולפתוח מחדש את מיצר הורמוז; צעדים שעשויים להוביל לירידת מחירי האנרגיה ברגע שיתחדשו משלוחי הנפט דרך נתיב מים חיוני זה.

נשיא ארה"ב דונלד טראמפ כתב בפלטפורמת ה"טרוט סושיאל" (Truth Social) שלו – בסביבות השעה 17:30 שעון וושינגטון (21:30 שעון גריניץ') ביום ראשון – "ההסכם עם הרפובליקה האסלאמית של איראן הושלם כעת". פוסט זה הגיע זמן קצר לאחר שראש ממשלת פקיסטן, שהבאז שריף – שמדינתו מילאה תפקיד מתווך – הודיע על השגת הסכם מוקדם ביום שני שעון מקומי.

שריף כתב כי ההסכם ייחתם רשמית ביום שישי בשוויץ.

תנאי ההסכם המדויקים לא היו ברורים מיד; שריף ציין בפוסט בפלטפורמת "X" כי ההסכם קובע "הפסקה מיידית וקבועה של הפעולות הצבאיות בכל החזיתות, כולל לבנון".

לבנון היוותה נקודת מחלוקת במשא ומתן, כאשר הן ישראל והן חיזבאללה התעלמו מקריאותיו של טראמפ ואחרים להפסיק את ההתקפות ההדדיות ביניהם בשבועות האחרונים.

טראמפ גם הצהיר כי מיצר הורמוז – נתיב שיט מרכזי לאספקת אנרגיה עולמית שאיראן סגרה למעשה במשך מספר חודשים – ייפתח ביום שישי, וציין כי הוציא צו לסיום המצור האמריקאי על נמלי איראן.

טראמפ כתב: "ספינות העולם, הפעילו את מנועיכן. ותנו לנפט לזרום!"

מחירי הנפט ירדו בעקבות החדשות הללו; חוזי הנפט הגולמי מסוג ברנט ירדו ב-4% במסחר המוקדם ביום שני, בעוד הנפט הגולמי האמריקאי מסוג WTI ירד ביותר מ-4.6%.

קאזם גריב-אבאדי, סגן שר החוץ האיראני, הצהיר כי הסכם רחב יותר ינוהל במשא ומתן במהלך תקופת הפסקת האש בת שישים הימים, כולל הקלת סנקציות. גורל תוכנית הגרעין האיראנית יידון גם הוא בשיחות מאוחרות יותר אלו, על פי מקורות שדיווחו לסוכנות הידיעות "רויטרס" מוקדם יותר.

אלפים נהרגו, רובם באיראן ובלבנון, מאז פתחו הכוחות האמריקאים והישראלים במתקפתם הראשונה על איראן ב-28 בפברואר. איראן ביצעה התקפות על ישראל ומדינות המפרץ המארחות בסיסים אמריקאים, והטילה מצור בפועל על מיצר הורמוז, מה שהוביל לעלייה במחירי האנרגיה העולמיים; בתגובה, הטילו הכוחות האמריקאים מצור על נמלי איראן.

ההתפתחויות הפוליטיות והדיפלומטיות באזור הואצו עם הודעת נשיא ארה"ב דונלד טראמפ ביום ראשון, על השגת הסכם עם איראן, בצעד שתואר ככזה שעשוי לסלול את הדרך לסיום אחד העימותים המסוכנים ביותר במזרח התיכון בשנים האחרונות. בעוד טראמפ דיבר בביטחון על הסכם שכמעט הושלם, ורמז על סיום המצור הימי על איראן ופתיחת הדרך לשלב חדש של הבנות, נראה שהתמונה מורכבת יותר מהצד האיראני, שם נמשכו אי-הבהירות וההיסוס הרשמי לגבי אישור סופי של מזכר ההבנות.

על פי הנתונים המופצים, ההסכם הצפוי יפתח את הדלת למשא ומתן שיימשך שישים יום במטרה לבסס הפסקת פעולות צבאיות ולהניח יסודות להסדר רחב יותר שיכלול תיקים ביטחוניים ואסטרטגיים סבוכים. דיווחים דיברו גם על התחייבות איראנית שלא לשאוף להחזיק בנשק גרעיני בתמורה להסדרים הנוגעים לחופש השיט והפחתת המתיחות האזורית, אך הפרטים הסופיים עדיין רחוקים מבהירות מלאה.

בעוד פקיסטן, שמילאה תפקיד מרכזי בתיווך, הודיעה כי טקסי החתימה הרשמיים יתקיימו בשוויץ בימים הקרובים, מקורות המקורבים לצוות המשא ומתן האיראני אישרו כי ההחלטה הסופית עדיין נמצאת בבדיקה משפטית, פוליטית וטכנית. פער זה בין ההתלהבות האמריקאית לבין ההסתייגות האיראנית משקף פער ברור בהבנת שני הצדדים את אופי ההבנה ואת גבולותיה הפוליטיים.

