לבנון בלב העימות האזורי: האם היא משלמת את מחיר הסכסוך האמריקאי-איראני?

העימות האמריקאי-איראני חוזר לכותרות האזוריות, ומציב את לבנון שוב בלב משוואה גיאופוליטית החורגת מיכולותיה המוגבלות. הגיאופוליטיקה שאפיינה מדינה זו הפכה אותה לזירה מתמדת להתנגשות אינטרסים בינלאומיים, מה שמציב אותה בפני אתגר קיומי להגנת ריבונותה.

לבנון נכנסת לשלב קריטי זה במצב של שבריריות חסרת תקדים כתוצאה ממשברים פיננסיים וכלכליים שהצטברו במשך שנים. ההשלכות החברתיות העמוקות והאבדות החומריות והאנושיות בדרום לבנון הופכות כל הידרדרות להסלמה אזורית לאיום על מה שנותר מיסודות המדינה.

במישור הפנימי, הפילוג הפוליטי נותר חריף בנוגע למעמדו של חיזבאללה בסכסוך האזורי ולתפקידו הצבאי. בעוד זרם אחד רואה במפלגה עמוד תווך להרתעה מול ישראל, כוחות אחרים דורשים כי ההחלטה על מלחמה ושלום תהיה בידי המוסדות הרשמיים של המדינה.

למרות השוני הפוליטי הזה, בולט מכנה משותף בין כל הקשתות הלבנוניות, והוא דחייה מוחלטת של כניסה למלחמה כוללת. החברה, שרוקנה ממשברים מוניטריים וקיומיים, אינה יכולה עוד לשאת גלי עקירה חדשים או הרס נוסף שיפגע בתשתיות.

מנגד, העמדות הבינלאומיות המוצהרות כלפי לבנון נראות מתחת לרמת האתגרים בשטח שמציבות ההתפתחויות המהירות. המעצמות הגדולות מסתפקות בהצהרות תמיכה מילוליות בריבונות לבנון מבלי לספק ערבויות אמיתיות שימנעו את התקפות ישראל החוזרות ונשנות על אדמת לבנון.

הלבנונים חשים כי מחויבות הקהילה הבינלאומית ליציבות ארצם היא מטרה תיאורטית חסרת מנגנוני יישום יעילים בשטח. ריק זה בערבויות הבינלאומיות מותיר את הזירה הלבנונית חשופה בפני החישובים הביטחוניים והפוליטיים של הצדדים הנאבקים באזור.

מצדה, ישראל מתמודדת עם ההסלמה האזורית מנקודת מבט המשלבת ביטחון לאומי עם חישובים פוליטיים ובחירות פנימיות. גישה זו הופכת את לבנון לפגיעה להיות חלק ממשוואות שאינן קשורות בהכרח למה שקורה על אדמתה, אלא למה שדורשים האיזונים הישראליים.

המציאות המורכבת מעלה שאלה מהותית לגבי הגורם המסוגל להוציא את לבנון ממצב של 'בת ערובה' לפרויקטים אזוריים סותרים. התשובה לשאלה זו נראית קשורה למידת יכולתם של הלבנונים לייצר הסכמה לאומית אמיתית סביב הגדרת האינטרס העליון של המדינה.

השחרור מההיגיון של 'זירות פתוחות' דורש בנייה מחדש של מוסדות המדינה הלבנונית וחיזוק יכולתה לנהל תיקים ריבוניים. כמו כן, הדבר מחייב תמיכה ערבית ובינלאומית החורגת מהצהרות תקשורתיות להשקעות כלכליות וערבויות פוליטיות מוחשיות המגנות על היציבות.

הדילמה המרכזית היא שהצדדים הבינלאומיים רואים את יציבות לבנון רק מנקודת מבט של האינטרסים שלהם. וזה מה שמטיל את הנטל הגדול ביותר על הכוחות המקומיים להפחית את יכולת החוץ להשתמש בזירה הלבנונית כפלטפורמה לסגירת חשבונות אזוריים ובינלאומיים.

העשורים האחרונים רוקנו את משאביה האנושיים והכלכליים של לבנון כתוצאה ממלחמות מתמשכות וסכסוכים בלתי נגמרים. המדינה נשאה בעלות העולה על יכולותיה בזמן שהאזור חווה תמורות גדולות ושרטוט מחדש מקיף של מאזני הכוחות וההשפעה.

השאלה הדחופה כיום אינה לגבי מידת יכולתה של לבנון לעמוד בעימות חדש, אלא לגבי נכונות הקהילה הבינלאומית להכיר בזכותה לניטרליות. לבנון כבר שילמה את המחיר היקר ביותר של יציבותה ודמם של בניה לאורך שנות הסכסוך הארוכות במזרח התיכון.

משקיפים רואים כי יציבות האזור מחייבת בהכרח הגנה על לבנון מפני הידרדרות לתהום המלחמות הבאות. הפיכת המדינה לזירת סכסוך קבועה אינה עוד אופציה בת קיימא, במיוחד לאור הקריסה הכלכלית הפוגעת בכל היבטי חיי היומיום.

בסופו של דבר, המשברים הלבנוניים נשארים קשורים קשר הדוק לשורשי הסכסוך באזור, ובראשם הסוגיה הפלסטינית. ובלי לטפל בשורשים אלה, לבנון תישאר חשופה לתנודות הביטחוניות והפוליטיות שמטילים האיזונים האזוריים המשתנים ללא הרף.

לבנון כבר שילמה את חלקה הגבוה ביותר במחירי הסכסוכים, ואינטרס האזור מחייב את ניטרול שלה מהמלחמות הבאות.