בניית מזרח לוב מחדש.. אסטרטגיית משפחת חפתר לביסוס השפעה והשגת לגיטימציה בינלאומית

אזורי מזרח לוב, הנמצאים בשליטת הפיקוד הכללי, עדים לתנופת בנייה חסרת תקדים, כאשר ערים כמו בנגאזי ודרנה הפכו לאתרי עבודה גדולים לבניית גשרים, כבישים מהירים ומתחמי מגורים. המרשל ח'ליפה חפתר, באמצעות בניו, הצליח למשוך עשרות חברות זרות לשיקום האזורים שנפגעו מההוריקן בדרנה, מה שחולל שינוי מהותי בתשתיות האזור.\n\nבלקאסם חפתר, בנו של המרשל, עמד בראש 'קרן הפיתוח והשיקום של לוב', גוף ששולט כיום בכל פרויקטי ההשקעה במזרח. בית הנבחרים העניק לקרן זו סמכויות נרחבות מכוח חוקים חריגים הפוטרים אותה מפיקוח פיננסי רגיל ומאפשרים לה ללוות ישירות מהבנק המרכזי, מה שהעלה שאלות לגבי שקיפות.\n\nהשותפויות הבינלאומיות של הקרן התרחבו וכללו חברות בריטיות, פולניות ואמריקאיות, בנוסף לשיתוף פעולה עם האיחוד האירופי בתחומי הפיתוח, הביטחון וניהול הגבולות. השגריר האירופי ניקולה אורלנדו הכריז על הסכמות רחבות לתמיכה במאמצי השיקום ועדכון מוסדות השירות בבנגאזי, מה שמשקף הכרה בינלאומית גוברת בסמכויות דה פקטו במזרח.\n\nרשימת החברות הקבלניות כוללת יותר מ-22 חברות בינלאומיות ממדינות שונות, כולל מצרים, טורקיה, איטליה, צרפת, איחוד האמירויות ורוסיה. בולטות חברות מצריות כמו קבוצת אל-ערג'אני ואל-מוקאווילון אל-ערב, לצד חברות טורקיות ואירופיות המתמחות בקבלנות כבדה, פיתוח תיירותי ובינה מלאכותית, מה שמעניק אופי גלובלי לפרויקטי השיקום.\n\nלעומת זאת, מערב לוב סובל מכישלון ברור ביישום פרויקטים תשתיתיים, למרות השקת תוכניות כמו 'חזרה לחיים' על ידי ממשלת טריפולי. מקורות מייחסים כישלון זה לסכסוכים מזוינים תקופתיים בין קבוצות יריבות, בנוסף למשברי מימון ונסיגת חברות זרות עקב אי-עמידה בתשלומים או מתחים ביטחוניים.\n\nמשקיפים רואים כי המשמעת הצבאית הנוקשה באזורי שליטת חפתר סיפקה סביבה בטוחה לחברות זרות לפעול ללא חשש מעימותים מזוינים. עם זאת, יציבות זו מתוארת כ'יציבות סמכותית' המבוססת על ריכוזיות קיצונית בקבלת החלטות והדרה של כל התנגדות, מה שמבטיח איחוד משאבים פיננסיים ופוליטיים לשרת את פרויקט השיקום.\n\nמכון 'צ'טהאם האוס' הבריטי הזהיר כי קרן השיקום פועלת ככלי להעצמת האליטה השלטת ובניית רשתות חסות פיננסיות פרטיות למשפחת חפתר הרחק מפיקוח טריפולי. המכון ציין כי מטרת הצגת בלקאסם חפתר כחזית כלכלית היא להביא לו לגיטימציה אזרחית וטכנוקרטית בפני הקהילה הבינלאומית כחלופה לחזית הצבאית הטהורה.\n\nבמישור זכויות האדם, ארגון 'Human Rights Watch' תיעד הפרות הקשורות להחרמת רכוש ודירות מגורים של אזרחים בשכונות בבנגאזי באמתלה של פיתוח עירוני. הארגון ראה במניעת חזרת משפחות עקורות לבתיהן ללא פיצוי הוגן כפשע של עקירה כפויה המנוגד לחוקים בינלאומיים, ומטיל אחריות על האחראים לכך.\n\nמטרות פרויקטים אלה חורגות מההיבט השירותי ומגיעות לתעסוקה פוליטית ישירה, כאשר ההישגים האורבניים מקושרים לדמותו של המרשל חפתר ולמבצע 'כבוד'. שמות צבאיים ניתנו לערים וגשרים חדשים, בניסיון לבסס את 'שלטון המרשל' ולשווק את הפרויקט הפוליטי שלו כיוצר יציבות ופיתוח מול הפילוג הפוליטי.\n\nנתונים פיננסיים מצביעים על כך שהקרן קיבלה הקצאות ענק בסך 10 מיליארד דינר כמקדמה ראשונה, עם הוצאה של מאות מיליוני דולרים במטבע חוץ. דוחות בנקאיים מאשרים כי היקף ההוצאות במזרח מקביל לתקציבים המוקצים להשקעות במערב, אך עם הבדל מהותי במהירות הביצוע ובהיעדר מנגנוני פיקוח.\n\nהאקדמאי הלובי פרג' דרדור סבור כי חפתר שואף לזכות בנאמנות עממית ולהבטיח את הישארות בניו בשלטון באמצעות שליטה בכל המגזרים החיוניים. דרדור הזהיר כי הוצאה בלתי מפוקחת זו גרמה לחוב ציבורי עצום ולהידרדרות בערך המטבע המקומי, מה שמגביר את סבלם של האזרחים למרות המראה העירוני המבריק.\n\nאסטרטגיית משפחת חפתר בדרום מסתמכת גם על שילוב פרויקטים שירותיים עם תמרונים צבאיים לחיזוק ההשפעה, כפי שקרה בתמרוני 'מגן הכבוד 2'. סדאם ובלקאסם חפתר ממלאים תפקיד מרכזי בניהול תיקים אלה, מה שמעיד על חלוקת תפקידים מדויקת בין ההיבט הצבאי וההשקעתי לביסוס עמודי השלטון המשפחתי.\n\nקרן שיקום לוב מייצגת כיום את 'היד הארוכה' השולטת בצומתי הכלכלה במזרח המדינה, תוך ניצול אסון הוריקן דניאל ששימש כנקודת מוצא להרחבת הסמכויות. הקרן מחזיקה כעת בזכות לפתוח חשבונות במטבע חוץ בחו"ל, מה שמעניק לה עצמאות פיננסית מלאה ממוסדות המרכז בבירה טריפולי.\n\nבסופו של דבר, תיק השיקום בלוב נותר זירת מאבק על לגיטימציה והשפעה בין המזרח למערב, כאשר כל צד משתמש בהישגים בשטח ככלי תעמולה. בעוד המזרח מתגאה בתנופת הבנייה, החששות נותרו קיימים לגבי העלות הכלכלית והזכויות האנושיות של פרויקטים אלה הנבנים בהיעדר מוחלט של אחריות ושקיפות.\n\nהפרויקטים במזרח לוב משמשים להלבנת שחיתות וביזה, ומה שמניע את פעילות הבנייה הוא זמינות כיסוי פיננסי בלתי מוגבל וללא תכנון.