התקיפות הישראליות על ביירות הוסיפו מורכבות נוספת לתמונה. התקיפות כוונו לאתרים שישראל טענה כי הם שייכים לחיזבאללה, מה שהוביל להרוגים ופצועים ולעשן שעלה מעל בירת לבנון. למרות שממשלת בנימין נתניהו הצדיקה את הפעולה כתגובה להתקפות שכונו על צפון ישראל, תזמונה עורר שאלות רבות, במיוחד מכיוון שהיא הגיעה ברגע רגיש שקדם להכרזה הסופית על ההסכם הצפוי בין וושינגטון לטהראן.

טראמפ לא הסתיר את אי-שביעות רצונו מהפעולה הצבאית, וראה בהתקפה הישראלית "לא הייתה צריכה לקרות" בזמן שהאזור מתקרב להזדמנות נדירה להגיע להבנה פוליטית. עמדה זו משקפת אינדיקציה נוספת לקיומם של פערים הולכים וגדלים בין הממשל האמריקאי לממשלת ישראל לגבי אופן ניהול השלב הבא, במיוחד מכיוון שכל הסלמה בלבנון עלולה לאיים בכישלון מסלול המשא ומתן כולו.

במקביל, קטאר בלטה שוב כמתווכת פעילה על ידי שליחת משלחות לטהראן כדי לסיים את ההבנה, בעוד סעודיה וטורקיה המשיכו לתמוך במאמצים לבסס את ההסכם. ריבוי המתווכים מצביע על הבנה אזורית רחבה שכל קריסה של המשא ומתן תחזיר את האזור למעגל של הסלמה צבאית וכלכלית.

אופן ההכרזה על ההסכם חושף את גודל חוסר האיזון במאזן הנרטיבים הפוליטיים בין וושינגטון לטהראן. בעוד טראמפ שואף להציג את ההסכם כהישג היסטורי המוכיח את הצלחת מדיניות הלחץ והכוח, ההנהגה האיראנית מנסה להימנע מלהיראות כצד שהתפשר תחת לחץ. לכן, ההצהרות האיראניות נראות זהירות ומעורפלות יותר. הקרב האמיתי כבר לא סובב רק סביב סעיפי ההסכם, אלא סביב אופן שיווקו לדעת הקהל הפנימית בשתי המדינות, ומי ישכנע את קהלו שיצא מנצח מהעימות הממושך.

לא ניתן להפריד את התקיפה הישראלית על ביירות מההקשר הפוליטי שמסביב למשא ומתן. ישראל רואה בחשדנות כל התקרבות אמריקאית-איראנית שעלולה להוביל להקלת הבידוד של טהראן או לשילובה מחדש הדרגתי במערכת האזורית. מנקודת מבט זו, הפעולות הצבאיות האחרונות נראות כמסר פוליטי באותה מידה שהן פעולה ביטחונית. הן גם מזכירות לוושינגטון שכל הסדרים עתידיים אינם יכולים להתעלם מהחישובים הישראליים, גם אם הממשל האמריקאי מעדיף לתת עדיפות לדיפלומטיה על חשבון הסלמה צבאית.

המחאות הגוברות בתוך איראן חושפות פילוג עמוק שחורג מעבר למחלוקת על הסכם ספציפי. הקיצונים רואים בכל הבנה עם ארצות הברית איום על הזהות הפוליטית שעליה נוסדה הרפובליקה האסלאמית לפני עשרות שנים. תומכי המשא ומתן, לעומת זאת, סבורים כי המשך העימות הפתוח גובה מחירים כלכליים וחברתיים כבדים. בין שתי מגמות אלו, ההנהגה האיראנית מוצאת את עצמה בפני משוואה מורכבת: הצורך להקל על הלחצים החיצוניים מצד אחד, והחשש מעוררות סכסוך פוליטי פנימי מצד שני.

למרות הדיבורים הגוברים על שלום, הדרך להסדר יציב עדיין רצופת מכשולים. הסוגיות הקשורות לסנקציות, הכספים האיראניים הקפואים, תוכנית הגרעין ועתיד ההשפעה האזורית של טהראן לא נפתרו באופן סופי. כמו כן, כל אירוע ביטחוני בלבנון, במפרץ או בעיראק עלול לערבב מחדש את הקלפים במהירות. לכן, ההסכם הצפוי נראה קרוב יותר למסגרת ראשונית לניהול הסכסוך ולא להסדר סופי שלו. הצלחתו בפועל תלויה ביכולת הצדדים להתגבר על משבריהם הפנימיים לפני התמודדות עם אתגרי האזור.

המזרח התיכון עומד בפני רגע מכריע שעשוי לפתוח את הדלת לשלב חדש של הפחתת מתיחות או לשחזר סכסוכים בצורות שונות. בין האופטימיות שמפגין טראמפ, ההסתייגות שמפגינה טהראן, ההתנגדויות הגוברות בתוך איראן, והדאגה הישראלית הברורה, האזור עומד בפני מבחן פוליטי מורכב שתוצאותיו יקבעו את אופי האיזונים האזוריים לשנים הבאות. ועד למועד החתימה הצפוי, השאלה הבסיסית תישאר פתוחה: האם אנו עדים לתחילתו של שלום אמיתי או רק להפוגה זמנית לפני סבב חדש של סכסוך?